פרק ג' – דיני שרטוט

חיוב השרטוט

• א. אסור לכתוב אפילו שלוש תיבות מפסוק בלא שרטוט, ואפילו כותב על גבי נייר^[1].

שרטוט שורה עליונה

• ב. אין צריך לשרטט אלא שורה עליונה בלבד^[2].

שרטוט בתפילין

• ג. תפילין הרי הם ככל כתבי הקודש, ואין צריך לשרטט בהם כי אם שורה עליונה, ויתבארו הפרטים לקמן^[3].

שרטוט ס"ת, מזוזה ומגילה

• ד. בספר תורה ומזוזה ומגילת אסתר צריך לשרטט את כל השורות, ויתבארו הפרטים לקמן^[4].

דרך השרטוט

• ה. מצוות שרטוט היא שיחרוץ בקנה על גבי הקלף שורות ישרות על מנת לסמן את מקום הכתיבה על גבי הקלף^[5].

שרטוט בסכין

• ו. מותר לשרטט בסכין או בכל דבר חד אחר^[6], ובלבד שיזהר שלא יעמיק כל כך עד שיגרם סדק או חתך באותיות שכותב אחר כך, וכל שכן שיש להיזהר שלא ינקב את הקלף^[7].

שרטוט בעופרת וכדו'

• ז. אין לשרטט בעופרת או בכל דבר שצובע^[8], וכל שכן שאסור לשרטט בדיו^[9].

שרטוט כפול בעפרון

• ח. מותר לסמן בעפרון בין השרטוטים (שרטוט כפול) בצורה עדינה מאוד, כדי ליישר את הכתב ולאחר מכן למחוק את הסימון^[10].

שרטוט כפול

• ט. מותר לשרטט שרטוט כפול (בין השורות), כדי ליפות את הכתיבה^[11].

שרטוט ביד שמאל

• י. אין צריך לשרטט ביד ימין, ויכול לשרטט גם ביד שמאל^[12].

שרטוט שנמחק אחרי הכתיבה

• יא. לכתחילה יש לשרטט שרטוט שיתקיים לעולם. ומכל מקום אם נמחק השרטוט לאחר שכתב – כשר^[13].

סת"ם שנמצאו ללא שרטוט

• יב. הבודק סת"ם ישן מאוד ורואה שלא משורטט – יתלה שנמחק אחרי הכתיבה וכשר^[14].

כתב סמוך לשרטוט

• יג. יש אומרים שיש לכתוב סמוך לשרטוט אך לא על השרטוט עצמו. ויש אומרים שעדיף לכתוב דווקא על השרטוט. ויש אומרים שאין צריך לדקדק בדבר, וכן ההלכה. ולכן יכול לכתוב או על השרטוט עצמו או סמוך לו, ובלבד שכתיבתו תהיה מיושרת^[15].

עיבוי הכתב

• יד. כתב על גבי השרטוט וחלק מהתיבות (אפי' יותר מג' תיבות) כתב מתחת לשרטוט מעט – מותר לעבות מעט את גג האותיות כדי להשוותם לשאר הכתיבה (ובתנאי שלא תשתנה צורת שום אחת מהן)^[16].

תמונה להמחשה

אותיות רבתי

• טו. כשכותבים אות רבתי, כמו עי"ן של תיבת "שמע" בפסוק "שמע ישראל" – הטוב ביותר לכתוב את קצה העליון של האות רבתי מעט מעל לשאר האותיות^[17], ואין צורך לעשות בשבילם שרטוט מיוחד^[18].

ספר תורה

שרטוט ס"ת

• טז. השרטוט בספר תורה צריך להיות בכל השורות, בשורה העליונה ובכל השורות שתחתיה^[19].
• יז. טוב שיוסיף וישרטט גם מן הצדדים, מלבד מה שמשרטט את כל השורות^[20].

כתב שיצא מהשורה

• יח. סופר שכתב מחוץ לשרטוט שבצד – ימשיך לכתוב בצורה זו, וטוב שישרטט שרטוט חדש בצד וימשיך בכתיבה, וגם אם לא שירטט שרטוט נוסף – כשר^[21].

שרטוט לשמה

• יט. מותר לכתוב על גבי קלף שהשרטוט שבו נעשה "סתם", ואפי' נעשה השרטוט לשם דבר אחר, כגון: ששירטט על מנת להתלמד – יש להקל לכתוב עליו, ומכל מקום טוב ונכון לכתוב ספר תורה על גבי קלף שהשרטוט שבו נעשה לשמה^[22].

שרטוט על ידי מכונה

• כ. קלף ששורטט על ידי מכונה – כשר לכתחילה לכתוב עליו, ובלבד שיאמר בעת שמפעיל את המכונה שעושה כן לשם ספר תורה^[23].

שרטוט על ידי קטן או גוי

• כא. קטן או גוי – אינם יכולים לעשות לשמה, ולכן קלף ששורטט על ידי קטן או גוי אפילו לשמה – דינו כקלף ששורטט שלא לשמה (כדלעיל סעי' י"ח)^[24].

החלפת ייעוד הקלף

• כב. מי ששרטט יריעה על מנת לכתוב עליה מזוזות ונמלך בדעתו – מותר לו לשנותה ולכתוב עליה ספר תורה. וכן להיפך, מי ששרטט יריעה על מנת לכתוב עליה ספר תורה ונמלך בדעתו – מותר לו לשנותה ולכתוב עליה מזוזות^[25].

נמחק השרטוט

• כג. סופר שטעה בכתיבתו והוצרך לגרור תיבה או יותר וכשגרר את הטעות מחק גם את השרטוט – צריך לחזור ולשרטט שוב, ורק אחר כך ימשיך בכתיבתו. ואם לא חזר ושרטט אלא כתב בלא שרטוט – עדיין יש להכשיר עד ג' תיבות, אבל כתב ג' תיבות בלא שרטוט – פסול^[26].

כתיבה תחת השרטוט

• כד. סופר שכותב במזוזה או בספר תורה על השרטוט ובשלוש תיבות רצופות טעה וכתב מתחת לשרטוט, ושוב חזר והמשיך לכתוב על השרטוט – הוי כאלו כתב שלוש תיבות בלא שרטוט ופסול^[27]. אמנם כל זה כשהכתב אינו מיושר, אך אם הכתב מיושר – יש מקום להקל. אבל אם כתב פחות משלוש תיבות רצופות תחת השרטוט – כשר, ואפילו אם כתב כן בכמה מקומות כל שאין רצף של שלוש תיבות^[28].

שרטוט שיטה נוספת

• כה. בספר תורה ובמגילה, נוהגים לשרטט שיטה נוספת פנויה בסוף כל עמוד. ואם לא שרטט קודם הכתיבה – טוב שישרטט לאחר הכתיבה^[29].

שרטוט ברווח פרשה

• כו. לכתחילה יש לשרטט גם במקום הריווח של פרשת פתוחה או סתומה. ואם לא שרטט במקום הריווח – אינו מעכב^[30].

מגילת אסתר

שרטוט במגילה

• כז. מגילת אסתר צרכיה שרטוט בכל השורות כספר תורה^[31]. ובשעת הדחק שיש לו מגילה ששרטטו בה רק את השורה העליונה – יכול לקרוא בה בברכה^[32], אבל מגילה שלא שרטטו בה אפילו את השורה עליונה – אין לברך עליה.
• כח. שאר הלכות שרטוט מגילה דינם כהלכות שרטוט בספר תורה, והתבארו לעיל בסעי' ט"ז ואילך.

תפילין

שרטוט שורה עליונה

• כט. בתפילין אין צריך לשרטט כי אם את השיטה הראשונה, ואפילו סופר שיודע לכתוב בצורה ישרה ואינו זקוק לשרטוט כלל – צריך לשרטט את השיטה הראשונה^[33], ולאשכנזים – יש לשרטט מארבע צדדים^[34].

שרטוט כל השורות בתפילין

ל.  אף על פי שאין צריך לשרטט בתפילין כי אם את השיטה עליונה, מכל מקום סופר שאינו יודע לכתוב בצורה ישרה בלא שרטוט – עליו לשרטט את כל השורות^[35], ובדיעבד שלא עשה כן – התפילין כשרות^[36].

המנהג בשרטוט תפילין

לא. המנהג לשרטט בתפילין את כל השורות. ואפילו סופר שיודע לכתוב בצורה ישרה בלא שרטוט – לכתחילה ישרטט את כל השורות כדי שהכתיבה תהיה נאה ביותר^[37].

'לשמה' בשרטוט

• שרטוט תפילין לכל השיטות אינו צריך שיהיה לשמה^[38].

תפילין ללא שרטוט

• תפילין שנכתבו ללא שרטוט השורה העליונה כלל – התפילין אינן מהודרות, אעפ"י שהכתב מיושר^[39].

מזוזה

שרטוט במזוזה

• מזוזה צריך לשרטט את כל שורותיה. ואם שרטט רק את השורה העליונה וכתב את המזוזה כך – אין זה מועיל והמזוזה פסולה^[40].

שרטוט מאחורי המזוזה

• מזוזה שיש שרטוט בצדה האחורי ואין שרטוט בצד הכתב, או שבשעת הכתיבה הסופר הניח צורת שרטוט בצד האחורי, כדי לכתוב כראוי אך בצד הכתיבה אין שרטוט – המזוזה פסולה^[41].

