הכאה על הלב באמירת וידוי[1]
שאלה: האם ההכאה על הלב בזמן אמירת "סלח לנו" ובזמן אמירת וידוי, היא מעיקר הדין?
תשובה: באמירת "סלח לנו" הכאה על הלב אינה מעיקר הדין[2], אך באמירת הוידוי הכאה על הלב היא מעיקר הדין[3].
הסבר "אנחנו ואבותינו" בוידוי[4]
שאלה: מהו המקור לכך בשם האריז"ל, שהכוונה בנוסח הדברים: "אבל אנחנו ואבותינו חטאנו" היא לגלגול קודם?
תשובה: האר"י ז"ל (שער הכוונות דרוש ה' של החזרה) נתן טעם, וז"ל: "הענין הוא שמלבד מה שנענש האדם על חטאיו, גם נענש הוא על חבירו מטעם ערבות, כי כל ישראל הם גוף אחד, כלול מאברים רבים. א"כ לזה ראוי לאדם שיתודה בלשון רבים כדי שיתודה גם על חבירו. ולכן אף אם יש עבירות שלא חטא בהם, הנה אפשר שחבירו חטא בהם וצריך להתוודות בלשון רבים אף על פי שהוא לא עשה אותה עבירה", עכ"ל.
והביא הפלא יועץ בספרו חסד לאלפים (סי' קל"א אות ג') שאפשר שחטא בגלגול הקודם, וזהו הטעם שאומרים: "אנחנו ואבותינו" שהגלגול נקרא אב, ומקובל לנו שדברי החסד לאלפים הנ"ל הם תוספת טעם למה שאומרים וידוי בלשון רבים, והם מיוסדים על דברי האר"י ז"ל[5].
י"ג מידות[6]
שאלה: כתב הבא"ח (פרשת כי תשא שנה ראשונה אות י"א), וציין ל"חסד לאלפים" (סי' קל"א סעי' ט'), שצריך להקפיד להטעים את ההפסק שבין ב' השמות "ה'" – "ה'" שבתחילת י"ג מידות. מהו הטעם שצריך לעשות הפסק זה?
תשובה: צריך לעשות הפסק בין אמירת "ה'" בי"ג מידות, כיון שכך כתוב בטעמי התורה ועיין כה"ח (סי' קל"א ס"ק כ')[7]. ועיין בתוס' (ר"ה י"ז ע"ב ד"ה "י"ג מידות"), ששני השמות הראשונים המוזכרים בי"ג מידות, שתי מידות שונות הן, ע"כ יש להפסיק ביניהן[8].
ספירת י"ג מידות של רחמים[9]
שאלה: כתוב, שהאומר י"ג מידות לאחר הוידוי ימנה אותן באצבעותיו. האם יש נפקא מינה באיזו אצבע יתחיל למנותן (באגודל או בזרת)?
תשובה: בענין מנהג הי"ג מידות, אין נפקא מינא באיזו אצבע ימנה אותן[10].
שאלה ה
י"ג מידות כשמתפלל ביחידות[11]
שאלה: אדם המתפלל ביחידות, כיצד יאמר י"ג מידות?
תשובה: אדם המתפלל ביחידות יאמר י"ג מידות בטעמים, כאדם הקורא בתורה[12] [לגבי י"ג מידות שבימים שני וחמישי ראה בהערה[13]].
אמירת י"ג מידות לאחר הציבור[14]
שאלה: אדם שלא הספיק לומר י"ג מידות עם הציבור, האם הוא צריך לאומרן בטעמי מקרא?
תשובה: בענין אמירת הי"ג מידות, עיין ב"ספר הלכה" (ח"ב עמ' קט"ז סעי' כ"ג, כ"ז). ובכל אופן, אם הציבור אמר כבר י"ג מידות – יאמרם היחיד בטעמים[15].
להמשיך לומר י"ג מידות לאחר שהמניין אמרן או נפחת[16]
שאלה: כתב מורנו ורבנו ה"בן איש חי" בספרו "רב ברכות" מערכת ו' דף נ"ג, כי היחיד אינו רשאי לומר י"ג מידות דרך תפילה ובקשת רחמים מפני שהן דברי קדושה, לכן אומרן בטעמים כקורא בתורה, וכך כתב מרן בשו"ע או"ח סימן תקס"ה.
הסתפקנו בשתי שאלות, והן:
א. מתפללים שהתחילו לומר את הוידוי במניין, ולפני שסיימו אותו פחת המניין, כיצד עליהם לנהוג בקשר לי"ג מידות?
ב. מי שהתחיל לומר י"ג מידות עם הציבור, ומחמת כבידת לשונו לא הספיק לגמור לאומרן עד שהציבור סיים, האם הוא יכול להמשיך לומר את י"ג המידות?
תשובה: א. השו"ע (סי' נ"ה סעי' ג') פסק, שאם כאשר התחיל הש"ץ את חזרת הש"ץ היה מניין, אך באמצע החזרה יצאו חלק מהקהל, כך שכעת אין מניין – יכול הש"ץ להמשיך עד סיום תפילת י"ח. וכתב הפר"ח שם (ס"ק ג') בשם הירושלמי, שבמקרה זה לא יאמרו נשיאת כפיים ולא קדיש תתקבל, וכן פסק החיד"א ב"קשר גודל" וכה"ח שם (ס"ק ל"ה). וזה לאפוקי מדברי הרמ"א שם שפסק, שיכול לומר גם קדיש תתקבל, וכן פסק הפמ"ג שם. לכן בנידון דידן, הוידוי הוא תחילת הי"ג מידות, אך אינו קשור עמו בקשר הדוק, ובכל אופן אינו עדיף מהקשר שבין קדיש תתקבל לחזרת הש"ץ. לכן, אם התחיל לומר את הוידוי במניין ופחת המניין – לא יאמר את הי"ג מידות, כיון שאין זה התחלת הי"ג מידות[17].
ב. אם התחיל את הי"ג מידות עצמן עם הציבור, והציבור הקדים וסיים – יכול להמשיך עד סיומן, כיון שכבר התחיל עם הציבור לומר י"ג מידות, כפי שמובא בתורה לשמה (סי' צ"ו בשאלה השניה) ובעוד יוסף חי (פר' כי תשא סעי' ח'), וזהו גם לפי הירושלמי דלעיל. וע"ע ב"ספר הלכה" (ח"ב עמ' קט"ז סעי' כ"ג-כ"ד[18]) ובכה"ח (סי' קל"א ס"ק כ"ד) ובא"ח (ש"ר פר' כי תשא אות ד'[19]).
