פרק לה – ליל הסדר – תפילות בפסח וחול המועד

ברכה על נט"י לכרפס, וברכה על ארבע כוסות[1]

שאלה א: יש לי שתי שאלות בעניין מנהגי ליל הסדר, אודה לכבוד הרב אם ישיב לי עליהן:

א. האם לפני טיבולו של הכרפס במי מלח, צריך ליטול ידיים בברכה כדעת הרמב"ם, או ללא ברכה כדעת מרן השולחן ערוך?

ב. כיצד יש לברך על הכוס השנייה של ארבע כוסות?

תשובה: א. הספרדים נוהגים כדעת מר"ן בשו"ע (או"ח סי' תע"ג סעי' ו'), שנוטלים ידיים אחרי הקידוש, כנטילת ידיים לפני הסעודה, ולא מברכים[2], כי אנו פוסקים, שכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה בלי ברכה. וכן פסק בשו"ע (סי' קנ"ח סעי' ד'), ועיין בכה"ח שם (ס"ק י"ג, כ"ה)[3].

ב. בענין ברכה על כוס שני של ליל הסדר וכן על כוס רביעי, לדעת השו"ע (סי' תע"ד סעי' א'), שתייהם היא בלי הברכה הראשונה, כי הברכה על הכוס הראשונה ועל הכוס השלישית, פוטרתם[4].

אולם, הנוהגים כהרמב"ם מברכים על נטילת ידיים שלפני אכילת הכרפס[5] וכן על ארבע הכוסות[6]. עיין לכה"ח שם (ס"ק א')[7], וכל אחד יעשה כמנהגו.

צורת חתיכת האפיקומן[8]

שאלה ב: בבן איש חי פרשת צו שנה ראשונה אות ל"ב כתב, שצריך לחלק את המצה האמצעית לשני חלקים, חלק אחד יש להצניע לאפיקומן ואת החלק השני יש להניח חזרה בין שתי המצות. חלק אחד יש לחתוך בצורת האות ו', ואת החלק השני יש לחתוך בצורת האות ד'. איך אפשר לחתוך את המצה לשתי אותיות אלו?

תשובה: דברי הבא"ח הם במצות רכות שאפשר לחותכן כך[9].

חולה שאינו יכול כזית מצה או לשתות יין[10]

שאלה ג: לצערנו הרב ישנם חולים רבים שאינם יכולים לקיים את ליל הסדר כהלכתו.

חולה שאסור לו לאכול יותר מכזית מצה, או חולה שאסור לו לשתות יותר מכוס יין אחת, כיצד עליהם לנהוג לגבי אכילת שאר "כזית מצה" שנהוג לאכול במשך הסדר, וכן לגבי שתיית שאר הכוסות?

תשובה: ישנה מחלוקת ראשונים כשאדם מברך "על אכילת מצה" בליל הסדר, על מה מתכוין, על הכזית של המוציא או על האפיקומן[11].

ובעניין מי שאין לו כזית מצה או שאנוס ולא יכול לאכול יותר מכזית, נחלקו הרי"ף (פסחים דף כ"ז ע"א בדפי הרי"ף), הרמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ח הל' י"ג) והרא"ש (פסחים פ"י סי' ל"ה) מובאים בב"י (אור"ח סי' תפ"ב) מתי והיכן יאכל אותה.

לפי הרי"ף והרמב"ם וכן פסק השו"ע (סי' תפ"ב סעי' א'), לאחר ההגדה לא יטול את ידיו בברכה אלא יאכל כזית מרור ויברך על אכילת מרור, ויסעד סעודת החג וכשגומר את הסעודה יטול ידיו בברכה ויאכל את האפיקומן ומברך עליו "המוציא" ו"על אכילת מצה", ובזה יוצא יד"ח גם של אכילת מצה וגם אפיקומן.

ולדעת הרא"ש צריך ליטול ידיו בתחילת הסעודה, ויברך "המוציא" ו"על אכילת מצה". וכן הסכים איתו הטורי זהב שם (ס"ק א'), אבל האחרונים פסקו כדעת השולחן ערוך הנ"ל[12].

ובענין שתיית היין. מי שאין לו יותר מכוס אחת, שותה אותה בקידוש ולא שותה את שלושת הכוסות הנותרים, וטוב שישתה חמר מדינה (משקה קולה וכיו"ב[13]) במקום שלושת הכוסות. ואם יש לו או מותר לו שתי כוסות, ישתה בקידוש וכוס שלישית של ברכת המזון. ואם יכול שלוש כוסות, יקח אחת לקידוש, אחת להגדה ואחת לברכת המזון. ועיין שו"ע (או"ח סי' תפ"ג) ומשנ"ב שם (ס"ק א')[14] וכה"ח שם (ס"ק א')[15].

זמן כדי אכילת פרס[16]

שאלה ד: מהו השיעור של "כדי אכילת פרס"?