קלף חלק במזוזה

• צריך להניח בתחילת המזוזה קלף חלק כשיעור היקף המזוזה לאחר שיגללו אותה. וטוב להניח גם בסופה מעט קלף חלק, שזהו נוי למזוזה^[42].

שם "שדי" במזוזה

• יש נוהגים לחתוך בקלף כמין חלון כדי שיראו האותיות "שדי" הכתובה על המזוזה מבחוץ^[43].

שרטוט לשמות מאחורי המזוזה

• אין צורך לשרטט מאחורי המזוזה לצורך שמות שכותבים שם^[44].

• שאר הלכות שרטוט מזוזה דינם כהלכות שרטוט בספר תורה, והתבארו לעיל בסעי' ט"ז ואילך.

[1] בגמ' גיטין (ו' ע"ב): "א"ר יצחק: שתים – כותבין, שלש – אין כותבין, במתניתא תנא: שלש – כותבין, ארבע – אין כותבין". ופרש"י שם: "שתים – שתי תיבות כותבין מן המקרא בלא שרטוט".

כתב הטור (יו"ד סי' רפ"ד): "אסור לכתוב בלא שרטוט. ופליגי ביה, איכא מאן דשרי למיכתב ב' תיבות בלא שרטוט ואסר בג', ואיכא מאן דשרי בג' ואסר בד'. וכ"כ הרמב"ם. ובעל הלכות אסר ג' ושרי ב', ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל". וכתב הב"י שם: "ומ"ש רבינו בשם הרמב"ם, הוא בפ"ז מהלכות ס"ת (הט"ז), אבל בפ"ד מהלכות יבום וחליצה (הל"ה) כתב שאסור לכתוב ג' תיבות בלא שרטוט. וכתב הרשב"ץ בתשובה (ח"א סי' ב) שעל דבריו בהלכות יבום יש לסמוך להחמיר". וכן כתב השו"ע (שם סעי' ב'): "אסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שרטוט, אם הוא כתב אשורית". ולעניין האם שרטוט הוא מדברי סופרים, או הלכה למשה מסיני, נחלקו רבתינו הראשונים:

כתב המאירי (שם): "וכן הדבר ראוי, כדי שיהיו כל קריאות שבקדש מסודרות על אפניהם והוסיפו במדות לגדר ולסייג שלא לכתוב ארבע תיבות אלא בשרטוט אף שלא במקומן כגון אלו שכותבים פסוקים לדרשא". מדבריו משמע שהוא מדברי סופרים, והוסיף שטעם התקנה היא כדי שלא יתערבבו השיטות ויתבלבלו הקריאות.

אולם מדברי התוס' (סוטה י"ז ע"ב ד"ה "כתבה איגרת פסולה") מוכח שדין זה הלכה למשה מסיני. וכן כתב ביראים (סי' שצ"ט): "שהלכה למשה מסיני הוא לסרגל תפילין מד' רוחות כדאמרינן בגיטין [ו' ב']: אמר ר' יצחק: שתים – כותבים בלא שרטוט, שלש – אין כותבים בלא שרטוט, פי' מארבע רוחות". וכן כתבו עוד ראשונים (בגיטין ו' ע"ב).

[2] בתוס' (גיטין ו' ע"ב ד"ה "אמר ר' יצחק"). וזה לשון הטור (יו"ד סי' רפ"ד): "וכתב עוד (ר"ת) כיון ששרטט שיטה עליונה – מותר לכתוב למטה כמה שירצה בלא שרטוט. וכתב א"א הרא"ש ז"ל: הלכך אני אומר הא דאמרינן: אין כותבין בלא שרטוט, היינו דוקא בשיטה עליונה, אבל מכאן ואילך השיטה העליונה היא כמו שרטט, כי היכי דאמרינן [גבי תפילין] שאם שרטט בשיטה עליונה שוב א"צ שרטוט, לפי שסתם בני אדם יודעין לאמן ידם לכתוב על שיטה עליונה בלא שרטוט". וכן כתב הרמ"א (שם סעי' ב'). וראה לקמן הערה 27 דיש אומרים דלעולם צריך לשרטט מלמעלה ומלמטה ומן הצדדין, וראה בסעי' הבא.

[3] וראה לקמן סעיפים כ"ט-ל"ג.

[4] וראה לקמן ס"ת סעיפים ט"ז-י"ז, מזוזה סעי' ל"ד, מגילת אסתר סעי' כ"ז-כ"ח.

[5] במסכת סופרים (פ"א הלכה א'): "הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה" [וראה לקמן במחלוקת הראשונים בביאור הלכה זו], ומוכח מדברי התוס' מנחות (ל"ב ע"ב ד"ה "הא") שביאור הלשון מסרגלים היינו לשרטט.

[6] כתב האור זרוע (ח"א – תפילין סימן תקמ"ג): "ובשרטוט עצמו נסתפק מורי הר"ר שמחה במה צריך לשרטט. אם אנו מקפידים בשרטוט המתקיים וניכר לעולם שישרוט בברזל, או סגי בשרטוט הנראה לסופר בשעת כתיבה כדי שיהא הכתב שוה כגון בעופרת אף על פי שנמחקת השריטה לאחר זמן, או אם רוצה לשרטט בסיקרא או בצבע אחר המתקיים כל ימי שהכתב מתקיים. מיהו שרטוט משמע לשון גומא וחריץ. וממה שאמר בויקרא רבה קווצותיו תלתלים זה הסרגול הוה משמע שצריך שרטוט המתקיים הנראה כעין תלתלים". הביאו דבריו בהגהות מרדכי (מנחות סי' תתקס"א) ובב"י (יו"ד סי' רע"א). וכתב הטור (יו"ד סי' רע"א): "ס"ת צריכה שרטוט. ותניא במסכת סופרים: הלכה למשה מסיני מסרגלין בקנה. ופר"י לא אתא לאפוקי סכין, אלא עופרת וכיוצא בו שצובע".

[7] כתב בליקוטי הגהות בברוך שאמר (תיקון תפילין ס"ק י"ד): "ואני הכותב ראיתי ממורי אבא … שרטוט בסכין שאינה חד אלא עב בחודו".

[8] ראה בהערה הקודמת, בדברי האור זרוע והטור. וכתב בב"י (או"ח סי' ל"ב): "כתוב בארחות חיים (הל' תפילין סי' כה): לא ישרטט בשום צבע למעוטי אבר. וכן כתוב בספר התרומה (סי' קצו) ובהגהות מיימוני פ"א (אות ט), וזה לשונו: במסכת סופרים אומר: מסרגלין בקנה. אומר מורי: לאו לאפוקי סכין קאמר אלא לאפוקי בעופרת וכיוצא בו שהשרטוט על ידי צבע או שחור או אדום, עכ"ל". וכתב השו"ע (שם סעי' ו'): "ולא ישרטט בעופרת, מפני שהמקום השרטוט נשאר צבוע", וכן כתב השו"ע (יו"ד סי' רע"א סעי' ה'). וכן כתב בשו"ע (אבן העזר סי' קכ"ה סעי' י'), וז"ל: "נוהגין לשרטטו. ויש ליזהר מלשרטט באבר, מפני שהוא צובע והוי ככתב על כתב".

[9] כתב בדבר שמואל (סי' שס"ב): "ואם כי השרטוט צבוע שחור בוודאי מבלבל קריאת האותיות שנוגעים בו, וכמעט דעתי נוטה לאסור מחמת נגיעת אות באות אם לאו דכתב מתחת השרטוט ולא בשרטוט עצמו". וכן כתב המקדש מעט (סי' רע"א ס"ק ל"ד).

[10] כתב הב"י (אבן העזר סי' קכ"ה) לגבי גט: "ונראה לי שאם שרטטו בעופרת – לא מיפסל בהכי משום כתב שעל גבי כתב, כדמשמע בפרק ב' דגיטין (יט.) גבי עדים שאין יודעים לחתום דאמר שמואל: רושמין להם באבר. ואף על גב דאמרינן דרב אמר: מקרעין להם נייר חלק ורבי אבהו אמר: במי מילין ורב פפא אמר: ברוק, לאו משום דפליגי אדשמואל, אלא כל חד נקט גוונא דמתחזיא ליה שפיר טפי. מיהו כבר כתבתי בסימן זה (בריש הסי') שזה דעת הרא"ש ורבינו, ושאין נראה כן מדברי הרי"ף והרמב"ם אלא דאפילו באברא גופיה מיקרי כתיבה, ואם כן לדידהו הכי נמי אם שרטט באבר לאו כלום הוא דהוי כמו שרטט בדיותא דפסל בעל הלכות גדולות". וכתב השו"ע (שם סעי' י'): "ויש ליזהר מלשרטט באבר, מפני שהוא צובע והוי ככתב על כתב".

