פרק יח – חזרת הש"ץ וקדושה

• מעלת החזרה – על פי הסוד חשיבותה של חזרת הש"ץ גדולה מאוד אף יותר מתפילת הלחש, ואין הטעם רק כדי להוציא ידי חובה את מי שאינו בקי, כיון שכיום כמעט כולם יודעים להתפלל, ומי שאינו יודע להתפלל לא תועיל לו החזרה אם לא ישים את לבו במיוחד לשומעה מתחילה ועד סוף. בגלל חשיבותה צריך לאומרה בקול רם ובמניין, שלא כתפילת הלחש שאומרים אותה אפילו ביחיד[1].

• חזרת הש"ץ כשלוש תפילות – מי ששומע את חזרת הש"ץ ומכוון למה ששומע, נחשב לו כאילו התפלל שלוש תפילות: 1) התפילה בלחש. 2) החזרה (מדין שומע כעונה). 3) כשעונה אמן נחשב כאילו מברך[2].

מתי יכול להתחיל בחזרה

• תפילה "קצרה" – בשעת הדחק, כשאין זמן או כשיש רק עשרה מתפללים, ולחזן ברור שישנם אנשים שלא יכוונו לברכותיו ולא יענו אמן – יכולים לוותר על החזרה, ויתפללו כולם יחד את ג' הברכות הראשונות כאשר החזן מתפלל אותם בקול והציבור יתפללו בלחש, ויאמרו קדושה, ולאחר שיסיים החזן את ברכת "אתה קדוש" בקול, ימשיכו, החזן והציבור, את תפילתם בלחש[3].

• כשניתווספו אנשים –אם היו פחות מעשרה אנשים שהתחילו להתפלל ביחידות כיון שלא היה להם מניין, ואח"כ ניתווספו כמה אנשים והשלימו למניין – לא יאמרו חזרה, קדיש וקדושה כיון שהתפללו ביחידות פקעה מהם אפשרות זו. ואעפ"י שיש חולקים – ספק ברכות להקל. אך בכל מקרה יכולים לומר קדיש "יהא שלמא", קדיש "על ישראל" ו"ברכו", אך קדיש "תתקבל" לא יאמרו כיון שהוא חלק מתפילת י"ח[4].

• כשמגיע באמצע התפילה – אם כשהגיע לבית הכנסת בתפילת מנחה ראה שהציבור כבר התחילו להתפלל תפילת י"ח, ואין לו אפשרות ללכת להתפלל מנחה במקום אחר:

• אם משער שיכול להתחיל ולגמור את תפילת י"ח קודם שהש"ץ יגיע לקדושה – יתחיל להתפלל, אך אם אינו בטוח שיספיק לומר קדושה עם הציבור – ימתין עד שהציבור יגיע לקדושה ורק אח"כ יתפלל תפילת לחש.
• אם נכנס לבית הכנסת וראה שכבר אמרו הציבור קדושה: אם יכול להתחיל ולסיים תפילת י"ח לפני שיגיע הש"ץ ל"מודים" – יתפלל, אך אם לא יוכל לסיים עד אז – ימתין עד שיאמרו "מודים" ורק אח"כ יתפלל.
• אם אירע שהוא עדיין עומד בתפילת הלחש ושומע שהציבור עונים קדושה או קדיש – יעצור, וישמע את הקדושה או הקדיש, ולא יענה אלא יקשיב בשתיקה ויכוון לצאת ידי חובה.

וכל זה הוא דווקא אם מתפלל באותו מניין, אך אם שמע ממניין אחר אינו צריך לענות.

• ואם התחיל להתפלל יחד עם החזן – כשיגיע לקדושה יאמר איתו מילה במילה, וימשיך להתפלל עם החזן, מילה במילה, עד לאחר אמירת "מודים", וישחה בכל מקום שהחזן שוחה. ואם הגיע החזן לברכת "מודים" והוא נמצא בברכה אחרת – ישחה עמו[5].