תשובה: שיעור "אכילת פרס" – זהו הזמן של אכילת כזית פת בכדי אכילת פרס. לעניין ברכת המזון לכתחילה – הזמן הוא 4 דקות[17], לענין צום יום הכיפורים – 9 דקות[18].

חישוב שיעורי כזית, כביצה ועוד[19]

שאלה ה: כיצד יש לחשב היום את השיעור של כזית, ביצה וכדומה, לפי נפח או לפי משקל?

תשובה: מהדין שיעורי האכילה צריכים להיות לפי נפח[20], אך כיון שאין אנו בקיאים בזה, לכן סמכו על דברי הרמב"ם[21] שהפך את הנפח למשקל, וכך נקבע היום השיעור של כזית וכביצה[22].

שיעור דרהם[23]

שאלה ו: כאשר ה"בן איש חי" כותב מדה ב"דרהם" כמה זה בגרמים?

תשובה: שיעור דרהם הוא משקל מצרי הנקרא: "מתקל", ושלושה דרהם שוקלים כעשרה גרם, הוי אומר, שכל דרהם שלושה גרם ושני חלקים[24].

חיוב כוס חמישית[25]

שאלה ז: בעניין הכוס החמישית בליל הסדר. האם כוס זו נכללת בכוסות שצריכים אנו לשתות בליל הסדר?

האם חובה לשתות כוס זו, או שמא כוס זו היא רק לעתיד לבוא לקיים את ההבטחה: "והבאתי אתכם אל הארץ…", ולכן היא מיועדת לאליהו הנביא שיבוא במהרה לגאלנו?

תשובה: כוס חמישי לפי לשון הרמב"ם הוא למעשה מדין הכוסות של ליל הסדר. וכך כתב (הלכות חמץ ומצה פרק ח' הלכה י'): "ויש לו למזוג כוס חמישי וכו', וכוס זה אינו חובה כמו ארבע כוסות". משמע מדבריו, שזהו מדין הכוסות וטוב לנהוג כן. ואילו לדעת הרב יוסף טוב עלם והראבי"ה בסדר רב עמרם המובא בהגהמ"י (שם אות כ'), ולדעת המרדכי[26] והרמ"א (סי' תפ"א סעי' א'), זוהי רשות – אם אדם רוצה לשתות, אז הוא יכול לשתות כוס חמישי וקורין אותו כוס של אליהו הנביא, ומשמע מהם שלא שותים רק מוזגין. ויתכן כמו שכתב כבודו, שכוס זה הוא לקיים את הבטחת "והבאתי"[27], שהמבשר שלה הוא אליהו הנביא זכור לטוב, שיבוא בעגלא ובזמן קריב, אכי"ר[28].

שיר של יום במועד[29]

שאלה ח: האם בחול המועד צריך לומר "שיר של יום"?

תשובה: סדר התפילה בחול המועד כך הוא: שחרית, הלל, ס"ת, אשרי עד שיר של יום, מוסף[30]. אולם לא אומרים "שיר שהיו הלווים אומרים על הדוכן"[31].

מזמור החג בשבת חול המועד[32]

שאלה ט: האם בשבת חול המועד צריך לומר "מזמור לפסח" או "מזמור לסוכות"?

תשובה: יש נוהגים לאומרו, ויש שאין אומרים אותו.

ברכת "מעין שבע" בליל פסח שחל בשבת[33]

שאלה י':

ב"ה, י' בניסן תשנ"א

לשאלת רבים

הודעה שפירסם הרב בעניין ברכת "מעין שבע"

בליל פסח שחל בשבת

רבים פונים ושואלים בענין ברכת "מעין שבע" בליל פסח שחל בשבת.

כבר מילתי אמורה מספר פעמים בשנים עברו, כשחל ליל פסח בשבת, יש לומר ברכת "מעין שבע".

ועתה אני חוזר שוב על דברי, מנהג ירושלים מקדמת דנא, וכן המנהג בכל העולם ההולכים לאורו של האר"י הקדוש והרש"ש זיע"א, לומר ברכה זו, ולך נא ראה מה שכתב הגאון הר"ח פלג'י בספרו "חיים לראש", שהציע לומר את הברכה גם במקום שלא נהגו לומר.

ועתה יצאה לאור חוברת אשר חברה וערכה וליקטה כעמיר גורן, המפורסם לשם ולתהילה, הבקי במכמני סוד והקבלה גדול בפשט ובתורת הסוד, הרה"ג ר' יעקב משה הלל שליט"א, ראש ישיבת "אהבת שלום", אשר לא הניח פינה וזוית, וצלל במים אדירים, והעלה מרגלית בידו, לאשר ולקיים מנהג קדושים וארזי הלבנון בשיטת הרש"ש זיע"א. ואיישר חיליה לאוריתא שהחזיר עטרה ליושנה, וכל מאן דין כתובו לנא.[34]

והעיקר "האמת והשלום אהבו".

ויהי רצון שנזכה לביאת הגואל ולבנין אריאל בב"א.

[1] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קס"ט.