כתב הלבוש (או"ח סי' ל"ב סעי' ו'): "לא ישרטט בעופרת, מפני שמקום השרטוט נשאר צבוע, והוי צבע יתירה בתפילין ופסול ואפילו הוא שחור, דהו"ל כתב יתר". וכתב בלחם חמודות (הל' ס"ת ס"ק כ"ה): "וזה תימה בעיני למה יפסל בכך והברייתא לא הזכירה שום פסול, וגם אין נראה כן מדברי הפוסקים כמ"ש, ואף הלבוש עצמו בהלכות ס"ת סימן רע"א סעיף ה' לא הזכיר שום פסול. ואין נראה לחלק דתפילין כיון שא"צ שרטוט לכ"ע הלכך כי שרטט ועשהו בצבע ג"כ דמשום הכי פסול, משא"כ בס"ת דלמסקנת הפוסקים צריכה שרטוט. דאין טעם בדבר, דכיון דמשום חדא אין כאן פסול ומשום דעביד תרתי לפסול ומנא ליה הא. ועוד שהוא ז"ל עצמו לא הזכיר זה הטעם ולכן דבריו צריכין עיון". והסכימו עמו אליה רבה (אות י"ג), והוסיף: "שוב מצאתי בספר ברוך שאמר [עמוד סה] שכתב, זה לשונו: משמע שיוכל לשרטט התפלין בבדיל או בעופרת בין שיטה לשיטה אפילו לרבינו שמחה דפוסל שרטוט בתפלין, אחרי דלא נקרא שרטוט אלא א"כ עושה גומא וחריץ, ע"כ. הרי דמתיר אפילו לכתחלה, א"כ די לנו שנאסר לכתחלה". וכן כתב שו"ע הרב (אות ח') שבדיעבד כשר, וכן כתב המשנ"ב (ס"ק כ"ב).

וכתב בקול יעקב (סי' ל"ב ס"ק ל"א): "והקסת הסופר (סימן ג' אות ג' בלשכת הסופר) כתב על הלחם חמודות דאינו מוכרח [ומה שתמה בלחם חמודות על הלבוש, דבהלכות תפילין (סימן ל"ב סעיף ו') כתב דאם שרטט בעופרת – פסול, ובהלכות ספר תורה (סימן ער"א סעיף ה') לא הזכיר שום פיסול, כתב קסת הסופר (בלשכת הסופר שם) וז"ל: יש לומר דהלבוש סמך את עצמו על מה שכתב בהלכות תפילין שפסול, ועיין בית יוסף אבן העזר סימן קכ"ה [עמוד נז ד"ה ומ"ש ובשיחור], עכ"ל]. וגם הרב מלאכת שמים (כלל ה' אות ה' בבינה) הקשה על האליה רבה ועל הבני יונה [סימן ערא אות א בדפו"י; אות ה בדפו"ח] [הובא בקסת הסופר שם] מבית יוסף אבן העזר סימן קכ"ה [שם], וכתב וז"ל: דמהתם ילפינן להכא, דמלבד חסרון השרטוט החיובי, איכא עוד חששא לענין כתב על גבי כתב, עכ"ל".

ומכל מקום כאן מיירי שמשרטט בצורה עדינה ביותר שאין על זה שם כתב ולא הוי צבע יתר וליכא למיחש לחק תוכות ולכו"ע מותר, וראה בפרק ט': הלכות חק תוכות, סעי' י"א.

[11] כתב במעון אריות (על מסכת סופרים פ"א ה"א): "והסופרים הזריזים משרטטין ב' שרטוטין בכל שיטה דהיינו למעלה מהשיטה ולמטה מהשיטה כדי שיהיו האותיות שוות". ועיין עוד בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' רס"ב).

[12] כתב בדעת קדושים (סי' רע"א ס"ק ו'): "ולכו"ע כשר לשרטט באחת מהידיים בכל איש, ואולי מכל מקום מצווה מן המובחר לשרטט בימין".

  [13] כן מוכח מלשון כמה מהראשונים שכל השרטוט הוא על מנת ליישר את הכתב, ולפ"ז כיון שהיה שרטוט בעת הכתיבה ונכתב מיושר – אין לפסול אם נמחק לאחר הכתיבה השרטוט, וכדלקמן:

כתב הרמב"ם (הל' סת"ם פ"א הי"ב): "הלכה למשה מסיני שאין כותבין ספר תורה ולא מזוזה אלא בשרטוט, אבל תפילין – אינן צריכין שרטוט לפי שהן מחופין". וכתב רבינו מנוח שם: "אבל תפילין – אין צריכין שרטוט, וכתב הרב הטעם לפי שהן מחופין. ואם תאמר והרי מזוזה נמי מחופה, יש לומר שאינה מחופה כתפילין שהרי היא תוך שפופרת ויכול לקרותה בכל יום אם ירצה שהרי אין חובה לסתום חור מזוזת הפתח, אלא שנהגו כן כדי שתשמר ולא תאבד, אבל תפילין מחופין ותפורין יפה שאין אדם יכול לראותן עוד אם לא יקרעם, וזהו שתלה הרב הטעם מפני שהן מחופין והשרטוט הוי משום נוי וכיון שמחופין הן אין אנו צריכין לנוי". וכן מוכח מדברי הרמב"ן בחידושיו (גיטין ו' ע"ב), וז"ל: "עוד אפשר לומר שתפילין ומזוזה כיון שלא ניתנו לקרות בהן מן הדין אינן צריכין שרטוט, שאין שרטוט אלא בס"ת ושאר ספרים שניתנו לקרות בהם כדי שלא יתערבו השיטות וירוץ קורא בהם, ואתיא הלל"מ והצריכה שרטוט למזוזה, אבל תפילין בדינן הם עומדין ואינן צריכין שרטוט כלל שלא ניתנו לקרות בהם אלא מחופין וטמונין הן בעורן ותפורים בגידין שא"א לקרות בהם כלל. ובתשובת הגאונים מצאתי תשובה כטעם הזה לרב נטרונאי גאון ז"ל, כך ראינו דכל דבר שהוא משום קדושה צריך שרטוט ואסור לכתוב פסוק אחד בלא שרטוט חוץ מן התפילין מפני שמצותן לכרכן לקמען כקמיע ולא לקרות בהם כל עיקר כספרים". וכן כתב הר"ן (על הרי"ף מגילה ה' ע"ב): "והלכתא מזוזה – צריכה שרטוט, תפילין – אין צריכין שרטוט. ואפשר דהיינו טעמא לפי שהמזוזה נבדקת פעם אחת בשבוע, והתפילין מתוך שנשמרין אין נבדקין אלא פעם אחת ביובל, ולפיכך אין צריכין כתב המיושר כ"כ ומש"ה אין צריכין שרטוט". וכתב בשו"ת רדב"ז (ח"א סימן קנ"ו): "ומ"מ מודה אני שאם הנייר קשה שיהיו הכפלים עומדים וניכרים עד סוף כתיבת הגט סגי בהכי, דמה לי שישרטט בקנה או בחוט או בכל דבר העומד וניכר, הטעם הוא כדי שתהיה כתיבה ישרה והא איכא. ולא תימא אם יהיה סופר אומן שכותב כתיבה ישרה סגי בלא שרטוט, שלא חלקו חכמים בדבר אלא לעולם בעי שרטוט כס"ת". הביאו הפת"ש (יו"ד סי' רע"א ס"ק י"ג).

כתב באהלי יעקב (סי' י"ב): "כי שרטוט לא מעכב אלא בתחילת הכתיבה, אבל אח"כ גם אם ישתוו פני הגוויל ולא יוודע בו מקום השרטוט הקודם – לית לן בה…. ואע"ג דבהגהות מרדכי מסיק דבעינן שרטוט ניכר וקיים לעולם… נראה לי דהיינו דוקא למצוה אבל לעיכובא אע"פ שאינו מתקיים לעולם – שירטוט מיקרי… ומעולם לא ראינו ולא שמענו מי שבדק בספר תורה ישן לראות אם שרטוטו ניכר אם לא".

וכתב המקדש מעט (סי' רע"א ס"ק ל"ד): "ויש אומרים דהטעם דשרטוט עופרת אינו מתקיים ואנן שרטוט מתקיים בעינן כדעת המרדכי ואור זרוע וכן הוא באהלי יעקב ודעת קדושים ס"ק ה'. אך מה דמשמע בדעת קדושים גם לעכב בדיעבד, וכן מוכח בתשובת רעק"א סי' נ'. באהלי יעקב כתב דהוא רק למצוה ומעולם לא שמענו בס"ת ישן לבדוק אי ניכר שרטוטו, ע"ש" .

[14] ראה בהערה הקודמת, שאנו אומרים שהסופר כתב בכשרות על קלף המשורטט כדינו, וכיו"ב כתב הטור (יו"ד סי' ס"ה) בהלכות ניקור: "הלכך מי שבא מעלמא וניקר והלך לו ואין אנו יודעים אם הוא בקי בניקור ואין כאן מי שהוא בקי בניקור להראות אם הוא מנוקר יפה – מותר, שאנו תולין אותו שהוא בקי בניקור וניקר יפה דרוב המצויין אצל הניקור מומחין הן". וכתב בב"י שם: "וטעמא משום דרוב מצויים אצל מצות מומחים הם וכדאמרינן גבי שחיטה (חולין ג:)", וכן פסק שם השו"ע (סעי' י"ג), ועיי"ש בביאור הגר"א (ס"ק ל') ובפת"ש שם (ס"ק ה').

[15] נחלקו האחרונים היכן צריך לכתוב, האם על גבי השרטוט או בסמוך אליו. וכתב בשו"ת הב"ח החדשות (סי' פ"ז): "דהא לכתחלה אין לכתוב בתוך השרטוט וצריך להרחיק קצת".

אלא שכתב הגט פשוט (אה"ע סי' קכ"ה ס"ק נ"ד): "ממ"ש שכתב מרן לעיל סעי' י' דיש ליזהר מלשרטט באבר מפני שהוא צובע והוי כתב על גבי כתב, משמע בהדיא דעל גבי השרטוט עצמו כותבין". וכן משמע בדעת קדושים (סי' רע"א ס"ק ז'), וז"ל: "כתב שווה למטה מן השרטוט (ולא על השרטוט) אינו כלא שרטט, כן הוא מסברא", משמע שלכתחילה יכתוב על השרטוט.

