פרק ח – קרבנות – ברכות השחר – פסוקי דזמרא – ישתבח

שאלה א

אמירת נוסח מיוחד לפני התפילה^[1]

שאלה: בעיון בסידור תפילה עתיק – קרבן מנחה – מצאתי את ה"תפילה קודם תפילה". לדעתי יש עניין רב בתפילה זו, והיא תוסיף רבות במידה שהיא תצורף לסידורי התפילה של היום. אבקש את חוות דעת כבודו בנושא.

תשובה: אין לנו אלא מה שכתבו הראשונים או המקובלים, דהיינו: "לשם יחוד"[2], ואין להקדים תפילה אחרת.

שאלה ב

נוסח הנכון ב"פתיחת אליהו"^[3]

שאלה: מהו הנוסח הנכון ב"פתיחת אליהו": "יקום…" או "קם…"?

תשובה: עיין בס' "יין הרוקח" להגאון ר' יהודה פתייא זצ"ל (הוא פירוש על האדרא), שכתב שם בהערותיו על פתיחת אליהו באות מ', דגרסינן: "יקום" ולא "קם", כי כל דבריו כאן הם לעתיד לבוא[4]. וכ"כ בנוסח "פתיחת אליהו" המובא בס' "מורה באצבע" להחיד"א (עמ' ל"ה בדפוס החדש).

שאלה ג

זמן ברכות השחר בלומד אחר חצות^[5]

שאלה: אדם הלומד תורה אחר חצות הלילה וילך לישון אחר לימודו – מתי עליו לברך את ברכות השחר, האם בלילה קודם לימודו או שמא ימתין לבוקר?

תשובה: הלומד אחר חצות אם יברך אז ברכות השחר, יש חשש שיברך שנית בבוקר, לכן ראוי לנהוג כמ"ש בבא"ח ולברך ברכות השחר רק בבוקר^[6].

שאלה ד

ברכות השחר להצלה מעין הרע^[7]

שאלה: יש לנו שכנה המשווה פעמים רבות בין המשפחה שלנו למשפחתה, ומציינת את בריאותנו, התנהגות ילדנו וכו' לשבח, ויש לי פחד גדול מ"עין הרע". האם עלי לומר לה משהו? כיצד ניתן להשתחרר מהפחד הזה?

תשובה: אין צורך לחשוש יותר מדי מפני עין הרע, די שמתפללים בברכות השחר שה' יצילנו מעין הרע^[8], ובזה ניצלים מכל עין הרע[9].

שאלה ה

עמידה בברכות השחר ושיר של יום^[10]

שאלה: האם יש צורך לעמוד בעת אמירת ברכות השחר ובעת אמירת "שיר של יום"?

תשובה: לספרדים ב"שיר של יום" וברכות השחר אין צורך לעמוד^[11].

שאלה ו

ספרדיה בברכת "שעשני כרצונו"^[12]

שאלה: האם נהגו בנות ספרד לברך את ברכת "שעשני כרצונו" בשם ומלכות?

תשובה: את ברכת "שעשני כרצונו" נהגו בנות ספרד לברך בלי שם ומלכות ויהרהרו שם ומלכות בליבם^[13].

שאלה ז

"יהי רצון" אחר פרשת העקידה^[14]

שאלה: האם אנו נוהגים להגיד את ה"יהי רצון" שלאחר פרשת העקידה?

תשובה: נהגו לומר את ה"יהי רצון" שאחרי פרשת העקידה^[15].

שאלה ח

אמירת "יהא רעוא" בתפילה^[16]

שאלה: האם כל אדם צריך לומר לפני פרשת העקידה: "רבון עלמא, יהא רעוא קמך…", כדי להינצל מקללת רשב"י (עיין אידרא רבא דף קמ"א, ב'), או שרק המקובלים נהגו לומר זאת?

תשובה: טוב לומר את הנוסח של: "יהא רעוא קמך" המובא בסידורים^[17].

שאלה ט

מנין באצבע י"ג מידות דרבי ישמעאל^[18]

שאלה: האם יש צורך למנות באצבעות את י"ג המידות הכתובות בברייתא דרבי ישמעאל?

האם את המילה "וכן" במשפט: "וכן שני כתובים המכחישים זה את זה" וכו', יש לומר בפתח או בצירי?

תשובה: טוב למנות באצבעות את י"ג המידות של רבי ישמעאל[19].

לפי דעת האר"י ז"ל אומרים: "וכן (בפתח) שני כתובים", והכוונה היא למקום. אמנם בסידורים הישנים כתוב "וכן" בצירי^[20].

שאלה י

אשה בברכות פסוקי דזמרה וברכות ק"ש^[21]

שאלה: האם מותר לאישה ספרדיה לברך את הברכות המופיעות בפסוקי דזימרה?

תשובה: בספרנו "ספר הלכה" (ח"ב עמ' ח' אות מ"א) כתוב: "אשה היודעת להתפלל, יכולה להתפלל את התפלה עם הברכות של פסוקי דזמרה, וברכות קריאת שמע שבתחילה ובסוף כי כולם הם חלק מהתפלה, ואשה חייבת בתפלה"^[22].

לפיכך את יכולה להתפלל את כל התפילה עם הברכות שבפסוקי דזמרה וישתבח.

שאלה יא

עמידה ב"ויברך דוד"^[23]

שאלה: רציתי לשאול שאלה לגבי מנהגי תפילה שהתעוררה אצלי בעקבות דברי בעל "שושנת המלך", שכתב בהל' או"ח בדיני המנהגים השונים לגבי גילוח ותספורת בעומר, שהיות והדבר אינו מדאורייתא אלא דבר התלוי במנהג, אין בכך משום "לא תתגודדו".

אצלנו בבית-הכנסת חלק מהציבור עומד ב"ויברך דוד" כמנהג יהודי ספרד, וחלק יושב. האם יש למחות בדבר זה, הרי גם דבר זה תלוי במנהג, ולכאורה לפי בעל "שושנת המלך" אין בכך "לא תתגודדו"?

תשובה: לכבוד הרב ….. שליט"א, רב בית הכנסת והקהילה לעדת ……

כתב ברמ"א (סי' נ"א סעי' ז'), וז"ל: "ונהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר ויברך דוד" וכו' עיי"ש. וכתב הגר"א שנהגו לחומרא בעלמא, לפיכך נאמר היכן שנהגו, נהגו. אך האר"י בשער הכוונות (דף י"ח ע"ג): כתב: "צריך לקום מעומד מן 'ויברך דוד' וכו' עד 'אתה הוא ה' האלוקים אשר בחרת' ועד בכלל", עיין שם הטעם. ומלשונו משמע, שאין זה מנהג בלבד שנהגו, כמו שכתב הרמ"א, אלא זהו עיקר הדין. ולכן כתב האר"י: "צריך". והטעם שהביא שם, שיש צורך בבחינת סדרי התפילה והכוונות, ואע"פ שאין אנו מכוונים, על דעת הראשונים אנו מתפללים. וכבר נהגו בכל קהילות ספרד לעמוד, ואין לזוז מהמנהג מדין "ואל תטוש תורת אמך"^[24]. עיין בפסחים (נ' ע"א) ועיין בירושלמי שם וכדברי המג"א. ועיין לכה"ח (סי' נ"א ס"ק מ"ג)[25].