[2] כתב כה"ח (סי' תע"ג ס"ק ק"ן): "ולא יברך וכו'. בטור הביא פלוגתא בזה אם יברך על נטילה זו, כי לדעת מהר"ם מרוטנבורק והעיטור שהאידנא אין צריך נטילה לדבר שטיבולו במשקה ועל כן אין צריך לברך, ולדעת הגאונים וה"ר שמעיה בשם רש"י צריך לברך. וכתב בית יוסף כיון דפלוגתא היא אם צריך נטילה – טוב שלא לברך, ולכן פסק כאן בשלחן ערוך שלא לברך, וכן פסק לעיל בסימן קנ"ח סעיף ד'. וכן פסק בדרכי משה אות י"ב. וכן פסק הב"ח, ט"ז ס"ק ז', אליה רבה אות כ"ג, פרי חדש, רבינו זלמן אות י"ט, חיי אדם כלל ק"ל בענין הסדר אות ד', קיצור שלחן ערוך סימן קי"ט אות ג', בן איש חי פרשת צו אות ל"א. ומסתמא משמע דצריך ליזהר בדיני נטילת ידים למשקה ככל דיני נטילת ידים לפת, אלא רק שאין לברך על נטילת ידים למשקה משום ספק ברכות להקל. כן כתבנו לעיל סימן קנ"ח אות י"ג, יעו"ש. וכן כתב חיי אדם אות הנז'. והגם דדעת הלבוש והגר"א לברך, כבר כתבנו לעיל סימן ח"י אות ז' דספק ברכות להקל אפילו כנגד הרוב ואפילו כנגד מרן ז"ל, יעו"ש. ואף על פי שכתב הלבוש: וכן נתפשט המנהג, וקיימא לן במקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, מכל מקום הא כל רבני אשכנז הנזכרים כתבו שלא לברך, משמע דאין זה מנהג פשוט בכל המקומות. ועוד הא יש אומרים דעל פחות מכזית אין צריך נטילה כלל כמו שכתבנו לעיל סימן קנ"ח אות ך', יעו"ש, והכא צריך לאכול פחות מכזית כמ"ש בשלחן ערוך. ועל כן ודאי דאין להכניס עצמו בספק ברכות להקל בנידון זה, ובפרט כי כן הוא דעת השלחן ערוך וכמה האחרונים".

[3] כתב בכה"ח (סי' קנ"ח ס"ק י"ג), ז"ל: "דהכי איתא במסכת פסחים דף קט"ו ע"א: אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים, ופירש רש"י ז"ל: צריך נטילת ידים משום המשקין, שהידים שניות, וכל הפוסל בתרומה מטמא משקין להיות תחלה. והביאו בית יוסף וט"ז ס"ק ד'. ועיין לקמן אות כ"ד. ועיין בית יוסף שהביא פלוגתא אם יברך על נטילה זו, ועל כן פסק שלא יברך משום ספק ברכות להקל, וכן פסק כאן בשלחן ערוך. וכן כתבו האחרונים. ומסתמא משמע דצריך ליזהר בדיני נטילת ידים למשקה ככל דיני נטילת ידים לפת, אלא רק שאין לברך על נטילת ידים למשקה משום ספק ברכות להקל. ואי שרי לכרוך ידיו במפה ולטבל עיין לקמן סימן קס"ג סעיף א'".

וראה עוד במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק י"א סעי' נ"ה), ז"ל: "יטול ידיו וינגבן לצורך אכילת הכרפס. ויטול בכלי כדרך שהוא נוטל לסעודה שלש פעמים על כל יד (ויש שנוטלים רק שתי פעמים), אך לא יברך על הנטילה )ויכוין שנוטל לשם הכרפס ולא לשם המצה(, וכן נוהגים בכל השנה כשרוצים לאכול אוכל רטוב, או דבר שטיבולו במשקה, נוטלים ידים ולא מברכים. ואף על פי שאינו מברך אין לדבר בין הנטילה לאכילת הכרפס".

[4] כתב שו"ע (סי' תע"ד סעי' א'), ז"ל: "שותה כוס שני ואין מברך עליו לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, שאין מברכין בורא פרי הגפן כי אם על כוס של קידוש ועל כוס של ברכת המזון, ואין מברכין על הגפן כ"א אחר כוס רביעי, הגה – והמנהג בין אשכנזים לברך ברכה ראשונה על כל כוס וכוס, אבל ברכה אחרונה אין מברכין רק אחר האחרון לבד, וכן דעת רוב הגאונים", וראה עוד במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק י"א סעי' פ"ה) "לפני ששותים כוס שנייה טוב לומר 'לשם יחוד' וכו'. ונוהגים שלא לברך בורא פרי הגפן על כוס שנייה ורביעית, והנוהגים כרמב"ם וכרמ"א מברכים עליהם. ואחרי שתיית כוס שנייה יש אומרים 'אתה גאלת'".

[5] רמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ח ה"א).

