פרק קיח – חשמל ומכשירים חשמליים בשבת

מבוא לשימוש בחשמל

האומרים שאין להשתמש בחשמל (בארץ) בשבת, אפילו באופן שהחשמל נשאר פועל מערב שבת ואין עושים שום פעולה בשבת זאת, מפני שיהודים מעורבים בהליך ייצור החשמל בשבת[1]. ויש אומרים שמותר להשתמש בחשמל, כיון שעקרונית ייצור החשמל ואספקתו לצרכנים נעשה באופן אוטומטי שלא על ידי אדם, והעובדים אינם מייצרים את החשמל בפועל אלא משגיחים שלא יהיו תקלות בלבד, וכן עיקר[2].

כל האמור לעיל מתייחס לגבי שימוש בחשמל שמסופק לצרכן באופן שוטף במשך השבת. אמנם, כאשר נותק החשמל וחזר עקב עבודת יהודים – הדין שונה, וראה בפרטי דין זה להלן פרק קכ"ב.

הפעלת מכשיר חשמלי

• אסור מן התורה להפעיל או לכבות שום מכשיר חשמלי או תאורה מכל סוג שהוא בשבת, בין אם הם מחוברים למערכת החשמל ובין אם פועלים על בטריות וכדו'[3].

שינוי מצב מתג כשהחשמל מנותק

• אסור לשנות את מצב מתג החשמל ממצב "כבוי" ל"דלוק" ולהיפך, משני טעמים:
• "תוקע" תולדת "בונה" בלחיצה על המתג שבקיר יש איסור תוקע מדאורייתא, כיון שמחבר שני גופים ועל ידי כך מתאפשרת העברת הזרם החשמלי, וכן כאשר מוריד את המתג ומפריד בין שני גופים על ידי כך מנתק את מעבר החשמל^[4].

כאשר אין החשמל זורם ולחיצה על מתג החשמל אינה גורמת להדלקה, עדיין פעולה זו קרובה לאיסור תורה ואסור לעשות כן.

ב. "מוקצה" – המתג הינו מוקצה מחמת איסור^[5].

• אסור לשנות מצב של מתג חשמלי ממצב "כבוי" ל"דלוק" ולהיפך אפילו בשעה שאין החשמל זורם ואפילו בשינוי, כיון שזה נוגע לאיסור תורה.
• אסור לתקוע תקע בשקע או לנתק תקע מהשקע בשבת, אפילו בזמן שאין החשמל זורם [כגון: שנותק על ידי שעון שבת][6].

שעון שבת

שעון שבת לתאורה

• מותר לכוון שעון שבת בערב שבת כדי שידליק ויכבה את האור בשבת בזמנים קבועים מראש.

הקדמה או איחור של שעון שבת

• שעון שבת שכוון מערב שבת להדליק ולכבות את האור בזמנים קבועים מראש – אסור להקדים או לאחר את פעולתו בשבת, כגון: תאורת חשמל שעתידה לכבות בזמן קבוע מראש ורוצים שתכבה מאוחר יותר [בגלל אורחים וכדו'] או מוקדם יותר [כדי לחסוך בהוצאות החשמל וכדו'], וה"ה אם רוצה בשעה שהחשמל מכובה לקרב את זמן ההדלקה.

וכמה טעמים לדבר: א. קירוב כיבוי – אסור לקצר את פעולת שעון השבת, כיון שיש בכך קירוב כיבוי וכן אסור להאריך את זמן הדלקתו . ב. משום תוקע, ובפרט שהוא תוקע בדבר שמחובר לקרקע[7]. ג. מוקצה.  וכלל נקוט בידינו לגבי שעון שבת: "לא תיגע בו יד".

שעון שבת מכני-קפיצי

• מותר להשתמש בשעון מכני קפיצי (מצוי בתנורי אפייה וכדו'), ולכוונו מערב שבת, דהיינו: שעון עם קפיץ שנמתח בערב שבת ומאפשר אספקת חשמל ובכוח מתיחה זו מסתובב והולך עד לזמן קבוע מראש, וכשנגמר כוח המתיחה מפסיק להסתובב ומנתק את אספקת החשמל.
• אסור להאריך פעולת שעון שבת מכני-קפיצי (ומצוי בתנורי אפייה וכדו') דהיינו, אסור למתוח אותו שנית בשבת כדי שאספקת החשמל תמשך זמן ארוך יותר. וכן אסור לקצר פעולת שעון זה[8].

שעון שבת מחובר לפלטה

• אסור להניח בשבת אוכל על גבי פלטה המופעלת על ידי שעון שבת, אפילו אם האוכל יבש ומבושל כל צורכו. יש להדגיש, כי אסור להניח את האוכל על פלטה כנ"ל, בין אחרי שהפלטה הופעלה על ידי השעון [והתחממה] ובין לפני שהופעלה [בעודה קרה] ועומדת להתחמם[9]. יתר דיני שימוש בפלטה – ראה בהרחבה מאמר מרדכי שבת (חלק ג' פרקים נ'-נ"א: "דיני הטמנה בערב שבת ובשבת" ו-"דיני חזרה והנחה").
• בבתי חולים כאשר הצוות הרפואי אומר שאוכל שנשאר על הפלטה מערב שבת קשה לעיכול ועל כן אינו בריא או אפילו מזיק לחולים – ניתן להקל לחמם אוכל יבש לחולה על פלטה המופעלת על ידי שעון שבת[10], ואם יש צורך גדול – מותר אף בתבשיל שיש בו נוזל המבושל כל צרכו שהתקרר.

שעון שבת מחובר למדיח כלים

• אסור להשתמש בשבת במדיח כלים המופעל ע"י שעון שבת (או סוג אחר של טיימר)[11]. אמנם במוסדות, שאינם שומרים שבת, עדיף שיפעילו את מדיח הכלים על ידי שעון שבת מאשר שיפעילו בידיים בשבת, ובלבד שהנחת הכלים במדיח לא משפיעה על הפעלת המכשיר.
• בדין הפעלת מדיח כלים מערב שבת ופעולתו נמשכת בשבת – ראה מאמר מרדכי שבת (חלק ג' פרק נ"ד סעי' ל').

שעון שבת לצורך שמיעת רדיו וכדו'

• אסור לכוון שעון שבת מערב שבת כך שיפעיל מכשיר רדיו או טלוויזיה בשבת וכדו'[12]. בעתות מלחמה – מותר להשאיר את הרדיו דולק, ובזמנו הצענו שיעשו את הגל השקט (שרק בזמן אזעקה הינו פועל).

שעון מעורר

• מותר לכוון בערב שבת שעון מעורר, כך שיצלצל בשבת[13].
• דין טלטול שעונים לסוגיהם – ראה במאמר מרדכי שבת (חלק ד' פרק ע"ו: הל' כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר סעי' ס"ט-צ').

מקרר

פתיחת דלת המקרר

• המקררים המשווקים בשנים האחרונות הינם עם מערכת פיקוד דיגיטלית ויש בפתיחת הדלת השפעה על כלל המערכות של המקרר, וע"כ יש לרכוש מקרר רק עם התקן שבת המנטרל את השפעת פתיחת המקרר על המערכות שלו[14].

[ביחס למקררים ששווקו בעבר [באופן שכיבה את הנורה מע"ש[15]], הטוב ביותר לפתוח את המקרר – כאשר המנוע פועל[16][17]].

• מקרר שנקנה ללא התקן שבת, ניתן להשתמש בו ע"י חיבורו מע"ש לשעון שבת שיפסיק את פעולת המקרר [לגמרי] לזמנים קצובים, שבהם יוכל לפתוח את המקרר.

תזכורת להעביר למצב שבת

• ראוי להניח על המקרר פתק תזכורת להעביר למצב שבת לפני כניסת השבת או יום טוב.

שכחו להעביר למצב שבת

• שכחו להעביר את המקרר למצב שבת בערב שבת וצריכים את האוכל שבמקרר – יאמר לגוי בלשון זו: "אם אתה רוצה פרי/מים/מאכל וכדו' – קח מן המקרר", ובאופן זה הגוי פותח את המקרר לצורך עצמו, ובמקום שאי אפשר לעשות כן, יש להקל לומר לגוי במפורש לפתוח את המקרר[18].

נפתחה דלת המקרר בטעות

• מקרר שלא העבירו מע"ש למצב שבת, ופתח אחד מבני הבית בשבת את דלת המקרר בטעות – מותר להוציא את האוכל שבמקרר ואין האוכל הנמצא במקרר מוקצה^[19].

מיחם חשמלי

• דין שימוש במיחם המחובר לברז מים בשבת – ראה במאמר מרדכי שבת (חלק ג' פרק נ"ב הל' בישול סעי' ל"ב)
• דין שימוש במיחם המותקן בו צינור מודד מזכוכית – ראה במאמר מרדכי שבת (חלק ג' פרק נ"ב: הל' בישול סעי' ל"ה).

הטיית מיחם

• מיחם המחובר לחשמל שנשאר בו מעט מים מתחת לגובה הברז – אין להטותו על צדו בכדי להוציא את המים שנשארו, מחשש שמא מתוך שאדם בהול על ממונו יבוא להוציא את התקע מהשקע מחשש שהקומקום יתקלקל[20].

וכן צריך להיזהר כיום שישנם מיחמים שכאשר מטים אותם הם מתכבים, שאסור להטותם.

בר מים חמים קרים /קוביות קרח

בר מים חמים

• בר מים חמים שכאשר מוציאים ממנו מים חמים, נכנסים מיד למכשיר מים חדשים והמכשיר מרתיחם – אסור להשתמש בו בשבת, משני טעמים: א. משום בישול המים. ב. משום שגורם בהוצאת המים להפעלת מנגנון חשמלי לחימום המים.
• כיום ישנם ברי מים עם התקן שבת [בהכשר טוב] שכאשר מעבירים את הבר למצב שבת, נאטם המכשיר לכניסת מים חדשים, והבר מים משמש כמיחם השומר את חום המים הנמצאים בו בלבד ואין פעולתו משתנה עקב הוצאת מים ממנו, ולכן מותר להשתמש בו בשבת.

בר מים קרים/"קולר"

• אסור להוציא מים ממכשיר חשמלי לקירור מים [קולר או בר מים קרים] שכאשר מוציאים ממנו מים קרים, נכנסים מיד מים חדשים והמכשיר מתחיל לקררם, משום שגורם בהוצאת המים להפעלת מנגנון קירור המים.
• כיום ישנם ברי מים קרים עם התקן שבת [בהכשר טוב] שכאשר מעבירים את הבר למצב שבת המנגנון פועל באופן אוטומטי, ומפעיל את מערכת קירור המים בזמנים קבועים ללא קשר להוצאת מים וללא טרמוסטט המודד את טמפרטורת המים – מותר להשתמש בהם בשבת.

מכשיר להכנת קוביות קרח

• ישנם מקררים שיש בהם מכשיר שמכין קוביות קרח, ואופן פעולתו הוא: מוציאים ממנו קוביות קרח ואז נכנסים מיד אל המכשיר מים מהברז והמכשיר מתחיל להקפיא [לפעול] אותם לקוביות קרח, ולכן אסור להוציא בשבת קוביות קרח מהמכשיר. אמנם, אם מותקן בו מתג שגורם להפסקת הכנת קוביות קרח חדשות – מותר להוציא ממנו קוביות קרח בשבת כאשר המתג פועל.
• מכשיר להכנת קוביות קרח שיש לו אפשרות להכין קוביות קרח על פי זמנים קבועים מראש, בלי קשר להוצאת הקוביות הישנות – מותר להפעילו בשבת[21].

