מושגי יסוד בלבישת טלית[1]
שאלה א
שאלה: אני חוזר בתשובה וברצוני לדעת:
מהי הטלית? באלו תפילות מתעטפים בה? האם הבגד שלובשים מתחת לבגד העליון גם כן נקרא טלית?
תשובה: ראשית, ברצוני להבהיר לך שיש שני דברים שונים – ציצית וטלית.
ציצית – זהו בגד שיש לו 4 כנפות, וגודלו לפחות כ-48 ס"מ על 72 ס"מ (כולל החור)[2], באמצעו יש חור להכנסת הראש[3]. את הציצית הזו לובשים על הגופיה ומתחת לחולצה[4]. לובשים אותה מהבוקר ועד הערב כשהולכים לישון[5].
טלית – גודלה גדול יותר מהציצית. שיעורה – בכדי לכסות בה ראשו ורובו של קטן [ובאדם גבוה – כדי שיקיף את כל ראשו וכל גופו עד החזה פנים ואחור][6]. מתעטפים בה רק בשעת תפילת שחרית או מוסף, אך לא בשעת מנחה או ערבית.
על הטלית מברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להתעטף בציצית"[7].
הברכה על הציצית: אם מתכוון להתעטף בטלית באותו היום – לא יברך על הציצית, אלא יכוון בברכה על הטלית גם על הציצית[8]. אם אינו מתעטף בטלית – יברך על הציצית בבוקר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצות ציצית"[9].
בציצית וטלית מתעטפים בכל יום, גם בשבת וחג[10].
שאלה ב
לבישת ט"ק כל היום[11]
שאלה: האם בדורנו יש חיוב ללכת בטלית קטן?
תשובה: מצוה ללכת בטלית קטן כל היום[12], ולפי דעת האר"י גם בלילה[13].
שאלה ג'
מורה בביה"ס שאינו לובש ט"ק[14]
שאלה: אני מנהל ביה"ס ב————–. בבית הספר שלנו מלמד מורה מבני עדות המזרח שאינו הולך עם 'טלית קטן', כאשר שאלתיו על כך, הוא השיב לי, כי בעדתו נוהגים להתפלל כבר מגיל ילדות עם טלית, לכן "מנהג מבטל הלכה", לכן הוא אינו נוהג ללכת עם טלית פרט לשעות התפילה.
הסברתי לו כי מנהג זה בטעות יסודו, וכי גם בני עדות המזרח מחויבים ללבוש 'טלית קטן' במשך שעות היום, וכן הוספתי את עניין ה-'דוגמא האישית', שהוא כמורה צריך להוות לתלמידיו.
אבקש מכבודו כי יורה לי כיצד לנהוג במקרה הנ"ל?
תשובה: אע"פ שמעיקר הדין אין חיוב ללבוש טלית קטן, כאן בארץ ישראל נהגו ללבוש[15]. ולדעת האר"י יש ללבוש טלית קטן אף בלילה[16]. לכן חייב כל אדם מישראל ללבוש טלית קטן, וזהו מנהג שנתקבל בארץ ישראל לכולי עלמא. כמובן שיש להסביר דברים אלו לאותו אדם ברוח נעימה וטובה, כדרך התורה ש"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"[17].
שאלה ד'
ברכה על ט"ק[18]
שאלה: אדם שישן עם הציצית בלילה האם כשמתעורר הוא צריך לברך?
תשובה: כאשר מברך על הטלית גדול יתכוון להוציא בברכה את הטלית קטן[19], אמנם אם מחליף במשך היום לטלית אחרת[20], כגון: אחר המרחץ, מברך על הטלית קטן השניה שלובש כעת. עי' בן איש חי (שנה ראשונה פרשת בראשית סעי' י'), וספר הלכה (ח"א עמ' מ"ג סעיפים ז'-ט'[21]).
סדר העטיפה[22]
שאלה: כשמתעטף בציצית, זורקים את הכנפות על כתף שמאל. מה עושים אחרי שמחזירים אותם?
תשובה: אחרי העטיפה, כאמור באורך בספרי "ספר הלכה" (ח"א שם אותיות כ"ו-כ"ז[23]), מוריד את הטלית על גופו ומניח שתי כנפות לפניו ושתים לאחוריו, ולא יניחו כרוך על הצואר[24].
שאלה ו'
כיסוי הראש בטלית בתפילה[25]
שאלה: האם ראוי להתפלל כאשר הראש מכוסה בטלית? מי שנוהג כך בבית כנסת בו המתפללים לא נוהגים לכסות את הראש בטלית, האם אין זה נחשב כיוהרה?
תשובה: בשעת העמידה – חייב לעטוף את ראשו בטלית, בשאר התפילה – רצוי[26].
שאלה ז'
בחור ספרדי בישיבה שמוציאים הציציות[27]
שאלה: האם מותר לבחור ספרדי להוציא ציציות? ואם נמצאים בציבור שרוב רובו מוציאים ציציות האם לפרוש מן הציבור?
תשובה: לדעת מרן יש להוציא את הציציות בחוץ, עיין שו"ע (סי' ח' סעיף י"א) שכתב: "עיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו" וכו', וכן בשו"ע (סי' כ"ד סע' א'). ועיין שם כה"ח (ס"ק ד', וסי' ח' ס"ק מ"ג), וכבר כתב החיד"א בספרו קשר גודל (ס"ב אות ב') משם האר"י (שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו') דאותם המתיהרים ללובשו על כל בגדיהם טעות גדול הוא בידם היפך האמת. וכבר נהגו כן כל גדולי רבני ספרד[28].
אולם תלמיד ישיבה הלומד במקום שמוציאים ציציות בחוץ או שלובשים את הטלית הקטן על כל הלבושים, או אם נמצא במקום שחשוב לו להבליט את הציציות – מותר לו לעשות כן ואין בזה "אל תטוש תורת אמך"[29].
שאלה ח
בני ישיבה בחיוב ההנהלה בכיסוי ראש ולבישת ט"ק[30]
שאלה: בישיבתנו לומדים בני עדות המזרח ובני אשכנז זה לצד זה, הגם שמנהגיהם ואורחותיהם שונים זה מזה.
באיזו מידה, אנו כהנהלת הישיבה, יכולים לדרוש מתלמידים בני עדות המזרח, ללכת בכיסוי ראש (כובע או כיפה) וכן "להתעטף" בטלית קטן כמו שבני אשכנז נוהגים ללבוש?
תשובה: תלמידי הישיבה כאשר המדובר בתוך כותלי הישיבה – צריכים לנהוג כמו שראש הישיבה קובע, דהיינו לחבוש כיפה וללבוש ד' כנפות, ואין רשות לשום תלמיד לשנות מהנוהג הנהוג בישיבה[31]. מחוץ לכותלי הישיבה – בדין ד' כנפות נוהגים הספרדים ללובשם מתחת לבגדים[32].
בכיפה – יש מקומות שנהגו ללכת בלא כיפה, אך רצוי שבימינו גם אלו שנהגו ללכת ללא כיפה ילכו עם כיפה, כיון שזה מוסיף יראת שמים ותורה[33].
הוצאת ציצית כשההנהלה אינה מקפידה[34]
שאלה: מה עדיף, להוציא את הציציות מחוץ לבגדים או להכניסם? השאלה שלי היא לגבי זמן שאין מי שמחייב אותי איך לנהוג (כגון הראש ישיבה או שאר רבנים או ההורים).
תשובה: אם אין הקפדה בישיבה איך צריכים התלמידים להתנהג בענין הציצית, הציציות יהיו מונחים מתחת לבגדים[35].
שאלה י
הוצאת ציציות לחיזוק יר"ש [א][36]
שאלה: האם אפשר להוציא את הציציות החוצה (שלא כפי מנהג בני עדות המזרח), משום שראייתן מחזקת את הבטחון בה׳ ומוסיפה יראת שמים?
תשובה: הספרדים אינם נוהגים להוציא ציציות בחוץ, וזאת עפ״י הקבלה, עיין בשו״ע (סי' ח' סעי' י״א) ובכה״ח שם (ס״ק מ״ג), אך אם הוצאתן נותנת הרגשה של יראת שמים ובטחון בה' – מותר[37].
שאלה יא
הוצאת ציציות לחיזוק יר"ש [ב][38]
שאלה:
א. האם יש איסור הלכתי בהוצאת ציציות מעל המלבושים, או שמי שאינו מוציא את ציציותיו נוהג כך רק משום שזהו מנהג, ולא משום שיש בכך איסור?
ב. האם יש מקרים בהם מותר להוציא ציציות מעל המלבושים? אני חושב שע"י הוצאת הציציות אני אקבל יותר יראת שמים.
תשובה: עיין בכה"ח (סימן ח' ס"ק מ"ג[39]), וכן עיין באורך להרה"ג עובדיה יוסף (שליט"א) [זצ"ל] בספרו "יביע אומר"[40] ולהרב ר' יעקב הלל שליט"א בחוברת מקבציאל[41].
למעשה אנו נוהגים להכניס את הציציות בתוך הבגדים, אך אם אדם חושב שבהוצאת ציציות מעל המלבושים יקבל יותר יראת שמים, או שרוצה לחנך אחרים בכך – מותר[42].
שאלה יב
ספרדי שנהג בהוצאת ציציותיו[43]
שאלה: אני נוהג להוציא את ציציותי, נודע לי לאחרונה כי בני עדות המזרח אינם נוהגים להוציא את ציציותיהם, האם עלי לשנות את מנהגי זה?
תשובה: אמנם ידוע שנהגו הספרדים שלא להוציא את ציציותיהם בחוץ[44], אך מי שנהג להוציא ציציותיו – יכול להמשיך במנהג זה, ואין צריך להכניסן[45].
שאלה יג
לבישת ט"ק על הגוף[46]
שאלה: האם יש איסור שהציציות והטלית קטן עצמו יגעו בגוף?
תשובה: הציציות יכולים לנגוע בבשר רק שלא יגעו במקום המטונף. עי' שו"ע (סי' כ"א סעי' ג')[47] וכה"ח (שם ס"ק ט"ו[48]-ט"ז). אך אין זה דרך כבוד ללבוש ציצית על הגוף ללא גופיה מתחתית[49].
שאלה יד
ענייה לקדיש ולקדושה בזמן עטיפת בטלית[50]
שאלה: אדם המתעטף בטלית ושומע קדיש או קדושה, האם הוא רשאי לענות עליהם או יש בכך הפסק?
תשובה: אם בירך על הטלית ועדיין לא סיים להתעטף בה – לא יענה לכל דבר שבקדושה, שלא תהא ברכתו ברכה לבטלה[51].
שאלה טו
ציצית בשיעורי ספורט, בלילה או חום[52]
שאלה:
א. האם ניתן להורות לתלמידים, שמי שקשה לו ללבוש ציצית בשיעור ספורט, משום שהדבר מקשה על עשיית תרגילי התעמלות או מפאת החום והזיעה, הרשות בידו שלא ללובשה? אציין, שמהסיבות הנ"ל התלמידים לובשים גופייה בלבד בשיעור זה, ובקיץ אף מורידים אותה.
ב. האם ניתן להורות לתלמידים ללבוש בשיעור ספורט גופיית-ציצית? אציין, שקשה למצוא בחנויות בגד כזה, מה עוד שבשעת הכיבוס הציציות עלולות להפסל [ב"ה נשתנו הזמנים וכיום מצוי גופיית-ציצית].
ג. האם ניתן להקל ולא ללבוש ציצית בלילה מפאת החום הכבד והלחות השוררים באזורנו?
ד. האם מותר ללבוש את הציצית בצורה אחרת מפאת החום, כגון: לקושרה סביב המותניים?
תשובה:
א. כפי שעולה משאלתך, התלמידים לובשים גופייה בלבד בשיעור התעמלות, ולפעמים בקיץ אף ללא כל לבוש עליון, כיון שהלבוש העליון מפריע לפעילותם בשיעורים אלו.
לאור הנ"ל, אין כל מצוה בזמן שיעור התעמלות ללבוש טלית קטן באופן שיפריע לפעילות הספורטיבית, וגם הדבר אינו לכבוד הטלית קטן. אך יש להורות לתלמידים, שמיד לאחר שהם מסיימים את שיעורי הספורט ומחליפים את לבושם, ישובו וילבשו את הטלית קטן[53].
ב. לגבי גופיות-ציצית, דהיינו גופיות מיוחדות שייעשו באופן שיתחייבו בציצית, עיין בתשובה המצורפת[54]. תשובה זו היא לאלו העוסקים במלאכה יום שלם. אך תלמידים היכולים ללבוש טלית קטן כל היום, ורק בזמן שיעור ספורט אינם יכולים, אין הם זקוקים לתקנה זו, אלא ינהגו כפי שציינו לעיל, שהיא דרך חינוכית רצויה וע"י כן ידעו התלמידים כיצד לכבד את הטלית קטן ואת חשיבותה.