המתנה למאריכים בתפילתם

• המתנה ליחידים – אם יש יחידים המאריכים בתפילתם – אין הש"ץ צריך להמתין להם, ויכול להתחיל בחזרה. אמנם אם הם אינם מאריכים יותר מדי אלא מתפללים מילה במילה – ימתין להם[6].

• כשממתינים לו לחזרה – אם יש אדם חשוב שרואה שהש"ץ ממתין לו שיגמור את תפילת י"ח – יכול לפסוע ג' פסיעות לאחוריו לאחר "יהיו לרצון" הראשון, כדי שיתחיל הש"ץ בחזרה, ויסיים את תפילתו אחרי הפסיעות, ובסיומם יאמר: "עושה שלום וכו'" ואינו צריך לפסוע שנית. ויש אומרים שיאמר "עושה שלום" וכו' כשפוסע, ואח"כ יאמר: "אלוקי נצור" וכו', ויכול לסמן לו שיתחיל בחזרה ע"י דפיקה על השולחן וכדו' (אך יזהר שלא להפסיק בדיבור) [7].

הקשבה בחזרה

• כוונה בחזרה – בשעת חזרת הש"ץ צריכים להיות בשקט, לכוון לברכותיו של הש"ץ ולענות אמן, ואם אין שם תשעה אנשים שמכוונים לברכותיו – קרובות ברכותיו להיות לבטלה, ולכן כל אחד צריך לחשוב שאין עשרה בלעדיו, כי אם כל אחד יאמר שיש עשרה בלעדיו – לא יהיה אף אחד שמכוון[8].

• הגבהת הקול – בשעת החזרה צריך החזן להגביה קולו מתחילת כל ברכה ועד סופה, ולא רק בסיום הברכה[9].

• ש"ץ שקולו נמוך – יזהרו הציבור שלא ימנו ש"ץ שקולו נמוך, כיון שהעומדים רחוק ממנו לא ישמעו אותו. ואותם המעמידים ש"ץ שקולו חלש, תלויה בצווארם חטאת הציבור. ואם מינו ש"ץ כזה – צריך להעבירו, כיון שאם יצטרד, קולו לא ישמע אפילו לקרובים אליו ביותר[10].

• כשהיחיד ממתין לחזרה – אם היחיד סיים את תפילתו קודם שהתחיל הש"ץ את החזרה – לא ידבר ולא יתעסק בדברים אחרים אלא יעמוד בשתיקה וימתין לחזרה. וצריך להיזהר בזמן זה שלא ללמוד תורה מתוך ספר, אבל להרהר בדברי תורה – מותר[11].

• האזנה לש"ץ במהלך החזרה – בשעת החזרה יכוון להאזין לה מתחילתה ועד סופה. ויזהר שלא ללמוד אז וכל שכן שלא לדבר, ואם מדבר באמצע החזרה – גדול עוונו מנשוא וגוערין בו[12].

• עמידה בחזרה – טוב לעמוד בשעת החזרה. ואם הוא זקן או חולה או חלש או שקשה לו לעמוד או שמכוון יותר טוב כשהוא יושב – אינו צריך לעמוד[13].

קדושה

• כוונה קודם קדושה – קודם שאומר קדושה יכוון כל אחד לקיים מצוות עשה של[14]: "ונקדשתי בתוך בני ישראל"[15].

• עשרה – אין אומרים קדושה אלא בעשרה[16].

• סדר אמירת הקדושה – כשמגיע השליח צבור לקדושה, יחזור היחיד למקום שעמד בו בתפילת י"ח, יעצום עיניו ויסלק כל ההפרעות שמטרידות אותו כדי שיכוון בכוונה גמורה. ויצמיד את רגליו שיהיו כאחת, ויאמר עם השליח ציבור מ"נקדישך" וכו' עד סיום הקדושה. ויאמר בקול רם את המילים: "נקדישך ונעריצך". גם יגביה את קולו כשאומר את הפסוקים: "קדוש קדוש קדוש וכו'", ו"ברוך כבוד" וכו' ו"ימלוך"[17].

