פרק ד – הנחת תפילין

@שאלה א –

זמן הנחת תפילין לכתחילה ובדיעבד[1]

שאלה: אני יהודי חוזר בתשובה הרוצה להתחיל להניח תפילין. רציתי לשאול את כבודו מספר שאלות בנוגע להנחת תפילין:

א. מהו זמן הנחת תפילין?

ב. מי שמסיבה כלשהיא לא התפלל שחרית, עד מתי הוא יכול להניח תפילין?

תשובה:

א. עיקר מצות הנחת תפילין היא בזמן תפילת שחרית[2], זמן תפילת שחרית לכתחילה הוא בזמן הנץ החמה, וסופה הוא כ-4 שעות לאחר מכן[3].

ב. בדיעבד כאשר אינו יכול להתפלל בזמנים הנ"ל, יכול להקדים ולהתפלל שעה לפני הנץ החמה ועד חצות היום[4].

ג. מותר להניח תפילין עם ברכה במשך כל היום[5].

@שאלה ב –

הנחת תפילין לפני הנץ החמה[6]

שאלה: שואל אני בשם מתפללי בית הכנסת בירושלים.

בתפילת שחרית בימות החורף אנו נתקלים בבעיה, כיון שהפועלים צריכים להספיק להגיע לעבודה, יש צורך להניח תפילין לפני הנץ החמה.

כיצד עלינו לנהוג בעניין זה?

תשובה: מותר להתפלל כשעה ועשר דקות לפני "הנץ" בגלל רצון הפועלים להגיע לעבודתם[7]. ויניחו תפילין בזמן הנחת תפילין, דהיינו, כשעה לפני הנץ[8]. ואם אין להם זמן יכולים להניח תפילין בין "ישתבח" ל"יוצר" עם ברכה[9].

היתר זה הוא לתקופת החורף שהנץ החמה – מאוחר הוא[10].

ועיין ב"ספר הלכה" (ח"א עמ' מ"ח אות ל"ה[11]).

@שאלה ג –

הנחת תפילין לנוסע ולעובר קו התאריך[12]

שאלה: הריני פונה אליך, לא בתכונתי כשר לענייני דתות, אלא כיהודי, אשר בעז"ה לא היה יום בחייו שהיה חייב בתפילין ולא הניח.

ביום ג' י"ט באדר תשמ"ה (12.3.85) עזבתי את פרנקפורט בשעה 12.50 בצהרים, ונסעתי דרך אלסקה (לשעה אחת של שהיית ביניים), לטוקיו בירת יפן, שם הגעתי ביום ד' כ' אדר (13.3.85) בשעה 15.45 אחה"צ. מפרנקפורט עד טוקיו היה אור היום או השמש, וכמובן הנחתי תפילין ביום ג' בבוקר בפרנקפורט. ברם, היה נראה לי מוזר שאעבור מיום ג' בצהרים ליום ד' בצהרים בלי הנחת תפילין, לכן הנחתי עוד פעם תפילין, ואף קראתי קריאת שמע ואמרתי תפילת שמונה עשרה בשעה בה הייתי מניח תפילין אילו הייתי בירושלים. לא היה בעיני עניין של ספק ברכות להקל כי הגדר של תפילין הוא גדר של מעשה הקשור בברכות.

והנה, בדרך חזרה עזבתי את טוקיו ביום ב' ג' ניסן (25.3.85) בשעה 22.30, אחרי שלוש שעות טיסה עלה עמוד השחר והנחתי תפילין. טיסה זו שיצאה מטוקיו ביום שני בלילה (25.3.85), הגיעה לאלסקה לשהיית ביניים של שעה ביום שני, בשעה 12.00 בצהריים. עזבנו את אלסקה ושוב לילה, ולפני הגיענו ללונדון שוב עלה עמוד השחר ושוב הנחתי תפילין, הגענו ללונדון ביום ג' בשעה 6.00 בבוקר.

פירוש הדבר שבשבוע של נסיעתי ליפן הנחתי תפילין רק ב-5 ימים (אלמלא התוספת שהוספתי ביום שמש של 20 שעות), לילה "דה פקטו" היא על פי דין, השאלה מה עם יומא אריכתא של כ-20 שעות.

אין כוונתי לעורר מחלוקת, ואם כבודו רוצה למסור את השאלה לאחד המומחים בבעיה זו, זה כמובן מקובל עלי.

תשובה:

עיין ב"מאור הקטן" (מס' ר"ה דף כ' ע"ב ד"ה "כי סליק רבי זירא") שדן באורך בענין השבת בין שוכני ירושלים ושוכני קצות המזרח[13]. ועוד עיין בספר הכוזרי (מאמר ב' פיסקא כ')[14]. ועיין עוד בספר הוד יוסף (סי' נ"א) ושו"ת רב פעלים (סוד ישרים סי' ג'-ד').

ובענין המחלוקת שנתעוררה בתקופה האחרונה בין החזו"א והרי"מ טיקוצ'ינסקי הכתובים בספר "היומם" לרב טיקוצ'ינסקי ובקונטרס ח"י שעות לחזו"א[15], יש לזה השלכות רבות לעניין שדנת בו. ועיין בבועז ב"תפארת ישראל" על המשניות בועז פ"א דברכות[16].

לפי זה יוצא שכל מה שנהגת – היה כדין. אולם בענין יום ד' כ' אדר (13.3) בטיסה בין פרנקפורט לטוקיו, שטסת ביום ג' י"ט אדר ב12.50, והגעת לטוקיו ביום ד' 15.45 אחה"צ, הטיסה היתה כולה באור היום – יום ג' הנחת תפילין בפרנקפורט – כדין. והטוב ביותר היה, שתניח תפילין בטוקיו ב15.45 כשהגעת לשם ביום ד' עם ברכה, וביום ד' בבוקר אע"פ שהנך איש ירושלים, כיון שיצאת מפרנקפורט היה עליך לשער מתי הזריחה שם בבקר ואז להניח תפילין בלא ברכה, ולהתפלל שחרית לפי אומד הדעת של הזריחה בפרנקפורט.

לא כתבת מה עשית בענין מנחה וערבית ביום ג' הנ"ל.

לו יכולת להתפלל מנחה לפני צאתך לטוקיו בפרנקפורט היה הדבר עדיף.

לכאורה ערבית אי אפשר היה להתפלל, כיון שהנך באור יום – אע"פ כן יכולת להתפלל מנחה וערבית במטוס לפי חישוב זמן יציאתך מפרנקפורט. ואפשר לומר "מעריב ערבים" גם באור יום, אע"פ "שלהן לילה כאור יאיר" כלשון "הבועז" שם.

@שאלה ד –

מקום הנחת תפילין ש"י כשלא ניכר הקיבורת[17]

שאלה: היכן מקום הנחת תפילין אצל אדם שידו שמינה והקיבורת אצלו אינה נראית?

תשובה: מקום הנחת תפילין של יד הוא מחצי הזרוע ולמטה (לכוון המרפק) במקום שהבשר תופח, עי' בשו"ע (סי' כ"ז סעיפים א', ז') ולחונים עליו. אם לא ניכרת התפיחה – ישער לפי רוב בני אדם אשר אצלם זהו מחצי הזרוע ולמטה וכנ"ל[18].

@שאלה ה

הנחת תפילין ע"ג קעקוע[19]

שאלה: האם מותר לאדם שיש לו כתובת קעקע על ידו להניח תפילין על גבי כתובת זו?

תשובה: לכתחילה אין להניח תפילין על כתובת קעקע. אך בדיעבד יניח תפילין על הכתובת קעקע, ואין זה חוצץ כיון שאין בזה כל ממשות. ועיין שו"ע (סי' כ"ז סעי' ד')[20].

@שאלה ו

הנחת תפילין לכותב בשתי ידיו[21]

שאלה: אדם השולט בשתי ידיו, וגם היה כותב בשתי ידיו או שהיה כותב ביד אחת והתחיל לכתוב גם ביד השנייה, על איזו יד הוא צריך להניח תפילין?

תשובה: מי שכותב בשתי ידיו, אליבא דכו"ע מניח תפילין ביד שמאל של כל אדם. עיין בשו"ע (או"ח סי' כ"ז סעי' ו'). אין הדבר משנה ממתי התחיל לכתוב בשתי ידיו[22].

@שאלה ז

הנחת תפילין בכותב שמאלי ומלאכתו בימין [א][23]

שאלה: אדם אשר כותב ביד שמאל אך את שאר המלאכות עושה ביד ימין, באיזו יד יניח תפילין?

תשובה: דבר זה שנוי במחלוקת עי' בב"י (סי' כ"ז) ובשולחן ערוך שם (סעי' ו')[24], שיש שתי דעות – דעה אחת סוברת שרוב המלאכות הם הקובעות ויד שמאל של כל אדם אעפ"י שכותב בה היא יד כהה, ויש אומרים שהיד הכותבת היא החשובה ויד שאינה כותבת היא יד כהה. אך עיין שם להגאון שפוסק כדעה ראשונה[25], היינו שהכתיבה לא קובעת, ולא כפסק הרמ"א שם. וכן לא כסברת הקיצור שולחן ערוך[26], ועי' בב"ח שם שסובר כן ובאורך בספר ארצות החיים[27]. ועי' לכף החיים שם (ס"ק ל"א) משם האר"י

ז"ל[28], ועי' בא"ח (חיי שרה אות ז') ולמשנ"ב שם (בביאור הלכה ד"ה וי"א וד"ה והכי נהוג)[29].

לפיכך אעפ"י שכלל נהוג בידינו בפסיקת השו"ע, שיש אומרים ויש אומרים הלכה כיש אומרים בתרא, ובפרט שכך פסק הרמ"א, עם כל זה, מחמת הספק ומאחר שחכמי הקבלה פוסקים אחרת וכן סברת הגר"א, על כן אדם שכותב בשמאל ושאר מלאכות עושה בימין, או עושה מלאכות בשמאל וכותב בימין – יניח בשמאל כפי רוב בני אדם.

טעם נוסף הוא, לקיים מה שנאמר: "על לבבך" ובהנחה על יד שמאל אפשר לקיים פסוק זה[30].

@שאלה ח

הנחת תפילין בכותב שמאלי ומלאכתו בימין [ב][31]

שאלה: בספרו "ספר הלכה" הלכות תפילין סע' ל"ג כתוב:

"מי שעושה כל עבודותיו ביד שמאל וכותב ביד ימין, או כותב בשמאל ועושה כל מלאכתו בימין… לדינא יכול להניח ביד שמאל".

אם אנחנו מחשיבים את הכתיבה כמלאכה העיקרית, לא ברור מדוע במקרה של אדם העושה את כל מלאכתו ביד ימין, אך כותב ביד שמאל, פסק הרב כי עליו להניח ביד שמאל?

וכן ראינו שם בספר רב פעלים ח"ב סימן ט' ולא איפשיט. אבקש מכבודו הבהרה בענין זה.

תשובה: פסקנו בספרנו "ספר הלכה" (ח"א עמ' 70 סעי' ל"ג[32]), שמניח ביד שמאל, ולא אזלינן בזה בתר הכתיבה. יסוד הדין הוא בבא"ח[33] כפי שצוין שם, וכן בכה"ח (סי' כ"ז ס"ק ל"א). והטעם הוא, כיון שיש מחלוקת בין הפוסקים אם הכתיבה היא העיקר או עשיית כל מלאכתו, לכן נוטים להקל בזה, ויניח ביד שמאל כרוב בני האדם המניחים תפילין על יד שמאל[34].

@שאלה ט

נישוק תפילין ש"י[35]

שאלה: יש מקומות בתפילה שצריך לנשק בהם את התפילין של יד. האם גם כשאומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", צריך לעשות כך למרות שדבר זה לא כתוב בסידור?

תשובה: במקום שאמרו בתפילה לנשק את התפילין ינשק, ואין לאדם להוסיף מדעתו. אך אם עושה כן כדי שלא להסיח את דעתו מהתפילין – מותר[36].

@שאלה י

מקום קשר תפילין ש"ר[37]

שאלה: היכן צריך להיות הקשר של תפילין של ראש, האם מעל לשקע שמאחורי הראש, או קצת מתחת לשקע (ורובו מעל לשקע)?

תשובה: קשר תפילין של ראש צריך להיות מעל לשקע שמאחורי הראש. עיין בדברי השל"ה המובאים בכה"ח (סי' כ"ז ס"ק מ"ג) שאם הקשר הינו בגומא, לא קיים את המצוה[38].

@שאלה יא

גילוי וכיסוי התפילין[39]

שאלה: האם תפילין של ראש ותפילין של יד צריכים להיות מגולים או מכוסים בעת הנחתן? מה דינם לאחר ההנחה?

תשובה: לפי הפשט: בזמן ההנחה – אין הבדל בין תפילין של יד לתפילין של ראש, והם יכולים להיות אפילו בגלוי. אחר ההנחה – תפילין של יד יכול להיות מגולה או מכוסה, אך תפילין של ראש צריך להיות מגולה, על פי הפסוק: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך"[40], שנאמר על תפילין של ראש.

ולפי הקבלה: בעת ההנחה – תפילין של יד צריך להיות מכוסה ותפילין של ראש יכול להיות מגולה. אחר ההנחה – טוב שיהיו שניהם מכוסים. עיין בשו"ע (סי' כ"ז סעי' י"א) ובכה"ח שם (ס"ק נ"ה-נ"ו וסי' כ"ה בכה"ח ס"ק ל"ב)[41].

@שאלה יב

מגן לתפילין ש"ר[42]

שאלה: האם יש להניח מגן על תפילין של ראש כפי שנהוג לכסות את התפילין של יד?

תשובה: לא נהגו להניח מגן על תפילין של ראש כמו בתפילין של יד.

@שאלה יג

להשתמש במראה לצורך סידור התפילין[43]

שאלה: האם מותר להסתכל במראה כדי ליישר את התפילין של ראש?

תשובה: מעולם לא ראינו שהשתמשו בראי כדי ליישר את התפילין של ראש, אלא מששו ובדקו עם האצבעות אם התפילין של ראש נמצא במקומו ואם הוא בין העיניים ממש. בכל אופן, מי שאינו יכול ליישר את תפילין של ראש אלא בעזרת ראי, וכן לבדוק שהתיתורא מונחת בראשו ממש ולא באויר – יכול להשתמש לשם כך בראי[44].

אך יזהר לא להניחו בתוך השקית של התפילין כיון שהיא הוכנה לשם תפילין בלבד. ואם קנה שקית חדשה, יכול להתנות שתשמש לתפילין וגם לראי, ואז יכול לשים בתוכה את הראי[45].

@שאלה יד

הנחת תפילין בנער בר מצוה בחול המועד[46]

שאלה: נער שחל יום היכנסו למצוות בחוה"מ פסח (י"ט ניסן), שאין מניחים בו תפילין, ולטענת המשפחה קיים "מנהג" שאין מתחילים להניח תפילין אלא ביום שמוציאים בו ס"ת ויום אסרו חג חל ביום שלישי, כיצד להורות להם? האם מותר לנער להקדים את זמן הנחת התפילין קודם שנעשה בן י"ג שנה?

תשובה: מעיקר הדין, קטן אפילו פחות מי"ג שנה, אם יודע לשמור עצמו בטהרה – יכול להניח תפילין. אך נהגתם שלא להניח תפילין עד גיל 13 שנה ויום אחד[47].

הכלל הוא כזה – היום שנולד, הוא יום 13 שנה ויום אחד, דהיינו: אם נולד בי"ט ניסן חיובו בי"ט ניסן אחר י"ג שנה. לפיכך, אם חל י"ג שנה ויום אחד בחוה"מ, יכול להניח תפילין לפני כן כמה ימים אליבא דכו"ע, או שיניח מיום אסרו חג של פסח והלאה. ואם חל יום אסרו חג ביום שאין מוציאים בו ספר תורה – אסור לדחות בשל כך את הנחת התפילין עד ליום שיש בו ספר תורה.

ובמקרה דידן, יש להורים שתי אפשרויות: א. שיניח תפילין ביום ב' או ה' לפני הפסח בבית הכנסת, ולא יעלה לספר תורה עד יום י"ט בניסן[48]. ב. שיניח תפילין ביום ג' כ"ב ניסן, ויעלה לתורה ביום חמישי כ"ד ניסן. ובכל אופן אסור לדחות את הנחת התפילין ליום ה' כ"ד ניסן, כיון שבינתיים יעברו עליו יומיים בלא הנחת תפילין מאז חיובו[49].