נפילת אפיים באמירת התחנון [20]
שאלה: האם ראוי ליפול אפיים בעת אמירת התחנון?
תשובה: מנהג הספרדים שאומרים תחנון ונפילת אפיים בלי ליפול אפיים[21].
לומר וידוי וי"ג מידות במקום שאין אומרים ובמקום שאין ספר תורה[22]
שאלה:
א. ספרדי המתפלל בבית הכנסת בו לא אומרים וידוי וי"ג מידות – האם עליו לנהוג כמנהג המקום ולא לאומרם, או שעליו לאומרם ואז יש חשש שהוא לא יתכוון כראוי באמירתם?
ב. כאשר אני מתפלל במקום שאין בו ספר תורה, כיצד עלי לנהוג לגבי אמירת תחנון?
תשובה:
א. ספרדי המתפלל ביום חול בו אומרים תחנון, בבית הכנסת בו לא אומרים וידוי או י"ג מידות – יאמר וידוי בלחש[23], וי"ג מידות יאמר בטעמים כקריאה בתורה[24]. כמובן שיש להשתדל לאומרן בכוונה הראויה להן.
ב. בשו"ע (סי' קל"א סעי' ב') הובאו דברי הרמ"א, שבמקום שאין בו ס"ת – אין נופלים בו אפיים. עיי"ש באריכות בדברי כה"ח (שם ס"ק מ'), שהביא בשם החיד"א, שלפי הפשט ולפי הקבלה אין מקפידים אם יש ס"ת, ואפי' במקום שאין ס"ת – נופלים אפיים, וכן נוהגים הספרדים[25].
ועיין בספר מנהגי א"י (סי' ט' אות ג'), שכתב שאף האשכנזים בירושלים נוהגים ליפול אפיים אפילו אם אין שם ס"ת. וכן כתב הרב טיקוצ'ינסקי זצ"ל בספר "ארץ ישראל"[26]. וכ"כ בשער המפקד[27], שכך הוא המנהג בירושלים. ובנהר פקוד[28] הקשה, מדוע כתב בשער המפקד שזהו המנהג רק בירושלים, הרי כך הוא המנהג בעולם כולו? והביא שם בשם "מזבח אדמה" שעיה"ק ירושלים עדיפה מבית שיש בו ספרים, ויכול ליפול על פניו אפילו לסברת ה"רוקח"[29].
ספרדי בבית כנסת אשכנזי בימי שני וחמישי[30]
שאלה: אני מתפלל בנוסח עדות המזרח, האם כאשר אני מתפלל בבית כנסת בנוסח אשכנז/ספרד עלי לומר בימי שני וחמישי "אל מלך יושב" וי"ג מידות, או שעלי לעבור מיד לאחר י"ג מידות ל"והוא רחום" כמנהג אשכנז/ספרד?
תשובה: כאשר הציבור אינו אומר את "אל מלך" ו"ויעבור", קוראים ביחידות (בלחש) את "אל מלך" ואת "ויעבור" בטעמי המקרא[31], ואח"כ יאמר "והוא רחום" בימי שני וחמישי[32].
שיר של יום[33]
שאלה: האם בשיר של יום צריך להוסיף: "היום יום ראשון בשבת קודש"?
תשובה: צריך לומר: "היום יום אחד בשבת קודש השיר" וכו'[34].
עניית קדיש ב"אשרי" ו"ובא לציון"[35]
שאלה: מי שנמצא באמצע "אשרי" או "ובא לציון" ושומע קדיש, האם מותר לו לענות אמן?
תשובה: מותר לענות אמן, וגם אמן דברכות בתוך "אשרי" ובאמצע "ובא לציון"[36].
אמירת ברייתא "אמר ר' עקיבא"[37]
שאלה: האם ראוי לומר את ברייתא "אמר ר' עקיבא" לפני עלינו לשבח בשחרית ובערבית, אע"פ שעניתי עם הקהל "ברוך ה' המבורך" אלא שלא הגעתי אז לעלינו לשבח בתפילתי?
תשובה: מי שמתפלל בציבור אינו צריך לומר את הברייתא "אמר ר' עקיבא"[38].
אמירת עלינו לשבח בעמידה[39]
שאלה: האם צריך לומר את תפילת עלינו לשבח מעומד דווקא, או שאפשר לשבת לאחר שאומר: "ואנחנו כורעים ומשתחווים…"?
תשובה: עלינו לשבח הוא שבח שאמרו יהושע בן נון, והוא שבח גדול ועל כן נהגו לאומרו מעומד עד סופו[40].
כריעה ב"עלינו לשבח"[41]
שאלה: מהי צורת הכריעה בעלינו לשבח?
תשובה: אין צריכים להשתחוות או לכרוע בעלינו לשבח, ודי בהרכנת הראש והגוף מעט[42].
הקדיש שלפני ואחרי עלינו לשבח[43]
שאלה: בנוגע לקדיש שאומרים לפני ואחרי עלינו לשבח: בבית הכנסת שלנו מתפללים יוצאי מדינות ערב שונות, בכל יום פורץ ויכוח – מהו מנהג הספרדים בקשר לאמירת קדיש לאחר עלינו לשבח, ובפרט שיש הטוענים שקדיש זה שייך רק ליתומים. על כן יואיל כבודו להורות לנו איך לנהוג בענין זה.
תשובה:
א. מנהגנו לומר קדיש לפני עלינו לשבח, והוא הנקרא "קדיש יתום"[44]. אם אין יתום שיאמרו, אפילו הש"ץ יכול לאומרו ואפילו אם יש לו אב ואם[45].
ב. בענין הקדיש שאחרי עלינו לשבח, יש בזה שלושה מנהגים:
- אומרים מזמור "לדוד ה' אורי וישעי", ואחריו קדיש "יהא שלמא".
- אחרי עלינו לשבח אומרים: "ר' חנניה בן עקשיא…", ואח"כ קדיש "על ישראל" (זהו מנהג יוצאי כורדיסטן ועיראק).