אמנם בשדי חמד (ח"ד מערכת גט סי' ט"ז ס"ק ה') דחה את ראית הגט פשוט, ועיי"ש שהאריך להוכיח מדברי הפוסקים שיש לכתוב מתחת לשרטוט ושהכתב לא יגע כלל בשרטוט ושיש להיזהר בזה ביותר, עיי"ש בלשון הפוסקים שהביא.

וכתב באמרי שפר (כלל י"ב אות ב'): "יש אומרים דאין צריך דווקא לכתוב על השרטוט ממש אלא יכול לכתוב או למעלה מהשרטוט מעט או למטה מהשרטוט", והוסיף (שם בסוגריים) שכן כתב בדבר שמואל סי' שס"ב [וז"ל: "ואם כי השרטוט צבוע שחור בוודאי מבלבל קריאת האותיות שנוגעים בו, וכמעט דעתי נוטה לאסור מחמת נגיעת אות באות אם לאו דכתב מתחת השרטוט ולא בשרטוט עצמו"], ושכן משמע מהדרישה סי' רע"ג ומיד שאול, ועיין במקדש מעט (סוף ס"ק ל"ג).

[16] ראה בהערה הקודמת. כתב בדעת קדושים (סי' רע"א ס"ק ז'): "ולהרחיב הכתב מסברא מועיל היטב כיון דהשתוות הכתב אל הסרגול נעשה אחר הסרגול, ואף אם אין מועיל אחר הכתיבה לסרגל וצריך להיות הכתיבה ישר על ידי הסרגול הגורם היישור, מכל מקום די במה שעליונית האותיות משתווים להסרגול בכתב אחר הסרגול", וכתב המקדש מעט (שם ס"ק ל"ה): "ומ"ש בדעת קדושים כשהשרטוט רחוק מהכתב מועיל להעבות הכתב לקרבו לשרטוט והוי כשרטט קודם הכתיבה, צל"ע".

[17] כתוב בזוהר (שיר השירים, א' ע"א): "ואינון אתוון רברבן דסלקן על כל שאר אתוון". משמע  שצריך לעשותן בולטין מלמלעלה. וכן כתב בקרית ספר למאירי (מאמר ב' חלק א'): "תלויות הם שאות גדולה וארוכה יוצאה מקו שאר האותיות למעלה ולמטה כו"ו דגחון".

ועיין בספר שתי ידות (בראשית), שכתב: "ומנהג הסופרים לעשות האות רבתי שווה מלמעלה לשאר אותיות התיבה וסרח העודף באות רבתי יהיה סרוח על פני אורך השיטה ומלמטה לשאר אותיות התיבה, אבל בחסרונות הזוהר דף ק"ט ע"ב אמרו: אתוון רברבן דסלקן על כל שאר אתוון וכו' משמע שצריך להפך, רוצה לומר בולטין מלמלעלה", וראה בלשכת הסופר (סי' ט"ז ס"ק ה') שהביא את דברי הזוהר, וז"ל: "כתב בסוף הספר בני יונה בקונטרס מאורי אור בבית דבראשית, וז"ל: בית רבתי, בזוהר משמע שסרח העודף עולה קצת למעלה משיווי השורה מסדר שאר האותיות וכן בשאר האותיות הגדולות, עכ"ל". וביאר בספר מאיר עיני סופרים (סי' י"ד): "ב' דבראשית צריכה להיות ב' רבתי דהיינו שקו העליון של הבי"ת הוא עב ביותר וסרח העודף עולה למעלה משווי שאר אותיות שבשורה".

[18] כיוון שזה רק ב' אותיות – אינו צריך שרטוט מיוחד. ראה גיטין (ו' ע"ב) ושו"ע (יו"ד סי' רפ"ד סעי' ב'). ועי' שו"ת הרב הראשי (חלק א' (תשמ"ו-תשמ"ז) סי' כ"ב).

[19] במסכת סופרים (פ"א ה"א): "אין כותבין ספרים… הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה". וכתוב בגמ' מגילה (ט"ז ע"ב) לגבי כתיבת מגילת אסתר: 'דברי שלום ואמת', אמר רבי תנחום, ואמרי לה אמר רבי אסי: מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה". ופרש"י (שם ד"ה) "כאמיתה של תורה" – כספר תורה עצמו, שרטוט הלכה למשה מסיני". וכן פירש רש"י בסוטה (י"ז ע"ב ד"ה "בספר"), וז"ל: "והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט". וכתוב במדרש ויקרא רבה (פרשת מצורע פרשה י"ט): "קווצותיו תלתלים – זה הסירגול".

וכתב הר"ן (על הרי"ף דף ה' ע"ב): "ובויקרא רבה אמרינן: 'קווצותיו תלתלים' – זה הסרגול, 'שחורות כעורב' – אלו השטות, והיינו סרגול כל שטה ושטה שהן עשויות תלתלים. וכי תימא אם כן למאי איצטריך דברי שלום ואמת במגילה תיפוק לי דנקראת ספר, י"ל דאדרבה כיון דנקראת אגרת כדאיתא התם הייתי אומר שאינה צריכה שרטוט שבכך היא דומה לאגרת יותר משאר הספרים". וכן הוא באור זרוע (תפילין סימן תקמ"ג): "ועוד אמר במס' סופרים: מסרגלין בקנה וכותבין בדיו. עוד אמר התם: כל יריעה שאינה מסורגלת – פסולה. מיהו משם אין ראיה דדלמא בשרטוט עליון מיירי דהא אפילו בתפלין בעי כדפרישת. ואמר בויקרא רבה פרשה זאת תהיה: קווצותיו תלתלים – זה הסרגול. א"כ משמע דאיירי בסרגול שבין שיטה לשיטה. בלשון ערבי קורין לשרטוט סרגול".

אבל ר"ת ס"ל דרק מזוזה צריכה שרטוט בכל השורות, אבל ס"ת – אינו צריך שרטוט אלא בד' רוחות, וז"ל התוס' (גיטין ו' ע"ב ד"ה "אמר ר' יצחק"): "והא דאמר בפ"ק דמגילה (דף טז:): 'דברי שלום ואמת' – מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה, אור"ת דלאו היינו ס"ת דהא לא בעי שרטוט, אלא היינו מזוזה וקרי ליה אמיתה של תורה על שם שיש בו שם יחוד מלכות שמים וכן פירש ר"ח… והא דאמר במסכת סופרים (פ"א הל' א') אינו רשאי לכתוב אא"כ סירגל. ויריעה שאינה מסורגלת – פסולה, היינו ד' שרטוטין מלמעלה ולמטה ומצדדין, ודוחק". וכן כתב רבינו תם עצמו בספר הישר (חלק החידושים, מהדורת שלזינגר סי' ק"ד).

וכתב הרא"ש (הלכות קטנות הלכות ס"ת סי' ז'): "והיה אור"ת (ספר הישר שם) דס"ת טוב לשרטט כדי ליישר הכתיבה משום 'זה אלי ואנוהו', אבל תפילין דמכוסין בבתים – לא בעינן. ומיהו בירושלמי משמע כפי' רש"י דמס"ת יליף כדגרסינן התם: נאמר כאן: 'דברי שלום ואמת' ונאמר להלן: 'אמת קנה ואל תמכור', מה להלן צריך שרטוט אף כאן צריך שרטוט. והאי קרא אכל התורה נאמר. ונ"ל דס"ת בעיא שרטוט דילפינן כתיבה כתיבה ממזוזה… וכ"כ הרמב"ם (הל' ס"ת פ"ז ה"ד) ז"ל דס"ת בעיא שרטוט" [וכתב שם הרמב"ם שאם לא שרטט – פסול].

וכתב בשו"ת תשב"ץ (ח"א סימן ב'): "ור"ת ז"ל כ' שמזוזה ומגלה צריכין שרטוט בכל השטות. וס"ת ותפילין סגי בשטה עליונה. ואין דבריו נראין, אלא בין ס"ת בין מזוזה ומגלה בכל השטות צריכין שרטוט, ותפילין אפי' בשטה עליונה אין צריכין, ואעפ"י שהסופרים החמירו על עצמן לשרטט תפילין אפי' בכל השטות".

והביא הב"י (יו"ד סי' רע"א) את עיקרי דברי הראשונים, ופסק בשו"ע (שם סעי' ה'): "ספר תורה – צריך שרטוט. ואם כתבו בלא שרטוט – פסול".

[20] כתב הביאור הלכה (סימן ל"ב ד"ה "וי"א שצריך"): "יש לעיין קצת אם שירטט כל השורות אם צריך ג"כ לשרטט מן הצדדים או לא. וספק זה יש להסתפק בס"ת ומזוזה דשם השרטוט כולו הוא לעיכובא. ונראה דבדיעבד אין להחמיר בזה אפילו במזוזה, כי לא נזכר בכל מקום רק שרטוט בין השיטין, וכ"ש לפי מה שנראה מרדב"ז (ח"א סימן קנ"ו) הובא בפתחי תשובה ביו"ד (סי' רע"א ס"ק י"ג). עיין שם דטעם השרטוט אפילו במזוזה הוא כדי ליישר השיטין, בודאי אין להחמיר בזה". משמע שלכתחילה יש להיזהר לשרטט מן הצדדים. וכן כתב הפתחי עולם (סי' ל"ב ס"ק י"ט): "שרטט כל השורות ולא שרטט מן הצדדים – בדיעבד אין להחמיר אפילו במזוזה". וראה בקול יעקב (סי' רפ"ח ס"ק י"ג*) שכן המנהג, וז"ל: "נוהגים לשרטט גם מן הצדדים, ובדיעבד אם לא שרטט מן הצדדים – אין להחמיר".

