פרק יב – קדיש, אמן וברכו

קדיש

• לשון ארמי – את נוסח הקדיש תיקנו לומר בלשון ארמית כיון שעפ"י הסוד יש לו חשיבות מיוחדת שבעזרתו עולים העולמות, והקליפות מבינות לשון זו, וכשהן שומעות את הקדיש נכנעות ואינן עולות יחד עם הקדושה, ולכן צריך לדקדק ולומר אותו במספר התיבות שבו[1]. ועפ"י הפשט הטעם לנוסח בארמית הוא כדי שכולם יבינו את תוכנו שהוא בלשון הארמית המדוברת (בזמן חז"ל), וגם שהמלאכים לא יבינו ולא יקטרגו, ועוד שע"י אמירתו נזכר הקב"ה בגלות ישראל [2].

• מעלת הקדיש – מעלת הקדיש גדולה ואין לך דבר שיכול לסלק את הטומאה ולהעלות את הקדושה כאמירת הקדיש, וכבר נאמר עליו בזוה"ק[3]: "דאיהו מתבר שלשלאין דפרזלא" (שהוא משבר שלשלאות של ברזל[4]).

• לרוץ לשמוע – צריך לרוץ כדי לשמוע קדיש כיון שהיא מצווה גדולה מאוד[5].

• סדר הקדישים – חז"ל תיקנו לומר את הקדישים בתפילת שחרית במקום שיש בהם צורך לעליית העולמות. המקומות הם:

• קדיש ראשון לפני "הודו" (בין עולם העשיה לעולם היצירה).
• קדיש שני לפני "יוצר" (בין עולם היצירה לעולם הבריאה).
• לפני תפילת העמידה (בין עולם הבריאה לעולם האצילות) לא תיקנו קדיש כדי לסמוך גאולה לתפילה.

לאחר תפילת העמידה השפע יורד מלמעלה למטה ע"י הקדיש כך:

• בין סיום חזרת הש"ץ ולפני "אשרי" אומרים קדיש (מעולם האצילות לעולם הבריאה).
• בין "ברוך אלוקינו שבראנו" ל"שיר של יום" (מעולם הבריאה לעולם היצירה).
• אחרי "שיר של יום" ולפני הקטורת (מעולם היצירה לעולם העשיה).
• לאחר הקטורת ו"תנא דבי אליהו" אומרים קדיש שנקרא "קדיש יתום" וכדלקמן[6].

• קדיש לאחר לימוד – עפ"י הסוד לאחר לימוד תורה שבכתב – אומרים קדיש "יהא שלמא", ולאחר לימוד תורה שבע"פ – אומרים קדיש "על ישראל"[7]. ונוהגים לומר אחרי תורה שבכתב[8] "ותשועת צדיקים מה'" וכו', ולאחר תורה שבע"פ[9]: "רבי חנניה בן עקשיא" וכו'[10], ויאמר ברייתא זו בהתלהבות[11].

• נכנס בסיום הלימוד – אם נכנס לבית הכנסת כשסיימו ללמוד ורוצים לומר קדיש – יכול היתום לומר איתם קדיש אעפ"י שלא היה איתם בשעת הלימוד (ורצוי שיאמר את הברייתא של "רבי חנניא" וכו'[12]).

• עשרה אומרים קדיש – אם עשרה אנשים אמרו יחד תהלים וכולם רוצים לומר קדיש "יהא שלמא" – ישתדלו שלפחות אחד מהם יענה אמן, ואם אי אפשר – יכולים לומר כולם קדיש[13].

• קדיש שאינו צריך – כשם שצריך להיזהר מברכה שאינה צריכה, כך צריך להיזהר מקדיש שאינו צריך, אבל מותר לומר קדיש "על ישראל" אחרי תושבע"פ, ללמוד אח"כ תורה שבכתב ולומר קדיש "יהא שלמא" או להיפך, אבל אין לומר פעמיים רצופות קדיש "יהא שלמא" או קדיש "על ישראל" אפילו אם מפסיקים ביניהם בפסוקי תורה, משנה או גמרא[14].

• מקומות הכריעה – מי שאומר קדיש צריך לכרוע גופו במקומות אלה: כשמתחיל "יתגדל", כשאומר "יהא שמיה רבא", ובכל מקום שהציבור עונים "אמן" בחמישה האמנים הראשונים[15].

• דקדוק במילים – צריך לדקדק במילות הקדיש ולכן יזהר לומר "יתגּדל" כשהאות "גימל" דגושה, וכן יאמר "די ברא" שהם ב' תיבות וכן כשעונה "אמן יהא שמיה רבא" וכו' יאמר "מבָרך" בקמץ תחת ה"בית" (ולא בקמץ קטן הנשמע כמו חולם), וכן יאמר "לעָלם" בקמץ תחת ה"עין". וכן יאמר "בריך הוא" ולא "בריכו" דהיינו שתי תיבות. וכשאומר "תִּשבחתא" – ה"תיו" הראשונה היא בחיריק ולא בשורוק[16].