ג. מצד הדין אין כל חיוב ללבוש ציצית בלילה, שנאמר: "וראיתם אותו"[55] – ולילה אינו זמן ראייה[56], אך כבר נהגו כדעת האר"י הקדוש (המובא בשער הכוונות דף נ"ב ופרי עץ חיים שער ציצית)[57]. וע"ע במג"א (סי' כ"א ס"ק ב') שנהגו לא להסיר את הטלית קטן לא ביום ולא בלילה, ואף נהגו לשכב לישון עם הטלית קטן. ועיין בכה"ח שם (ס"ק ט"ו) שסיים: "ועכשיו כל העולם נוהגים כדברי האר"י ז"ל גדולים וקטנים, שלא לפשוט טלית קטן אפי' בלילה, כי אם במרחץ, ועליהם תבוא ברכת טוב". ועיין במשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) שהביא את דברי האר"י הנ"ל, שעפ"י הסוד יש לשכב בלילה בטלית קטן.
ד. לשאלתך – האם מותר לקפל את הטלית קטן סביב המותניים? אין דרך כבוד בכך. זהו זלזול במצוות ציצית, מה עוד שאינו מקיים בכך מצוות ציצית[58].
שאלה טז
הפרדת ציציות ובדיקתם בשבת[59]
שאלה: האם מותר להפריד את הציציות בשבת אם הן הסתבכו זו בזו?
תשובה: עיין בספרי ״ספר הלכה״ (ח״א עמ' מ״ה אות כ״ג[60]), שם נכתב – שאין להפריד את חוטי הציצית בשבת, אך יש לבודקם אם לא נקרעו, וטוב לבודקם ולהפרידם בערב שבת.[61]
שאלה יז
פתיל תכלת בציצית[62]
שאלה: בימינו ישנם הטוענים, כי מצאו את התכלת האמיתית, בה צובעים את פתיל התכלת.
שאלתי היא: מה דעתו של הרב בעניין זה?
תשובה: שאלה זו עלתה על שולחן הרבנים וטרם הוכרעה.
להלכה – כיון שבעינן שהחוטים יהיו לכתחילה בצבע הטלית[63], לכן אין טעם להוסיף חוט בצבע אחר[64], אלא אם כן אותו אדם חושב שזכה למצוא את התכלת האמיתית הכתובה בתורה[65].
שאלה חי
פתיל תכלת לבני ספרד[66]
שאלה: כיצד על בן העדה הספרדית לנהוג בעניין לבישת ציצית או טלית עם ״שמש״ הטבול בצבע תכלת? האם יש היתר כיום להשתמש בתכלת? אם כן, איזה סוג של הצבע יש לקחת, כיון שיש שיטות רבות בעניין זה?
תשובה: צבע התכלת – אין אנו נוהגים בכל צבע שהוא, אלא כל הציציות הן לבנות[67].
במנין הכריכות וכוונה בקשירתן[68]
שאלה: כמה כריכות יעשה בציצית? האם צריך לכוון בכריכות לשם מצות ציצית?
ומה הדין אם לא כיון בכריכות?
ומה הדין אם לא כיון בקשרים?
ואם אחד רוצה לשנות מסוג קשירת כריכות אחת לאחרת שלא כמנהג אבותיו שעושים 10, 5, 6, 5, מה הדין?
תשובה: חייבים לקשור לשם מצות ציצית ולפחות לכרוך חוליה אחת במחשבה שעושה לשם מצות ציצית: אם תלה את החוטים סתם – יש בזה מחלוקת, ונפסקה ההלכה שילבש ללא ברכה, עיין שו"ע (סי' י"ד סע' ב') [69]. ועיין בספרי "ספר הלכה" (ח"א הלכות ציצית אות צ' ואות צ"א)[70].
בעניין כריכת החוליות: יש שכורכים ט"ל כריכות לסימן שם ה' שהוא כ"ו, ו"אחד" שהוא י"ג, יחד 39. ויש שכורכים כ"ו לסימן שם ה' שהוא כ"ו. הכורכים ט"ל, עושים: ז', ח', י"א, י"ג[71]. והכורכים כ"ו, עושים: 10 ואח"כ 5 ואח"כ 6 ואח"כ 5[72]. ועיין בספרי "ספר הלכה" (ח"א שם אותיות צ"ו-צ"ז), שנוהגים בטלית גדול ט"ל וקטן כ"ו[73]. ומי שנהג כריכות אחרות, עיין להרמב"ם והראב"ד (הלכות ציצית פ"א הלכה ז'), שיכול לשנות למנהג אחר[74].
שאלה כ
במנהג לוב במספר הקשרים בציצית ובברכה על ט"ק[75]
שאלה: האם לפי מנהג יהודי לוב יש הבדל במספר הקשירות בין טלית גדול לטלית קטן? מי שאינו לובש טלית קטן בלילה, האם עליו לברך בבוקר, או שהברכה שהוא יברך על הטלית הגדול פוטרת אותו מכך?
תשובה: לעניין מנהג לוב במספר קשירות בטלית קטן ובטלית גדול, עיין בספר "ברית כהונה" למנהגי ג'רבה שהם קרובים למנהגי לוב, שאין הקפדה אם עושה הכריכות כ"ו או ט"ל. יש נוהגים כך ויש נוהגים כך. עיין ב"ספר הלכה" (ח"א עמ' נ"ט אות צ"ז), שבטלית קטן יעשה כ"ו, ובטלית גדול ט"ל[76].
אין נוהגים לברך על טלית קטן בבוקר (שהיה לבוש בה קודם נטילת ידים), כיון שנפטרים בברכה על הטלית גדול. אך נוהגים לברך על טלית קטן כשמחליפו באמצע היום, אם יש בו כשיעור[77]. ועיין בספר הלכה (ח״א עמ' מ"ב[78](.
שאלה כא
במנין הכריכות בטלית, ובכניסה לשירותים בכריכות כמנין ה'[79].
שאלה:
א. אדם שקנה טלית ובה סדר הכריכות הוא: 5, 6, 5, 10, האם צריך לשנות את סדר הכריכות לסדר הרגיל שהוא: 7, 8, 11, 13?
ב. האם מותר להיכנס לשירותים כאשר ציציותיו כרוכות בסדר: 5, 6, 5, 10, כמנין שם ה'?
תשובה:
א. אין מספר הכריכות בטלית מעכב, ולכן אם כרך בסדר הבא: 10, 5, 6, 5 – לא ישנה את מספר הכריכות[80].
ב. מותר לאדם להכנס לשירותים גם אם בטליתו כרוכים הציציות בסדר הבא: 10, 5, 6, 5 כמנין שם ה'[81].
שאלה כב
בכריכת ציציות למי שאינו נוהג כך[82]
שאלה: האם יהודי ספרדי יכול לבקש מאת חבירו האשכנזי לקשור ציציות על טלית קטן בעבורו? ובפרט שאנו עושים כ"ו כריכות בטלית קטן, ומנהג האשכנזים לעשות ט"ל כריכות.
תשובה: אין הבדל אם כורך את הכריכות בציצית ספרדי או אשכנזי, העיקר שהכריכות תהיינה כספרדים[83], ובדיעבד יוצאים ידי חובה בכריכות כאשכנזים[84].
שאלה כג
שיעור טלית קטן, וטלית גדול וקשר גודל[85]
שאלה: מהו שיעורו של טלית גדול? מהו שיעורו של טלית קטן? ומהו השיעור של "קשר גודל"?
תשובה: עיין בבא"ח (ש"ר פר' לך לך אות י"א) שכתב, ששיעור טלית גדול הוא כמו שכתב מר"ן (בסי' ט"ז סעי' א') – תכסה הטלית ראשו ורובו של קטן ואמרינן לחומרא כסברת האר"י, ובאדם גבוה כדי שיקיף בגדול כל ראשו וכל גופו עד החזה פנים ואחור [86].
ולגבי טלית קטן כתב שם – טוב שיעשהו 72 ס"מ על 48 ס"מ[87].
ועיין בס' "שיעורין של תורה" (עמ' ס"ג), שלדעתו, שיעורו אמה (לחזו"א – 52 על 52) מלפניו ואמה מלאחריו מלבד נקב בית הצואר. ועי' בחזו"א (או"ח סי' ג'). ועיין בכה"ח (סי' ט"ז ס"ק ב'[88]), ששיעור טלית קטן הוא אמה על אמה (48 ס"מ על 48 ס"מ). והביא שם את סברת הנחפה בכסף[89], שהשיעור הוא אמה על חצי אמה. ועיי"ש כיצד מודדים את השיעור של טלית קטן וטלית גדול.
שיעורו של קשר גודל הוא כ-3.5 ס"מ עד 6 ס"מ[90].
שיעור ט"ג וט"ק לכל הדעות[91]
שאלה: מהו השיעור של טלית גדול ושל טלית קטן בהן ניתן לצאת ידי חובה לכל הדעות?
תשובה: טלית גדול וטלית קטן שיעורם אליבא דכולי עלמא, שיכול בפועל להתעטף בו ראשו ורובו[92].
שאלה כה
אשה בתפילה ובטלית[93]
שאלה: אני חזן בבית הכנסת ______ במונטריאול. באתי בזה לשאול את כבוד תורתו על קבוצת נשים, שהנה עתה חדשים לבקרים באו, המארגנות בבית הכנסת שלנו תפילת נשים בציבור, וגם פותחות את ההיכל, קוראות בתורה ואף מתעטפות בציצית.
אנשי הקהילה לא מרוצים מכך, אך רב בית הכנסת אומר שאין שום איסור בדבר. דבר זה גורם למחלוקת גדולה בבית הכנסת.
רצינו לדעת – מה דעת כבודו בזה, והאם צריך למחות בידן לפי ההלכה ולפי השקפת דעת תורה?
תשובה: מהדין אשה חייבת בתפלה כי "רחמי נינהו"[94]. ולפיכך אשרי אותן הנשים שמתפללות יום יום, ולפחות תפילה אחת ביום, וכן אותן הבאות לבית כנסת לשמוע קריאת התורה, והן יושבות בעזרת-נשים. מאחר ותפילות רחמים הן, ואנו מבקשים מהקב"ה שישמע את התפילה, אנו צריכים להתנהג כרצון הבורא יתברך שמו ויתעלה, ולא לעשות בניגוד לרצונו ולרצון יראיו, שהם הרבנים שפוסקים לפי התורה ו"ככל אשר יורוך". לפיכך אסור לנשים לנהוג כגברים, ולהתפלל בציבור, ואפילו שהן נשים לעצמן, וכל שכן שאסור להן לקרוא בתורה בציבור שלהן[95].
בענין טלית שהן מתעטפות, עיין מה שפסק הגאון האדיר רשכבה"ג הרי"ח הטוב זיע"א בספרו בא"ח (פרשת לך-לך שנה ראשונה אות י"ג), שכתב: "נשים ועבדים פטורים ממצות ציצית, דאפילו אם לובשים טלית בת ד' כנפות – אין צריכין להטיל בה ציצית, מפני דמצות עשה שהזמן גרמה היא, וכל מצוות עשה שהז"ג נשים ועבדים פטורים. ואע"ג דקי"ל בשופר וסוכה וכיוצא אם רצו לקיים הרשות בידם ויש להם שכר כמי שאינו מצוה ועושה, וליכא משום כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, מ"מ במצוה זו מחזי כיוהרא. ועוד יש חשש נמי משום לא תלבש אישה כלי גבר. על כן בציצית צריך למנוע אותם וכנז' בפוסקים, ובספר הכוונות מפורש טעם פרטי במצוה זו ע"פ הסוד דלא שייכה מצוה זו בנשים". ונראה שהרב ז"ל התכוון למה שכתוב בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק (דברים כ"ב, ה'): "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה", ותרגם שם: "לא יהיה גוליין דציצית ותפילין דהינון תקוני גבר על איתא".
לפיכך צריכים לבטל מנהג נפסד זה מכל וכל, ולייעץ לנשים הרוצות להתפלל שהן לא טובות מאמותינו הצדקניות שהתפללו בעזרת נשים, והקב"ה ישמע תפלתן ויעלו לרצון לפניו.
שהחיינו על ט"ק[96]
שאלה: האם צריך לברך "שהחיינו" על טלית קטן חדש?
תשובה: טלית קטן שיש בו שיעור ובעליו שמח בו – יברך עליו "שהחיינו". ועיין בבא"ח (ש"ר פר' בראשית אות ז'), שתלה הדבר, אם לברך "שהחיינו" או לא, בסוג הבד ממנו עשוי הטלית קטן. והביאו בכה"ח (סי' כ"ב ס"ק ה')[97].
[1] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ס"ט.