אולם במקום שלא נהגו, ויש חלק שעומדים וחלק שנשארים לשבת, חושבני שהעיקר הוא שכבוד הרב יפסוק כיצד לנהוג, וכולם צריכים להיות צייתי דינא. כבודו יכול להשאירם במנהג מי שעומד יעמוד, ומי שיושב ישב, ואין בזה איסור של "לא תתגודדו", כי יש מקומות שמקפידים לעמוד באמירת קדיש, ויש שאין עומדים, ונוהגים שחלק עומד וחלק יושב[26]. ואם לעצתי תשאל, אייעץ לנהוג שכולם יעמדו ב"ויברך", כי מי שעומד סובר שצריך לעמוד, ומי שאינו עומד, בשום מקום לא כתוב שאין לעמוד, לפיכך טוב ומוטב שכולם יעמדו.

הכלל הוא שהקהל חייב לשמוע מה שכת"ר יפסוק וינהיגם^[27].

יה"ר שימשיך כת"ר להנהיג את עדתו על מבועי התורה והיראה, אכי"ר.

שאלה יב

שינוי בעמידה ל"שירת הים" ו"ישתבח"^[28]

שאלה: אנו תלמידות בנות למשפחות מעדות המזרח, הלומדות באולפנת….. אנו נוהגות לשבת ב"שירת הים" ו"ישתבח", אך באולפנא נהוג לעמוד. עד עתה נהגנו לשבת. האם יש כאן איסור של "אל תהי יושב בין העומדים", או שאנו יכולות להמשיך לשבת?

תשובה: מקום שנהגו לעמוד ב"שירת הים" וב"ישתבח" – אין לשנות מהמנהג^[29], יש לעמוד כדי שלא יהא יושב בין העומדים וכדו'^[30].

שאלה יג

עניית "אמן" אחר ישתבח^[31]

שאלה: אדם שסיים לומר "ישתבח" לפני הש"ץ, האם הוא רשאי לענות אמן בסוף הברכה של הש"ץ, או שעדיף שיסיים את הברכה יחד עם הש"ץ ויענה אמן יחד איתו?

תשובה: לספרדים לכתחילה עדיף לסיים עם הש"ץ את אמירת "ישתבח", אך אם סיים קודם – יכול לענות אמן אחרי הש"ץ^[32].

שאלה יד

סדר תפילת המאחר לתפילה^[33]

שאלה: אדם המאחר לבית הכנסת ומדלג להיכן שהציבור אוחזים, האם עליו להשלים קטעים אלו לאחר התפילה?

תשובה: אדם המאחר לבית הכנסת ומצא את הציבור בזמירות יעשה כמפורט בהערה[34]. ואם יש לו זמן, אחר תפילתו – ישלים את אמירת הקרבנות ושאר הדברים שדילג^[35].

[1] תשד"מ 953-1.

[2]

[3] תשמ"ח-תשמ"ט סימן נ"ח.

[4] וז"ל היין רקח: "הכי גרסינן: מיד יקום וכו' ולא גרסינן קם, וכן הגירסא בדפוס התקונים שעם פי' נחלת צבי שנדפס בשנת התס"ו כי כל דבריו דהכא הוא קאי על עתיד לבוא בזמן הגאולה, ור"ל שלאחר דיהבת שכינתא תלת קלין האמורים לעיל לגבי רעיא מהימנא מיד יקום רעיא מהימנא ואבהן קדישין עמיה לעורר הגאולה במהרה בימינו אמן". [וראה בסידור קול אליהו שנפל שם טעות דפוס וכתוב: "קם" וצ"ל: "יקום"].

[5] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ר"י.

[6] כתב השו"ע (סי' מ"ז סעי' י"ב): "אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן".

וכתב בשו"ת רב פעלים (חלק ד' או"ח סימן א'): "מנהגנו זה (לברך ברכות השחר לאחר חצות) הוא ע"פ סברת רבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום שהביא הרב שלמי צבור דף מ"ו ע"ג וע"ד שהקפיד מאד להזהר לומר ברכות השחר בחצות לילה כדי להחזיר המוחין שנסתלקו קודם חצות, שע"י ברכות של שחר חוזרין המוחין ההם דאחור ופנים להתפשט בזעיר אנפין הכולל דמדת היום, וכדי להמשיך השפע והמוחין לפרצופים העליונים ולבטל מהם אחיזת הקליפות שנתאחזו בהם קודם חצות כנודע, וכדי לברר הבירורים המתיחסים לכל ברכה וברכה, ואם לא יאמר אותם כולם בקומו בחצות מונע המשכת השפע והמוחין לפרצופים העליונים, וגורם להשאיר אחיזת הקליפות במקומות העליונים ובנפש רוח נשמה חיה יחידה שלו ובחושים שלו נשאר התפשטות הקליפות והוא משתמש בהם עם אחיזת הקליפות, שבהם וילכו בלא כח בעת ובזמן שהיה לו כח להפרידם ולבטלם, והיא סיבה לכמה רעות ח"ו, ולכן ראוי להזהר לאומרם כולם בקומו בחצות, ואפילו שהוא רוצה לישן אח"כ אין בכך כלום והו"ל כישן ביום, ולא מבעיא מי שישן בחצות שצריך לעשות כן כנז' אלא אפילו מי שלא ישן כלל והוא לומד מתחלת הלילה, הנה בהגיע חצות צריך לאומרם חוץ מברכת התורה שאם לא ישן שאין צריך לאמרה עד שיעלה עמוד השחר וכו', עכ"ל ז"ל, ראה כמה החמיר בדבר זה שצריך לברך תכף אחר חצות, הן לנעור מתחילת הלילה עד הבוקר הן למי שרוצה לישן אחר חצות, ועל פי דבריו הנז' אנחנו נוהגים פה וכך אנחנו מורין לכל אדם. וכו'

גם בדברי שלום להרב החסיד מהר"א שרעבי ז"ל וכו' גם כתב לו: מה ששמעת שמנהגי לברך ברכת השחר אחר הקימה, האמת כך היה מנהגי מקודם אך לא ח"ו לעשות הפך הרב מו"ז אלא כונתי לשמים, יען דפעמים כשהייתי מסדר הברכות בחצות הייתי שוכח והייתי אומר ברכת התורה ולפעמים כשהייתי מניח ברכת התורה לבוקר הייתי שוכח לאומרם, וכדי שלא נכשל בעון ברכה לבטלה גמרתי בדעתי להניח הכל עד הבוקר, אך עתה אני מסדרם בחצות והקב"ה יעזור לי לקיים מילי דאבות, עכ"ל".