"מיני בר" ומכשיר קוביות קרח בבתי מלון

• בתי מלון שיש בהם מכשירי "מיני בר" ומכשיר לייצור קוביות קרח שפועלים בשיטה אחרת – יש לשאול לגביהם שאלת חכם[22].

כיסוי מיני בר

• מכשיר לקירור או להקפאת מים שאסור להשתמש בו בשבת, יש לכסותו על מנת שלא יטעו להשתמש בו, כיון שרגילים להשתמש בו כל ימות החול.

מיזוג אויר וקירור

מזגן

הפעלת מזגן מערב שבת

• מותר לכוון שעון שבת מערב שבת כדי שיפעיל את המזגן בשבת[23].
• מותר לפתוח דלת או חלון בחדר שפועל בו מזגן [עם טרמוסטט] אף שגורם להפעלתו בזמן קרוב יותר^[24].
• מזגן שיש לו חיישן נפח [הדבר מצוי מאוד במלונות] שמזהה באופן מיידי פתיחת חלון או דלת ומפסיק לפעול או להיפך כאשר מזהה כניסת אדם לחדר מתחיל לפעול – אסור לפתוח דלת או חלון או להיכנס לתוך חדר שפועל בו מזגן כנ"ל, וצריך להיזהר מבעוד יום לנטרל את פעולת החיישן[25].
• מזגנים שיש בהם "כנפיים" [הנקראים רפרפת/מניפה] לכיוון האוויר וניתן להזיזן מצד לצד ולכוון את האוויר היוצא מן המזגן לכיוון הרצוי – מותר להזיזן בשבת ולכוון את האוויר לכיוון הרצוי ואין בכך איסור "תוקע" או "בונה" כיון שהזזתן דומה לפתיחה וסגירת דלת.

מיהו יש לברר לגבי כל מזגן באופן פרטני עם טכנאי מזגנים אם כיוון ה"כנפיים" מגביר או מפחית את זרם החשמל למזגן, ואם נמצא שמגביר או מפחית את הזרם – אסור להשתמש בו בשבת. נמצא שאינו מגביר או מחליש את הזרם – מותר להשתמש בו בשבת.

מאוורר

הזזת מאוורר

• אסור אפילו לנגוע במאוורר בשבת מחמת שהינו מוקצה מחמת חסרון כיס, שהרי אדם מקפיד עליו ואינו רוצה שישחקו בו. ולכן אסור להפנות הצידה את המאוורר[26].
• מאוורר שמפריע לחולה או זקן – מותר להזיזו בשינוי או בעזרת הגוף[27].
• אסור לשנות את כיוון זרימת האוויר במאוורר ע"י תקיעה או משיכה של כפתור ההפעלה, מכמה טעמים: א. תקיעה ומשיכת כפתור ההפעלה גורמת לשינוי בזרם החשמל^[28]. ב. תקיעת ומשיכת הכפתור גורמת לתחילת פעולה חדשה של המאוורר [שיתחיל להסתובב או יפסיק להסתובב], ותקיעה זו היא חיבור, ויש בה חשש איסור דאורייתא^[29].

מצנן

הפעלת מצנן מערב שבת

• מצנן שהוא מאוורר ששמים בו מים כדי שיוציא אוויר קר – מותר להפעילו מערב שבת או לחברו לשעון שבת כדי שיידלק בזמנים קבועים מראש בשבת .

הוספת מים למצנן

• אסור להוסיף מים למצנן בשבת, כיון שתוספת מים מעמיסה על המאוורר והוא צורך יותר חשמל[30].

שעון שבת מחובר לרמקול

• אסור להתיר שימוש ברמקול בשבת בשום פנים ואופן, אפילו אם מופעל על ידי שעון שבת, ואין לפרוץ גדר בזה[31].

כרית וסדין חשמלי

• מותר להשתמש בכרית ובסדין חשמליים בשבת ואין להם דין של מוקצה.
• מותר להשתמש בסדין ובכרית חשמליים בשבת אפילו אם ניתן לשנות את דרגות החימום שלהם, כיון שאינם בכלל גזירת חז"ל שהתייחסה לעיון לאור הנר ולא לחימום באש. ולמרות שיש חשש שיוציאו את התקע מהשקע בשבת, אין זה בכלל גזירת חז"ל שהתייחסה לחשש שמא יטה ולא לחשש שמא ידליק או יכבה. ויש אוסרים, ואין הלכה כמותם[32].

הסקה

• פרטי הדינים העוסקים בהסקה – ראה במאמר מרדכי שבת (חלק ג' פרק נ"ב: הל' בישול סעי' כ"ח-ל"א).
• פרטי הדינים העוסקים בדוד שמש ובדוד חשמלי – ראה במאמר מרדכי שבת (חלק ג' פרק נ"ב: הל' בישול סעי' י"ט-כ"ז).

מכשירי חשמל שונים

תנור חימום

• אסור להזיז ממקומו תנור חימום מכל סוג שהוא, בין כזה הפועל על חשמל, בין הפועל על גז ובין הפועל על נפט[33].

רדיאטור שמן

• רדיאטור שמן, הפועל על חשמל [השמן מתחמם, מחמם את הרדיאטור והוא את האוויר] אסור להזיזו ממקומו או לנגוע בו בשבת[34].

תנור

חימום מאכלים בתנור

• אסור לפתוח תנור המחובר לטרמוסטט בשבת, כיון שעם פתיחת הדלת התנור מתחיל לפעול. ועל כן, הנוהגים לחמם מאכלים בתנור כזה בשבת צריכים להשאיר את דלת התנור פתוחה כל העת [ובלבד שאין סכנה בדבר][35].

תאורה

מנורה הנדלקת בחושך

• מנורה הנדלקת כאשר יש חושך באופן אוטומטי בלא מעשה אדם (קרוי: פוטוצל), יש לנתקה מערב שבת כדי שלא תדלק בשבת.
• שכחו לנתק מנורה כנ"ל, וצריך לצאת מהחדר – מותר לו לפתוח את הדלת, אף על פי שבפתיחת הדלת יכנס אור לחדר ותכבה המנורה. וכן מותר לו לסגור את הדלת אחריו.

אמנם הרוצה להיכנס לחדר – מותר לו לפתוח את הדלת, אך אסור לו לסגרה, כיון שנהנה מהאור, ומכל מקום אין להיכנס ולצאת מהחדר אלא רק במקום צורך^[36].

חיישני תאורה

• פנסי תאורה שמותקנים בכניסה לבתים, ונדלקים על ידי חיישן אלקטרוני [שמזהה אדם שעובר תחתיו ומיד נדלקת התאורה וכשהוא מתרחק האור כבה] והעובר ברחוב גורם להדלקתם – יש להיזהר שלא לעבור שם אע"פ שיש תאורה אחרת ברחוב ואינו נהנה מהדלקתם.

אמנם במקום שאי אפשר – מותר לעבור שם בשבת^[37].

מצלמת אבטחה

מצלמה שומרת/אינה שומרת נתונים

• מצלמת אבטחה (הפועלת 24 שעות) שאינה שומרת נתונים, מותר להשאירה פועלת מערב שבת, מפני שצילום זה דומה למראה[38].
• מצלמת אבטחה השומרת נתונים^[39], וה"ה מצלמת אבטחה שנדלקת כאשר מזהה תנועה[40] – אסור להשאירה פועלת מערב שבת כדי שתצלם בשבת.

ומכל מקום במקום צורך בטחוני – מותר להשאירה דולקת[41].

• רחוב שמותקנת בו מצלמה ששומרת נתונים, או מצלמה שנדלקת כאשר מזהה תנועה – יש להיזהר מלעבור שם בשבת[42].

אמנם במקום שאי אפשר להיזהר וכל האזור יש בו מצלמות כנ"ל – מותר לעבור שם בשבת[43].

• במקום שנדרשים מטעמי ביטחון להציב מצלמות אבטחה [כגון: בכותל] – מותר להשאיר מצלמות דולקות, ומותר גם לעבור שם בשבת[44].

מערכת אזעקה

• מערכת אזעקה המחוברת למערכת קרני לייזר שנדלקת בעת שמזהה תנועה לפניה – יש לנתקה מערב שבת, וכן אם מערכת האזעקה כבויה ולמרות כך נורת הבקרה נדלקת כשעוברים שם – יש לכסותה מערב שבת.
• מערכת אזעקה ששכח לכבות או לכסות את נורת הבקרה כנ"ל – יש להיזהר מלעבור שם, אך במקום צורך יש להקל[45].

מוקד ביטחון

• הרוצה להתחבר למערכת אזעקה המחוברת למוקד ביטחון שאנשיו מוזעקים עם קבלת הקריאה ומגיעים למקום בכלי רכב בעת הצורך – צריך להתחבר לחברה ששומרת על קדושת השבת, ובשבת פועלת עם גויים בלבד[46].

דלתות שערים ושוערים

• דלת המחוברת למערכת חשמלית עם עין אלקטרונית, שבזמן שאדם חוצץ בין האור לבין הקולט היא נפתחת מאליה – אסור לעבור שם אלא יחפש שער צדדי[47].

גלאי מתכות

• שער עם גלאי מתכות חשמלי שמצפצף עם גילוי מתכת – אסור לעבור בו בשבת אם יש בכיסים חפצי מתכת, ולכן, הרוצה לעבור בשער זה יוציא כל חפץ מתכתי מן הכיסים לפני המעבר^[48].

מעלית 

• מעלית רגילה – אסור להשתמש במעלית זו בשבת, בין לאדם בריא ובין לחולה או נכה וכדו' ואפילו במקום מצוה[49].
• מעלית שבת – אדם בריא לא ישתמש במעלית שבת, מפני שמעלית צורכת חשמל לפי המשקל שהיא נושאת וכשיש אדם במעלית היא צורכת יותר חשמל. אמנם, לזקן, אישה בהריון וכן לאדם שמרגיש עייפות רבה – מותר להשתמש במעלית שבת, בין לרדת ובין לעלות[50].
• מותר לרופא בתורנות להשתמש במעלית שבת לכתחילה כדי שלא יתעייף, כמובן שבמקרה של פיקוח נפש – מותר לרופא להשתמש בכל מעלית.

ברז מים עם חיישן

• ברז מים שמופעל על ידי חיישן המחובר למנגנון חשמלי שמזהה כשמניח ידיו תחת הברז ומזרים מים, ומזהה כשמסירים את הידיים ומפסיק את זרם המים – אסור להשתמש בו בשבת[51].

שירותים עם חיישן

• שירותים עם מנגנון הפעלה חשמלי שכאשר קם מהאסלה ומתרחק נסגר מעגל ומזרים מים לניקיון השרותים – אסור להשתמש בהם בשבת.

מכשיר שמופעל  בדיבור

• מכשירי חשמל שמופעלים על ידי חיישני קול וצליל וכשאדם מדבר נכנסים לפעולה – אסור להשתמש בהם בשבת[52].

פקס

פקס דולק בשבת

• אין להשאיר מכשיר פקס דלוק בשבת כדי לקבל פקס בשבת, אפילו אם שולחים את הפקס ממקום אחר בעולם בשעה שעדיין לא קיבלו את השבת שם^[53].

קבלת פקס בשבת

• שכח לכבות את הפקס וקיבל פקס בשבת – אסור לעיין בו[54] [אמנם אם נשלח ממקום שעדיין לא נכנסה בו שבת – ראה בהערה[55]].

