מבית דרכי הוראה לרבנים

פרק כב – וידוי ונפילת אפיים  

תוכן הספר

חיוב הוידוי

 

  • טעמים לאמירת פרטי הוידוי – כל אדם חייב לומר את כל פרטי הוידוי אעפ"י שהוא חושב שאין בו משהו מפרטי הוידוי, וכמה טעמים לכך:
  • "כל ישראל ערבים זה לזה" וכולם הם כגוף אחד, ולכן אם אחד חטא יש פגם גם בחברו.
  • אם ראה אדם שחוטא בחטא מסוים ולא מיחה בו – נקרא חוטא.
  • אדם צריך לתקן גם את חטאיו מגלגולים קודמים.
  • דנים את האדם לפי מדרגתו, ואפילו אם עשה מעשה שהוא קל בעיניו נחשב לפעמים לחטא גדול (כגון ראובן שרק בלבל יצועי אביו, והתורה כתבה עליו ששכב עם בלהה).
  • ישנן עבירות קלות שאדם דש בעקביו ונחשבות חמורות, כגון: "המלבין פני חבירו ברבים – כאילו שופך דמים", "כל הכועס – כאילו עובד עבודה זרה" וכדו'.

 

ולכן צריך כל אדם לומר את כל הוידוי[1].

 

נוסח הוידוי ופירושו

 

  • סדר הוידוי – סדר הוידוי הוא: חטא, עוון, פשע. חטא – העושה בשגגה, עוון – העושה במזיד, פשע – העושה למרוד בה' ולהכעיסו[2].

 

  • קודם הוידוי יאמר: "אבל חטאנו, עוינו, פשענו אנחנו ואבותינו ואנשי ביתנו"[3].

 

  • לשון רבים – נוסח הוידוי הוא בלשון רבים מהסיבות דלעיל בסעיף א'[4].

 

  • סדר א' ב' – מנהגנו הוא לומר את נוסח הוידוי עפ"י אותיות הא' ב' וכו' (אשמנו, בגדנו וכו'), ולכפול את האותיות הסופיות מנצפ"ך (ואומרים את האותיות הסופיות בסמיכות לאותיות הפשוטות הזהות להם), דהיינו: "כיזבנו, כעסנו … מרדנו, מרינו דבריך, ניאצנו, ניאפנו… פשענו, פגמנו, צררנו, ציערנו אב ואם". ואין אנחנו מוסיפים על אלו אזכרת חטאים נוספים. אמנם אם יודע בעצמו שחטא – יוסיף זאת בלחש[5].

 

  • הסיבה שהוידוי הוא לפי סדר הא' ב' הוא כיון שהוידוי הוא על העבירות שבתורה שניתנה בא' ב', וגם כדי שיהיה קל לאנשים לזוכרו ויחזרו בתשובה כשיזכרו אותם ולא ישובו לסורם[6].

 

  • פירוש הוידוי – פירוש המילה: "העוינו" – הכשלנו אחרים וגרמנו להם לעשות עוון ע"י שסייענו ביד עוברי עבירה, או שהחנפנו לרשע וע"י זה גרמנו לו שיתחזק ברשעו[7].

 

  • פירוש המילה: "והרשענו" – הרשענו את הצדיק והצדקנו את הרשע[8].

 

  • באות "ואו" בוידוי אומרים: "והרשענו" (ולא: "ויעדנו עצמנו לדבר עבירה") דהיינו אות "ואו" היא "ואו החיבור" ולא "ואו" שורשית. הסיבה לכך היא שבאותם הפרקים בתהלים[9] שמסודרים עפ"י סדר הא' ב', דוד המלך השתמש ב"ואו החיבור", ומכיון שהתהלים נאמרו ברוח הקודש, גם התפילה מסודרת כמותם (וכן הוא: "אל אדון…. ונהדר בכבוד על המרכבה", וכן: "אל ברוך גדול…ופעל…")[10].

