פרק לב – הלכות בית הכנסת ובית המדרש

קדושת בית הכנסת

• מורא מקדש – ישנו ציווי בתורה[1]: "ומקדשי תיראו", דהיינו שיש חיוב מורא מקדש.
• כיום, בתי כנסיות ובתי מדרשות נקראים: "מקדש מעט", ולכן בזמן הזה מצווה זו נוהגת בהם, ומצווה מן התורה להיזהר בכבודם ולשבת שם באימה ויראה.
• על אותם הנוהגים בהם שחוק וקלות ראש נאמר[2]: "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי"[3].
• בזוהר הקדוש החמיר מאד בעונשם של אלו, עד כדי כך שכל מי שמדבר בבתי כנסיות דברים בטלים אין לו חלק באלוקי ישראל, כיון שיש שם השראת השכינה, ובמעשיו הוא מראה כאילו אין השראת שכינה ח"ו בבית הכנסת[4].

• דיבור בבית הכנסת – בבית הכנסת ובבית המדרש אסור לשוחח כל שיחה שהיא, ואפילו שיחה לצורך פרנסה וכדו', ובודאי שאסור לשוחח שיחה בטלה לגמרי, וקל וחומר שיש להיזהר ביותר מלדבר שם דיבורים אסורים, כגון לשון הרע, רכילות ודברים שיש בהם מחלוקות וקטטות, כי מלבד שהם עוונות חמורים מאוד, יגדל העוון ביותר במקום קדוש, כיון שהוא מזלזל בכבוד השכינה, ואינו דומה החוטא בינו לבין עצמו לחוטא בארמונו של מלך בפני המלך, ועוד תגדל הרעה בזה שהוא מכשיל גם את הרבים בעוונות החמורים הנ"ל[5].

• דיבורי מוסר – האר"י ז"ל היה נזהר מאוד בדיבור חול בבית הכנסת, ולכן לא היה מדבר שם אפילו בענייני מוסר. אמנם היום שבית הכנסת הוא מקום שמתכנסים שם הציבור לצורך דברים אלו – מותר[6].

• חשבונות – אין מחשבים בהם חשבונות כלל. אמנם מותר לחשב שם חשבונות של מצווה, כגון: קופה של צדקה, פדיון וכדו'[7].

• מותר לחשב שם את חשבון מיסי העיר, וכן מותר לערוך שם אסיפה של ראשי העיר או הקהילה המיועדת לתיקון דבר כל שהוא בעיר או בקהילה. אמנם רצוי שלא יעשו שם כינוסים כאלו כיון שתוך כדי הדיון עלולים לדבר דברים בטלים[8].

• צורת הישיבה – אסור לשבת בבית הכנסת בצורה מזלזלת, ולכן יזהר לא לשבת כשרגליו פשוטות קדימה או רגל על רגל וכדו'[9].

• מקומות שמתפללים שם בארעי – מקומות שאין מתפללים שם דרך קבע אלא רק דרך ארעי, כגון: בתים פרטיים, חצרות וכדו' – אין להם דין בית כנסת[10].

אכילה ועישון

• פעולות שונות בבית הכנסת – בבית הכנסת ובבית המדרש אסור להתנהג בקלות ראש, ואין אוכלים או שותים או מסתובבים או מתקשטים שם. וטוב להחמיר שלא לשתות שם אפילו מים. אמנם אותם הלומדים בבית הכנסת ביום חם ורוצים לשתות מים, אין להם להחמיר ויכולים לשתות[11].

• סעודה – סעודה שיש בה שיכרות, אפילו היא של מצווה, לא יעשוה בבית הכנסת ובבית מדרש. ולכן צריכים להיזהר בשמחת תורה שלא ישתו שם משקאות משכרים[12].