[6] רמב"ם (הל' חמץ ומצה פ"ח ה"א, ה"ה, ה"י).

[7] כתב כה"ח (סי' תע"ד ס"ק א'), ז"ל: "בטור הביא פלוגתא בזה, דלדעת הרי"ף צריך לברך בורא פרי הגפן, וטעמו משום דארבע כוסות, הואיל וכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה הוא, צריך לברך בורא פרי הגפן אכל כסא וכסא. וכן הוא דעת רב נטרונאי ורב עמרם והרמב"ם וראבי"ה שצריך לברך אכל כסא וכסא. אבל הרא"ש כתב על דברי הרי"ף הנז' דלא נהירא, דאף על גב דכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה הוא, כיון דליכא היסח דעת – אין צריך לברך בורא פרי הגפן אלא על כוס ראשון שהוא של קידוש ועל השלישי שהוא של ברכת המזון, אבל על השני ועל הרביעי – אין צריך לברך. וכן כתב רב כהן צדק. וכתב בית יוסף: וכן נהגו שלא לברך בורא פרי הגפן אלא על כוס של קידוש וכוס של ברכת המזון, עכ"ל. וכך הם דבריו כאן בשלחן ערוך. וכן הוא מנהג הספרדים".

[8] תשמ"ו-תשמ"ז סימן רט"ז.

[9] ועוד עיין מאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק י"א סעי' ס"ג-ס"ד), ז"ל: "אחר כך נוטל את המצה האמצעית מהשלוש שלפניו וחולקה לשני חלקים, אחד גדול בצורת ו' ויותר קטן בצורת ד'. את החלק הקטן מחזיר לקערה למקומו בין שתי המצות השלמות. את החלק הגדול מניח ליד מושבו לצורך האפיקומן. ונוהגים לכורכו במפה זכר למה שכתוב 'משארתם צררת בשמלתם על שכמם'. ויש שמניחים אותו כרוך על שכמם זכר ליציאת מצרים. ולפי שהאפיקומן הוא במקום הפסח, לכן הוא חשוב ויהיה החלק הגדול, וראה בא"ח פרשת צו סעי' ל"ג, וע"ע בכה"ח סי' תע"ג ס"ק קכ"ב), ואם המצות יבשות או קשות, שאי אפשר לחלקן בצורת ו' וד' יחלקן לשני חלקים לא שווים, גדול וקטן, הגדול לאפיקומן, ואת הקטן יניח בין שתי המצות. וקודם שיחצה המצה טוב לומר בקשה מ'לשון חכמים' (ח"א סי' נ"א). ובעיקר העניין של האותיות ד' ו' מבואר בשער הכוונות (דף פ"ג ריש עמוד ג')".

[10] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ע"ב.

[11] כתב בב"י (סי' תע"ז), ז"ל: "בסוף פרק ערבי פסחים (קי"ט ע"ב) אהא דאמר רב יהודה אמר שמואל: אין מפטירין אחר מצה אפיקומן, פירש רשב"ם שצריך לאכול מצה בגמר סעודתו זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה, וזו היא המצה הבצועה שאנו אוכלין באחרונה לשם חובה, ועל כרחנו אנו מברכין על אכילת מצה בראשונה אף על פי שאינה לשם חובה כדאמר רב חסדא לעיל (קט"ו ע"א) גבי מרור דלאחר שימלא כריסו ממנו היאך חוזר ומברך עליו, הילכך מברך אתרוייהו ברישא והדר אכיל מצה באחרונה, ואחר אותה מצה אין נפטרין ממנה באכילת דבר אחר, שלא לשכח הטעם, עכ"ל. וכתב עליו הרא"ש (סי' ל"ד): ולפי זה היה נראה שצריך לאכול עמה מרור וחרוסת, כיון שהוא זכר למצה הנאכלת עם הפסח בכריכה ועליה היה ראוי לברך על אכילת מצה אלא שכבר מילא כריסו ממנה, וא"כ צריך לעשות כמו בזמן המקדש שהיו אוכלין הכל ביחד הלל וסיעתו, ואף לרבנן מצוה לאכלן ביחד, כלומר זה אחר זה בסמוך. אמנם תמיהני למה עושין כריכה בתחלה, יספיק בכריכה אחרונה זכר למקדש. הילכך נראה לי דאותה מצה אינה לשם חובה אלא אוכלין אותה זכר לפסח שהיה נאכל על השובע באחרונה, ולפי שהיא זכר לפסח יש ליתן לה דין הפסח שלא לאכול אחריה, ואין צריך עמה מרור וחרוסת", עכ"ל.

וראה עוד בשער הציון (סי' תע"ז ס"ק ד'), כה"ח שם (ס"ק ח'), ועוד שם (סי' תע"ה ס"ק ח'), וע"ע בפמ"ג (סי' תפ"ו מש"ז ס"ק י"ח).