 

  • פירוש המילה: "זדנו" – עשינו לחברינו במזיד דברים שאסורים לעשותם, שנאמר[11]: "וכי יזיד איש על רעהו" וכו', וכן שהיינו צריכים ללמוד ולא למדנו ובגלל זה נכשלנו באיסור[12].

 

  • פירוש המילה: "עוינו" – אותם עוונות שעשינו לתאבון[13].

 

  • פרוש המילה: "פשענו" – אותם עוונות שאין בהם הנאה, ונחשבים כמו עבירות להכעיס שחומרתן רבה[14].

 

דרך אמירת הוידוי

 

  • יאמר בעמידה – את הוידוי אומרים בעמידה, בין ביום רגיל ובין בשני וחמישי[15], אך לא יעמוד בקומה זקופה לגמרי אלא ישחה מעט קדימה כדי להכניע את לבבו[16]. ואם הוא זקן או חולה – יכול להתוודות כשהוא נשען או יושב[17].

 

  • לא ישען – כשאומר וידוי לא ישען על שום דבר שאם יינטל אותו דבר יפול[18].

 

  • אמריתו בלב נשבר – כשאומר את הוידוי יאמר אותו בנחת ובלב נשבר ונדכה, ויחשוב וידע לפני מי הוא מתוודה. ויזהר שלא יאמר אותו במהירות ובלי כוונה, כי מוסיף בזה חטא על פשע[19].

 

  • הכאה באגרוף – צריך להכות בנחת באגרוף יד ימינו על לבו כשאומר כל תיבה ממילות הוידוי (דהיינו החטאים המנויים עפ"י אותיות הא' ב' ואותיות מנצפ"ך), ויכה בצד שמאל כארבע אצבעות מתחת לדד. הטעם להכאה זו עפ"י הפשט הוא שהלב הוא הגורם לעוונות, שנאמר[20]: "פן יפתה לבבכם", ויש טעם נוסף לדבר לפי הסוד[21].

 

י"ג מידות

 

  • לאחר שגמר את הוידוי יאמר מיד י"ג מידות ("ויעבור ה' על פניו" וכו'), וצריך לאמרם לאט ובנחת כדי שיוכל לכוון בפירושם[22].

 

  • הפסקה בין וידוי לי"ג מידות – לא יפסיק בין הוידוי לי"ג מידות בבקשות ובתחנונים אפילו בשני וחמישי (כגון: "מה נאמר לפניך" וכו')[23].

 

  • חלוקת הי"ג מידות – יש כמה חלוקות בעניין הי"ג מידות, ולשיטתנו י"ג המידות הם: א -ל, רחום, חנון, ארך, אפים (ארך היא מידה אחת, ואפים בלשון רבים מרמז על שתי מידות), רב חסד, ואמת, נוצר חסד, לאלפים (כיון שיכול להיות נוצר חסד אבל לא לאלפים) נושא עוון, ופשע, וחטאה, ונקה[24].

 

  • ציבור יאמר בלחש – כל הקהל צריכים לומר עם החזן את הפסוק הראשון: "ויעבור ה' על פניו ויקרא", ונהוג שהציבור מקדימים את שליח הציבור וקוראים פסוק זה ושותקים, והש"ץ אומר בקול רם: "ויעבור… ויקרא" ואז כל הקהל קוראים בקול: "ה', ה' א -ל רחום" וכו'[25].

 

  • שחייה באמירת "ויעבור" – כשאומר: "ויעבור ה'" וכו' ישחה מעט, וכשמגיע ל -"ה', ה' א -ל" וכו' – יזקוף. ויש נוהגים להגביה את עצמם מעט מהקרקע באמירת: "ה', ה'" ע"י הגבהת העקבים, ויש נוהגים לשחות כשאומרים: "ויעבור ה'" וכו' ולהגביה ראשם בתיבת: "ויקרא", וכשחוזרים ואומרים תיבות: "ה' ה'" חוזרים ומשתחווים[26].