[21] בגמ' מנחות (ל' ע"א): "נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות – לא יכתוב שתים בתוך הדף ושלש חוץ לדף, אלא שלש בתוך הדף ושתים חוץ לדף", והיינו שמותר לכתוב חוץ לשרטוט מן הצד. והביא הלכה זו השו"ע (יו"ד סי' רע"ג סעי' ג' וכן בהל' תפילין סי' ל"ב סעי' ל"ג) אלא שיש לומר שאם כבר בשורה הראשונה יצא מחוץ לשרטוט מן הצד, עדיף שימשיך כך גם בשורות הבאות ועל ידי כן יהיה הכתב מיושר גם מן הצד.

 [22] כתב הטור (יו"ד סי' רע"א): "אבל תיקון הקלף ושרטוטו – אין צריך שיהא לשמה". וכתב עליו הב"י (יו"ד סי' רע"א סעי' א'): "כן כתב הרא"ש בהלכות ספר תורה (סי' ג') בשם ר"ת ור"ח אהא דאיפליגו אביי ורבא. דאביי אמר: הזמנה – מילתא היא, ורבא אמר: לאו מילתא היא. דהזמנה, היינו לחתוך הקלף ולתקנו שיהיה ראוי לכתיבה. והלכתא כרבא דאמר: לאו מילתא היא, כלומר לא הוי דבר חשוב". וכתב הבני יונה (סי' רע"א סעי' א'): "ולא לבד שהעיבוד יהיה לשמה, אלא כל תיקון העורות וחלוקתן וגררתן וחיתוכן ושרטוטן יהיה על ידי ישראל לשמה. ובדיעבד – כשרה אף אם לא נעשו אלו המלאכות לשמה. ולי נראה להחמיר בשרטוט לשמה אף בדיעבד". אבל הקול יעקב (שם ס"ק ב') כתב: "אבל תיקון הקלף והשרטוט – אין צריך שיהא לשמה. טור [עמוד רה], בית יוסף [שם ד"ה ומ"ש אבל], ב"ח [שם], ש"ך (אות ב'), לבוש (אות א'), שלחן גבוה (אות ז'), אליה רבה (או"ח סימן ל"ב אות ט"ו). ודלא כבני יונה [אות א בדפו"י; אות ז בדפו"ח], הביאו פתחי תשובה (אות ח'), שכתב דאם לא שרטט לשמה – אף בדיעבד פסול. וזה הוא דוקא לענין דינא, אבל לכתחלה טוב לשרטט לשמה".

וע"ע בה"ל (סי' ל"ב סעי' ח' ד"ה "בתחילת העיבוד"), וז"ל: "ואפילו במזוזה דעצם השרטוט הוא הלכה למשה מסיני, אפילו הכי אינה צריכה להיות לשמה. אך יש מן האחרונים שמחמירין בדבר לענין שרטוט [הב"ח במזוזה והבני יונה אף בס"ת] אפילו דיעבד, ונכון לחוש לדבריהם עכ"פ לכתחלה. ועיין בפמ"ג שכתב עוד דלפי דברי הב"ח לא יועיל שרטוט אפילו דס"ת למזוזה, אבל לפי מאי דאנן פסקינן דס"ת ומזוזה שוין – מהני. וע"ש עוד דשרטוט דתפילין למזוזה בודאי לא מהני להב"ח ואף אם שרטטו לשמה, כמאן דליתא דמיא. אך כבר הכרענו דאין להחמיר בדיעבד. וע"ש בפמ"ג שכתב דכל זה בסתמא, אבל במחשב בהדיא בהשרטוט שלא לשמה, אפשר דגרע לדברי הכל".

[23] ראה לעיל הערה קודמת בדין לשמה.

[24] לגבי קטן, ראה במשנה גיטין (כ"ב ע"ב): "הכל כשרין לכתוב את הגט, אפי' חרש, שוטה וקטן". ובגמ' שם: "והא לאו בני דיעה נינהו! אמר רב הונא: והוא שהיה גדול עומד על גביו", ופרש"י שם: "והא לאו בני דיעה נינהו – ולא ידעו לכתוב לשמה".

ולעניין קטן וגדול עומד על גביו אם מהני לגבי לשמה – ראה בפרק רצועות סעי' ל"ט.

לגבי גוי, בהמשך הגמ' שם שואלת אם בקטן מועיל ישראל עומד על גביו, אז גם בגוי, וז"ל: "א"ל רב נחמן: אלא מעתה, עובד כוכבים וישראל עומד על גביו הכי נמי דכשר! וכי תימא ה"נ, והתניא: עובד כוכבים – פסול! עובד כוכבים לדעתיה דנפשיה עבד", וכתב הרמב"ן (שם): "אי נימא שאין גדול עומד על גביו, פשיטא כיון דבעינן לשמה ודאי פסול".

ולעניין גוי וישראל עומד על גביו אם מהני לגבי לשמה – ראה בפרק ב': הקלף, באריכות כל דיני הלשמה.

[25] ואפילו לר"ת שסובר שמזוזה בעי שרטוט, אבל ס"ת לא צריך שרטוט, א"כ אם שירטט לשם ס"ת לא יועיל לצורך מזוזה, מכל מקום יחשב כשירטט שלא לשמה וכשר. וע"ע בה"ל (סי' ל"ב סעי' ח' ד"ה "בתחילת העיבוד"), וז"ל: "ועיין בפמ"ג שכתב עוד דלפי דברי הב"ח לא יועיל שרטוט אפילו דס"ת למזוזה, אבל לפי מאי דאנן פסקינן דס"ת ומזוזה שוין – מהני. וע"ש עוד דשרטוט דתפילין למזוזה בודאי לא מהני להב"ח ואף אם שרטטו לשמה, כמאן דליתא דמיא. אך כבר הכרענו דאין להחמיר בדיעבד". כי כל מה שצריך שרטוט לשמה הוא רק לכתחילה.

ומשום הורדה בקדושה שקדושת ספר תורה חמורה מקדושת מזוזה אין לחוש, ראה בהרחבה בפרק ב': הקלף.

[26] כתב הבני יונה (סי' רע"א סעי' ה'): "ואם כתב איזה טעות וגרר שם איזה תיבות ונמחק השרטוט – ישרטט מחדש. ואם כתב כמו זה בלא שרטוט – יש להכשיר דיש להישיר הכתב על ידי הגרר כאלו היה משורטט וניכר קצת", הביאו הפתחי תשובה (סי' רע"א ס"ק י"ד), וכתב במלאכת שמים (כלל ה' בבינה ס"ק ג') להעיר על דברי הבני יונה: "ולענ"ד צריך עיון, דגמרא גמרינן בשרטוט מהלכה למשה מסיני, מאי מהני שיכול ליישר הכתב ומה לי כל הס"ת ומה לי מקצתה", ועי' במקדש מעט (שם ס"ק ל"ו).

ומכל מקום לדינא נראה להסתמך על דברי הבני יונה עד ג' תיבות, וכדברי שו"ת סת"ם לרבינו שלמה קלוגר (סי' מ"ח), וז"ל: "בנדון אשר שאל בספר תורה אם מותר לכתוב ב' תיבות בלי שרטוט אם דינו כשאר כתבי הקודש דב' מותר ג' אסור או כיון שחמורה ס"ת לענין דלא מהני שיטה עליונה לבד לשרטוט כן חמור דבעינן כל תיבה ותיבה". ומסקנת דבריו: "ומוכח דגם בס"ת לא בעינן שרטוט רק בג' תיבות וכו', כן נראה לי נכון לדינא", ועיי"ש שהביא ראיה מדברי התוס' (מנחות ל"ב ע"ב ד"ה "הא מורידין").

[27] בספר ברכות המים (אות ס"ו) כתב ששרטוט עקום – הוי כלא שרטט כלל, דהעיקר השרטוט הוא כדי שלא יהיו שורות עקומות. וכן הוא בתשובת רע"א (מה"ק סי' נ'). וא"כ הכא כיון שכתב ג' תיבות שלא בשווה עם שאר התיבות הוי כאלו לא שירטט במקום זה, וראה בהערה הקודמת ששלוש תיבות בלא שרטוט – פסול.

[28] אע"פ שכל השרטוט הוא ליישר את הכתב, וכאן הכתב אינו מיושר כל כך – כיון דהוי בפחות מג' תיבות רצופות יש להכשיר, וראה בהערה י"ג. וז"ל המקדש מעט (סי' רע"א ס"ק ל"ה): "כתב בדעת קדושים ס"ק ה' דכשאין ניכר העיקום אלא כשמעריך אותה נגד שאר שיטות רבות – כשר, וכן נראה שלא ניתנה תורה למלאכי השרת". וכתב בברכ"י (יו"ד סי' רפ"ח סעי' ו'): "מזוזה ששרטטה הסופר ועם כל זה הכתב מעוקם ושיטה ראשונה נכנסת בשרטוט השניה – פסולה". וראה באשל אברהם-בוטשאטש (סימן ל"ב). וע"ע ביוסף אומץ (סי צ"א), ובדבריו על הרב גינת ורדים (כלל ב' סימן ז').

