דיני יחוד[1]
א. אסור להתייחד עם שום אשה, בין ילדה בין זקנה, בין ישראלית בין גויה, בין קרובתו בין אינה קרובתו, חוץ מן האב שמותר להתייחד עם בתו, והאם עם בנה, והבעל עם אשתו אף על פי שהיא נדה[2].
ב. אם הייתה אשתו שמה – מותר לו להתייחד גם עם אחרת, מפני שאשתו משמרתו. אבל ישראלית לא תתייחד עם גוי אפילו אשתו עימו. ואפילו הם הרבה גויים ונשותיהם עימהם לא תתייחד עימהם.
ג. אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים. ודוקא בעיר וביום, אבל בשדה או בלילה אפילו בעיר בעינן שלושה אנשים כשריםג. ועם פריצים לעולם לא תתייחד אפילו הם כמה, אלא אם כן נשותיהם עימהם. ואיש אחד עם שתי נשים אסור להתייחד. ועם שלוש או יותר, יש מתירין אם אין אומנותו או סחורתו בדברים המיוחדים לנשים. ויש אוסרין בכל עניין.
ד. אשה שבעלה בעיר, אין חוששין להתייחד עימה, מפני שאימת בעלה עליה.
ה. בית שפתחו פתוח לרשות הרבים, אין שם איסור ייחוד ביוםה, ובתחילת הלילה כל זמן שבני אדם עוברים ושבים ברחוב. ואם היה זה רגיל בה, כגון שגדלה עימו או שהיא קרובתו או שבעלה הזהיר אותה שלא תתייחד עימו, הרי זו לא תתייחד עימו אפילו בעלה בעיר ואפילו בבית שהפתח פתוח לרשות הרבים.
ו. תינוקת שהיא פחותה משלוש שנים – מותרין להתייחד עימה. וכן תינוק פחות מתשע שנים – מותר לאשה שתתייחד עימו.
ז. מי שאין לו אשה, לא יהא מלמד תינוקות, מפני שאימותיהן באות לבית הספר ונמצא מתייחד עם אשה. ואין צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר, אלא שתהא עימו בעיר אפילו היא בביתה והוא מלמד במקומו. אבל אשה לא תלמד תינוקות אפילו יש לה בעל בעיר, אלא אם הוא דר עימה באותו בית[3] מפני אבותיהם שמביאים את בניהםז.
ח. צריך האדם להתרחק מן הנשים מאוד מאוד. אסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמז בעיניו לאשה. ואסור לשחק עמה להקל ראשו כנגדה או להביט ביפיה. ואסור להריח בבשמים המיוחדים לאשהח, וכל שכן כשהיא אוחזתן בידה או שהן תלויין עליה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכיר אותה, אפילו הבגדים אינם עליה, שמא יבוא להרהר בה. פגע אשה בשוק- אסור להלך אחריה אלא רץ שתישאר לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח זונה אפילו בריחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות ממנה, עוונו גדול מאוד. ואסור לשמוע קול זמר אשה או להסתכל בשערה.
ט. אין שואלין בשלום אשה כלל. ואפילו על ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. ולכן כשכותב איגרת לחברו, אסור לכתוב ולומר: "שלום לזוגתך" אבל מותר לשאול לבעלה או לאחר: "איך שלומה?". וכן מותר לכתוב לחברו: "הודיעני משלום זוגתך".
י. המחבק או המנשק אפילו אחת מן הקרובות שאין לו שום הנאה הרי זה עושה איסור, שאין קרובים לערווה כלל חוץ מן האב עם בתו והאם עם בנה, שהם מותרין בחיבוק ונישוק.
יא. אין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חיבה, כגון לעיין בראשה וכדומה, בפני אחרים שלא יבוא הרואה לידי הרהור.
יב. אסור לאיש שידור בבית חמיו אלא כשיש לו חדר מיוחד לשכיבה.
יג. כבר האריכו גדולי ישראל ז"ל בספריהם הקדושים בתוכחות מוסרים על המנהג הרע באיזה מקומות שאינן בני תורה ויראה, שמתקרבים החתן עם הכלה בחיבוק ונישוק, וכן עושין ריקודים בחורים עם בתולות יחד. ומלבד האיסור הגדול איסור נדה, שהרי כל הבתולות מסתמא נידות הן, ואין חילוק באיסור נדה בין פנויה לנשואה, וכל הנוגע בה דרך חיבה חייב מלקות, עוד מגרה יצה"ר בנפשיה ומביא את עצמו לידי קישוי לדעת והוצאת זרע לבטלה רח"ל. ובוודאי כל מי שיש בידו למחות צריך להתאמץ בכל כוחו למחות. ולכל הפחות צריך כל איש אשר יראת ה' בלבבו להיות שורר בביתו ולהשגיח על בני ביתו שיתרחקו מן הכיעור הגדול הזה. וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, חס ושלום הוא נתפס בעוון זה. וכל המציל את אחרים מן החטא, הציל את נפשו וטוב לו.
יד. אשה שהוא רוצה לישא אותה – מותר לו וראוי לו לראותה אם היא לרצונו, אבל לא יסתכל בה דרך זנות, ועל זה נאמר: "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה".
טו. מי שגירש את אשתו מן הנישואין, לא תדור עימו בחצר. ואם הוא כהן וכן אפילו אם הוא ישראל והיא נישאת לאחר ונתגרשה גם ממנו, וכן מי שגירש את אשתו משום שהיא אסורה לו, כל אלו צריכין הרחקה יתרה ולא תדור עימו במבוי אם הוא מבוי סתום, אבל במבוי מפולש שדרך הרבים עובר ביניהם מותרים לדור. וגרושה שנישאת ודרה עם בעלה השני, אלו צריכין עוד הרחקה יתרה ולא תדור עם בעלה ראשון בכל השכונה. בכל אלו ההרחקות היא נדחית מפניו. אך אם היה החצר שלה, הוא נדחה מפניה.
טז. מותר לאדם לזון גרושתו, ומצווה היא יותר מבשאר עני, שנאמר: "ומבשרך לא תתעלם", ובלבד שלא יהא לו עסק עימה, רק יזונה על ידי שליח.
יז. "אמר רב ברונא אמר רב: כל הישן בקילעא (בחדר) שאיש ואשתו שרויין בה, עליו הכתוב אומר: 'נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה' (שבושין הם ממנו). ואמר רב יוסף: אפילו באשתו נדה".
[1] מתוך קיצור שולחן ערוך, לרב שלמה גנצפריד זצ"ל, סימן קנב, בתוספת הערות מרן הרב זצ"ל.
[2] כלה שהיא נדה עיין בקצש"ע סימן קנ"ז. 3. טורי זהב יו"ד סימן רמ"ה.
[3] טורי זהב יו"ד סימן רמ"ה