@שאלה טו

הנחת תפילין בניגוד לאביו[50]

שאלה: שאלני מנהל חטיבת ביניים ב______, בעניין תלמיד בן 14 מקהילת יוצאי הודו, ואביו טוען שמנהגם לאסור הנחת תפילין למי שלא מגיע להכרה מלאה, ואינו שלם ביהדותו. האב טוען שבנו מנוע מלהניח תפילין. לדברי המנהל, התלמיד הנ"ל ראוי ומוכשר להניח תפילין ורק אביו מונעו מכך.

שאלתי היא:

כיצד עלי לנהוג במקרה זה?

תשובה: מנהג זה לדחות את הנחת תפילין עד שיגיע הבן להכרה מלאה – אינו מוכר לנו כלל.

יש הנוהגים להניח תפילין לפני גיל 13, ולכולי עלמא בגיל 13 ויום אחד חייבים להניח תפילין[51]. ועל כן ראוי מאוד לשכנע ולהסביר לאב הנ"ל את גודל החיוב של הנחת התפילין מיד עם הגיע הבן לגיל 13. ויתקיים בנו: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"[52].

@שאלה טז

גדר איטר, הקראת הברכה לשאינו יודע, ברה"ת לפני פסוקים,  חציצה בתפילין, דקדוק במקום הנחת תפילין[53]

שאלה:

א. איטר הרוצה להניח תפילין של אדם רגיל, מהי הדרך הראויה ביותר להשתמש בתפילין אלו? האם להסב את הקשר (בתפילין כמנהג חב"ד) באופן שגם הבית יהיה מונח כרגיל (אלא שהוא מונח ביד ימין), והקשר בצד הפנימי (החיסרון בכך הוא שהיו"ד הפוך, והקשר וכן כיוון הכריכות ישתנו), או להפוך את הבית כך שהמעברתא תהיה כלפי מטה?

ב. האם אדם המדריך אחרים להניח תפילין יכול להקריא להם את הברכות, מילה במילה, כדי שהלומד (שהוא גדול) יקרא אותן אחריו בשם ומלכות? אם אסור – איך יש לנהוג במקרה זה? בשו"ע הרב סי' רט"ו סע' ב' ד"ה "שלא בזמנן" כתב: "אסור לגדול".

ג. האם צריך להקפיד לומר את ברכות התורה לפני שמזכים אחרים בהנחת תפילין? האם דבר זה תלוי אם קורא בהם קריאת שמע, וכן אם אומר רק פסוקים ובקשות כמו: "אך צדיקים", "הריני מקבל" וכדו' שתיקן כ"ק האדמו"ר (שליט"א) [זצ"ל] לאומרם?

ד. מה דינה של תחבושת המפסיקה בתפילין של ראש ושל יד, בין ה"קשר" או ה"בית" לגוף האדם?

ה. כאשר אדם מזכה אחרים בהנחת תפילין, על איזה יד צריך להניח להם את התפילין? הרי ברור שאי אפשר לחקור זאת בזמן דחוק בעת "מבצעים", ורבו הדעות בעניין זה. לכן שאלתנו: כיצד ניתן לנהוג באופן שיכלול את דעת רוב הפוסקים, ומה הוא לעיכובא ממש?

ו. כיון שלא ניתן לשנות את היקף רצועות הראש עבור כל אחד, על מה צריך להקפיד יותר כאשר ההיקף של הראש קצר, שהקשר יהיה במקומו או שהבית יהיה במקומו? באיזה אופן כדאי להכין את התפילין מלכתחילה (שהרי לא כל הראשים שווים), ארוך יותר או קצר יותר?

תשובה:

• בדין איטר לגבי הנחת תפילין. איטר, היינו: שכותב ועובד ביד שמאל ואינו עושה שום מלאכה ביד ימין – מניח תפילין ביד ימין שהיא שמאלו. אמנם, כתב הבא"ח (ש"ר פר' חיי שרה אות ז'), וכ"כ בשו"ת "רב פעלים" (ח"ב סי' ט') ובכה"ח (סי' כ"ז ס"ק ל"א), שלדעת חכמי הקבלה בכל אופן צריך להניח על יד שמאל. לכן, ירא שמים יכין לו תפילין נוספים ליד שמאל, כך שהקשר של יו"ד יהיה מופנה כלפי ליבו, ויניחם אחר התפילה על ידו השמאלית כפי שמניחים רוב בני האדם. ואם הוא עושה אחת מהמלאכות ביד ימין – אזי יש לפסוק כדעת המקובלים ויניח תפילין רק על יד שמאל כשאר בני האדם[54].

איטר צריך שהקשר של יו"ד בתפילין של יד שלו, יהיה כלפי הלב ולא כלפי חוץ. איטר שמגיע למבצע תפילין ואינו מוצא תפילין כשלו – יניח תפילין של מישהו ימני, ויניחם למרות שהקשר אז יהיה כלפי חוץ, וכשיזדמנו לו תפילין באותו יום כשלו, שהקשר שלהם כלפי פנים, יניח שוב. עיין בשו"ע שם (סעי' ב') וכה"ח (שם ס"ק י"א) [אמנם איטר ששכח את תפיליו והגיע לבית הכנסת – יניח את התפילין הנ"ל כשמעברתא לצד היד והקשר לצד הפנים][55].

ב. המברך יכול להקריא את הברכה לזה שמניח, אפילו הוא גדול, כיון שעושה כך ללמדו. אמנם, עצתי היא, שיקליטו את הברכה ממי שמברך לצורך, ואח"כ ישמיעו אותה במכשיר הקלטה למי שמלמדים אותו[56].

ג. צריך לברך ברכת התורה לפני שאומרים פסוקים. ואם אומר את הפסוקים בדרך תחנונים, עיין בספרי "ספר הלכה" (ח"א עמ' מ'-מ"א[57]).

ד. עיקר בעיית החציצה היא שלא יהא משהו חוצץ בין הגוף לבית של התפילין, ויש להקל אם אי אפשר ובפרט בתפילין של ראש (ומכל מקום לאשכנזים לא יברך עליהם אלא יברך על של יד ברכה אחת ויפטרם). עיין שו"ע (סי' כ"ז סעי' ד'-ה'[58]).

ה. במבצעים וכדו' יניחו תפילין על יד שמאל [ועיין לעיל בתשובה לשאלה הראשונה][59].

ו. עיקר התפילין של ראש הוא הבית, ובו יש להקפיד על מקומו. אמנם, יש אפשרות להכין תפילין של ראש עם קשר באופן שאפשר בקלות למשוך את הרצועה ולהתאימה לראש המניח[60].

@שאלה יז

הנחת תפילין שלא כמנהג עדתו[61]

שאלה: יש ברשותינו גמ"ח להשאלת תפילין. רצינו לדעת האם אפשר להשאיל את התפילין ללא חילוק בין העדות השונות? האם אשכנזי יכול להניח תפילין שנכתבו על פי הספרדים ולצאת בהם ידי חובה, וכן להיפך?

תשובה: עי' להחיד"א בברכי יוסף (או"ח סי ל"ו ס"ק ב') וביוסף אומץ (סי' י"א אות ב'). אנו נוהגים כרב "שדה ארץ" שהעיד שראה אשכנזים מתפללים ועולים לספר תורה הכתוב בכתב ספרדי, וכן הספרדים. ועי' באורך בשו"ת "יין הטוב" (סי' כ"ג) ובשו"ת משפטי עוזיאל (סי' י"ז).

ולכן לכתחילה נוהגת כל עדה כמנהגה, אך כשאין לו תפילין יכול לצאת ידי חובה כמנהג העדה השנייה, כסברת הרב "בית מנוחה" (דף קע"ד אות ע"ו)[62].

@שאלה יח

הנחת שני זוגות תפילין בב"א[63]

שאלה: היום מכינים תפילין גדולות, לכן הנוהגים לשים שני זוגות תפילין בבת אחת צריכים לשים את התפילין של רש"י גם על החצי העליון של הזרוע. האם במקרה כזה יש לסמוך על הגר"א, כמו שמובא ב'בן איש חי', או שיש להכין תפילין קטנות?

תשובה: יש לסמוך על הגר"א המובא בבן איש חי לעניין תפילין של יד[64].

@שאלה יט

ביטול ושינוי מנהג בזמן הנחת תפילין של ר"ת[65]

שאלה: מי שרגיל להניח תפילין של רש"י ורבנו תם יחד, האם הוא יכול בשעת הצורך להניח תפילין של רש"י לבד, ולאחר תפילת הלחש, להוריד אותן ולהניח תפילין של רבנו תם? האם צריך לעשות התרת נדרים לשם כך?

תשובה: כל מנהג טוב שאדם נוהג, אם נהג בו ג' פעמים הוי נדר. ואם כשהתחיל לנהוג חשב להמשיך כך אפילו אם נהג רק פעם אחת, נקרא נדר. לכן, צריך לעשות התרת נדרים, וראה שו"ע (יו"ד סי' רי"ד סעי' א'). אולם אם לא חושב לבטל את המנהג, אלא רק באונס ובאופן חד פעמי – אינו צריך התרה[66].

@שאלה כ

העדפת הנחת תפילין של ר"ת או תפילה כסידרה[67]

שאלה: כאשר הזמן דחוק ואם אניח גם תפילין של ר"ת אצטרך לדלג על קטעים בתפילה – מה עדיף, תפילה כסידרה, או להניח גם תפילין של ר"ת ולדלג בתפילה?

תשובה: כאשר הזמן מצומצם עדיף להניח תפילין של רש"י ושל ר"ת, ולדלג בתפילה כפי הסדר שכתוב בשו"ת רב פעלים[68].

@שאלה כא

חולה מעיים לענין תפילין ותפילה[69]

שאלה:

א. אני אדם מסורתי המשתדל להתפלל שלוש תפילות ביום. לאחרונה התחלתי לסבול מבעיות מעיים וקיבה, ובמחילה מכבודך, אני צריך לשירותים במשך כל היום, דבר המתבטא גם בלחץ בבטן ויציאת גזים. השאלה היא – האם במצבי מותר לי להניח תפילין ולהתפלל?

ב. באותו עניין. מפאת מצבי אני מסרב לעלות לתורה ולהתפלל לפני העמוד, האם אני נוהג כשורה או שמא אסור לי לסרב?

תשובה: לגבי הרגשת יציאה ולחץ בבטן בעת התפילה ועלייה לתורה. עיין בספרנו "ספר הלכה" (ח"ב עמ' ל'), מש"כ באריכות בדינים אלו[70].

למעשה – כל עוד אפשר להתאפק שיעור של שעה וחומש, מותר להמשיך להתפלל כך[71].

@שאלה כב

נגיעת גוי או גויה בתפילין[72]

שאלה: האם מותר לגוי לגעת בתפילין? האם מותר לגויה כשהיא בנידותה לגעת בתפילין?

תשובה: לא טוב שגוי או גויה נדה יגעו בתפילין, אך אם הם נגעו בהן, הן נשארו בכשרותן[73].

[1] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ל"ח.

[2] כתב השו"ע (או"ח סי' כ"ה סעי' ד'), ז"ל: "צריך שיהיו תפילין עליו בשעת ק"ש ותפלה", עוד כתב השו"ע (סי' ל"ז סעי' ב'), ז"ל: "מצותן להיותם עליו כל היום, אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול ליזהר בהם, נהגו שלא להניחם כל היום. ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת ק"ש ותפלה".

[3] כתב השו"ע (או"ח סי' פ"ט סעי' א'), ז"ל: "זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: ייראוך עם שמש (תהילים עב, ה). ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח – יצא. ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום. ואם טעה, או עבר, והתפלל אחר ד' שעות עד חצות, אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא. הגה: ואחר חצות – אסור להתפלל תפלת שחרית".

וכתב כה"ח (שם ס"ק ח'), ז"ל: "ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ו' שעות של היום, וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות. מגן אברהם ס"ק ד', סולת בלולה אות ד', רבינו זלמן אות א', חיי אדם כלל כ"ז אות א'. וכתב שם ה"ר זלמן דחשבינן אלו השעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים, וכן כתב חיי אדם שם".

[4] ראה בהערה הקודמת, וכתב כה"ח (שם ס"ק ג'), ז"ל: "כתב הפרי חדש אות א', וז"ל: המחבר סתם בכאן ולא פירש, והעיקר הוא דשלשה זמנים יש להתחלת זמן התפלה, והנה עיקר מצותה הוא מהנץ החמה וכותיקין דכתיב: ייראוך עם שמש, ולכתחילה יכול להתפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד, ומיהו אם התפלל משעלה עמוד השחר – יצא, וכדתנן במגילה: וכולן שעשו משעלה עמוד השחר – יצא, וגם התמיד אם שחטו משעלה עמוד השחר – לא נפסל, אלא שלכתחלה כל דברים שמצותן ביום עיקר הזמן הוא מהנץ החמה אלא שבתמיד, שצריך להקריב כל הקרבנות קודם תמיד של בין הערבים, הקדימו זמן מועט קודם הנץ החמה, אבל אם עשו משעלה עמוד השחר – פשיטא דיצא, ודלא כדמשמע מדברי רבינו ירוחם ז"ל שהביא בבית יוסף ומדברי המחבר ז"ל וזה פשוט, עכ"ל וכו', ואמנם עיין מה שכתבנו לעיל בסימן כ"ה אות כ"ז דלפי סודם של דברים צריך שילבוש ציצית ותפילין קודם קריאת שמע דקרבנות ולפחות קודם פרשת התמיד כיעו"ש, וזמן הנחת התפילין הוא משיראה את חבירו כמבואר בסימן ל' סעיף א' ובדברינו לשם בס"ד, אם כן כשימתין עד זמן הנחת תפילין וילבש ציצית ותפילין ויתחיל להתפלל מפרשת העקדה ואילך במיתון וישוב הדעת מלה במלה כפי הראוי שלא יחסר שום אות ובפרט כוונת השמות תהיה תפלת שמונה עשרה קרוב להנץ החמה שהיא יציאת גוף השמש על הארץ כנזכר בדברינו לעיל סימן נ"ח אות יו"ד, ואשרי מי שעובד את רבו כראוי ולא יקפיד על זמן מועט עבור התפלה כי הם דברים העומדים ברומו של עולם".

וכתב השו"ע (או"ח סי' ל' סעי' א') לגבי זמן הנחת תפילין: "זמן הנחתן בבוקר, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, ברחוק ד' אמות, ויכירנו". ועייין בא"ח (פרשת וירא ש"ר אות י"א), כה"ח שם (ס"ק א'-ב'), ועוד עיין כה"ח (סי' י"ח ס"ק י"ח) שכתב: "ומנהג עיר קודשינו ירושלים תובב"א לשער שעה אחת קודם צאת גוף השמש על הארץ כל זמן בזמנו בקיץ ובחורף יהיה, וכפי שחושבין זמן הנץ החמה דהיינו צאת השמש על הארץ כך חושבין זמן ברכת ציצית ותפילין שיהיה שעה אחת קודם". עוד כתב השו"ע (סי' נ"ח סעי' א'): "זמן קריאת שמע של שחרית, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, ברחוק ד' אמות, ויכירנו. ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות, שהוא רביע היום. ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד. הגה: שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ". וכתב הבה"ל (שם ד"ה כמו שיעור): "הנה מכל מה שהארכנו נראה לעין דנץ החמה נקרא מעת שניכר תחלת זריחתה על העולם וכמו שהעתקנו בפנים בשם תר"י והערוך ומביאם התוי"ט. וכו' אח"כ מצאתי כן בהדיא בירושלמי פ"ק דברכות שנץ החמה הוא העת שהחמה מתחלת לזרוח על ראשי ההרים כתר"י והערוך הנ"ל, וגם ברשב"א פ"ק דברכות מוכח להדיא, כן ומובא הירושלמי הזה ברמב"ן במלחמות פ"ק, מכל אלה מוכח להדיא שהדין כמו שכתבנו למעלה".