[2] ראה להלן שאלות כ"ה-כ"ו.
[3] וראה מש"כ במאמר מרדכי לימות החול (פרק ז' סעי' ע"ח): שיעור טלית קטן הוא לפחות ברוחב כ"ד גודלים (שהם 48 ס"מ) והאורך ל"ו גודלים (שהם 72 ס"מ), ויש אומרים: ל"ו על ל"ו גודלים (72/72 ס"מ), ויש אומרים: אורך מ' גודלים (80 ס"מ) ורוחב יותר מכ"ד גודלים (יותר מ-48 ס"מ). ויש להסתפק אם מצטרף אורך לרוחב. ונוהגים כסברא ראשונה (היינו 72\48 ס"מ). ובהערה: בא"ח פרשת לך לך סעי' י"ב. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ב'. וראה עוד שם (פרק ז' סעי' ע"ח) בדבר מי שאין לו טלית קטן כשיעור.
[4] וראה מש"כ במאמר מרדכי לימות החול (פרק ז' סעי' נ'): יזהר שלא להסיר את הטלית קטן שעליו בשעת השינה וכשמשמש מיטתו (ויכול לכורכה סביב צווארו), ורק כשנכנס למרחץ – יסירנו. ושם בהערה: בא"ח (ש"ר פרשת בראשית סעי' ט'). שער הכוונות (דף נ"ב), כה"ח (סי' כ"א ס"ק ט"ו). ע"כ, וראה עוד שער הכוונות (דרושי תפילת השחר דרוש ג' ד"ה "והנה מט"ט"), שלובשים את הטלית קטן על החלוק, מתחת המלבושים.
[5] ראה בשו"ע (או"ח סי' כ"ד סעי' א'). ולענין שינה בטלית קטן בלילה, ראה להלן שאלה ט"ו אות ג', וכאן כיון שענה לחוזר בתשובה ענה כמו עיקר הדין.
[6] וראה מש"כ במאמר מרדכי לימות החול (פרק ז' סעי' ע"ז): שיעור טלית גדול הוא שיכסה את רוב גופו של הלובש, דהיינו שיקיף את כל הראש והגוף עד החזה מצד הפנים ומצד האחור של האדם, ואין חילוק בין אדם גבוה לאדם בינוני. ובאדם גבוה צריך טלית שתקיף ראשו וגופו עד חזהו. ובילד קטן צריך שיכסה ראשו ורובו, דהיינו רוב הגוף. ושם בהערה: שו"ע סי' ט"ז. בא"ח פרשת לך לך סעי' י"א. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ו'.
[7] כתב השו"ע (או"ח סי' ח' סעי' ה'): "מברך: להתעטף בציצית".
[8] כתב השו"ע (סי' ח' סעי' י'): "אם לובש טלית קטן בעוד שאין ידיו נקיות – ילבשנו בלא ברכה, וכשיטול ידיו ימשמש בציצית ויברך עליו, או כשילבש טלית אחר, יברך עליו ויכוין לפטור גם את זה, ואין צריך למשמש בציציות של ראשון". וכתב במשנ"ב שם (ס"ק כ"ד): "והכי נהוג בזמנינו לברך על ט"ג ולכוין לפטור בזה הטלית קטן. והכי עדיף טפי ממה שנוהגין איזה אנשים שמברכין על הט"ק ותיכף מברכין על הט"ג, שגורמין ברכה שאינה צריכה. ועוד, אפילו אם יפסיק זמן מרובה בין הט"ק לגדול, כמה פעמים אין ראוי לברך עליו, דאין פתוח רובו, או דהוא קטן מהשיעור המבואר לקמן בסי' ט"ז, או דהוא ישן בו בלילה וכדלקמן בסט"ז במ"ב". וכתב כה"ח שם (ס"ק מ"א): "ימשמש בציצית ויברך עליו. היינו מי שאין לו טלית גדול לברך עליו ולפטור את זה, אבל אם יש לו טלית גדול לברך עליו, אז אין צריך למשמש בזה ולברך עליו, רק יברך על הטלית שלובש אחר כך ויכוין במחשבתו לפטור את זה שלבש כבר. לבוש, קיצור שלחן ערוך סימן ט' אות ט'". וראה עוד בשו"ע (שם סעי' י"ג) ובמשנ"ב שם (ס"ק ל"ד) בה"ל (ד"ה "חשיבא"). וראה מאמר מרדכי לימות החול (פרק ז' סעי' ד', נ"א).
[9] כתב השו"ע (סי' ח' סעי' ו'): "על טלית קטן יכול לברך להתעטף, אף על פי שאינו מתעטף אלא לובשו. הגה: וי"א שמברכין עליו: על מצות ציצית, וכן נוהגין ואין לשנות". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ז): "היינו בט"ק שלנו שאין מתעטפין בו, אבל בט"ק שמתעטף בו כמבואר בס"ג – יכול לכתחלה לברך להתעטף. ובדיעבד אם בירך בכל ט"ק להתעטף, או שבירך על ט"ג על מצות ציצית – יצא". וכתב כה"ח שם (ס"ק כ"ז) אחר שהביא דברי הרמ"א: "וכן כתב רבינו זלמן אות ז', קיצור שלחן ערוך סימן ט' אות ט'. וטעם המנהג שנהגו לברך על מצות ציצית, כתב בדרכי משה אות ה' כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה, ולכן לא תקנו לשון מברכין להתעטף או להתלבש דאז הוי משמע דעכשיו מקיימין המצוה כהוגן, רק מברכין להשי"ת שנתן לנו מצות ציצית, ואף שאין מקיימים אותה עכשיו כתקנה, ולכן תקנו לשון על דלשעבר משמע, עכ"ל. והביאו ט"ז ס"ק ז'. ועיין שערי תשובה אות ג' ואות ז' שכתב: אף לדעת הרמ"א אם לובש טלית קטן בדרך עטיפה עדיף טפי שיברך להתעטף עי"ש, וכן כתב השלחן גבוה באות הנז' דרמ"א ומרן לא פליגי, דדעת שניהם אם ירצה להתעטף בטלית קטן – יכול לברך להתעטף יעו"ש. וז"ל התשב"ץ חלק ב' סימן מ': אינו תלוי החילוק של ברכת להתעטף לברכת על מצות בין טלית קטן לגדול רק בין אם מכסה בו דרך עטיפה ללובשו דרך מלבוש עי"ש, והביאו עיקרי הד"ט סימן ב' אות נו"ן. אמנם התשב"ץ ז"ל הסכים לברך להתעטף בין דרך עטיפה בין דרך מלבוש, והביאו ערך השלחן אות ג' ושערי תשובה שם. והאר"י ז"ל כשהיה לובש טלית קטן היה נוהג לעטוף בו ראשו ממש והיה מברך להתעטף בציצית ואחר כך היה שומטו מעל ראשו ומורידו על שני כתפיו כדרך לבישתו. שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו', וכן כתב פרי עץ חיים בשער הציצית פרק א', עולת תמיד דף כ"ד ע"א, מצת שמורים דף י"ב ע"ד, נגיד ומצוה בדרושי הציצית. ולענין דינא אם רוצה להתעטף בו בשעת ברכה – יברך להתעטף, אבל אם לובשו כדרכו בלא עטיפה – יברך על מצות, וכן כתב בן איש חי נר"ו שם אות ו'". וע"ע מאמר מרדכי לימות החול (פרק ז' סעי' ט') ובהערה שם. ועוד שם (סעי' י') מי שטעה ובירך על מצות ציצית על טלית גדול – יצא ואינו חוזר ומברך (עיין כה"ח סי' ח' ס"ק כ').
[10] עיין שו"ע (סי' כ"ד סעי' א'), וראה להלן שאלה ב' ובהערות שם.
[11] תשמ"ה – 674-1.
[13] ראה בכה"ח (סי' כ"א ס"ק ט"ו). ומבואר יותר להלן שאלה ט"ו אות ג'. וראה עוד לשו"ת הרב הראשי (תשמ"ח-תשמ"ט סימן רס"ה). וראה מאמר מרדכי לימות החול (פרק ז' סעי' נ' ובהערה שם).
[14] תשמ"ה 324-1.
[15]כן המנהג בארץ ישראל כמובא בארץ חיים (סתהון) (סי' ח' סעי' י"א). וראה בהערה י"ב.
[16] ראה לעיל שאלות א'-ב' ובהערות שם. וראה עוד להלן שאלה ט"ו אות ג'.
[18] תשד"מ 729-1.
[19] עיין לעיל בהערות ח' וט'.
[20] כתב השו"ע (סי' ח' סעי' ט"ז): "הלן בטליתו בלילה – צריך לברך עליו בבוקר, אף אם לא פשטו. וטוב למשמש בו בשעת ברכה". וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת בראשית סעי' ב'): "וצריך לכוין בברכת הטלית גדול לפטור טלית קטן שעליו שלא פשטו בלילה, משום דאיכא דס"ל שצריך לברך על טלית קטן בבוקר, ומשום ספק ברכות להקל – אין מברכים. וכתבתי בסה"ק מקבציאל דאם יכוין בכך סגי בהכי, ואין צריך למשמש בטלית קטן בשעת ברכה גם לדעת מרן ז"ל, ועל כן כיון שהשכחה מצויה באדם ומשתלי ולא מכוין לפעמים, לכך נכון שירגיל עצמו להוסיף בנוסח ליקבה"ו הנז"ל, עוד דברים אלו: והריני מוכן לברך על עטיפת הטלית כתיקון חז"ל, והריני מכוין לפטור בברכה זו גם הטלית קטן שעלי".
וזה הנוסח בסידור קול אליהו (עמ' נ"ט): "לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו, ליחדא שם יו"ד ה"א באותיות וא"ו ה"א ביחודא שלים (יהרהר בליבו י-ה-ו-ה) בשם כל ישראל. הריני מוכן ללבוש טלית מציצית כהלכתה, כמו שצונו ה' אלהינו בתורתו הקדושה: ועשו להם ציצת על־כנפי בגדיהם. והריני מכון שצוני הקדוש ברוך הוא להתעטף בציצית כדי שנזכר כל מצותיו לעשותם שנאמר: "וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות ה' ועשיתם אתם". כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו והריני מוכן לברך על עטיפת הטלית כתקון רבותינו זכרונם לברכה. והריני מכון לפטור בברכה זו גם הטלית הקטן שעלי. ויעלה לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו כאלו כונתי בכל הכונות הראויות לכון במצות אלו של טלית גדול ושל טלית קטן. ויהי נעם אדני אלהינו עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננהו. ויהי נעם אדני אלהינו עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננהו".
[21] כתב השו"ע (סי' ח' סעי' י"ד): "אם פשט טליתו, אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד – צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו. הגה: וי"א שאין מברכין אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו (אגו' סי' ל"ה). וי"א דוקא כשנשאר עליו טלית קטן, והכי נוהגין".
וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת בראשית סעי' י'): "אם פשט טלית גדול כדי ליכנס לבית הכסא או בשביל עסק אחר על דעת לחזור וללבשו מיד – אין צריך לברך עליו שנית. ואף על גב דמרן ז"ל ס"ל לברך, קי"ל ספק ברכות להקל, ואפילו נגד סברת מרן ז"ל. ה"ה בטלית קטן אם פושטו להכנס לטבילה – לא יברך כשלובשו בעת שיצא וכו'. מיהו אם החליף בגדיו ולובש טלית קטן אחר, אפי' שהוא לובשו תיכף ומיד אחר שפשט הראשון – יברך על זה החדש. וכן ה"ה בטלית גדול אם פושט זה שעליו ולובש טלית גדול אחר – יברך על השני". וכתב כה"ח (סי' ח' ס"ק נ"ב): "הגה. ויש אומרים שאין מברכין אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו. וכן כתבו האחרונים דאם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו – אין צריך לחזור ולברך, ואין חילוק בין נשאר עליו טלית קטן בין לא נשאר, ב"ח, ט"ז ס"ק י"ג, מגן אברהם ס"ק י"ט, אליה רבה ס"ק ט"ז, רבינו זלמן אות כ"ג, סידור בית עובד אות ה', חיי אדם כלל י"ב אות ו', תפלה לדוד אות ל"ב, שלמי צבור דף ל"ד ע"ד, חסד לאלפים אות יו"ד, קיצור שלחן ערוך סימן ט' אות יו"ד. וכן פסק מהרי"ח נר"ו בספר בן איש חי פרשת בראשית אות יו"ד וכתב דאף על גב דמרן ז"ל סבירא ליה לברך, קיימא לן ספק ברכות להקל אפילו נגד סברת מרן ז"ל, אבל אם כשפשטו לא היה דעתו לחזור וללבוש עד לאחר כמה שעות, אז אפילו אם אחר כך נמלך ללובשו תיכף ומיד – צריך לחזור ולברך עליו אפילו נשאר עליו טלית קטן, אפילו לא יצא מפתח ביתו כלל בנתיים וחוזר ולובשו באותו חדר שפושט. רבינו זלמן שם, קיצור שלחן ערוך שם. ואם פשטו סתם, יש לחלק בין נשאר עליו טלית קטן או לא. ב"ח שם, עטרת זקנים, אליה רבה שם, רבינו זלמן אות כ"ה, חיי אדם שם, שלמי צבור שם".