• בית המדרש – קדושת בית המדרש גדולה מקדושת בית הכנסת, ואף על פי כן אין לתלמידי חכמים ותלמידיהם לאכול ולשתות בבית הכנסת אלא רק אם קשה להם לאכול במקום אחר. אמנם בבית המדרש מותר לאכול ולשתות לכתחילה, ואפילו לישון שם שנת קבע כיון שבית המדרש הוא ביתם. יש שמתירים להם לעשות שם גם את שאר צרכיהם ויש אוסרים, וטוב להחמיר[13].

• שומר – שומר בית הכנסת או פועל שעושה עבודה בבית הכנסת וכדו' – מותר לו לאכול או לשתות שם כיון שזה לצורך בית הכנסת[14].

• עישון – עישון דינו כאכילה ושתייה, ולכן אין לעשן בבית כנסת אלא אם זה לצורך לימוד וכדלעיל[15].

• אזכרה – יש נוהגים לעשות לימוד בבית הכנסת ביום השנה לעילוי נשמת הנפטר ואח"כ מחלקים שם מיני מאכל, ואעפ"י שיש מי שאוסר הדבר – מותר כיון שבתי הכנסיות נבנו לכתחילה לצורך זה, ועוד שלבתי כנסיות שלנו יש דין של בית המדרש[16].

כניסה לתוכם לצורכו

• מחסה – אסור להיכנס לבית כנסת ולבית מדרש כדי להסתתר מגשם או משמש[17].

• לקרוא לחברו – אם צריך להיכנס לבית הכנסת או לבית המדרש לצורכו, כגון לקרוא לחברו – יכנס לשם ויקרא תחילה מזמור תהלים או קטע אחר של דברי תורה, ואם אינו יודע לקרוא – ישהה שם מעט ואפילו בעמידה (כיון שגם זו מצווה, שנאמר[18]: "אשרי יושבי ביתך" וישיבה פרושה שהייה), ורק אח"כ יקרא לחברו[19].

הליכה ומעבר דרכם

• קיצור דרך – אם יש לבית הכנסת שני פתחים, לא יכנס באחד ויצא בשני כדי לקצר את דרכו ע"י שעובר שם, אלא אם הוא הולך לדבר מצווה, ויש שחולקים ואוסרים אפילו כשהולך לדבר מצווה[20].

• שני פתחים – כשלבית הכנסת יש שני פתחים, ישנה מצווה להיכנס מהפתח האחד ולצאת מהפתח השני כיון שבזה הוא מראה על חביבות בית הכנסת[21].

• אם נכנס לצורכו בפתח אחד שלא על מנת לקצר דרכו, יכול לצאת דרך הפתח השני[22].

• כניסה, שהייה ויציאה – מותר להיכנס בפתח אחד, לקרוא מזמור תהלים או לשהות מעט, ולצאת דרך הפתח השני. ואם גם שוהה וגם קורא מזמור תהלים – זוכה בשתי מצוות[23].

לימודי חול בתוכם

• לימוד קריאה וכתיבה – בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אסור ללמוד קריאה וכתיבה בכל לשון שהיא חוץ מלשון הקודש וכתב רש"י[24].

• לימודי חול בתלמוד תורה – תלמוד תורה שלומדים בו עברית, תורה ותורה שבעל פה, ומתפללים בו את כל התפילות בחול ובשבת וביו"ט – נתקדש, ואסור ללמד בו שפה זרה או ספרות, לימודי חול, מסחר וכדו'. וצריכים לבנות בית אחר או חדרים אחרים שלא נתקדשו, ובהם ילמדו לימודי חול[25].

צורת הכניסה לבית הכנסת

• בוץ – קודם שנכנס לבית הכנסת יזהר לנקות נעליו מהבוץ שדבק בהם[26].

• מקל הליכה – מי שיש לו מקל הליכה ומשתמש בו רק לנוי או נעזר בו להליכה בחוץ ביום גשם – לא יכנס איתו לבית הכנסת אלא יניחנו בפתח. אמנם אדם זקן או חולה יכול להיכנס איתו פנימה עד למקום מושבו[27].

• מטריה – אסור להיכנס עם מטריה לבית הכנסת. אך אם אין מקום להניחה מחוץ לבית הכנסת או אם חושש שתילקח ע"י אחרים – יכול להכניסה כשהיא מקופלת[28].