- אומרים חצי קדיש בלבד.
כל אחד ינהג כמנהגו. ובמקום שאין מנהג קבוע, טוב לנהוג כמנהג הראשון שהוא מנהג ירושלים.
יה"ר יקויים בנו[46]: "האמת והשלום אהבו".
להשלים לאחר התפילה קטעים שדילגו עליהם בתפילה[47]
שאלה: שאלתי היא בעניין השלמת חלקים מהתפילה.
- לעיתים הש"ץ מתקדם בתפילתו, כך שאני לא מספיק להתפלל בקצב שלו, לכן אני מדלג על חלקים בתפילה כדי להגיע לתפילת שמונה עשרה עם הציבור.
- האם לאחר התפילה אני צריך לשוב ולהשלים חלקים אלו?
תשובה: א. עיין בספרנו "ספר הלכה" (ח"א עמ' צ"ד אות כ"ט) מש"כ שם באורך[48].
ב. טוב להשלים את תפילתו[49].
[1] תשמ"ה 789-1.
[2] כתב במקור חיים (להחוות יאיר, הכא): "בברכת סלח לנו דופקין כנגד הלב בעת אמירת 'חטאנו' ו'פשענו', כוידוי 'אשמנו', על פי המדרש. ונראה לי שג"כ יכוף ראשו מעט, כמ"ש במהרי"ל, ובכל עת שאין אומרים תחנון לא נהגתי לדפוק, וכן בוידוי שלפני מטתי בימים שאין אומרים תחינות", עכ"ל, וכ"כ בסידור יעב"ץ: "באמרו חטאנו ופשענו וכו' יכה על לבו, חוץ מיום שאין אומרים בו תחנון".
[3] כתב הבא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' ג') וז"ל: "יכה בעת הודוי ביד ימין כפוף באגרוף על הלב שהוא עומד בצד שמאל הכאות בנחת, ועל כל תיבה מן הודוי הכאה וכנז' בשער הכונות. וכבר ידוע דמקום הלב הוא תחת הדד בארבע או חמש אצבעות נמשך לצד פנים, וכל אדם יהיה נזהר להכות שם על הלב, ולא כאותם המכים למעלה מן הדד או על הדד עצמו, דאין זה מקום הלב. והטעם דמכה על הלב לפי הפשט, להורות דהלב גרם לו כל אלו העונות, אך באמת אין זה עיקר הטעם אלא יש לזה טעם נסתר כפי הסוד כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שעושה האדם בהכאה זו על הלב תיקון גדול". וראה כה"ח (סי' קל"א ס"ק ה'), וז"ל: "וכתב עוד שם בשער הכוונות וז"ל כי בעת שאתה מתודה הוידוי תכה ביד ימינך כפוף כמו אגרוף על לבך שמצד שמאלך הכאה אחר הכאה בנחת בעוד שאתה מתודה, בין בשחר בין במנחה, על כל תיבה ותיבה של אשמנו בגדנו וכו' הכאה אחת וכו' ועל ידי הכאות האלו אתה גורם להכות שם ולהוריד החסדים אשר למעלה במקום המכוסה למטה במקום הלב שהוא מקום המגולה, ולפי שהיד ימינית היא סוד החמש חסדים בשורשם העליון, לכן צריך להכות ביד ימינו על לבו, ויכוין לנענע החסדים אשר למעלה ולהורידם למטה במקום הגלוי, עכ"ל. והמגן אברהם בסימן תר"ז כתב בשם מדרש קהלת שיכה על הלב לומר אתה גרמת לי, והביאו השלמי צבור דף קמ"ח ע"ג. וכתב החסד לאלפים אות ד' דטוב לקפוץ ידו כשמכה על לבו ויהיה הגודל תחת האצבעות שהוא רמז למדת הרחמים ויכוין לכבוש מדת הדין". וע"ע מש"כ במאמר מרדכי (ימות החול פרק כ"ב סעי' ט"ז): "צריך להכות באגרוף יד ימינו על לבו כשאומר כל תיבה ממילות הוידוי (דהיינו החטאים המנויים ע"פ אותיות הא' ב' ואותיות מנצפ"ך), ויכה בצד שמאל ארבע אצבעות מתחת לדד. הטעם להכאה זו על פי הפשט הוא שהלב הוא הגורם לעוונות, שנאמר: 'פן יפתה לבבכם', ויש טעם נוסף לדבר לפי הסוד".
[4] תשד"מ 1198-1.
[5] כתב הבא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' א'), ז"ל: "כתב בחסד לאלפים: יש לומר כל פרטי הוידוי, אף על פי שאין בו מהדברים הנזכרים בוידוי, מפני דכל ישראל גוף אחד הם, וכולם ערבים זה לזה, ובפרט אם היה בידו למחות ולא מיחה, דנקרא על שמו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא, על פרתו של רבי אלעזר בן עזריה, שהיתה יוצאת ברצועה שבין קרניה, שלא שלו היתה אלא של שכנתו, והואיל ולא מיחה בה נקראת על שמו, וגם עוד הוא עצמו צריך להתוודות על מה שחטא בגלגולים שעברו גם כן, ומי יודע מה עשה, אפשר שעבר על כל דברים אלו, ולכן אומרים נוסח הוידוי חטאנו אנחנו ואבותינו, כלומר גלגולים הקודמים, שנקראים אבות לזה הגוף שהוא עומד עתה בו", וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ב סעי' א') בעניין זה.
[6] תשמ"ח-תשמ"ט סימן פ"ד.
[7] כתב המג"א (סי' תקס"ה ס"ק ה'): "כשאומר: ויקרא בשם ה' יש להפסיק מעט בין שם לה'". וביאר המחצית השקל שם: "וז"ל אבודרהם: צריך להפסיק בין בשם לה' כי בפסוק הוא בטרחא (ר"ל תחת תיבת בשם כתיב טפחא והוא הפסק מאמר), ורוב המון טועים בזה עכ"ל", וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' י"א), וז"ל: "יזהר להטעים הפסק אשר בין ה' ה' כי סודו גדול, ומי שאינו מטעים אותו עונשו גדול", וע"ע כה"ח (סי' קל"א ס"ק כ') ובמאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ב סעי' כ"ב).