וכתב כה"ח שם (ס"ק נ"ח): "שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת וכו'. כן כתב הטור בשם הרמב"ם ז"ל, אבל מר"ן ז"ל בבית יוסף כתב, וז"ל: דבנוסחא אחרת מצאתי בדברי הרמב"ם כתוב במקום שיעור שעה אחת עישור שעה אחת, עכ"ל, ובכסף משנה על הרמב"ם פרק א' דקריאת שמע דין י"א כתב מר"ן ז"ל שם על זה שהיא נוסחא אמיתית יעו"ש, וכן הסכים הפרי חדש והמור וקציעה יעו"ש, וכן כתב העטרת זקנים אות ג' יעו"ש. ועיין מגן אברהם ס"ק ב' שכתב דלענין הדין אין חילוק בין הגירסאות ומה שכתבו עליו מחצית השקל ופרי מגדים באשל אברהם אות ב' יעו"ש. והרב הגאון מהר"א מוילנא בביאורו על השלחן ערוך כתב על דברי הגהה זו, וז"ל: כתבו האחרונים שטעות סופר וצ"ל: עישור שעה, ונראה שגם זה טעות וצ"ל: שליש עישור שעה יעו"ש, וכן כתב הרב מנחת כהן בשער מבוא השמש מאמר ראשון פרק ז' שאחר שהוכיח שנוסחא אמיתית היא כמו שכתב מרן ז"ל סיים, וז"ל: אף על פי ששיעור זה הוא יותר גדול מן השיעור שכתבתי למעלה משם מהר"ם אלשקאר, היינו משום שזמן זה זמן התחלת קריאת שמע עד שיעלה גוף השמש הוא עישור שעה אבל גוף השמש אינו אלא שני דקים ושני שלישי דק, עכ"ד יעו"ש, וכבר האריכו בזה בספר אהל מועד נתיב ד' סביב לאהל ויריעות האהל שהביאו דברי הראשונים והאחרונים וסתרו ראיית הבית דוד חלק אורח חיים סימן ל"ו, שכתב הנץ החמה הוא שעה אחת קודם שנראה לנו השמש על הארץ, והעלו דהנץ החמה הוא כשגוף השמש יצא על הארץ ונראה לנו לעינים, יעו"ש, וכן בספר וזרח השמש האריך הרחיב בזה בשם ראשונים והאחרונים והעלה דהנץ החמה הוא כשהשמש נראה לנו לעינים וכתב שכן הוא נמי דעת מרן ז"ל בבית יוסף יעו"ש, וכן מנהג בית אל יכב"ץ".

וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פ"ח סעי' פ"ג): "זמן הנחת תפילין הוא משיראה את חברו הרגיל עמו קצת בריחוק ד' אמות ויכירנו, וטוב לאחר ולא להקדים, ואם הקדים להניחם וברך עליהם אפילו לפני עמוד השחר – אין צריך לחזור ולברך לאחר שעלה עמוד השחר".

[5] שו"ע (או"ח סי' ל"ז סעי' ב'). הובא בהערה ב', וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ו'), ז"ל: "דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. ואם לא נזדמן לו אז או שהיה חולה מעיים בשעת מעשה – כל היום זמנו, ומחויב להניחן עכ"פ כדי שלא יבטל יום אחד ממצות תפילין". וראה מאמר מרדכי (לימות החול פ"ח סעי' פ"ד-פ"ו): "זמן הברכה – המניח תפילין בכל שעה משעות היום – חייב להניחם בברכה. ואם לא הניח תפילין במשך היום והתפלל ערבית מבעוד יום – יניח תפילין בלי ברכה, עד צאת הכוכבים. ואפילו אם לא התפלל ערבית אך הציבור – שרגיל להתפלל איתם – התפללו מבעוד יום – יניחם בלי ברכה מספק (וראה שו"ע סי' ל' סעי' ה' והחונים עליו. וע"ע עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ו'), אם לא הניח תפילין כל היום ונזכר בבין השמשות – יניחם בלי ברכה מספק (וראה עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ז', כה"ח סי' ל' ס"ק י"ז), חליצה קודם השקיעה – האר"י ז"ל היה נזהר מאוד לחלוץ את התפילין קודם שקיעת החמה, לכן טוב לאדם לעשות שמירה בטוחה לעצמו שלא יהיו עליו התפילין לאחר שקיעת החמה (וראה כה"ח סי' ל' ס"ק ז', י"ז)".

[6] תשמ"ו-תשמ"ז סימן מ"ה.

[7] ראה שו"ע (או"ח סי' פ"ט סעי' א') הובא בהערה ג', וכתב בשו"ע (שם סעי' ח'), ז"ל: "בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לדרך, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנה", וכתב כה"ח (שם ס"ק נ"ד), ז"ל: "ודע דדין זה בפלוגתא שניא, דזהו לסברת תנא קמא אבל רבי שמעון בן אלעזר סבירא ליה שימתין עד שיגיע זמן קריאת שמע ויקרא קריאת שמע ויתפלל כדי שיסמוך גאולה לתפלה, ואף על פי שלא תהיה התפלה מעומד כמ"ש במסכת ברכות דף ל' ע"א ובפירוש רש"י שם, וכו'. והמגן אברהם ס"ק ט"ז כתב דרוב העולם אין נזהרין בזה ואפשר דנוהגים כאידך פוסקים דפסקו כרבי שמעון בן אלעזר דמסמך גאולה לתפלה עדיף יעו"ש, וכן כתב אליה רבה אות י"ג, ולי נראה הטעם דלא נהגו העולם בזה משום דלפי דברי האר"י ז"ל צ"ל דוקא קריאת שמע קודם תפלת שמונה עשרה כידוע דבירורי אחו"פ דאחור יהיו קודם אמירת שמע בתיבת באהבה ותחלת המשכת המוחין יהיו בפסוק שמע ישראל וגמירתן בתפלת שמונה עשרה כמבואר בשער הכוונות דרוש ו' דקריאת שמע, ואחר כך בירורי אחו"פ דפנים יהיו בתפלת שמונה עשרה במילת באהבה כידוע ומבואר בשער הכוונות דרוש ב' דעמידה על תיבת באהבה יעו"ש, וגם צ"ל כל ד' חלקי התפלה כדי להעלות בי"ע אל האצילות כמבואר בדברינו לעיל סימן מ"ח אות א' ד"ה ודע כיעו"ש, ולכן לא נהגו לומר תפלת שמונה עשרה קודם קריאת שמע אלא אומרים כל סדר התפלה אחר עלות השחר קודם הליכתם לדרך או אחר כך כפי ראות עינם וישוב דעתם, ועיין עוד בזה מה שכתבנו לעיל בסימן כ"ו אות ו' יעו"ש. ואף על גב דאנן איתכא דמרן ז"ל סמכינן ואיהו פסק כמאן דאמר דיתפלל קודם בעמידה ואחר כך ימתין עד שיהיה זמן קריאת שמע וקורא, קיימא לן דאילו היה רואה מרן ז"ל דברי האר"י ז"ל היה פוסק כמותם, ועוד עיין מה שכתבנו לעיל סימן כ"ה אות ע"ה דהיכא דאיכא פלוגתא בין הפוסקים דעת המקובלים יכריע יעו"ש".

[8] ראה שו"ע (או"ח סי' ל' סעי' א'), כה"ח שם (ס"ק א'-ב'), בא"ח (פרשת וירא ש"ר סעי' י"א), ראה בהערות ג'-ד'.

[9] כתב הרמ"א (או"ח סי' נ"ד סעי' ג'), ז"ל: "וכן מי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש – יכול להניחם ולברך עליהם, אבל בין קדיש לברכו – לא יפסיק בשום דבר, וכ"ש שלא יפסיק לאחר שאמר הש"ץ ברכו קודם שמתחילין ברכת יוצר". וע"ע שו"ע ורמ"א (סי' ס"ו סעי' ב').

[10] ראה כה"ח (או"ח סי' פ"ט ס"ק ה'). וע"ע לעיל שאלה א'. היתר זה הוא רק לפועלים בשעת הדחק.

[11] זה לשון ספר הלכה מאמר מרדכי (לימות החול פ"ז סעי' מ"ח): "מאימתי מברך על הציצית בבוקר? משיכיר בין תכלת ללבן. ושיעורו, יש אומרים שהוא כשעה אחת לפני הנץ החמה, ויש החושבים את השעה כשעה זמנית לפי אורך היום, ויש אומרים ששיעור זה הוא כשש דקות אחר עמוד השחר, ונוהגים כסברא ראשונה". וע"ע שם (פ"ח סעי' פ"ג ופי"ג סעי' א'-ב').

[12] תשמ"ה 679-1.

[13] וכתב המאור הקטן (על הרי"ף ר"ה ה ע"א): "וראיתי להקדים לך הקדמות שהן לך כיסודות והעמודים לתמוך בהם הסודות הרמוזים מדרכי החכמה בשמועות הללו. דע לך כי אין היום והלילה שוים בזמנם כאחת בכל מקומות היישוב ולא בכל הארץ כולה, כי כל עשרים וארבע שעות מן היום ומן הלילה כל שעה מהן היא ערב במקום אחד ובקר במקום אחר על פני אורך הארץ כולה, והיא כהקפת הגלגל עליה המקיף ממזרח למערב, וזה הוא הפי' ב'ויהי ערב ויהי בקר' האמור בימי בראשית.

והקו המקיף את אורך הארץ על פני הפלך הרביעי משבעת הפלכים והוא האמצעי ביישוב יש לו ד' נקודות כנגד ד' רבעי היום, שהם תחלת היום ותחלת הלילה וחצי היום וחצי הלילה, וגם אלה ד' רבעי היום הם במזג מן הלח והיבש ומן הקור והחום כנגד ד' תקופות השנה, וארבע נקודות אשר בקו הסובב את אורך הארץ הראשונה קצה המזרח ויושביה הם השוכנים על שפת ים אוקיאנוס במזרח, והנקודה השנית היא שכנגדה והוא קצה המערב ויושביה גם הם שוכנים על שפת ים אוקיאנוס במערב, והנקודה השלישית היא אמצעית בין שתי הנקודות הראשונות האלה על פני כל הארץ, והיא נקראת: טבור הארץ ויושביה הם יושבי ירושלים וכל ארץ ישראל, והנקודה הרביעית שכנגדה מתחת לארץ וגם היא אמצעית בין שתי הנקודות הראשונות, והיא נקראת: טבור הים או לב הים או נקודות תהום. ויש בין כל נקודה ונקודה מארבע נקודות אלו עד הנקודה שכנגדה מרחק מהלך י"ב שעה באורך הארץ כפי ההקפת הגלגל עליהם, ומכל נקודה אל נקודה הסמוכה לה מהלך ו' שעות באורך הארץ מהקפת הגלגל עליהם, והמשל על זה כי כשיהיה בקר לשוכני מזרח לא יהיה בקר לשוכני ירושלים עד ו' שעות לאחר מיכן ועל דרך הזה אתה מחשב בכל שעה ושעה המרחק מכל נקודה מארבע הנקודות אל הנקודה הסמוכה לה, וזהו מהלך החמה בהקפת הגלגל בכ"ד שעות על ד' נקודות אלה.

ודע כי חשבון הימים הנמנים מימי השבוע תחלתו מן הנקודה השלישית שהיא טבור הארץ והיא א"י, והמשל על זה כי כשמתחיל יום ראשון מימי השבוע לשוכני ירושלים וא"י לא יתחיל לשוכני קצה המערב עד ו' שעות לאחר מיכן, ובטבור הים שלמטה מן הארץ והיא נקודת התהום לא יתחיל עד י"ב שעות לאחר מיכן, ולשוכני קצה המזרח לא יתחיל עד י"ח שעות לאחר מיכן, וכן בכל יום ויום מימי השבוע וכן בכל שעה ושעה מן היום ומן הלילה כך הוא סדרן לעולם. ונתברר לך מזה כי יש הקדמת י"ח שעות במנין ימי השבוע ושעותיהם בין שוכני ירושלים לשוכני קצה המזרח, ששוכני ירושלים מקדימין על שוכני קצה המזרח, אף על פי שאין המרחק ביניהם כפי מהלך הגלגל הגדול אלא שש שעות כשאתה מתחיל למנות מקצה המזרח, אבל במנין ימי השבוע ושעותיהם כך הוא הסדר להן. וזהו הסדר הנסדר להן מששת ימי בראשית וזהו המרחק ביניהן במהלך הגדול כשאתה מתחיל למנות מארץ ישראל". יוצא מדבריו שבמרחק 90 מעלות מירושלים מתחיל היום.

[14] כתב הכוזרי (מאמר ב' פיסקא כ'): "אמר החבר: והלא התחלת השבת אינה כי אם מסיני ומאלוש קודם לכן שירד המן בו תחלה ואין השבת נכנס אלא על מי שבא עליו השמש אחר סיני על המדרגה עד אחרית המערב, ואח"כ עד אשר תחת לארץ, ואחר כך עד הצין אשר הוא מזרח הישוב. ויקרא השבת לצין אחר ארץ ישראל בשמונה עשרה שעות, מפני שארץ ישראל באמצע לישוב, וכאשר בא השמש לארץ ישראל הוא חצי הלילה לצין, וחצי היום לארץ ישראל הוא בוא השמש לצין. וזה הוא סוד הקביעות אשר הוא נבנה על שמונה עשרה שעות, וכו' והרוחב אשר נחלקים בו הקטרים בקריאת יום בעצמו הוא י"ח שעות לא פחות ולא יותר, קוראים אנשי הקוטר הזה: שבת, וכבר יצאו אנשי קוטר אחר מן השבת קוטר אחר קוטר עד שתשלמנה שמנה עשרה שעות מן העת שהתחילה בו קריאת השבת, עד שתהיה השמש לעמת ראש ארץ ישראל, ותסתלק הקריאה מהיום ההוא ולא ישאר אדם שיקרא היום ההוא, אבל מתחיל בקריאת שם שאחריו. וכו' והסכים עם מה שאמרו רבותינו: "שצריך שיהיה לילה ויום מן החדש". וכבר נסתלק שם השבת מן הישוב והתחיל יום ראשון, אף על פי שיושבי ארץ ישראל יצאו משם יום השבת ושבו בתוך יום ראשון, כי אמנם הכונה השם השבועי הפושט בכל הישוב, שיאמר למי שהיה בצין ולמי שהיה במערב באיזה יום קבעתם ר"ה, ואמרו יום השבת על הדמיון, אף על פי שאחד מהם כבר היה יוצא מהמועד כשהיה האחד במועד בצרוף מקומותם מא"י, אבל בקריאת ימי השבוע היה להם המועד ביום אחד בעצמו. והנה ידיעת שבתות ה' ומועדי ה' תלויה בארץ שהיא נחלת ה', עם מה שקראתו, מאשר נקראת הר קדשו והדום רגליו ושער השמים וכי מציון תצא תורה ומה שהיה מזריזות האבות לדור בה והיא בידי עובדי עבודה זרה, והכספם לה והעלותם עצמותם אליה כיעקב ויוסף ותחנת משה לראותה, ונמנעה ממנו והיה קצף, והראתה לו מראש הפסגה והיה חסד, ומה שהיה מבקשת האומות פרס והודו ויון וזולתם להקריב עליהם ולהתפלל בעדם בבית ההוא הנכבד, ומה שהוציאו ממונם על המקום ההוא, ואם היו מחזיקים בחקים אחרים, מפני שלא קבל אותם הנמוס האמתי, ומה שהם מרוממים אותו עתה עם העדר הראות השכינה עליו ושכל האומות חוגגים אליו ומתאוים לו זולתנו מפני גלותנו ולחצנו, וממה שזכרו רבותינו ממעלתה, יארך ספורו".

[וכתב בשו"ת רדב"ז (חלק א' סימן ע"ו): "שאלת ממני אודיעך דעתי בענין השבת כי יש חילוק גדול בין השוכנים במזרח לשוכנים במערב, ונמצא שמה שהוא לאלו שבת הוי לאלו חול תשובה וכו' ודע כי נפל מחלוקת בין הראשונים מאי זה מקום מתחיל היום וגם מאי זה מקום מתחיל יום השבת, עיין במ"ש בספר הכוזרי ובעל יסוד עולם ולדעת כולם השוכנים בקצה המזרח השבת להם קודם השוכנים במערב, ונמצאו אלו מותרים במלאכה בזמן שאלו אסורים, אלא צריכים אנו לומר כי השבת נתן לכל א' מישראל כפי מקומו שימנה ו' ימים שלמים וישבות בשביעי ובזה יש זכר למעשה בראשית"].