• כלי נשק – אסור להיכנס לבית הכנסת או לבית המדרש עם כלי נשק או סכין ארוכה וכדו', כיון שזהו מקום תפילה המאריך ימיו של אדם, והסכין והנשק מקצרים ימיו של אדם. אמנם אם יש הכרח להיכנס עם הנשק – יכול להיכנס איתו, וישתדל לכסותו[29].

שינה בבית הכנסת ובבית המדרש

• שינת עראי – אסור לישון בבית הכנסת אפילו שינת עראי. ואם אדם רואה את חברו מתנמנם – חייב להעירו, ובמיוחד אם נתנמנם בשעת תפילה או דרשה שנוסף אז גם איסור[30] של "מסיר אוזנו משמוע תורה"[31].

• שנת עראי בבית המדרש – מותר לישון שינת עראי בבית המדרש כיון שבית המדרש הוא מקום שעשוי לשהות שם זמן רב ללמוד ולשמוע דברי תורה, וקשה להיזהר משינת עראי. אמנם תלמידי חכמים שלומדים בבית המדרש בקביעות מותר להם לישון שם שינת קבע[32].

• שינה לצורך שמירה – מותר לישון בבית הכנסת לצורך שמירת בית הכנסת, וכן מותר לישון שם בליל יום כיפור[33].

יריקה בבית הכנסת

• יריקת דבר מאוס – אומר שלמה המלך בקהלת[34]: "כי האלקים יביא במשפט על כל נעלם", ואומרת הגמרא[35] שדבר זה נאמר על היורק בפני חברו ונמאס חברו, שעתיד ליתן את הדין על כך. איסור זה שלא לירוק או להמאיס את חברו שייך גם מחוץ לבית הכנסת, וכן מי שמטפחתו אינה נקייה ופותח אותה בפני אחרים, וכן אם יש ריח רע ממטפחתו עובר באיסור זה. ואם עושה אחד מדברים אלו בבית הכנסת – עובר גם על איסור של זלזול בבית הכנסת. וצריך האדם ליתן את דעתו היטב בדברים כאלה ולהישמר מהם, וכל שכן אם עושה דברים אלו בפני אנשים או בעת התפילה[36].

• כשצריך לירק – אם נמצא בבית הכנסת וצריך לירוק, הטוב ביותר שיבליעו במטפחת, ואם אין לו מטפחת יכופף את עצמו הרבה וירוק מתחת למחצלת או שטיח שפרוס על הרצפה, ואם אין שטיח או מחצלת והוצרך לירוק בקרקע בית הכנסת – יזהר לשפשף אותו ברגלו כדי שלא ימאסו אחרים[37].

• שפשוף הרוק – בשבת אסור לשפשף רוק ברגליו במקום שיש עפר, ולכן ידרסנו ברגלו עד שיתמעך[38].

ניקיון בית כנסת

• כבוד בית הכנסת – צריך להקפיד לנקות ולכבד את בית הכנסת כיון שהוא מקום השכינה[39].

• הרואה דברים מאוסים – מי שרואה בבית הכנסת או אפילו ברחוב דברים מאוסים – מצווה לכסותם בעפר או לסלקם[40].

• שחיטה בבית הכנסת – בבית הכנסת אסור לשחוט כפרות ואפילו אם שוחטם בעזרת נשים, אבל בעזרה שלפני בית הכנסת שלא מתפללים שם מותר לשחוט שם כפרות כיון שהם לצורך מצווה. והמחמיר שלא לשחוט גם שם – תבוא עליו ברכה[41].

כיבוד אחרים בבית הכנסת

• ברכה למתעטש – המתעטש בבית הכנסת אין אומרים לו "לבריאות" או "חיים טובים"[42].

• נישוק קרובים – אסור לנשק את בניו הקטנים או קרובים בבית הכנסת כיון שאין ראוי להראות שם אהבה אחרת מלבד אהבת ה'[43].