[8] וז"ל: "אומר רבינו תם דשני שמות הראשונים הם שני מדות, כדאמרינן הכא: אני ה' קודם שיחטא לרחם עליו ואני מרחם לאחר שיחטא אם ישוב. ה' מדת רחמים הוא ולא כאלהים שהוא מדת הדין".
[9] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קפ"ה.
[10] וראה עוד בא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' ד'), וז"ל: "ומצאתי כתוב שימנה י"ג מדות של 'ויעבור' באצבעותיו כדרך שמונה י"א סמני הקטורת, והוא מנהג יפה ונכון וכן אני נוהג, שיש בזה תועלת גדול למחשבה וכונה, וגם המנין מורה על מעלה וחשיבות הדברים". וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ב סעי' כ"ג), וא"כ אין נפק"מ באיזה אצבע יתחיל למנות.
[11] תשמ"ח-תשמ"ט סימן כ"א.
[12] כתב השו"ע (סי' נ"ט סעי' ג'): "י"א שהקדושה שביוצר, יחיד אומרה, לפי שאינה אלא סיפור דברים. וי"א שיחיד מדלגה, ואינה נאמרת אלא בציבור. ויש לחוש לדבריהם וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה".
וכתב השו"ע (סי' תקס"ה סעי' ה'), ז"ל: "אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, דדבר שבקדושה הם, אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא – אומרם". וביאר המג"א שם (ס"ק ה'): "דרך קריאה. בניגון ובטעמים (ת"ה סי' י"ח)".
ואף על פי כן אינו חייב לגמור את כל הפסוק כמו שכתוב בתורה אלא יאמר עד תיבת 'ונקה', וראה בשו"ת רב פעלים (ח"א סי' י"א): "ואחר החיפוש בס"ד, ראיתי להגאון חתם סופר בא"ח סי' י' שהביא מספר מגן גבורים שנזכר בו חידוש מספר יכין ובועז, דהיכא דאיכא אתנח או זקף קטון – פסקינן, ואין קפידה בזה ע"ש. וספר יכין ובועז מצוי אצלינו, וראיתי דכן יכתוב שם בחלק ב' סי' ב' דפסיק טעמים הלכה למשה, ולכן כל היכא דאיכא אתנ"ח או זקף קטון חשיב פסקיה משה ואין כאן חשש, ודבר זה הוא הגהת הרצב"ש שם יע"ש, ונראה טעם זה נכון ויציב, וגברא רבא אמר מילתא דמיתבא דעתא ומסתבר כוותיה. וכו' והנה ע"פ הקדמה זו דספר יכין ובועז, נתיישבה הקושיא שהקשיתי בסה"ק רב ברכות (מערכת ו') על אמירת ויעבור בטעמים ליחיד, דהוי כקורא בתורה, ששם בתיבת וחטאה יש אתנח, ונמצא שם פסקיה משה רבינו ע"ה לפסוקא, ואומר היחיד רק תיבת ונקה מן הפסוק שאחריו, ובתיבה אחת אין חשש כלל הנז', והוא ישוב נכון. וכו' מיהו נ"ל בס"ד דלא סמכינן על טעם יכין ובועז לומר חצי פסוק אלא רק בהיכא דאיכא אתנח', אבל במקום שיש זקף קטן – לא פסקינן, והיינו משום דאתנח מצינו משפטו דומה ממש לסוף פסוק".
[13] כתב הבא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' ט'): "אין היחיד אומר י"ג מדות, כי הם דבר שבקדושה שצריך עשרה. והמתפלל ביחיד כשיאמר י"ג מדות אחר הודוי יאמר אותם בטעמים כקורא בתורה ועיין באחרונים ז"ל. ואני נוהג בשני וחמישי ביחיד לומר י"ג מדות דאחר הודוי בטעמים, אבל אותם י"ג מידות דאחר נפילת אפים איני אומר אותם אפילו בטעמים, אלא אומר "כמו שהודעת לעניו מקדם" ותו לא מידי. ומן וכן כתוב בתורתך וכו' עד סוף י"ג מדות אני רואה בסידור ומכוין אותם במחשבה בלבד. כך הייתי נוהג מכמה שנים כשאני מתפלל ביחיד בשני וחמישי. מיהו אח"כ ראיתי בספר כתר מלכות כתב יד שכתב: היחיד לא יאמר י"ג מדות בלשון תורה אלא רשאי לאומרם בלשון תרגום, שיאמר כך ואעבר ה' שכנתיה על אפוהי וקרא ה' ה' אלהא רחמנא וחננא מרחיק רגז ומסגי למעבד טבוון וקשוט נטר טיבו לאלפי דרין שביק לעווין ולמרוד ולחובין סלח לדתייבין לאוריתיה, ע"כ התרגום, ואחריו יאמר בקשה זו: אנא ה' אל חי תספיק לנו שפע אור וברכה חן וחסד ורחמים ואומץ, נא ה' אל פודה עטרנו שמחנו ע"כ, ובקשה זו כל דברים שבה המה מצורפים מן אותיות י"ג מדות שהם ה' ה' אל רחום וחנון וכו', עכ"ד ספר כתר מלכות הנז', ואני נוהג בכך אחר המחשבה שאני מחשב בי"ג מדות". וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ב סעי' כ"ז).
[14] תשמ"ח-תשמ"ט סימן י"ז, וכן השיב בקיצור בתשובה תשמ"ה 789-1.
[15] ראה בהערה י"ב. כתב הבא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' ד'): "וכתבתי בסה"ק מקבציאל אם אומר אדם י"ג מדות עם הציבור והם ממהרים לגמור אותם והוא עודנו במחציתם – לית לן בה, והרי זה חשיב קוראם עם הציבור כיון שהתחיל בהם עם הציבור". וראה בכה"ח (סי' קל"א ס"ק כ"ד).