• ש"ץ בקדושה – שליח הציבור צריך לומר את כל הקדושה בקול רם, ולכוון להוציא ידי חובה את מי שעדיין עומד בתפילת הלחש[18].

• הגבהת עצמו במהלך הקדושה – כשאומר: "קדוש, קדוש, קדוש" יגביה את עקביו שלוש פעמים, וכשאומר: "ברוך כבוד" יגביה עצמו פעם אחת, וגם כשאומר: "ימלוך" יגביה עצמו פעם אחת.

• כשמגביה עצמו תהיינה עיניו עצומות ונשואות למקום[19].
• כשמגביה את עצמו ג' פעמים כשאומר: "קדוש, קדוש, קדוש" יתרומם בכל פעם מעט יותר מהפעם הקודמת, כיון שהתרוממות זו מרמזת על עלייה בקדושה כי מעלין בקודש.
• יזהר שלא יגביה את עצמו יותר מדי, כדי שלא יהיה ללעג, אלא יגביה רק את עקביו[20].

• כשמתפלל בלחש ושומע קדושה – אם היה מתפלל תפילת י"ח בלחש, וכשהגיע לסיום ברכת "מחיה המתים" שמע שהש"ץ במניין בו הוא מתפלל מתחיל לומר קדושה – יכול לומר אותה יחד עם הציבור[21], ויש אומרים שאפילו אם שמע משליח ציבור שבמניין אחר קדושה – יכול לאומרה[22].

• אם היה מתפלל תפילת י"ח בלחש, וכשהגיע לסיום ברכת "מחיה המתים" שמע שהציבור במניין בו הוא מתפלל עונים: "קדוש, קדוש, קדוש" וכו' – אעפ"י שלא שמע את תחילת הקדושה, יכול לענות עימהם[23].

• כשמתפלל בלחש ואינו יכול להפסיק – אם מתפלל תפילת לחש ונמצא במקום שאינו יכול להפסיק לקדושה, דהיינו שנמצא קודם: "יהיו לרצון" וכו' הראשון – לא יענה לקדושה אלא ישתוק ויכוון לדברי החזן, ולא יגביה עצמו ב"קדוש" וכו' ב"ברוך כבוד" וכו' וב"ימלוך" וכו'. וכל זה הוא דווקא אם שמע קדושה מהמניין בו הוא מתפלל, אבל אם שמע קדושה ממניין אחר ועתיד לשמוע קדושה במניין בו הוא מתפלל – אינו חייב להפסיק בתפילתו, ואם רוצה יכול לשתוק ולכוון[24].

• ש"ץ שיודע להוציא ידי חובה – כל הדין הנ"ל ששומע את הקדושה מהש"ץ ומכוון לצאת ידי חובה, הוא דווקא בש"ץ שיודע לכוון להוציא את הציבור ידי חובה דהיינו בחזן קבוע או תלמיד חכם וכדו', אבל אם הש"ץ אינו מכוון להוציא אחרים ידי חובה – אין צריך להפסיק לקדושה[25].

• הגיע לקדושה יחד עם החזרה – אם מתפלל תפילת י"ח בלחש והגיע לסיום ברכת "מחיה המתים" כשהציבור הגיעו לקדושה שביוצר או לקדושה שב"ובא לציון" או שהם נמצאים בקדושה של תפילת מוסף – אינו רשאי לענות עימהם כיון שאין קדושות אלה שוות. ומכיון שיש מי שאומר שאם נמצאים בקדושת מוסף יכול לענות עימהם, יזרז את עצמו להתחיל בברכת "אתה קדוש" קודם שיסיים החזן את ברכת "מחיה המתים" כדי שלא יכנס למחלוקת זו, אך יכול לשתוק ולכוון לצאת ידי חובה בתפילת הש"ץ[26].