• נישוק ידי ת"ח – מותר לנשק בבית הכנסת ידי תלמיד חכם כיון שזה כבוד התורה ואהבתה, וכן מותר לנשק ידי אביו או רבו או שאר קרובים שחייב בכבודם מהתורה, כיון שזה כבוד הקב"ה שעושה רצונו שציווה לכבדם[44].

• נישוק ידי העולה לתורה – אדם שעובד אצל בעל הבית לא ינשק את ידו לאחר שעולה לתורה, וכן כל אדם לא ינשק ידי קרוביו שאינו חייב בכבודם מהתורה[45], ובמקום שרגילים בכך טוב להסביר להם בדרכי נועם את האיסור שבדבר. ואם הוא חושש שדבר זה יביא לידי מחלוקת או שיתרעמו עליו, מותר לו לעשות כמותם וכמנהגם. ודין זה הוא גם לאותם הנוהגים לנשק בפנים[46].

• קימה – אדם עשיר שאינו זקן או תלמיד חכם, אעפ"י שמכבדים אותו מחוץ לבית הכנסת בקימה, בתוך בית הכנסת לא יקומו מלפניו, כיון שאין בכיבוד זה כבוד להקב"ה. ואם גביר זה מפורסם מיחידי הקהל ומקפיד על כבודו – מותר לקום בפניו מפני דרכי שלום, ודרכי שלום הרי הם בכלל מצווה, ועל זה נאמר[47]: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים"[48].

• זילזול באדם – יזהר שלא לזלזל בשום אדם ובפרט שנמצא בבית הכנסת כיון שמזלזל בכבוד השכינה[49].

• הספד – אין מספידים בבית הכנסת אלא אם מדובר באדם תלמיד חכם או באחד מגדולי העיר שרבים באים לשמוע את ההספד[50].

מקום הראוי לתפילה

• מתפלל אחורי בית הכנסת – אמרו חז"ל[51]: "המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע". וישנה מחלוקת על דינו של אדם שעומד בחצר שלפני בית הכנסת מאחורי הכותל לאיזה כיוון הוא צריך להתפלל, האם לצד בית הכנסת או לכיוון בית המקדש – לכן לא יתפלל שם כלל[52].

• ברוב עם – טוב להתפלל בבית הכנסת שיש בו רוב עם. ויזהר בזה בכל התפילות[53].

• שכר פסיעות – טוב להתפלל בבית כנסת רחוק כדי שיקבל שכר פסיעות בהליכתו לשם[54].

• ציורים – אסור לצייר ציורים בבית הכנסת, ואפילו ציורים שאינם בולטים[55].

• חלונות – טוב להתפלל בבית כנסת שיש בו חלונות לכיוון ירושלים. וטוב לעשות בבית הכנסת י"ב חלונות, דהיינו ג' חלונות לכל צד[56].

• פתח בית הכנסת – טוב לעשות את פתח הכניסה לבית הכנסת מול הצד שאליו מתפללים, דהיינו אם עומדים לתפילה לצד מזרח ושם ההיכל, יעשו את הפתח מצד מערב וכיוצא בזה. ודבר זה אינו מעכב, לכן בתי כנסיות שבנויים אין חיוב להרוס את המקום או את הכניסה[57].

• תפילה מול פתח – בית כנסת שיש חלון בתקרה שבין התיבה להיכל, טוב להתפלל לפני אותו הפתח כדי שקודם שיעמוד לתפילת י"ח יוכל להסתכל לשמים ולהכניע לבו[58].

• תפילה במקום פרוץ – לכתחילה לא יתפלל במקום פרוץ כיון שכשמתפלל במקום צנוע יש עליו אימת מלך ולבו נשבר. ואם אין מקום אחר להתפלל בו – מותר להתפלל גם במקום פרוץ[59] (ועי' לעיל בדיני תפילה במקום פרוץ פרק ט"ו סעי' מ"ב).