ובבא"ח (ש"ר פרשת תולדות סעי' י"ד), וז"ל: "אם לא ישן אלא עד אחר חצות, אף על גב דלפי דעת רבינו הרש"ש ז"ל יכול הוא לברך ברכות השחר אחר חצות, מכל מקום כיון שדעתו לישן אחר חצות מנהגינו הוא שלא לברך ברכות השחר, אלא עד אחר קימתו מן השינה, ואין אנחנו מברכים ברכות השחר תכף אחר חצות, אלא רק בזמן שאנו נעורים כל הלילה, כמו ליל הושענא רבא, וליל חג שבועות, וכיוצא, דאז אנו מברכין ברכות השחר תכף אחר חצות לילה, חוץ מברכת התורה, דמברכים אותה אחר עמוד השחר. וכן ראוי לנהוג".

ראה מאמר מרדכי (לימות החול פ"ו סעי' ס"ז), וז"ל: "מי שהיה ער עד אחר חצות ורוצה לישון  – נהגו שלא יברך את ברכות השחר בלכתו לישון אלא ימתין עד הבוקר, ויברך "על נטילת ידיים", ברכות השחר וברכות התורה. אמנם אם ברך ברכות השחר לפני שהלך לישון – כשיקום בבוקר לא יברך ברכות השחר פעם נוספת, וייטול ידיו כדין ולא יברך "על נטילת ידיים" אלא רק ברכות התורה".

[7] תש"ן-תשנ"ג סימן נ"א.

[8] ב"יהי רצון" לאחר ברכת "המעביר שינה".

[9] ראה עוד יוסף חי (פרשת וישב סעי' י"ד). וכתב כה"ח (סי' מ"ו ס"ק כ"ד): "וראה זה חדש מצאתי בסידור הרב מהר"ב הלוי ז"ל שצריך לומר בנוסח שתצילני היום י"א דברים לא פחות ולא יותר, מעזי פנים, ומעזות פנים, מאדם רע, מיצר הרע, מחבר רע, משכן רע, מפגע רע, מעין הרע, מלשון הרע, מדין קשה, ומבעל דין קשה וכו' והם כנגד י"א קליפות, י"א סימני הקטורת, והנה י"א מימי"ן גימטריא מ"ת שהם הקליפות הנקראים מתים מפני שבאו משבירת הכלים הנקראים מלכין דמיתו דכתיב וימת וימלוך, ואנו מתפללים שהקב"ה יצילנו מידם וימית אותם בסוד בלע המות לנצח, וסוד מימי"ן אלו הם של ראש מות שנתחברו לו"ת כמו שכתוב בזוהר עכ"ל, ושוב ראיתי שכתב הר"ן שפירא כן. שלמי צבור דף נ"ה ע"ב".

דבר נוסף שמועיל נגד עין הרע הוא שיחבר אגודל של יד ימין עם אגודל של יד שמאל, ויאמר: "אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא" (ברכות נ"ה ע"ב).

[10] תשמ"ו-תשמ"ז סימן מ"ב.

[11] כתב הפמ"ג (פתיחה להלכות ברכות אות י"ח): "קיימא לן ברכת המצוה בעמידה ונהנין מיושב נמי. עיין סימן ח' מג"א ואליה רבה [ס"ק] ב' דחלה ושחיטה וכדומה הוה כנהנין, שאי אפשר להנות מהם בלא המצוה, הברכה מיושב".

ובכף החיים פלאגי (סימן ט' סעי' ז'): "בעוד שלובש לא יאמר ברכות השחר, ולא יעשה שום עסק אפילו קל שבקלין, ולא ילך אנה ואנה מפינה לפינה כשמברך, אלא ישב על מכונו בהתבודדות ובכונת הלב, כדי לברך ברכות השחר, ומה טוב אמר עם הספר מתחילת הברכות עד סוף התפילה". והביאו כה"ח (או"ח סי' מ"ו ס"ק נ"ד), וע"ע שו"ת ישכיל עבדי (ח"ח אור"ח סי' ג') בענין עמידה בברכות השחר שביאר כמה טעמים לעניין, וכתב: "והרי לא מצינו שחייבו לברך ברכת הנהנים מעומד כמו ברכת המוציא ברכת הפירות העץ האדמה וכו' לא מצינו לשום פוסק שכתב שחייב לברכם מעומד, וא"כ ה"ה ברכות השחר שהם מכלל ברכת הנהנין – לא צריך לברכם מעומד ופשוט".

אמנם יש מהאשכנזים הנוהגים לעמוד בברכות השחר ע"פ דברי המקור חיים לבעל החוות יאיר (סימן מ"ו).

[12] תשמ"ה 796-1.

[13] כתב השו"ע (סי' מ"ו סעי' ד'): "צריך לברך בכל יום: שלא עשני עובד כוכבים; שלא עשני עבד; שלא עשני אשה. והנשים מברכות: שעשני כרצונו". ועיין בא"ח (ש"ר פרשת וישב סעי' י'), עוד יוסף חי (וישב סעי' ט'), וכתב בכה"ח (סי' מ"ו ס"ק מ"א): "כתב הרב זקן שמואל בריש ספרו נראה דאף העבד מברך ברכה זו, והביאו הברכי יוסף אות יו"ד. אמנם הפרי חדש ז"ל כתב באות ד' על דברי מרן ז"ל, וז"ל: ולי נראה שאין מברכות אלא השתי ברכות ראשונות ותו לא כיון דלא אשכחינן לה בגמרא דכולי האי הוה ליה לפרושי, עכ"ל. ולזה הסכים הרב מהר"י עייאש בספר מטה יהודה סוף אות יו"ד יעו"ש, והביא דבריהם השלמי צבור דף נ"ד ע"ב, וכן כתב החיד"א בקשר גודל סימן ה' אות כ"ג דנשים מברכות שעשני כרצונו בלא שם ומלכות, סידור בית עובד אות י"ג, בן איש חי פרשת וישב אות יו"ד. ולפי זה גם העבד וטומטום ואנדרוגינוס יאמרו בלא שם ומלכות". וראה במאמר מרדכי (לימות החול פ"ו סע' ל"ז).