• זהירות בעניית קדושה – צריכים הציבור להיזהר לא להתחיל לענות על הקדושה אם לא סיים החזן לומר תיבות: "…אל זה ואמר" או "…משבחים ואומרים" או "…כתוב לאמר", כיון שזה כ"אמן חטופה"[27].

• הבדל בין "נקדישך" ל"כתר" בתפילות החול כשאומרים: "נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קודש" – משמע שישראל טפלים למלאכים, אך בשבת, ביו"ט ובר"ח אומרים: "כתר יתנו לך ה' אלוקינו מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה" – שמשמע שאז המלאכים טפלים לישראל[28].

"אמן"

* עיין בפרק י"ב בדיני אמן בפירוט.

• "אמן יתומה" – אם יש ש"ץ שמתפלל במהירות ומתחיל בברכה קודם שהספיקו הציבור לענות "אמן" על הברכה הקודמת – לא יענו אמן על ברכותיו כי הם כ"אמן יתומה" והעונש הוא על הש"ץ, לכן חייב הש"ץ להמתין בין ברכה לברכה כדי שהציבור יענה אמן וייצא ידי חובתו[29].

• הגבהת הקול בענייתו – כשעונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך, וכן העונה אמן על קדיש או קדושה או על "ברכו את ה' המבורך" לא יגביה קולו יותר מהמברך, ויש אומרים שאם מגביה קולו כדי לכוון או כדי לזרז אחרים שיענו – מותר[30].

• שניים שמברכים – מי ששמע שניים שמברכים וסיימו יחד – יענה: "אמן ואמן", וכן אם שמע שניים שאומרים קדיש ואחד הקדים את חברו מעט – יענה: "אמן ואמן"[31].

"ברוך הוא וברוך שמו"

• עניית "ברוך הוא וברוך שמו" – כששומע שמזכירים שם ה' בכל ברכה וברכה יאמר: "ברוך הוא וברוך שמו", ובסוף הברכה יזהר לענות אמן כראוי[32].

• יזהר לומר "ברוך הוא וברוך שמו" בהפרדה בין המילים[33].

• שמע שעונים – אם לא שמע את הזכרת שם ה' מהמברך, אך שמע שהקהל עונים: "ברוך הוא וברוך שמו" – יענה עימהם, כיון שאין בזה דין של "אמן יתומה"[34].

• ש"ץ שמתפלל במהירות – אם יש ש"ץ שמתפלל במהירות, ואם יענה "ברוך הוא וברוך שמו" על ברכותיו יפסיד את עניית אמן – לא יענה: "ברוך הוא וברוך שמו" אלא רק אמן, כיון שענייה זו עדיפה על עניין "ברוך הוא וברוך שמו"[35].

• ברכה שרוצה לצאת בה ידי חובה – אם היחיד שומע ברכה שצריך לצאת בה ידי חובה כגון ברכת קידוש, הבדלה, תקיעת שופר וכד' – לא יענה: "ברוך הוא וברוך שמו", ואם ענה – יצא ידי חובה, ואמנם ישנן עדות שמקפידים לענות בדווקא: "ברוך הוא וברוך שמו" גם בברכה שיוצא בה ידי חובה, אך אין אנו נוהגים כן [36].

• טוב שירגיל את בניו הקטנים שיענו "אמן" ו"ברוך הוא וברוך שמו" כיון שמיד כשעונה "אמן" יש לו חלק לעולם הבא. ויזהר שלא יביא קטן שמפריע לציבור בתפילתם כי כך יוצא שכרו בהפסדו[37].

"מודים"

• "מודים" שאומרים הציבור בחזרת הש"ץ נקרא: "מודים דרבנן", כיון שתקנוהו מספר חכמים, כדי שלא ייראה שהציבור כופר ח"ו בדברי החזן. וגם באמירת "מודים" זה צריך היחיד לכרוע אך לא יכרע יותר מדי שלא ייראה כגאווה וכדלקמן[38].