• אמירתו בניגון – מותר לומר את הקדיש בניגון, אולם יזהר שלא יהפוך מלעיל למלרע, ולא ינגן במנגינות של שירי גויים המזכירים שירי עגבים או שירי נצרות. ולא יאמרו הקהל עם החזן את מילות הקדיש אבל מותר לנגן איתו את המנגינה אם מאזין לש"ץ[17].

• קדיש שתפסו מעומד – אם עומד בתחילת הקדיש – לא ישב עד אחרי חצי הקדיש, דהיינו עד אחר ה"אמן" שלאחר "דאמירן בעלמא", אבל אם היה יושב בתחילת הקדיש – אינו חייב לעמוד. ואם עבר ת"ח או זקן שחייב לקום לפניו מלוא קומתו, ועמד באמצע הקדיש – יישאר עומד עד לאחר חצי הקדיש[18]. אמנם בליל שבת יעמוד בקדיש שלפני "ברכו" שאומרים קודם ברכות ק"ש[19].

• עמידה בקדיש – מנהג בני אשכנז לעמוד בשעת אמירת קדיש. ואם הוא ספרדי שמתפלל במניין אשכנזי – יעמוד עם הקהל, ואם יש שם כמה אנשים שאינם עומדים – יכול לשבת[20].

• לעבור כנגד האומרו – כשם שאסור לעבור לפני מי שמתפלל, כך אסור לעבור לפני מי שאומר קדיש, ואם יש צורך מותר לעבור לפניו אחרי חצי הקדיש[21].

• דיבור בקדיש – אסור לדבר בכל התפילה, ובפרט בעת הקדיש שמעלתו חשובה מאוד[22].

• פסוקים באמירתו – יש מי שנוהג לומר פסוקים שונים בשעה שהחזן אומר קדיש, וטוב שלא לאומרם כלל בשום קדיש, כיון שצריך לשמוע את הקדיש בשלמותו מהחזן[23].

• פסיעות בסיומו – בסיום קדיש "תתקבל" שלאחר חזרת הש"ץ, כשאומר "עושה שלום" יפסע לאחוריו ג' פסיעות כדרך שעושה בסיום תפילת שמונה עשרה, כיון שכל הבקשות שאומר בקדיש הם "כתפילה אריכתא", והקדיש הוא כעיין סיום התפילה (אמנם בקדיש "תתקבל" שלאחר תפילת ערבית אינו פוסע לאחוריו כיון שאין חזרת הש"ץ). אך בשאר הקדישים לא יפסע ג' פסיעות, בין הש"ץ ובין הציבור[24].

• נוסח "יהא שלמא" – כשאומר את הקטע של "יהא שלמא" וכו' יש לבקש י"א בקשות: "חיים, ושבע, וישועה, ונחמה, ושזבא, ורפואה, וגאולה, וסליחה, וכפרה, וריווח, והצלה" – וטעמם הוא עפ"י הסוד[25].

• מנהג האר"י – האר"י הקדוש היה אומר את הקדיש בנוסח בני עדות המזרח[26].

• להוציא ידי חובה – האומר קדיש צריך לכוון להוציא את הציבור ידי חובה כיון שהקדיש נתקן לצורך תפילת הציבור שמתפללים בעשרה, ולכן גם באמירת קדיש צריך שיהיו עשרה[27].

• אמירתו ע"י קטן – חמישה קדישים בתפילה הם חובה: לפני "הודו", לפני "יוצר", אחרי נפילת אפים, לפני "תפילה לדוד", ולפני "פיטום הקטורת", ומכיון שהם חובה – אין קטן יכול לאומרם לבדו אלא צריך לאומרם יחד עם גדול כדי שיוכל להוציא את הציבור ידי חובתם. וכן הוא הדין ב"ברכו"[28]. אמנם קדיש דיתמי (דהיינו הקדיש שקודם "עלינו לשבח" בתפילת שחרית) – יכול קטן לאומרו לבדו[29].

• קדיש בעשרה – אם היו עשרה אנשים בקטעים שאומרים קודם הקדישים ("קרבנות", "שירת הים", "אשרי" בתפילת מנחה וכו'), ונשארו עשרה כשהגיעו לקדיש – חייבים לאומרו. ואם לא נשארו עשרה – לא יאמרו קדיש, אעפ"י שקדיש זה הוא חובה[30].

• כשאחד מאריך בתפילתו – אם אחד מהמתפללים מאריך בתפילת י"ח, טוב שהאחרים ימתינו לו מלומר קדיש, כדי שגם הוא יוכל לענות עימהם, ואפילו אם יש עשרה בלעדיו. ואם מאריך יותר מדי ויש בזה טורח ציבור – אין חייבים להמתין לו, אפילו שאין עשרה בלעדיו[31].

• קדיש על קבר – כשם שאסור לקרוא ק"ש כשנמצא בתוך ארבע אמות מקבר, כך אסור לומר קדיש שם משום שיש בזה "לועג לרש חרף עשהו"[32], אבל אם הולך לקברי קרוביו או לקברי צדיקים ואומר פסוקים למנוחת המת, ואח"כ אומר קדיש לעילוי נשמתו – יכולים ללמוד ולומר קדיש על הקבר, כיון שדבר זה הוא לכבוד הנפטר[33].