מכשירי חשמל לצרכים רפואיים

קלנועית לחולה

• כסא גלגלים ממונע שמכוון מערב שבת להידלק בשעות קבועות מראש ובשעת הנסיעה מצמידים את המנוע לגלגלים על ידי פעולה ידנית (מכנית) – יש להקל להשתמש בו בשבת, ומכל מקום אם אפשר – עדיף להשתמש בכסא שהצמדת המנוע לגלגלים נעשית על ידי שיהוי, דהיינו בגרמא, ויניח שלט על הכסא שהוא עובד ב"פיקוד שבת"[56].
• במקום הצורך – יש להקל להשתמש בכסא גלגלים חשמלי של מכון צומ"ת[57], ומכל מקום יניח שלט על הכסא שהוא עובד ב"פיקוד שבת", אבל אם אין לו פיקוד שבת – לא יצא מביתו.

טלפון "גרמא" לצרכים רפואיים ובטחוניים

• במקום שמותר להשתמש בשבת בטלפון [כשיש ספק פיקוח נפש], כגון: בבתי חולים, צבא וכדו' – עדיף להשתמש בטלפון המופעל ב"גרמא", כיון שבכל הנ"ל יש פיקוח נפש או ספק פיקוח נפש. אמנם, כאשר אין חשש פיקוח נפש – אסור להשתמש בו בשבת[58].

מכשיר שמיעה

• מותר לכבד שמיעה להשתמש בשבת במכשיר שמיעה המופעל על ידי סוללה[59]. אמנם, צריך להדליק את המכשיר ולכוון את העוצמה הרצויה מערב שבת. ומותר להרכיב את מכשיר השמיעה על האוזן בשבת ולהסירו ממנה. וטוב לעשות סימן לתזכורת, שמא מתוך הרגל ישכחו ויבואו להנמיך או להגביה את עוצמת המכשיר בשבת[60].

נעליים עם חימום פנימי

• נעליים ונעלי בית עם חימום פנימי דהיינו, שיש בהם מנגנון חימום מחובר לסוללה המופעל על ידי כפתור ובזמן שהכפתור לחוץ הכנסת הרגל לנעל מפעילה את מנגנון החימום, ולכן כאשר הכפתור לחוץ – אסור להשתמש בהם בשבת, והינם מוקצה.

אמנם חיילים המשרתים במקומות קרים מאוד (כגון בחרמון) – מותר להם להשתמש בהם בתנאי שיש חשש לפיקוח נפש, ובפרט בשעה שהם אינם בתנועה כגון שהם בשמירה[61].

נעליים עם תאורה

• נעליים שיש בהן תאורה שנדלקת כשדורכים על האדמה –  אסור לנעול אותם בשבת, והינם מוקצה[62].
• דין כיוון שעון מחוגים בשבת ושאר דיני שעונים – ראה מאמר מרדכי שבת (חלק ד' פרק ע"ו סעי' ס"ט-צ').
• דין טלטול מכשירי חשמל – ראה מאמר מרדכי שבת (חלק ד' פרק ע"ו סעי' נ"ח, ס"ו).
• דין סיר עם מכסה שיש בו מד חום – ראה מאמר מרדכי שבת (חלק ג' פרק ע"א סעי' כ').

[1] ראה בגמ' כתובות (ל"ד ע"א), וז"ל: "דתניא: המבשל בשבת בשוגג – יאכל, במזיד – לא יאכל דברי ר"מ. ר' יהודה אומר: בשוגג – יאכל למוצאי שבת, במזיד – לא יאכל עולמית. רבי יוחנן הסנדלר אומר: בשוגג – יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו, במזיד – לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים". ונפסק בשו"ע (סימן שי"ח סעי' א'), ז"ל: "המבשל בשבת (או שעשה אחת משאר מלאכות) (טור) במזיד – אסור לו לעולם ולאחרים – מותר למוצאי שבת מיד, ובשוגג – אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב – מותר גם, לו מיד", עכ"ל. וכשמבשל באופן קבוע במזיד לצורך אחרים – אסור לאותם אחרים ליהנות ממלאכה זו לעולם, ועיין במה שהרחבנו בזה בפרק קכ"ב  סעי' ה'-ו'. והחזו"א (או"ח סי' ל"ח אות ד') כתב, וז"ל: "אם נעשה בתחנת החשמל בשבת ע"י ישראל שאינו משמר שבתו – אסור ליהנות ממנו, ואף אם הוא באופן שיש היתר בשימושו מן הדין – אסור להשתמש בו, מפני שיש בשימושו איסור חילול ה', שאינו חס לכבוד שמים כיון שהוא שימוש ציבורי, והעובד בשבת הוא עושה במרד ר"ל, והנהנה ממעשיו מעיד ח"ו שאין לבו כואב על חילול שבת, ויהא רעוא שישובו בתשובה שלמה במהרה", עכ"ל. וכן נהג חכם יעקב מוצפי זצ"ל, ואמר: "לא הם ולא שכרם, וכן אני נוהג בביתי במנורת גז, ובלבד שלא ליהנות מחילול שבת ולא להיכנס לספיקות". גם בבית כנסת של המקובל האלקי הרב הגדול חכם צדקה הזקן ע"ה זצ"ל לא היו משתמשים בחשמל בשבת כלל.

[2] יש עוד טעם להקל, משום פיקוח נפש שהרי צריך לספק חשמל באופן סדיר לבתי חולים, בסיסי צבא וכדו', ועוד שהיום בכל שכונה מצויים חולים שיש בהם סכנה שנזקקים למכשירים רפואיים חשמליים, וניתוק חשמל אפילו לזמן קצר יכול לסכנם. ואף ספק פיקוח נפש הותר, כמובא בשו"ע (סי' שכ"ט סעי' ג'), ז"ל: "מי שנפלה עליו מפולת, ספק חי ספק מת, ספק הוא שם ספק אינו שם – מפקחין עליו, אע"פ שיש בו כמה ספיקות". ועיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק ד' שאלה א'). ועיין בשו"ת הרב הראשי (תשמ"ח-תשמ"ט סי' קע"ט אות ד') אם רוצה להחמיר אחר חתונתו משימוש במים וחשמל.

[3] כתב החזו"א (סי' נ' אות ט'): "ובפתיחת החשמל שמכניסים הזרם בהחוטין חשיב לעולם כתקע, דאף אם תמצי לומר דקנה של סיידים אף בתקע אינו אלא מדרבנן, היינו דווקא בהרכבה של ב' גשמים שאפשר לחושבן כשניים משתתפים בפעולה אחת, אין התקיעה מכרעתן לגשם אחד כל שפירוקן נחוץ לטיח הנמוך, אבל תיקון צורה לגשם ונעשה על ידי זה שימוש, ודאי חשיב בונה, ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדות ואחר כך פוסקו דהפסיקה היא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם וכו' והא דכתבו הט"ז והמג"א (סי' שי"ג) דמותר לתקוע את כיסוי הכלי כיון שעומד לסגור ולפתוח, היינו דוקא בכיסוי, שאין סתימת הכלי בנין אלא שימוש, דכלי סתום לעולם אינו כלי. וכל ענין הכלי הוא להיות פתוח ולשמש בו, ולכסותו שלא בשעת שימוש. אבל הרכבה הדרושה לשימוש כמו קנה סיידים ומיטה של טרסיים וזרם החשמל, אף תיקון לשעה חשיב בונה". עוד כתב החזו"א במכתב (ומובא בהשמטות סי' קנ"ו – מכתב לסימן שי"ג): "יסוד הדברים שיקול הדעת, ויש חילוק בין פועל הצורה ע"י פעולה בלתי ממשית כמו מחמם ברזל באש ובין מחבר ב' פרקים ועל ידי זה נעשה כלי, ואנו נכנסים לדיון של רפוי ותקוע שאמרו רז"ל, ובזה אין אנו בטוחים למקרי רפוי בזמן שהרכבה שאנו עושים יש בה ב' תופעות: א. חיבור נפרדים לגוף אחד. ב. הבאת מעבר לזרם חשמל. ואחרי שחיבור הפרקים הוא בונה בתקיעה יש כאן בחיבור חוט החשמל בונה, וטענת רפוי אינה מושיעה כאן משום יצירת הזרם שהוא ענין תקוע וקיים וביחד מיקרי בונה וכו' וטענת עשוי לסגור ולנעול, אינה אלא בדלת וכיסוי שהפתיחה והנעילה יחד מטביעים את צורת הכלי, אבל כאן החיבור הוא הכלי המשמש וההפסקה היא ביטול התשמיש ושבירת הכלי. ואם אדם יתפור בגד ע"מ לנתק את התפירות תיכף, ולחזור ולתפור ולנתק, לא יתבטל בשביל זה שם מלאכה". ובמכתב נוסף כתב: "היתר של עראי אינו במלאכה, כמו שהתופר ע"מ לקרוע את חוטי התפירה ולחזור ולתפור ולחזור ולקרוע לא מיקרי שימוש אלא עושה מלאכה. ולכן קנה של סיידים ומיטה של טרסיים – אסור לתקוע, דכיון דתקיעה צורתה מלאכה לא מהני מה שאינה לזמן מרובה". ראה  שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ק"א).

וראה מש"כ בשו"ת הרב הראשי תשמ"ח תשמ"ט סי' קפ"ו (לענין קלנועית לנכה): "אך נשאר לי ספק נוסף, והוא, שבעת שהנכה רוצה להטות לימין או לשמאל, או אחורנית, וכן בעצם הנסיעה לכיוון ישר, עליו להצמיד את המנוע לגלגלים ע"י פעולה ידנית. ואע"פ שזה בנוי באופן שאין בו תקיעה, היינו המנוע לא מתחבר אלא נוגע, וע"י שהוא מסתובב הוא מסובב את הגלגל או את הגלגלים, הרי עצם ההצמדה היא תיקון כלי. ומי אמר שבתיקון כלי ממש אנו צריכים לתקיעה ואחרת יהא מותר, הרי הכלי הזה שמיועד לנסיעה לא יסע בלי ההצמדה". וכעין זה חשש באגרות משה או"ח ח"ד סי' פ"ד (וראה בסי' פ"ה).

וכתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן י"א) [על דברי החזו"א]: "וידוע שדבריו הם חדוש גדול עד מאד, וכל אלה שנשאו ונתנו בעניני חשמל לא הזכירו כלל לחשוש בזה למלאכות של בונה וסותר וכו' וכיון שפשוט הדבר שבסגירת המעגל רק נותן האדם מעבר לזרם, אשר הוא אמנם מתחיל תיכף לזרום רצוא ושוב תוך המעגל ובדרך הילוכו הוא זורם אל המנורה ומדליק, והחוט המאיר הזה ודאי זקוק כל הזמן לכח שמייצר זרם בדיוק כמו ששלהבת של פתילה זקוקה תמיד לשמן שהוא חומר דלק, וכיון שכן למה דוקא הדלקת חשמל תיקרא בשם בונה ובשם תדירי, הרי גם המדליק פתילה בתוך כלי גדול שהוא מלא שמן ותוכל לדלוק זמן רב אפי"ה אינה נקראת משום כך בשם תדירי, וה"נ גם כאן אף שהזרם אינו דולק ואינו כלה ונפסד מ"מ חושבני שלענין דינא יש לנו לראות את הספקת הזרם כעין הספקת חומר דלק. וכו' ועיין גם בפמ"ג סי' שי"ג במש"ז סק"ז שכתב: 'כלים שאי אפשר להשתמש כי אם ע"י פירוק והידוק – לאו מכה בפטיש וגם לאו בונה הוא דעשוי מתחילה לכך ושרי', ומשמע דמותר אף בכה"ג שכל חלק לחוד אינו ראוי לכלום, וכן נראה מפשטות דברי השו"ע בסי' תקי"ט ס"ב, דשרי אפי' אם אינם ראויים כלל כשהם מפוצלים. גם מזה שמותר להחזיר מוכין לתוך הכר מוכח דשרי אף שכל חלק בפני עצמו אינו כלי".

