שאלות ותשובות על הלכות נדה

א. שאלה: האם הדינים הכתובים ב"דרכי טהרה" הם רק לבני ישיבות, או גם לבעלי בתים רגילים? תשובה: כל מקום שמוזכר ב"דרכי טהרה" "הלכה" – זהו לכל. אך מקום שמוזכר "טוב להחמיר" או "יש להחמיר" וכדו', כל אחד ואחד יעשה לפי דרגתו ומעלתו.

שאלה: האם שיעור בנושא "טהרת המשפחה" אפשר להעביר לגברים ונשים כאשר הנשים נמצאות בעזרת נשים, אינן שואלות שאלות, ואם מתעוררת שאלה הן רושמות אותן על נייר וכך מגיעה השאלה. כמו כן יש כניסה ויציאה נפרדת. תשובה: אין זה מכובד שנשים וגברים ישבו בשיעור משותף בנושא טהרת המשפחה.

א. שאלה: האם אפשר היום לדעת מהו דם צדדים ומהו דם רחם, והאם ע"י מראית הדם אפשר לדעת? תשובה: יש היום מכשור שאפשר לדעת, אבל לא ע"י מראה הדם. [עי' נדה (כ' ע"ב): "רבי חנינא הוא דחכים, כולי עלמא – לאו חכימי הכי. אמר רבי יוחנן: חכמתא דרבי חנינא גרמא לי דלא אחזי דמא, מטמינא – מטהר, מטהרנא – מטמא" וכו'.]

ב. שאלה: האם הרגשת זיבת דבר לח נחשבת הרגשה, לענין דם דאורייתא? תשובה: לא. [וכמו שהסיק בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' קס"ז שדחה דעת הנודע ביהודה מהדו"ק יו"ד סי' נ"ה (שס"ל דהוי מדאורייתא), ועי' חתם סופר שם סי' קנ"ג וערוך השולחן סי' קפ"ג אות ס"ג, וכ"כ בערוך לנר בחידושיו לנדה (נ"ז ע"ב) שכתב: "ולא ראיתי לשום אחד מן הפוסקים שיאמר כן שהוי הרגשה מהתורה" ע"ש.]

שאלה: בספר "דרכי טהרה" הובאו ג' סוגי הרגשות, והרגשה שלישית היא שיטת הנוב"י – זיבת דבר לח, וכתב מרן (שליט"א) [זצ"ל] שאם תהא לאשה הרגשה מסוג זה צריכה לשאול שאלת חכם. האם כוונת מרן (שליט"א) [זצ"ל] שלדינא מקילים כדעת החת"ס שחולק על הנוב"י? תשובה: כל מקרה לגופו צריכה לשאול חכם, אבל הכלל אצלנו הוא כך: אם רואה פעם פעמיים דבר לח מחמירים לה, אבל אם רגילה כל הזמן לראות מקילים לה.

ג. שאלה: בקינוח חיצוני – מה הכלל לגבי גודל הכתם, צבע הכתם וסוג הבד? תשובה: מקילים כדין כתם. [שו"ת חתם סופר יו"ד סי' קפ"ב.]

ד. שאלה: אשה שנאסרה בעקבות הרגשה בלבד [בלא שראתה], האם חוששת לראיה זו בחודש הבא? תשובה: לא.

מה שכתב בענין אשה שהרגישה ולא מצאה דם, והביא שם בשם ספר שבט הלוי שאשה שנטמאה בשל הרגשה ללא מציאת דם – לא תברך על טבילתה, שכן הטבילה הוא מספק.