• כריעה באמירתו – כשאומר "מודים דרבנן" ישחה בהרכנת הראש בלבד ולא יותר. ויזהר לשחות רק לאחר שענה "אמן" על ברכת "המחזיר שכינתו לציון". וישחה רק בתחילת ברכת "מודים" ולא בסיומה[39].

• ב"מודים דרבנן" יאמר בנוסח: "ותאסוף גלֻיותינו", דהיינו שהלמ"ד מנוקדת בקובוץ כמו בברכת "תקע בשופר"[40].

• נמצא בתפילת הלחש – אם הוא עומד בתפילת לחש והש"ץ הגיע ל"מודים": אם הוא נמצא באמצע ברכה – ישתוק וישחה עם כל הקהל, ואם נמצא בתחילת הברכה או בסופה – לא ישחה, ולכן אם רואה שהש"ץ עומד להגיע ל"מודים" ישתדל להיות באמצע ברכה כדי שישחה עם הציבור[41].

בין חזרה לוידוי

• אסור לדבר בין החזרה לוידוי ולנפילת אפיים[42]. אמנם רשאי לענות כל דבר שבקדושה, ואפילו "ברוך הוא וברוך שמו" ו"אמנים" של כל הקדיש, "קדושה" וכו'[43].

"אבינו מלכנו"

• זמן אמירתו – נוהגים לומר בעשרת ימי תשובה: "אבינו מלכנו" לאחר החזרה וקודם הוידוי[44].

• כשאין אומרים וידוי – גם בימים שאין אומרים וידוי, כגון שיש מילה או חתן בבית הכנסת – אומרים "אבינו מלכנו"[45].

• המתפלל ביחיד – מי שמתפלל ביחיד או מי שמתפלל בציבור, והציבור כבר אמר "אבינו מלכנו" – יכול לאומרו ביחיד[46].

• אמירתו בתענית ציבור – אין מנהגינו לומר "אבינו מלכינו" בתעניות ציבור, תעניות יחיד וכדו' אלא רק בעשרת ימי תשובה[47].

• שבת תשובה – גם בשבת תשובה אומרים "אבינו מלכנו" בשחרית ובמנחה (וכן במנחה בע"ש) אלא שמדלגים על לשון מחילה וסליחה[48].

[1] בא"ח פרשת תרומה סעי' ב'. עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' א'. שו"ע סי' קכ"ד סעי' א', ג'. כה"ח שם ס"ק ב'. תשובות הרמב"ם החדשות סי' רכ"א.

[2] עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ו'.

[3] בא"ח פרשת תרומה סעי' ב'. שו"ע סי' רל"ב סעי' א' וסי' קכ"ד סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ט'. תשובת הרמב"ם החדשות סי' רצ"א.

[4] בא"ח פרשת תרומה סעי' ט"ז. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' כ"ו.

[5] שו"ע סי' ק"ט סעי' א', ב'.

[6] בא"ח פרשת תרומה סעי' י'. שו"ע סי' קכ"ד סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק י"ב. משנ"ב שם ס"ק י"ג.

[7] בא"ח פרשת תרומה סעי' י'. כה"ח סי' קכ"ד ס"ק י"ד.

[8] שו"ע סי' קכ"ד סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק כ'. בא"ח פרשת תרומה א'.

[9] בא"ח פרשת תרומה סעי' א'. כה"ח סי' קכ"ד ס"ק כ"א.

[10] בא"ח פרשת תרומה סעי' א'. כה"ח סי' קכ"ד ס"ק כ"א.

[11] בא"ח פרשת תרומה סעי' י'. כה"ח סי' קכ"ד ס"ק א' בשם גורי האר"י.

[12] שו"ע סי' קכ"ד סעי' ז'. בא"ח פרשת תרומה סעי' י'.