 

  • הפסק בתיבות "ה', ה'" – יזהר להטעים את הַפָּסֵק שיש בין תיבת "ה'" לתיבת "ה'" השנייה, ומי שאינו מפסיק עונשו גדול[27].

 

  • ספירת הי"ג מידות באצבעותיו – יש הנוהגים למנות את הי"ג מידות באצבעותיהם כדי לכוון בהם היטב, וגם שהמניין מראה על חשיבות, והעושה כן תבוא עליו ברכה[28].

 

  • לצייר את האותיות במחשבה – יש הנוהגים לצייר את האותיות של הי"ג מידות במחשבתם כשאומרים אותם בעל פה (כמו שכתב רבי חיים מוולוז'ין שצריך לעשות בתפילת י"ח), ומנהג יפה הוא. ואם הש"ץ ממהר בקריאת הי"ג מידות – אין חיוב לאחוז במנהגים אלו[29].

 

  • אמירת י"ג מידות במניין – כשאומרים דברים שבקדושה צריכים מניין, וי"ג מידות הם מדברים שבקדושה ולכן אין אומרים אותם אלא בעשרה[30]. ולכן אם יחיד קרא את הוידוי לאט יותר מהש"ץ, וקודם שהתחיל היחיד את הי"ג המידות סיים כבר הש"ץ את אמירתם – יאמרם היחיד בטעמים כקורא בתורה, ואף על פי כן אינו חייב לגמור את כל הפסוק כמו שכתוב בתורה אלא יאמר עד תיבת "ונקה"[31] .

 

  • אם קרא את הי"ג מידות עם הציבור, וכשגמרו הציבור עדיין הוא נמצא באמצע – הרי זה נחשב כקורא עם הציבור כיון שהתחיל יחד איתם[32].

 

  • מתפלל ביחיד – מי שמתפלל ביחיד יכול לומר את הי"ג מידות בטעמים כקורא בתורה. וכל זה הוא רק בי"ג מידות שאחרי הוידוי שאומרים בכל יום, אבל הי"ג מידות שאומרים בשני ובחמישי אחרי נפילת אפיים לא יאמרם בפיו אלא יהרהרם במחשבתו בלבד, ואח"כ יאמרם בלשון תרגום: "ואעבר ה' שכינתיה על אפוהי וקרא, ה' ה' אלהא רחמנא וחננא, מרחיק רגז ומסגי למעבד טבון וקשוט. נטר טיבו לאלפי דרין, שביק לעווין ולמרוד, ולחובין סלח לדתיבין לאורייתא", ואח"כ יאמר בקשה זו:"אנא ה', א -ל חי, תספיק לנו שפע אור וברכה, חן וחסד ורחמים ואומץ, נא ה' א -ל פודה, עטרנו שמחנו"[33].

 

  • כשאין עשרה – אם אין עשרה בבית הכנסת – לא עובר ש"ץ לפני התיבה ולא נושאים הכהנים את כפיהם ולא קוראים בתורה ולא מפטירים בנביא ולא פורסים על שמע בפחות מעשרה, ואם התחילו בעשרה ויצאו מקצתם ונשארו רובם – רשאים לגמור[34]. וכן הוא הדין לעניין הוידוי, דהיינו אם התחילו את הוידוי בעשרה או יותר, וקודם שהגיעו לי"ג מידות יצאו חלקם אך נשארו לפחות ששה – יכולים לקרוא את הי"ג מידות, ויש חולקים[35].

 

  • אמירתם בלילה – אין אומרים י"ג מידות בלילה. ולכן אותם הנוהגים להתפלל מנחה סמוך לשקיעת החמה יזהרו לא לומר י"ג מידות אחר השקיעה. אמנם אפשר לומר י"ג מידות בבין השמשות, דהיינו י"ג רגעים (דקות זמניות) אחרי השקיעה, אבל אין אומרים בזמן זה נפילת אפיים[36].

 

  • אחר י"ג מידות – אחרי י"ג מידות יאמר כשהוא עדיין עומד: "רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו והושיענו"[37].