[12] כתב במשנ"ב (סי' תפ"ב ס"ק ו'), ז"ל: "וחולה שאינו יכול לאכול רק כזית או מי שאין לו שום מצה רק כזית – יאכל תבשילו בלא המוציא, ואחר סעודתו יברך המוציא ועל אכילת מצה, ויאכל אותו כזית". ועיין במאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק י"א סעי' ק"ג-ק"ה), וז"ל: "מי שלא יכול לאכול אפילו 'כזית' אחד של 20 גרם, יאכל כיכולתו אך לא יברך 'על אכילת מצה'. מי שאינו יכול ללעוס מצה – מותר לשרותה במים לרככה ובלבד שלא תהא נימוחה לגמרי. ומי שהוא זקן או חולה ואינו יכול לאכלה שרויה במים, יכול לשרותה ביין או בשאר משקים, ובלבד שלא ישרה אותה במים חמים, ובודאי לא באוכל מבושל חם. ועדיף לפורר את המצה מאשר לשרותה (שו"ע תס"א סעי' ד'). כששורין את המצה לצאת בה צריכין ליזהר שלא לשרותה מעת לעת כי אז נחשבת כמבושל ואין יוצאין בה".

[13] ראה בהרחבה במאמר מרדכי שבת (חלק א' פרק ט"ז סעי' ק"ב) בהגדרת חמר מדינה.

[14] וז"ל: "אבל אם יש לו יין אפי' רק על כוס אחד [וה"ה שאר משקין אם הוא חמר מדינה, לפי מה שמסיק הרמ"א בהג"ה] – יקדש עליו ולא יקדש על הפת, אף אם דרכו בשארי שבתות ויו"ט לקדש על הפת, מ"מ בלילה זה, כשתקנו חכמים ארבע כוסות, תקנו לקדש על היין ולא על הפת. ואם יש לו שני כוסות – יקדש על הראשון ואח"כ יאמר ההגדה בלא כוס, וברכת המזון יברך על כוס השני, ויצא בזה גם דעת היש אומרים בסי' קפ"ב דסבירא להו דברכת המזון טעונה כוס. ואם יש לו שלש כוסות – מקדש על אחד, ואומר הגדה על אחד, וברכת המזון על אחד, וחצי הלל שאחר ברכת המזון יאמר בלא כוס".

[15] וז"ל: "ומי שאין לו אלא כוס אחד – יקח אותו לקידוש, דהא יש אומרים דברכת המזון אינה טעונה כוס. ואם יש לו שנים – יקח לקידוש ולברכת המזון. ואם יש לו שלשה – יקח לקידוש ועל כוס שני יאמר ההגדה עד גאל ישראל ועל השלישי יברך ברכת המזון ואחר כך יאמר חצי הלל בלא כוס. מגן אברהם ריש הסימן. מיהו חק יעקב אות ב' כתב דאם הוא בליל ראשון ויש לו רק שני כוסות – יקיים כוס אחד על ליל שני, יעו"ש. אבל האליה רבה אות א' כתב להשיג עליו, יעו"ש. וכן כתב חק יוסף אות א' דנראה לו כדעת מגן אברהם, דהא ליל שני אינו אלא משום ספיקא, אם כן עדיפא לעשות המצוה מן המובחר בליל ראשון, יעו"ש. וכן הוא דעת המאמר מרדכי אות א' כדברי מגן אברהם. וכן פסק ה"ר זלמן אות ה', חיי אדם כלל ק"ל אות י"ז, משנה ברורה אות א'. ועיין לעיל סימן תע"ד אות ח'".

[16] תשמ"ו-תשמ"ז סימן צ"ט.

[17] ערוך השולחן (סי' ר"ב סעי' ח'), משנ"ב (סי' ר"י ס"ק א'), כה"ח (שם ס"ק ח'), שיעורי תורה להגר"ח נאה (פ"ג, ט"ו), מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק י"א סעי' צ"ד ופרק מ"ה סעי' ו').

וראה עוד במאמר מרדכי שבת (ח"א פרק כ' סעי' ס"ד): "צריך לאכול את הכזית פת תוך כדי אכילת פרס. ובשיעור זמן זה נחלקו ורבו הדעות, ולהלכה – צריך לסיים תוך ארבע דקות. ומי שאינו יכול לסיים אכילת 'כזית' תוך ארבע דקות – רשאי להמשיך את אכילתו עד תשע דקות". ושם  בהערות: "ובשיעור כדי אכילת פרס רבו השיטות: דעת הרמב"ם (שביתת עשור פ"ב ה"ד) שזמן אכילת פרס הוא זמן אכילת שלוש ביצים לחם. ודעת רש"י בפרק בתרא דיומא (שם ד"ה "חצי פרס") והתוספות (פרק כיצד משתתפין, עירובין פ"ג ע"ב ד"ה "שבעת") שזמן אכילת פרס הוא זמן אכילת ארבע ביצים לחם. ונחלקו גם האחרונים בשיעור הזמן לרמב"ם – י"א שהשיעור הוא ארבע דקות וי"א שתי דקות. ולהלכה אנו נוהגים שהשיעור הוא ארבע דקות (ראה כה"ח סי' תרי"ב ס"ק טו"ב וי"ח).