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ל"ז): "אפילו אם בעת הפשיטה לא נשאר עליו טלית קטן, וכן פסקו האחרונים. וטעם הי"א הוא, דכיון דבעת הפשיטה היה דעתו תיכף ללבשו וכן עשה, לא הוי הפשיטה הפסק. ואפילו אם שינה מקומו בינתים כגון שפשט אותו ליכנס לביהכ"ס וכל כיוצא בזה, לא הוי השינוי מקום בזה הפסק, כיון שחזר ולבש אותו טלית עצמו. ואינו דומה למה דהסכימו הפוסקים בסימן כ"ה [בסעיף י"ב ועיין שם במ"ב], דאם פשט תפילין אדעתא ליכנס לבהכ"ס הוי הפסק ע"י זה, דשאני התם כיון דבהכ"ס אסור בתפילין הוי הפסק גמור, משא"כ בטלית דמדינא אינו אסור רק דאינו נכון לעשות כן, ע"כ לא הוי הפסק עי"ז. ודע, דאם בעת הפשיטה לא היה דעתו ללבוש מיד רק אחר איזה זמן, אף שאח"כ חזר ונתעטף בו מיד, לכו"ע צריך לחזור ולברך, ואפילו אם נשאר עליו טלית קטן, דתיכף שפשטו אזדא לה המצוה".
ובמאמר מרדכי לימות החול (פ"ז סעי' ט"ו): "אם פשט טליתו על דעת לחזור וללובשו מיד, כגון: שנכנס לבית הכסא או לטבול טבילה קצרה וכדומה, כשחוזר ללובשו מיד – אין צריך לברך, משום ספק ברכות להקל, אבל אם נכנס להתרחץ ושהה זמן רב – יברך שנית על הטלית, משום דאיכא היסח הדעת. אבל אם פשט טליתו בסתם, כגון שלא חשב ללובשה מיד או לאחר זמן, כשחוזר ולובשה מיד, אם נשאר עליו טלית קטן – לא יברך".
[22] תשמ"ג 1-229.
[23] שם, וראה מש"כ במאמר מרדכי לימות החול (פ"ז סעי' ל"ט): "אחר שמתעטף בטלית, קודם שהורידו על ראשו וגופו, טוב לקחת את ד' הציציות ולהסתכל בהם שתי פעמים, ואח"כ יוריד את הטלית על גופו", וראה בהערה הבאה.
[24] כתב השו"ע (סי' ח' סעי' ד'): "מחזיר שתי ציציות לפניו, ושתים לאחריו, כדי שיהא מסובב במצות", וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ג'): "דאע"ג דמברכינן להתעטף, כיסוי הגוף לחודיה הוי עיטוף, והוא עיקר העיטוף. ועוברי דרכים שמניחין הטלית כשהוא מקופל ומשלשלים סביב צוארם על כתפיהן – אין יוצאין ידי חובת ציצית בזה, דבכה"ג לכו"ע לאו עיטוף הוא", וראה עוד בכה"ח (שם ס"ק ט'). בא"ח (ש"ר פרשת בראשית סעי' ה') עפ"י שער הכוונות, וכה"ח (סי' ח' ס"ק ז'), ועוד יוסף חי (בראשית סעי' ז'). וראה במאמר מרדכי לימות החול (פרק ז' סעי' ל"ו): "לאחר שמסיים את הברכה יתעטף בטלית כסדר הזה: תחילה יעטוף את ראשו בלבד, כשארבע הכנפות מונחות לפניו, שתיים מימין ושתיים משמאל, אח"כ יעביר שתי כנפות המונחות לפניו בצד ימין לצד שמאל לאחוריו, וישהה מעט כשיעור הילוך ארבע אמות, ואח"כ יעביר את שתי הכנפות שבצד שמאל שמלפניו לצד שמאל לאחוריו, וישהה כשיעור הילוך ארבע אמות, ויוריד את הטלית כך שתכסה את ראשו ורובו, וכך יישאר כל זמן התפילה". וראה עוד שם סעי' מ"א.
[25] תשמ"ו-תשמ"ז סימן י"ט.
[26] כתב השו"ע (או"ח סי' ח' סעי' ב'): "סדר עטיפתו כדרך בני אדם שמתכסים בכסותם ועוסקים במלאכתם, פעמים בכיסוי הראש פעמים בגילוי הראש, ונכון שיכסה ראשו בטלית". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ד'): "שכיסוי זה מכניע לב האדם ומביאו לידי יראת שמים. ועיין בט"ז שדעתו דנכון שלא יסיר הכובע הקטן שעל ראשו בעת התפילה, אף שהוא מכסה ראשו בהטלית ג"כ. וכתב הב"ח דצריך שיהא הטלית על ראשו מתחלת התפלה עד סופה. ועכ"פ יעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד"א. כתוב בכוונות, האר"י ז"ל היה מכסה הטלית על התפילין של ראש. ועיין ס"ס כ"ז דעכ"פ לא יכסה לגמרי", וכ"כ כה"ח (שם ס"ק י'), והוסיף: "ובשעת אמירת שמונה עשרה טוב שיכסה גם מצחו ועיניו אם אינו בפני רבים. חסד לאלפים שם".
ועוד כתב שם (ס"ק י"א): "ולפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות בדרושי ציצית דרוש ה' ודרוש ו' צריך לכסות התפילין של ראש בטלית הגדול, וכן כתב בפרי עץ חיים פרק א' ובשער התפילין פרק י"א ועולת תמיד דף כ"ד ע"א ומצת שמורים דף כ"ד ע"ד, סולת בלולה שם, ומשמע שיהיו מכוסים לגמרי שיהיו מכוסים כל זמן שהם מונחים על הראש, וכן הוא בהדיא בספר מצת שמורים. ומה שכתב מגן אברהם ס"ק ג', וז"ל: ועיין סוף סימן כ"ז דעל כל פנים לא יכסה לגמרי, וכתב המור וקציעה ז"ל מה שכתב במגן אברהם שלא יכסה לגמרי ר"ל כל היום שלא בשעת התפלה, מיהו בשעת התפלה יהיו נכסים עי"ש, וכן כתב בספר אור צדיקים הנדפס בתוספת הנקרא אור הישר בסימן ב' אות י"ז, וז"ל: צריך לכסות תפילין של ראש בהטלית בשעת התפלה ולא יהיו התפילין מגולין עכ"ל, כבר הביא דבריהם הרב יפה ללב נר"ו חלק א' אות ו' וכתב שמדברי מצת שמורים וספר נגיד ומצוה דף י"ז ע"ב וסולת בלולה משמע שיהיו מכוסים אפילו שלא בשעת תפלה", עיי"ש. וראה במאמר מרדכי לימות החול (פ"ז סעי' מ"ג).
[27] תשמ"ג 1-229. וכן השיב בקיצור (תשד"מ 1280-1, תשמ"ה 1-18. תשמ"ה 38): "מי שנמצא בישיבה אשכנזית בה רוב התלמידים נוהגים להוציא ציציותיהם בחוץ, והוא אינו מרגיש בנוח שאינו מוציא – רשאי אף הוא להוציאם בחוץ".
[28] כתב הב"י (סי' כ"ד): "אף על פי שאין אדם חייב לקנות טלית בת ארבע כנפות וכו'. בפרק התכלת (מא.) מלאכא אשכחיה לרב קטינא, אמר ליה: סדינא בקייטא סרבלא בסיתוא, ציצית מה תהא עליה? אמר ליה: ענשיתו אעשה?! אמר ליה: בזמן דאיכא ריתחא ענשינן. וכתב המרדכי (סי' תתקמה) בשם תוספות שנ"ץ פירוש מי שיש לו טלית בת ארבע כנפות ומחזר אחר עלילות כדי להפטר מן המצוה נענש, ודוקא בימיהם שהיו רגילים בטליתות בת ארבע כנפים, אבל אנחנו אין דרכנו בבגדים של ארבע כנפים, אפילו בעידן ריתחא, לא מיענשי. ומיהו מצוה מן המובחר היא, כדאמרינן (סוטה יד.): לא נתאוה משה ליכנס לארץ משום פירותיה אלא כדי לקיים מצות התלויות בה, ומתן שכרה מרובה, כדאמרינן (מנחות מג:) ששקולה כנגד כל המצות, עכ"ל. וכן כתוב בסמ"ג (עשין כו קט:): אמרינן בפרק התכלת (מד.) מי שאין לו ציצית [בבגדו] עובר בחמשה עשה, ופירש רש"י: חמשה – ועשו ונתנו וראיתם והיה גדילים, כלומר שהוא מפסיד חמשה עשה הללו. ובפרק ערבי פסחים (קיג:): תנו רבנן: שבעה כמנודין לשמים, וחד מינייהו מי שאין לו ציצית בבגדו, ובפרק שלשה שאכלו (ברכות מז:) קורא אותו עם הארץ. ונראה לי דהיינו דוקא כשיש לו בגד של ארבע כנפות ואין בו ציצית". וכתב השו"ע בסימן כ"ד (סעיף א') כתב: "אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות, אינו חייב בציצית. וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצוה בכל רגע. ועל כן יש בו חמשה קשרים, כנגד ה' חומשי תורה, וארבע כנפים, שבכל צד שיפנה יזכור. ונכון ללובשו על המלבושים. לפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפלה".
כתב הטור (סי' ח'): "ואם ירצה להתעטף מיד בקומו, כדי שלא ילך ד' אמות בלא ציצית או שיש לו ציצית בחלוקו, יכול ללובשו מיד בלא ברכה". וכתב הב"י שם: "ומתוך מה שאמר רבינו: או שיש לו ציצית בחלוקו, נראה שדרך טלית קטן ללבשו תחת בגדיו, אבל ממה שאמר בסימן כ"ד כי עיקר מצותה על זכירת המצות ובכל שעה ובכל רגע צריך [לכך], נראה שעיקר מצות טלית קטן ללבשו [על בגדיו] כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות, וכך כתב נמוקי יוסף (ציצית יב.) בשם הריטב"א". וכתב השו"ע (סימן ח' סעיף י"א): "עיקר מצות טלית קטן, ללובשו על בגדיו, כדי שתמיד יראהו ויזכור המצות".
וכתב המג"א שם (ס"ק י"ג): "ובכתבים דטלית קטן דוקא תחת בגדיו ע"ש, ונ"ל דצריך שיהיו הציצית מבחוץ ודלא כאותם שתוחבין אותן בהכנפות וזו היא מ"ש בגמ': אין ציצית אלא יוצא [וביאר המחצ"ש שם: "במנחות דף מ"א ע"ב ופירש רש"י [ד"ה אין], וזה לשונו: יוצא תלוי ויוצא מן הכנף משהו, עכ"ל. ואם כן קאי לשיעור אורך החוטין. אבל מג"א מפרש, דקאי שלא יתחבם תוך הכנפות אלא ישארו בחוץ", אך מלשון התוס' בברכות דף י"ח משמע דיוצא בזה בדיעבד, ויש לדחות, דאף אם המתים חייבים לא שייך גבייהו וראיתם אותו משא"כ בחי, מיהו י"ל אם איתא דגבי חי כה"ג אינו יוצא א"כ היה לועג לרש עמ"ש סי' כ"ג ס"ב, לכן נ"ל דהאנשים ההולכים בין העכו"ם יוצאין בזה, אך בשעת ברכה יהיו מגולין כדי הילוך ד"א עמ"ש ס"ב".
וכתב כה"ח (ס"ק ד', וסי' ח' ס"ק מ"ג), וז"ל: "מיהו רבינו האר"י ז"ל היה לובשו למטה משאר מלבושיו על גבי חלוקו. שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו', וכן כתב בספר פרי עץ חיים שער הציצית פרק א', וכן כתב מגן אברהם ס"ק י"ג, יד אהרן בהגהות בית יוסף, ברכי יוסף אות ז', וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ב' אות ב', שלמי צבור דף כ"ו ע"ג, חסד לאלפים אות ו'. וכתב שם בשער הכוונות דאותם המתיהרים ללובשו על כל בגדיהם טעות גדול הוא בידם היפך האמת".