[14] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ל"ו.

[15] כתב כה"ח (סי' א' ס"ק ל'), וז"ל: "כתב החיד"א בספר קשר גודל (סימן כ"ד אות ג') דאחר פרשת העקידה קודם רבונו של עולם יאמר פסוק: ושחט אותו וכו' ויאמר: יהי רצון מלפניך" וכו'. וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פרק י' סעיף ח') שלאחריו טוב לומר את נוסח ה"יהי רצון" שתיקן החיד"א, וע"ע סי' קול אליהו (עמ' פ"ד).

[16] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קע"ח.

[17] כתב הבא"ח (ש"ר פרשת מקץ סעי' י"ב): "יזהר כל אדם לומר קודם פרשת העקידה נוסח זה: "רבון עלמא" וכו', ואם לא היה יכול לאומרם אחר חצות לילה – יאמר אותם בשחרית קודם תפלה, וכן יעשה גם בשבתות וימים טובים, כי דברים אלו הם עמוקים מאד מאד, והמבין סודן של דברים אלו ידע כמה תועלת נעשה באמירתם לתיקון אותו היום בין בפרצוף הימין בין בפרצוף הזמנים".

[18] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קע"ח.

[19] בא"ח (ש"ר פרשת מקץ סעי' י'): "ברייתא דרבי ישמעאל יש בה סודות גדולים, ובסידור רבינו הרש"ש מסודרים לנכון, על כן צ"ל בנחת ומתון. ובספר כ"מ כ"י גם על ברייתא זו כתב: טוב למנות י"ג מידות שבה באצבעות, וטעמו ונימוקו עמו". וראה במאמר מרדכי, לימות החול (פרק י' סעי' ג"ל). וראה עוד שם (סעי' ל"ב): "כדי שקריאת כל הפרקים הנ"ל תחשב לאדם כלימוד משנה וגמרא, צריך להבין את תוכן הדברים שאומר וכו' ופירוש הברייתא של ר' ישמעאל. ומרן הרי"ח האריך בספרו "עוד יוסף חי" (פרשת מקץ סעי' ט') לבאר את הברייתא (עפ"י היעב"ץ), ונביא כאן את תמצית פירושו:

מידה ראשונה:

"מקל וחומר" – בפרשת מרים הנביאה שדיברה על משה, התורה אומרת (במדבר י"ב, י"ד): "ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים". פירוש: אם אביה היה נוזף ומכלים אותה הייתה צריכה להיכלם ולהינזף שבעת ימים, ק"ו שכשהשכינה נוזפת בה צריכה להיכלם ולהינזף ארבעה עשר יום, אלא אמרו חז"ל (זבחים ס"ט ע"ב): "דיו לבא מן הדין להיות כנדון", כלומר דיה למרים שתיכלם שבעת ימים ולא ארבעה עשר יום, וזהו שאמר הפסוק (במדבר י"ט, ט"ו): "ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים".

מידה שנייה:

"מגזרה שווה"  – כלומר שני עניינים שיש בהם מילים זהות.

ישנו ציווי לישראל (דברים י"ד, א'): "ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת", דהיינו שאסור לתלוש את השערות על מת. מהפסוק משמע שאסור לתלוש שיער שנמצא בין העיניים, והרי בין העיניים אין שערות! אלא לומדים מכהנים שבהם נאמר (ויקרא כ"א, ה'): "לא יקרחו קרחה בראשם" ולומדים גזרה שווה מהמילה "קרחה", שכמו שה"קרחה" האמורה בכוהנים היא בראש במקום שבו גדל השיער, גם "קרחה" האמורה בישראל היא בראש במקום שבו גדל השיער (קידושין ל"ו ע"א). ואין אדם שיכול ללמוד גזירה שווה מעצמו אלא אם קיבלה מרבו, ורבו מרבו, עד משה רבינו עליו השלום.

מידה שלישית:

"מבנין אב וכתוב אחד"  – נאמר בחג המצות (שמות י"ב, ט"ז): "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", ולמדים מכאן שבימים טובים של פסח מותר לעשות בהם מלאכת אוכל נפש, אך בשאר ימים טובים לא הותר בהם מלאכת אוכל נפש. חז"ל למדו שפסוק זה הנאמר בחג הפסח הוא בנין אב לכל המועדות: כמו שימים טובים של פסח מותרים בעשיית מלאכת אוכל נפש, כך גם כל המועדות מותרים בעשיית מלאכת אוכל נפש. ואעפ"י שלא הוזכרה בהם בפירוש, הותרה מלאכת אוכל נפש (רש"י שמות י"ב, ט"ז ד"ה "הוא לבדו").

וכן "מבנין אב ושני כתובים" – הוא דומה לבנין אב וכתוב אחד, אלא שבנין אב וכתוב אחד נלמד רק מפסוק אחד, ובנין אב ושני כתובים נלמד משני פסוקים. אומרת התורה במומי הכהנים (ויקרא כ"ח, כ'): "או גבן או דק" – מכאן שכהנים בעלי מומים פסולים לעבודת הקורבנות. במומי בהמה הפסולה להקרבה אומרת התורה (ויקרא כ"ב, כ"ב): "עוורת או שבור או חרוץ… לא תקריבו לה'", ולמדו חז"ל שכל המומים שבבהמה פוסלים באדם, וכל מומי האדם פוסלים בבהמה, ומומים אלה הם בנין אב לכל מום שנכתב בתורה (עי' אבודרהם בפירושו על ברייתא זו).

מידה רביעית:

"מכלל ופרט" –בעניין הקורבנות אומרת התורה (ויקרא א', ב') : "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה". "מן הבהמה"  – כלל, מפני שחיה בכלל בהמה. "מן הבקר ומן הצאן"  – פרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט. נמצאנו למדים שרק בקר וצאן כשרים להקרבה.

מידה חמישית:

"מפרט – וכלל"  – כתוב (דברים כ"ב, ג'): "וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך". "וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו" – זהו פרט. "וכן תעשה לכל אבדת אחיך"  – כלל, נעשה כלל מוסיף על הפרט, והשבת אבידה נוהגת בכל דבר האבוד.

מידה שישית:

"כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט" – בדיני שומרים אומרת התורה (שמות כ"ב, ח') : "על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה…", פסוק זה מדבר בשומר שטען שהפיקדון נגנב, ועליו להישבע שנגנב ממנו ולא הוא גנבו. "על כל דבר פשע" – כלל, "על שור על חמור על שה על שלמה" – פרט, "על כל אבדה" – כלל. הרי "כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט", כלומר: מה הפרט מפורש שרק דבר המטלטל וגופו ממון, כך כל דבר המטלטל וגופו ממון חייב להישבע עליו שלא גנבו או שלא פשע בו, חוץ מקרקעות ועבדים שאין נשבעים עליהם שאינם מטלטלין, וחוץ משטרות שאין גופן ממון.