ובשו"ת בית יצחק (במפתחות ח"ב סי' ל"א) כתב לגבי הדלקת חשמל בשבת ש"יש לאסור משום דע"י סגירת זרם החשמל נולד כח חשמל וזה אסור בשבת, דכמו בסחופא כסא אשיראי אמרינן בביצה כ"ג דאסור משום דמוליד ריחא, ה"ה דאסור לעשות חיבור חשמלי בשבת". כלומר שכל האיסור הוא מדרבנן משום מוליד ואין איסורו מהתורה, וכן ביאר במאורי אש בסוף פ"ב, וז"ל: "אמנם נראה דהאמת יורה דרכו דאף אם אין בו שלהבת כלל, מכל מקום חשיב נולד גמור, כיון שהוא נהפך לגמרי מגוף חשוך לגוף מאיר, וחשיב טפי נולד מהולדת ריח בבגד דאסור משום דדמי לעושה בגד חדש וכו' לדעת רש"י ורע"ב שכתבו דטעמא דמוליד אסור הוא משום דדמי או מיחזי כאילו עושה דבר חדש, א"כ הכא נמי כאן אף אם האמת הוא שאין בו שלהבת כלל אבל עכ"פ כיון שהוא נראה לנו כשלהבת ממש אית ביה שפיר טעמא דמחזי כאילו עושה דבר חדש ואסור".

[וכתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ט'): "ברם נראה דאף אם נאמר דאסור משום מוליד, מ"מ מותר להגביר את הקול ע"י הגברת עוצמת הזרם ואין לחשוש בזה לאיסור מוליד, שהרי אמרו בגמ' ביצה כ"ג ע"א שמותר למלול עשבים שיש בהם ריח משום טעמא דריחא, מיהו איתא ואוסופי הוא דקא מוסיף כך גם כאן, ואף שהמג"א בסי' תקי"א ס"ק י"א אוסר להוסיף בשמים על בגד שמריח כדי שיריח יותר מפני שהוא מוסיף בבגד ריח חדש, וה"נ הרי מוסיף עוד זרם ונוצר ע"י זה כח חזק יותר שלא היה קודם, מ"מ עיין בשו"ע הרב ז"ל שכתב שם בסעיף ז' שרק מין בושם אחר שלא היה כלל מקודם הוא דאסור ולא מאותו מין, ובנד"ד הרי הו"ל כאותו המין"].

למעשה העיקר נראה כדברי החזו"א וכן יש לנהוג, ומכל מקום במקום צורך בהצטרף עוד צדדים, יש לדון בדבר כמו שיתבאר לקמן.

[4] ראה בהערה א', וכ"ש הכא שהמתג מחובר לקרקע.

[5] ואף החולקים על דעת החזו"א וסוברים שאין איסור תוקע וסותר בסגירת ופתיחת מעגל חשמלי, סוברים שהמתג הינו מוקצה מדין מיגו דאיתקצאי בין-השמשות, איתקצאי לכולי יומא, באופן שבבין השמשות היה החשמל פועל כך שאסור היה ללחוץ על המתג בבין השמשות וע"כ אתקצאי לכל השבת.

[6] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ק"א), שו"ת קול אליהו (שבת פרק ד' שאלה ט').

[7] בבאור טעמי האיסור ראה בהרחבה לעיל פרק ק"י סעי' מ"א ובהערות שם.

[8] והטעם – משום הבערה וכיבוי, וראה בהרחבה בפרק ק"י סעי' מ"ז ובהערה מ"ה.

[9] ראה חזו"א (סי' ל"ח ס"ק ב'), וז"ל: "כשיש תנור הניסק ע"י חשמל והכין מע"ש שעון החשמל בשעה ידועה – אסור להעמיד הקדירה ע"ג תנור קודם שנפתח החשמל, משום דין שהיה ע"ג כירה ותנור בשבת. שהרי אסרו גם חזרה באינה גרופה, ובגרופה לא התירו אלא חזרה בשלא הניחה ע"ג קרקע, אבל שהיה בתחילה – אסור. ואף אם העמיד – חייב להסירה. וכן אם הקדירה ע"ג כירה מע"ש באופן האסור, כגון בשיל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי – חייב לסלק את הקדירה, דכל שנמצאת הקדירה בשבת באופן שאסרו חכמים משום שמא יחתה – אסור, ואין האיסור תלוי במעשה העמדה של הקדירה אלא במציאות הקדירה על הכירה בשבת".

[10] כתב השו"ע (סי' שי"ח סעי' ד'), וז"ל: "תבשיל שנתבשל כל צרכו – יש בו משום בישול אם נצטנן. הגה: וי"א דוקא אם מצטמק  ויפה לו (רבינו ירוחם ח"ג); ואם לא נתבשל כל צרכו, ואפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי – שייך בו בישול אפילו בעודו רותח; וה"מ שיש בו בישול אחר בישול, בתבשיל שיש בו מרק, אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש – מותר לשרותו בחמין בשבת". אבל הרמ"א (שם סעי' ט"ו) היקל יותר והתיר לחמם תבשיל לח שהתבשל כל צורכו כל זמן שהתבשיל עדיין חם במקצת אף שאין היס"ב, וז"ל: "ויש מקילין לומר דכל שאין נותנו ע"ג האש או הכירה ממש רק סמוך לו, אפילו נצטנן – מותר (המגיד פרק כ"ו). ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי". אך תבשיל לח שהתקרר לגמרי, גם הרמ"א אוסר לחמם באופן שיגיע לחום שהיד סולדת בו. ובביאור דעתו עיין משנ"ב (שם ס"ק צ"ז), כה"ח שם (ס"ק קנ"ד), חזו"א (מועד סי' ל"ז אות י"ג).

וכתב הביאור הלכה (שם ד"ה "יש בו"): "הנה דין זה, אף דסתם המחבר, מ"מ יש בזה פלוגתא דרבוותא, דדעת הרמב"ם והרשב"א והר"ן דשוב אין בו משום בישול אפילו נצטנן לגמרי, אך דהמחבר סתם להחמיר כדעת רש"י ורבינו יונה והרא"ש והטור, ועיין בסימן רנ"ג בביאור הגר"א שלא הכריע בין השיטות. וכ"ז לענין להעמידו נגד המדורה, אבל להעמידו על האש ממש או לתנור שאינו גרוף – לכו"ע אסור, עכ"פ מדרבנן אפילו רותח ממש".

וכתב הרמב"ם (הלכות שבת פ"ט הלכה ד'): "אחד נתן את האור, ואחד נתן את העצים, ואחד נתן את הקדרה, ואחד נתן את המים, ואחד נתן את הבשר, ואחד נתן את התבלין, ובא אחר והגיס – כולם חייבים משום מבשל, שכל העושה דבר מצרכי הבישול הרי זה מבשל. אבל אם שפת אחד את הקדרה תחילה, ובא אחר ונתן את המים, ובא אחר ונתן את הבשר, ובא אחר ונתן את התבלין, ובא אחר ונתן את האור, ובא אחר ונתן עצים על האור, ובא אחר והגיס – שנים האחרונים בלבד חייבין משום מבשל" [ועיין ראב"ד שם, ובאורך בכסף משנה משם מהר"י בירב ולחם משנה שם המסבירים את דברי הרמב"ם].

מ"מ מבואר שאמנם האחרונים חייבים, אבל הראשונים דינם: "פטור אבל אסור", כלומר שאסור מדרבנן. א"כ אסור מדרבנן להניח סיר על גבי הגז למרות שאין בו אש כיון שעתיד לבוא בו אש.

הפוסקים דנו לגבי תנורי בית החורף, שהיו השפחות מניחות את הקדרות של החמין הקר על אותם התנורים בעודם כבויים ואחר כך היו מדליקות את התנורים עבור חימום הבית, כך שהאוכל המונח עליו מתחמם מאליו. דין זה הביאו הרמ"א (סי' רנ"ג סעי' ה'), וז"ל: "לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאין הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אח"כ התנור ההוא וע"י זה הקדירות חוזרים ונרתחים. אבל ע"י ישראל – אסור בכה"ג". וכתב המג"א בטעם האיסור ע"י ישראל: "דהויא  ליה כאחד נותן הקדרה ואחד נותן האור – דהראשון פטור אבל אסור".

ע"כ ישנם פוסקים שלמדו מדברי המגן אברהם, שלפי זה אסור ליהודי להניח תבשיל על הפלטה בעודה כבויה ושעון שבת הערוך מע"ש יפעיל את הפלטה. אמנם י"א שכל האיסור לישראל להניח תבשיל ע"ג פלטה כבויה הוא דוקא באופן שגוי מדליק את הפלטה לאחר מכן, משום שנחשב אמירה לגוי, אבל בהנחה על פלטה שנדלקת ע"י שעון שבת מאליה – אין לאסור.

למעשה אדם צריך להזהר בדבר זה. אמנם בבתי חולים יש להתיר לעשות באופן זה ואפי' במרק שנצטנן, לפי שטוענים שאם מניחים את המאכלים כל הלילה על גבי הפלטה – זה מזיק לחולים. אבל באדם בריא בביתו – לא ינהג כמנהג החולים, אלא ידאג להניח את תבשילו כבר מערב שבת, ולא ישתמש בשעון שבת בפלטה כלל [וראה במאמר מרדכי שבת ח"ג סוף הערה ל"א].

[11] במדיח יש לאסור משום עובדין דחול, כיון שיש חשש שיכוון את פעולתו ע"י הכפתורים. וראה כלכלת שבת (כללי ל"ט מלאכות אות א'): "אמנם עובדין דחול, וכו' יש בו ג' אופנים. דהיינו אם שאסרו חכמים הדבר משום דדומה לאחד מהל"ט מלאכות, או משום שמא ע"י כך יבא לעשות מלאכה, או משום טרחא יתירתא, וכולן נכללין בשם שבות", עכ"ל. עוד יש לאסור משום השמעת קול – עיין לקמן בהערה נ"ג ועיין מש"כ בשו"ת הרב הראשי (תש"ן-תשנ"ג סי' קמ"ח).

וכן יש לאסור הפעלת מדיח ע"י שעון שבת משום דאיכא זילותא דשבת. ועיין באגרות משה (ח"ד סי' ס') שכתב ביחס לבישול בשבת ע"י שעון שבת, וז"ל: "גם פשוט לעניות דעתי דעושה דבר שהוא זילותא לשבת הוא עובר בידים על חיוב הכבוד שמשמע שהוא ג"כ חיוב התורה שנתפרשו ע"י הנביאים, שכתב הרמב"ם (ריש פרק ל' מהלכות שבת): 'ארבעה דברים נאמרו בשבת, שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים. שבתורה: זכור ושמור, ושנתפרשו על ידי הנביאים: כבוד ועונג, שנאמר: וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד', שלא כתב שתיקנו הנביאים משמע שהוא מדאורייתא ולשון מדברי סופרים הוא כדרך הרמב"ם שקרי לכל דבר שלא מפורש בתורה דברי סופרים אף שהוא מדאורייתא… וכן הוא חיוב הכבוד לשבת שהוא מהלכה ונתפרשו ע"י הנביאים בקרא, והרמב"ם (שם ה"ב) פירש המעשים המחוייבים לעשות לכבוד השבת, וממילא מובן דהדברים שעשייתן הוא זילותא לשבת הוא ג"כ עובר על מצוה זו דכבוד שבת ועוד גרוע דהרי עובר זה במעשה, שלכן אף שנימא שאינו בכלל הגזירות דחכמים, אבל גם בלא צורך הוא עובר במעשה על חיוב כבוד השבת, וזה שהוא זילותא הוא דבר שמובן לכל, שלכן מסתבר לעניות דעתי שאסור להעמיד בע"ש ע"י מורה שעות שיעשה העלעקטרי למחר מלאכה". אמנם עיי"ש שכתב: "אבל עכ"פ מה שכבר נהגו להעמיד ע"י מורה שעות לכבות הנרות דעלעקטרי שהודלקו וגם שיחזרו להדלק אח"כ בסוף היום – אין לאסור".