[15] וכתב החזו"א בקונטרס ח"י שעות, וז"ל: כאשר יצא לאור ספר בשם היומם בכדור הארץ שבו הוא קובע שירושלים הוא מרכז ומירושלים למזרח הוא י"ב שעות השתנות היום וכן מירושלים למערב וכאלו זו דעת כל הראשונים, ובאשר הדבר בהיפך הגמור שדעת כל הראשונים שמירושלים ולמערב י"ח שעות ולמזרח שש שעות נתחייבנו לפרש הדברים וכו' ומירושלים עד קצה המזרח מקדימין לירושלים, והלכך הזכירו כל הראשונים דמקצה המזרח עד א"י צ' מעלות והבדל שש שעות וכו' והלא זהו היסוד בדברי הרז"ה שמירושלים ולמזרח מקדימין ומירושלים למערב מאחרין".

[16] כתב התפארת ישראל (ברכות פרק א' – בועז אות ג'): "אולם עיקר ספקתינו הוא רק במדינה צפונית בקיץ שאין שם לילה ממש כלל רק נשף ביוני ויולי. מתי יהיה זמן ק"ש ותפלה וציצית ושבת. ולכאורה יש להסתפק ג"כ במי שקרה לו שיבא בקיץ סמוך להנארדפאל [קוטב הצפוני], ששם יש איזה חדשים רצופים בקיץ יום ממש. ורואים החמה מקפת כל האופק סביב מזרח דרום מערב צפון. והאיך יתנהג הישראלי הבא לשם עם הספנים שהולכים לשם לצוד התנינים הגדולים (וואללפישע [לויתן]). מתי זמן תפלתו וק"ש שחרית וערבית ומתי ישבות שבתו. י"ל שם סימן אחר יש לו. דשם השמש מקיף מכל הד' רוחות כל כ"ד שעות. א"כ יודע שכל הקפה א' שתעשה השמש, ידע שהוא יום אחד. וא"כ אם יבוא לשם לפי חשבונו ביום א' ידע שהקפה השביעית שתעשה השמש הוא יום שבת. ואף על גב שזמן שחרית וערבית שלו לא ידע. ועי"ז לא ידע ג"כ מתי זמן כניסת ויציאת שבת. והאיך יתנהג אם כפי תושבי אייראפא או כפי תושבי אמעריקא. והרי ידוע שב' מדינות הללו אחת מונחת על פני כדור הארץ מצד א' והאחרת ממולה ממש מתחתיה. וא"כ כשמקדשין השבת באייראפא הוא תחלת עש"ק באמעריקא. וכשמבדילין במו"ש באייראפא הוא שחרית יום שבת באמעריקא. ואם זה האדם שבא סמוך לנארדפאל שרואה שמש בגבורתה עם תושבי אייראפא וגם עם תושבי אמעריקא (אב"י שנקודות מקומו הוא בין ב' המדינות האלו) מתי יתחיל ומתי יסיים שבת שלו שם. ואם גם נאמר שנותנין עליו חומרות וקולות המקום שיצא משם. עדיין יש להסתפק הכי יכול לידע מתי יתחיל ערבית ושחרית של מקום שיצא משם. י"ל דגם חשש זה אפשר לצדד בשיחשוב למפרע ע"פ אוהר [שעון] נכונה באיזה שעה הוא. למשל שיבא שם בשעה ו' שעל אוהר שלו. והוא לפי חשבונו שעה ו' לאחר חצות יום א'. יחשוב עוד ה' פעמים כ"ד שעות או ה' הקפות השמש עד נקודה ההיא. ואז יתחיל למנות ולשבות שבתו כ"ד שעות. ועכ"פ נ"ל שאם עשה אז מלאכה – אינו חייב מיתה ולא חטאת, דלא עדיף ממי שהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת (כשבת דף ס"ט ב'). ולפ"ז אם יהיו שם ב' אנשים א' מאמעריקא וא' מאייראפא כ"א ישמור שבתו לפי המקום שיצא משם ואין חיוב סקילה וחטאת לשום א' מהן מדאין חייבים כן רק מדרבנן. עוד נ"ל שרשאים להתפלל שחרית וערבית ולומר מעריב ערבי' ויוצר אור אף על גב שלהן לילה כיום יאיר. אפ"ה הן לפי מקומן אומרים כך, אבל במדינות צפוניות כעירנו וכדומה עדיין לא ידענו מתי זמן ציצית וק"ש. והקב"ה יאיר עינינו במאור תורתו לשמור ולעשות ולקיים מצותיו חוקותיו ותורתיו [אב"י וע' שבת (דף ל"ד ב') ביום המעונן מאי במתא חזי תרנגולא. בדברא עורבי אי נמי אדאני עי' רש"י שם]".

[17] תשד"מ 428-1.

[18] כתב השו"ע (סי' כ"ז סעי' א'), ז"ל: "מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל, בבשר התפוח שבעצם שבין  הקובד"ו ובית השחי, ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו, ונמצא מקיים: 'והיו הדברים האלה על לבבך' (דברים ו', ו'). הגה: וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד"ו,  אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי (סמ"ק)". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ד'), ז"ל: "בראש העצם – אין ר"ל ראש העצם ממש, דהתם עדיין נמוך הבשר, ועד שיתחיל להיות גבוה אין מקום תפילין, דאין ע"ז שם קיבורת, אלא ר"ל בגובה הבשר שבעצם, ולא בא הרמ"א בזה לחדש שום דבר רק במה שסיים: אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי, ור"ל אף שיש גם שם עדיין מקצת בשר תפוח. וגם דעת המחבר הוא כן, דדוקא מחצי העצם ולמטה כדמוכח בסעיף ז', ומה שכתב המחבר מתחלה: בבשר התפוח שבעצם, ע"כ ג"כ דכונתו מחצי העצם ולמטה. והגר"א בביאורו הסכים לדינא דכל מקום הקיבורת כשר להניח בו תפילין, וכן משמע בפרישה. ועכ"פ למטה ממקום הקיבורת – פסול לכו"ע, ע"כ נכון למנוע מלהניח תפילין גדולים, כי ע"פ הרוב מצוי בתפילין גדולים שסוף הקציצה מונחת למטה ממקום הקיבורת, אם לא שיקשרם לכתחלה בחצי העצם העליון, וגם זה לא נכון להקל לכתחילה בזה, אחרי דדעת המחבר ורמ"א להחמיר בזה. אך אם אין לו כ"א תפילין גדולים – טוב יותר שיקשרם בחצי העצם העליון במקום שנמצא עדיין בשר התפוח, ויצא בזה עכ"פ דעת הגר"א וש"פ, ממה שיהיו מונחים למטה ממקום הקיבורת ולא יצא בזה אליבא דכו"ע, וגם הברכה יהיה לבטלה".

עוד כתב השו"ע (שם סעי' ז'), ז"ל: "אעפ"י שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין, יניח תפילין כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין, כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד"ו הוא מקום הנחת תפילין". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק כ"ט), ז"ל: "ר"ל בבשר התפוח אשר לצד הקובד"ו, ולא עד הקובד"ו ממש. ואם נתפשט המכה בכל בשר התפוח אשר לצד הקובד"ו, יוכל לסמוך על דעת המקילין להניח בבשר התפוח אשר בחצי העליון של עצם. ואם המכה גדולה ומצטער בהנחת התפילין – פטור מלהניח התפילין של יד אפילו נשאר לו מקום, ויניח של ראש לבד".

וכתב כה"ח (שם ס"ק ג'), ז"ל: "פירוש כל חצי העצם הנקרא זרוע הסמוך לקובד"ו כשר להנחת תפילין, כן כתב בית יוסף בשם הגהת סמ"ק ושמושא רבא, וכן כתב בשלחן ערוך לקמן סעיף ז', וכן כתב הלבוש, וכן כתבו האחרונים. ואף על גב דמרן ז"ל כתב בבדק הבית דאין לסמוך על זה ולהכשיר להניח תפילין בכל חצי הזרוע כי אם במקום התופח וכו' עכ"ל, יש לומר דאחר כך כשחבר השלחן ערוך חזר בו ופסק כהגהת סמ"ק ושמושא רבא, כי גם לשון הרמב"ם והטור יתפרש כך, דהשלחן ערוך חברו אחר ספר בדק הבית כמו שכתב שיירי כנסת הגדולה בסופו בכללי הפוסקים אות נ"ב, וכן כתב מאמר מרדכי אות א'. ומ"ש בסעיף ז': מחציו עד הקובד"ו, לאו דוקא עד ממש לקובד"ו דשם אין תופח, כי אם למעט חצי העצם הסמוך לשחי. פרי מגדים אשל אברהם אות ב', וכן כתב רבינו זלמן אות ב', חיי אדם כלל י"ד אות יו"ד, בן איש חי פרשת חיי שרה אות ו'. אמנם דעת הגאון רבי אליהו מווילנא ז"ל בס"ק ה' כל הבשר התפוח שעל כל הפרק בין הקובד"ו ובין בית השחי – כשר לתפילין והוא הנקרא קובד"ו בלשון הגמרא יעו"ש, והביאו בפסקי הגר"א אות א', חיי אדם שם, בן איש חי שם. וכתב הרה"ג בן איש חי שם, וז"ל: דלכתחלה צריך לחוש לסברת הפוסקים דסבירא להו בחצי השני לא יניח תפילין אפילו על בשר הגבוה המגיע שם, ולכן הלובש רש"י ור"ת ביחד יזהר לעשותם קטנים כדי שיוכל להניחם על בשר תפוח שבחצי הראשון של הפרק, והיכא דלא אפשר בהכי יש לסמוך על סברת הגר"א ז"ל הנ"ל דסבירא ליה כל בשר הקבורת ראוי להניח בו תפילין עכ"ל. ואף על גב דהחיי אדם שם כתב דאם מניח בחצי העצם העליון – לא יברך, ליכא למיחש בזה לספק ברכות להקל כיון דלדידן מברכין ברכה אחת לשתיהן לשל יד ושל ראש, וגם לובש תפילין של יד דר"ת, לכן יוכל לברך גם כן ולית חששא. ועיין בסה"ק קול יעקב סימן ל"ד אות יו"ד". וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פ"ח סעי' כ"ז).

[19] תשד"מ 702-1.

[20] כתב הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פ"י ה"ז), ז"ל: "וצריך להזהר בשעה שלובש שלא יהיה אבק בין בגדו לבשרו ולא כינה אף על פי שהיא בחיים, ושלא תכנס הרוח בשעת העבודה בין בשרו לבגדו עד שיתרחק הבגד מעליו, ולא יכניס ידו תחת חלוקו לחיק, ולא יצא שערו מן הבגד, ולא יהיה בבגד נימא מדולדלת, ואם היה שם אחד מכל אלו – עבודתו כשירה".

וכך כתב השו"ע (סי' כ"ז סעי' ד'), ז"ל: "לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד לא שנא של ראש. הגה: ודוקא בתפילין, אבל ברצועות – אין להקפיד". עוד כתב השו"ע (סי' קס"א סעי' ב'), [לענין נטילת ידים] ז"ל: "כל דבר שאינו מקפיד עליו – אינו חוצץ. היה דרכו של זה להקפיד וזה אין דרכו להקפיד, למי שדרכו להקפיד – חוצץ, למי שאין דרכו להקפיד – אינו חוצץ. כיצד? היה אחד צבע והיו ידיו צבועות – אין הצבע חוצץ על ידיו אף על פי שיש על ידיו ממשות של צבעונים. לא היה צבע, אם היו ידיו צבועות ויש ממש הצבע על ידיו – הרי זה חוצץ, שהדיו היבש – חוצץ, והלח – אינו חוצץ. וכן הנשים שדרכן לצבוע ידיהם לנוי וכיוצא בזה – אין אותו צבע חוצץ". וכתב המשנ"ב (ס"ק י"ד), ז"ל: "ור"ל כמו התם גבי דיו שהלח – אינו חוצץ, מטעם שנמחה במים ומי הנטילה מגיעין לגופו, ה"ה לצבעים שהם כמו דיו דוקא שממשו עליו, הא אם אין בו ממש רק חזותא של צבע בעלמא – אין שייך חציצה, וה"ה שחרורית שאין בה ממש – אינה חוצצת [אחרונים]. ומי שכותב תדיר, אפילו יש ממשות של דיו יבש על אצבעותיו – אינו חוצץ, דהרי אין דרכו להקפיד ע"ז". וראה עוד בשו"ע (יו"ד סי' קצ"ח סעי' י"ז), וכתב בש"ך (שם ס"ק כ"א), ז"ל: "ועוד שהמראה מן הצבע אין בו ממש ואינו דומה לדיו שחוצץ, דהתם יש ממשות הדיו, כ"כ ר' ירוחם והרמב"ן והרשב"א", וע"ע בברכ"י (סי' כ"ז אות ד'), וכתב כה"ח (שם ס"ק י"ח), ז"ל: "בשו"ת פני אריה סימן ו' כתב דאבק לבן שמפזרין כיון שהוא לנוי – אינו חוצץ, ואני אמרתי בחפזי דיש להשיב ממה שכתבתי בברכי יוסף סימן כ"ז [הבאנו דבריו לעיל אות ט"ז], דאפילו דבר שאינו חוצץ – יש להקפיד, דבעינן על בשרו ממש כבגדי כהונה עי"ש, וצריך עיון בדבר. קשר גודל סימן ג' אות ל"א". וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פ"ח סעיפים מ"ד, מ"ה).

[21] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ל"ד.

[22] כתב השו"ע (סי' כ"ז סעי' ו'), ז"ל: "ואטר יד ימינו, אם עושה כל מלאכתו בשמאלו – מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם, ואם שולט בשתי ידיו – מניח בשמאל כל אדם". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק כ"ה): "ר"ל שעושה כל המלאכות בשניהם שוה בשוה, אבל אם נקל לו לעשות בשמאל אף שיכול לעשות אותם גם בימין, זה לא מיקרי שולט בשתי ידיו [כן מוכח לקמן בסימן תרנ"א בש"ת עי"ש]". וראה בשאלה הבאה ובהערות.

[23] תשד"מ 1256-1.

[24] כתב השו"ע (סימן כ"ז סעי' ו'): "ואם כותב בימינו, ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו, או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין – י"א שיניח תפילין ביד שתש כח, דבעינן יד כהה, וי"א שהיד שכותב בה היא חשובה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה (הגה: והכי נהוג)".

[25] כתוב בגמ' מנחות (ל"ז ע"א): "ת"ר: אטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו. והתניא: מניח בשמאלו שהוא שמאלו של כל אדם! אמר אביי: כי תניא ההיא, בשולט בשתי ידיו". ופרש"י "ימין של אטר – הויא שמאל לדידיה הואיל ורוב כחו בשמאלו". וכתב בביאור הגר"א (שם) "ודברי רש"י הן עיקר ובלא"ה כן עיקר כנ"ל ולכן סברא ראשונה עיקר".

[26] (סי' י' סעי' י"ב).

[27] (סי' כ"ז ס"ק ל"ד).