לדעת המגן אברהם (סימן ר"י ס"ק א') גם ביום חול צריך להקפיד לאכול כזית כדי אכילת פרס כדי שיוכלו לברך ברכת המזון. ולכן אם מביאים לפניו פרוסות לחם קטנטנות שבכל אחת מהן אין כזית – צריך להקפיד לאכול ביחד שנים או שלושה מהן כדי שיאכל כזית בכדי אכילת פרס. וביום חול אין נפק"מ אם יאכל בתחילת הסעודה או בסוף. ועיין לכה"ח (שם ס"ק ז'-ח') שצריך לאכול תוך ארבע דקות, ואם לא אכל בזמן ואין לו עוד לחם – יברך ברכת המזון בלי שם ומלכות. ועיין לבא"ח (פרשת חקת סעי' י"ב ופרשת מסעי סעי' ז') שפסק כן מדין ספק ברכות לבטלה אבל בליל פסח וסוכות אם לא אכל את הפת או המצה תוך שיעור זמן של ארבע דקות – לא יצא ידי חובה, עיי"ש.

הפמ"ג (מובא במשנ"ב שם ס"ק א') מחדש שאם אכל פת כדי שביעה, שאז מתחייב בברכת המזון מדאורייתא, אז אפילו אם אכל מעט מעט לא בשיעור כדי אכילת פרס – מברך ברכת המזון. ונראה שמדין סב"ל – לא יברך אלא בלי שם ומלכות ויהרהרם בליבו.

ע"כ צריך לשים לב לאכול את כזית הפת בארבע דקות. וגם האנשים הממעטים באכילת לחם ולפעמים אינם אוכלים כזית לחם בכל הארוחה, או שאוכלים מעט מזעיר בתחילה או בסוף, ישימו לב לאכול כזית לחם בתחילת הארוחה ואחר כך יאכלו כרצונם. אבל לא יאכלו בשבת ויו"ט את כזית הפת בסוף הסעודה, משום שאז אכילת פת זו שעליה עיקר הסעודה נאכלת על בטן שבעה, ואולי היא אכילה גסה ולא 'לתיאבון'. וראה שו"ע (סי' ר"ח סעי' ט' וסי' ת"ט סעי' ז', סי' תע"ה סעי' א' ו-ו' וסי' תרי"ב סעי' ג' וד') וברמ"א (סי' קס"ז סעי' א'), כה"ח (סי' ר"י ס"ק ז' ח')".

וע"ע לעיל שו"ת הרב הראשי חלק א' פרק ט"ו שאלה ז'.

[18] ראה חת"ס (ח"ו סי' ט"ז), משנ"ב (סי' תרי"ח ס"ק כ"א), וע"ע בכה"ח שם (ס"ק מ"ג), מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק מ"ה סעי' ו'), ז"ל: "נחלקו אחרונים מהו שיעור הזמן של 'אכילת פרס', לדעת רש"י זה זמן אכילת ארבע ביצים, של לחם העשוי מקמח חיטה (עיין סוכה ו' ע"א),  ולדעת הרמב"ם זמן אכילת שלוש ביצים (הל' שביתת עשור פ"ב ה"ד). אנו מחמירים כמו שתי הדיעות. זמן זה הוא לא יותר מתשע דקות ואין הוא פחות מארבע דקות. אשר על כן חולה שצריך לאכול ביום הכיפורים מאכילים אותו לשיעורים, דהיינו נותנים לו לאכול פחות מ'כזית' אוכל, כל עשר דקות (יותר מכדי 'אכילת פרס'). ובלבד שאכילה בשיעורים אינה מסכנת אותו, וראה שו"ע (סי' תרי"ב סע' ד'), כה"ח (שם ס"ק טו"ב)".

[19] תשמ"ו-תשמ"ז סימן קט"ז, וכן השיב בקיצור בתשמ"ו-תשמ"ז סימן ר"ה.

[20] ראה רמב"ם (פיה"מ חלה פ"ב מ"ו, טהרות פ"ג מ"ד), שיעורי תורה (סי' א' ס"ק א' עמ' ע') באורך.