מידה שביעית:

"מכלל שהוא צריך לפרט, ומפרט שהוא צריך לכלל"  – כתוב (במדבר ג', מ') : "פקוד כל בכור זכר",  "כל בכור"  – כלל, "זכר"  – פרט. אם היה כתוב הכלל לבד הייתי אומר שגם נקבות בכלל, בא הפרט ומלמד שרק זכרים יפקדו. ואם היה כתוב הפרט לבד, הייתי אומר גם אם אינם בכורים יפקדו, בא הכלל ומלמד שרק בכורים יפקדו.

מידה שמינית:

"וכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא"  – אומרת התורה (ויקרא כ', ב') : "אשר יתן מזרעו למולך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן". ולכאורה הרי עניין ה"מולך" נכלל כבר בכל התועבות ולמה הדגישו כאן? אלא ש"המולך" יצא מן הכלל, ללמד שהוא בסקילה, שנאמר: "עם הארץ ירגמהו באבן", ולא רק ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על כל התועבות שגם הם בסקילה.

מידה תשיעית:

"וכל דבר שהיה בכלל, ויצא לטעון טעון אחר שהוא כענינו, יצא להקל ולא להחמיר"  – אומרת התורה (דברים י"ט, ה'): "ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי", כלומר מדובר באדם שהרג את הנפש בשגגה ע"י שניתזה בקעת מן העץ, והרגה את חברו בלי כוונה. והרי גם הריגה בשגגה היא בכלל רציחה, שנאמר (ויקרא כ"ד, כ"א): "ומכה אדם יומת", וא"כ למה נשנה דינו כאן? אלא להקל עליו ולומר שהוא רק גולה ולא מתחייב מיתה.

מידה עשירית:

"וכל דבר שהיה בכלל, ויצא לטעון טעון אחר שלא כענינו, יצא להקל ולהחמיר"  – אומרת התורה לגבי עבד עברי (שמות כ"א, ב'): "ובשביעית יצא לחפשי חנם", ושם התורה הוציאה אמה עבריה מן הכלל, שנאמר (שמות כ"א, ז') : "לא תצא כצאת העבדים". והרי אמה עבריה היא בכלל עבד עברי, שנאמר (דברים ט"ו, י"ב): "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה", ולמה יצאה מן הכלל? אלא לטעון טעון אחר שלא כעניינו, כלומר שאמה עבריה יוצאת גם בסימני נערות, שנאמר (שמות כ"א, י"א): "ויצאה חינם אין כסף", ויוצאת גם במיתת האדון, ואילו עבד עברי אינו יוצא לחפשי בשניהם – הרי שני דברים להקל, והחומרא בה היא שאדוניה יכול לקדשה בעל כורחה.

מידה אחת עשרה:

"כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש"  – אומרת התורה לגבי כהן (ויקרא כ"ב, י"א): "ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו", ובתו הרי היא בכלל "יליד ביתו", ומשמע בין פנויה ובין נשואה אוכלת בתרומה. אך יצאה בת כהן לדון בדבר חדש, שנאמר (ויקרא כ"ב, י"ב): "ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל" – שאם היא נשואה אינה אוכלת את הקדשים, והואיל והוציאה הכתוב מן הכלל אי אתה יכול להחזירה לכללה, ואפילו אם נתאלמנה או התגרשה, אם לא יחזירנה הכתוב לכלל בפירוש, שנאמר (ויקרא כ"ב, י"ג) : "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל" – דהיינו שחוזרת לאכול בתרומה.

מידה שתים עשרה:

"דבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו"  – אומרת התורה בעשרת הדברות (שמות כ', י"ג) : "לא תגנוב" – סתם הכתוב ולא פירש האם האיסור הוא בגניבת ממון או בגניבת נפשות.  אלא דבר זה נלמד מענינו, דהיינו מן הדברות הסמוכות (שם): "לא תרצח", "לא תנאף", וכשם שאלו יש בהם מיתת בית דין, כך גם "לא תגנוב" יש בו מיתת בית דין, כלומר בגניבת נפשות מדבר.

נאמר בנגעי בתים (ויקרא י"ד, ל"ז): "וראה את הנגע והנה הנגע בקירות הבית שקערורות ירקרקות או אדמדמות", ואמרו חז"ל: בית האמור בנגעי בתים ומטמא בנגעים צריך שיהיה בנוי משלושה חומרים: מאבנים, מעפר ומעצים ודבר זה למד מסופו, שנאמר (ויקרא י"ד, מ"ה): "ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית", הרי זה מפורש מסופו שצריכים להיות בו כל החומרים הנ"ל.

מידה שלוש עשרה:

"וכן שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם"  – אומרת התורה (בראשית א', א'): "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" – משמע מפסוק זה ששמים נבראו תחילה ואח"כ נבראה הארץ. ואילו בפסוק אחר אומרת התורה (בראשית ב', ד'): "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים" – מפסוק זה משמע שהארץ נבראה תחילה ואח"כ נבראו שמים! בא הפסוק השלישי – בישעיה – והכריע ביניהם, שנאמר (ישעיה מ"ח, י"ג): "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, קורא אני אליהם יעמדו יחד" – ללמד שנבראו שניהם כאחד.

בסיום ההסבר על הברייתא כתב מרן ה'בן איש חי', וז"ל:

"ואתה הקורא אל תהי אזהרתי קלה בעיניך, שיהיה ביאור ברייתא זאת שגורה. נתון בקרבך וכתוב על לבבך, כי במידות השנויים בברייתא זו תלויים רוב הלכות תורה שבעל פה, על כן פרשת ברייתא זו כנפיה למעלה, כי בה מכוונים המקובלים לי"ג מידות העליונות, ולי"ג מכילן דרחמי, ולנרד וכרכום וכו' עם כל ראשי בשמים".

[20] ראה בפרי עץ חיים (שער עולם העשייה סוף פרק ו'). וכתב הבא"ח (ש"ר פרשת מקץ סעי' י'): "וכתוב בשער הכונות לומר "וכן" בפת"ח יע"ש. ויש מקשים והלא מצינו "כן" בצר"י במלכים א' סי' ז' ועל השלבים כן ממעל, ועוד שם עגול מעשה כן שכל זה הוא מלשון אותי השיב על כני, ואין זו קושיא כלל, דאי הכי נמי יש "כן" בצר"י שהוא ממשמעות זו אך "כן" בפת"ח הוא לשון מבורר יותר במשמעות זו, ועוד נראה ודאי שיש ע"פ הסוד טעם אצל רבינו האר"י ז"ל שצריך לומר כן בפת"ח". עוד יוסף חי (פרשת מקץ סעי' י'). וראה מש"כ במאמר מרדכי (שם סעי' ל"ד): יאמר: "וכַן שני כתובים"  – "וכַן" בפתח מלשון כַּן  – בסיס, כמו: "אותי השיב על כני" (בראשית מ"א, י"ג), וכן פה הכוונה: "ישוב שני כתובים, ויש לזה עוד טעמים עפ"י הסוד".