 

  • אמירתם בשעת צרה – אם הציבור נמצא בצער מאיזה סיבה שהיא, ויש "ברית מילה" באותם ימים – סגולה טובה שיאמרו הציבור בכוונה י"ג מידות בין מילה לפריעה, ואח"כ יאמרו פסוקי[38]: "מי אל כמוך" וכו' שהם כנגד הי"ג מידות[39].

 

נפילת אפיים

 

  • בישיבה – לאחר שאמר: "רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו והושיענו" ישב ויאמר נפילת אפיים, דהיינו מזמור[40]: "לדוד אליך ה' נפשי אשא"[41].

 

  • בין י"ג מידות לנפילת אפיים – לא יפסיק כלל בין י"ג מידות לנפילת אפיים אפילו בתחנונים המיוחדים של שני וחמישי ("מה נאמר" וכדו'), כיון שיש בזה טעם עפ"י הסוד[42].

 

  • לא ליפול על היד – מעיקר הדין בנפילת אפיים היה צריך להניח את פניו על זרועו השמאלית ולכסות פניו בטלית, ואם מכוון בה יהיה שכרו גדול, אך בזמננו שאיננו יודעים לכוון יש חשש בדבר, ולכן נהגו העם שלא להוריד ראשיהם על זרועותיהם, בין גדולים ובין קטנים, בין חכמים ובין פשוטים. וצריך לומר את המזמור לאט ובלחש ולכוון לפשט המילים[43].

 

  • "אבינו מלכנו" – אחרי מזמור "לדוד אליך ה'" וכו' אומרים: "אבינו מלכנו אבינו אתה" וכו', והיא תפילה ותחינה נוראה[44].

 

  • שני וחמישי – בימים שני וחמישי מוסיפים לומר תחינות ובקשות כמו שמסודר בסידורים (ועיין לעיל בדין אמירת י"ג מידות בסליחות אלו)[45].

 

  • תענית ציבור – בתעניות ציבור מוסיפים לומר תחנונים וסליחות שיש בהם מעניין התענית[46].

 

  • אמירתו עם הציבור – אם רואה את הציבור בשעה שמתוודים – צריך להתוודות עימהם אעפ"י שכבר התוודה. ואם רוצה יכול לומר במקום הוידוי: "חטאנו, עווינו, פשענו" שהוא וידוי כללי וקצר[47].

 

ימים שאין אומרים בהם וידוי ונפילת אפיים

 

  • ימים שאין מתוודים בהם – אלו ימים שאין אומרים בהם וידוי כלל: ראשי חודשים, מי"א בתשרי עד סוף החודש, ח' ימי חנוכה, ט"ו בשבט, פורים (יום י"ד ויום ט"ו), בשנה מעוברת גם י"ד וט"ו של אדר ראשון, כל חודש ניסן, י"ד אייר (פסח שני), י"ח אייר (ל"ג בעומר), מר"ח סיוון עד י"ב בו, תשעה באב, ט"ו באב, ערב ר"ה שחרית ומנחה, ערב יום הכיפורים בתפילת שחרית, וכן בבית חתנים או בבית אבלים, בבית הכנסת שיש שם חתן או אבי הבן או סנדק או מוהל. ונוהגים שאין אומרים וידוי גם בבית הכנסת שמלין בו אע"פ שאין בעלי ברית שם, וכן ביום שיש שם בר מצווה או נער בר מצווה וכן ביום שמתחיל להניח תפילין[48].

 

  • ימים שנעשה בהם נס – ימים שנעשה בהם נס ליחיד או לציבור נוהגים שאין אומרים בהם וידוי[49].

 

  • וידוי בק"ש על המיטה – אין אומרים וידוי בקריאת שמע על המיטה או בסליחות במוצאי שבת ויו"ט עד חצות. ובמוצאי חנוכה, ר"ח, פורים וכד' – לא יאמרו וידוי מספק[50].