צורת התיבה

• ז' מדרגות – מצווה מן המובחר שהתיבה שעליה עומד השליח הציבור יהיו שבע מדרגות, ואין דבר זה מעכב (לפי הזוה"ק ז' מדרגות אלו כוללות גם את מקום הנחת ס"ת, דהיינו שיהיו שש מדרגות לעלות לתיבה, ומדרגה שביעית גבוהה שעליה מניחים את הס"ת)[60].

נר בבית הכנסת

• נר קבוע – נוהגים להדליק נר קבוע בבית הכנסת בשעת התפילה לכבוד המקום (הקב"ה), ויש אומרים שכל היום צריך שיהיה הנר דולק אפילו בשעה שאין שם בני אדם שמתפללים, וטוב לנהוג כך. וישתדלו שלפחות נר אחד יהיה דולק קרוב להיכל[61].

• הדלקה מנר בית הכנסת – אין מדליקים נר פרטי מהנר של בית הכנסת, ויש אוסרים להדליק אפילו נר של מצווה מנר של בית הכנסת[62], ויש מקילים בכך כיון שהנרות הוקדשו על דעת כן, ואף אם לא הייתה דעת המקדיש לכך דעת בית דין מתנה עליהם. ואפשר לסמוך על קולא זו בשעת צורך גדול[63].

• שימוש חול בנר – אסור להדליק סיגריה או לקרוא דברים של חול וכדו' לאור הנר של בית הכנסת, ואם רואה אדם שנכשל בכך צריך להזהירו[64].

• שמן מאוס – אם נפל לשמן עכבר ונמאס לאכילה – לא ידליק ממנו לנר של בית הכנסת[65].

בניין וסתירה בבית הכנסת

• בית הכנסת במקום שיש עשרה – כל מקום שיש שם עשרה מישראל חייבים לבנות שם בית כנסת[66].

• בנייה ע"י גוי – צריך להשתדל שלא לבנות את בניין בית הכנסת ע"י גוי, ובפרט את בניין ההיכל[67].

• גובה בית הכנסת – צריך לבנות את בית הכנסת בגובהה של עיר, וכן להגביהו יותר מכל הבתים שבעיר[68].

• סתירת בית כנסת ישן – אם רוצים לבנות בית כנסת חדש לא יסתרו את הישן לפני שיגמרו לבנות את החדש שמא יארע להם אונס ולא יבנו את החדש. ואם חרבו יסודותיו של הישן או שהוא מט ליפול, סותרים אותו ומיד מתחילים לבנות את החדש, בין ביום ובין בלילה, שמא תדחק השעה ויישאר חרב[69].

• הריסת קיר שלא לצורך – אסור להרוס שום קיר של בית הכנסת ואפילו אבן אחת ממנו, ואפילו מטלטלין שלא לצורך בית הכנסת, שנאמר[70]: "ונתצתם את מזבחותם… לא תעשון כן לה'". אבל מותר להרוס לצורך בית הכנסת, כגון: לתקנו, להרחיבו וכדו'[71].

• ארון הקודש – מקומו של ארון הקודש הוא מקום קדוש, ואעפ"י שבארון זה לא מניחים אף פעם ספר ללא נרתיקו דינו כתשמיש קדושה, ולכן אסור להרוס את הקיר שבו ארון הקודש כדי להרחיב או להקטין את בית הכנסת כיון שכך ירד מקום ארון הקודש מקדושתו[72].

• בדיעבד אם עברו והרסו את הקיר של הארון קודש עד הקרקע, מותר לבנות את הקיר במקום רחוק יותר, ומקום הקיר יהפך לחלק מבית הכנסת (או לחלק מחצר בית הכנסת)[73].

• בית שהוקדש לבית הכנסת – אם היה בית פרטי שהוקדש אח"כ לבית כנסת – אסור להרוס אותו[74].

• הריסה לצורך עזרת נשים – יש אוסרים להרוס קיר בבית הכנסת כדי לעשות שם חלונות לעזרת נשים, כיון שאין לעזרת נשים קדושת בית הכנסת. ואם יש צורך גדול – יעשו שאלת חכם[75].