[13] שו"ע סי' קכ"ד סעי' ד' ברמ"א. כה"ח שם ס"ק כ"ד. בא"ח פרשת תרומה סעי' י'. אחרונים.

[14] ויקרא כ"ב, ל"ב.

[15] בא"ח פרשת תרומה סעי' ג'. עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ב'. כה"ח סי' קכ"ה ס"ק ד'.

[16] שו"ע סי' נ"ה סעי' א'. עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' א'.

[17] בא"ח פרשת תרומה סעי' ד'. עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ב'. כה"ח סי' קכ"ה ס"ק  ב'-ד' בשם שער הכוונות ופרי עץ חיים. ועיין שו"ע שם סעי' א' – ואנחנו נוהגים בזה אחרת. ועיין ארץ החיים שם.

[18] בא"ח פרשת תרומה סעי' ד'.

[19] שו"ע סי' קכ"ה סעי' ב'. בית יוסף שם. בא"ח פרשת תרומה סעי' ה'.

[20] בא"ח פרשת תרומה סעי' ו'.

[21] שו"ע סי' ק"ט סעי' ב'.

[22] כה"ח סי' ק"ט ס"ק ל"א.

[23] בא"ח פרשת תרומה סעי' ט'.

[24] שו"ע סי' ק"ט סעי' ג'. אחרונים. בא"ח פרשת תרומה סעי' ו'.

[25] עוד יוסף חי פרשת משפטים סעי' ו'.

[26] שו"ע סי' ק"ט סעי' ג' והחונים עליו. כה"ח שם ס"ק ל"ב. בא"ח פרשת תרומה סעי' ז'.

[27] בא"ח פרשת תרומה סעי' ח'. כה"ח סי' קכ"ה ס"ק ו', ז'.

[28] עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ג' עפ"י תוספות סנהדרין ל"ז ע"ב ד"ה "מכנף".

[29] בא"ח פרשת תרומה סעי' י"ב. כה"ח סי' קכ"ד ס"ק מ"ט. ברכי יוסף שם.

[30] שו"ע סי' קכ"ד סעי' י"ב. כה"ח שם ס"ק ס"ב. משנ"ב שם ס"ק מ"ז. בא"ח פרשת תרומה סעי' י"ד.

[31] קשר גודל סי' ט' אות י"א.

[32] שו"ע סי' קכ"ד סעי' ה', ו'. עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ז'. וכתב שם שכשאומר: "ברוך הוא" יכוון באותיות י -ה משם הוי"ה, וכשאומר: "וברוך שמו" יכוון באותיות ו"ה משם הוי"ה.

[33] כה"ח סי' קכ"ד ס"ק כ"ט.

[34] עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ט'.

[35] כה"ח סי' קכ"ד ס"ק  כ"ח.

[36] כה"ח סי' קכ"ד ס"ק כ"ו (בשם הדבר שמואל). משנ"ב שם ס"ק כ"א.

[37] כה"ח סי' קכ"ד ס"ק ל"ט.

[38] שו"ע סי' קכ"ז סעי' א'. ב"י שם. כה"ח שם ס"ק ב'.  עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ד'.

[39] שו"ע סי' קכ"ז סעי' א'. כה"ח שם ס"ק י'. בא"ח פרשת תרומה סעי' ט"ו.

[40] עוד יוסף חי פרשת תרומה סעי' ה'.

[42] שו"ע סי' קל"א סעי' א'.

[43] כה"ח סי' קל"א ס"ק ב'.

[44] שו"ע סי' תקפ"ד סעי' א' ברמ"א שם.

[45] שלמי חגיגה עמ' שט"ו.

[46] כה"ח סי' תקפ"ד ס"ק י"א.

[47] אחרונים.

[48] כה"ח סי' תקפ"ד ס"ק ח'. שו"ת תורה לשמה סי' קס"א.