• קדיש לאחר הספד – במקום שנוהגים להספיד בבית הכנסת לחכם שנפטר, נוהגים שלא ללבוש טלית אפילו במרחק גדול יותר מארבע אמות ממנו, אבל אומרים קדיש לאחר שהספידו ואפילו בד' אמותיו, כיון שהוא למנוחת הנפטר[34].

ענית אמן

• פירוש המילה 'אמן' – למילה 'אמן' ישנם שני פירושים: הראשון – אמת, השני  – כן יהי רצון. בברכות שהם שבח והודאה יכוון בעניית אמן  – אמת, ובברכות שהן שאלה ובקשה יכוון  – יהי רצון, ובברכות שהן כוללות שבח ובקשה יכוון  – אמת וכן יהי רצון. בברכת המצוות שמתחילות ב"אשר קדשנו במצוותיו וציונו" יכוון: אמת השבח שברך המברך, שהודה לה' על הטוב שגמלנו שקידשנו במצוותיו, ואני מאמין שה' ציוונו בכך. וכן בברכות שבח והודאה כברכת "אלקי נשמה", "ברוך שאמר", "ישתבח", "גאל ישראל" וכד', יכוון העונה אמן שפירושה הוא: אמת היא הברכה וההודאה שברך והודה המברך על הטוב שגמלנו, ואני מודה ומאמין בזה[35].

• בקשות ושאלות – בברכות שהן שאלות, בקשות ותחינות, יכוון העונה אמן, שפירושו: אמן – כן יהי רצון, שיאמנו ברכות המבקש ויקיים ה' בקשתו[36].

• ברכות אמצעיות של שמונה עשרה – בברכות האמצעיות בתפילת י"ח, שיש בהן שבח ובקשה מה', יכוון העונה אמן – אמת על ההודאה, ואמן כן יהי רצון על הבקשה[37].

• זהירות בכוונה – מי שעונה אמן על ברכת שבח והודאה, ומכוון: כן יהי רצון – הרי זה ככופר בעיקר כיון שנראה כמי שמסתפק בשבחיו של הקב"ה. וכן מי שעונה אמן אחרי שאלה ובקשה, ומכוון: אמת – הרי הוא ככסיל. ולכן צריך להקשיב היטב לברכה לפני שעונה אמן כדי שידע לכוון לפי תוכנה של הברכה[38].

• ברכות הנהנין – כשעונה אמן על ברכת הנהנין יכוון: אמת, כלומר אני מאמין שהוא ית' ברא את כל הטובות שנהנים מהם, והוא מהולל בכך[39].

• ג' ברכות ראשונות ואחרונות בי"ח – באמנים שבג' ברכות הראשונות בתפילת י"ח, ובברכת "מודים" ו"שים שלום" יכוון: אמת, ובשאר הברכות בשמונה עשרה יכוון: אמת וכן יהי רצון[40].

• כוונת אמן בקדיש – בקדיש יכוון באמנים כך: באמן הראשונה (אחרי מילת "רבא") – יכוון: אמת, בשנייה (אחרי "ויקרב משיחיה") ובשלישית (אחרי "ובזמן קריב ואימרו אמן") – יכוון: כן יהי רצון, באמן הרביעית (אחרי "שמיה דקודשא בריך הוא") ובחמישית (אחרי "דאמירן בעלמא") – יכוון: אמת. בשאר האמנים של "על ישראל", "תתקבל", "יהא שלמא" ו"עושה שלום" – יכוון: כן יהי רצון[41].

• אמן חטופה – לא יענה אמן חטופה – דהיינו לפני שסיים המברך את ברכתו או קודם שסיים השליח ציבור לומר "ואמרו אמן"[42].

• אמן קטופה – לא יענה אמן קטופה – דהיינו בחיסור אותיות, או דבר הנשמע כמו: אָמֵנֵי או אָמֵנִי וכד', שנשמע כמוסיף אותיות, או בשינוי ניקוד בא' של ה"אמן" – בשווא, שורוק או חולם[43].

• אמן יתומה – לא יענה אמן יתומה – דהיינו שלא שמע ברכה ועונה אמן בגלל ששמע אחרים עונים אמן. יש מי שאומר שאמן יתומה היא רק כשעונה על ברכה שחייב בה, אך לא שמע אותה מהש"ץ, למרות שיודע על איזה ברכה עונים עתה אמן, ויש מי שאומר שגם בברכה שאינו חייב בה, אם אינו יודע על איזה ברכה עונים אמן – הוי אמן יתומה, וטוב להחמיר כדעה השנייה[44].

• כשאינו שומע את החזן – מי ששמיעתו חלשה ולא שומע את החזן, וכן כל אדם שאינו יכול לענות אמן משום דהוי אמן יתומה – יאמר: "א -ל מלך נאמן", ויכוון שהר"ת הם "אמן"[45].