[29] כתב הפת"ש (יו"ד סי' ער"ב ס"ק ה') בשם השב יעקב (סי' נ"ז): "וכתב שם עוד הרב השואל על דבר שאין בקצת יריעות שיטה פנוי למטה מכתב. לא מצאתי לשיטה זו שום רמז בש"ס ופוסקים. ואף שמנהג ישראל תורה היא, מ"מ אין לפסול על מנהגם וקבלתם אף אם לא הניח שיטה פנוי כלל בכל הס"ת כולה בדיעבד ע"ש. ונראה שהרב שב יעקב הסכים להשואל בזה מדשתק בזה". וכתב במקדש מעט (סי' רע"א ס"ק ל"ה): "בשב יעקב הנ"ל כתב השואל שאינו יודע רמז למה שעושין שרטוט א' למטה בעמודים. ולי נראה דמנהג נכון הוא כפוסקים הנ"ל דבעי שרטוט ד' רוחות, ונראה דמהני לעשותו גם לאחר הכתיבה". וע"ע קול יעקב שם (ס"ק ט"ו): "נהגו הסופרים לעשות שטה פנויה למטה מהכתב. ואם לא עשה כן אפילו בכל הספר תורה כולה – בדיעבד כשר".

 [30] ראה באהלי יעקב (סי' י"ב). וכתב הדבר שמואל (סי' ר"פ): "מכל מקום אפי' אליבא דרבוא דרבוותא דקפדי השרטוט, לא אשכחנא שהשרטוט מעכב בשיטה הנשארת חלקה בצורת הפרשה בין באמצע הדף ובין בתחילתה ובין בסופה", וכן כתב בשב יעקב (יו"ד סי' נ"ג). הביאם במקדש מעט (סי' רע"א ס"ק ל"ה), וכתב (בסי' ער"ה ס"ק ב'): "לכתחילה ישרטט השטה של ריוח הפרשה ודיעבד כשר בלא שירטט, עיין גידולי הקודש ס"ק  ב'". כתב במלאכת שמים (כלל ה', חכמה סעי' ה'): "אפילו מה שמניח חלק בפתוחות וסתומות – גם כן ישרטט", וראה בבינה (שם ס"ק ח') דהיינו לכתחילה, והביאו עצי היער (סי' ל"ב ס"ק ס"ב).

[31] בגמ' מגילה (ט"ז ע"ב): "'דברי שלום ואמת', אמר רבי תנחום, ואמרי לה אמר רבי אסי: מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה", ופרש"י (שם): "כאמיתה של תורה – כספר תורה עצמו, שרטוט הלכה למשה מסיני", וכן כתב הטור (סי' תרצ"א): "וצריכה שרטוט". וז"ל הב"י שם: "וכתב בארחות חיים (הל' מגילה אות יא) דדי בשרטוט שיטה ראשונה", אבל הדרכי משה (שם ס"ק א') השיג עליו, וכתב: "ואין נוהגין כן, אלא משרטטין כולה כמו ספר תורה וכן מוכרח בגמרא (טז ב) דקאמר: 'דברי שלום ואמת' (אסתר ט, ל): מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה. ונחלקו המפרשים בפירוש אמיתה של תורה, אם רצה לומר ספר תורה או מזוזה, ולמדו משם שצריכה לשרטטה בכל השיטות כמוזכר בתוספות (מנחות לב: ד"ה הא) ואשיר"י (פ"ב סי' ב) ומרדכי (סי' תשצה), ואם כן מגילה ודאי צריכה שרטוט בכל השיטין. ולכן יש לתמוה על דברי בית יוסף שכתב דברי ארחות חיים סתם בלא מחלוקת, והוא דבר שכולי עלמא חולקין עליו", ומכל מקום מלשון השו"ע (שם סעי' א'), שכתב: "וצריכה שרטוט כתורה עצמה", משמע שצריכה שרטוט בכל השיטין. וכתב הקול יעקב (שם ס"ק ד'): "וצריך לשרטט בכל שטה ושטה כמו בספר תורה. דרכי משה (אות א'), חכם צבי (סימן צ"ז), פרי מגדים (אשל אברהם אות א'), ביאורי הגר"א (אות ג'), חדושי רבי עקיבא [איגר] [אות א], קסת הסופר (סימן כ"ח אות א' ובלשכת הסופר שם), מלאכת שמים (כלל כ"ד אות א' בחכמה ואות ג' בבינה) ועיין ערך השלחן (אות ד') דכתב דכן הוא דעת מרן ז"ל. וכן כתב בית עובד (שם אות ג'). וכן כתב בספר הכוונות (שער וא"ו משמונה שערים בדרוש הפורים דרוש א') דדינה כספר תורה, ומבואר בפרי עץ חיים (שער ראש חדש חנוכה ופורים פרק ו') לענין שרטוט ותגין. וכן נוהגים פה בגדאד יע"א לשרטט כל השורות כמו בספר תורה. ואם לא שרטט כל השורות – אפילו בדיעבד פסולה. קסת הסופר (שם בלשכת הסופר), מלאכת שמים (שם בבינה)".

[32] ראה בהערה הקודמת. ונראה בשעת הדחק שאין לו מגילה אחרת – יכול לקרוא בה ולברך עליה, דיש להסתמך על הב"י שהביא את האורחות חיים בסתמא, וכן כתב הלבוש (סי' תרצ"א סעי' ב'): "וצריכה שירטוט, דלגבי ספר תורה גמורה שירטוט הלכה למשה מסיני, לפיכך במגילה צריכה נמי שירטוט דכתיב בה [אסתר ט, ל]: 'דברי שלום ואמת', מלמד שצריכה שירטוט כאמתה של תורה כדי לכתוב השורות מיושרות והוא נוי לספר. מיהו די בשירטוט שטה ראשונה שהסופרים בקיאים הם ליישר אח"כ כל השורות". וז"ל שו"ת בעי חיי (או"ח סי' נ"ד): "אלא מיהו ראיתי להרב ב"י באו"ח סי' תרצ"א שכתב בשם האורחות חיים דבשירטוט שיטה אחת די ולא הביא חולק על זה. והיה נראה שכיון שהרב לא הביא חולק על זה הכי נקטינן דדי בשירטוט שיטה ראשונה, וכן פסק בלבוש. אבל הרב ז"ל בספר הקצר (שו"ע) כתב בסתם וצריכה שירטוט כתורה עצמה ולא ביאר דדוקא בשיטה ראשונה. ולכן יש מקום לומר שסובר הרב דאף לעיכובא צריכה שירטוט, ואם לא שירטטה – אפי' בדיעבד פסולה… ולענין הלכה: מגילה שכתבוה בלא שירטוט מכל וכל אפי' בשיטה ראשונה – דעתי נוטה לפוסלה אפי' בדיעבד. אבל אם שירטט שיטה ראשונה ולא שירטטו שאר השיטות – אין כח בידי לפוסלה בדיעבד, כיון דלדעת האורחות חיים והרב הלבוש – כשרה. ומיהו הירא את דבר ה' יחזור אחר מגילה משורטטת בכולה" [ועיי"ש מה שהעיר על דברי הלבוש]. וכתב המג"א (שם ס"ק א') כדברי הלבוש. וז"ל השולחן גבוה (שם ס"ק ד'): "וכתב רבינו הב"י בשם אורחות חיים דדי בשיטה ראשונה וכן כתב הכל בו, אבל במרדכי בפ"ב דמגילה כתב משם ר"ת דאע"ג דס"ת לא בעיא שירטוט בין כל שורה ושורה, מגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה דהיינו מזוזה שיש בה מלכות שמים, עכ"ל. ורבינו המחבר סתם דבריו בכאן ובהלכות ס"ת סי' רע"א ובהל' מזוזה סי' רפ"ח לא גילה אי בעי שרטוט בין כל שורה ושורה או בשורה ראשונה די. ונהגו הסופרים לשרטט בין כל שיטה ושיטה, ואם לא שירטט רק שורה ראשונה – כשרה". וכתב הבאר היטב (שם ס"ק א'): "ודי בשרטוט שיטה ראשונה שהסופרים בקיאים ליישר אח"כ, לבוש, מג"א. ובתשובת חכם צבי סי' צ"ז חולק וכתב: להלכה ולמעשה מגילה צריכה שרטוט בכל השורות". אבל השערי תשובה (שם ס"ק א') חלק וכתב: "עיין באר היטב. ומ"ש בשם החכם צבי סי' צ"ז עיין ברכי יוסף שכנה"ג כתב דהחרד על דבר ה' יחזור אחר משורטטת כולה, ומ"מ משורטטת שיטה ראשונה – בדיעבד כשירה, ואם אין משורטטת כלל – פסולה אפי' בדיעבד".