[12] אם מדובר בתחנת רדיו או טלויזיה של יהודים הפועלת בחילול שבת, הדבר ברור שאסור משם שנהנה בזה מחילול שבת. ואף אם מדובר בתחנות של גויים – אסור, כיון שיש בזה זלזול גדול בכבוד שבת (ראה בהערה הקודמת). ועוד אסור משום אוושא מילתא, וכן אסור משום שמא יגביה או ינמיך את רמת השמע או שיכוון לתדר אותו רוצה לשמוע [מלבד האיסור שיש בצפייה בטלויזיה גם בימות החול].

[13] עיין שו"ע (סי' של"ח סעי' ג'): "זוג המקשקש לשעות, עשוי ע"י משקלות – מותר לערכו ולהכינו מבעוד יום כדי שילך ויקשקש כל השבת". וכתב המשנ"ב (סימן של"ח ס"ק י"ד): "מותר לערכו – היינו דלא חיישינן כשישמעו קולו יחשדוהו שהעריכו בשבת, דהכל יודעין שדרכו להעריכו מאתמול". וכן הוא ברמ"א (סימן רנ"ב סעי' ה'). וע"כ מותר לכוון שעון מעורר בערב שבת, כיון שכולם יודעים שמכוונים את השעון מעורר מבעוד יום.

[14] בפתיחת דלת המקרר ישנן כמה חששות, ונפרט את חלקם: א. בפתיחת הדלת נכנס אויר חם ומפעיל את המנוע ע"י הטרמוסטאט. ב.  למקררים יש הפשרה אוטומטית וכן מערכת איורור לפיזור הקור, ופתיחת המקרר משפיעה על כך. ג. ישנם מקררים עם צג דיגטלי ופתיחת הדלת משנה את מצב התצוגה, או מדליקה נורה או גורמת לצפצוף וכדו'. ד. שינויים ברישום כרטיס הפיקוד של המקרר, ועוד חששות.

[15] אסור לפתוח דלת של מקרר שנורה נדלקת עם פתיחתו, אפילו אם דלת המקרר שקופה ורואים את תכולת המקרר גם ללא הנורה. והטעם, כיון דניחא ליה שיהיה יותר אור כדי שיראה את המצרכים שבתוך המקרר יותר טוב, שהרי אם לא כן לא היה מפעיל את הנורה בשאר ימות השבוע.

[16] ראה בישכיל עבדי (ח"ה סי' ל"ו סעי' א') שדן בפתיחת דלת של המקרר בשעה שהמנוע פועל ועל ידי פתיחת הדלת נכנס אוויר חם וגורם להארכת זמן הפעולה של המנוע, והאריך בצדדי ההיתר וכדלקמן:

א. "והרי הדין הבערה וכיבוי שווים הם, ומכיון שדינא בגרם כיבוי דשרי וה"ה בגרם הבערה דשרי וכו' אלא דבסי' של"ד סעי' כ"ב הגיה הרמ"א במקום פסידא וכו'  אמנם יש מקום לחלק דהא דבעינן במקום פסידא לדברי הרמ"א הוא דווקא במקום שמתכוון לשם כיבוי וכו' הא אם אינו מתכוון כנידון דידן שמה שפותח את הדלת הוא רק כדי להוציא את האוכלים, גם רמ"א אזיל ומודה דשרי".

ב. כתב שיש מקום לדחות דהרי בפסיק רישיה קיי"ל דאף בלא מתכוון – אסור לר"ש, והרי זה כההיא דכתב מרן (סי' רע"ז סעי' א'): "ואם הוא קבוע בדלת עצמו שפתיחתו או נעילתו מקרב השמן לנר או מרחיקו – אסור לפותחו או לנועלו", ואע"ג דאינו מכוון, מכל מקום פסיק רישיה הוא, דאי אפשר שלא יגביר את הפעולה והזרמה בפתיחת הדלת. אמנם נראה דבנידון דידן שאני טובא מההיא דסי' רע"ז, דהכא בזמן שהוא פועל אינו גורם ע"י פתיחת הדלת הבערה נוספת אלא רק מאריך את שהות הפעולה אבל אינו מוסיף כח הלהבה" [וכן כתב במנחת שלמה (ח"א סי' י'): "והטעם כיון שהחום הנכנס לא בוער ולא מבעיר אלא מונע רק הפסקת מעגל הזרם, וכיון שכך פשוט הוא שלא כלום הוא"].

ג. עוד כתב: "גרמא זו של הארכת הפעולה אינו בבחינת כחו ממש, דהרי כחו ממש נפסק עם פתיחת הדלת, וזה שאוויר החם נכנס הוא אחרי שנפסק כחו וכו' דפשוט דאותה מידת החום המעוטה מאוד שנכנסה ברגע כמימריה בפתיחת הדלת אין בה כדאי כל כך להגביר מידת החום עד כדי כך לחדש פעולתו אלא רק עם ריבוי מידת החום שיוסיף אחר כך במשך תקופת פתיחת הדלת, וזה בא ממילא ולא מכוחו וכו' [והא דבסי' רע"ז שם החשש שהרוח תבא מיד ותכבה את הנר]". וא"כ לא הוי בכלל פסיק רישיה.

[17] והנה כאשר המנוע לא פועל, ראה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה סי' ל"ו) שדן בכך בארוכה, וז"ל שם (סעי' ב' אות' י"ד-ט"ו): "אמנם בזמן שלא פועל יש לחוש להחמיר, שא"א לצמצם ולדייק את הזמן השביתה המוגבלת, ויכול להיות שתיכף בזמן שפותח כלתה זמן השביתה, וע"י כח הדוחף של אויר החם שנכנס מפעיל את המנוע, ואף דזה בבחינת לא ניחא ליה, הרי סברא זו אינה מוסכמת לדברי כל הפוסקים שאנו נשענים עליהם. ועם שבמקום שנהגו להיתר אין להזניחם אך לא להורות לכתחילה. לאור כל האמור הנני מסכם לענ"ד: א. אם המקרר בפעולה – יש להתיר בלכתחילה. ב. בזמן שאינו בפעולה – אין להורות לכתחילה להתיר, מכיון שעלול לבוא לידי איסור הבערה בשבת אף דלא ניחא ליה. ג. במקומות שנהגו להקל – אין להזניחם, מכיון יש להם על מה שיסמוכו, דברי הערוך ודעימיה דבהיכא דלא ניחא ליה יש להתיר לכתחילה. ונוסף על זה כל הטעמים שנאמרו בסעי' הראשון דיש כאן כמה כוחות ועוד ועוד (ראה בהערה הקודמת), אלא דהחרד על דבר ה' יזהר לא לפתוח אלא בזמן שהוא בפעולה כאמור", עכ"ל [וראה במנחת שלמה ח"א סי' י'].

[18] בביאור דין זה, ראה לקמן בדיני אמירה לגוי פרק ק"כ סעי' מ"ב בהערה שם.

[19] ובטעם הדבר, ראה באריכות בהלכות מוקצה מחמת איסור מאמר מרדכי שבת ח"ד פרק ע"ח  סעי' ט"ז ובהערה י"ד, ואין לאסור מדין מעשה שבת, ראה פרק לקמן פרק קכ"ב סעי' י"ב, שכאשר לא נעשה ע"י המלאכה שינוי בגוף החפץ – מותר בשעת הצורך, ואם לא ידע שמצב שבת אינו מופעל קיל טפי, דהוי "מתעסק", שמבואר בגמ' כריתות (י"ט ע"ב) שמתעסק פטור בשבת, וראה עוד בגמ' שבת (ע"ב ע"ב).

[20] כתוב בירושלמי (שבת פ"ג ה"ג): "מולייר הגרוף – שותין ממנו בשבת. הא אם אינו גרוף – לא. אמר ר' שיין: מפני שהגחלים נוגעות בגופו. אמר ר' חנינה בריה דר' הילל: מפני שהרוח נכנסת בגופו והגחלים בוערות. אמר רבי יוסי בי רבי בון: מפני שהוא עשוי פרקים פרקים הוא מתיירא שמא נתאכל דיבוקו והוא מוסיף מים". ובמשנ"ב סי' שי"ח ס"ק קי"ח, ז"ל: "כלי בישול שלנו שקורין סאמאווא"ר שהוחם מע"ש – אסור ליטול ממנו מים בשבת כשאינו גרוף מן הגחלים [כ"כ בספר תוספת ירושלים לעיל בסימן רנ"ג ע"ש שהביא זה בשם ירושלמי דקאמר שם דמוליאר שאינו גרוף – אין שותין ממנו בשבת, הטעם מפני שהוא עשוי פרקים הוא מתיירא שמא יתאכל פירוקו והוא מוסיף מים]. ולפ"ז יש ליזהר כשישב לשתות מן הכלי בישול שלנו קודם שקיעה ובאמצע קידש עליו היום, שלא לשתות ממנו עוד".

[21]  עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' מ"ג, פ"ב).

[22] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' מ"ג).

[23] ואף לדעת הרמ"א שחושש לאיסור השמעת קול (סי' רנ"ב סעי' ה'), מותר לכוון שעון שבת למזגן, משום שהכל יודעים שהמזגן מופעל על ידי שעון שבת שכוון מערב שבת [הערת העורכים: אמנם בעבר לא היתה רגילות להפעיל מזגן על ידי שעון שבת וע"כ מרן הרב זצ"ל לא היה מדליק את המזגן בביתו בשבת].

[24] הגמ' שבת (ק"כ ע"א) אומרת: "תנא: נר שאחורי הדלת – פותח ונועל כדרכו. ואם כבתה – כבתה. לייט עלה רב. אמר ליה רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי טעמא לייט עלה רב? אילימא משום דרב סבר לה כרבי יהודה, ותנא קתני לה כרבי שמעון – משום דרב סבר לה כרבי יהודה, כל דתני כרבי שמעון מילט לייט ליה? – אמר ליה: בהא – אפילו רבי שמעון מודה, דהא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות".

ופירש רבנו חננאל, וז"ל: "היכא דידע שבודאי כשפותח ונועל יכבה הנר מפני שהדלת נוגעת בו ומכבתו שאסור, דבהא אפילו ר"ש מודה דהוי פסיק רישיה ולא ימות, אבל אי גרם בעלמא – שרי".

דין נוסף מביאה הגמ': "אמר רב יהודה: פותח אדם דלת כנגד מדורה בשבת. לייט עלה אביי. במאי עסקינן? אילימא ברוח מצויה – מאי טעמיה דמאן דאסר? אי ברוח שאינה מצויה – מאי טעמא דמאן דשרי? – לעולם ברוח מצויה, מר סבר: גזרינן, ומר סבר: לא גזרינן" [פירש רש"י: " מאי טעמיה דמאן דאסר –  אין דרך להבעיר ברוח מצויה, ולא פסיק רישיה ולא ימות הוא"].