• מאריך ב'ואמרו אמן' – אם החזן מאריך הרבה בניגון של המילים "ואמרו אמן" – אין הציבור צריכים להמתין שיסיים אלא יענו אמן מיד, כדי שלא יהיה הפסק בין הברכה לאמן[46].

• אורך ענייתה – לא יענה אמן קצרה, ולא אמן ארוכה, אלא כשיעור זמן שיוכל לומר: "א -ל מלך נאמן"[47].

• חזן מהיר – אם החזן שאומר קדיש או חזרה לא המתין לציבור שיאמרו אמן, והמשיך מיד – לא יענו אמן, והחזן הוא זה שנענש על כך. וכן אם התחיל מיד ברכה שנייה, לא יענו הציבור אמן על הברכה הראשונה[48].

• ענייה בזמירות ו"יוצר" – בחצי קדיש (עד "דאמירן בעלמא") יש חמישה אמנים, ועונה עליהם אפילו באמצע הזמירות ובאמצע "יוצר"[49].

• קדיש וקדושה – אם שומע קדיש וקדושה יחד – יענה על הקדיש, אבל אם כבר התחיל לענות קדושה – לא יפסיק לקדיש. ואם שמע כבר קדיש אחד באותו היום ועוד לא שמע קדושה – קדושה קודמת[50].

• אם מתפלל במניין והגיע הש"ץ לקדושה, ושומע קדיש ממניין אחר – יענה קדושה במניין שבו הוא מתפלל כי קדושה בזמנה עדיפה[51].

• כששניים אומרים קדיש – כשיש שניים שאומרים קדיש, ואחד מקדים והשני מאחר – יענה אחר המקדים[52]. ואם שניים אומרים קדיש ואחד מקדים במעט את השני – יענה "אמן ואמן"[53].

"יהא שמיה רבא"

• כ"ח תיבות – בקדיש מהמילים "יהא שמיה רבא" עד "דאמירן בעלמא" צריך שיהיו כ"ח תיבות, ולכן יאמר: "לעילא מן כל" ולא "מכל". ויש בדבר זה סודות עמוקים[54].

• מנייתם באצבעותיו – טוב למנות את כ"ח התיבות מן "יהא שמיה רבא" וכו' באצבעות, דהיינו בכ"ח פרקים שנמצאים בשתי כפות הידיים, ימין ושמאל[55].

• עניית הקהל – גם הקהל כשעונים "אמן יהא שמיה רבא" וכו' יענו עד "דאמירן בעלמא", ולכן האומר קדיש יאמרנו בנחת כדי שהקהל יספיק לענות "אמן" לאחר תיבות "שמיה דקודשא בריך הוא"[56].

• כשהחזן הקדימו – אם לא הספיק לומר עד "דאמירן בעלמא" והחזן הגיע כבר ל"שמיה דקודשא בריך הוא" – ימשיך לומר עד "דאמירן בעלמא" ולא יענה אמן[57].

• "לעלם לעלמי עלמיא" – יאמר "לעלם לעלמי עלמיא", ולא "לעלם ולעלמי עלמיא", כדי שיהיו רק כ"ח אותיות מ"יהא שמיה" עד "עלמיא", והטעם הוא עפ"י הסוד[58].

• כשענה מאמצע הקדיש – עניית "אמן, יהא שמיה רבא", מכוונת על תחילת הקדיש, "יתגדל ויתקדש", לכן ישתדל לשמוע את הקדיש מתחילתו. ואם לא שמע מהתחלה – אינו מעכב ויענה כדרכו[59].

• אם סיים את תפילת י"ח כשהציבור היה באמצע קדיש, או שלא שם ליבו לתחילת הקדיש, או שנכנס לבית הכנסת באמצע הקדיש, ושמע את הציבור עונים "אמן יהא שמיה רבא מברך" וכו' – יענה איתם "אמן יהא שמיה רבא" וכו', אעפ"י שיש מי שאומר שתיבת "אמן" חוזרת על "בחייכון וביומכון" וכו'. ויכול לענות עם הציבור כל עוד לא השלימו את עניית ה"אמן יהא שמיה רבא" וכו'[60].

• "רבא מברך" – "יהא שמיה רבא מברך" – פירושו שיהא שמו הגדול (של הקב"ה) – מבורך. ולכן לא יפסיק בין תיבת "רבא" לתיבת "מברך". ויש מפרשים: "יהא שמיה רבא" – שעתה אין שם הוי"ה ב"ה שלם כי הוא חסר עד שימחה זרעו של עמלק, ומתפללים שיתגדל שמו ויהיה גדול ושלם, ויש נפקא מינה בין הפרושים. ובכל מקרה לא יפריד בין "רבא" ל"מברך", ובין "שמיה" ל"רבא"[61].

• יאמר "מְבָרַךְ" ה"ב" קמוצה וה"ר" בפתח, וכן "תִּישבחתא" – ה"ת" הראשונה בחיריק, ו"לְעָלַם"  – ה"ל" בשוא וה"ע" בקמץ וה"ל" השנייה בפתח[62].