וכתב עוד יוסף חי (כי תשא סעי' ח'), וז"ל: "הנה נודע כי אמירת י"ג מידות דאל רחום וחנון וכו' בלא טעמים צריכה להיות בעשרה כשאר דבר קדושה דבעי עשרה. אמנם יזדמן שאחד מן הציבור קרא הוידוי עם הציבור ולהיות שהש"ץ הוא קל המרוץ אמר ויעבור וי"ג מידות כולם. וזה היחיד עודנו לא גמר הוידוי באופן שהוא צריך לומר ויעבור והי"ג מידות כולם אחר שגמרו החזן והצבור, הנה זה צריך לומר הי"ג מידות בטעמים אע"ג שהוא התחיל לומר הוידוי עם הצבור ביחד, אין לסמוך על התחלה זו לומר הי"ג מידות אחר שגמרו אותם החזן והצבור". וראה בכה"ח (סי' קל"א ס"ק כ"ג).
ועי' מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ב סעי' כ"ו), וז"ל: "אם קרא את הי"ג מידות עם הציבור, וכשגמרו הציבור עדיין הוא נמצא באמצע – הרי זה נחשב כקורא עם הציבור כיון שהתחיל יחד איתם".
[16] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ר"ח.
[17] כתב השו"ע (סי' נ"ה סעי' ג'): "אם התחיל באבות ויצאו מקצתן – גומר אפילו קדושה", וכתב הרמ"א שם: "ואם יצאו לאחר שהתחיל בקול רם וקדושה – יכולים להשלים כל סדר קדושה ולומר הקדיש שלם שלאחריה דשייך לתפלה, שהרי אומר תתקבל צלותהון וכו'".
וכתב כה"ח שם (ס"ק ל"ה) על דברי הרמ"א: "ולמעשה אין לסמוך על זה אלא כתשובת הרמב"ם שהביא בבית יוסף ז"ל, שכתב שאין הקדיש חלק מאשר התחילו בו ע"כ, ומוכח בירושלמי שאפילו אם התחילו להתפלל ויצאו מקצתן שלא יעשו נשיאות כפים, וכל שכן קדיש שלאחריו, והכי נקטינן. פרי חדש אות ג'. וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ג' שבתשובתו לאורח חיים סימן שכ"ה הסכים לפסק השלחן ערוך וכן ראה נוהגים. וכן כתב מאמר מרדכי אות ד', קשר גודל סימן ח"י אות ו', וכן כתב הזכור לאברהם חלק א' אות ק', סידור בית עובד בדיני חזרת הש"ץ אות ה', שתילי זיתים אות ד', קיצור שלחן ערוך סימן ט"ו אות יו"ד. ועיין שם בשיירי כנסת הגדולה הגהות הטור אות ג' שכתב דאף על גב דאין עושין נשיאות כפים, מכל מקום אומרים ברכת כהנים אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה וכו' דכל שהתחיל בתפילת שמונה עשרה – גומרה יעו"ש, וכן כתב קיצור שלחן ערוך שם. ועיין פרי מגדים אשל אברהם אות א' שכתב שהרב בהגה"ה חולק על מרן ז"ל, ואנן (ר"ל האשכנזים) בתר הרב גרירן יעו"ש, ועיין שערי תשובה אות א', אבל הספרדים בתר מרן ז"ל גרירן וכמו שכתבו הפרי חדש ושיירי כנסת הגדולה והאחרונים".
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ח): "לאו דוקא, דאפילו עדיין לא אמרו קדושה, כיון שהתחילו להתפלל בקול רם ואפילו רק באבות לבד – גומרים אף הקדיש שלם". וראה עוד בהערה ט"ו.
[18] מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ב סעי' כ"ו, הובא לעיל הערה ט"ו).
[19] הובא בהערה ט"ו.
[20] תשמ"ה 789-1.
[21] כתב הבא"ח (פרשת כי תשא ש"ר סעי' י"ג), ז"ל: "אחר שלש עשרה מידות יאמרו מעומד, רחום וחנון חטאנו לפניך רחם עלינו והושיענו, ואחר כך מזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא מיושב, ונקרא מזמור זה נפילת אפים, דעיקרו נתקן לאומרו בנפילת אפים, שיפיל פניו על זרועו השמאלי, וצריך להזהר שלא ישים פניו תוך ידו השמאלית, דיש סכנה ח"ו, אלא ישים פניו על זרועו השמאלית, ויכסה פניו בטלית, וצריך להזהר בנפילת אפים, בין בשחרית בין במנחה, וכתוב בספר הכוונות כונות עמוקות בנפילת אפים, שמוסר עצמו למיתה, שמכוין להוריד נפשו עד מקום המיתה שהם הקליפות ולכוין שיוציא משם אותם הבירורים וכו', והזוכה לעשות נפילת אפים כתקנה שכרו גדול, ואויביו נופלים לפניו, אך בעונות הרבים, אין אתנו יודע בדבר זה, ואין בנו כח לכך. והנה פה עירנו בגדאד יכוננה עליון אמן, אין נוהגים להשים פניהם על זרועם כלל, הן אדם גדול הן קטן, הן חכם הן פשוט, וגם אין שום אחד מכוין למסור נפשו על קדוש השם ולא כונה אחרת, אלא רק אומרים המזמור הזה בלחש, ומה שיראים ומפחדים בזה הרבה, הוא כי חוששים אל דברי הזוהר הקדוש, שאמר וי ליה למאן דאמר אליך ה' נפשי אשא, ולאו כל מלוהי וכו', אלא בליבא רחיקא ולא ברעותא וכו', ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה, ולא יתי לגביה במילא כדיבא, דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו', עיין שם. מיהו גם למנהג עירנו צריך האדם להזהר לומר מזמור זה בנחת, ובלבבו יבין מה שמוציא בשפתיו, וכתבתי לידידנו הרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו, להודיעני מנהג קהל חסידים בבית אל יכב"ץ בירושלים ת"ו, אם מניחים פניהם על זרועם, וכתב לי: אין מניחים פניהם על זרועם, ואין משנים משאר התפלה, ויש נותנים טעם, לפי דכונות נפילת אפים ארוכות, ולא אפשר על פה, ומוכרחים להביט בסידור שבידם, ויש אומרים דהטיית הראש על הזרוע, היא עצמה מורה על ירידת הנפש במקום הדין, ולכוין להוריד נפשו לעמקי הקליפות כדי לברר, ומאחר דאנחנו מתפחדים להוריד הנפש למקום הקליפות, אם כן למה לנו להטות על צד שמאל להורות על דבר זה של הירידה, עד כאן דבריו נר"ו, ובודאי דטוב שכל אדם ימנע עצמו שלא ישים פניו על זרועו ולא יעשה שום שנוי כלל". ולכן נהגו העם שלא להוריד ראשיהם על זרועותיהם, בין גדולים ובין קטנים, בין חכמים ובין פשוטים. וצריך לומר את המזמור לאט ובלחש ולכוון לפשט המילים, וראה במאמר מרדכי (לימות החול פכ"ב סעי' ל"ד).