האר"י ז"ל כתב שאין ללבוש את הציצית בחוץ כי ראיית הציצית זו ראיה פנימית, ויש ללבוש הטלית הקטן רק בפנים ולא בחוץ וטלית גדול יהיה מבחוץ. וזהו שכתב בשער הכוונות (דף ז), וז"ל: ודע כי האדם צריך להסתכל בציציות בכל שעה, כמו שאמר הכתוב: וראיתם אותו. וטוב להסתכל בהם בשעה שלובשם, בעת התפילה וקריאת שמע כשאומר: "וראיתם אותו". וכך נהגו כל גדולי ספרד. וכתב בארץ החיים יו"ד שנ"א: "ובזמנינו הכל לובשים הטלי קטן תחת הבגדים על פי האריז"ל וכמו שכתבתי באו"ח סי' ח'", ששם כתב שאחר שראו דברי האר"י שינו את מנהגם, וראה עוד בברכי יוסף בס"ק ז' ובניצוצי אור להחיד"א בראשית דף רה ע"א, ישכיל עבדי ח"ו השמטות סי' ב' ובח"ח סי' ב'.
לאשכנזים יש להוציא את הציציות בחוץ. וכמו כתב המשנה ברורה (סימן ח' ס"ק כ"ו): "ואותן האנשים המשימין הציצית בהמכנסים שלהם, לא די שמעלימין עיניהם ממאי דכתיב: "וראיתם אותו וזכרתם" וגו' עוד מבזין הן את מצות השם יתברך, ועתידין הן ליתן את הדין על זה. ומה שאומרין שהולכים בין הנכרים, לזה היה די שישימו הציצית בתוך הכנף. ואלו היה להם איזה דורון ממלך ב"ו שחקוק עליו שם המלך, כמה היו מתקשטין בו לפני האנשים תמיד, וק"ו בציצית שמרמז על שם מלך מלכי המלכים הקב"ה וכדלקמן בסימן כד ס"ה, כמה מתכבד האדם הנושא שמו עליו. ואמרו חז"ל: "הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני השכינה". ומשמע מן הכתובים דהיהודים שישארו לעת קץ יהיו מצויינים במצוה זו כמה דכתיב: "ובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי וגו'", ואמרו חז"ל על זה: "כל הזהיר במצות ציצית – זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים וכו'".
[29] משלי (א', ח'), וראה פסחים (נ' ע"ב) לענין מנהגים. וראה עוד מאמר מרדכי לימות החול (פרק ז' סעי' מ"ה-מ"ו ובהערות שם).
[30] תשמ"ה – 700.
[31] ישיבה נחשבת כ"אתריה" של ראש הישיבה, ואסור לחכם אחר להורות נגדו או לנהוג אחרת מהוראותיו ברבים במקומו (שבת י"ט ע"ב, ערובין צ"ד ע"א, פסחים ל' ע"א, חולין נ"ג ע"ב), וקל וחומר שתלמיד לא יעשה כן. וראה מש"כ במאמר מרדכי לימות החול (פ"ז סעי' מ').
[32] ראה לעיל הערה כ"ח.
[33] כתוב בגמ' שבת (קנ"ו ע"ב): "דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גלויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי. לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילויה רישיה דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה, סליק פסקיה לקיבורא בשיניה". פירוש: שאמרו החוזים בכוכבים לאמו של רב נחמן שבנה יהא גנב. ומאותו יום הקפידה שבנה יהיה עם כיסוי ראש, כדי שיהיה עליו יראת שמים, והיתה מבקשת עליו רחמים. יום אחד הוא ישב ללמוד תחת עץ דקל ונפלה לו הכיפה מעל ראשו, והרים עיניו וראה את פירות הדקל ועלה וקטפם בשיניו. וראה במהרש"א שם.
וכתב השו"ע (סי' ב' סעי' ו'): "אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש". וכתב השו"ע (סי' צ"א סעי' ג'): "יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, וי"א שיש למחות שלא ליכנס בבהכ"נ בגלוי הראש". וכתב הביאור הלכה שם (ד"ה "וי"א שיש"): "ומה שכתוב לעיל סימן ב' דאפילו בלי אזכרה ושלא בבהכ"נ – אסור לילך, עיין בבה"ט, והפמ"ג תירץ דלעיל דוקא ד"א וכאן אסור אפילו פחות מד"א, ועיין לעיל שכתבנו שם בשם הט"ז דבזמנינו אסור בכל מקום מדינא אפי' פחות מד"א".
וכתב המשנ"ב (סי' ב' ס"ק י"א): "ומידת חסידות אפילו פחות מד' אמות, ואפילו בעת השינה בלילה. ויש שמצדדין לומר דאפילו ד"א אינו אסור מדינא רק להצנועין במעשיהן, אבל כבר כתב הט"ז לקמן בסימן ח' דבזמנינו איסור גמור מדינא להיות בגילוי הראש ואפילו יושב בביתו, עי"ש הטעם, וכן כתב בתשובת מהר"י ברונא. וכתב המג"א דאפילו קטנים נכון להרגילם בכיסוי הראש כי היכי דליהוי להו אימתא דשמיא, כדאיתא (בשבת קנ"ו) כסי ראשך כי היכי דליהוי עלך אימתא דשמיא. ודע עוד, דלענין גילוי הראש די בכיסוי היד על הראש, וה"ה אם מפלה ראשו שרי בגילוי הראש. ועיין בפמ"ג שכתב דלילך ד' אמות תחת אויר השמים לא מהני בזה כיסוי הראש ביד".
וכתב כה"ח שם (ס"ק ט"ו): "יש אומרים דאינו אלא מדת חסידות אבל איסורא ליכא, ב"ח, עולת תמיד אות ה', וכן פירשו מחצית השקל כאן ומאמר מרדכי בסימן צ"א אות ה' כוונת מגן אברהם ס"ק ו', ברכי יוסף אות ב', מאמר מרדכי אות א', ועיין מחזיק ברכה אות ב'. ויש אומרים דאיסורא נמי איכא, לבוש סעיף ו', מטה יהודה אות ז' (ועיין נוה שלום אות ד' שהחזיק דבריו), יד אהרן, וכן הבין ישועות יעקב אות ב' דברי הטור והשלחן ערוך, קיצור שלחן ערוך סימן ג' אות ו'. מיהו לדעת זוהר הקדוש פרשת פנחס דף רמ"ה ע"ב אינו אסור לילך ד' אמות בגילוי הראש אלא התלמידי חכמים, והביאו מחזיק ברכה שם, רוח חיים אות ב'. וכן יש להורות דתלמיד חכם אסור לילך ד' אמות בגילוי הראש כדעת הזוהר, ושאר כל אדם ממדת חסידות כסברא ראשונה". וראה עוד במאמר מרדכי לימות החול (פ"ד סעי' ז'-ח') בהרחבה.
[34] תשמ"ה 760-1.
[35] ראה לעיל הערה כ"ח.
[36] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ס"ג.
[37] ראה לעיל בהערה כ"ח.
[38] תש"ן-תשנ"ג סימן קכ"א.
[39] ראה לעיל בהערה כ"ח.
[40] שו"ת יבי"א (ח"ט או"ח סי' ק"ח אות י"ח).
[41] והודפס בשנית בשו"ת וישב הים (ח"א סי' ג').
[42] ראה לעיל שאלה ז'.
[43] תשמ"ה 344-1.
[44] ראה לעיל שאלה ז'.
[45] ראה לעיל שם שאין בזה משום "אל תטוש תורת אמך".
[46] תשד"מ 1309-1.
[47] כתב שם: "מותר ליכנס בציצית לבית הכסא. הגה: וכ"ש לשכב בהן, דשרי. ויש שכתבו שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית, גם שלא ליתנו לכובס א"י לכבס, והכל שלא יהיו מצות בזויות עליו. אך נוהגים להקל לשכב בהם". ובב"י שם כתב: "כתוב בכלבו (סי' כב): שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית, גם נהגו שלא תכבסנו גויה, וכל זה כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו, עכ"ל. וכן כתוב בספר ארחות חיים (הל' ציצית סי' לד) בשם ה"ר אשר. ולא ראינו ולא שמענו מי שהקפיד בזה מעולם".
[48] וז"ל: "שער הכוונות בדרוש א' של תפילת ערבית, צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה, וישכב עמו בלילה ויועיל מאוד לבטל כוחות החיצונים, ואין זמן שצריך להסיר אותו מעליו אלא בכניסתו לבית המרחץ, וראיה לדבר ממה שאמרו בגמרא דמנחות כשנכנס דוד למרחץ וראה עצמו ערום אמר: אוי לי שאני ערום מן המצות עד שנסתכל במילה וכו' ואם בהיותו ישן היה מסיר ציצית קטן, אם כן למה לא היה מצטער בכל לילה שהיה נשאר בלי שום מצוה, אלא ודאי שאין זמן שיהיה פטור מן הציצית קטן אלא דוקא במרחץ, עכ"ל. ועיין שם סודן של דברים, וכן כתב בפרי עץ חיים שער הציצית סוף פרק א', והביאו מגן אברהם ס"ק וכתב שם הברכי יוסף שכך ראוי לכל אדם, דבכל אדם מיירי, ודלא כספר דרך החיים דדחה דשאני דוד המלך ע"ה שלא היה ישן וכו' והכי נהיגי שלימים וכן רבים המישרים אורחותם, עכ"ל. ועכשיו כל העולם נוהגים כדברי האר"י ז"ל גדולים וקטנים שלא לפשוט טלית קטן אפילו בלילה כי אם במרחץ, ועליהם תבא ברכת טוב. ועיין בדברינו לעיל סימן ח' אות נ"ו שכתבנו דהיוצא מן המרחץ מברך על טלית קטן, מיהו צריך ליזהר מאד ליטול ידיו ואחר כך לברך, והוא פשוט, עיין סימן ד' סעיף י"ח ובדברינו לשם". וראה עוד שם (ס"ק ט"ז).
[49] ראה שער הכוונות (דרושי תפילת השחר דרוש ג' ד"ה "והנה מט"ט"), שלובשים את הטלית קטן על החלוק. וכן כתב כה"ח (סי' כ"ד ס"ק כ"ד): "דדעת האר"י ז"ל והאחרונים דטלית קטן צריך ללובשו למטה משאר מלבושיו על גבי חלוקו".
[50] תשמ"ו-תשמ"ז סימן רי"ג.
[51] כתב כה״ח (סי׳ ח׳ ס״ק ל"ט): "מי שלקח הטלית ובירך עליו והניחו על ראשו ועל קומתו, אך לא נתעטף כעטיפת הישמעאלים כסברת הגאונים שהביא הטור להשליך הציציות על כתיפו, וענה אמן או סח, אי צריך לברך פעם שנית, בדבר זה עלה ונסתפק הרב הפרד"ס ז"ל בספר אות היא לעולם מערכת הה"א אות ס"ז, והעלה דבדיעבד – אין צריך לברך פעם שנית, והביאו הפתח הדביר בקונטריס אחרון וחיים שנים ישלם אות א' והרב זכרינו לחיים חלק אורח חיים מערכת הטי"ת אות ד'.
ונראה היינו דוקא להנוהגים להניח הטלית תחילה על ראשם ועל קומתם ומתעטפים כעטיפת הישמעאלים ואחר כך מורידים הטלית על גופם, אבל להנוהגים כמו שכתב השלמי צבור דבתחילה מורידים הטלית על כל גופם ואחר כך חוזרים ומעלים אותו על צוארם ועל קומתם ומתעטפים כעטיפת הישמעאלים כמו שכתבנו לעיל אות ג' – יכול לענות אמן או כל דבר שבקדושה, אפילו לכתחילה קודם שנתעטף כעטיפת הישמעאלים, מפני שעיקר המצוה היא כסוי הגוף ועטיפת ישמעאלים היא חומרא לחוש לסברת הגאונים, כמו שכתבנו לעיל אות ט' וכמו שכתב השלמי צבור שם, וכיון שעשה עיקר המצוה – יכול לענות, אבל קודם שהורידו על גופו, דעדיין לא קיים המצוה לגמרי דכסותך אמר רחמנא ולא כסוי הראש כמו שכתב השלמי צבור שם – אינו יכול לענות, אלא בדיעבד אם ענה – אינו חוזר ומברך".
[52] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ר'.
[53] ראה לעיל הערה י"ב שאדם שלא לובש בגד ארבע כנפות אין לו חיוב ללבוש בגד עם ציצית אבל מצווה יש. וראה לעיל בהערה ד' שמבואר ברבינו האר"י שלובשים את הטלית מעל לחלוק משום כבוד הציצית שלא תשמש כבגד זיעה, ולכן במשך היום הוא לובש את הטלית, ורק בזמן הספורט עדיף שיורידה לזמן זה.