• יש נוהגים להפסיק בין מילת "עלמיא" למילת "יתברך" – ויש להם על מה לסמוך. אך מנהג העולם כסברת הבית יוסף – שאוסר להפסיק, וכן נוהגים[63].

• הפסק בענייה – יפסיק מעט בין "אמן" ל"יהא שמיה רבא" וכו', כי אמן מתייחס לקטע הקודם, וב"יהא שמיה רבא" מתחיל שבח אחר[64].

• ענייה בכל כוחו – כל העונה "אמן יהא שמיה רבא" בכל כוחו, כלומר בכל כוונתו בלב ונפש – קורעים לו גזר דין של שבעים שנה[65].

• הגבהת הקול – יגביה קולו מעט כשעונה "אמן יהא שמיה רבא", אך לא יגביה קולו יותר מקול האומר קדיש, כדין העונה אמן שאינו רשאי להגביה קולו יותר מהמברך[66].

• "עושה השלום" – בעשרת ימי תשובה יאמר בסיום קדיש "תתקבל" שלאחר החזרה: "עושה השלום" וכו' (פרט לתפילת ערבית)[67]. ופרט לזה אין מנהגינו להוסיף ולשנות שום דבר בקדישים בעשרת ימי תשובה[68].

• קדיש לאחר לימוד הסוד – מי ששומע קדיש לאחר דרשה בחכמת הקבלה, ועונה עליו אמן – נמחלין לו עוונותיו[69].

"ברכו"

• לא יזוז ממקומו – מי שאומר "ברכו את ה' המבורך" לא יזוז ממקומו להפוך את פניו עד שיענה אחריו הקהל "ברוך ה' המבורך" וכו'[70].

• כששמע ציבור עונים – מי ששמע את הציבור עונים "ברוך ה' המבורך" וכו' ולא שמע את החזן אומר "ברכו את ה' המבורך" – יש אומרים שיענה "אמן", ויש אומרים שיענה עימהם "ברוך ה' המבורך" וכו', וכן נוהגים[71].

• כששומע חזן עונה – אם שומע שהחזן עונה אחרי הקהל "ברוך ה' המבורך" וכו' – לא יענה יחד איתו, אלא יאמר "אמן" ויכוון: אמת[72].

• פעם ביום – ישתדל כל אדם לענות "ברכו" בציבור, לפחות פעם אחת ביום[73].

• פסוקים באמירתו – יש נוהגים לומר פסוקים כשהחזן אומר "ברכו את ה' המבורך", ורבים אינם אומרים אותם, וכן ראוי לנהוג[74].

• הגבהה בענייתו – יש נוהגים שכשעונים "ברוך ה' המבורך" וכו' מתרוממים מעט ממקומם, כהידור שקמים לפני זקנים ונכבדים, וכן ראוי לנהוג[75].

• המתפלל יחיד – אם מתפלל ביחיד, כשמגיע למקום שאומרים בציבור "ברכו" יאמר במקום זה ברייתא זו[76]: "אמר ר' עקיבא: חיה אחת עומדת ברקיע ושמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל, עומדת באמצע הרקיע ואומרת: 'ברכו את ה' המבורך' וכל שרי מעלה עונין אחריה: 'ברוך ה' המבורך לעולם ועד'". ולא יאמר אותה קודם "ישתבח" כיון שאין להפסיק באגדה זו בין "ישתבח" ל"יוצר", אלא יאמרה רק במקום "ברכו" שלפני "עלינו לשבח" ובמקום ה"ברכו" שלפני תפילת ערבית[77].

"קדיש יתום"

• יתום באמירת קדיש לאחר "ישתבח" – יש שנהגו לומר על נפטר בשנה הראשונה וביום פטירתו (יארציי"ט), את הקדיש שלאחר "ישתבח" ("קדיש ברכו"). ואם אומר הקדיש נמצא בזמירות – יכול לומר את הקדיש עם הקהל שהגיעו ל"ישתבח", והמדקדקים יזהרו שלא לעשות כך ויאמרו את הקדיש רק אם סיימו כבר את אמירת "ישתבח". וטוב לבטל מנהג זה, ויאמר את הקדיש שלאחר "ישתבח" רק הש"ץ[78].

• קדיש קודם "עלינו לשבח" – קדיש שקודם "עלינו לשבח" נקרא "קדיש יתום", ויש בו תועלת גדולה לנפטר אם אומרים אותו לזכותו בתוך הי"ב חודש, וביום השנה לפטירתו בשחרית, במנחה ובערבית (ועיין לקמן בזמן שבו מתחילים לומר קדיש בשבוע שחל בו היארציי"ט). ובאמירת הקדיש ישנן שתי מעלות: מעלה ראשונה היא שאמירתו מצילה מדינה של גיהינם, והשנייה שמכניסה אותו לגן עדן ומעלה אותו ממדרגה למדרגה, ולכן אומרים קדיש זה גם בשבת ויו"ט[79].