 

  • וידוי במנחה שלפני – כל יום שאין אומרים בו וידוי, אין אומרים וידוי גם בתפילת מנחה ביום שלפניו, חוץ מערב ראש השנה וערב יום הכיפורים שאומרים וידוי בתפילת מנחה ביום שלפניהם[51].

 

  • בית אבל – בבית אבל אין אומרים וידוי ונפילת אפיים, כמו כן אין אומרים מזמור: "יענך" וכו', ו"תפילה לדוד" וכו', וכן אין אומרים פסוק: "ואני זאת בריתי" וכו' ב"ובא לציון", אלא מתחילים מ"ואתה קדוש"[52].

 

  • אבל בבית הכנסת – אם בא האבל לבית הכנסת – הוא אינו אומר וידוי אך הציבור אומרים[53].

 

  • אם מתפללים בבית אבל, אפילו אם הוא לא בביתו – לא אומרים וידוי, ואפילו אם האבל התפלל כבר[54].

 

  • חתן – חתן שמתפלל מנחה ומיד אח"כ הולך לחופה – אינו אומר וידוי[55].

 

  • בחור שנשא בתולה או בחור שנשא אלמנה או גרושה, וכן אלמן או מי שגירש את אשתו ונשא בתולה – אין אומרים וידוי ז' ימים, וכן כשמתפלל בבית הכנסת אין אומרים שם וידוי. אבל אלמן או מי שגירש את אשתו ונשא אלמנה או גרושה – אין אומרים וידוי ג' ימים[56].

 

  • את שבעת ימי החופה יש נוהגים לחשב מעת לעת, דהיינו אם נשאו ביום רביעי רבע שעה לפני השקיעה אין אומרים וידוי עד יום רביעי הבא בערב, ויש אומרים שחלק מהיום נחשב כיום ולכן אומרים וידוי ביום רביעי שלאחר החתונה כי כבר עברו ז' ימים, וכן נוהגים[57].

 

  • מילה – בעניין ברית המילה ישנן הרבה דעות.

 

  • יש שאומרים שאם יש בעיר ברית מילה כל בתי הכנסת באותה העיר אינם אומרים תחנון (וכבר כתבו האחרונים שזה מנהג גרוע[58]).
  • יש אומרים שאין אומרים תחנון רק בבית הכנסת שבו תיערך הברית, ואפילו אם אבי הבן נמצא בבית כנסת והברית מתקיימת במקום אחר – אומרים באותו בית כנסת תחנון[59].
  • יש אומרים שבכל מקום שנמצאים בעלי הברית אין אומרים תחנון (ובעלי הברית נקראים רק הסנדק ואבי הבן ולא המוהל[60]).

 

המנהג למעשה הוא שבמקום שמתקיימת הברית אין אומרים תחנון, וכן במקום שנמצא בו המוהל או הסנדק או אבי הבן – אין אומרים תחנון[61].

 

  • אם התקיימה ברית בבית הכנסת ומתפללים שם לאחר הברית – אומרים תחנון. אולם אם אבי הבן או בעלי הברית האחרים נמצאים במקום – אין אומרים תחנון[62].

 

  • בר מצווה – בעניין תחנון בבר מצווה המנהג הוא שאין אומרים תחנון בבית הכנסת ביום שיש שם ילד שמניח תפילין בפעם הראשונה, וכן ביום הבר מצווה עצמו[63].

 

  • פורים המשולש – בפורים המשולש אין אומרים תחנון ביום ראשון שהוא ט"ז אדר בין בערים מוקפות ובין בפרזים[64].

 

  • החסרת התחנון – כשיש בבית הכנסת חתן או ברית מילה ולא אומרים וידוי ונפילת אפיים – אין אדם צריך לחשוש למה שהחסיר, כיון שהתפילות של כל עם ישראל נכללות יחד ועולות למעלה, ומה שהחסיר (באונס וכדו') יושלם ע"י שאר עם ישראל. וכן הוא כשאדם מתפלל בביתו במניין ואין לו ס"ת, או שאדם מאריך בתפילתו ולא שמע את חזרת הש"ץ[65].