[22] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ז'.
[23] ראה לעיל פרק ה' שאלה ו'.
[24] ראה בהערות י"ב י"ג.
[25] כתב הרמ"א (סי' קל"א סעי' ב'): "י"א דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וס"ת בתוכו, אבל בלא זה אומרים תחינה בלא כיסוי פנים, וכן נוהגים", וכתב כה"ח שם (ס"ק מ'), וז"ל: "ומיהו מה שכתב הברכי יוסף שם דעל פי הקבלה אין להקפיד אם אין שם ספר תורה, כן הוא האמת, דכיון דנפילת אפים הוא אחד מתקוני התפלה כמו שכתב בשער הכוונות בדרושי נפילת אפים, אם כן ודאי דאינו תלוי במקום דאיכא ספר תורה, וכן כתב החסד לאלפים אות י"ב, אמנם לענין עיקר דינא כיון דההפרש הוא רק לענין כסוי פנים כמו שכתב מור"ם ז"ל, נראה דאפילו לדברי האר"י ז"ל אין זה מעכב, דהגם שכתב האר"י ז"ל דנפילת אפים היא אחד מתקוני התפלה, היינו אם לא יאמרו אותה כלל, אבל אם יאמרו אותה בלא כסוי פנים אין זה מעכב, דעיקר התיקון הוא באמירה, וכן מנהג חסידי בית אל יכב"ץ ההולכים בתורת האר"י ז"ל, יש מהם שאומרים המזמור לדוד אליך בנפילת אפים ויש שאין אומרים אותו בנפילת אפים משום דבעו לכוין בסידור סדר הכוונות הצריכה לנפילת אפים, ועל כן לענין דינא כל אחד יחזיק במנהגו אם כדברי הרוקח ואם כדברי מרן ז"ל, דליכא חששא מידי אם אינו מחסר דבר מסדר תיקון התפילה".
וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' י"ד): "יש נוהגים שלא לעשות נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וספר תורה או בעזרת בית הכנסת, ואין האמת כן, אלא כפי הסוד צריך לעשות נפילת אפים בכל מקום ואפילו ביחיד".
[26] (פרק א' סעי' ט').
[27] שער המפקד (הלכות נפילת אפים סעי' א').
[28] שם (ס"ק א').
[29] רוקח (סי' שכ"ד). ועוד ראה בבא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' י"ד), וז"ל: "יש נוהגים שלא לעשות נפילת אפים, אלא במקום שיש ארון וספר תורה, או בעזרת בית הכנסת, ואין האמת כן, אלא כפי הסוד צריך לעשות נפילת אפים בכל מקום ואפילו ביחיד, ואין לעשות נפילת אפים בלילה, וכל שיש להם ספק, דהיינו בין השמשות – לא יעשו נפילת אפים, דשב ואל תעשה עדיף, ואחר מזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא אומרים אבינו מלכנו וכו', והיא תפלה ותחנה נוראה". וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ב סעי' נ"ו), בז"ל: "החיוב לומר וידוי, י"ג מידות ונפילת אפיים הוא אפילו אם מתפללים בבית שאינו בית כנסת ואין בו ארון וס"ת, ואפילו אם מתפללים בשדה וכדו', וגם אם מתפלל יחיד צריך לאומרם". ע"ע שו"ע (סי' קל"א סעי' ב'), כה"ח (שם ס"ק מ').
[30] תשמ"ו-תשמ"ז סימן י"ט.
[31] ראה לעיל פרק ה' שאלה ו'.
[32] ולא יאמר ויעבור אלא יאמר בארמית, ראה בהערות י"ב י"ג.
[33] תשמ"ח-תשמ"ט סימן רל"ו.
[34] כתב הבא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' י"ז): "קודם מזמורי הימים יאמר: "היום יום אחד בשבת" אם הוא יום ראשון בשבת, וכן ה"ה ביום שני יאמר: "היום יום שני בשבת", וה"ה ליום שלישי ושאר ימים, ורק ביום ששי יוסיף אות ה"א ויאמר: "היום יום הששי" בה"א יתירה, וכן ביום ראשון ידקדק לומר: "יום אחד בשבת קודש". ויכוין במנין זה בכל יום לקיים מצות זכור את יום השבת, דארז"ל בספרי שהוא מצות עשה מן התורה למנות בו ימי השבוע לומר אחד בשבת שני בשבת וכו', וכ"כ הרמב"ן ז"ל, והענין הוא להורות דימי החול תלויים ונקשרים בשבת שמשם נמשכה להם הארתם, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בדרוש ויהי נועם דף ס"א ע"ב". וכן כתב כה"ח (סי' קל"ב ס"ק כ"ו).
ויש מי שאומר שגם מקיים מצוה נוספת של לא תעשה כיון ש"זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", וכשזוכר את השבת, גם מקיים בדיבור שהיא מצוה בקום עשה של זכירת השבת, וגם מקיים מצות לא תעשה בעצם הזכירה, ע"כ. ועיין ברמב"ן על התורה (שמות י"ב, י') שכתב שספירת הימים שנהגו בה ישראל לפני אמירת שיר של יום "היום יום אחד בשבת קודש" יש בה משום מצות "זכור את יום השבת" (וכן כתב בשער הכוונות דרוש ויהי נועם דף ס"א ע"ב), וז"ל: "מה שכתוב בספרי זכור את יום השבת מצוה היא למנות בו ימי השבת לומר א' בשבת ב' בשבת כו' וכ"כ הרמב"ן בחידושיו על התורה. והענין הוא להורות כי כל ימי החול תלוים ונקשרים ונמשכים מיום השבת ומשם נמשכת להם הארתו וזכור היטב ענין זה כי הוא מכלל רמ"ח מצות עשה למנות ימי החול על דרך זה א' בשבת ב' בשבת כו'. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ח"י). וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ד סעי' י"ד-ט"ו).
[35] תשד"מ 415-1.