[28] כתב כה"ח שם (ס"ק ל"א): "הכי איתא בפרק הקומץ דף ל"ז ע"א, תנו רבנן: אטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו, והתניא מניח בשמאלו שהוא שמאלו של כל אדם, אמר אביי: כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו ע"כ. ולשון זה נוכל לפרש דלא מקרי אטר ומניח תפילין בימינו שהוא שמאלו אלא אם כן הוא שולט בכל דבר בשמאלו בין בכתיבה בין בשאר מלאכות, אבל אם הוא כותב בימין ושאר מלאכות עושה בשמאל או איפכא – מניח בשמאל כל אדם, דכל שאינו עושה כל מלאכתו הצריך לו בשמאל מיקרי יד כהה דהא אינה יכולה לעשות לו כל מלאכתו, ואף על גב דבימין נמי אינו יכול לעשות כל מלאכתו, מכל מקום אמרינן מה ראית וכו' ושדינן ליה ארובא דעלמא. מיהו הרא"ש כתב בהלכות קטנות סימן י"ח בשם ספר התרומה והביאו בית יוסף דאדם הכותב בשמאל ושאר רוב מעשיו עושה בימין או כותב בימין ושאר רוב מעשיו עושה בשמאל, זה הכלל – יניח תפילין ביד שתש כחה, כרב אשי דדריש יד כהה ולא אזלינן בתר כתיבה, עכ"ל. וכתב בית יוסף דכן נראה שהוא מסקנת המרדכי, ובסמ"ק כתב דאם כותב בימינו ושאר כל מלאכתו עושה בשמאלו, הוי כשולט בשתי ידיו ומניח תפילין בשמאל, ושתי סברות אלו הביאם מרן ז"ל בשלחן ערוך בשם יש אומרים ויש אומרים. ובהרגיל עצמו לעשות מלאכה בשמאל, כתב שם המרדכי דלא הוי הרגלתו כלום למיקרי אטר אלא אם כן נולד כן וכו' ויש לדחות היינו הך דמשני בשולט בשתי ידיו, ומיהו נראה לר"ץ דבעיקר כח תליא מילתא ע"כ, והביאו בית יוסף, ואם כן בזה דהרגיל עצמו נמי בפלוגתא שניא, וכן כתב המגן אברהם ס"ק ט'. אמנם הרב מהר"י צמח בספר זר זהב האריך והרבה בראיות שאטר יד ימינו אינו רשאי לשנות משאר כל אדם שלא לשנות הסדר העליון יעו"ש, והביאו שלמי צבור דף מ' ע"ג, שערי תשובה אות י"א, יפה ללב אות ג', בן איש חי פרשת חיי שרה אות ז', וכן כתב בספר נגיד ומצוה יעו"ש, והאמת אתו שכן האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ז' דתפילין נתן טעם בסוד שצריך להיות תפילין של יד דוקא בזרוע שמאל יעו"ש. על כן מי שהוא אטר ועושה כל מלאכתו בשמאל, בין הכתיבה בין שאר מלאכות, דזה לכולי עלמא הוי אטר – מניח תפילין ביד שמאלו שהוא ימין של כל אדם ומברך עליו ומתפלל בו כיון דדין האטר נזכר בגמרא, רק אחר התפלה כשיחלוץ התפילין חוזר ומניח ביד שמאל של כל אדם כדי לצאת ידי חובה לדעת מהר"י צמח והאר"י ז"ל, ולא יברך עליו כי אם בלא שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו ויקרא בו קריאת שמע, וכן כתב בן איש חי שם. וזה שחוזר ולובש בשמאל כל אדם אם ידו משגת יעשה שני תפילין של יד כדי שיבוא הנחת תפילין על הסדר המעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד והיו"ד לצד הלב, ואם אי אפשר לו, ישאל תפילין מאחר או יהפוך התפילין ויהיה המעברתא לצד היד והקציצה לצד הכתף כדי שיהיה היו"ד לצד הלב כמו שכתבנו לעיל אות י"א. אבל אם כותב בימין ועושה שאר מלאכתו בשמאל או איפכא, וכן מי שהרגיל עצמו לעשות מלאכה בשמאל – זה יניח בשמאל כל אדם ויברך עליו ויתפלל בו, דכיון שיש בזה מחלוקת הפוסקים אמרינן דעת המקובלים תכריע ולא חיישינן לספק ברכות כמו שכתבנו לעיל סימן כ"ה אות ע"ה יעו"ש, ועוד כיון שהוא ספק שיש בו מחלוקת הפוסקים שדינן ליה בתר רובא דעלמא. ואף על גב דמרן ז"ל כתב בזה יש אומרים ויש אומרים, וביש אומרים בתרא כתב לילך אחר הכתיבה, וקיימא לן דדעתו ז"ל לפסוק כדיעה שנייה, קים לן אילו היה רואה דברי האר"י ז"ל גם הוא היה פוסק כן וכמו שכתבנו לעיל סימן כ"ה אות ע"ה. מיהו הרוצה להחמיר ולהניח גם ביד ימין דכל אדם אחר התפלה תבא עליו ברכה. ומה שכתב החסד לאלפים סוף אות ה' דאיש כזה יניח תפילין בשתי ידיו בשעת קריאת שמע וכו', אינו נראה, ועוד דאיכא חשש דבל תוסיף כמו שכתב יפה ללב שם וכן כתב בן איש חי שם, אלא מה שכתבנו הוא העיקר. ודע דנפקא לן עוד מזה ממה שאמרו לענין כתיבת תפילין דדרשו שם במנחות: 'וקשרתם וכתבתם', מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, ואם כן צריך לכתוב ביד שקושר בה תפילין, ואף על גב דרש"י ז"ל שם כתב דרוב בני אדם כותבין בימין וכו' משמע דבדיעבד כשר אם לא כתב ביד ימין, אין כן דעת הפוסקים אלא אפילו בדיעבד פסול כמ"ש בסימן ל"ב סעיף ה' ובדברינו לשם בסה"ק קול יעקב יעו"ש, ואם כן מי שהוא כותב ביד ימין ועושה מלאכתו בשמאל או כותב בשמאל ועושה מלאכתו בימין כיון שכתבנו שצריך להניח תפילין בשמאל כל אדם, צריך לכתוב תפילין דוקא ביד ימין של כל אדם, כיון שקושר בה תפילין, ועיין מ"ש בקול יעקב לסימן ל"ב אות כ"ה, ואם הוא כותב בשמאל של כל אדם וגם כל מלאכתו עושה בשמאל של כל אדם שכתבנו לפום דינא, צריך להניח בימין של כל אדם ומברך עליו אלא רק שצריך לחוש לסברת מהר"י צמח ולהניח תפילין אחר התפלה בשמאל של כל אדם, גם בכתיבה כן דבעל נפש יחוש לסברת מהר"י צמח דלסברתו צריך לכתוב בימין של כל אדם שקושר בה תפילין, ואם כן לצאת אליבא דכולי עלמא צריך לקנות תפילין דוקא ממי שכותב בימין של כל אדם וגם שאר מלאכתו עושה בימין של כל אדם, וכן כתב מהרי"ח בספר רב פעלים חלק אורח חיים חלק ב' סימן ט' יעו"ש, אמנם לפום דינא אם כותב בשמאל של כל אדם וגם כל מלאכתו עושה בשמאל של כל אדם וכתב בשמאל של כל אדם שהוא ימין דידיה – מותר, וכמו שכתב מרן ז"ל בסימן ל"ב סעיף ה', ועיין קול יעקב סימן ל"ב אות כ"ד".

[29] שכתב שם, וז"ל: "עיין במ"א שכתב דלדעה זו אפילו אם הוא שולט בשתי ידיו בכתיבה – מניח בשמאל כל אדם, אף ששאר כל מעשיו עושה בשמאלו, ועיין עוד שם שהביא דעת הב"ח שחולק וסובר דדוקא אם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו שבזה נחשב כשולט בשתי ידיו, אבל אם כותב בשמאלו ושאר מלאכתו עושה בימינו – יניח בשמאל של כל אדם, אך המ"א מסיים עליו: שאנו אין לנו אלא פסק השו"ע, וכן סתמו כהמ"א הרבה מאחרונים שאחריו, אך הארה"ח החזיק בדעת הב"ח להלכה, והגר"א בביאורו החזיק לגמרי כדעה הראשונה דלא אזלינן כלל בתר כתיבה, וא"כ אם כותב בימין ושאר מעשיו עושה בשמאל – יניח בימין, אך מ"מ נלענ"ד דנוכל להמליץ על העולם דנוהגין כהלכה אליבא דכו"ע ומנהגן של ישראל תורה היא, דנ"ל דאפילו לדעה הראשונה ה"מ דביד שכותב בה אין יכול לעשות פעולות האחרות, אבל אם באותו יד יכול ג"כ לעשות פעולות האחרות, רק שנקל לו לעשות בהיד השני, מקרי שולט בשתי ידיו לכו"ע, כיון דבהיד השני אינו יכול לכתוב כלל וכל יד יש לה מעלה בפני עצמה, ואין זה דומה למה שכתבנו במ"ב סקכ"ה ד"ה שולט. ולמדתי דבר זה מתורתו של הרב שערי תשובה לקמן בסימן תרנ"א לענין לולב ששם אין לכתיבה שום מעלה לכו"ע רק כסתם פעולה יחידית, וכמו בכאן לדעה ראשונה לענין תפילין, ואפ"ה כתב שם דזה מיקרי שולט בשתי ידיו מחמת סברא זו, וא"כ ה"ה הכא אפי' לדעה הראשונה, ולהגר"א שהולך בשיטתם אם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה בשמאל מחמת שנקל לו – יניח התפילין בשמאל כל אדם, כנלענ"ד".

[30] ראה מנחות (ל"ז ע"ב). וע"ע שאלה הבאה.

[31] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קמ"ב.

[32] מאמר מרדכי לימות החול (פרק ח' סעי' ל"ח).

[33] בא"ח (פרשת חיי שרה ש"ר סעי' ז').

[34] וע"ע בהרחבה שאלה הקודמת.

[35] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קפ"ה.

[36] כתב השו"ע (או"ח סי' כ"ח סעי' א'): "חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, שלא יסיח דעתו מהם. וימשמש בשל יד תחלה, וכשיאמר: וקשרתם לאות על ידך (דברים ו, ח) ימשמש בשל יד, וכשיאמר: והיו לטוטפות בין עיניך (דברים ו, ח) ימשמש בשל ראש". וכתב כה"ח (סי' ס"א ס"ק ס"ו): "אך לא ימשמש כאשר ימשמש העור בלי שום לב מצות אנשים מלומדה, אלא אחר כונת הלב הן הדברים שיזכור התפילין ומה שכתוב בהם וישעבד מוחו ולבו להקב"ה וישמח ישראל בעושיו אשר קדשנו במצותיו ועיטרנו בהם. חסד לאלפים אות יו"ד". וראה בכה"ח (סי' כ"ח ס"ק ב' וג').

וראה מש"כ במאמר מרדכי לימות החול (פרק ח' סעי' ס"ג) "לא יסיח דעתו מהתפילין, ורק בשעה שעוסק בתורה או בתפילת העמידה יכול להסיח דעתו מהם, ולכוון בתורה ובתפילה. ולכן יש נוהגים לקחת גיליון נייר גדול מדפי הסידור ולכתוב בראשו: "תפילין" ולהניחו בולט בין דפי הסידור כדי שלא יסיח דעתו מהתפילין, ועדיף כך ממה שיכתוב על הסידור עצמו. בשיעור הזמן של היסח הדעת יש אומרים שהוא זמן הילוך מאה אמה, ויש אומרים שהוא זמן הילוך ד' אמות, וכן נוהגים".

[37] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ל"א, וכן השיב בקצרה בתשמ"ו-תשמ"ז סימן קנ"ב.

[38] כתב השו"ע (או"ח סי' כ"ז סעי' י'): "צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף. צריך לכוין הקציצה שתהא באמצע, כדי שתהא כנגד בין העינים, וגם הקשר יהיה באמצע העורף ולא יטה לכאן או לכאן". וכתב בכה"ח (שם ס"ק מ"ג): "ואם הניח הקשר למטה בעורף בגומא, כתב קיצור של"ה שם בשם שלטי הגבורים לא די שלא קיים המצוה אלא שמברך ברכה לבטלה, וכן כתב נוה שלום אות י"ט בשם קיצור של"ה. ותימה דהלא השלטי הגבורים בצמיחת השערות תלי מילתא כאשר יראה הרואה בשלטי הגבורים אשר סביבות המרדכי והביאו כנסת הגדולה והאחרונים כמו שכתבנו לעיל אות מ', וכן השערי תשובה אות י"ז הקשה קושיא זו, וכתב: ומכל מקום נראה שיש לעשות כן לכתחילה דבעינן שיהיה נהדק היטב סביב לראשו וכמו שכתב העטרת זקנים והבאנו דבריו באות הקודם יעו"ש, וכן כתב החסד לאלפים אות ח' צריך שיהא הקשר מאחורי הראש על גבי הגומא שיש בעורף, ור"ל למעלה מן הגומא והוא בסוף עצם הגלגולת וכמו שכתבו מרן והרמב"ם ז"ל, וכן כתב יפה ללב שם. מיהו אותם אנשים שיש להם שער בעורף על צוארם לא חשיב הנחה באותו מקום ואפילו בדיעבד כי כן משמע מלשון המרדכי שהבאנו דבריו לעיל שכתב: וכן הקשר שהניח למטה מצמיחת השערות על הצואר וכו' יעו"ש, ואם בשערות לבד תליא מילתא כיון שאמר למטה מצמיחת השערות די ולמה ליה למימר עוד על הצואר, אלא לומר לך בעינן שתים: דוקא בעינן על צמיחת השער וגם למעלה מן הצואר, הא אם הניח למטה מצמיחת השערות או על הצואר ואפילו יש שם שערות – לא חשיבא הנחה. ועיין פרי מגדים במשבצות זהב אות יו"ד". וראה במשנ"ב שם (ס"ק ל"ה).

וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פ"ח סעי' ל"ד): "קשר "הדלת" שבקצה האחורי של התפילין של ראש צריך להיות באמצע העורף, למעלה מן הגומא (ולא בה) בסוף עצם הגולגולת, והוא מכוון כנגד הפנים. והמשנה ממקום זה – לא יצא ידי חובתו".

[39] תשמ"ח-תשמ"ט סימן נ"ח.

[40] דברים (כ"ח, י').

[41] כתב השו"ע (סי' כ"ז סעי' י"א): "תפילין של ראש  טוב להיותם גלוים ונראים, אבל תלמיד בפני רבו אין דרך ארץ לגלות תפילין בפניו. הגה: ובשל יד אין להקפיד אם הם גלוים או מכוסים (מרדכי שם). ונראה לי דעכשיו שאין מניחים אלא בזמן ק"ש ותפלה, אפילו תלמיד לפני רבו יכול לגלות אף בשל ראש, וכן המנהג שלא ליזהר". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק מ"ה): "דכתיב: 'וראו כל עמי הארץ' וגו' וטוב שגם הקשר יהיה מגולה אבל אין נוהגין כן. ובדיעבד אף אם היו מכוסים לגמרי – יצא".

וכתב הבא"ח (פרשת וירא ש"ר סעי' י"ח): "ודע כי אף על גב דמרן ז"ל בס"ס כ"ז כתב תש"ר טוב להניחם גלויים, הנה המקובלים ז"ל ס"ל לכסות בטלית, שיוריד הטלית עד סוף המצח, וטעמם ונימוקם עמם ע"פ הסוד, וזה עיקר".

וכתב כה"ח שם (ס"ק נ"ו): "והרב הלבוש כתב: תפילין של יד יהיו מכוסים בבגדו, דכתיב: 'לך לאות' – ולא לאחרים לאות, והביאו הברכי יוסף אות ה' ושערי תשובה סוף הסימן". וכתב כה"ח (סי' כ"ה ס"ק ל"ב): "וצריך לכסות זרועו בטלית בשעת הנחת תפילין כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע. שער הכוונות בדרוש ה' דתפילין ד"ה סדר הנחת התפילין, פרי עץ חיים שער התפילין פרק יו"ד, עולת תמיד דף ל"ד ע"ב הנדפס מחדש בירושלים ת"ו, אליה רבה אות ה', ברכי יוסף סימן ז"ך אות ה', שלמי צבור דף ט"ל ע"ד, זכור לאברהם חלק א' אות ת', בית עובד בדיני הנחת תפילין אות כ"ח, כסא אליהו אות ב', שערי תשובה סוף סימן כ"ז, חסד לאלפים אות י"ב, כף החיים לה"ר חיים פאלאג'י סימן יו"ד אות י"ח, בן איש חי פרשת וירא אות ט"ו. ובספר בנימין זאב נתן סימן לדבר: 'כי יד על כס יה', והביאו שלמי צבור שם. ומהריק"ש ז"ל טעמא טעים, משום שנאמר: 'והיה לך לאות על ידך' – ולא לאחרים, יעו"ש, והביאו כף החיים שם ובן איש חי שם. ואפילו יושב לבדו או בבית אפל גם כן צריך לכסות, כן משמע מסתמיות דברי הרב ז"ל, וכן כתב בן איש חי שם. וכן בהנחת תפילין של ראש צריך לכסות ראשו בטלית בשעת הנחה כדי שתהא בהצנע, כן משמע מדברי הצמ"ח בפרי עץ חיים שם שכתב, וז"ל: ואם זה נאמר בתפילה של יד וכו' עלמא דאתגליא וצריך לכסותן אפילו בהנחתן מכל שכן בתפילה של ראש שהם מכלל הבחינות המכוסים, עכ"ל, וכן כתב הברכי יוסף סימן ז"ך אות ה' בשם מר זקנו ז"ל, והביאו שלמי צבור דף ט"ל ע"ד".