• קודם אמירת הקדיש – טוב לומר קודם "קדיש יתום" פסוקים מ"אלפא ביתא"[80] המתחילים באותיות שמו של הנפטר עליו אומר את הקדיש. וכנגד כל אות יאמר פסוק אחד בלבד, ויאמר אותו בלחש (וכל זה בתנאי שיש לו שהות לומר זאת)[81].

• אמירתו פחות מי"ב חודשים – יש שנוהגים לומר "קדיש יתום" פחות מי"ב חודשים מלאים כדי שלא יאמרו על הנפטר שהוא רשע, כיון שמשפט רשעים בגיהינום הוא י"ב חודש[82], והקדיש הוא כדי להצילו מגיהינם. ולדעת האר"י יכולים לומר קדיש גם בשבוע האחרון מהטעמים דלעיל, אך מפני ההמון נהגו להחסיר שבוע אחד בחודש הי"ב[83].

• בחודש הי"ב – נהגו לעשות לימוד לעילוי נשמת הנפטר בסוף החודש האחד עשר ואח"כ הולכים לקברו. וקוראים ליום זה: "יום השנה החסירה", ופוסקים מלומר קדיש שבוע אחד בתחילת החודש הי"ב, ואח"כ ממשיכים לומר קדיש עוד שלושה שבועות עד סיום השנה[84].

• בסיום י"ב חודש פוסקים לומר הן את הקדישים שאומרים היתומים, והן את הקדיש "בתרא" שקודם "עלינו לשבח". אבל קדיש שאומרים לאחר הלימוד, שאומרו כל אדם, יאמרו גם היתומים ואפילו בשבוע שמפסיקים בתוך הי"ב חודש כדלעיל[85].

• קדיש בשבוע האזכרה – לאחר השנה הראשונה, אם חל יום הפטירה באמצע השבוע, מתחילים לומר קדיש בליל שבת לאחר אמירת פרק "במה מדליקין" וכו' וממשיכים לאומרו עד תפילת המנחה שביום הפטירה. ואם חל יום הפטירה בשבת מתחילים לומר קדיש בליל שבת שבשבוע שלפני יום הפטירה וממשיכים עד תפילת מנחת שבת של יום הפטירה[86].

• כשאין מי שיאמר קדיש על נפטר – אדם שמת בלא בנים, ב"מ ואין לו קרובים, או שקרוביו אינם רוצים או אינם יכולים לומר עליו קדיש, או מי שנפטר ובניו עדיין קטנים – שוכרים אדם שיאמר עליו קדיש[87].

• קדיש ע"י קרוב – אעפ"י שאפשר לשכור אדם שיאמר קדיש על הנפטר מכל מקום עדיף שאת הקדיש יאמר אחד מהקרובים ומשאר בשרו[88]. ומעלת הבן שאומר קדיש על אביו ואימו – אין למעלה ממנה[89].

• קדיש עבור כל הנפטרים – יש מקומות שנהגו שאת ה"קדיש דיתמי", דהיינו הקדיש שקודם "עלינו לשבח", אומר רב העיר בעד כל מתי ישראל שלא זכו לבנים, כדי להצילם מגיהינם[90].

• כשאומר קדיש עבור מי שאינו קרובו – מי שאומר קדיש על נפטר שאינו קרובו, יאמר קודם "תנא דבי אליהו" שלפני "קדיש דיתמי" נוסח זה: "הריני מוכן לומר עתה קדיש וברכו כתקנת חז"ל, שתיקנו לאומרו אחרי קריאת 'פיטום הקטורת' קודם אמירת 'עלינו לשבח', והריני מכוון באמירת קדיש זה לתועלת נפש פלוני (או פלונית) בן פלונית לעורר הרחמים למנוחת נפש(ה) רוח(ה) ונשמת(ו/ה) במנוחות שאננות בגן עדן", ואח"כ יאמר "תנא דבי אליהו" וכו' וקדיש[91]. ובסוף היום יאמר תפילה זו: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלקי אבותינו, שתחוס ותרחם ברוב רחמיך וחסדיך, על נפש רוח ונשמה של פלוני (או פלונית) בן פלונית, ולמען הקדישים שאמרתי אני עבדך היום הזה, תבטל כל המקטרגים והמשטינים, ויעמדו מליצי יושר להמליץ טוב על נפשו (נפשה) ורוחו (ורוחה) ונשמתו (ונשמתה), ותלוה אליהם השלום, וישבו במנוחת שלום השקט ובטח, ותגביר חסדיך על מידת הדין, ויתמתקו הגבורות הקשות על ידי פלא העליון שהוא חסדים גדולים ורחמים גמורים, יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך ה' צורי וגואלי"[92].

• קדיש על ב' נפטרים – יש מי שאומר שיכול לומר קדיש אחד על שני נפטרים, ואם עושה כך יאמר את הבקשות הנ"ל על שני נפטרים[93].

• מי שקולו נמוך – גם מי שקולו נמוך ואינו נשמע בין אומרי הקדישים האחרים, יכול לומר קדיש. ואף על פי כן ישתדל שלפחות שניים מהקרובים אליו ישמעו אותו[94].