[21] תש"ן-תשנ"ג סימן קט"ו, וכן השיב בקיצור בתשמ"ו-תשמ"ז סימן קנ"א.

[22] עי' כה"ח (סי' ע' סעי' א') שכתב בסופו: "ועל כן נוהגות הנשים שיודעות ללמוד להתפלל כל סדר התפלה כמו האנשים אין פחות מפרשת העקידה עד סוף עלינו לשבח". וכ"ש לפי האשכנזים שכתב המשנ"ב (סי' ע' ס"ק ב'), וז"ל: "… אולם כ"ז כתבנו לענין חיוב אבל פשיטא דיכולות להמשיך חיוב על עצמן ולברך אפילו ברכות ק"ש". וראה עוד מאמר מרדכי, לימות החול (פרק י' סעי' ע"א), וע"ע להלן (פ"י שאלות ו'-ח') שנשים מתפללות את נוסח התפילה ללא שינוי (פרט לברכת "שעשני כרצונו"). ועיין בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג או"ח סימן ד').

[23] תשמ"ח-תשמ"ט סימן רל"ד.

[24] משלי (א', ח').

[25] כתב כה"ח (שם ס"ק מ"ג): "וכן כתב האר"י ז"ל בשער הכוונות בענין תפלת השחר דף י"ח ע"ג, וז"ל: צריך לקום מעומד מן ויברך דוד וכו' עד אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וכו' ועד בכלל להיות כי שם אהיה רמוז בראשי תיבות א'תה ה'וא ה' ה'אלהים וכו' וכל אהיה הוא בכתר, ולכן צריך לקום מעומד עד סוף ארבעה תיבות הנז' בלבד, עכ"ל פרי עץ חיים שער הזמירות פרק ו', מגן אברהם ס"ק ט', יד אהרן בהגהות הטור, אליה רבה אות ט', שלמי צבור דף ס"ט ע"ד, קשר גודל סימן ז' אות מ"ג, סידור בית עובד אות א'". וראה במאמר מרדכי (לימות החול פרק י' סעי' פ"ב), וע"ע סידור קול אליהו (עמ' קי"ט-ק"כ).

[26] וראה בשו"ת אבקת רוכל (סי' ל"ב) וכיון שכאן אין קפידא במקום זה הוי כשני בתי דינים.

אמנם אם מקפידים – אסור, כמו שכתוב בגמ' יבמות (י"ד ע"א): "אמר אביי: כי אמרינן לא תתגודדו – כגון שתי בתי דינים בעיר אחת, הללו מורים כדברי בית שמאי והללו מורים כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינים בשתי עיירות – לית לן בה. אמר ליה רבא: והא בית שמאי ובית הלל כשתי בתי דינים בעיר אחת דמי! אלא אמר רבא: כי אמרינן לא תתגודדו – כגון בית דין בעיר אחת, פלג מורין כדברי בית שמאי ופלג מורין כדברי בית הלל, אבל שתי בתי דינין בעיר אחת – לית לן בה". וכתב כה"ח (סי' תס"ח ס"ק ס"ה): "וכתב בדרשות מהרי"ל הלכות איסור והיתר דמהרי"ל נהג בביתו שלא להניח לאכול מאותן פאנצ"ן שנפל עליהם מחלוקת הגדולים לפי שמתקבצים שם בחורים מאותן גלילות שנוהגין שם איסור חלב בהן יעו"ש, והביאו מגן אברהם שם. והוא חלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה שנוהגין בו היתר רק בני ריינוס ושאר המקומות נוהגין בו איסור כמ"ש ביורה דעה סימן ס"ד סעיף ט' יעו"ש. והטעם שצריך לעשות מנהג שוה משום לא תתגודדו, כמו שכתב המגן אברהם סימן תצ"ג ס"ק ו' יעו"ש. והיינו דוקא בית דין אחד בעיר אחד הוי לא תתגודדו, אבל שני בתי דינין בעיר אחד אלו נוהגין כך ואלו נוהגין כך לא הוי לא תתגודדו כמו שכתב מגן אברהם שם מהא דאיתא ביבמות דף י"ד ע"א וכן פסק הרי"ף והרא"ש שם יעו"ש. וכן כתב הש"ך ביורה דעה סוף סימן רמ"ב בדיני קיצור הנהגת איסור והיתר אות יו"ד. וכן כתב מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל סימן ל"ב דאפילו אם רבו באותה העיר קהילות שנוהגים כהרא"ש וזולתו מן הפוסקים אינם יכולים לכוף למיעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם בקולות ובחומרות, וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוי ליה כשני בתי דינים בעיר אחת וקיימא לן כרבא ביבמות דף י"ד דהיכא דאיכא שני בתי דינים בעיר אחת אלו נוהגים לאסור ואלו נוהגים להתיר אין כאן משום לא תתגודדו, וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמה שאין בני קהל אחד כופין לבני קהל אחר, וכן כתב מהרד"ך בתשובותיו, עכ"ל. ודברי מהרד"ך הם בתשובותיו בבית י"ג וי"ד שכתב כי כן הוא מנהג עיר ואם בישראל שאלוניקי יע"א שהספרדים הם בית דין בפני עצמו והאשכנזים הם בית דין בפני עצמו אלו נוהגין מנהגיהם כבראשונה ואלו נוהגין מנהגיהם כבראשונה והוא הדין בכל מקום שימצא כיוצא בזה יעו"ש. וכן כתב הרשד"ם בחלק יורה דעה סימן מ' וסימן קנ"ג. וכן כתב בתשובת פנים מאירות חלק ב' סימן קל"ב לענין האשכנזים והספרדים שבעיר בילוגראדו דשני בתי דינים בעיר אחת לית בהו משום לא תתגודדו אפילו באיסור דאורייתא ואין הרוב מעלה ומוריד בענין זה וכו', ומה שכתב מגן אברהם בסוף סימן תצ"ג דבדבר שמחלוקתם בדבר איסור כגון שאלו אוכלין חלב של בני ריינוס ואלו אין אוכלין, אם נתקבצו למקום אחד צריכים לעשות מנהג שוה וכו', כוונתו על בית דין אחד בעיר אחת כמו שכתב על דברי רמזים בקיצור פסקי הרא"ש סוף פרק קמא דיבמות וכו' אבל בעיר בילוגראדו וכו' אלו ואלו ינהגו כמנהגם יעו"ש. וכן כתב בתשובת גינת ורדים חלק יורה דעה כלל ג' סימן ט' לענין האשכנזים והספרדים שבעיה"ק ירושלים ת"ו, דכיון שיש להאשכנזים בית הועד לבדם ואינם מעורבים עם הספרדים, הם נידונים כשתי בתי דינים בעיר אחת שכל קהילה עושה כמנהגה ואין בזה משום לא תתגודדו, ויש להאשכנזים מן הדין להחזיק בכל מנהגי האשכנזים כאילו היו בתוך איפרכייא שבאשכנז כקוליהון וכחומריהון, והאשכנזי היוצא מעירו להתגורר בירושלים כל דיני מקומו שיצא משם נוהג בו אפילו קודם שיגיע לירושלים כיון שעתיד לילך שם ושם יש קהל אשכנזים ובית דין קבוע יעו"ש. וכן כתב עוד בכלל הנזכר סימן ה' יעו"ש". וכאן במקום זה נהגו כך והם באים לשנות הוי כבתוך הבי"ד שיש בו לא תתגודדו.