[54] ראה מש"כ באמרי מרדכי (עמ' ס"ח), שו"ת מאמר מרדכי (ח"א סי' א'). ובסוף התשובה סיים: "יפה הרעיון לסייע לאנשים העובדים במקומות שקשה להם להרבות בלבושיהם וללבוש גם גופיה, גם טלית קטן וגם חולצה בעת שהשמש יוקדת. מעתה ילבשו חולצה בלבד, ובה יקיימו מצות ציצית".
[55] במדבר (ט"ו, ל"ט).
[56] כתב השו"ע (סי' י"ח סעי' א'): "לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מוראיתם אותו (במדבר ט"ו, ל"ט), להרמב"ם, כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור, אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום או ליום וללילה, חייב, אפילו לובשו בלילה. הגה: וספק ברכות להקל. ע"כ אין לברך עליו אלא כשלובש ביום והוא מיוחד ג"כ ליום".
וכתב הב"י (שם): "ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם דרב מובהק הוא וכל שכן דרש"י סבירא ליה כותיה ועוד דספק ברכות להקל", וראה בדרכי משה (ס"ק א').
וכתב הכה"ח (שם ס"ק ט'): "ודוקא לענין ברכה משום ספק ברכות להקל, אבל לענין להטיל בו ציצית יש להחמיר באיסורי תורה כחומרות ב' הסברות, דהיינו להטיל ציצית בכסות המיוחד ליום ולילה אף אם לובשו בלילה כסברת הרא"ש, וכן להטיל ציצית אפילו לכסות המיוחד ללילה אם לובשו ביום כסברת הרמב"ם ז"ל, וכן כתב עולת תמיד אות ב', וכן דעת המגן אברהם ז"ל בס"ק ג' כמו שכתב המחצית השקל, אליה רבה אות א', וכן כתב רבינו זלמן אות ב', בן איש חי שם. אמנם מה שכתב שם הבן איש חי דמרן ז"ל לא גילה דעתו בכסות המיוחד ללילה ולובשו ביום, צ"ע דהא מרן ז"ל גילה דעתו בבית יוסף שכתב לענין הלכה נקטינן כהרמב"ם ז"ל ובשלחן ערוך כתב דדעת הרמב"ם ז"ל מה שלובש ביום חייב אפילו מיוחד בלילה, ואין לומר מפני שהביא בשלחן ערוך דעת הרא"ש כי כן דרכו שאף על פי שפוסק הלכה בבית יוסף בשלחן ערוך מביא דעת החולקים גם כן כמבואר בסימן ע"ט סעיף ב' ובבית יוסף שם ובסימן פ"ח ובכמה מקומות, ועיין עטרת זקנים ומאמר מרדכי אות א' וצ"ע. מיהו מה שכתב רבינו זלמן שם שלא נתברר לנו הלכה כדברי מי עכ"ל, זה ענין אחר לפי שמור"ם ז"ל בדרכי משה אות א' דחה פסק מרן ז"ל כאשר יעו"ש לכך כתב שלא נתברר לנו הלכה כדברי מי ודו"ק".
ולענין הלכה אע"פ שכתב הב"י שנקטינן כדעת הרמב"ם, מכל מקום יש לחוש לדעת הרא"ש דנוגע לספק דאוריתא, וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פ"ז סעי' פ"ב), אך אדם שקשה לו ומצטער לא יניח את בגד ארבע כנפות בלילה, דלכל הדיעות אין החיוב רק כאשר לובש בגד של ארבעה כנפות ואין שם בה ציצית, אך אין חיוב כלל ללבוש בגד של ארבעה כנפות, וכמו שכבר כתב השו"ע (או"ח סי' י"ט), ז"ל: "ציצית חובת גברא הוא ולא חובת מנא, שכל זמן שאינו לובש הטלית פטור מציצית, ולפיכך אינו מברך על עשיית הציצית, שאין מצוה אלא בלבישתו".
[57] דעת האר"י, שיש ללבוש ציצית גם בלילה, אך ללא ברכה.
[58] שאם אינו מכסה את גופו בהם, אינו נקרא "כסות", ופטור מציצית, ראה שו"ע (סי' י' סעי' ט'), וראה ב"י שם בסוף הסימן: "דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום והקור".
[59] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קע"ח.
[60] ראה מש"כ במאמר מרדכי לימות החול (פ"ז סעי' ל"ב), וראה עוד במאמר מרדכי שבת (ח"ד פרק צ"א סעי' ס"ט-ע"ב).
[61] כתב השו"ע (סי' ח' סעי' ט'): "קודם שיברך, יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים, כדי שלא יברך לבטלה", וכתב הבא״ח (פר׳ בראשית ש"ר אות ג׳): "קודם שיברך יעיין ויבדוק בחוטי הציצית שלא יהיה בהם חסרון הפוסל, וגם יפריד הציציות בידיו שלא יהיו החוטין מסובכין זה בזה, ורק בשבת לא יפריד אלא יבדקם בלבד".
וכתב כה״ח (סי׳ ח׳ ס״ק ל׳): "ואם מסתבכים קצת – אסור להפרידם בשבת. גן המלך סימן ס"ה, קשר גודל סימן ב' אות ג', שלמי צבור שם, שתילי זיתים אות י"ג, חסד לאלפים אות ח', וכתב שם החסד לאלפים דצריך זהירות להקדים מערב שבת, כרם שלמה, שערי תשובה אות ח', וכן כתב מהר"י פראג'י בתשובה כ"י המפריד חוטי הציצית בשבת יש בו משום תולדת מלאכה, הביאו כסא אליהו אות ה'. והגם שמדברי מטה משה סימן תמ"ג משמע שמותר להפרידם בשבת, והביאו שיירי כנסת הגדולה סימן רפ"א בהגהות הטור אות ד', וכן הרב כסא אליהו שם כתב שיש לעמוד על דברי גן המלך, וכן היפה ללב נר"ו חלק א' אות טו"ב כתב דאינו אוסר גן המלך אלא בתחילה בגמר העשייה דהוי כגמר מלאכה, הא לאו הכי – מותר להפרידם, ונסתייע מדברי המאמר מרדכי אות ט' יעו"ש, מכל מקום שב ואל תעשה עדיף, וכן כתב בן איש חי נר"ו שם אות ג'", וראה בבה"ל שם (ד"ה "צריך להפריד").
[62] תשמ"ח-תשמ"ט סימן פ"ו.
[63] ובתשובה נוספת (תשמ"ה – 771) נשאל בזה, והשיב: "כיון שלא ברור לנו שזהו התכלת, יש איסור לכמה דעות לשימו בציצית, כיון שאין עושים חוטים אלא בצבע הטלית. עיין שו"ע סי' ט' סע' ה'". וראה בהערות הבאות.
[64] כתב השו"ע (סי' ט' סעי' ה'): "י"א שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית, והמדקדקים נוהגים כן. הגה: והאשכנזים אין נוהגין לעשות הציצית רק לבנים, אף בבגדים צבועים, ואין לשנות", וכתב כה"ח (שם ס"ק ט"ו): "וכתב הב"ח ולכן יש לעשות הטלית לבן. מגן אברהם ס"ק ו'. וכתב מחצית השקל כדי לצאת ידי שניהם שיהיו הציציות לבנים וגם מצבע הטלית, וכן כתב פרי מגדים אשל אברהם ס"ק ו', חיי אדם כלל י"א אות י"א". ובמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב: "מצבע הטלית – משום 'זה אלי ואנוהו'. ויש מפרשים משום דבעינן בזה ממין הכנף". וכתב בא"ח (ש"ר פרשת נח סעי' י"א): "יזהר לעשות גוף הטלית וחוטין של הציציות הכל לבן בין בט"ג בין בט"ק, רמז לדבר: 'והיו העטופים ללבן'. וטליתות שיש בהן צבע מצדדין לנוי – לא איכפת, כי הצבע הוא מעט מן המעט בגוף הטלית דרובו לבן".
[65] כתב האר"י בשער הכוונות – דרושי ציצית דרוש ד': "כי בזמן שב"ה קיים היה חוט תכלת עם הלבן, ובזמן הזה לא יש כי אם לבן וכו' ונבאר עתה: הציציות שאנו נוהגים בזמן הזה שהם לבן בלתי תכלת, כי אמת הוא שאף בזמן הזה אין אור חכמ' דאי' נפסק מלהאיר ולצאת בסוד הציציות הנז' עם התכלת אלא שאין לנו עתה כח שיעשה הדבר ההוא על ידינו" (עיין שו"ת ישועות מלכו סי' א'-ג' שכתב משם האר"י שאינו נוהג רק בזמן המקדש).
וכן צריך לדעת שאין לנו את האפשרות לדעת מהו צבע התכלת האמיתי ואיזהו החילזון שממנו עושים את צבע התכלת, ועוד שאין התכלת מעכבת את הלבן – על כן אין ללבוש חוטים אלו, וכשיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו הוא יראה לנו את הצבע האמיתי של התכלת ואת החלזון שהיה יוצא אחת לשבעים שנה בחלקו של זבולון (ראה מגילה ו' ע"ב, מנחות מ"ד ע"ב) ואז נוכל לקיים את המצווה כתקנה. וע"ע מאמר מרדכי לימות החול (פרק ז' סעי' ק"ט ובהערה שם).
[66] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ה'.
[67] ראה לעיל הערות ס"ג – ס"ה.
[68] תשמ"ג 1-229.
[69] וז"ל שם: "הטיל ישראל ציציות בבגד בלא כוונה, אם אין ציציות אחרים (מצויים) להכשירו – יש לסמוך על הרמב"ם שמכשיר אבל לא יברך עליו". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ו'): "ר"ל שעשה הקשר העליון שהוא מדאורייתא בלי כונה, אבל אם קשר קשר העליון וחוליא אחת בכונה אף על פי שעשה שאר הקשרים והחוליות אח"כ שלא לשמה גם בדאיכא ציצית אחרים – יש להכשיר".
וכתב בא"ח (ש"ר פרשת לך לך אות ג'): "אם הטיל ישראל ציצית בבגד שלא בכונה, כלומר שלא נתכוון לשם מצות ציצית – יש פוסלין ויש מכשירין, והלכה כסברת הפוסלין. ולכן צריך להתירם ויחזור ויתלם לשם מצות ציצית. ואם הוא שבת שא"א לו להתירם ולקשרם ואין לו טלית אחרת כשרה – יש לסמוך על המתירים באותו היום דוקא, ואחר שבת יתקננה, אך לא יברך דספק ברכות להקל, וברכות אינם מעכבות. ולכן כל אדם יזהר שלא לסמוך בתליית החוטין ותיקונם אלא על אדם יר"ש ומוחזק בכשרות ובקי ויודע לכוון לשם מצוה ולעשות כל הדברים כתיקונם. ועל כן יזהר לומר בפיו מקודם: 'הריני מטיל ציציות אלו לשם מצות ציצית', יען די"א כל דבר הצריך כונה לשמה צריך להוציא הכונה בשפתיו".
וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ח'): "אפילו אם לא עשה רק התחיבה בכנף שלא לשמה, וכ"ש אם עשה הקשר עליון שלא לשמה, דרש"י והרא"ש והתו' ס"ל דבעינן מדאורייתא ג"כ תליה לשמה, וקרא דמיעט עו"ג צריך אפילו ישראל עומד ע"ג ומלמדהו לשמה, ע"כ צריך ליזהר לכתחלה קודם התליה בבגד שיוציא בשפתיו בפירוש שתולה כל אלו הציצית לשם ציצית, וכמו שכתבנו לעיל בסימן י"א לענין טוייה ושזירה".
[70] מאמר מרדכי לימות החול (פ"ז סעי' קי"ז-קי"ח).
[71] כתב השו"ע (סי' י"א סעי' י"ד): "יקח ד' חוטים מצד זה וד' מצד זה, ויקשור שני פעמים זה על גב זה, ואח"כ יכרוך חוט הארוך סביב השבעה קצת כריכות, וקושר שני פעמים זה על גב זה, וחוזר וכורך; וכן יעשה עד שישלים לחמש קשרים כפולים וארבעה אוירים ביניהם מלאים כריכות. אין שיעור לכריכות, רק שיהיו כל הכרוך והקשרים רוחב ארבעה גודלים, והענף שמונה גודלים. וכו' ונוהגים לכרוך באויר ראשון ז' כריכות, ובשני ט', ובשלישי י"א וברביעי י"ג, שעולים כולם מ' כמנין ה' אחד שעולים ל"ט ועם השם הם מ'. ונהגו לעשות בסוף כל חוט קשר, כדי שיעמוד בשזירתו". והעיר המשנ"ב שם (ס"ק ע'): "ובכוונות כתוב: בשני ח', וכן הסכימו האחרונים, דז' וח' הוא שם של י"ה, ואח"כ י"א, ובצירוף הוא שם של הוי"ה, ואח"כ י"ג, גימטריא אחד, וזהו ה' אחד". וכ"כ כה"ח שם (ס"ק מ"ז): "ובשל"ה כתב לעשות בשני שמונה ואז הוא מכוון כמנין ה' אחד, וכן כתב הלבוש וכן כתוב בכוונות. מגן אברהם ס"ק כ"ב, וכן כתב ט"ז ס"ק ט"ז, עולת תמיד אות י"א, אליה רבה אות כ'. וכתב דיכוין דשבעה ושמונה הוא נגד שם של י"ה ואחר כך י"א שהוא כנגד ו"ה ואחר כך י"ג בגימטריא אחד וזהו ה' אחד, עכ"ל", וכ"כ בא"ח (ש"ר פרשת לך לך סעי' ב').