ועוד כתב (סי' ח' ס"ק י"א): "ולפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוונות בדרושי ציצית דרוש ה' ודרוש ו' צריך לכסות התפילין של ראש בטלית הגדול, וכו' ומשמע שיהיו מכוסים לגמרי שיהיו מכוסים כל זמן שהם מונחים על הראש, וכן הוא בהדיא בספר מצת שמורים. וכו' ומה שכתב מחצית השקל על דברי מגן אברהם שהכוונה שהטלית יכסה כל הראש וגם התפילין ויהיה הטלית כעין גג על התפילין אבל מכל מקום יהיו נראים מלפניו, משום דכתיב: 'וראו כל עמי' וכו', כתב שם היפה ללב נר"ו דאין ראיה דיש לומר אף על פי שמכוסה בטלית מכל מקום ניכר שיש לו תפילין בראשו שבולטים בטלית או בכובע וכמו שכתב מגן אברהם גופיה בסימן ז"ך ס"ק ך' יעו"ש וכו' עי"ש".

[42] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קט"ז.

[43] תשמ"ח-תשמ"ט סימן קט"ו.

[44] כתב השו"ע (יו"ד סי' קנ"ו סעי' ב'): "אסור לאיש להסתכל במראה, משום לא ילבש גבר (דברים כב, ה), אלא אם כן משום רפואה, כגון שחושש בעיניו, או שמספר עצמו, או אם מסתפר מן העובד כוכבים בינו לבינו. וכדי ליראות אדם חשוב – מותר לראות במראה. הגה: וי"א הא דאסור לראות במראה היינו דוקא במקום דאין דרך לראות במראה רק נשים, ואית ביה משום לא ילבש גבר (דברים כב, ה), אבל במקום שדרך האנשים לראות ג"כ במראה – מותר (ר"ן פא"מ). ואפילו במקום שנהגו להחמיר, אם עושה לרפואה שמאיר עיניו, או שעושה להסיר הכתמים מפניו או נוצות מראשו – שרי (סמ"ג בשם הר"ר זעלקיל). וכן נהגו". וכתב השו"ע שם (סי' קפ"ב סעי' א'): "המעביר שער בית שחי ובית הערוה, אפילו במספרים כעין תער – היו מכין אותו מכת מרדות. בד"א, במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר – אין מכין אותו". משמע שאין מכין אבל איסור יש, וכתב הש"ך שם (ס"ק א') שה"ה לראי שכולם נלמדים מדין לא ילבש. אמנם אם לא מתכוון בשביל להתיפות אלא לצורך הנחת תפילין – מותר [וכן מותר לאדם לתקן עצמו כדי שלא יהיה פרוע].

[45] כתב השו"ע (או"ח סי' ל"ד סעי' ד'): "לא יניח ב' הזוגות בכיס א', שהאחד מהם הוא חול ואסור להניחו בכיס תפילין, אלא יעשה שני כיסין וסימן לכל כיס, שלא יתן של זה בזה", וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ח): "ומיירי שהוזמן הכיס תחלה רק לדעת אחד מהם, אבל אם נעשה מתחלה להניח בו שניהם – שרי".

[46] תשד"מ 703-1.

[47] כתב השו"ע (סימן ל"ז): "קטן היודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן ושלא יפיח בהם. הגה: ושלא ליכנס בהן לבית הכסא (רש"י פרק לולב הגזול), חייב אביו לקנות לו תפילין לחנכו. הגה: וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג  שנים ויום אחד. (בעל העיטור) וכן נהגו, ואין לשנות". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ב): "ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן [מ"א] ועיין בבה"ל". וכתב בבה"ל שם (ד"ה "וכן נהגו"): "ועיין בפמ"ג שמצדד לפסוק כמש"כ הב"ח דעכ"פ קטן בן י"ב שנה הלומד תלמוד ומבין יכול להניח תפילין דעליו בודאי נוכל לסמוך אם יודע לשמור את עצמו מהדברים הנזכרים בסמוך".

וכתב כה"ח שם (ס"ק י"ד): "ואף על פי שהרב בעל המפה והלבוש כתבו שנהגו כסברת בעל העיטור ואין לשנות, אנו אין לנו אלא כדברי הרב בית יוסף ז"ל שסובר דקטן ממש בן תשעה בן עשרה שנים. הר"ש הלוי ז"ל בתשובותיו חלק א' חלק אורח חיים סימן א', ועיין שם שהרבה להקשות על סברת בעל העיטור יעו"ש, והביאו כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף ושיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ב', וכן הסכים הב"ח ז"ל כסברת מרן ז"ל והביאו שיירי כנסת הגדולה שם ושתילי זיתים אות ו', וכן כתב עולת תמיד אות ד'. וכתב הב"ח: והכי נקטינן דבקטן הלומד תלמוד אפילו אינו אלא בן י"ב שנה היודע לשמור תפיליו, אביו חייב לקנות לו תפילין, וכן נהגו, ודלא כהרב בהגהה דאוסר עכ"ד, והביאו עולת תמיד שם, אליה רבה אות ג'. ועיין סידור בית עובד בדיני מי הם החייבים בתפילין אות ד' וברכי יוסף אות ה' ושיורי ברכה אות ג' ובדברינו לסימן טו"ב אות יו"ד ולסימן ע' אות ו'. ואפילו לדעת מור"ם ז"ל כתב המגן אברהם ס"ק ד' דעכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן, והביאו אליה רבה שם, וכן כתב רבינו זלמן אות ג', בית עובד שם, קיצור שלחן ערוך סימן יו"ד אות כ"ד".

ועוד כתב שם (ס"ק י"ג): "וזהו החינוך הוא מדרבנן, אבל מדאורייתא – פטור מתפילין ואפילו יודע לשמור תפילין שלא יישן וכו' עד שיהיה בן י"ג שנים ויום אחד ואז הוא בעצמו חייב לקנות לו תפילין כי היכי דחייב בכל מצות עשה מן התורה. ב"ח. וז"ל שערי תשובה אות ד' כל שהגיע לי"ג שנים ויום אחד אף שאין ידוע שהביא שערות – חייב בתפילין מדינא מחמת חזקה דרבא, דכל שהגיע לכלל שנים חזקה הביא סימנים, עכ"ל".

אמנם מנהגנו ראה במאמר מרדכי לימות החול (פרק ח' הל' צ"ט): "קטן שיודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן או יפיח בהם, ושלא להיכנס איתם לבית הכסא ושלא לנהוג איתם בקלות ראש – חייב אביו לקנות לו תפילין ולחנכו. ונהגו היום לקנות לו בגיל י"ב שנים וחצי" .

[48] כתב השו"ע (סי' רפ"ב סעי' ג' ): "הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין", וכתב כה"ח (שם ס"ק כ"ב): "דוקא למנין שבעה עולין, אבל ביום טוב ובשאר ימים שעולין פחות משבעה – אין אשה וקטן מצטרפין, וכן הסכימו כל האחרונים. עולת שבת אות ג'. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל שהבאנו לעיל אות ג' שאינו עולה הקטן והאשה אלא לשביעי דוקא יעו"ש. וכן כתב הברכי יוסף אות ה'. והגם דיש מקילין כמו שכתב בברכי יוסף שם, אנו אין לנו אלא דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד. ונראה דבדיעבד אם כבר קראו לקטן ולא הרגישו עד שבירך, דיש לסמוך על המתירין".

[49] ראה בשו"ע (סי' ל"ז סעי' א'): "גדול שכר מצות תפילין, וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ב'): "פי' אפילו מניעתו הוא רק לפרקים, וכ"ש אם מבטל תמיד ממצוה זו. והפמ"ג הביא בשם נ"צ דאפילו מי שביטל מתפילין יום אחד הוא ג"כ בכלל פושעי ישראל". ובמעלתו כתב המשנ"ב שם (ס"ק א'): "שכל המניחן מאריך ימים בעוה"ז, שנאמר: 'ד' עליהם יחיו', כלומר אותם שנושאים שם ה' עליהם בתפילין יחיו, ומובטח שהוא בן עוה"ב, ואין אש של גיהנם שולט בו, וכל עונותיו נמחלין לו. טור בשם השמושא רבא".

[50] תשמ"ה 274-1.

[51] ראה לעיל שאלה קודמת ובהערה מ"ז.

[52] מלאכי (ג', כ"ג).

[53] תשמ"ו-תשמ"ז סימן רט"ו.

[54] ראה בהרחבה בהערה כ"ח.

[55] כתב השו"ע (סי' כ"ז סעי' ב'): "המנהג הנכון שיהא היו"ד של קשר תפלה של יד לצד הלב, והתפלה עליו לצד חוץ". ועוד כתב שם (סעי' ג'): "המנהג הנכון לתקן שהמעברתא שבה הרצועה עוברת תהא מונחת לצד הכתף, והקציצה לצד היד".

כתב החיי אדם (חלק א' כלל י"ד סעי' י"ג): "נראה לי דאיטר המניח תפילין של יד ממי שאינו איטר, אם יכול לתקן הרצועה והיו"ד שתהיה פניה כלפי הבית – טוב. ואם לאו, ואין לו תפילין אחרים – יניחם כך. ונראה לי דאם יכול להוציא הרצועה ולהכניסה מצד אחר כדי שתהיה היו"ד סמוכה ללב, אף על פי שאינו יכול להפוך הקשר של יו"ד שתהיה פניה לצד הבית, זה טוב יותר. ועל כל פנים לא יתבטל ממצות תפילין עבור זה, ויניחם כך". ועיין בנשמת אדם ס"ק ב' מה שהאריך בזה, והעלה: "ולכן נ"ל פשוט דאינו מעכב כלל לאיזו צד שתהיה פני היו"ד, ואפילו אם אינו יכול להפוך הרצועה כלל, מכל מקום לא יבטל משום זה מצות תפילין, כנ"ל פשוט".

וכתב הבה"ל (בד"ה "המנהג הנכון") – "ובכל זה מי שהוא איטר ואין לו רק תפילין של אינו איטר או להיפך, יוכל להפך להניח הקציצה לצד הכתף והמעברתא לצד היד, כ"כ בתשו' שבו"י ובארה"ח, כי זה בודאי טוב יותר ממה שיניח כך ויהיה התפילין סמוך ללב ויהיה קשר היו"ד חוצה לה וכו' ור"ל אף דיהיה קשר היו"ד לצד חוץ והתפילין לצד הלב. ולענ"ד בודאי טוב יותר לעשות כהשבו"י, דזה דינא דגמרא הוא לכמה ראשונים וזה מנהג וכמו שכתב הגר"א, ואפילו אם יכול להוציא הרצועה ג"כ יש לעיין דאולי מה שהיו"ד לא יהיה פניו כלפי הבית לא נחשב יו"ד, ועכ"פ באינו יכול להוציא יעשה כהשבו"י".

וכתב כה"ח שם (ס"ק י"א): "זה שכתב מרן ז"ל המנהג הנכון וכו' לפי שיש פלוגתא בזה דבגמרא פרק הקומץ דף ל"ה ע"ב אמרו שקשר של תפילין צריך שיהיה כלפי פנים, ופירש בנמוקי יוסף דבשל יד מיירי שלא יהא הקשר מבחוץ לסוף הזרוע אלא מבפנים שהוא כנגד הלב, ושאר מפרשים פירשו דבשל ראש מיירי, ובעל העיטור כתב דבמנהגא תליא מילתא ונהגו שיהא הקשר נוטה מעט לצד ימין, והרב מהר"י בן חביב ז"ל כתב שראה בעיניו שני המנהגים, ובסוף דבריו כתב דמנהג השני הוא הנכון והוא שעושין קשר היו"ד בראש הרצועה ומכניסין כפל הרצועה בצד ימין המעברתא ונשאר הקשר והיו"ד אשר בו למטה מהתפלה קרוב אל הלב כמבואר כל זה בבית יוסף, ועל כן כתב מרן ז"ל בשלחן ערוך המנהג הנכון וכו' לפי שחושש לפירוש הנמוקי יוסף והסכמת מהר"י בן חביב וכמו שכתב באר הגולה. וכן מה שכתב מרן ז"ל בסעיף שאחר זה המנהג הנכון לתקן שהמעברתא שבה הרצועה עוברת תהא לצד הכתף וכו', לפי שבבית יוסף הביא מתרומת הדשן דבקצת מקומות נוהגים לתקן קשר של תפילין של יד בענין שכשמניחין אותו בזרוע תהא המעברתא שבה הרצועה עוברת מונחת לצד הכתף והקציצה לצד היד ובקצת מקומות נוהגים לתקן איפכא וכו', וכתב מרן ז"ל בבית יוסף: ועכשיו נהגו כל העולם כמנהג הראשון שהמעברתא לצד הכתף והקציצה לצד היד, ולכן כתב מרן ז"ל בשלחן ערוך המנהג הנכון לתקן המעברתא וכו'. ונפקא מינה בזה שכיון שמרן ז"ל לא החליט הענין לאסור אלא כתב המנהג הנכון דיש להתיר בשעת הדחק, כגון איטר ואין לו תפילין של יד שעשוי היו"ד לצד פנים אם ילבוש אותו ביד ימין והמעברתא לצד הכתף, דמותר ליקח תפילין ממי שאינו איטר ולהניח אותו בצד ימין ותהיה המעברתא לצד היד והקציצה לצד הכתף וקשר היו"ד יהיה לצד פנים כדי שיהיה נגד הלב, וכן מי שיש לו ספק שצריך להניח בשני הידים כמו שנכתוב לקמן ואין ידו משגת לעשות שתי תפילין של יד אחד ליד ימין ואחד ליד שמאל, יוכל להניח תפילין של יד שמאל ביד ימין על דרך זה, וכן מי שאינו איטר והולך בדרך ואין לו תפילין ואין לו ממי לשאל כי אם מזה שהוא איטר, יכול ליקח ממנו ולברך ולהניח ואין בזה חשש ספק ברכות, כיון שהוא מכוין בברכה לפטור שניהם תפילין של יד ותפילין של ראש, וכן כתב שבות יעקב חלק א' סימן ג' וחלק על הרב נחלת שבעה סימן מ"א יעו"ש, והביאו יד אהרן במהדורא בתרא בהגהות בית יוסף אות א', שלמי צבור דף ל"ח ע"ב, סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות י"ב וכתב וכן עיקר, וכן הסכים ישועות יעקב אות ג', וכן כתב קיצור שלחן ערוך סימן יו"ד אות ז', ועיין חיי אדם כלל י"ד אות י"ג ומה שכתב בנשמת אדם אות ב' שדחה דברי האליה רבה אות ג' יעו"ש, ומסגרת זהב על קיצור השלחן ערוך סימן יו"ד אות ה'. ואין לחוש במה שראש הפרשה היה בצד ימין הקורא ועכשיו יהיה בצד שמאל הקורא עיין בסה"ק קול יעקב סימן ל"ב אות רי"ד ודו"ק". למעשה יש להניח את התפילין כך שהמעברתא תהיה מונחה לצד היד ויו"ד תהיה כלפי פנים, אמנם במבצע תפילין טוב יותר שיניח כך שהמעברתא כלפי מעלה אע"פ שהיו"ד כלפי חוץ כדי שלא יבא לידי טעות להבא בצורת הנחת תפילין.

[56] כתוב בגמ' בברכות (נ"ג ע"ב): "בעי מיניה שמואל מרב: מהו לענות אמן אחר תינוקות של בית רבן? – אמר ליה: אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין. והני מילי בדלא עידן מפטרייהו, אבל בעידן מפטרייהו – עונין".