[27] חייבים לשמוע למרא דאתרא, כמבואר בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רנ"ג), שו"ת הר"ן (סי' מ"ח), שו"ת מהרי"ף (הרב יעקב פראג'י) (סי' נ"ט), וראה חזו"א (יו"ד סי' ק"נ ס"ק ה').

[28] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קנ"ט.

[29] והטעם שאין בזה משום לא תתגודדו, כמובא בגמ' סוכה (ל"ז ע"ב): "אמר רבי עקיבא: צופה הייתי ברבן גמליאל ורבי יהושע, שכל העם היו מנענעין את לולביהן, והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא". והוכיח מכאן בשו"ת יין הטוב (ח"א או"ח סי' ל"ז) דכל מנהג שנהגו העם שאין בו סרך איסור אלא הדור מצוה – אין לחוש משום לא תתגודדו.

[30] ראה בהערה הקודמת, דרך ארץ רבה (פ"ז ה"ה), וכתוב בדרך ארץ זוטא (פ"ד ה"ה): "לא יהא אדם ער בין הישנים, ולא ישן בין הערים, ולא בוכה בין השוחקים, ולא שוחק בין הבוכים, ולא יושב בין העומדים, ולא עומד בין היושבים, ולא קורא בין השונים, ולא שונה בין הקורים. כללו של דבר, לא ישנה אדם מדעת הבריות".

[31] תשמ"ו-תשמ"ז סימן רט"ז.

[32] כתב השו"ע (סי' נ"א סעי' ג'): "אחר ישתבח יכול לענות אמן אחר ברכות עצמו (וע"ל סי' רט"ו)". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ה'): "דשם נתבאר בהג"ה דמנהגנו שלא לענות אמן". וכתב כה"ח שם (ס"ק ו'): "וכן כתב מרן ז"ל לקמן סימן רט"ו סעיף א', וכן כתב בשער הכוונות בנוסח התפלה דף נ"א ע"ב והבאנו דבריו לעיל סימן מ"ח יעו"ש, וכן הוא בסידור הרש"ש ז"ל. ועיין מה שכתב מור"ם שם סימן רט"ו בהגהה שאין עונים אמן רק אחר ברכת בונה ירושלים וכו' יעו"ש, ועל כן כתבתי זאת אף על גב דבלאו הכי אנן קיימא לן כדברי מרן ז"ל מפני שיש אשכנזים הולכים על פי דברי האר"י זלה"ה ודו"ק".

וכתב בשו"ע (סי' רט"ו סעי' א'): "אין עונה אמן אחר ברכותיו, אלא אחר שתי ברכות או יותר שהם סוף ברכות; ונהגו לענות אמן אחר יהללוך ואחר ישתבח. הגה: וי"א שאין עונין אמן רק אחר ברכת בונה ירושלים בברכת המזון, כן המנהג פשוט במדינות אלו ואין לשנות (תוספות ומרדכי ר"פ שלשה שאכלו ומהרי"ק שורש ל"א). ובמקומות שנהגו לענות אמן אחר יהללוך וישתבח – יענה ג"כ אחר ברכת שומר עמו ישראל לעד". וכתב כה"ח שם (ס"ק ז'): "מיהו אם סיים ברכת ישתבח או יהללוך או שומר ישראל לעד בשוה עם הש"ץ – עונין אמן גם לפי סברא זו. חיי אדם כלל ו' אות ב', קיצור שלחן ערוך סימן ו' אות י"א".

[33] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קע"ח.

[34] מי שממהר לצאת לדרך וכן מי שבא לבית הכנסת ורואה שהציבור נמצאים בזמירות, ורוצה לעמוד יחד איתם בתפילת העמידה, יכול לדלג על קטעים בתפילה וישלימם לאחר התפילה. וסדר תפילתו תהיה בדרך זו:

• תחילה יקרא קריאת שמע של הקורבנות ויתחיל מ"לפיכך אנחנו חייבים" וכו' (ולא יאמר תיבת "לפיכך") עד לאחר פסוק "שמע ישראל" ו"ברוך שם כבוד" וכו'.
• אח"כ יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתמחול לנו" וכו'. ויאמר פרשת התמיד ופרשת הקטורת והברייתא מ"תנו רבנן פיטום הקטורת" וכו' עד "ר' נתן הבבלי אומר אף כיפת הירדן…חייב מיתה".
• אח"כ יאמר: "יהי רצון מלפניך שיהא שיח שפתותינו זה חשוב ומקובל" וכו' עד פסוק "ושחט אותו" וכו'.
• אח"כ יאמר: "הודו לה' קראו בשמו" וכו' עד "ובנביאי אל תרעו", ופסוק "אל נקמות ה'", ופסוקים "ה' צבאות עמנו", "ה' צבאות אשרי", "ה' הושיעה". ואח"כ יאמר פסוק "ה' מלך" וכו' פעמיים, "למנצח בנגינות" וכו', ו"ברוך שאמר" וכו', "מזמור לתודה" וכו' "יהי כבוד" וכו', "אשרי יושבי ביתך" וכו', ואח"כ "הללויה הללו א-ל בקדשו" וכו' ואח"כ "ויברך דוד" וכו' עד "כמו אבן במים עזים", ואח"כ "ה' ימלוך לעולם ועד" פעמיים עם התרגום "ה' מלכותיה קאים" וכו', "כי בא סוס פרעה" וכו', "כי לה' המלוכה" וכו', "ועלו מושיעים" וכו', "והיה ה' למלך" וכו'.
• אח"כ יאמר את ברכת "ישתבח", ויתחיל "יוצר אור" ומכאן והלאה לא ידלג כלום.