[36] כתב השו"ע (סי' ס"ו סעי' ג'), וז"ל: "לקדיש ולקדושה ולברכו, מפסיק אפילו באמצע הפסוק". וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול עמ' 437) שאחר תפילת העמידה יענה על כל הקדושה.
[37] תשמ"ו-תשמ"ז סימן רי"ז.
[38] עי' ברוקח (סי' שס"ב), וכתב בבא"ח (ש"ר פרשת ויגש סעי' י"ח), וז"ל: "כתבו האחרונים כשמתפלל ביחיד יאמר ברייתא זו אחר ישתבח, "אמר רבי עקיבא חיה אחת עומדת ברקיע ושמה ישראל, וחקוק על מצחה ישראל, עומדת באמצע הרקיע ואומרת ברכו את ה' המבורך, וכל גדודי מעלה עונים ואומרים ברוך ה' המבורך לעולם ועד". אך כל זה שמתפלל ביחיד ולא בציבור.
[39] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קע"ח.
[40] כתב הרמ"א (סי' קל"ב סעי' ב'), וז"ל: "ואומרים אחר סיום התפלה עלינו לשבח, מעומד". וראה בבא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' י"ח), וז"ל: "ואחר עניית ברכו יעמדו הקהל ויאמרו בכונה גדולה עלינו לשבח, והוא שבח עליון ונורא ויש בו צורך גדול לתפלה אשר התפללנו, כדי לבטל אחיזת החיצונים…. וצריך לומר השבח הזה כולו מעומד". וכתב כה"ח (סי' קל"ב ס"ק ט"ו): "וכתב היפה ללב אות ב' דמטעם זה שהוא מתחיל בע' ומסיים בד' שהם אותיות עד צריך לומר עלינו לשבח וגם על כן נקוה לך מעומד, דקיימא לן עדות בעמידה יעו"ש".
[41] תשד"מ 439-1.
[42] כתב בשו"ת תורה לשמה (סי' מ"ח), וז"ל: "שאלה: בעלינו לשבח שאומרים ואנחנו משתחוים ואנו לא עושים פישוט ידים ורגלים, הלא ידוע הוא כי ההשתחויה היא בפישוט ידים ורגלים וא"כ איך יאמרו בעלינו לשבח ואנחנו משתחוים לפני ממ"ה ואין עושים רק הרכנת הראש וקצת מן הגוף והלא מחזי כשקרא, תשובה: הנה הגם שההשתחויה היא בפישוט ידים ורגלים, עכ"ז הרכנת הגוף והראש היא בכלל השתחויה, כי היא באמת השתחויה במקצת והשתחויה במקצת חשיבה השתחויה ואין זה שקר ח"ו. ומה ששאלתם על שיעור ההרכנה, נראה ודאי שטוב לשהות בהרכנתו שיעור השתחויה". וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת כי תשא סעי' י"ח): "ובכריעה שאנחנו עושים בהרכנת הראש וקצת מן הגוף אנחנו מורידין אורות המקיפין דרך ירידה בכל העולמות עד העשיה כולה". וכתב עוד יוסף חי (פרשת כי תשא סעי' כ"א) שכשמרכין את ראשו וגופו ירכין בפעם אחת ולא בב' פעמים. וע"ע מאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ג סעי' כ"ו).
[43] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קצ"ב.
[44] כתב הרמ"א (או"ח סי' קל"ב סעי' ב'), ז"ל: "ואומרים קדיש יתום אחר עלינו". וכתב כה"ח (סי' נ"ה ס"ק כ'): "ובענין הקדיש שאומרים היתומים לפי דברי האר"י ז"ל הוא דוקא קדיש בתרא שאומרים קודם עלינו לשבח הוא מועיל לנשמת המת, שכתב בשער הכוונות בדרוש הקדיש, וז"ל: אמנם קדיש בתרא אינו מכלל הקדישים לפי שכבר עלו כל העולמות, אמנם זה הקדיש נקרא קדיש יתמא ר"ל קדיש שאומרים אותו היתומים, והענין הוא שהקדיש הזה הוא בעולם העשיה ששם בחינת המיתה כדי להעלות כל הנשמות והנפשות בסוד תחיית המתים ועל כן אומרים אותו היתומים על מיתת אב ואם וכו' (ועיין מה שכתבנו לעיל אות א' בשם תורת חכם), ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שטוב לומר הקדיש הזה על מיתת אביו ואמו כל השנה כולה אפילו בשבתות וימים טובים, לפי שאין הטעם כפי מה שחושבים המון העם שמועיל להציל נפש המת מדינא של גהינם לבד, כי הנה עוד יש תועלת א' והוא, להכניסו לגן עדן ולהעלותו ממדריגה למדריגה, וכפי זה גם בשבתות וימים טובים יש לאומרו, ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה אומר קדיש בתרא בכל שנה ושנה ביום שמת בו אביו בשלש תפלות, עכ"ל. נמצא לפי דברי הרב ז"ל דקדיש המועיל לנשמת המת הוא דוקא קדיש בתרא. ופה עיר קדשינו ירושלים ת"ו יש נוהגים לומר היתומים גם קדיש שקודם הודו וקדיש שקודם קוה ושאר כל הקדישים אומרם החזן לבדו, ונ"ל הטעם שנהגו לומר גם ב' קדישים אלו מפני שהם בחינת עליית עולם העשייה שהיא בחינת נפש בעולם היצירה ואפשר שתועיל גם כן לנפש הנפטר". וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פרק כ"ג סעי' כ"ג), וז"ל: "לאחר 'פיטום הקטורת' אומרים היתומים קדיש 'על ישראל' אם הם בתוך שנת האבל על פטירת אחד מהוריהם, או אם הם ביום השנה לפטירתם".