ופסק הרמב"ם (הל' שבת פ"ה הי"ז) כאביי ,וכן כתב השו"ע (סי' רע"ז סעי' ב'): "אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה שהיא קרובה קצת אל הדלת ואפי' אין שם אלא רוח מצויה", וכתב הכה"ח (ס"ק י"ב): "ואפילו אין שם אלא רוח מצויה, גזירה אטו שאינה מצויה דהוי פסיק רישיה. בית יוסף. אבל כשאין שם רוח כלל – שרי, דהוי גזירה לגזירה. תוספת שבת אות יו"ד".

וא"כ יש ללמוד מדינים אלו שמותר לפתוח דלת או חלון בחדר שפועל בו מזגן רגיל [שיש לו טרמוסטט] כיון שפתיחת הדלת אינה גורמת להפעלת המנוע באופן מיידי, וכמו שכתוב בגמ' שבת  דף ק"כ ע"ב "דתניא: הרי שהיה שם כתוב לו על בשרו – הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת. נזדמנה לו טבילה של מצוה – כורך עליה גמי ויורד וטובל. רבי יוסי אומר: לעולם יורד וטובל כדרכו, ובלבד שלא ישפשף! – שאני התם דאמר קרא: 'ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלהיכם', עשייה הוא דאסור, גרמא – שרי. – אי הכי, הכא נמי: כתיב: 'לא תעשה כל מלאכה' – עשייה הוא דאסור, גרמא – שרי [מתוך שאדם בהול על ממונו – אי שרית ליה אתי לכבויי]". וכיון שאינו מכוון בפתיחת הדלת להדלקת המזגן – מותר ומזגן קיל יותר ממקרר, כיון שנמצא בחלל גדול יותר כך שהשפעת פתיחת הדלת קטנה יותר, וראה בהערות ט"ז י"ז.

[25] הגמ' שבת (ק"כ ע"א) אומרת: "תנא: נר שאחורי הדלת – פותח ונועל כדרכו. ואם כבתה – כבתה. לייט עלה רב. אמר ליה רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי טעמא לייט עלה רב? אילימא משום דרב סבר לה כרבי יהודה, ותנא קתני לה כרבי שמעון – משום דרב סבר לה כרבי יהודה, כל דתני כרבי שמעון מילט לייט ליה? – אמר ליה: בהא – אפילו רבי שמעון מודה, דהא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות".

וכתב הרא"ש (פרק ט"ז סימן ט'): "נר שאחורי הדלת – אסור לפתוח ולנעול כדרכו, דאביי ורבא דאמרי תרווייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות. רש"י פירש שהנר מונח אחורי הדלת וחיישינן שמא יכבנו הרוח. ור"ח ז"ל פי' שהנר קבוע בכותל שאחורי הדלת וכשפותח הדלת נוקש בכותל ואיכא למיחש שמא יכבה הנר. ור"י פירש שהנר תקוע באחורי הדלת ובפתיחת הדלת ובנעילתו מרחק את השמן מן הפתילה או מקרבו אל הפתילה, ואסור לפתוח הדלת כנגד המדורה אפי' ברוח מצויה", והביאו הב"י בסי' רע"ז.

וכתב המאירי (ד"ה נר): "ולי נראה שמן הדין מותר לפתוח, וכל שמצאנוה בלשון קללה ר"ל לייט עלה פלוני, אינה במקום איסור פשוט, שכל שיש בו איסור פשוט אין בו מקום לקללת חכם, וקם ליה בדרבה מיניה אלא אין קללה אלא במקום שאין איסורו מבורר וההתר בו מצוי, ומקללין אותו מצד פרצה ועוז מצח וכו' וכל שהוא פסיק רישיה, אף כל שהוא בקרוב לפסיק רישיה ושהדבר מצוי, נקרא העושה פורץ גדר וראוי לקללה וכו' ואף ברוח מצויה יש להחמיר מצד גזירה, ואף על פי שאין בה איסור ראוי לחוש בה לקללת חכם כל שהוא נראה שהיא מדלקת".

ופסק מרן השו"ע (סי' רע"ז סעי' א') כמו ג' הפירושים של הראשונים שהביא הרא"ש, וז"ל: "נר שמונח אחורי הדלת – אסור לפתוח הדלת, שמא יכבנו הרוח. ואם הוא קבוע בכותל שאחורי הדלת – אסור לפתוח הדלת ולנעלו כדרכו שמא תהא הדלת נוקשת עליו ותכבנו, אלא פותח ונועל בנחת. ואם הוא קבוע בדלת עצמו, שפתיחתו ונעילתו מקרב השמן לנר או מרחיקו ממנו – אסור לפתחו ולנעלו".

וכתב הבה"ל ד"ה "שמא יכבנו" – "לכאורה קשה דהא אמרינן בגמרא דהוא פסיק רישיה ולכך אסור בזה אף שאינו מכוין לכבות, אולם לפי מה שפירש שם המהרש"א דלא הוי פסיק רישיה ממש רק קרוב לפסיק רישיה, ניחא הלשון".

וכתב הכה"ח (שם ס"ק ב'): "אסור לפתוח הדלת. ואפילו אין שם רוח כלל – אסור דשמא יהיה שם רוח. תוספת שבת אות ב'. וכן כתב מגן אברהם סימן תקי"ד ס"ק יו"ד, רבינו זלמן אות א', חיי אדם כלל מ"ו אות י"ב".

[26] ועוד שמצוי במאוורר שהחיבור לשקע רופף ובקל מתנתק, וראה בהרחבה בפרק פ"א הערה י', וכן אדם קובע לו מקום, עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק ד' שאלה י"ג). ועיין שו"ת הרב הראשי (תשמ"ח-תשמ"ט סי' ל"ג).

[27] ראה בהערה הקודמת. וכתב השו"ע (סי' שי"א סעי' ח'), ז"ל: "וטלטול בגופו אפי' לצורך דבר האסור – מותר. הילכך קש שעל המטה, דסתמו מוקצה להסקה – מנענעו בגופו". ובמשנ"ב שם (ס"ק ל'), וז"ל: "פירוש שאינו נוגע בידו כי אם בגופו או בשאר אבריו מקילינן בו יותר משאר טלטול מן הצד, וע"כ מותר אפילו לצורך דבר האסור". וראה בבה"ל (סוף סי' רס"ו ד"ה "פן יקדמנו").

[28] יש שינוי בזרם החשמל אפילו כשמדובר בכפתור מכני פשוט, כיון שבתוך המנוע של המאוורר ישנו גלגל שיניים שמסתובב כל הזמן ולחיצה על הכפתור הנ"ל גורמת להצמדת גלגל השיניים של ראש המאוורר לגלגל המנוע של המאוורר, ולכן הגלגל של מנוע המאוורר צריך יותר זרם חשמל על מנת שיסובב גם כן את ראש המאוורר, והעמדתה בכיוון אחד בלבד מצריכה פחות.

[29] ואע"פ שזה בנוי באופן שאין בו תקיעה, היינו המנוע לא מתחבר אלא נוגע, וע"י שהוא מסתובב הוא מסובב את הגלגל או את הגלגלים, הרי עצם ההצמדה היא בכלל מתקן מנא. ומי אמר שכדי לעבור על איסור בונה צריך דווקא תקיעה, ואחרת יהא מותר, שהרי המאוורר לא יסתובב בלי ההצמדה, וע"כ אין לתקוע את הכפתור הנ"ל משום חשש דאורייתא, וראה בהערה ג'.

[30] ראה בהערה ג'.

[31] [עיין בספר מעשה חושב (ח"א סי' א' עמ' ל"א-נ"א), שביאר את טעמי האיסור: א. ע"פ דעת הבית יצחק (יו"ד במפתחות לסי' ל"א) יש בהגברת זרם החשמל איסור מוליד מדרבנן, משום שכל דיבור מעורר גלי קול וגורם לצריכת חשמל יותר גבוהה (וראה למנחת שלמה ח"א סי' ט' [הובא לעיל בהערה ג'] שכתב שאין בשינוי זרם משום מוליד). ב. גזירה שמא יתקן מנא, כמו שמצינו לגבי איסור השמעת קול שיר שמא יתקן כלי שיר, כמבואר בשו"ע (סי' של"ח סעי' א'). ג. משום אוושא מילתא וזילותא דשבת. וכן כתב לאסור באגרות משה (או"ח ח"ד סי' פ"ד)]. וראה שו"ת הרב הראשי (תשמ"ו-תשמ"ז סי' קכ"ו; שם תשמ"ח-תשמ"ט סי' רל"ח).  ועיין לקמן בסעי' ע"ב בדין מכשיר שמיעה.

[32] וראה במאמר מרדכי הלכות שבת חלק ג' פרק נ"ד סעי' כ'.

[33] דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס. עיין בגמ' שבת (קכ"ג ע"ב): "רבי יוסי אומר: כל הכלים ניטלין, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה". ופרש"י (ד"ה) "ויתד של מחרישה – הוא כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה, וכו', דהנך קפיד עלייהו, ומייחד להם מקום, דלא חזו למלאכה אחרת". וכתב המשנ"ב (סי' ש"ח ס"ק ב'-ג'): "ר"ל שמחמת חשש הפסד הוא מקפיד עליהם שלא לטלטלם ומקצה אותם מדעתו, וה"ה שארי דברים שמקפיד עליהם שלא להשתמש בהם תשמיש אחר כדי שלא יתקלקלו".

[34] ראה בהערה הקודמת. וכאן יש עוד איסור, שפעמים חלק מהשמן שבתוכו אינו חם כל כך וכאשר מזיז את הרדיאטור הוא גורם למהר בישולו. וראה בשו"ע (סימן רנ"ז סעי' ד') שכתב: "והוא שנתבשלה הקדירה כל צרכה; אבל אם אינה מבושלת כ"צ, אפילו להוסיף על הכיסוי – אסור שתוספת זה גורם לה להתבשל". וראה ברמ"א (סימן רס"ה סעי' ג') וז"ל: "ואסור ליגע בנר הדולק כשהוא תלוי, אע"פ שאינו מטלטלו ואין בו משום מוקצה בנגיעה בעלמא, מ"מ אסור פן יתנדנד קצת מנגיעתו ויטה".

[35] ראה לעיל בהערה כ'.

[36] כתוב בירושלמי (שבת פ"ז ה"ב) : "כל דבר שהיה מבחיל את הפירי – חייב משום זורע. הנוטע, המבריך, וכו', והעושה בתים, וכל דבר שהוא להבחיל את הפירי – חייב משום זורע". ומפרש שם הקרבן עדה: " והעושה בתים – וכו' וי"מ שעושין לו סוכה מלמעלה להגן עליו מן החמה או הצנה. כל דבר שהוא מבחיל את הפרי- שמסייע לבשל ולגמור הפירי", עכ"ל [וכן הוא בפירוש משניות לרמב"ם שביעית פ"ב מ"ד בד"ה ועושין להם בתים] מוכח שגם אם עושה דבר שאינו בגוף האילן, דהיינו שבונה סוכה להצל על האילן – חייב משום זורע [וראה באחרונים שנחלקו האם האיסור מהתורה או מדרבנן (הובאו בפרק קי"א זורע בהערה מ"א)].

ולכאורה הוא הדין אם סוגר את הדלת על מנת שידלק האור, ולכן אם נכנס לחדר – אסור לו לסגור את הדלת, כיון דניחא ליה שידלק האור (ראה בכה"ח בסי' ש"כ ס"ק ק').

