פרק קיג – מלאכת מעמר

המלאכה

• מלאכת מעמר עניינה אסיפה וקיבוץ של כמה פריטים לערימה אחת. ואסור מדאורייתא לקבץ פריטים שגידולם מן הקרקע [כגון: פירות, ירקות וכדו'] במקום גידולם.

וכן אסור מדרבנן לקבץ ממקום גידולם פריטים שאין גידולם מן הקרקע אך קיבוצם דומה למלאכת מעמר[1].

אסור מדרבנן לקבץ פריטים שגידולם מן הקרקע אפילו שלא במקום גידולם [משום עובדין דחול], כפי שיתבאר לקמן[2]

שיעור המלאכה

• שיעור מלאכת מעמר מועט מאוד, כמו שכתב הרמב"ם[3]: "המעמר אוכלין, אם לאכילה – שיעורו כגרוגרת, ואם לבהמה – שיעורו כמלוא פי גדי, ואם להסקה – שיעורו כדי לבשל ביצה". ולכן, אסור לקבץ פריטים כנ"ל אפילו בכמות קטנה.

איסוף פירות וכדו' שהתפזרו

• פירות, שקדים וכדו' שהתפזרו על עפר וכדו' (כגון בגינת משחקים וכדו') – אסור לאספם לתוך סל או צלחת וכדו' אפילו אם לא התפזרו במרחק גדול אחד מהשני, ואפילו אם אוספים מעט מעט, ואפילו אם רוצים לאכלם לאלתר. אמנם, אם מרים בידו ואוכלם מיד – מותר[4].

איסוף הנ"ל בבית

• פירות, שקדים וכדו' שהתפזרו בבית (כגון: שנפלו מצלחת) אפילו במרחק אחד מהשני, והפיזור לא היה ביותר מהישג יד (דהיינו שאדם יכול לאסוף את הכל כשעומד במקום אחד) – מותר לאספם ולתתם חזרה בצלחת וכדו'. אמנם, אם התפזרו במרחק גדול יותר – אסור לאספם לכלי אחד, אך יכול לאכול כל אחד במקום בו נפל או לאספם לתוך ידו ולאכלם כשהיא מתמלאת[5].

איסוף אגוזים וכדו' בבית הכנסת

• מעיקר הדין אסור לאסוף אגוזים, חיטה קלויה וכדו' שנזרקים בבית הכנסת בזמן שמחה (כגון: חתן, שמחת תורה וכדו') ולתתם בכלי או בבגד וכדו' משום עובדין דחול. אמנם, לילדים הקלו לאסוף ולהניח בכיסם, כיון שזה מקום שמחה[6].

איסוף סוכריות וכדו' בבית הכנסת

• מותר לילדים לאסוף סוכריות שנזרקות בבית הכנסת בזמן שמחה ולתתם בכלי או בבגד וכדו' כיון שאינם מגדולי קרקע[7]. אמנם, ראוי שמבוגר לא יאסוף סוכריות בכלי וכדו' עבור ילדיו[8].

[1] שבת (ע"ג ע"ב), וז"ל: "והמעמר: אמר רבא: האי מאן דכניף מילחא ממלחתא – חייב משום מעמר. אביי אמר: אין עימור אלא בגידולי קרקע". וכתב הרמב"ם (שבת פרק ח' הלכה ה'), וז"ל: "המעמר אוכלין, אם לאכילה – שיעורו כגרוגרת, ואם עמר לבהמה – שיעורו כמלוא פי גדי, ואם להסקה – שיעורו כדי לבשל ביצה, וביצה האמורה בכל מקום היא ביצה בינונית של תרנגולין, וכל מקום שנאמר כדי לבשל ביצה הוא כדי לבשל כגרוגרת מביצה וגרוגרת אחד משלשה בביצה, ואין עמור אלא בגדולי קרקע". וכתב השו"ע (סי' ש"מ סעי' ט'), וז"ל: "אסור לקבץ מלח ממשרפות המלח שדומה למעמר" (כלומר, אינו אסור מדאורייתא).

[2] גמ' שבת (קמ"ג ע"ב), וז"ל: "תנו רבנן: נתפזרו לו פירות בחצר – מלקט על יד על יד ואוכל, אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול". ובשו"ע (סי' של"ה סעי' ה') כתב, וז"ל: "נתפזרו לו פירות בחצר (ולאו דווקא בחצר אלא גם במקום מרוצף), אחד הנה ואחד הנה – מלקט מעט מעט ואוכל, ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה. ואם נפלו במקום אחד – נותן אפי' לתוך הסל, אא"כ נפלו לתוך צרורות ועפרורית שבחצר, שאז מלקט אחד אחד ואוכל, ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך קופה". וביאר המשנ"ב (שם ס"ק י"ז) דטעם האיסור משום עובדין דחול כשמקבצן לתוך הסל, מה שאין כן אם נפלו במקום אחד, ולכן אם מלקטן מתוך העפר נראה תמיד כעובדין דחול כשנותנן בסל.

[3] רמב"ם (הלכות שבת פ"ה ה"ו), לעיל הערה א'.

[4] עיין לעיל הערה ב'. וראה בכה"ח (סי' של"ה ס"ק ל"ה) שאסור אפילו במקום שרוצה לאכול לאלתר. ועיין בכל הנ"ל במשנ"ב (שם ס"ק י"ז), וז"ל: "דזה הוי כעובדא דחול כשמקבצן ונותנן לתוך הסל, משא"כ כשנפלו במקום אחד. אך כשמלקטן מתוך צרורות ועפרוריות מחזי תמיד כעובדא דחול כשנותנן בסל ואסור, והיינו אפי' אם בדעתו לאכול לאלתר, דאל"ה תיפוק ליה דאסור משום בורר וכדלעיל בסימן שי"ט". וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ק"ג).

[5] עיין לעיל הערה ב'. ועי' תוס' (שבת קמ"ג ע"ב ד"ה "מלקט"), והובא בב"י (סי'  של"ה), שכתבו שמותר להניח לתוך חיקו וכסותו, וכל האיסור רק לתוך סל, קופה וצלחת. אך מלשון השו"ע (שם סעי' ה') משמע שאין שום היתר רק לאכול מעט מעט ולא להניח לתוך חיקו או בגדיו. וכך הבין הביאור הלכה (שם ד"ה "אחד") בדעת הגאון. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ק"ג).

[6] עי' כה"ח (סי' של"ה ס"ק ל"א) שבמקום שמחה של מצוה אפשר להקל לילדים לאסוף אף לסלים וקופות. ועיין לעיל הערה ד'. ובכה"ח (שם ס"ק כ"ח) בשם הנזירות שמשון כתב, שאעפ"י שלדעת השו"ע אין לשים בתוך חיקו או לתוך בגדיו, כיוון שהוא איסור דרבנן, יש לסמוך על דעת התוס' והרא"ש שמותר לאסוף לתוך הכיס, ובפרט שכיום לא זורקים בדרך כלל פירות אלא סוכריות, שמותר לילדים לאוספם ולהניחם בכיסם. וע"ע בספר שביתת השבת (מלאכת מעמר אות ז'), חיי אדם (כלל י"ג נשמת אדם א'), שו"ע הגר"ז (סי' ש"מ סעי' ט"ו). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ק"ג).

[7] עיין שו"ע (סי' של"ה סעי' ה') ואחרונים.

[8] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ק"ג).