• "רבנן" – נהגו לומר אחרי "קדיש דיתמי" שקודם "עלינו לשבח": "רבנן ברכו את ה' המבורך", ויש שאין נוהגים לומר "רבנן" – וכל אחד יעשה כמנהגו[95].

• "ברכו" ע"י כמה אנשים – אם יש כמה אנשים שאומרים "קדיש דיתמי" יכולים כולם לומר: "ברכו את ה' המבורך"[96].

[1] בא"ח פרשת ויחי סעי' א'. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' א'.

[2] ברכות ג' ע"א תוס' ד"ה "ועונין". בית יוסף סי' נ"ו. כה"ח שם ס"ק י"א.

[3] זוהר פרשת תרומה דף ק"ו ע"א.

[4] בא"ח פרשת ויחי סעי' א'. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' א'. כה"ח סי' נ"ו ס"ק י"ב.

[5] שו"ע סי' נ"ו סעי' א'.

[6] בא"ח פרשת ויחי סעי' א'. כה"ח סי' מ"ח ס"ק א' בסופו ד"ה "ודע".

[7] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י"ד. כה"ח סי' נ"ה ס"ק ג'.

[8] תהלים ל"ז, ל"ט -מ'.

[9] מכות פ"ג משנה ט"ז.

[10] כה"ח סי' נ"ה ס"ק ד'.

[11] כה"ח סי' נ"ה ס"ק ג'.

[12] משנ"ב סי' נ"ד ס"ק ט'.

[13] בא"ח פרשת ויחי סעי' ט"ז. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ד.

[14] בא"ח פרשת ויחי סעי' ט'. כה"ח סי' נ"ה ס"ק ח'. קשר גודל סי' ח' סעי' ט'.

[15] שו"ע סי' נ"ו סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק ל"ה. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ז'.

[16] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. כה"ח סי' מ"ח ס"ק א'. שו"ת רב פעלים ח"ג סי' ג'.

[17] מעשה רוקח על הרמב"ם הלכות תפילה פרק ח'. ברכי יוסף סי' תק"ס. כה"ח סי' נ"ו ס"ק ט"ז, טו"ב.

[18] שו"ע סי' נ"ו סעי' א'. כה"ח שם ס"ק כ', כ"א. בא"ח פרשת ויחי סעי' ח', ועי' שו"ע יו"ד סי' רמ"ד.

[19] בא"ח ש"ש פרשת וירא סעי' ג'.

[20] אחרונים.

[21] בא"ח פרשת ויחי סעי' י'. כה"ח סי' נ"ה ס"ק ט'.

[22] מאמ"ר סי' נ"ו אות א'. כה"ח שם ס"ק א', ב'.

[23] שו"ע סי' נ"ו סעי' א' ברמ"א. כה"ח שם ס"ק כ"ח. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י'.

[24] שו"ע סי' נ"ו סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ל"ו. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ז'.

[25] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' א'.

[26] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ד' עפ"י שער הכוונות דרושי הקדיש.

[27] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ד. כה"ח סי' נ"ה ס"ק ו'. אחרונים.

[28] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"ב. כה"ח סי' נ"ה ס"ק י"ט, כ'.

[29] שלמי ציבור קפ"ח. בא"ח פרשת ויחי סעי' י"ב.

[30] בא"ח פרשת ויחי סעי' ד'. כה"ח סי' נ"ה ס"ק מ'.

[31] שו"ע סי' נ"ה סעי' ז'. וסי' קכ"ד סעי' ג' ולחונים עליו.

[32] משלי י"ז, ה'.

[33] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' כ"ה.

[34] שם.

[35] שו"ע סי' קכ"ד. משנ"ב שם ס"ק כ"ה. כה"ח סי' ה' ס"ק י"ד. בא"ח פרשת תרומה סעי' י"א. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ט"ז.

[36] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ט"ז. כה"ח סי' ה' ס"ק י"ד.

[37] שם.

[38] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ט"ז. כה"ח סי' ה' ס"ק י"ד, ועי' בסידור "קול אליהו" שם מפורטות הכוונות לעניית אמן.

[39] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ט"ז. כה"ח סי' ה' ס"ק י"ד.

[40] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ט"ז. בא"ח פרשת תרומה סעי' י"א.

[41] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ט"ז.

[42] שו"ע סי' קכ"ד סעי' ח'. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י"ח.

[43] שו"ע סי' קכ"ד סעי' ח'. בא"ח פרשת תרומה סעי' י"ג.

[44] שו"ע סי' קכ"ד סעי' ח'. כה"ח שם ס"ק מ"ז. משנ"ב שם ס"ק ל"א. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י"ח, י"ט. בא"ח פרשת תרומה סעי' י"ג.

[45] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י"ט.

[46] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' כ'. מג"א סי' קכ"ד ס"ק י"ד. כה"ח שם ס"ק י'.

[47] שו"ע סי' קכ"ד סעי' ח'. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' כ'.

[48] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' כ"א. בא"ח פרשת תרומה סעי' י"ב. כה"ח סי' קכ"ד ס"ק מ"ט.