[45] כתב בשו"ת מהרי"ל (סימן ס"ד): "ומה שכתבת במקום שאין יתום אם יתבטל קדיש יתום, חלילה וחס, אלא לעולם [אחר] הדרשות והפסוקים חייבין להקדיש כמו שכתב המיימוני בהדיא אפילו קדיש דרבנן היו אומרים אלא שנתבטל דלא רגילי בהו אינשי, ומכל מקום אינו חובה ותקנתא דרבנן כמו הני קדישים דתפלה דבמה מדליקין וכל הני גופייהו לאו תקנתא דרבנן נינהו אלא מנהג. והא ודאי פשיטא שאין להם לירא לאותן שהוריהן בחיים מלומר קדיש או להתפלל במוצאי שבתות, דאדרבה שפיר קעבדו וקורת רוח למתים בהארכת ברכו במוצאי שבת כמו שכתב האור זרוע, מיהו אם אביו ואמו מקפידין – ישמע להם, כמו שכתוב בתשב"ץ". וכתב הרמ"א (או"ח סי' קל"ב סעי' ב'), ז"ל: "ואומרים קדיש יתום אחר עלינו, ואפי' אין יתום בבית הכנסת יאמר אותו מי שאין לו אב ואם ואפילו מי שיש לו אב ואם יכול לאומרו, אם אין אביו ואמו מקפידין". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"א): "יכול לאמרו אם אין וכו' – ר"ל דוקא כשהוא משער שלא יקפידו על זה".
[46] זכריה (ח', י"ט).
[47] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קמ"ד.
[48] ועיין בשו"ע (סי' נ"ב סעי' א'), וז"ל: "אם בא לבהכ"נ ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה אומר: ברוך שאמר עד מהולל בתשבחות, ואח"כ: תהלה לדוד עד מעתה ועד עולם הללויה (תהילים קמה, א-כא; קטו, יח), ואח"כ: הללו את ה' מן השמים עד לבני ישראל עם קרובו הללויה (תהילים קמח, א – יד) ואח"כ: הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל. הגה: ואם יש לו שהות יותר יאמר: הודו לה' קראו (עד והוא רחום וידלג עד והוא רחום שקודם אשרי כי בנתיים אינו רק פסוקים מלוקטים. ואח"כ: ישתבח, ואח"כ: יוצר וק"ש וברכותיה, ויתפלל עם הצבור. ואם אין שהות כ"כ, ידלג גם מזמור הללו את ה' מן השמים. הגה: אם עוד אין שהות, לא יאמר רק: ברוך שאמר, ותהלה לדוד וישתבח. ואם כבר התחילו הצבור יוצר, ואין שהות לומר פסוקי דזמרה אפי' בדילוג, יקרא ק"ש וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם, ואחר כך יקרא כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם. הגה: ומכל מקום יאמר כל הברכות שמחויב לברך בבקר". וע"ע בנו"כ שם. ובשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ב סי' ד'), וז"ל: "יאמר תחלה לפיכך אנחנו חייבין וכו' עד פסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי זה חיוב מאד ע"פ הסוד לצורך התפלה, ונקרא ק"ש דקרבנות, אח"כ יאמר יהי רצון מלפניך ה' או"א שתמחול וכו' ופרשת התמיד ופרשת הקטורת והברייתא של הקטורת, ויסיים רבי נתן הבבלי אומר אף כפת הירדן כל שהיא, ואח"כ יאמר יהר"מ ה' או"א שיהיה שיח שפתותינו חשוב וכו' עד פסוק ושחט אותו וכו', ואח"כ יאמר הודו לה' וכו' עד ובנביאי אל תריעו, אח"כ פסוק אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם וכו' ה' הושיעה וכו' אח"כ יאמר ה' מלך וכו' למנצח וכו' ברוך שאמר וכו' מזמור לתודה וכו' יהי כבוד וכו' ואשרי יושבי ביתך וכו' עד ואנחנו נברך יה וכו' אח"כ הללויה הללו אל בקדשו וכו' ויברך דוד עד כמו אבן במים עזים, אח"כ ה' ימלוך לעולם ועד ב"פ, ה' מלכותיה קאים וכו' כי בא סוס וכו' כי לה' המלוכה וכו' ועלו מושיעים וכו' והיה ה' למלך וכו' וברכת ישתבח, ויתחיל יוצר אור ומכאן לא ידלג כלום. ואחר התפלה יחזור ויאמר כל מה שדלג מן פרשת העקידה ואילך אחת לאחת, ופסוקים הודו לה' קראו בשמו אף על פי שכבר אמר התחלתם, עתה יחזור לאומרם, ורק ברכות הזמירות שהם ברוך שאמר וישתבח לא יאמר אותם פעם שנית כאשר אומר עתה המזמורים אשר דלג, ויאמר שירת הים ג"כ, וכן יעשה כאשר נחפז לצאת לדרך לקצר באופן זה שכתבנו, ובזה יעלה בידו סדר תיקון תפלת השחר ע"פ הסוד כהוגן". עי' במאמר מרדכי (לימות החול פ"ט סעיפים מ"ח-נ') באריכות. וראה לעיל פרק ח' שאלה י"ד.
[49] ראה בהערה הקודמת. וכתב הרמ"א (סי' נ"ב סעי' א'): "ומכל מקום יאמר כל הברכות שמחויב לברך בבקר". וכתב כה"ח שם (ס"ק ה') על דברי הרמ"א: "ומכל מקום יאמר כל הברכות וכו'. פירוש לאחר התפלה. ט"ז ס"ק א'. ומסתברא לי שכל הברכות יכול לברך חוץ מברכת המחזיר נשמות שכבר יצא בברכת מחיה מתים. פרי חדש, יד אהרן בהגהות בית יוסף, חיי אדם כלל ח' אות ח', שלמי צבור דף מ"ו ע"ב, קשר גודל סימן ה' אות יו"ד, סידור בית עובד בדיני ברכות השחר אות ב', חסד לאלפים סימן מ"ו אות ז', קיצור שלחן ערוך סימן ז' אות ו', בן איש חי פרשת וישב אות י"ב. ועיין מאמר מרדכי אות ד' ושערי תשובה סימן ו' אות ז' שפקפקו קצת בזה, ועל כן לכתחלה צריך ליזהר לברך אותם קודם תפלה – ובפרט שכן הוא הסדר לפי דברי המקובלים כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות ט', ובדיעבד אם לא בירך אותם קודם תפלה יברך אותם אחר כך חוץ מברכת המחזיר נשמות כדברי הפוסקים הנזכרים, וגם חוץ מברכת התורה שכבר נפטר בברכת אהבת עולם כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ז אות טו"ב יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים שם, קיצור שלחן ערוך שם, בן איש חי שם".