[21] בפירוש המשנה להרמב"ם (עדויות פ"א מ"ב), ז"ל: "משהגדילו המדות, נוסף שיעור הקב, רובע הקב, ורובע, הוא רובע הקב, ושמו שיעור חלה חמשה רבעים והוא קב, ורובע כאילו זה הקב ורובע מן המדה הגדולה הזאת הוא קב וחצי מן המדה הראשונה, וכבר ביארנו בפרק שני ממסכת חלה ששיעור החלה נודע במדה ולא במשקל לשינויי הדברים הנמדדים בכבדותם וקלותם אע"פ שהמדה אחת, ולשם ביארנו שמדת החלה היא מדה שיהיה רחבה עשר אצבעות על עשר אצבעות ברום שלש אצבעות ועשירית אצבע ועשירית עשירית אצבע וחלק משני אלפים וחמש מאות מאצבע על הדקדוק, ואם תרצה לומר בקרוב מעט מאד תאמר מדה שיהיה בה שבעה אצבעות פחות שתי תשיעיות אצבע ברום ז' אצבעות פחות ב' תשיעיות אצבע, וכבר ביארנו פעמים רבות כי האצבע שמשערים בו הוא הגודל, ואני עשיתי מדה בתכלית מה שיכולתי מן הדקדוק ומצאתי הרביעית הנזכרת בכל התורה תכיל מן היין קרוב כ"ו כספים הנקראים דרה"ם בערבי ומן המים קרוב לכ"ז דרה"ם ומן החטה קרוב לאחד ועשרים דרה"ם ומקמח החטה כגון שמונה עשר דרה"ם, ומצאתי שיעור חלה באותה המדה חמש מאות ועשרים דרה"ם בקרוב מקמח חטים, ואלה הדרה"ם כולם מצריות וכמו כן אלה המינים שמדדתי מצריות גם כן, והלכה כחכמים". וע"ע בא"ח (פרשת חוקת ש"ר סעי' י"ב ופר' פנחס סעי' י"ט) שמזכיר כל השיעורים לפי הדרהם.

[22] וע"ע שיעורי תורה (שם). ובכה"ח (או"ח סי' קס"ח ס"ק מ"ו), ז"ל: ומה שכתב הרב בית דוד דמשערינן שיעור ביצה במשקל כל ביצה י"ח דראה"ם, הוא ממה שכתב הרמב"ם במסכת עדיות והבאנו דבריו לעיל סימן פ"א אות ג', יעו"ש. וכן כתב הרב מט"י (מטה יוסף לה"ר יוסף יקואל) סימן א' דשיעור כזית לברכה אחרונה הוא במשקל ולא בכמות, יעוש"ב. וכן הוא דעת החיד"א שמשערין במשקל כמו שכתבנו באות הקודם. וכן כתב הפתח הדביר בסימן ק"ץ בשם כמה פוסקים דסברי לשער במשקל וכן הסכים לדינא, יעוש"ב. וכן המנהג עכשיו פשוט אצל בעלי הוראה לשער כל השיעורים דהיינו כזית מצה בפסח וכזית מרור וכזית לשיעור ברכה אחרונה ואתרוג כביצה וששה ביצים של עירובי חצירות וכדומה כולם במשקל לפי חשבון ביצה ח"י דראה"ם וכזית חצי ביצה תשעה דראה"ם, ואין לשנות. ועיין עוד לקמן סימן ק"ץ אות ט"ז. ודבר שלא היה בו שיעור ונשרה במים והיה בו שיעור, עיין דינו לקמן סימן קפ"ד אות ל"ח", עיי"ש. וע"ע בכה"ח (סי' פ"א ס"ק ג').

[23] תשמ"ה 265.

[24] ראה השיעורי תורה (סי' א' אות ה', סי' ב' סעי' י"א).

[25] תשמ"ו-תשמ"ז סימן ע"ו.

[26] הובאו כולם בטור (או"ח סי' תפ"א), עיי"ש.

[27] שמות (ו', ח'), וראה בבעל הטורים שם.

[28] ובמאמר מרדכי למועדים וימים (פרק י"א סעי' קנ"ט), ז"ל: "כוס של אליהו – נוהגין למזוג כוס אחד יותר מן המסובין, וקורין אותו כוס של אליהו הנביא. ומוזגים אותו רק אחרי הכוס השלישי, ויש מקפידים שיהא כוס מיוחד בגודלו, ועוד עיין בכה"ח (סי' ת"פ ס"ק טו"ב)". וראה עוד בשו"ת מאמר מרדכי (חלק ב' חאו"ח סי' ל"ז) בעניין זה.

[29] תשמ"ח-תשמ"ט סימן רל"ו.