 

  • אמירת וידוי במחשבה – ימים שאין אומרים בהם וידוי ונפילת אפיים מכח מנהג (שאין מקור לכך בחז"ל), כגון ימים שאחרי סוכות ופסח, ימי מילה, חתן וכד' – מותר לאומרם במחשבה בין חזרה לקדיש[66].

 

  • החסרת וידוי שלא כדין – אסור לאדם להחסיר מסדר התפילה וידוי או כל פרט אחר ללא סיבה מיוחדת (כדלעיל) כי בכך הוא פוגם בעולמות עליונים. ואם נמצא במקום שמדלגים על וידוי בגלל סיבות שאינן אמיתיות, כגון יום זיכרון של רב מסוים וכדו' – לא ידלג איתם אלא יאמר את הוידוי[67].

 

  • כשאין ס"ת – החיוב לומר וידוי, י"ג מידות ונפילת אפיים הוא אפילו אם מתפללים בבית שאינו בית כנסת ואין בו ארון וס"ת, ואפילו אם מתפללים בשדה וכדו', וגם אם מתפלל יחיד צריך לאומרם[68].

 


 

[1] שער הכוונות דרושי חזרת העמידה דרוש ה'. בא"ח פרשת כי תשא סעי' א'. עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ב'. כה"ח סי' קל"א ס"ק ו', ט"ז.

[2] יומא ל"ו ע"ב. רמב"ם הלכות תשובה פרק א' הלכה א'. שו"ע סי' תר"ז סעי' ג' ברמ"א שם.

[3] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ב'. כה"ח סי' קל"א ס"ק ו'.

[4] כה"ח סי' קל"א ס"ק ו'.

[5] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ב'. עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ד'.

[6] סנהדרין ק"ד ע"א. כה"ח סי' תר"ז ס"ק ח'. כה"ח סי' קל"א ס"ק ז'.

[7] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ה'.

[8] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ה'.

[9] תהלים קי"א, קי"ט, קמ"ה.

[10] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ו'.

[11] שמות כ"א, י"ד.

[12] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ה'.

[13] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ה'.

[14] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ה'.

[15] שו"ע סי' תר"ז סעי' ג'.

[16] מג"א סי' תר"ז ס"ק ד'. כה"ח שם ס"ק כ"ד ובסי' קל"א ס"ק י"ב.

[17] כה"ח סי' קל"א ס"ק י'. בא"ח פרשת כי תשא סעי' ז'.

[18] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ז'.

[19] כה"ח סי' קל"א ס"ק טו"ב.

[20] דברים י"א, ט"ז.

[21] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ג' עפ"י שער הכוונות. כה"ח סי' קל"א ס"ק ה'.

[22] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ד'.

[23] עי' בא"ח פרשת כי תשא סעי' ה'. כה"ח סי' קל"א ס"ק א'.

[24] תוס' ר"ה י"ז ע"ב ד"ה "שלש עשרה מדות". רא"ש שם. שער הכוונות מ"ג ע"ב. עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ג'. כה"ח סי' קל"א ס"ק כ"א.

[25] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ז'. כה"ח סי' קל"א ס"ק כ'. עי' באורך שו"ת רב פעלים ח"ג סי' ג' בשאלה השלישית.

[26] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י'. כה"ח סי' קל"א ס"ק י"ט.

[27] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"א. כה"ח סי' קל"א ס"ק כ'.

[28] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ד'.

[29] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ד'.

[30] שו"ע סי' תקס"ה סעי' ה'. עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ח'.

[31] עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ח'. שו"ת רב פעלים ח"א סי' י"א. רב ברכות מערכת ו'. כה"ח סי' קל"א ס"ק כ"ג.

[32] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ד'. כה"ח סי' קל"א ס"ק כ"ד.

[33] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ט'.