כתב הרמב"ם (הלכות ברכות פ"א הט"ו): "התינוקות מלמדין אותן הברכות כתיקונן, ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת לימוד, הרי זה מותר". וכתב השו"ע (סי' רט"ו סעי' ג'): "והא דאין עונין אמן אחר תינוק, דוקא בשעה שלומד הברכות לפני רבו, שמותר ללמד לתנוקות הברכות כתקנן ואף על פי שהם מברכין לבטלה בשעת הלימוד". וראה בשו"ע הרב שם (סעי' ב') ומקורו ממג"א שם (ס"ק ה') ששם כתב: "אבל גדול בשעה שלומד הברכות בש"ס אומר בלא הזכרת השם". וכן הוא במשנ"ב (ס"ק י"ד), א"כ יוצא שכל האיסור זה בעת שלומד גמ', אבל גדול שאינו יודע כיצד מברכין – מותר ללמד אותו. אמנם למעשה הספרדים פוסקים שגם דרך הלימוד מותר, ראה כה"ח (שם ס"ק ט"ז ובסי' ה' ס"ק י"א) ובמאמר מרדכי לימות החול (פ"ה סעי' ח').

ואם מתקשה המניח לברך לבד – יכול אחר לברך והמניח יכוון לצאת, וראה עוד בשו"ע (סי' רע"ג סעי' ד'): "יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם, דלדידהו הוי מקום סעודה. ואף על גב דבברכת היין אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם, כיון דהאי בפה"ג הוא חובה לקידוש, כקידוש היום דמי ויכול להוציאם אף על פי שאינו נהנה. והוא שאינם יודעים. ואם עדיין לא קידש לעצמו, יזהר שלא יטעום עמהם, שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו", וכתב המשנ"ב (סי' קס"ז ס"ק צ"ב): "וה"ה בכל ברכת הנהנין, דדוקא ברכת המצוה שכל ישראל ערבים זה בזה וכאשר חבירו לא יצא ידי המצוה הוי כאלו הוא לא יצא, משו"ה יכול להוציא אפילו הוא כבר יצא ידי המצוה".

[57] כתב השו"ע (סימן מ"ו סעי' ט'): "לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אעפ"י שהוא אומרם דרך תחנונים. ויש אומרים שאין לחוש, כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה. הגה: אבל המנהג כסברה אחרונה, שהרי בימי הסליחות מתפללים הסליחות ואח"כ מברכין על התורה עם סדר שאר הברכות, וכן בכל יום כשנכנסין לבהכ"נ אומרים כמה פסוקים ותחנונים ואח"כ מברכין על התורה. ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר, ואין לשנות". ועיין בברכ"י שם (ס"ק ט"ז). וכתב כה"ח שם (ס"ק ז"ן): "הנוהגים לומר לפני כל מצוה וברכה ולימוד פסוק ויהי נועם יזהרו בבל יאמר קודם ברכת התורה. ברכי יוסף אות ט"ז וקשר גודל שם אות ל', שלמי צבור שם. וכן הנוהגים לומר ותתפלל חנה יברכו כל הברכות עד אחר ברכת התורה ואחר כך יאמרו ותתפלל חנה דאין לומר קראי ותתפלל חנה קודם ברכת התורה. הרב מהר"י אזולאי ז"ל בספר יוסף אומץ, סידור בית עובד בדינים מחודשים שאחר דיני ברכות השחר אות ג'. וכן אם בא ליכנס לבית הכנסת לא יאמר פסוק ואני ברוב חסדך וכו' קודם ברכת התורה". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק כ"ז): "ולפי מה שכתב לקמיה דהיום נהגו לברך ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר ולא לומר שום פסוקים מתחלה, א"כ סבירא לן דאין לומר פסוקים אפילו דרך תחנונים קודם ברכת התורה, א"כ יש לנהוג ג"כ בימי הסליחות לומר בה"ת קודם הסליחות ולדלגה אח"כ". וראה מש"כ במאמר מרדכי (לימות החול פרק ו' סעי' ס"א): "אותם הנוהגים לומר 'לשם ייחוד' קודם קיום כל מצווה, ופסוק 'ויהי נועם' – אין לאומרם קודם שמברכים ברכות התורה, וכן הנוהגים לומר כשנכנסים לבית הכנסת: 'ואני ברוב חסדך' וכו', וכן אם אומרים פסוקים דרך תחנון כגון בסליחות וכדו', נכון לאמרם לאחר שמברכים ברכות התורה".

[58] כתב השו"ע (סי' כ"ז סעי' ד'): "לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד לא שנא של ראש. הגה: ודוקא בתפילין, אבל ברצועות – אין להקפיד". ועוד כתב (שם סעי' ה'): "אדם שהוא עלול לנזילות ואם יצטרך להניח תפלה של ראש על בשרו לא יניחם כלל, יש להתיר לו להניח תפלה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש, ויכסם מפני הרואים. הגה: והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש, רק יברך על של יד להניח". וכתב המג"א שם (ס"ק ו'): "עבב"י דכולם נקטו ש"ר דוקא אבל אם יש לו מכה ביד – אסור להניח על הבגד משום: 'לך לאות' – ולא לאחרים לאות, כמ"ש ססי' זה כנ"ל דלא כהב"ח ומה"ט נרא' דמותר להניחו על הסמרטוטין שע"ג המכה אם לא סגי בלא"ה, דהא לבוש בגד אחר ע"ג והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הכתונת היינו משום דלא היו רשאין ללבוש בגד אחר ע"ג".

וכתב המשנ"ב שם (ס"ק י"ח): "ואם יש לו מכה ביד במקום הנחת הקציצה והמכה מתפשטת בכל הקיבורת – מותר לו להניח על הרטיה אם לא סגי בלא"ה, ולא יברך, דהא דעת רוב הפוסקים דחציצה פוסלת, ויברך שתים על הש"ר כדלעיל בסימן כ"ו בהג"ה, אך ילבוש על התש"י מלמעלה בגד אחר כדי לכסותם דהא כתיב בהו: 'והיה לך לאות', ודרשינן: 'לך לאות' – ולא לאחרים לאות. ודוקא על רטיה, אבל להניח תפילין על חלוקו י"א דאסור אפילו ביש לו מכה ואפילו אם ילבוש עליו בגד אחר". ועוד כתב שם (ס"ק כ'): "ויכוין להוציא הש"ר, דבלא"ה דעת הרבה פוסקים שאין מברך על שניהם אלא אחת. ועיין בב"ח וע"ת דמשמע מדבריהם דנכון ליזהר שעכ"פ בשעת ק"ש ותפלה יהיה בלי חציצה כלל".

וכתב כה"ח שם (ס"ק כ"ג): "פירוש שיש לו מכאוב בראשו ואם יגלה ראשו יזיק לו הקרירות, וכיון שיש דעות דסבירא להו בתפילין של ראש אין חשש בחציצה, דהא כתיב: 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך' ולא נאמר בין עיניך אלא לסיים מקום, זה שהוא אנוס יסמוך על זה, ומכל מקום יניחם על כובע דק שאז יוכל להניח כנגד מקום שמוחו של תינוק רופס, מה שאין כן בכובע גדול. ט"ז ס"ק ה', מגן אברהם ס"ק ז', דבר משה חלק א' חלק אורח חיים סימן ז', יד אהרן מהדורא בתרא בהגהות בית יוסף אות ג'. מיהו הב"ח החמיר וכתב דאין להקל כלל אף למי שעלול לנזילות להניח תפילין של ראש על כובע דק בשעת קריאת שמע ותפילה, אלא כדי לצאת ידי חובתו גם לדעת הרא"ש והטור צריך שבשעת הברכה ובשעת קריאת שמע ותפלה יהיו על בשרו בלי חציצה כלל יעו"ש, והביאו עולת תמיד אות ה', שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ב' וכתב וכן עמא דבר, וכן כתב הפרי מגדים באשל אברהם אות ז'. אמנם אם גדל עליו הכאב מאד ולא יוכל להניחם אם לא בדרך זה, ודאי שיש לסמוך על דברי מרן ז"ל והאחרונים ואפילו אם ישארו על כובע הדק בשעת קריאת שמע ותפלה, כיון דלא אפשר בענין אחר, וזה יותר טוב משלא יניח תפילין של ראש כלל. ובתשב"ץ סימן ל' כתב דאין להניח תפילין על הכובע דק על ראשו ומותר לכסות אותם בסודרו, והא דאמרינן: 'וראו כל עמי הארץ' וכו' היינו שיהיו בראש במקום שהם נראים יותר, וראו כמו ושמעו וכל העם רואים את הקולות יעו"ש, והביאו שערי תשובה אות ח'. והכל לפי מה שהוא אדם מה שיכול לעשות וליזהר במצות ה' יותר יעשה ותבא עליו ברכה".

ולגבי הרצועות כתב המשנ"ב שם (ס"ק ט"ז): "והאחרונים כתבו דאין להקל רק במקום הכריכות, אבל מה ששייך להקשירה, יש להחמיר אף ברצועות בין בשל יד ובין בשל ראש. וכתבו תוכחת מגולה על המניחים התפילין ע"ג פאה נכרית הנקרא פארוק"ה, ואפילו אם רק הרצועה מונח על הפאה נכרית. ומ"מ משמע מדברי המ"א והח"א דאם יש לו מכה בראשו, ורק במקום שהרצועות מונחים ולא במקום הקציצה – מותר לו להניח הרצועות ע"ג סמרטוטין שעל המכה או ע"ג כובע דק ולברך אף על גב שיש חציצה בין הרצועות כיון דבמקום הקציצה אין חציצה וכן בשל יד אם יש לו מכה אפילו במקום הקף הקשר שסביב ידו מותר לו להניח הקף הקשר ע"ג סמרטוטין ולברך, אך בזה יזהר לכסות מלמעלה כדי שיתקיים: 'לך לאות' – ולא לאחרים לאות". וכתב כה"ח שם (ס"ק כ'): "הט"ז ס"ק ד' והמגן אברהם ס"ק ה' תמהו על מור"ם ז"ל בזה שהרי הרשב"א ז"ל בעצמו סימן תתכ"ז כתב זה להלכה ולא למעשה, ואמר זיל בתר מנהגא, כמו שאמרו בירושלמי: כל הלכה שהיא רופפת בידך ואינך יודע מה טיבה צא וראה מה ציבור נוהגין ונהוג כן, כמבואר כל זה בבית יוסף יעו"ש, והרב הלבוש כתב: נוהגים להקפיד במה ששייך לקשירה בין בראש בין ביד, וכתב הט"ז שם: ונכון הוא, וכן כתב עולת תמיד אות ד', אליה רבה אות ד', יד אהרן בהגהות הטור, רבינו זלמן אות ז', שלמי צבור דף ל"ח ע"א, סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות י"ז, שתילי זיתים אות י"א. ולכתחלה אף בכריכות נמי ראוי להניחם על בשרו, ובשל ראש מה שתלוי על בגדיו אין להחמיר כלל. פרי מגדים במשבצות זהב אות ד'. וכן כתב שתילי זיתים שם דבמקומו נוהגים להקפיד אף במה שאין שייך לקשירה. ובשו"ת יד אליהו סימן ג' העלה דחציצה בחנם בלי צורך פשיטא דאינו נכון אף ברצועות, אבל ביש לו איזה צער או קפידא בדבר שרוצה לעשות כן אין להקפיד כלל ברצועות יעו"ש, והביאו בית עובד שם, וכתב: וכן עיקר, ועיין במגן אברהם שם".

[59] ששם נתבאר שעל יד שמאל יש שיטות לפי המקובלים שיוצאים ידי חובה גם באיטר.

[60] כתב השו"ע (סי' כ"ז סעי' ט'): "צריך שיהיה הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף. צריך לכוין הקציצה שתהא באמצע, כדי שתהא כנגד בין העינים, וגם הקשר יהיה באמצע העורף ולא יטה לכאן או לכאן". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ל"ה): "ועכ"פ יש ליזהר שלא יהיה אפילו מקצת הקשר מונח במקום פנוי משער, דשם הוא מפרקת הצואר ולא עורף, ולכן יש ליזהר שתהיה הרצועה המקפת הראש מצומצמת ומהודקת סביב ראשו ולא יהיה הקף הרצועה גדול מהקף הראש, דאז איכא תרתי לריעותא, חדא דצריכים הידוק ממש דבעינן: 'וקשרתם לאות' וגו' וההידוק היא הקשירה, שנית דאם הם רפוים סביב היקף ראשו יפול הקציצה לפניו על מצחו או יפול הקשר לאחריו למטה בצוארו ולא יהיו במקומן הראוי להן".

וראה במאמר מרדכי לימות החול (פרק ח' סעי' ל"ב): "מקום הנחת תפילין של ראש, במקום תחילת שורשי השערות עד מקום שמוחו של תינוק רופס (חלש), שהוא מרכז הראש בערך. והתפילה צריכה להיות בדיוק באמצע רוחב הראש כנגד בין העינים. וצריך להקפיד שלא ירד אפילו קצת מהתפילין (התיתורא) למצח אע"פ שהוא מכוסה בשערות".

[61] תשד"מ 717-1, וכן השיב בקיצור בתשובה תשמ"ה 600-1.

[62] ועיין בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ג או"ח סימן ב'), וז"ל: "'בקול יעקב' לבעל כף החיים (סי' ל"ו עמוד כ"ט אות ג') דן על תפילין אשכנזי שיש שינוי בצורת האותיות. והביא את הבית מנוחה שכתב שמעשים בכל יום שאשכנזים עולים לספר תורה אצל ספרדים וספרדים עולים לספר תורה אצל אשכנזים, וכן בתפילין, אלו מניחים את של אלו (וחזר בבית מנוחה ממה שכתב בבית עובד לאסור), וז"ל הרב בית מנוחה (תמונת האותיות והפסד צורת האותיות סעי' ע"ו) בארוכה: 'אע"פ דיש שינויים בתמונת האותיות בין ספרדים לאשכנזים, ס"ת מכתב אשכנזים – כשר לכתחילה לספרדים, וכן ס"ת מכתב ספרדים לאשכנזים, דאין שינויים אלו דתמונת האותיות להס"ת של זה פוסל לזה, כיון שאין ע"י שינויים אלו הפסד צורת האותיות. וכן ראינו לכתבי ארעא דישראל כת הקודמים פעמים הספרדים היו עולים לקרות בתורה בס"ת של האשכנזים ולא חשו כלל לשינויי האותיות, וכן כמה רבנים אשכנזים עולים תמיד לקרוא בס"ת שלנו שהוא כתב ספרדי, שו"ת שדה הארץ ח"ג ביו"ד סי' ח"י. אבל מדברי מהר"מ ן' חביב והרב מהר"י מולכו בתשובותיהם כ"י, הביא דבריהם הרב חיד"א בברכ"י סי' ל"ו אות ב', יש ללמוד למוד מפורש דס"ת מכתב אשכנזים – פסול לספרדים, וכן מכתב ספרדים לאשכנזים מפני השינויים שביניהם בצורת האותיות, שכתבו דתפילין מכתב אשכנזי דיש שינוי בצורת האותיות באשורית בין בני אשכנז לבני ספרד – התפילין מכתב אשכנז פסולים לספרדים', ע"כ, והבאתי דבריהם אלו בחלק בית עובד סדר תפילה לימי חול בדיני התפילין והרצועות אות כ"ו דמ"ז ע"א, וא"כ לדעת הרבנים הנז' דפסולי התפילין של זה לזה, מה"ט דשינוי צורת האותיות ה"ה לס"ת דשל זה פסול לזה, אבל העיקר לדינא כהרב שדה הארץ דכשר של זה לזה דאין לפסול הס"ת מפני שינוי תבנית האותיות כיון דלא משתנה האות לאות אחר וגם האות ניכר. וכן מפורש יוצא מדברי הגאון מהרי"ח לנדא ז"ל בספר נודע ביהודה ח"א ביו"ד סי' פ' שכתב שכל אלו התמונות המבוארים בב"י לא לעיכוב נאמרו אלא למצוה מן המובחר ומה שאינו מבואר בתלמוד אינו מעכב, ופוק חזי כתב ספרדי הנקרא וועל"ש יש בהם כמה שינויים נגד המבואר בב"י ע"כ. וכ"כ עוד בנודע ביהודה מהדורא תניינא חי"ד סוס"י קע"א. וכן מעשים בכל יום דבן אשכנזי הנמצא בביה"כ של ספרדים מעלין אותו לס"ת ועולה שם ומברך וקורא, וכן ספרדי הנמצא בביה"כ של אשכנזים, עכ"ל.