[30] כתב כה"ח (סי' קל"ב ס"ק כ"ה), ז"ל: "כתב הטור בסימן קל"ג דבספרד נוהגין בכל זמן וזמן משנין המזמור לפי ענינו, כגון ברכי נפשי בראש חודש וכאיל תערוג בחול המועד ומזמור שיר חנוכת הבית בחנוכה ובפורים למנצח על אילת השחר, ומנהג טוב הוא, עכ"ל. והביאו שיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ג' וכתב שלא לדלג מכל וכל השיר שהיו הלוים אומרים בכל יום אלא שיאמרו השיר שהיו הלוים אומרים בכל יום וגם השיר מענינו של יום, וכתב: וכן נראה מדברי הרמ"ע מפאנו ז"ל סימן כ"ה, יעו"ש. ועוד כתב שם שהדעת נוטה שהשיר שהיו הלוים אומרים במקדש קודם, דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, רק בחנוכה יש להקדימו משום פרסומי ניסא, יעו"ש. וכן כתב החסד לאלפים אות כ"א, ועיין מאמר מרדכי בסימן קל"ג אות א' מה שהאריך בזה. ופה עיר הקודש ירושלים ת"ו נוהגים לומר בראש חודש אחר קדושה דסדרא בית יעקב וכו' ושיר של יום והושיענו ואחר כך קדיש למוסף. חסד לאלפים שם. ומנהג בית אל יכב"ץ נוהגין לומר קודם קדיש מוסף ראש חודש אז ישיר ישראל את השירה וכו' עד ונשקפה על פני הישימון, מפני שאלו הפסוקים רומזים אל בחינת המלכות שיש לה עילוי בראש חודש כנודע". וע"ע במאמר מרדכי (למועדים וימים פרק א' סעי' י"א, פרק מ"ה סעי' ה', פרק ס' סעי' כ"ד, פרק ס"ד סעי' ח'), וראה עוד להלן פרק ל"ו שאלה ג' ובהערות שם.

[31] כתב החת"ס (ביצה ד' ע"ב), ז"ל: "ולמדנו עוד מסוגיא זו דר"ה דבי"ט לא הי' אומרי' בתמידי' אותן שירי' שאמרו בחול באותו היום חוץ מר"ה ור"ח שחרית. ואנחנו לא נדע מה אמרו. ומ"מ אנו נוהגים לומר בי"ט שיר של אותו היום כשחל בחול. מ"מ אין לומר היום יום פלוני שבו הי' הלוים אומרים כך וכך, דדובר שקרים לא יכון".

[32] תשמ"ח-תשמ"ט סימן רל"ו.

[33] תש"ן-תשנ"ג אחרי סימן פ"ז.

[34] כתב השו"ע סי' תפ"ז סעי' א' "ואין אומרים ברכת מעין שבע", וביאר הכה"ח (ס"ק כ"ב): "שנתקנה בשביל המאחרים בבית הכנסת שלא יזיקום המזיקים והאידנא אין צריך דליל שמורים הוא. כן כתב בעל העיטור בשם רבינו נסים, והביא דבריו הטור. וכן כתב הכלבו".

וכתב בחיים לראש "ובמקום שלא נתברר להם המנהג לאומרה ושלא לאומרה אזי אם יסכימו כולם לאומרה בלתי שום מחלוקת יאמרו ואי לאו הכי שיש מחלוקת שב ואל תעשה עדיף ולעניות דעתי לאומרה גם במקום שנהגו שלא לאומרה כל שלא ימצא בהם מוחה אפילו אחד יכולים לשנות המנהג כדי לאומרה דאי לאו הכי גדול השלום כמ"ש בתשובה בסה"ק לב חיים ח"ב.

וכתב עוד הכה"ח (שם): "אבל ה"ר דוד אבודרהם בסדר תפלת פסח דף ע"ח ע"ב כתב דאם חל פסח בשבת אומר ויכלו וברכת מגן אבות בדברו וחותם בשל שבת בלבד, ובשם יש אומרים כתב דאין לאומרה, אלא שסיים דנהגו לאומרה יעו"ש. והביא דבריו בית יוסף וכתב דעכשיו פשט המנהג שלא לאומרה, ולכן פסק כאן בשלחן ערוך שלא לאומרה. אמנם הרש"ש ז"ל בספרו נהר שלום הנדפס מחדש דף כ"ה ע"ב כתב וז"ל יום טוב דפסח שחל להיות בשבת צריך לומר ברכת מעין שבע כשאר יום טוב שחל להיות בשבת, אף על פי שנראה שאין לה מקום, מכל מקום צריך לאומרה גם בליל פסח שחל להיות בשבת כיון שהוזכרה בתלמוד שבת דף כ"ד ולא חילקו בין פסח לשאר ימים טובים, ואותו החילוק שכתב הר"ן הוא מסברא עכ"ל. וכן כתב ה"ר חיים פאלאג'י בלב חיים חלק ב' סימן צ"ה שיש לאומרה ושכן נוהגין בעירו אזמיר יע"א יעו"ש. והביא דבריו בספרו רוח חיים אות ג' ובנו היפה ללב חלק ב' אות ד' וחלק ג' אות ג' יעו"ש. וכן הוא עתה מנהג בית אל יכב"ץ שבעיר קודשינו ירושלים ת"ו ההולכים על פי תורת האר"י ז"ל לאומרו כמו שכתב הרב שמן ששון ז"ל בפתח עינים בסדר כוונת הפסח דף ע"ט ע"ד, ודלא כמו שכתב הרב אג"ן זלה"ה בהקדמת ספר דברי שלום יעו"ש. וכבר עשיתי סמך לזה בתשובה בסה"ק באר מים חיים יעו"ש. וכבר כתבנו בכמה מקומות דבמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל. ואם כן נהרא נהרא ופשטיה". וראה בפרק כ' הערה י"ט.