[72] וכתב כה"ח (סי' י"א ס"ק מ"ז): "ובלחם חמודות סימן מ"ח כתב שבציצית של רבינו שלמה מולכו היה באויר ראשון יו"ד כריכות ואחר כך ה' ואחר כך ו' ואחר כך ה' כשם הוי"ה, והביאו מגן אברהם שם, אליה רבה שם. וכן כתב ברכי יוסף אות ט' בשם מהריק"ש, וכתב דכן נוהגים רוב העולם", וכ"כ המשנ"ב שם (ס"ק ע').
[73] כתב כף החיים (פלאג'י) (סימן י' ס"ק ד'): "לפי כתבי האר"י יעשה קשר בסוף כל חוט. גם בטלית גדול יעשה ט"ל, ובטלית קטן כמספר שם הוי"ה ברוך הוא כ"ו". אמנם כה"ח (סי' י"א ס"ק מ"ז) כתב: "אבל המדקדקים נוהגים לעשות ט"ל כריכות כמו שכתב האר"י זצ"ל, וכן כתבו האחרונים עכ"ל. ואין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול דבכולם יעשה ט"ל כריכות דכן משמע מלשון סתמיות שער הכוונות, ודלא כמו שכתב כסא אליהו והביאו ה"ר חיים פאלאג'י בספר כף החיים סימן יו"ד אות ד' דבטלית גדול יעשה ט"ל כריכות ובטלית קטן כ"ו, אלא שניהם שוים". וראה במאמר מרדכי לימות החול (פ"ז סעי' קכ"ה): "בסדר הכריכות יש נוהגים שבמקום לכרוך 7, 8, 11, 13 כורכים בסדר של 10, 5, 6, 5 כריכות, שבזה רומז על שם "הויה" ברוך הוא. ומנהגינו לעשות בטלית גדול ט"ל כריכות, ובטלית קטן כ"ו כריכות".
[74] לדעת הרמב"ם שם, מעיקר הדין יש לכרוך שלוש כריכות, ולקשור, וזה נקרא חוליה. בהלכה ח' שם כתב שמספר החוליות אינו קבוע, אלא לא פחות משבע ולא יותר על שלוש עשרה (חלקם תכלת כמפורט שם), כדי שיהיה שליש מן הציצית החוטים המשולשים ושני שליש מן הציצית ענף (כלומר לא קשור). ועוד כתב שם (הלכה ט') שאם רוצה לעשות כנ"ל בלבן בלבד – הרשות בידו וכן מנהגינו, ואם רוצה לעשות כסדר אחר בענין החוליות – עושה. כללו של דבר שיתכוון להיות הכרוך שליש והענף שני שלישים, ויש מי שאינו מדקדק בדבר זה בלבן. והראב"ד שם חולק עליו, וכתב שמעיקר הדין יש לכרוך קשר אחד ואח"כ לעשות שבע כריכות (חלקם תכלת כמפורט שם) וקושר, וזה חוליה אחת. ועושה סך הכל ארבע חוליות זהות. אמנם, המנהג, לדעתו, אינו כן, אלא לעשות חוליה אחת בשני קשרים סמוך לכנף, ושתי חוליות בסוף הגדיל עם שלשה קשרים, ובאמצע כורך בלא דקדוק בין מכונס בין מפוזר בתכלת ובלבן. וכדברי הרמב"ם כתב השו"ע (סי' י"א סעי' י"ד הובא לעיל בהערה ע"א).
[75] תשמ"ו-תשמ"ז סימן י"ט.
[76] ראה בתשובה הקודמת ובהערות.
[77] ראה לעיל בהערות ח' וט'.
[78] מאמר מרדכי לימות החול (פרק ז' סעי' כ'). וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת בראשית סעי' י'): "מיהו אם החליף בגדיו ולובש טלית קטן אחר, אפי' שהוא לובשו תיכף ומיד אחר שפשט הראשון – יברך על זה החדש. וכן ה"ה בטלית גדול אם פושט זה שעליו ולובש טלית גדול אחר – יברך על השני". וכתב כה"ח (סי' ח' ס"ק נ"ה): "אבל אם פושט טלית אחד ולובש אחר, כגון שבא בעלה של ראשונה והוצרך להחליף – צריך לברך על האחרת, שלא היה דעתו עליה מתחלה. חסד לאלפים אות יו"ד. וכן אם החליף בגדיו ולובש טלית קטן אחר אפילו לובשו תיכף ומיד אחר שפשט הראשון יברך על זה החדש. בן איש חי שם. וכן כתבנו לקמן סימן כ"ה אות ע"ט גבי תפילין יעו"ש. אך אם נתן לו השמש טלית ותיכף שבירך קודם שלבש חטפה מידו שבא בעל הטלית ונתן לו טלית אחר, יש בזה מחלוקת הפוסקים, עיין מחזיק ברכה אות י"א וערך השלחן אות ב', ופסק החסד לאלפים שם שלא יחזור לברך על האחר משום ספק ברכות להקל, וכן כתבו הכרם שלמה והשערי תשובה אות י"ח בשם ספר מוצל מאש סימן י"ד, וכן כתב פני יצחק נר"ו מערכת הטי"ת אות קי"ט".
[79] תשמ"ח-תשמ"ט סימן קס"ה.
[80] ראה בהערות ע"א – ע"ד, וכן השיב בתשובה תשמ"ה 674-1.
[81] כתב השו"ע (או"ח סי' כ"א סעי' ג'): "מותר ליכנס בציצית לבית הכסא". וכתב כה"ח (סי' י"א ס"ק מ"ח): "יש מי שרצה לומר שאסור להתיר כריכות הציצית שהרי הם בשם הוי"ה והוי כמוחק את השם, אבל במהר"י עייאש בספר בית יהודה חלק א' חלק אורח חיים סימן כ"ה כתב דאין לחוש. יד אהרן במהדורא בתרא בהגהות בית יוסף אות ז', ברכי יוסף אות ט', שערי תשובה אות יו"ד, שלמי צבור שם, זכור לאברהם אות צ', בית עובד אות ט"ו", כיון דלא חשיב כתיבה.
ויש ללבוש את הטלית קטן אפי' בבית הכסא וכמו שכתב כה"ח שם (ס"ק י"א): "וכתב עוד מצת שמורים, וז"ל: בעת שנכנס אדם לבית הכסא אז כל ההארה מסתלקת ומתעלמת מן הציצית ונשאר עליו הטלית קטן כמו גלימא בעלמא, והנה מאותה ההארה שמסתלקת ממנה נעשה מהם מלאכים כנודע, שמכל מצות שאדם עושה הוא ממשיך על אותה המצוה הארה גדולה משורש אותה המצוה, ואחר שמסתלקת אותה הארה ממנה נעשה ממנו מלאכים ומשמרים האדם מכל דבר רע, לכן בעת שנכנס האדם לבית הכסא אותם המלאכים שנעשו מהרשימו של הציצית הם מסתלקים ממנו וממתינים שם בחוץ עד שיוצא פעם אחרת, לכן אמרו רז"ל בכניסתו לבית הכסא יאמר התכבדו מכובדים וכו', עכ"ל". וכן השיב בתשובה תשמ"ה 674-1].
[82] תשד"ם 439-1.
[83] ראה בהערה ע"ג.
[84] ראה הערות ע"א- ע"ד וע"כ לא משנה סדר הכריכות.
[85] תשמ"ח-תשמ"ט סימן כ"א.
[86] כתב השו"ע (או"ח ציצית סימן ט"ז סעי' א'): "שיעור טלית שחייב בציצית, שיתכסה בה באורך וברוחב ראשו ורובו של קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו. הגה: ואז חייב בציצית. ודוקא כשהגדול לובשו פעמים עראי ויוצא בו לשוק (ב"י בשם בן חביב ובשם מהרי"ח)". וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת לך לך סעי' י"א): "שיעור הטלית גדול הוא כדי שיקיף כל ראשו וכל גופו עד החזה פנים ואחור, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בספר הכונות. וחז"ל אמרו כדי שיכסה ראשו ורובו של קטן. ובסה"ק מקבציאל הבאתי דברי רבינו האר"י ז"ל מ"ש בס' הכונות ומ"ש בעולת תמיד ומ"ש בנהר שלום לרבינו הרש"ש ז"ל, והשויתי דברי רבינו האר"י ז"ל עם דברי חז"ל, כי שיעור זה דנקטי חז"ל בקטן דבעו רוב גופו הוא שוה עם שיעור דנקיט רבינו האר"י ז"ל בגדול עד החזה ולא נקיט רוב גופו, ושם נסתפקתי אם זה השיעור דבעינן בגדול עד החזה אם אדם ארוך הרבה יוכל ללבוש טלית המגיע באדם בינוני עד החזה אף על פי שאיליו אינו מגיע עד החזה, והעלתי דאזלינן לחומרא ובעינן שיגיע לזה הארוך עד החזה, כי מסתימות דברי רבינו האר"י ז"ל נראה יותר שצריך לשער כל אחד כפי מידתו, מיהו לקולא לא עבדינן, שאם יש קצר קומה הרבה שהוא גדול בשנים ורק קומתו קצרה כמדת קטן בן ט' שנים – אינו יכול ללבוש טלית שיגיע אליו עד החזה, כיון שזה הטלית אינו מגיע בגדול עד החזה". וראה עוד בשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' ו'). וראה מאמר מרדכי לימות החול (פרק ז' סעי' ע"ז).
[87] כתב הבא"ח (ש"ר פרשת לך לך סעי' י"ב): "בשיעור טלית קטן שלובשין תחת הבגדים, בסה"ק מקבציאל הבאתי דברי האחרונים ז"ל בזה, ושם הבאתי מה שהעלה הרה"ג הרח"ף ז"ל בלב חיים סי' צ"ט דהנכון לצאת י"ח לכ"ע לשער בטלית קטן שיהיה אמה וחצי שהם ל"ו גודלים באורך ואמה וחצי ברוחב, ומה גם לסברת רבינו האר"י ז"ל דצריך לכסות גופו פנים ואחור, עכ"ד ע"ש. והרואה יראה בדברי רבינו האר"י ז"ל שלא אמר על ט"ק שיכסה פנים ואחור אלא אמר שיעור שיעטף את הגוף מלבד הזרועות. ובזה נראה דאין צריך שיהיה הרוחב אמה וחצי שהוא ל"ו גודלים, אך באורך מודינא ליה דשפיר הורה כן לסברת הטור ודעימיה דצריך לעשות ארכו אמה וחצי שהוא ל"ו גודלים. והנה פה עירנו בגדא"ד יע"א מנהגם לעשות הטלית קטן ארכו אמה ורביע באמת המדינה שעולה האורך בזה יותר מארבעים גודלים, אך הרוחב עושים אותו שלשה רביעי אמה שעולה יותר מכ"ד גודלים. ובתשובה לעיר אחרת הוריתי לשואל לעשות הרוחב כ"ד גודלים והאורך ל"ו גודלים". וראה עוד בשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' ב'). וראה במאמר מרדכי לימות החול (פ"ז סעי' ע"ח): "שיעור טלית קטן הוא לפחות ברוחב כ"ד גודלים (שהם 48 ס"מ) והאורך ל"ו גודלים (שהם 72 ס"מ), ויש אומרים ל"ו על ל"ו גודלים (72/72 ס"מ), ויש אומרים אורך מ' גודלים (80 ס"מ) ורוחב יותר מכ"ד גודלים (יותר מ-48 ס"מ). ויש להסתפק אם מצטרף אורך לרוחב. ונוהגים כסברא ראשונה (היינו 72\48 ס"מ)".