• קדיחה בקיר – יש אוסרים לקדוח חורים בכותלי בית הכנסת כדי להעמיד שם מדפים לספרים וציציות, כיון שהתיקון הוא שלא לצורך בית הכנסת אלא לצורך פרטי[76], ויש מתירים, ובשעת הצורך יש לסמוך עליהם, אבל דבר שהוא לצורך של אדם פרטי, ואפילו רב בית הכנסת (כגון מקום לתליית כובע וכדו') – אסור[77].

קיר המשותף לבית הכנסת ולאדם פרטי

• כותל משותף – מי שביתו סמוך לבית הכנסת יכול להשתמש באותו חדר שאחד מכתליו הוא גם כותל בית הכנסת, ומותר לישון שם ולשמש מיטתו[78].

• תשמיש בזיון – במקרה הנ"ל, אסור להשתמש בכותל הסמוך לכותל בית הכנסת שום תשמיש אפילו אם אין בו בזיון. ואין לתקוע שם אפילו מסמר לתמונה וכד'. ואין רשות לציבור לתת לאדם כל שהוא להשתמש בכותל, ואפילו אם ישלם כסף עבור השימוש[79].

• שימוש בחצי מהכותל – כותל שנבנה בשותפות ע"י אדם פרטי וע"י בית כנסת, יכול האדם הפרטי להשתמש בחצי הכותל הפונה לצידו, ובחצי הכותל השני ששייך לבית הכנסת אסור לו להשתמש כלל[80].

עשיית תשמישי קדושה מבגדים

• בגדי אדם לבית הכנסת – בגדים שאדם השתמש בהם למלבוש – אסור להשתמש בהם לתשמישי קדושה, וכל שכן שאין לעשות פרוכת מבגדי אישה[81].

• שינו צורת הבד – נוהגים לעשות פרוכת מבגדי אדם, אם שינו את צורת הבגד ונגזר בצורה אחרת, ויש שמקילים, אפילו בבגד של אישה, לעשות ממנו פרוכת אם נשתנה צורתו, אולם לא עושים מהם שום תשמיש המחובר לס"ת, כגון: מפית, מטפחת וכדו'[82].

חפצי קדושה שבלו

• מפה ופרוכת שבלו – מפת ס"ת שרקומה מכסף שבלתה ואינה ראויה לכלום, יש מחלוקת אם מותר לשורפה ולהשתמש בכסף של הרקמה לדבר אחר לצורך ספר תורה, אמנם פרוכת שבלתה מותר למכור את הרקמה שעליה ולקנות בכסף זה דברים אחרים לצורך ספר תורה[83].

• רהיטים – תיבות, ספסלים וכד' שנמצאים בבית הכנסת והתיישנו עד כדי שאינם ראויים עוד לתשמישם, פקעה מהם קדושתם, וימכרו אותם להסקה, ובכסף יקנו תיבות חדשות[84].

• שימוש בהריסות – אם הרסו קיר של בית הכנסת לצורך בית הכנסת, יעשו שאלת חכם לגבי מי מהקהל שרשאי להחליט בזה, והיכן להניחם, וכיצד ישתמשו בהם, כיון שיש לדינים אלו פרטים רבים[85].

[1] ויקרא י"ט, ל'.

[2] ישעיה א', י"ב.

[3] בא"ח פרשת ויקרא סעי' א'. עי' כה"ח סי' ק"נ ס"ק ו', שדי חמד אסיפת דינים "בית כנסת" אות מ"ג בעניין האיסור בזה אם הוא מדאורייתא או מדרבנן.

[4] זוה"ק תרומה קל"א ע"ב. בא"ח פרשת ויקרא סעי' א'. כה"ח סי' קנ"א ס"ק ח'.

[5] משנ"ב סי' קנ"א ס"ק ב'. כה"ח שם ס"ק ח'. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ב'.

[6] שער הכוונות דף ד' ע"א. כה"ח סי' קנ"א ס"ק ח'.

[7] שו"ע סי' קנ"א סעי' א'. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ד'.

[8] בא"ח פרשת ויקרא סעי' ד', ועי' שו"ע סי' קנ"א סעי' א'. כה"ח שם ס"ק טו"ב.

[9] כה"ח סי' קנ"א ס"ק ד'.

[10] שו"ע סי' קנ"ד סעי' א'.

[11] שו"ע סי' קנ"א סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ט'. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ג'.

[12] בא"ח פרשת ויקרא סעי' ד'. כה"ח סי' קנ"א ס"ק ל"ד.

[13] משנ"ב סי' קנ"א ס"ק ח', ועי' כה"ח שם ס"ק י"ג, י"ד. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ה'.

[14] שו"ע סי' קנ"א סעי' ד'. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ח'.

[15] בא"ח פרשת ויקרא סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק י'.

[16] שדי חמד אסיפת דינים מערכת "בית כנסת" אות מ'. כה"ח סי' קנ"א ס"ק ל"ד, ס"ג.

[17] שו"ע סי' קנ"א סעי' א'. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ג'.

[18] תהלים פ"ד, ה'.

[19] שו"ע סי' קנ"א סעי' א'. כה"ח שם ס"ק כ"ג -כ"ה. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ז'.

[20] שו"ע סי' קנ"א סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ל"ה. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ט'.

[21] בא"ח פרשת ויקרא סעי' ט', ועי' שו"ע סי' קנ"א סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ל"ז.

[22] עפ"י שו"ע סי' קנ"א סעי' ה'.

[23] בא"ח פרשת ויקרא סעי' ט'.

[24] בא"ח פרשת ויקרא סעי' ד'.

[25] עוד יוסף חי פרשת ויקרא סעי' ה'. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' כ"ב.

[26] בא"ח פרשת ויקרא סעי' ו'. כה"ח סי' קנ"א ס"ק מ"ד.

[27] עי' שו"ע סי' קנ"א סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק ל"ח. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ו'. שדי חמד אסיפת דינים מערכת "בית כנסת" אות ח'.

[28] אחרונים. ועי' שדי חמד מערכת "בית כנסת" אות ח'.

[29] שו"ע סי' קנ"א סעי' ה'. משנ"ב שם ס"ק כ"ב. כה"ח שם ס"ק מ"ב.

[30] שבת י' ע"ב.

[31] בא"ח פרשת ויקרא סעי' ח'. עי' שו"ע סי' קנ"א סעי' ג'.

[32] שו"ע סי' קנ"א סעי' ג'. משנ"ב שם ס"ק ט"ו, ט"ז. כה"ח שם ס"ק ל', ל"א.

[33] שו"ע סי' קנ"א סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק ל"ג. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ח'.

[34] קהלת י"ב, י"ד.

[35] חגיגה ה' ע"א.

[36] עי' שו"ע סי' קנ"א סעי' ז'. כה"ח שם ס"ק מ"ו. משנ"ב שם ס"ק כ"ד. בא"ח פרשת ויקרא סעי' י'. שו"ע סי' צ"ז סעי' ב' והחונים עליו.

[37] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י'. עי' שו"ע סי' קנ"א סעי' ז'.

[38] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י'. כה"ח סי' קנ"א ס"ק מ"ט. משנ"ב שם ס"ק כ"ה. אחרונים.

[39] שו"ע סי' קנ"א סעי' ט'. כה"ח שם ס"ק נ"ב.

[40] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י'. כה"ח סי' צ' ס"ק צ"ה.

[41] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"א. כה"ח סי' קנ"א ס"ק ב'.

[42] שם.

[43] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"א. שו"ע סי' צ"ח סעי' א' ברמ"א שם. כה"ח סי' קנ"א ס"ק ו'.

[44] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"א. כה"ח סי' קנ"א ס"ק ו'.

[45] שם.

[46] אחרונים.

[47] אבות פרק ב' משנה י"ב.

[48] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"א.

[49] כה"ח סי' קנ"א ס"ק ג'.

[50] שו"ע סי' קנ"א סעי' א'.

[51] ברכות ו' ע"א.

[52] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ב. שו"ע סי' צ' סעי' ז', ועי' לעיל הלכות תפילה.

[53] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ג.

[54] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ג. מג"א סי' צ' ס"ק כ"ב. שדי חמד כללים א' אות קפ"ט.

[55] שד"ח כללים א' אות קפ"ט.

[56]בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ג. שו"ע סי' צ' סעי' ד'.

[57] שו"ע סי' ק"נ סעי' ה'. שדי חמד שם אות ד'.

[58] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ג.

[59] שו"ע סי' צ' סעי' ה'.

[60] עפ"י זוה"ק ויקהל דף ר"ו ע"א. בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ד. עי' מעשה נסים דף קל"ו. כה"ח סי' ק"נ ס"ק מ"א.

[61] עי' שו"ע סי' קנ"א סעי' ט'. רא"ש ברכות פרק ח' סי' ג'.

[62] שו"ע סי' קנ"ד סעי' י"ג, י"ד. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ט"ו.

[63] רמ"א סי' קנ"ד סעי' י"ג, י"ד. כה"ח שם ס"ק ק"ג. עי' בית חדש סי' תרע"ד שאוסר.

[64] בא"ח פרשת ויקרא סעי' ט"ו. עי' שו"ע סי' קנ"ד סעי' י"ג. כה"ח שם ס"ק צ"ה, צ"ו. משנ"ב שם ס"ק נ"ב.

[65] שו"ע סי' קנ"ד סעי' י"ב. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ט"ו.

[66] שו"ע סי' ק"נ סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ד'. משנ"ב שם ס"ק א'.

[67] בה"ל סי' ק"נ ד"ה "לבנות".

[68] שו"ע סי' ק"נ סעי' ב'.

[69] שו"ע סי' ק"נ סעי' א'.

[70] דברים י"ב, ג'.

[71] שו"ע סי' קנ"ב סעי' א'. עי' כה"ח שם ס"ק טו"ב, י"ח. בא"ח פרשת ויקרא סעי' ט"ז.

[72] עוד יוסף חי פרשת ויקרא סעי' ד'. עי' שו"ת רב פעלים ח"ב סי' כ'.

[73] עוד יוסף חי פרשת ויקרא סעי' ד'. עי' שו"ת רב פעלים ח"ב סי' כ"א. שדי חמד שם אות ל"א.

[74] עוד יוסף חי פרשת ויקרא סעי' ו'. עי' שו"ע סי' קנ"ד סעי' ב'. כה"ח סי' קנ"ב ס"ק כ"ה.

[75] בא"ח פרשת ויקרא סעי' ט"ז. כה"ח סי' קנ"ב ס"ק כ"ב. שדי חמד שם אות י"ט, ל"ז.

[76] בא"ח פרשת ויקרא סעי' ט"ז. כה"ח סי' קנ"ב ס"ק כ"ב.

[77] כה"ח סי' קנ"ב ס"ק כ"ב. משנ"ב שם ס"ק י"ב.

[78] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ז.

[79] שם.

[80] בא"ח פרשת ויקרא סעי' י"ז.

[81] שו"ע סי' קנ"ג סעי' כ"א. כה"ח שם ס"ק קס"ז. עוד יוסף חי פרשת ויקרא סעי' א'.

[82] עי' שו"ע סי' קנ"ג סעי' כ"א וסי' קמ"ז סעי' א'. כה"ח שם ס"ק כ"ה. עוד יוסף חי פרשת ויקרא סעי' א'. שדי חמד שם אות כ"ד.

[83] עוד יוסף חי פרשת ויקרא סעי' ב'. עי' כה"ח סי' קנ"ד ס"ק ל"ט בשם החקרי לב.

[84] עי' עוד יוסף חי פרשת ויקרא סעי' ב'. כה"ח סי' קנ"ב ס"ק כ"א.

[85] שו"ע סי' קנ"ג סעי' י"א והחונים עליו.