[33] עיין בזה לעיל סעי' א'-ג'. בגמ' מגילה (י"ח ע"ב): "דתניא: רבי ירמיה אומר משום רבינו: תפלין ומזוזות – נכתבות שלא מן הכתב, ואין צריכות שרטוט. והלכתא: תפלין – אין צריכין שרטוט". ובמנחות (ל"ב ע"ב): והילכתא: תפילין – לא בעי שרטוט". וברמב"ם (תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה יב): "אבל תפילין – אינן צריכין שרטוט לפי שהן מחופין". וכתב הב"י (או"ח סי' ל"ב): "וספר התרומה כתב בסימן קצ"ו: תפילין – אינן צריכים שרטוט. וא"ת הא אמרינן בריש גיטין (ו:) שתים – כותבין בלא שרטוט, שלש – אין כותבין. פירש רבינו יעקב (ר"ת) היינו שיטה עליונה או לכל היותר בגליון מארבעה צדדין ובאמצע יכתוב הרבה שורות בלא שרטוט. וכן כתוב בסמ"ג (עשין כה קז:): וצריך לשרטט התפילין ארבעה שרטוטין סביב הגליון, אבל אין צריך בין שיטה לשיטה. וכן כתב המרדכי בפרק הקומץ (ריש הל' תפילין) וכן כתוב בסמ"ק (סי' קנג) ובהגהות מיימון פרק ראשון (אות ח)". וכתב בשו"ע (או"ח סי' ל"ב סעי' ו'): "אין לשרטט כי אם שטה עליונה".

[34] כתבו התוס' (גיטין ו' ע"ב ד"ה "אמר ר' יצחק"): "והא דאמר במסכת סופרים (פ"א הל' א'): אינו רשאי לכתוב אא"כ סירגל, ויריעה שאינה מסורגלת – פסולה, היינו ד' שרטוטין מלמעלה ולמטה ומצדדין, ודוחק". וכן כתב הברוך שאמר (עמ' ס"ד), וז"ל: "אבל למעלה ולמטה ולהצדדים ישרטט לצד הבשר". וז"ל הב"י (סי' ל"ב): "וספר התרומה כתב בסימן קצ"ו: תפילין – אינן צריכים שרטוט. וא"ת הא אמרינן בריש גיטין (ו:) שתים – כותבין בלא שרטוט, שלש – אין כותבין. פירש רבינו יעקב היינו שיטה עליונה או לכל היותר בגליון מארבעה צדדין ובאמצע יכתוב הרבה שורות בלא שרטוט. וכן כתוב בסמ"ג (עשין כה קז:) וצריך לשרטט התפילין ארבעה שרטוטין סביב הגליון, אבל אין צריך בין שיטה לשיטה". והשו"ע שם סובר שאין צריך לשרטט כי אם השיטה עליונה. וכתב עליו הרמ"א שם: "וי"א שצריך לשרטט תמיד למעלה ולמטה ומן הצדדים, אעפ"י שיודע לכתוב בלא שרטוט, וכן נוהגין". ואע"פ שהרמ"א (יו"ד סי' רפ"ד סעי' ב') כתב דסגי בשרטוט השיטה עליונה, וז"ל: "ואם שרטט שיטה העליונה, שוב לא צריך", כאן לענין תפילין כתב דהמנהג כמ"ד לשרטט מד' רוחות, וכתב הרמ"א (סי' ל"ב סעי' ו'): "וי"א שצריך לשרטט תמיד למעלה ולמטה ומן הצדדים, אעפ"י שיודע לכתוב בלא שרטוט, וכן נוהגין".

[35] כתב הרא"ש (הלכות קטנות, ספר תורה, סימן ז'): "וגם תפילין מי שאינו בקי לכוין השיטות לכותבן ביושר, טוב לשרטט, ואין בזה משום הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט", וכן כתב המרדכי (דף ז' ע"ג) הביאם הב"י (סי' ל"ב) וכן כתב הטור שם, וכן כתבו התוס' (גיטין ו' ע"ב ד"ה "אמר רבי יצחק"), וז"ל: "ומיהו אם אין הסופר יכול לכתוב יפה בלא שרטוט – צריך לשרטט על כל שיטה ושיטה משום זה אלי ואנוהו", וכן כתב השו"ע (שם סעי ו'): "ואם אינו יודע ליישר השטה בלא שרטוט – ישרטט כל השורות".

[36] כתב הטור (סי' ל"ב): "ומי שאינו יודע ליישר השיטה ללא שרטוט – טוב הוא שישרטט ליישר הכתב", וכתב הב"ח שם: "ומ"ש: טוב הוא שישרטט, ולא אמר: צריך הוא לשרטט, משום דלשון צריך משמע דאם אינו משרטט עובר על מצות חכמים. והא ליתא, דהא ודאי כיון דתפילין לא בעי שרטוט אף על פי דלכתחלה יכתוב בכתב מיושר שלא יהיו השיטות עקומות ואם אינו יודע ליישר בלא שרטוט אומרים לו שטוב הוא לשרטט, מכל מקום אם אינו שומע וכותב בלא שרטוט והשיטות עקומות – לא עבר כלום, דכך הוא הלכה למשה מסיני שיכתוב בלא שרטוט ויהא מכוין ליישר השיטות, ואם כתבן עקומות – לית לן בה". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק כ"א): "ישרטט – פי' לכתחלה משום זה אלי ואנוהו, אבל בדיעבד אפילו אם לא שירטט וכתב השיטות עקומות – אין לפסול התפילין".

[37] כתבו התוספות (גיטין ו' ע"ב ד"ה "ואמר רבי יצחק"): "ואור"ת: דאין לשרטט תפילין על כל שיטה ושיטה, כדאמר עלה בירושלמי בפ' במה מדליקין כל הפטור מדבר ועושהו – נקרא הדיוט". וכן הוא בספר הישר לרבינו תם (חלק החידושים, מהדורת שלזינגר סי' ק"ד). וכן כתב הרא"ש (הל' ס"ת סי' ז'). והטור (סי' ל"ב) כתב, וז"ל: "ואין צריך לשרטט בכל שיטה ושיטה, ואם ירצה לשרטט – הרשות בידו". וכתב הב"י שם: "ומ"ש רבינו: ואם ירצה לשרטט – הרשות בידו, הוא תמוה בעיני שהרי הספרים הנזכרים כתבו שנקרא הדיוט, ואפשר שלמד כן ממה שכתב בספר התרומה אחר שכתב דברי ר"ת: אמנם מורי רבינו פירש דכאמיתה של תורה וכו'. ודוחק לומר דמיירי בשיטה עליונה דוקא וגם תפילין לא מיקרי הדיוט אם משרטטין כיון שעושה השרטוטין כדי לכתוב ביושר ולא משום חומרא על דבר שלא יכול לבוא לידי איסור, עכ"ל. ומשמע ליה דהכי קאמר דלא אמרו בירושלמי הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט אלא כשעושה אותו בדרך חומרא, אבל הכא שאינו מכוין לכך, שהרי אינו דבר איסור דשייך ביה חומרא ואינו משרטט אלא כדי לכתוב ביושר, שאע"פ שהוא יודע ליישר השיטה בלא שרטוט יותר נאה ויותר ישר הוא כשהוא משורטט, אינו נקרא הדיוט". וכתב עוד שם: "וכתב האגור (סי' נ) אור זרוע (סי' תקמג) אינו פוסל אם שרטט בין שיטה לשיטה בתפילין, וה"ר שמחה פוסל, עכ"ל. ואיני יודע מהיכן עלה על דעת לפסול בכך, דהא לא אמרו אלא אין צריכין שרטוט ואף על פי שנקרא הדיוט לא יפסל מפני כך. ומיהו מצאתי למהר"י אבוהב שכתב בשם העיטור (הל' תפילין ח"ב נז.) דלחד פירושא שרטוט בתפילין מילתא יתירתא היא ופסולה, עד כאן. ומכל מקום הדבר מבואר שאין כן הסכמת הפוסקים". וכתב השו"ע שם (סעי' ו'): "אין לשרטט כי אם שטה עליונה, ואם אינו יודע ליישר השטה בלא שרטוט – ישרטט כל השורות". והרמ"א חולק על השו"ע, והוסיף בתחילת דבריו את המילה: "צריך", כלומר: "אין צריך לשרטט כי אם שורה עליונה". וביאר המשנ"ב שם (ס"ק כ'): "וקאמר: אין צריך, משום דאם ירצה לשרטט כל השיטין כדי לכתוב יותר ביושר ליפות השיטות – הרשות בידו".

והמנהג לשרטט כל השורות, וכמו שכתב הב"י בשם המרדכי, וז"ל: "אם אין הסופר יכול לכוין בלא שרטוט – יכול לשרטט כל השורות. וכן עושים עתה שמשרטטין כל השורות, ואין בזה הדיוטות, ואדרבה הוי ליה זה אלי ואנוהו, עכ"ל". וכן כתב הפמ"ג (שם א"א ס"ק ו'), וז"ל: "וב"ח חולק דכל שיודע לכתוב כך – אסור לשרטט, כי הוא מלתא יתירתא פוסל בתפילין, רק מב' צדדין. והעולם נהגו לשרטט הכל, וכל שאין עושה לחומרא כי אם ליפות השיטות – אין הדיוט, ולא מלתא יתירתא". וכתב הבה"ל (סי' ל"ב ד"ה "וכן נוהגין"): "וכהיום נהגו הכל לשרטט בכל השיטין". וכן כתב בפתחי עולם (ס"ק י"ח), והביא את הפמ"ג. ובעצי יער (סי' ל"ב ס"ק נ"ו) כתב: "וכן מנהגנו פה בגדאד. ולא שמענו ולא ראינו שכתב אחד תפילין בלי שרטוט אפילו שיטה א'".

[38] בה"ל (סי' ל"ב ד"ה "ויש אומרים"): "ודע דשרטוט של תפילין לכו"ע אין צריך להיות לשמה כמש"כ הפמ"ג".