אמנם במקום שאינו נהנה מהדלקת או כיבוי האור – הוי פסיק רישיה דלא ניחא, ובמקום הצורך יש להקל מכמה טעמים:

א

בפסיק רישיה דלא ניחא ליה נחלקו הראשונים שכתבו התוס' (שבת דף ק"ג ע"א) ד"ה "לא צריכא – פי' בערוך (ערך סבר) דבפסיק רישיה דלא ניחא ליה, כגון דקעביד בארעא דחבריה וכגון באחר שאינו אוהבו והקוצץ בהרת בשעת מילה שאין לו הנאה – מותר לכתחילה, ואפילו איסור דרבנן ליכא וכו' ואינו נראה וכו' והא דקאמר לא צריכא דעביד בארעא דחבריה, היינו דלא מיחייב חטאת אבל איסורא – איכא". וכתב השו"ע (סי' ש"כ סעי' י"ח): "חבית שפקקו בפקק של פשתן לסתום נקב שבדפנה שמוציאין בו היין, יש מי שמתיר אף על פי שאי אפשר שלא יסחוט, והוא שלא יהא תחתיו כלי; דכיון שאינו נהנה בסחיטה זו, הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה, ומותר. וחלקו עליו, ואמרו דאע"ג דלא ניחא ליה, כיון דפסיק רישא הוא             – אסור. והעולם נוהגים היתר בדבר, ויש ללמד עליהם זכות, דכיון שהברזא ארוכה חוץ לנעורת ואין יד מגעת לנעורת – מותר, מידי דהוי אספוג שיש לו בית אחיזה; ולפי שאין טענה זו חזקה, ויש לגמגם בה, טוב להנהיגם שלא יהא כלי תחת החבית בשעה שפוקקים הנקב". דהיינו לדינא לא ס"ל כשיטת הערוך, מכל מקום יש לצרף את שיטת הערוך.

ב

ועוד יש לצדד שאדם הפותח את דלת ביתו אינו בכלל עושה מלאכה, כיון שאינו מתכוון לכך כלל, שהנה כתב הרמב"ם (שבת פ"י הל' י"ז): "המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה כדרך שהרופאין עושין שהן מתכוונין ברפואה להרחיב פי המכה – הרי זה חייב משום מכה בפטיש שזו היא מלאכת הרופא, ואם הפיסה להוציא ממנה הליחה שבה – הרי זה מותר",  וביאר המגיד משנה בשם ספר הבתים: "יראה לי שאין זה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כי מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא עושה המלאכה בעצמה ובכונה, אבל דברים אלו אין כונתו למלאכה שכל כונתו הוא להוציא לחה ולהנצל כו' וכן נראה דעת הרמב"ם [לגבי רמשים המזיקים], עכ"ל". וכן כתב בפרק י"ב (ה"ב): "ומדברי רבינו שכתב שהכל תלוי בכונתו, נראה שכל שאינו מתכוין אין ראוי לומר בו פסיק רישיה ולא ימות הוא וליחייב, מפני שכשהוא מתכוין הוא עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אין בו מלאכה כלל, שהרי אינו רוצה לעשות ממנו כלי".

ג

עיין לעיל בפרק קי"א זורע הערה מ"א בדעת הרשב"א וניתן לצרפו כאן כצירוף להקל.

ומכל אלה נראה שבמקום הצורך, יש לסמוך באיסור דרבנן להקל. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' מ"ג).

[37]   ראה לקמן בהערה מ"ג.

[38] [כיון שאין שינוי בעוצמת הזרם אלא שינוים קלים בצורת העברת הזרם הקיים, ומדין כותב או רושם רשמים בשבת – אין איסור, כיון שאינו מתקיים, כלל ראה בהערה ג'].

[39] כתוב בירושלמי (שבת פ"ז ה"ב): "הצר צורה – הראשון חייב משום כותב והשני חייב משום צובע". וביאר הפני משה: "הצר צורה – ודרך הוא שאחד מסמן הצורה באבר או באיזה דבר ואח"כ נותן בהסימן הצבע שהוא רוצה, הרי הראשון שעשה הסימן חייב משום כותב, והשני הוא שחייב משום צובע, דבצביעה זו אין הסימן של הראשון ניכר, ולפיכך לא שייך אצלו אלא משום כותב", ופסקו הרמב"ם (שבת פי"א הי"ז): "רושם תולדת כותב הוא, כיצד? הרושם רשמים וצורות בכותל ובששר וכיוצא בהן כדרך שהציירין רושמים – הרי זה חייב משום כותב". וראה בבה"ל (סי' ש"מ ד"ה במשקין) שכתב שמקורו של הרמב"ם הוא מירושלמי הנ"ל, וכתב עוד: "בעניננו איירי שעשה רק רושם של הצורה מתחלה כדי שידע ויבין הצובע עי"ז אח"כ מה לצבוע, ודומה לכותב שכותב אותיות שמורה האות על איזה דבר" [וראה עוד בבה"ל בד"ה מותר]. ואע"פ שהוא הולך בעלמא והמצלמה מצלמת ממילא, מכל מקום יש להחמיר להחשיבו כמעשה, ראה בהערות כ"ד כ"ה, וע"כ יש להיזהר בזה.

[40] שבה נוסף איסור משום בונה שהרי נסגר מעגל ראה בהערה ג' ואע"פ שדרך הליכתו נדלקת המצלמה ממילא יש להחמיר להחשיבו כמעשה ראה בהערות כ"ד כ"ה, וע"כ יש להיזהר בזה.

[41] ראה בהערה הבאה, ויש לשאול את רב המקום האם להניח מודעה שיש להיזהר מלעבור במקום זה בשבת כיון שהמקום מצולם או שעדיף בלא מודעה.

[42] ראה בהערות ל"ח ל"ט אע"ג דהוא לא אכפת ליה מהצילום, כיון דהוי פסיק רישיה יש להיזהר מזה.

[43] ראה בהערות ל"ח ל"ט ונראה שיש להקל בזה מכמה טעמים:

א. בפסיק רישיה דלא ניחא ליה נחלקו הראשונים. דעת הערוך שמותר ודעת רוב הראשונים שיש בכך איסור דרבנן, ראה בהערה ל"ו, וכן פסק השו"ע, מכל מקום יש לצרף את שיטת הערוך.

ב. ועוד יש לומר שאדם ההולך ברחוב אינו בכלל עושה מלאכה, כיון שאינו מתכוון לכך כלל, ראה לעיל בדברי הרב המגיד, הובאו בהערה ל"ו.

ג. ועוד י"ל כיון דהוי מילתא דרבנן ואי אפשר להיזהר, לא גזרו בכהאי גוונא, כדאיתא בשו"ע (סי' ש"כ סעי' י"ג): "דורס שלג ברגליו ואינו חושש".  כתב הט"ז (ס"ק י'): "נראה דאע"ג דא"א שלא יהיה נימוח והוי פסיק רישיה, מ"מ לא גזרו בזה, כיון דאי אפשר להזהר מזה בימות החורף, דכל הארץ היא כך מלאה כפור וגליד והמנעלים הם לחים ונימס השלג שם".

וכן כתב השו"ע (סי' ש"כ סעי' י"ד): "הר"מ מרוטנבורג מתיר להטיל מי רגלים בשלג, והרא"ש היה נזהר". וכתב הט"ז (ס"ק י"א): "ולפמ"ש בסמוך ודאי הוה הדריסה פסיק רישיה ואפי' הכי לא גזרו, הכי נמי בזה שא"א ליזהר כי כל הארץ מלאה שלג". וכתב המשנ"ב (ס"ק מ"א): "שע"י השתן ודאי נימוח, ולא דמי לסעיף ט' דשרי ליתן שלג לתוך הכוס אף על פי שנימוח, דהכא כיון דעביד מעשה גרע טפי, ועיין בט"ז שפסק להקל, וכן הא"ר כתב להקל, אם לא שאפשר בלא טורח טוב ליזהר".

ועוד כתב השו"ע (סי' שכ"ו סעי' ז'): "הרוחץ בנהר, צריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר, מפני שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית, לפי שהעולה מן הרחיצה יש רבוי מים על גופו; אבל ההולך ברשות הרבים ומטר סוחף על ראשו ועל לבושו – לא הקפידו בו". וכתב הט"ז (ס"ק ב'): "בית יוסף נתן טעם, לפי שהם מועטים לא גזרו עליהם, ואין מספיק דעינינו רואות שיש יותר ריבוי מים מן המטר על לבושי אדם ממה שיש על גופו כשעולה מן הרחצה, אלא נראה הטעם דבזה א"א להמנע ממנו, שהאדם הולך ברשות הרבים ופתאום בא מטר עליו, לא גזרו ביה רבנן, ודומה לזה כתבתי בסי' ש"כ סי"ד בענין להשתין בשלג, ואפי' הרא"ש דכתב שם להיות נזהר, היינו שאפשר קצת להזהר, אבל כאן א"א כלל להזהר". וראה במשנ"ב ס"ק כ"ג. וכן ה"ה כאן שאין לו דרך אחרת והוי מילתא דרבנן, יש לומר דמקום שאי אפשר להיזהר לא העמידו חכמים גזירתם.

[44] ויש להסתפק אם בכהאי גוונא עדיין חשיב כלא ניחא ליה, כיון שעיקר כוונתו שיראו במצלמה את הפוגע ולא אכפת לו במה שיצלמו גם אותו או שרצונו שיראו גם אותו והוי ניחא ליה.

ומכל מקום יש לצדד לקולא כיון שכל הדלקת המצלמה ופעולת הכתיבה נעשית ממילא יחשב כגרמא, ועוד שיש בדבר ספק פיקוח נפש, ובימינו בכל מקום בארץ ישראל נחשב כעיר הסמוכה לספר, ויש בזה חשש סכנה (ראה שו"ע סי' שכ"ט סעי' ו'), ולכן יש מצווה ללכת לכותל המערבי או למערת המכפלה להתפלל ואע"פ שיצטרכו חיילים ואנשי כוחות הביטחון לשמור ולאבטח את המתפללים במערת המכפלה וכיו"ב, אפילו שהשמירה כרוכה בחילול שבת, מפני שבכך שמתפללים שם נהיית חזקה על המקום, ואם לא יתפללו שם, המקום יעבור לידיים זרות, ולצורך הגנה על ערי ספר – מותר לחלל את השבת, וכ"ש הכא. וראה בפרק ק"ח פיקוח נפש סעיפים ל"ב ל"ג, וראה לעיל בהערה ג'.

[45] ראה בהערה מ' ובהערה ל"ו.

[46] עיין מש"כ בשו"ת הרב הראשי (תש"ן-תשנ"ג סי' י"ב).

[47] כיון שכל הליכתו לכיוון הדלת היא על מנת לעבור דרכה, הוי מכוון לכך, ואסור.

[48]ראה בפרק ק"ח פיקוח נפש הערה ל"ז.

[49] שו"ת הרב הראשי (תשמ"ח-תשמ"ט סי' נ"ו אות י').

[50] בתנאי שהדלת נפתחת ונסגרת וכן המעלית עולה ויורדת מאליה בלי שום פעולה מצד הנכנס אליה והכל נעשה באופן אוטמטי, ואע"פ שכשנכנס למעלית גורם שינוי לזרם החשמל, ועיין לעיל הערה ל"א שיש לאסור בזה, מכל מקום יש להקל במקום צורך, כנ"ל, ראה לקמן בסעי' ע"ב ובהערות ובהערה ג'.

[51] כיון שכל נתינת ידיו תחת הברז היא על מנת לפתוח את הברז כך שיוכל לשטוף את ידיו.