[49] שו"ע סי' ס"ו סעי' ג'. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ז'.

[50] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. כה"ח סי' נ"ו ס"ק ג', ד', ה', ו'.

[51] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. כה"ח סי' נ"ו ס"ק ה'.

[52] בא"ח פרשת תרומה סעי' י"א. כה"ח סי' נ"ו ס"ק ז'.

[53] עי' קשר גודל סי' ט' סעי' י"א.

[54] בא"ח פרשת ויחי סעי' ב'. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ג. כה"ח סי' נ"ו ס"ק י"ג.

[55] עטרת תפארת כתר מלכות עמ' קצ"ג.

[56] כה"ח סי' נ"ו ס"ק ל', ל"ג.

[57] עפ"י כה"ח סי' נ"ו ס"ק ל'.

[58] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ט', ועי' בית יוסף סי' נ"ו.

[59] בא"ח פרשת ויחי סעי' ג'.

[60] שו"ע סי' נ"ו סעי' א'. כה"ח שם ס"ק כ"ו. משנ"ב שם ס"ק ט'. בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א.

[61] ברכות ג' ע"ב. תוס' שם ד"ה "ועונין". בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' א', ח'. שו"ע סי' נ"ו סעי' א' בהגה. כה"ח שם ס"ק י"א.

[62] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. כה"ח סי' נ"ו ס"ק י"ד.

[63] בית יוסף סי' נ"ו. שו"ע שם סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק ל"ג. בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י"ב.

[64] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א.

[65] שבת קי"ט ע"א. בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. משנ"ב סי' נ"ו ס"ק א'.

[66] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"א. כה"ח סי' נ"ו ס"ק ט"ו.

[67] מהטעם דלעיל שאינו פוסע ג' פסיעות בסיום הקדיש.

[68] כה"ח סי' נ"ו ס"ק ל"ח.

[69] כה"ח סי' נ"ה ס"ק ג'.

[70]בא"ח פרשת ויגש סעי' י"ז. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' כ"ב. כה"ח סי' נ"ז ס"ק ב'.

[71] בא"ח פרשת ויגש סעי' י"ז. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' כ"ג. כה"ח סי' נ"ז ס"ק א'.

[72] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' כ"ג. כה"ח סי' נ"ז ס"ק א'.

[73] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' כ"ד. כה"ח סי' נ"ז ס"ק ג'.

[74] שו"ע סי' נ"ז סעי' א' בהגה. כה"ח שם ס"ק ו'. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י'. סידור אהלי יעקב עמ' מ"ט.

[75] עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' י'. סידור אהלי יעקב עמ' מ"ט.

[76] פרקי היכלות רבתי פרק ל"א אות ד'.

[77] בא"ח פרשת ויגש סעי' י"ח. כה"ח סי' נ' ס"ק ט'.

[78] בא"ח פרשת ויגש סעי' ט"ז. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ב.

[79] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"ב. עוד יוסף חי פרשת ויחי סעי' ד', ה'. כה"ח סי' נ"ה ס"ק כ'.

[80] תהלים קי"ט.

[81] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"ב.

[82] עדיות פ"ב מ"י.

[83] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"ד. כה"ח סי' נ"ה ס"ק כ"ד, כ"ה.

[84] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"ד. שו"ת רב פעלים ח"ג סי' ל"ב. בעניין שנה מעוברת עיין שו"ת רב פעלים ח"ד סי' מ"א.

[85] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"ד. כה"ח סי' נ"ה ס"ק כ"ה.

[86] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"ד. שו"ת רב פעלים ח"ג סי' ל"ב. כה"ח סי' נ"ה ס"ק כ"ג.

[87] שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ז'. בית יוסף יו"ד סי' ת"ג.

[88] שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ז'.

[89] שו"ת תורה לשמה סי' תי"ב.

[90] שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ז'.

[91] שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ז'. כה"ח סי' נ"ה ס"ק ל'.

[92] בא"ח פרשת ויחי סעי' ט"ו. שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ז'. שו"ת תורה לשמה סי' תי"ב.

[93] כה"ח סי' נ"ה ס"ק כ"ט. שו"ת תורה לשמה סי' תי"ב. וה"ה בעניין נר אחד על שני נפטרים.

[94] בא"ח פרשת ויחי סעי' ט"ז. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ד. כה"ח סי' נ"ה ס"ק ל"ב.

[95] בא"ח פרשת ויחי סעי' י"ג.

[96] אחרונים.

• אין לומר קדיש אלא אם יש עשרה אנשים במקום אחד, וש"ץ בכללם. ואפילו שארבעה מהם עדיין באמצע תפילת שמונה עשרה, אם יש ששה שעונים, אפשר לומר קדיש (בא"ח ויחי ה). אבל מקצתם בחדר זה ומקצתם בחדר אחר, אינם מצטרפים, אף על פי שפתח פתוח ביניהם (שם ז). ואם התחיל לומר קדיש בעשרה ויצאו מקצתם, אם נשארו ששה שעונים, גומרים את אותו הקדיש (שם ד).