ולכתחילה כל עדה תנהג כמנהגה, היינו שיניחו תפילין כל אחד לפי עדתו, ואם אין לו תפילין כמנהגו – יניח תפילין של עדה אחרת ויברך עליהם כרגיל. אך יכולים לעלות לספר תורה מלכתחילה אלו אצל אלו.

ועיין בנודע ביהודה (יו"ד קמא סי' פ', ובתרא סי' קע"א) שכתב שאין זה לעיכובא, וכן ביין הטוב (סי' כ"ד – כ"ז) האריך בנושא זה, והביא את דברי האחרונים שהסכימו להתיר.

וכן פסק הרב אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' רע"ד) בענין ספר תורה שיש בו פיסוקים (בהטבעת ברזל, בין פסוק לפסוק) שיוצאים בו ידי חובה גם בני שאר העדות, עכ"ל יעו"ש.

וראה מש"כ בתשובה להרב הגאון סעדיה שריאן זצ"ל, וז"ל: "בעניין שינוי הכתב הספרדים לאשכנזים. ידועה המחלוקת אם יוצאים של זה בזה, או לא. החיד"א בברכ"י (סי' ל"ו ס"ק ב') וכן בספרו שו"ת יוסף אומץ (סי' י"א אות ב'), כתב שלא יוצאים י"ח. וכ"כ הרב בית עובד (דף מ"ב ע"ב דינים השייכים לתפילין והרצועות אות כ"ו) והוא סבר וקיבל, וכתב כסברת החיד"א הנ"ל, ואח"כ חזר בו בספרו בית מנוחה (דף קפ"ב ע"ב הל' תמונת האותיות והפסד צורת האותיות אות ע"ו), מפני תשובתו של שדה הארץ (חלק ג' יו"ד סי' ח"י) שהעיד בגודלו, שראה כמה ת"ח אשכנזים שהיו עולים תמיד לקרות בס"ת כתב ספרדי, וכן כמה ת"ח ספרדים שעלו בס"ת כתב אשכנזי, ולדעתו יש להקל, כי שינוי הכתב אינו מעכב. והביא לתשובת הרא"ש (כלל ג' סי' י"א), שהביאה הב"י באבן העזר (סי' קכ"ה) (ועיין לגט פשוט שם ס"ק פ"ב). וכבר כתב על זה הראשל"צ והרב הראשי לישראל הגר"י ניסים (שליט"א) [זצ"ל] בספרו יין הטוב (סי' כ"ד) ועוד, ודעתו שם להקל, והביא להקת אחרונים הדנים בזה, ואכמ"ל, ועיין בשו"ת משפטי עוזיאל (יו"ד סי' י"ז), ולמעשה רוב ככל הפוסקים סומכים יתדותיהם על סברת שדה הארץ הנ"ל, ועיין בשדי חמד (מערכת גט סי' ט"ו או' י"א).

ולכאורה יש לעיין, כי יש חילוק גדול מקריאת ס"ת שהיא מתקנת מרע"ה, להנחת תפילין שהיא דאורייתא. וחזינן כמה וכמה חומרות בדבר מדאורייתא יותר מדרבנן או מתקנת משה. ועיין להרמב"ם (פ"ב מהל' תפילה) ועיין מרן ב"י (יו"ד סי' רל"ט) שהביא משם הרשב"ץ, שבהיות וקריאת ס"ת היא מדברי סופרים אז חלה עליה שבועה אם נשבע שלא ישמע או לא יקרא, ואילו תפילין שהיא מדאורייתא, לא חלה עליו השבועה, ועל כן יש להחמיר בתפילין יותר מס"ת (ועיין עוד לנוב"י קמא סי' פ' ובתרא קע"א מה שכתב בזה). ועיין למאמר מרדכי בספרו דברי מרדכי (סי' קמ"ג) שדעתו להחמיר ולחוש לסברת החיד"א הנ"ל ובפרט שעתה נשתנו הזמנים, ויש כמה סופרים אשכנזים שכותבים אותיות שלדידן יש שינוי בהם והם פוסלים. והגם שדעת האחרונים להקל בזה, היינו באופן שבשינוי האותיות אין פיסול, ולכן חלקו על הרמב"ח בספרו שו"ת קול גדול (סי' ע"ח). וגם לדידהו, היינו בדיעבד ולא לכתחילה, כי אל תטוש תורת אמך שייך בזה (ודלא כמשמע משדה הארץ, שלכתחילה אפשר, ובפרט שלדעת חכמי הקבלה, שיש סמך לכולם), ובפרט שצריכים להזהיר ולהזהר בקריאת התורה של פרשת זכור, שהיא קריאה מדאורייתא, ואכמ"ל", עכ"ל.

[63] תשד"מ 439-1.

[64] ראה בהערה י"ח, וכתב הבא"ח (פרשת חיי שרה ש"ר סעי' ו'): "ולדעת הגאון רבינו אליהו מווילנא ז"ל כל מקום בשר הגבוה – כשר, גם אותו החלק הנמשך בחצי הסמוך לבית השחי, ועיין ח"א כלל י"ד אות יו"ד ושאר האחרונים ז"ל. ובסה"ק מקבציאל העליתי בס"ד דלכתחלה צריך לחוש לסברת הפוסקים דס"ל בחצי השני – לא יניח תפילין, אפילו על בשר הגבוה המגיע שם, ולכן הלובש רש"י ור"ת ביחד יזהר לעשותם קטנים כדי שיוכל להניחם על בשר תפוח שבחצי הראשון של הפרק, והיכא דלא אפשר בהכי יש לסמוך על סברת הגאון רא"מ ז"ל הנז' דס"ל כל בשר הקיבורת ראוי להניח בו תפילין".

[65] תשמ"ה 252-1.

[66] כתב השו"ע (יו"ד סי' רי"ד סעי' א'): "דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור, הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם להם, הלכך מי שרגיל להתענות תעניות שלפני ראש השנה ושבין ראש השנה ליום כיפורים, ומי שרגיל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר"ח אב או מי"ז בתמוז ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא – צריך ג' שיתירו לו. אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם, ונהג כן אפילו פעם אחת – צריך התרה ויפתח בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר. לפיכך הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים, לסייג ופרישות, יאמר בתחלת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר, וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא או בפעמים שירצה, ולא לעולם. אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים – לא הוי כאילו קבלום בנדר. ויש מי שאומר שאם טועה ונהג איסור בדבר המותר – נשאל ומתירים לו בשלשה כעין התרת נדרים, ואם יודע שהוא מותר ונהג בו איסור – אין מתירין לו אפילו כעין התרת נדרים, דהוי כאילו קבלו על עצמו כאיסורים שאסרתן תורה שאין להם היתר לעולם (והמנהג כסברא הראשונה)". וכתב הפת"ש (שם ס"ק א'): "עיין בדגמ"ר שכתב דהמחבר מיירי שרוצה לחזור לגמרי ושלא לשוב למנהגו לעולם לכך צריך התרה, אבל אם אירע לו איזה מיחוש ורוצה לאכול היום ושוב לעתיד חוזר למנהגו – א"צ התרה ע"ש", וראה מש"כ במאמר מרדכי (למועדים ולימים פ"י סעי' נ"ד; שם פל"ג סעי' כ"ה).

[67] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קט"ז.

[68] ראה ברב פעלים (או"ח ח"ב סי' ד'), וז"ל: "יאמר תחלה: לפיכך אנחנו חייבין וכו' עד פסוק שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי זה חיוב מאד ע"פ הסוד לצורך התפלה, ונקרא ק"ש דקרבנות, אח"כ יאמר: יהי רצון מלפניך ה' או"א שתמחול וכו' ופרשת התמיד ופרשת הקטורת והברייתא של הקטורת, ויסיים רבי נתן הבבלי אומר אף כפת הירדן כל שהיא, ואח"כ יאמר יהר"מ ה' או"א שיהיה שיח שפתותינו חשוב וכו' עד פסוק ושחט אותו וכו', ואח"כ יאמר הודו לה' וכו' עד ובנביאי אל תריעו, אח"כ פסוק אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם וכו' ה' הושיעה וכו' אח"כ יאמר ה' מלך וכו' למנצח וכו' ברוך שאמר וכו' מזמור לתודה וכו' יהי כבוד וכו' ואשרי יושבי ביתך וכו' עד ואנחנו נברך יה וכו' אח"כ הללויה הללו אל בקדשו וכו' ויברך דוד עד כמו אבן במים עזים, אח"כ ה' ימלוך לעולם ועד ב"פ, ה' מלכותיה קאים וכו' כי בא סוס וכו' כי לה' המלוכה וכו' ועלו מושיעים וכו' והיה ה' למלך וכו' וברכת ישתבח, ויתחיל יוצר אור ומכאן לא ידלג כלום. ואחר התפלה יחזור ויאמר כל מה שדלג מן פרשת העקידה ואילך אחת לאחת, ופסוקים הודו לה' קראו בשמו אף על פי שכבר אמר התחלתם, עתה יחזור לאומרם, ורק ברכות הזמירות שהם ברוך שאמר וישתבח לא יאמר אותם פעם שנית כאשר אומר עתה המזמורי' אשר דלג, ויאמר שירת הים ג"כ, וכן יעשה כאשר נחפז לצאת לדרך לקצר באופן זה שכתבנו, ובזה יעלה בידו סדר תיקון תפלת השחר ע"פ הסוד כהוגן". וראה במאמר מרדכי (לימות החול פ"ט סעי' מ"ח מ"ט), וראה לקמן פרק ט' בהרחבה.

[69] תשמ"ח-תשמ"ט סימן כ"ד.

[70] כתב השו"ע (סי' פ' סעי' א'): "מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור ק"ש ותפלה – מוטב שיעבור זמן ק"ש ותפלה ולא יתפלל, ממה שיתפלל בלא גוף נקי, ואם עבר זמן תפלה – אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים. ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת קריאת שמע – יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע. הגה: ומברך עליהם". וראה בעוד יוסף חי (פרשת בא סעי' ג'). וכתב כה"ח שם (ס"ק א'): "וכל זה דוקא כשאירע לו מקרה זה בלתי טהור בשביל שום מאכל שהזיק לו וכיוצא באופן שלערב בודאי יוכל להתפלל בגוף נקי, אבל אם יש לו חולי שמחמתו מוכרח להפיח בכל שעה – יתפלל וכשיבא לו ההפחה ישתוק וימתין עד שיכלה הריח וחוזר ומתפלל ממקום שפסק. פרי חדש, והביאו יד אהרן בהגהות הטור, וכן כתב אליה רבה אות א' בשם תשובת הרמ"א סימן צ"ח, מאמר מרדכי אות א', בית עובד אות כ"ח, פתח הדביר אות א'. והוא הדין דמותר לקרות קריאת שמע דלא אתי דרבנן ועקר דבר תורה. משבצות זהב אות א', וכן כתב הפתח הדביר שם. אמנם מה שכתב שם הפרי חדש דאם שהה כדי לגמור את כולה מתחילת התפלה עד סופה – צריך לחזור לראש כמ"ש בסימן ק"ד סעיף ה', כתב עליו המאמר מרדכי שם, וז"ל: יש לגמגם בו דהא כשנחזירהו לראש אין אנו מובטחים שלא יפיח וישהה כדי לגמור את כולה כיון שרגיל בכך, הא למה זה דומה למה שנתבאר לקמן סימן ק"א דהאידנא אין להחזיר בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין אם כן למה יחזור עכ"ל הטור ז"ל, והכא נמי דכותיה, ובפרט מי שברור לו שאינו יכול להעמיד עצמו מלהפיח הרבה פעמים תכופים שאין לו לחזור כנ"ל ולמעשה צ"ע עכ"ל. ונראה דגם הפרי חדש לא אמר בשהה כדי לגמור את כולה שחוזר לראש אלא ביודע בעצמו שאם יחזור פעם שניה יכול להיות בלא שהייה כדי לגמור את כולה, אבל אם יודע בעצמו שכך הוא דרכו תמיד שצריך לשהות בכדי לגמור את כולה גם הפרי חדש יודה שאין צריך לחזור לראש כיון שאין מועלת חזרתו כלום. ועיין לעיל סימן ע"ח אות א' בדין מי שמטפטף מי רגלים תמיד, ומשבצות זהב בזה הסימן, ובדברינו לסימן ל"ח אות ה' בד"ה מי לענין תפילין במי שאינו יכול להנצל מהפחה יעו"ש". וראה מש"כ מאמר מרדכי (לימות החול פי"ד סעיף קי"ג): "מי שיש לו חולי שמפיח תמיד – יתחיל להתפלל כרגיל, וכשמרגיש שצריך להפיח ישתוק וימתין עד שיכלה הריח, או שיפזר ריח טוב, וימשיך בתפילתו מהמקום שהפסיק. ולעניין תפילין – יניחם בברכה בין "הבוחר בעמו ישראל באהבה" לקריאת שמע, יקרא קריאת שמע ויחלצם".

[71] כתב השו"ע (או"ח סי' צ"ב סעי' א'): "היה צריך לנקביו – אל יתפלל, ואם התפלל – תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, וה"מ שאינו יכול לעמוד עצמו שיעור הילוך פרסה, אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה – יצא בדיעבד, אבל לכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה. הגה: וכל הנצרך לנקביו – אסור אפי' בדברי תורה, כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים", וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ג') שיעור הילוך פרסה – "הוא ד' מילין שהוא שיעור שעה וחומש".

[72] תשמ"ח-תשמ"ט סימן ל"ח.

[73] כתב הרמב"ם (פ"י מהלכות ס"ת ה"ח): "כל הטמאין אפילו נידות ואפילו 'גויים' – מותרים לאחוז ס"ת ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלים טומאה. והוא שלא יהיו ידיו מטונפות או מלוכלכות בטיט, אלא ירחצו ידיהם ואח"כ יגעו בו", עכ"ל.

וכתב בספר חסידים (סימן ר"פ), וז"ל: "שני חסידים היו להם ספרים והיו צריכים לקשרם והיה כומר אחד שהיה בקי לקשור ספרים יותר מן היהודי, החסיד האחד נתן ספריו לקשר להיהודי שלא היה בקי כמו הכומר כי אמר: איך יגע בספר וכתיב (ישעיה נב א): 'לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא' כל שכן בספר, וחבירו אמר: ודאי ספר תורה אסור לתפור להם בגידין כל דבר שמעכב מלקרא בציבור – אסור, אבל לקשור שאר ספרים בטבלאות שלומדים בהם – אין איסור לתת לקשור".

וכתב השו"ע (יו"ד סי' רפ"ב סעיף ט'), וז"ל: "כל הטמאים, אפילו נדות – מותרים לאחוז בספר תורה ולקרות בו, והוא שלא יהיו ידיהם מטונפות או מלוכלכות", עכ"ל.

וע"ע ברמ"א (סי' פ"ח סעי' א'), וז"ל: "יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר (הגהות מיימוני פ"ד). וי"א שמותרת בכל, וכן עיקר (רש"י הלכות נדה). אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה, ובימי לבון – נהגו היתר", עכ"ל. וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ו'), וז"ל: "ובבנימין זאב סימן קנ"ג כתב שלא נהגו רק שלא לכנוס לבה"כ ולא לראות ס"ת, וגם כשמתפללת אינה עומדת בפני חברותיה, ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור", עכ"ל. וע"ע כה"ח (שם ס"ק י'-י"א) ובדרכי טהרה השלם (פ"ה סעי' צ"ז-צ"ח).

וע"ע ברמב"ם (הלכות מטמאי משכב ומושב פרק ב' הלכה י'): "אבל העכו"ם – אין מטמאין לא בזיבה ולא בנדות ולא בלידות דין תורה, שנאמר: 'דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב', בני ישראל מטמאין בזיבה ולא העכו"ם, וחכמים גזרו על כל העכו"ם שיטמאו כזבים לכל דבריהן זכרים ונקבות, והוא שיהיה הזכר בן תשע שנים ויום אחד ולמעלה והנקבה בת שלש שנים ויום אחד ומעלה", ולכן לכתחילה אין לגויים לגעת בתפילין ובספר תורה.