[34] שו"ע סי' נ"ה סעי' ב' (ודעת הרמב"ם שאם בחזרה התחילו בעשרה ויצאו מקצתם יכולים לסיים רק חזרה אך לא קדיש שאחריה). כה"ח שם ס"ק ל"ד, ל"ה. עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' ח'.

[35] עוד יוסף חי פרשת כי תשא  סעי' ח'.

[36] שו"ע סי' קל"ג סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק כ"ו, כ"ז. בא"ח פרשת כי תשא סעי' ח', י"ד.

[37] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ג.

[38] מיכה ז', י"ח -כ'.

[39] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ב. כה"ח סי' קל"א ס"ק כ"ב.

[40] תהלים כ"ה.

[41] שו"ע סי' קל"א סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ל"א, ל"ד, ל"ח. בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ג.

[42] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ה'.

[43] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ג. כה"ח סי' קל"א ס"ק ל"א באורך.

[44] בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ד. כה"ח סי' קל"א ס"ק ל"ד.

[45] עי' סידור קול אליהו עמ' קס"א.

[46] עי' סידור קול אליהו עמ' תשצ"ז.

[47] שו"ע סי' תר"ז סעי' ג'. בא"ח פרשת כי תשא סעי' ז'. כה"ח סי' קל"א ס"ק י"ג.

[48] שו"ע סי' קל"א סעי' ד' -ח'. נהר פקוד ונהר מצרים אות ו'.

[49] נתיבי עם עמ' פ"א. כה"ח סי' תרפ"ו ס"ק י' -י"ב, י"ד.

[50] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ז'. כה"ח סי' קל"א ס"ק י"ד. אחרונים.

[51] כה"ח סי' קל"א ס"ק ק"א.

[52] מנהגים. כה"ח סי' קל"א ס"ק נ"ח, ס"ח, פ"ד. עוד יוסף חי פרשת כי תשא סעי' י"ד. מעשה אליהו אות רמ"ב.

[53] כה"ח סי' קל"א ס"ק ס'.

[54] כה"ח סי' קל"א ס"ק נ"ט, ס"ו.

[55] שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ד' בתשובה הרביעית. ארץ החיים מנהגי ירושלים אות ג'. כה"ח סי' קל"א ס"ק ע'.

[56] בית עובד הלכות נפ"א סעי' ו'. כה"ח סי' קל"א ס"ק ע"א.

[57] כה"ח סי' קל"א ס"ק ס"ט.

[58] שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ד' בשאלה הרביעית. כה"ח סי' קל"א ס"ק ע"ח. נתיבי עם קל"א עמ' פ"א על מנהג טבריה.

[59] שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ד' בשאלה הרביעית.

[60] נתיבי עם עמ' פ'.

[61] כה"ח סי' קל"א ס"ק ע"ג, פ', פ"ב.

[62] עפ"י רמ"א סי' קל"א סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק פ"ג, פ"ד.

[63] נהר מצרים הלכות נפ"א ג' ונתיבי עם עמוד פ"ג.

[64] מנהגי ירושלים וכה"ח שם ס"ק ק"ב.

[65] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ו'.

[66] בא"ח פרשת כי תשא סעי' ו'.

[67] אחרונים.

[68] שו"ע סי' קל"א סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק מ'. בא"ח פרשת כי תשא סעי' י"ד.

ספרים נוספים

מאמר מרדכי לימות החול

שו"ת הרב הראשי חלק א'

שו"ת הרב הראשי חלק ב'

שו"ת מאמר מרדכי חלק א'

שו"ת מאמר מרדכי חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק א'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ג'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ה'

מאמר מרדכי הלכות סת"ם

דברי מרדכי - ספר בראשית

דברי מרדכי - ספר שמות

דברי מרדכי - ספר ויקרא

דברי מרדכי - ספר במדבר

דברי מרדכי - ספר דברים

בית אליהו

ברית אליהו

דרכי טהרה

הגדה של פסח

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה