אתר הרב מרדכי אליהו

מבית דרכי הוראה לרבנים

harav.org

אתר הרב מרדכי אליהו

מאמר מרדכי לימות החול

פרק ל – שליח ציבור

ספר מאמר מרדכי - הלכות לימות החול הינו אחד הספרים שהספיק הרב מרדכי אליהו זצ"ל לעבור עליהם כשהיה במרכז הרפואי שערי צדק, ולדקדק בהלכותיו. הספר יצא לראשונה בשנת תשל"ח ונקרא בזמנו ספר הלכה, ועכשיו במהדורה החדשה שלפנינו נערכו שנויים גדולים לטובה. נוספו אלפי פסקים חדשים מתוך שיעורים ופסקי דינים שיצאו בעשרות השנים מאז הופעת הספר לראשונה. הספר כולל 33 פרקים העוסקים בהלכות רבות.

תוכן הספר

פרק א' – סדר הלילה ותיקון חצות

פרק ב' – נטילת ידיים

פרק ג' – ברכת אשר יצר והנהגת בית הכסא

פרק ד' – לבישת הבגדים

פרק ה' – כוונת הברכות, מאה ברכות ותשעים אמנים

פרק ו' – ברכות השחר

פרק ז' – הלכות ציצית

פרק ח' – הלכות תפילין

פרק ט' – תפילה – הדרכות כלליות

פרק י' – קרבנות וזמירות

פרק יא – מניין

פרק יב – קדיש, אמן וברכו

פרק י"ג – קריאת שמע וברכותיה

פרק יד – תפילה ולימוד כנגד ערווה

פרק טו – תפילת שמונה עשרה

פרק טז – סדר תפילת שמונה עשרה ופרטיה

פרק יז – הוספות בתפילת י"ח

פרק יח – חזרת הש"ץ וקדושה

פרק יט – ברכת כהנים

פרק כ – טומאת מת

פרק כא – תפילת תשלומין ותפילת נדבה

פרק כב – וידוי ונפילת אפיים

פרק כג – סיום תפילת שחרית

פרק כד – סדר יציאה מבית הכנסת

פרק כה – תפילת מנחה

פרק כו – תפילת ערבית וסדר הלילה

פרק כז – ברכת הלבנה

פרק כח – לימוד תורה ותפילה בלילה

פרק כט – ראש חודש והלל

פרק ל – שליח ציבור

פרק לא – תפילת הדרך

פרק לב – הלכות בית הכנסת ובית המדרש

פרק א' – סדר הלילה ותיקון חצות

פרק ב' – נטילת ידיים

פרק ג' – ברכת אשר יצר והנהגת בית הכסא

פרק ד' – לבישת הבגדים

פרק ה' – כוונת הברכות, מאה ברכות ותשעים אמנים

פרק ו' – ברכות השחר

פרק ז' – הלכות ציצית

פרק ח' – הלכות תפילין

פרק ט' – תפילה – הדרכות כלליות

פרק י' – קרבנות וזמירות

פרק יא – מניין

פרק יב – קדיש, אמן וברכו

פרק י"ג – קריאת שמע וברכותיה

פרק יד – תפילה ולימוד כנגד ערווה

פרק טו – תפילת שמונה עשרה

פרק טז – סדר תפילת שמונה עשרה ופרטיה

פרק יז – הוספות בתפילת י"ח

פרק יח – חזרת הש"ץ וקדושה

פרק יט – ברכת כהנים

פרק כ – טומאת מת

פרק כא – תפילת תשלומין ותפילת נדבה

פרק כב – וידוי ונפילת אפיים

פרק כג – סיום תפילת שחרית

פרק כד – סדר יציאה מבית הכנסת

פרק כה – תפילת מנחה

פרק כו – תפילת ערבית וסדר הלילה

פרק כז – ברכת הלבנה

פרק כח – לימוד תורה ותפילה בלילה

פרק כט – ראש חודש והלל

פרק לא – תפילת הדרך

פרק לב – הלכות בית הכנסת ובית המדרש

מינוי שליח ציבור

הראוי לשמש שליח ציבור – כל ציבור מתפללים ראוי שימנו להם שליח ציבור, וצריכים למנות אדם שיהיה שליחם לתפילה, ואינם רשאים למנות כל אדם כפי שיחפצו אלא אם הוא ידוע כהגון, דהיינו שהוא נקי מעבירות, ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, ושיהיה עניו, והציבור רוצים אותו, ויש לו קול נעים, ובקי ורגיל בפסוקי התנ"ך[1].

אם לא מוצאים אדם שיש בו את המידות הנ"ל – יבחרו את הטוב שבציבור בתורה ומעשים טובים[2].

התייעצות קודם המינוי – קודם שממנים ש"ץ יתייעצו ראשי הקהל בחכם[3].

חזר בתשובה – אדם שעבר עבירות וחזר בתשובה – מותר למנותו לש"ץ, אמנם בימים נוראים יעשו שאלת חכם[4].

סדר קדימויות – אם המועמדים לשמש כש"ץ שווים בדברים הנ"ל, תלמיד חכם קודם לעם הארץ, כהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל[5] ונשוי קודם לרווק[6].

אם יש גדול עם הארץ וקטן בן תורה (דהיינו מעל גיל בר מצווה ופחות מבן עשרים), שיודע ללמוד ומבין מה שאומר – הקטן קודם[7].

קול ערב – אם יש גדול שאין קולו ערב כל כך וקטן (דהיינו מעל גיל בר מצווה ופחות מבן עשרים) שקולו ערב – ימנו את הגדול[8].

זקן – ישתדלו למנות אדם שנתמלא זקנו, ואפילו אם הוא חכם גדול ולא נתמלא זקנו – לא ימנוהו מפני כבוד הציבור. אמנם מותר למנותו באופן ארעי (דהיינו לתפילה באקראי)[9].

אדם שאין צומחות לו שערות בזקנו, אך ראוי הוא שיצמחו לו שערות (דהיינו מבן כ') – ממנים אותו כש"ץ[10]. אמנם אם ניכר בו קצת חתימת זקן – יכולים למנותו אם הוא בן י"ח[11].

מי שמגלח זקנו – ראוי שלא למנותו לש"ץ, ואם מגלח זקנו בתער – אסור למנותו[12].

שתי שערות – מותר לעלות ש"ץ באופן אקראי משעה שהביא שתי שערות אעפ"י שלא התמלא זקנו ובתנאי שמלאו לו י"ג שנים ויום אחד, ואם לא הביא שתי שערות – אין למנותו כלל לש"ץ. אמנם אם הגיע לגיל בר מצווה מסתמא הביא ב' שערות, ומותר למנותו[13].

קטן בתפילת ערבית – יש מקומות שנוהגים למנות לתפילת ערבית קטנים (שמעל גיל י"ג) שעוד לא התמלא זקנם – ויש להם על מה שיסמכו[14].

ש"ץ נשוי בימים נוראים – בימים נוראים ימנו שליח ציבור נשוי ומעל גיל שלושים, וטוב להקפיד בכך גם בשאר ימות השנה[15].

קריאה בדקדוק – לא ימנו אדם שמחליף את האותיות, כגון שקורא אות "עין" כאות "אלף" וכדו'. אמנם במקומות שכל הקהל רגיל לדבר כך או שאין שם אחר – מותר[16].

לא ימנו אדם שיכול ע"י טרחה לבטא את האותיות היטב, כיון שיכול להתבלבל בתפילתו[17].

בעל מום – לא ימנו אדם בעל מום לש"ץ, ואם אין אחר – מותר[18]. אמנם אם מינו ש"ץ קבוע ורק אח"כ נעשה בעל מום – לא יעבירו אותו[19].

סומא – סומא שאינו רואה וחרש שאינו שומע – לא ירדו לפני התיבה. אמנם אם אין שם אחר שיכול להיות ש"ץ – יעלו הם, וסומא קודם לחרש[20].

גר – מותר למנות גר לש"ץ[21].

זקן – זקן שקולו נמוך וחלש ומאריך בתפילה – לא ימנוהו לש"ץ[22]. ואם כשמינוהו היה קולו ערב ועתה נחלש קולו – יכולים להעבירו, אך יזהרו לעשות זאת בצורה מכובדת[23].

מתדיין בבית משפט – מי שמתדיין בבתי משפט ללא היתר של בית דין רבני – אין ראוי למנותו לש"ץ[24].

שירי עגבים – ש"ץ שקולו נעים אך הוא שר שירי עגבים או מנבל את פיו – מוחין בידו, ואם אינו חוזר בו – מעבירין אותו[25].

כהן בשחרית ומוסף – טוב ונכון שלא למנות לתפילת שחרית ומוסף ש"ץ שהוא כהן[26]. אמנם אם כבר ברך את הציבור באותו יום – אפשר למנותו לש"ץ[27].

כשיש יום זיכרון – מצווה להעלות לש"ץ מי שיש לו יום זיכרון (יארציי"ט), כיון שיש בזה נחת רוח לנפטר ומצילו מדינה של גהינם, אך לא יעלו אותו אם אינו יכול להתפלל בשפה ברורה ובנעימה[28].

אבל – אבל אינו עולה להיות ש"ץ. אמנם אם אין שם אחר שיכול לשמש כש"ץ – יעלה הוא[29].

ש"ץ בשכר – טוב שהציבור ימנו ש"ץ בשכר ולא בהתנדבות כיון שעל ידי כך ידאגו למנות חזן טוב וראוי, וגם החזן יהיה זהיר יותר בתפילה[30].

הנהגות שליח ציבור

נח לבריות – שליח הציבור צריך להיות נח לבריות, ולכן ישתדל לא להתערב במחלוקות, לא להתקוטט ולא לדבר רע על שום אדם[31].

חנף – יזהר שלא יהיה חנף ויהיה מעביר על מידותיו[32].

כשיש מחלוקת – אם רואה שיש מחלוקת בין הציבור לגבי מינוי הש"ץ – ימשוך ידיו ולא ישמש כש"ץ, ואפילו אם בגלל זה ימונה אדם שאינו הגון[33].

נגד רצון הציבור – לא ישמש כש"ץ נגד רצון הציבור, ואפילו אם הוא אבל יסתפק באמירת קדיש[34].

כניסתו ויציאתו מבית הכנסת – ראוי שהש"ץ יכנס לבית הכנסת ראשון ויצא אחרון[35].

שמירת מחשבה – צריך להיזהר מאוד מאוד שלא להרהר בשום מחשבה כשיורד לפני התיבה, שלא יהיה נאמר עליו[36]: "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני"[37]. וצריך שיהיו עיניו נתונות בתוך הספר ולא יפנה אנה ואנה, וישא לבבו לשמים, ויכוון בפירוש המילים שמוציא בשפתיו, וישפוך נפשו מעומקא דליבא, ויכנע לבבו בהכנעה רבה[38].

קול נעים – אם יש לו קול נעים – ישבח בו את הקב"ה בדברים שרגילים לשבחו, ולא יוסיף מדעתו עוד שבחים שאינם מנוסח התפילה[39].

קינוח האף – אם צריך לקנח את אפו או לירק – יעצור, ויקנח או יירוק, ורק אח"כ ימשיך בתפילתו[40].

מאריך בניגונים – מי שיש לו קול ערב ומאריך בניגונים כדי שישמעו את קולו הערב – הרי זה מגונה. אמנם אם מאריך בניגונים כיון ששמח בליבו על שמודה להקב"ה בניגון – מותר, ובלבד שיתפלל בכובד ראש, באימה וביראה[41]. אך אם אין הציבור רוצה בניגונים אלו – לא יאריך אלא יקצר כדי שלא יהיה עליהם לטורח, ואפילו בשבת ויום טוב[42].

ניגון התיבות – יזהר שלא להאריך יותר מדי בניגון התיבות כיון שהארכה בניגון התיבה משנה לעיתים את משמעותה[43].

כשמנגן בתפילה יזהר לא להאריך בניגון התיבה האחרונה שבברכות כיון שיכול על ידי כך לגרום לציבור לענות "אמן יתומה"[44].

הכפלת תיבות – יזהר שלא לכפול את תיבות התפילה כשאומרם בניגון[45].

מנגינות של שירי עגבים – יזהר שלא ינגן במנגינות שהם משירי עגבים או שירים של מחללי שבת, גויים וכדו' אלא ינגן במנגינות של שירי קודש[46].

הופעה מכובדת – צריך הש"ץ להקפיד שבגדיו יהיו נקיים ללא לכלוך וללא רבב, ושיהיו לו שרוולים ארוכים ומכנסיים ארוכות. אמנם במקום שכל הקהל (או רובו) הולכים עם חולצה שיש לה שרוול קצר וכדו' גם בפני אדם גדול – יכול הש"ץ להתפלל כך, וטוב שילבש טלית או כיסוי על ידיו[47].

עיטוף בטלית – יש מקומות שנוהגים ששליח ציבור מתעטף בטלית כשיורד לפני התיבה אך אנו לא נהגנו בכך. אמנם אם מתפלל במקום שנוהגים כך והוא יורד לפני התיבה – יתעטף בטלית (ובדיני ברכה על טלית שאינו שלו עיין לעיל פרק ז' סעיף כ"ו)[48].

ש"ץ קבוע – ש"ץ קבוע ירד לפני התיבה, ואינו צריך להמתין שיאמרו לו[49].

ש"ץ שאינו קבוע צריך לסרב מעט קודם שירד לפני התיבה, וכיצד יעשה? בפעם ראשונה שמבקשים ממנו – יסרב, בפעם השנייה – יכין את עצמו כאילו עומד לעלות, בפעם השלישית – יעלה ולא ימתין שיפצירו בו יותר. אמנם אם אדם גדול מבקש ממנו להיות ש"ץ -לא יסרב כלל, אך אם חושש שיש בו דבר שמעכבו מלהיות כעת ש"ץ (כגון שאינו יכול לכוון דעתו) – יחוש לכבוד שמים ויסרב גם לגדול (אך יאמר לגדול את הסיבה שבגללה הוא מסרב)[50].