[88] וז"ל כה"ח שם: "הנה בענין מדת שיעור הטלית שחייב בציצית ומדת שיעור טלית קטן וגדול נחלקו בו הפוסקים, שהרב פרי הארץ חלק אורח חיים סימן א' כתב בשם ספר דרך חכמה ששיעור טלית קטן ג' רביעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב ושיעור טלית גדול שיכסה ראשו ורובו בעטיפה ויגיע עד החזה, והוא ז"ל כתב שאין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול והשיעור השוה בשניהם הוא אמה על אמה יעו"ש, והביאו יד אהרן בהגהות הטור ושלמי צבור דף כ"ו ע"ב, וכן כתב הכנסת הגדולה בהגהות הטור בשם ספר הזכרונות דף ט"ז דלענין שיעור אין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול עכ"ל, וכן כתב בספר בני חיי סימן ט"ו דשיעור הטלית הוא אמה על אמה, ולזה נטה הרב בית דוד סימן ח', וכן הסכים הרב פרי האדמה חלק א' דף כ"ג ע"א שצריך אמה על אמה והאמה בת ו' טפחים והטפח ד' גודלין מדודין ברוחב הגודל בפרק אמצעי שבגודל נמצא האמה כ"ד גודלין יעו"ש, ועיין ברכי יוסף אות א', שלמי צבור שם, זכור לאברהם חלק א' אות ט', סידור בית עובד בדיני טלית קטן אות ג'. וכתב שם הזכור לאברהם דהרב נחפה בכסף דף ו' ע"ב שיער בקטן בן ט' אמה אורך וחצי אמה רוחב יעו"ש. והחסד לאלפים כתב, וז"ל: והסכמת רוב הפוסקים דשיעור טלית קטן הוא אמה על אמה בת ה' טפחים, ובבציר מהכי – לא יברך עליו ולא יצא בו בשבת לרשות הרבים, ועל כל פנים אם אין לו אלא קטן מזה – מוטב שילבשנו בלא ברכה ולא ילך כל היום בלא ציצית וכשמברך בבקר על טלית גדול יכוין לפטור את הקטן עכ"ל. ועיין מגן אברהם על ריש הסימן ומחצית השקל. ועוד עיין מה שכתבנו בסימן ח' סוף אות כ"ז בשם החסד לאלפים, והעיקר מה שכתבנו כאן בסוף אות זה אבל שם לחומרא בעלמא".
ועוד כתב שם (סי' ח' ס"ק כ"ז): "ירא שמים הרוצה לקיים מצות טלית קטן כתיקונה – יקח טלית של צמר גדול קצת כדי שיתכסה ראשו ורובו ויברך להתעטף בציצית ויתעטף בו כדי הילוך ד' אמות ויפשטנו על אחוריו כמו שעושה בטלית גדול ממש ושוב יניחנו על צוארו כמנהג, ואם אינו גדול כשיעור זה או אינו של צמר – לא יברך עליו, כי ברכות אינן מעכבין, ואף שניתנה רשות לברך אפילו בקטן מזה ואפילו אינו של צמר, ויכול לברך על מצות ציצית אפילו אינו מתעטף שכן פשט המנהג וגדול כח המנהג, מכל מקום ירא שמים יחוש לעצמו ולא יברך במידי דתלי בפלוגתא, שב ואל תעשה עדיף. חסד לאלפים אות ה', והביאו פני יצחק נר"ו מערכת הטי"ת אות קכ"ז. ועיין לקמן סימן ט"ז אות ב' כי שם נתבאר עיקר דין שיעור הטלית יעו"ש".
[89] (ח"א או"ח סי' א' דף ו' ע"ב).
[90] כתב השו"ע (סי' י"א סעי' ט'): "יעשה נקב באורך הטלית, לא למעלה מג' אצבעות (היינו גודלין) (כל בו סימן כ"ב ומיימוני והגהות סמ"ק סימן ל"א), מפני שאינו נקרא כנף, ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל עד סוף הציפורן, משום שנאמר: על הכנף (במדבר טו, לח) ואם היו למטה ממלא קשר גודל, היה תחת הכנף. הגה: ומודדין זה ביושר, ולא באלכסון מן הקרן". וביאר המשנ"ב שם (ס"ק מ"א): "דלא מיקרי כנף הבגד, אלא בגד, והתורה כתבה: על כנפי בגדיהם. ועיין בב"י שכתב דג' אצבעות בצמצום מותר להרחיק ולעשות אח"כ הנקב שם. והרבה פוסקים חולקים ע"ז וס"ל דמכיון דהוי ג' אצבעות תו בגד מיקרי ולא כנף, וע"כ יש לזהר לעשות שיתחיל הנקב תוך ג' אצבעות. כתב המ"א: אם עשה הנקב למעלה מג' אף על פי שכשקשר הציצית עשה החוטין שעל הבגד קצרים ונתקפלו הכנפות והוא למטה מג' – פסול, דהרי עכ"פ יש בהכנף שיעור בגד. וכן אם עשה הנקב למעלה מקשר אגודל, וע"י הקשירה נתקפל הבגד עד שהוא פחות מקשר אגודל – כשר, כיון שיש עכ"פ השיעור בהכנף". וכ"כ כה"ח שם (ס"ק כ"ה).
לגבי השיעור כתב הביאור הלכה שם (ד"ה "היינו גודלין"): "עיין בט"ז שכתב במקום רוחב הגודל, ועיין בפמ"ג שכתב דקי"ל כן להלכה, והח"א העתיק ג"כ כן. ומ"מ לפי מה שכתבנו קודם דיש ליזהר לעשות הנקב דוקא תוך אצבע הג' קודם השלמתו, ע"כ אם ירצה יכול למדוד הג' אצבעות באמה קמיצה וזרת הסמוכין זה לזה כמ"ש בשם האר"י ז"ל, ולעשות אח"כ הנקב, ואידי ואידי חד שיעורא הוא. וכעין זה כתב ג"כ בשע"ת עי"ש, אלא דהוא כתב דטעם האר"י ז"ל אפשר משום דס"ל כספיקת התוספות דמדידת הגודל הוא במקום הקצר, וטעמא דידן הוא דאפשר דוקא בציצית, משום דחשש האר"י ז"ל לסברת הרוקח והר"י ב"ח ומהרי"א דס"ל דוקא תוך ג'. ולצאת ידי כל החששות (היינו חששת התוספות וסברת הר"י ב"ח), יותר טוב שיעשה הנקב תוך ג' אצבעות אלו. וכן מצאתי אח"כ בארה"ח שטוב למדוד הג' אצבעות באלו הג' הסמוכין זה לזה. אמנם אם שאל טלית מאחר לצאת בו ידי ציצית ונקב הציצית הוא בתוך ג' גודלין, נראה דיכול לברך עליו, דלדינא קי"ל כדעת המרדכי דהמדידה הוא במקום הרחב כמ"ש הפמ"ג".
וכתב כה"ח שם (ס"ק כ"ז): "הברכי יוסף בשיורי ברכה אות ב' הביא משם רבינו ישעיה ז"ל דג' אצבעות ומלא קשר גודל חדא היא וקשר גודל הוי קשר שני של גודל והוא שיעור מכוון תחת שלוש, וסיים עלה הרב ז"ל דכפי זה יש להחמיר שלא יהא רחוק למעלה מג' אצבעות פשוטים ולא גודלין. ובמחזיק ברכה הביא משם האר"י ז"ל בספר הכוונות שאלו הג' אצבעות הם אמה קמיצה זרת, וחיזק דברי האר"י ז"ל מסברת רבינו ישעיה ז"ל שהביא בשיורי ברכה דג' אצבעות הם פשוטים, וכתב: אך רבינו ישעיה סבירא ליה דמלא קשר גודל הוא קשר שני, ומהאר"י ז"ל לא משמע כן, וכבר כתבתי בשיורי ברכה דיש להחמיר כדעת רבינו ישעיה ומה גם עתה שראיתי שהאר"י ז"ל סבר נמי שאינם גודלין, עכ"ל. וה"ר אברהם חאיון בספר שלמי צבור דף כ"ז תמה על דברי הברכי יוסף הנ"ל שכתב בשם רבינו ישעיה ז"ל, ועיין שם מה שהאריך בזה, וסיים וז"ל: המורם מכל האמור הלכה למעשה כי אף על גב שהמרדכי סבירא ליה דמשערינן במקום הרחב של גודל, כעת לא מצינו אחרים כוותיה שיאמרו כן בפירוש, זולתי דברי הרמב"ם ז"ל בספר תורה שמטין לסברת המרדכי, ואדרבא התוספות ז"ל נסתפקו בדבר ודי בזה למיחש לספק ביטול מצות ציצית וגם ליכנס בספק ברכה לבטלה, כל שכן לפי מה שהוכחנו וביררנו שרבינו ישעיה והכלבו ומהר"י בן חביב ורבינו האר"י ז"ל כולם שוים לשער בצד הקצר, ועל הרוב כך הם מטים גם כן דברי החינוך, ומעתה קם דינא דיש ליזהר שלא להרחיק יותר מג' אצבעות שהם אמה קמיצה זרת וכדברי האר"י ז"ל, וכן היא הסכמת גאון עוזנו בספר מחזיק ברכה ובקונטריס אחרון שיורי ברכה וכן כתב בספר מאמר מרדכי עכ"ל. וכן כתב יד אפרים, שערי תשובה אות י"ב, קמח סלת בציצית, קיצור שלחן ערוך סימן ט' אות ג'".
וראה בחזו"א (או"ח קונטרס השיעורים סי' ל"ט סעי' ז'). וע"ע בשיעורין של תורה (סי' א', שער ו' וסי' ג' ס"ק ג'). וראה במאמר מרדכי לימות החול (פרק ז' סעי' פ"ז): "שיעור של שלוש אצבעות נמדדים באצבעות אמה, קמיצה וזרת. ושיעור קשר גודל נמדד בפרק העליון של הבוהן היינו אותו שיש בו ציפורן. דהיינו שיהיה לא פחות מ-3.5 ס"מ ולא יותר מ-6 ס"מ משפת הבגד".
[91] תשמ"ו-תשמ"ז סימן רי"ג.
[92] ראה בתשובה הקודמת ובהערות.
[94] כתב השו"ע (או"ח סי' ק"ו סעי' ב') "נשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ד'): "כ"ז לדעת הרמב"ם, שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים, אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה, שנאמר: ולעבדו בכל לבבכם, איזו עבודה שהיא בלב? הוי אומר: זו תפלה, אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה, ומשהתפלל פ"א ביום או בלילה – יצא י"ח מן התורה. וכתב המ"א שע"פ סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב, לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה, ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר. אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג, שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות, ואף על פי שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא, והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה, אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים, הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת ארי'. ע"כ יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח. ונכון ג"כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים, דהיינו שיאמרו עכ"פ שמע ישראל כדאיתא בסימן ע', ויאמרו ג"כ ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב המ"א בסימן ע'".
[95] כתב השו"ע (סימן רפ"ב סעיף ג'): "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור. וכתב המג"א שם (ס"ק ו'): "משמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה, ואף על פי שנתקנה משום ת"ת ונשים אינן חייבות בת"ת, מ"מ מצוה לשמוע כמו מצות הקהל שהנשים והטף חייבים בה, עסי' קמ"ו. ומיהו י"ל דאף על פי שאינן חייבות עולות למנין וכ"כ התוספות סוף ר"ה, אבל במסכת סופרים פי"ח כתוב: הנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים ומצוה לתרגם להם שיבינו, עכ"ל. וכאן נהגו הנשים לצאת חוצה". וראה במשנ"ב שם (ס"ק י"ב) שהביא דברי המג"א, וסיים: "ואין נוהגות ליזהר בזה, ואדרבה יש מקומות שנוהגות הנשים לצאת חוץ בעת הקריאה". וכתב כה"ח שם (ס"ק כ"ה): "משמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה, וכן כתוב במסכת סופרים. מגן אברהם שם, תוספת שבת אות ו'. והרב המאירי בפסקיו כתב: יש מי שמפרש שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראים אמצעיים בלא ברכה ואשה יכולה לקרות באמצע, אבל עכשיו שכולן מברכין – אין אשה קוראה כלל, וכן הדין נותן שהרי היאך תברך והיא פטורה". וכיון שאין נשים חייבות בקריאת התורה – אסור להוציא להן ספר תורה. וראה במאמר מרדכי שבת (ח"ב פכ"ט סעי' נ"ו).
[96] תשמ"ח-תשמ"ט סימן כ"א.
[97] כתב השו"ע (סימן כ"ב סעי' א'): "קנה טלית ועשה בו ציצית – מברך שהחיינו, דלא גרע מכלים חדשים. הגה: ואם לא בירך בשעת עשייה – מברך בשעת עטוף ראשון (מיימוני נ"י)". כתב הבא"ח (ש"ר פרשת בראשית סעי' ז'): "הלובש טלית חדש – יברך "שהחיינו" אחר ברכת "להתעטף", וטלית קטן – אין מברכין שהחיינו, דאין דרך לעשותו מדבר חשוב שיהיה שמח בו. ואם עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו – יברך שהחיינו". וראה במשנ"ב שם (ס"ק ב').