[52] כיון שכל כוונתו היא לכך וכך היא דרך פעולתם [ובירושלמי שבת פרק ט"ו ה"ג: "א"ר אבהו 'שבת לה" – שבות כה'. מה הקדוש ברוך הוא שבת ממאמר – אף את שבות ממאמר".

[53] כתוב בגמרא שבת (י"ח ע"א) "אבל אין נותנין חטין לתוך הריחים של מים אלא בכדי שיטחנו מבעוד יום. מאי טעמא? – אמר רבה: מפני שמשמעת קול. אמר ליה רב יוסף: ולימא מר משום שביתת כלים! דתניא: 'ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו' – לרבות שביתת כלים. אלא אמר רב יוסף: משום שביתת כלים" [ופרש"י שם (ד"ה "שיטחנו"): "מפני שמשמעת את הקול, ואוושא מילתא בשבת, ואיכא זילותא"].

כתב הב"י (סי' רנ"ב): "ואסיקנא דבית הלל לית להו איסור שביתת כלים, ולפי זה לתת חטים לתוך ריחיים לרב יוסף – שרי ולרבה – אסור וכו' וכתבו התוספות (ד"ה והשתא) והרא"ש (סי' ל"ג) שרבינו תם (ספר הישר תשובות סי' ו') פסק כרב יוסף, והם דחו דבריו, והעלו דהלכה כרבה וכן פסק ר"ח (בגליון י"ח ע"ב) וכן דעת סמ"ג (ל"ת ס"ה) וסמ"ק (סי' רפ"ב) והתרומה (סי' רכ"א) וכן כתבו הגהות בפ"ו (אות ע'). והרי"ף (ו' ע"ב) הביא שתי הסברות ולא הכריע, והרמב"ם לא הזכיר דין זה כלל, ומשמע דסבירא ליה כרב יוסף דשרי ומשום הכי שתק מיניה וכו' ולענין הלכה, כיון שהרי"ף והרמב"ם ורבינו תם מתירים, ועוד דמילתא דרבנן הוא, הכי נקטינן, אלא שבמקום שנהגו איסור – אין להתיר". וכתב הדרכי משה (ס"ק ז'): "ולי נראה דמסתמא יש לנהוג איסור כדעת התוספות שדחו דברי רבינו תם, מאחר שהסכימו עמהן כל בתראי דלעיל. מיהו במקום שנהגו היתר – אין למחות בידם", עיי"ש.

והשו"ע פסק (סימן רנ"ב סעי' ה'): "ומותר לתת חטים לתוך רחיים של מים, סמוך לחשיכה. הגה: ולא חיישינן להשמעת קול, שיאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת. ויש אוסרים ברחיים ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול, והכי נהוג לכתחלה, מיהו במקום פסידא – יש להקל".

וכתב בביאור הגר"א שכיון שסוגיא דגמ' אתיא כרבה, ועוד שבתוספתא מוכח שלא נחלקו בית הלל ובית שמאי בשביתת כלים, לכן העיקר כרבה ויש לאסור השמעת קול, וראה בבה"ל ד"ה והכי נהוג.

וכתב הכה"ח (ס"ק ס"ו): "ויש אוסרים ברחיים וכו' – וכן פסק ר"י הזקן והכלבו והרוקח סימן מ"ב, והרמב"ן במלחמות כתב דהרי"ף חשש לזה, וכן כתב בה"ג והראב"ד יעו"ש, וכן כתב רבינו ירוחם דהרי"ף פסק כרבה יעו"ש. ערך השלחן אות ה'".

ונראה שגם לדעת השו"ע בפקס יש לאסור, כי כל מה שהתיר רב יוסף היינו אם הפעולה נעשית מבעוד יום ונמשכת בשבת רק אז לא חיישינן להשמעת קול, אבל אם הפעולה מתחדשת בשבת, גם רב יוסף סובר שיש לאסור. ויש כאן זילותא דשבת מפני שאושא מילתא [וכן כתב בשו"ת אגרות משה ח"ג סי' נ"ח].

[54] ראה בפרק קכ"ב הנאה ממעשה שבת.

[55] כתבו התוס' (שבת דף קט"ז ע"ב ד"ה וכ"ש): "ונראה לר"י דלא קרי שטרי הדיוטות אלא שטרי חובות וכיוצא בהן, אבל איגרות – שרי, דפעמים שיש בהן פקוח נפש, ואפי' יודע שאין בו פקוח נפש מתיר ר"ת, דלא הוי שטרי הדיוטות, כיון שאין צריך למה שכתוב בה לפי שיודע מה שבאיגרות, ואם אינו יודע שמא יש בו צורך גדול או פקוח נפש ושרי".

ראה בשו"ע (סימן ש"ז סעי' י"ד) שכתב: "לקרות באיגרת השלוח לו, אם אינו יודע מה כתוב בה – מותר, ולא יקרא בפיו אלא יעיין בה". וכתב המשנ"ב (ס"ק נ"ד): "דשמא יש בה דבר שהוא צורך הגוף, ואינו דומה לשטרי הדיוטות שהם רק צורך ממונו. והנה אף דיש שאוסרים גם באופן זה כמבואר בב"י, סמך בזה להקל באופן שלא יקרא רק יעיין בלבד, דבעיון בלבד ג"כ יש מתירים בשטרי הדיוטות".

וכתב הכה"ח (ס"ק צ"ט): "אבל כשנשתלחה לו קודם לכן שכבר יודע מה שכתוב בה, והוא הדין אפילו נשתלחה לו בשבת אם קראה כבר, כיון שיודע מה שבתוכה – אסור לקרותה משום שטרי הדיוטות". וראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי ח"א סי' ט' שיש בזה משום מוקצה, כיון שהיה נייר מיוחד לפקס, אבל כיום אין בדפי הפקס משום מוקצה, כיון שלא מקפיד מלהשתמש בהם לדברים אחרים, וראה במאמר מרדכי (שבת ח"ד פרק ע"ה סעי' ו').

[56] ראה במאמר מרדכי (שבת חלק ג' פרק נ"ט סעי' ח') לגבי טעמי ההיתר וכן לגבי מקום שאין בו עירוב.

[57] תיאור כסא גלגלים חשמלי של מכון צומ"ת (מנחם-אב תשע"ד), וז"ל: "הפעלת עגלת הנכים לשם תחילת הנסיעה נעשית ב'גרמא' ע"י לחצן מיוחד, ובתוך שניות ספורות העגלה תתחיל לפעול מאליה. החל מרגע הפעלת העגלה, המנוע יקבל אספקת זרם והעגלה תיכנס למצב 'זחילה'. במצב זחילה העגלה תנוע קדימה באיטיות רבה ללא הפסקה (הפעלת בלם ידני תגרום לעגלה להישאר במקומה).

הגברת מהירות הנסיעה וכן השליטה על כיוון הנסיעה מתבצעים ע"י מוט-ההכוונה (ג'ויסטיק) הרגיל. הגברת המהירות ישנו שינוי בעוצמת הזרם ולשם כך ישנו כפתור מיוחד שבאמצעותו ניתן לבחור בין 'עוצמות' מהירות שונות גם בשבת עצמה. כמו כן, בעצירות ממושכות מנגנון בטיחות מנתק את אספקת הזרם למנוע בשיטת ה'גרמא' ומחדש את הזרם באותה שיטה עם תחילת הנסיעה".

תיאור כפתורי גרמא: "ה'גרמא האלקטרונית' היא מעגל מיוחד השולח בדיקה מחזורית קצרצרה (אלפית שניה או פחות) מדי 10 שניות, למשל: אדם המסיט מתג, או לוחץ על לחצן מיוחד – איננו עושה דבר, ואף איננו מתחיל תהליך פנימי. רק בהגיע פולס הבדיקה המחזורי, בעתו ובזמנו, הוא 'יגלה' כי המתג הוסט או הלחצן נלחץ – והתוצאה תתבצע. קיימת אבטחה אלקטרונית פנימית כי לעולם לא תתרחש התוצאה תוך כדי לחיצת האדם. נוסיף עוד כי פסק הזמן שקראנו לו 'אחר כך' – צריך להיות זמן המורגש בחושי בני אדם, והנחשב בפי הבריות כהמתנה מיותרת, כ'אחר כך'", עכ"ל.

[58] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' צ"ו), ראה בהרחבה בפרק ק"ו חולה שיש בו סכנה סעי' י"א.

[59] נראה דאין לאסור משום השמעת קול וכמו שכתב בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סימן ל"א) וז"ל: "ביחוד ע"י כלים המיוחדים לדיבור ומשמיעים קול על כמה וכמה מילין בריחוק מקום יכול אדם לדבר עם חבירו, דבר זה יהיה אסור לדבר עמו בשבת, ומעולם לא שמענו שום פוצה פה לפקפק בנדון זה". כלומר שמותר לדבר ואין בזה משום השמעת קול אפי' אם נשמע למרחקים [וראה בבית יצחק ח"ב מפתחות סי' ל"א שכתב שאין ללמוד מכאן היתר לגבי דבר שמופעל ע"י חשמל].

וכן כתב בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' ט') שאין לחוש במכשיר שמיעה משום השמעת קול, וז"ל: "אולם לענ"ד נראה שזה רק דיבור גרידא, ואין זה אלא אולודי קלא של אדם, ובכגון דא – לא גזרו רבנן. אף שודאי אסור להשמיע בשבת קול אדם ע"י כלי המיוחד לכך כמו תקליט וכדומה, היינו מפני שהפעלת הכלי שמשמיע קול הוא דאסור, אבל אם הכלי ערוך מאתמול לא מצינן שגזרו חכמים על אדם שלא ידבר או לא ינגן בפיו מפני שקולו עובר גם דרך כלי ונשמע למרחקים, וכמו שהבית יצחק (ח"ב במפתחות סי' ל"א) עצמו מביא שם מהשבות יעקב עיין שם", ועיי"ש עוד.

ואע"פ שהבאנו בהערה ל"א לאסור רמקול משום זילותא דשבת, כאן לא שייך זילותא דשבת, משום שהשמעת הקול הוי רק באזנו של הכבד שמיעה. וכ"ש שיש בזה צורך גדול ויש בזה משום כבוד הבריות, ופעמים שיכול לבוא לידי סכנה כגון במעבר חצייה וכדו'. וראה בהערה ג' בסופה. וראה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה סי' ל"ה) ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סימן פ"ד פ"ה). ועיין בכל זה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו סי' ו'; ח"ז סי' י"א), שדן באורך בנושא זה וראה עוד בהר צבי ח"א סי' קע"ג, וראה מש"כ במאמר מרדכי (שבת ח"ג פרק נ"ח סעי' ס'), ועיין שו"ת הרב הראשי (תשמ"ו-תשמ"ז סי' קנ"ו; תשמ"ח-תשמ"ט סי' רל"ח).

ומשום מוליד ראה במנחת שלמה (ח"א סי' ט'), ויש לסמוך עליו במקרה הנ"ל.

וכמו כן מותר להשתמש במכשיר המסייע לדיבור [המכשיר פועל כך: שמניח שתי אוזניות על אוזניו, וכאשר מדבר המכשיר משמיע זמזום באוזניו, זמזום זה מסייע לדבר בנקל ובשטף, וכן למכשיר יש גם חגורה אותה מניחים סביב הצוואר על הגרוגרת, כך שהדיבור שלו שוטף], ובתנאי שהשאירו אותו דלוק מערב שבת. אמנם, אם צריך לסגרו ולפתחו – אסור להשתמש בו בשבת.

[60] ראה לעיל במאמר מרדכי (שבת ח"ג פרק נ"ד).

[61] ראה הערה ג'.

[62] ראה בהערה ג'.