[39] ראה בהערה הקודמת שנתבאר שדעת השו"ע שתפילין צריך לשרטט בהם את השיטה העליונה. ומכל מקום הראשונים נחלקו בזה, דעת הרמב"ן בחידושיו (גיטין ו' ע"ב): "ובתשובת הגאונים מצאתי תשובה כטעם הזה לרב נטרונאי גאון ז"ל כך ראינו דכל דבר שהוא משום קדושה צריך שרטוט. ואסור לכתוב פסוק אחד בלא שרטוט, חוץ מן התפילין מפני שמצותן לכרכן לקמען כקמיע ולא לקרות בהם כל עיקר כספרים". וכתב בשו"ת התשב"ץ (ח"א סימן ב'): "ור"ת ז"ל כתב שמזוזה ומגלה – צריכין שרטוט בכל השטות, וס"ת ותפילין – סגי בשטה עליונה, ואין דבריו נראין. אלא בין ס"ת בין מזוזה ומגלה – בכל השטות צריכין שרטוט, ותפילין – אפי' בשטה עליונה אין צריכין. ואעפ"י שהסופרים החמירו על עצמן לשרטט תפילין אפי' בכל השטות. ובזה יש ראיות ואין להאריך".

ובערוך השולחן (סימן ל"ב סעי' י"ח) למד בדברי הרמב"ם, וז"ל: "ודע שהרמב"ם כתב בפ"א דין י"ב: הלכה למשה מסיני שאין כותבין ס"ת ולא מזוזה אלא בשרטוט, אבל תפילין א"צ שרטוט לפי שהן מחופין, עכ"ל. כלומר שאין נראין לעין הקורא כס"ת ומזוזה שבודקין אותה לפרקים, ואם יכתוב בעיקום יראו הכל, אבל התפילין אינם נראים, ולא חיישינן אם יכתבו בעיקום, ולדבריו גם שורה ראשונה אין צריך".

וכתב בבה"ל (שם ד"ה "אין צריך"): "ובדיעבד אם לא שירטט אפילו שיטה עליונה לדעת המחבר, או מכל צד לדעת הרמ"א – תלוי בין שיטת ר"ת ושארי פוסקים. דלר"ת שכתב דס"ת אין צריכה שרטוט רק בשיטה עליונה לדעת המחבר או מכל צד לדעת הרמ"א ובדיעבד נפסל בזה ומוכרח לומר כן ממסכת סופרים דיריעה שאינה מסורגלת פסולה, א"כ ה"ה בתפילין דחד דינא אית להו לשיטתו, אבל לפי מה דפסקינן ביו"ד סימן רע"א ס"ה דס"ת צריכה להיות שרטוט בכולה כמו מזוזה, א"כ אין לנו ראיה לפסול התפילין בדיעבד אף אם לא שירטט כלל, כן איתא בביאור הגר"א בקצרה, ובדבריו ניחא שלא כתב המחבר לפסול בדיעבד כמו שכתב להדיא ביו"ד בס"ת ומזוזה".

וע"ע קול יעקב שם (ס"ק כ"ח), וז"ל: "ואם לא שרטט גם שטה העליונה, אף דעבד איסורא, התפילין כשרים. כן משמע מדברי רבינו זלמן, דכתב, וז"ל: בתפילין אין צריך שרטוט כי אם בשטה העליונה, מפני שאסור מדברי סופרים לכתוב לכתחלה שלש תיבות מפסוק מכתבי הקודש בלא שרטוט, עכ"ל. משמע דבדיעבד אם כבר כתב – אין לפסול. וכן כתב פתחי עולם ומטעמי השלחן, בשם הגר"א… והא דצריך לשרטט שטה עליונה משום דאסור לכתוב שלש תיבות בלא שרטוט כדאיתא ביורה דעה סימן רפ"ד, כמו שכתוב בפוסקים, אם כן איסור זה אינו נוגע במצות תפילין אלא על האדם כדי לכתוב ביושר, כמו שכתב מחצית השקל, וש"ך, משום הכי אין לפסול בדיעבד. וכן משמע מתשובת רבינו עקיבא איגר, והביאו פתחי תשובה (סי' רפ"ח ס"ק ה'), שכתב, וז"ל: דמאחר דהלכה למשה מסיני בעי שרטוט במזוזה, אי כתב בלא שרטוט – לא שמה כתיבה, עכ"ל. משמע הא גבי תפילין דאינו הלכה למשה מסיני, אם לא שרטט – שמה כתיבה וכשירה. וכן אירע מעשה בעירנו בגדאד יע"א בסופר אחד שכתב כמה תפילין בלא שרטוט אפילו שטה העליונה, והתיר הגאון רי"ח טוב נר"ו". וע"ע יוסף אומץ (סי' צ"א).

[40] כן הוא פשט הגמ' במגילה (י"ח ע"ב) ומנחות (ל"ב ע"ב): "והלכתא: מזוזה – בעיא שרטוט". ועיין לעיל הערה 18, שמזוזה כולי עלמא מודים בה שצריכה שירטוט. וכן כתב הטור (יו"ד סי' רפ"ח): "ועוד חמורה [=מזוזה] מס"ת שלדברי הכל – צריכה שרטוט, ואם לא שירטט – פסולה". וכ"פ השו"ע (שם סעי' ח'): "צריכה שרטוט, ואם כתב בלא שרטוט – פסולה".

ובקול יעקב (סי' רפ"ח ס"ק ט"ו) כתב: "מעשה בכמה מזוזות שנכתבו בלא שרטוט, רק שטה ראשונה היה שרטוט וכל השיטות בלי שרטוט – נראה דכולם פסולות, דמבואר מהש"ס והראשונים והפוסקים דצריך לשרטט כל השיטות שבמזוזה, ואם לא שרטט כל השטין – פסולה. הרב יוסף אומץ, זכור לאברהם. וכן כתב מלאכת שמים".

[41] קול יעקב (סי' רפ"ח ס"ק ט"ז): "ואפילו אם ירצה להניח דבר המשורטט מבחוץ בכדי שיראו השרטוטים בעבר השני, ואפילו אם ישרטט בצד אחורי הכתב – לא מהני. מלאכת שמים".

[42] כתב הטור (יו"ד סי' רפ"ח): "ומניח ריוח למעלה ולמטה כחצי רוחב צפורן, ובתחלתה כדי לגול אותה אחר שתכרוך, ובסופה אין צריך להניח כלל". וכתב הב"י שם: "כן כתב הרא"ש (שם), וזה לשונו: וריוח שמן הצדדין לא פירש, ויראה שצריך להניח בתחלתה כדי לגול קלף כיון דנכרכת מאחד כלפי שמע כמו בספר תורה למאן דאמר לתחלתו הוא נגלל, אבל בסופו אין צריך ריוח עכ"ל. וכך הם דברי התוספות (מנחות לב. ד"ה ועושה) וסמ"ג (עשין כג, קו ע"ב)".

וכתב השו"ע (סי' רפ"ח סעי' א'): "ובתחלתה – ישייר כדי לגול אותה אחר שתכרך". וכתב הרמ"א שם: "ובסופה – אין צריך להניח כלל".

והנה מצינו באגור (הלכות תפילין סימן ס"ז) שכתב לענין תפילין וז"ל: "מהר"מ הצריך להניח חלק בתחילת הפרשה בשל יד ובשל ראש כדי לגולל את כל ההקף. וכן בסמ"ק בשם הר"ר יהודה בר שניאור. וסמ"ג אינו מצריך. והעולם נוהגים לעשות כן למצוה". וכתב הרמ"א (סי' ל"ב סעי' ל"ב): "מיהו נהגו הסופרים להניח קצת בתחלה וסוף", כלומר מה שמניחים בתפילין בסוף מעט חלק הוא למצוה, וה"ה למזוזה.

[43] כתב הב"י (יו"ד סי' רפ"ח): "הגהות מימון (שם אות א) כתבו בשם ספר התרומה (סי' רה, סח ע"א) שאין צריך להניח בתחלה כדי לגול הקף, מדנהגו שיהא שד"י נראה מבחוץ, ושד"י הוא כתוב כנגד ריוח שבין פרשה לפרשה, ואם היה בתחלת גליון כדי לגול הקף היה שד"י מכוסה, עכ"ל. מיהו אם יעשה נקב בגליון שהניח כדי לגול הקף כנגד שד"י זהו טוב ונכון, עכ"ל ההגהות". וכתב הקול יעקב (שם ס"ק ג'): "ומנהגנו פה בגדאד יע"א מניחין כדי לגול כמו שכתב מרן ז"ל, ומנקבין הגליון ההוא כדי שיראו אותיות השם הכתוב בחוץ, כמו שכתב שבות יעקב (שם), דלהמצריכין כן צריך לנקב הגליון ההוא כדי שייראו אותיות השם הכתובות בחוץ. ובדיעבד אם לא הניח כדי לגול – אינו מעכב, כיון דהרבה מגדולי הפוסקים סוברים שאין צריך זה, כמו שכתב השבות יעקב (שם)".

[44] כל מה שצריך שרטוט בכתבי הקודש בשיטה עליונה, זה דווקא כשכותב פסוק כדמוכח בגמ' גיטין (ו' ע"ב). ומדין שרטוט מזוזה לא שייך כאן, כיון ששמות הקודש שאחורי המזוזה אינם מעיקר המזוזה שיצטרכו שרטוט כמותה אלא מנהג בעלמא, כמובא בטור (סי' רפ"ח).