לאחר שיסיים את התפילה ישלים מתחילת פרשת העקידה את כל מה שדלג, ואת פסוקי "הודו לה' " וכו' יאמר מתחילתם אעפ"י שכבר אמר את תחילתם. ולא יאמר את ברכות הזמירות, דהיינו "ברוך שאמר" ו"ישתבח" פעם שנייה. ויאמר את כל 'שירת הים'. וכשיעשה לפי סדר זה יעלה בידו תיקון תפילת השחר לפי הסוד (שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ד').

אם אין לו זמן לומר את הסדר הנ"ל יעשה כסדר הזה:

• יאמר "ברוך שאמר" עד "מלך מהולל בתשבחות".
• אח"כ יאמר מזמור "אשרי יושבי ביתך", "הללו את ה' מן השמים", "הללו א-ל בקדשו" ו"ישתבח".

לאחר התפילה ישלים כנ"ל (שו"ע סי' נ"ב סעי' א'. שו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סי' ד').

אם אין שהות גם לסדר הנ"ל יכול לדלג על מזמור "הללו את ה' מן השמים", ואם אין שהות גם לזה ידלג גם מזמור "הללו אל בקדשו", ואחר התפילה ישלים כדלעיל את כל פסוקי דזמרה וגם את המזמורים שכבר אמר חוץ מברכות הזמירות, דהיינו "ברוך שאמר" ו"ישתבח" (שם). ויש מי שאומר שבכל מקרה לא ידלג כלום אלא יתפלל על הסדר אעפ"י שמתפלל ביחיד (כה"ח סי' נ"ב ס"ק ד'). ונוהגים כסברות הראשונות (אחרונים, כה"ח סי' נ"ב ס"ק א'-ד'). וע"ע סי' קול אליהו (עמ' כ"ב סעי' א-ה') וראה להלן פי"ב שאלה י"ז, ובמאמר מרדכי, לימות החול (פרק ט' סעי' מ"ח-מ"ט).

[35] כתב השו"ע (או"ח סי' נ"ב סעי' א'): "אם בא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזימרה אומר: ברוך שאמר עד מהולל בתשבחות, ואח"כ: תהלה לדוד עד מעתה ועד עולם הללויה (תהילים קמה, א-כא; קטו, יח), ואח"כ: הללו את ה' מן השמים עד לבני ישראל עם קרובו הללויה (תהילים קמח, א-יד) ואח"כ: הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה (תהילים קנ, א-ז). הגה: ואם יש לו שהות יותר יאמר: הודו לה' קראו (דברי הימים א, טז, א-טו; תהילים צט, ה; ט) עד והוא רחום וידלג עד והוא רחום (תהילים עח, לח) שקודם אשרי כי בנתיים אינו רק פסוקים מלוקטים (הגהות מיימוני פ"ז מה' תפלה). ואח"כ: ישתבח, ואח"כ: יוצר וק"ש וברכותיה, ויתפלל עם הצבור. ואם אין שהות כ"כ, ידלג גם מזמור הללו את ה' מן השמים (תהילים קמח, א – יד). הגה: אם עוד אין שהות, לא יאמר רק: ברוך שאמר, ותהלה לדוד וישתבח (הרא"ש והר"י פרק אין עומדין). ואם כבר התחילו הצבור יוצר, ואין שהות לומר פסוקי דזמרה אפי' בדילוג, יקרא ק"ש וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם, ואחר כך יקרא כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם". וכתב בשו"ת רב פעלים (או"ח ח"ב סי' ד'): "שאלה: מי שבא לבית הכנסת וראה הציבור בזמירות, והוא רוצה שיעמוד בתפלת העמידה עמהם בשוה, ואם יתחיל לומר מפרשת העקידה, אי אפשר להשוות עמהם בעמידה, והוא רוצה לקצר באופן שלא יזיק הקיצור שלו ע"פ הסוד, בסדר ותיקון העולמות אשר תיקנו וסדרו החכמים בתפלת שחרית, מתחלת פרשת העקידה עד הסוף, איך יעשה לדלג מה שאפשר לדלג, ויאמר אז כל הדלוגים שדלג אחר גמר התפלה. גם עוד שואל אם יזדמן שהוא יוצא לדרך ונחפז לצאת, וצריך לקצר, איך יעשה.

יאמר תחלה לפיכך אנחנו חייבין וכו' עד פסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי זה חיוב מאד ע"פ הסוד לצורך התפלה, ונקרא ק"ש דקרבנות, אח"כ יאמר יהי רצון מלפניך ה' או"א שתמחול וכו' ופרשת התמיד ופרשת הקטורת והברייתא של הקטורת, ויסיים רבי נתן הבבלי אומר אף כפת הירדן כל שהיא, ואח"כ יאמר יהי רצון מלפניך ה' או"א שיהיה שיח שפתותינו חשוב וכו' עד פסוק ושחט אותו וכו', ואח"כ יאמר הודו לה' וכו' עד ובנביאי אל תריעו, אח"כ פסוק אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם וכו' ה' הושיעה וכו' אח"כ יאמר ה' מלך וכו' למנצח וכו' ברוך שאמר וכו' מזמור לתודה וכו' יהי כבוד וכו' ואשרי יושבי ביתך וכו' עד ואנחנו נברך יה וכו' אח"כ הללויה הללו אל בקדשו וכו' ויברך דוד עד כמו אבן במים עזים, אח"כ ה' ימלוך לעולם ועד ב' פעמים, ה' מלכותיה קאים וכו' כי בא סוס וכו' כי לה' המלוכה וכו' ועלו מושיעים וכו' והיה ה' למלך וכו' וברכת ישתבח, ויתחיל יוצר אור ומכאן לא ידלג כלום. ואחר התפלה יחזור ויאמר כל מה שדלג מן פרשת העקידה ואילך אחת לאחת, ופסוקים הודו לה' קראו בשמו אף על פי שכבר אמר התחלתם, עתה יחזור לאומרם, ורק ברכות הזמירות שהם ברוך שאמר וישתבח לא יאמר אותם פעם שנית כאשר אומר עתה המזמורים אשר דלג, ויאמר שירת הים גם כן, וכן יעשה כאשר נחפז לצאת לדרך לקצר באופן זה שכתבנו, ובזה יעלה בידו סדר תיקון תפלת השחר ע"פ הסוד כהוגן".