ועיין ל"רב פעלים" (יו"ד ח"א, ל"ז) שהסתפק באשה שהוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדים המיוחדים לנדתה, שאינה נאמנת לומר טהורה אני אפילו אם תתן אמתלא, במקרה זה חייבו אותה חכמים לספור ולטבול כדין נדה גמורה, והסתפק אם צריכה לברך על הטבילה, שהרי היא יודעת בעצמה שהיא טהורה ואינה צריכה לטבול. והעלה שם כיון שחכמים הטילו עליה חיוב של טבילה כיון שדנו אותה לנדה גמורה, בכך הם הטילו עליה מצווה גמורה ולכן צריכה לברך, והה"ד בנידון דידן שצריכה לברך.

ה. שאלה: ג' פעמים שאשה צריכה לבדוק עצמה כשמרגישה הרגשת יציאת דם אסורה, כדי להוציא עצמה מחזקת רואה כשמרגישה הרגשה זו:

1. האם עושה אותן מרגע שהפסיקה בטהרה ועד שראתה שוב, או שיש חילוק בין ימי טומאה לטהרה?
2. זיבת דבר לח – כשברור לאשה (מהרגשה אישית, לא ע"פ בדיקה) שהדבר הלח שזב הוא ש"ז, האם זה נחשב "זיבת דבר לח"? האם יש חילוק כמה זמן אחרי תשמיש הרגישה הרגשה זו?
3. מי שנשואה מספר שנים ולא שמעה על דינים אלו עד כה – כיצד עליה לנהוג?

תשובה: 1. לא משנה הזמן. מיד כשמרגישה עליה לבדוק, כדי שתוכל לקבוע סוג הרגשה.

2. זיבת שכבת זרע לא נקראת זיבת דבר לח. ובלבד שהדבר ברור לה. (לא משנה כמה זמן אחר תשמיש הרגישה)
3. תתחיל מעכשיו לבדוק מיד בעת שיש לה הרגשה של וסת, עד שיתברר לה איזו הרגשה היא ממש וסת.

ו. שאלה: בדיקה פנימית של רופא, בשבעה נקיים או כשהאשה טהורה, המכשיר או הכפפה שבהם נעשתה הבדיקה:

1. האם צריך לבדוק נקיותם?
2. אם כן, האם די שהרופא יעיד שבדק ומצא נקי או שהאשה תבקש לבדוק בעצמה?

תשובה: 1. לפני – לא [כי הם מחוטאים], אחרי – כן.

2. הרופא נאמן.

ז. שאלה: רופא שאומר כי הדם הוא ממכה פנימית ברחם, האם הוא נאמן? תשובה: כן. [כמבואר במסכת נדה (כ"ב ע"ב): "אשה שהיתה מפלת כמין קליפות או שערות אדומות, חכמים שאלו לרופאים ואמרו: אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה" וכו'. ועי' בשו"ת הרא"ש כלל ב תשובה י"ח, ובתוס' הרא"ש שם בנדה, ובשו"ע סי' קפ"ז סעי' ח', ובשו"ת חתם סופר יו"ד סי' קנ"ח, קע"ב, קע"ה, ובדרכי תשובה סי' קפ"ז אות צ"ח ע"ש.]

שאלה: אשה בזמן טהרתה שהלכה לבדיקת רופא ואמר לה שהוא רואה שיש הפרשות דמיות מהרחם. אמנם בבדיקות לא רואים שום דם גם אחרי בדיקת הרופא. האם היא טמאה? תשובה: האשה טמאה. בהלכה כתוב כי אין צורך שיצא הדם מחוץ לגופה, אלא כיון שיצא מהרחם לפרוזדור – האשה טמאה נדה, שכך למדו (נדה מ' ע"א): "דם יהיה זובה בבשרה", אף שלא יצא לחוץ.

ח. שאלה: מה הדין אם יצא דם ע"י בדיקה במכשיר "דק שבדקים"? תשובה: אסור.

ט. שאלה: אשה שעשתה בדיקת צילום רחם אצל רופא. הרופא אמר שודאי בדיקת צילום עושה פתיחת מקור, כי עובי המכשיר היה כ-3 מ"מ, וודאי עושה פתיחת מקור. העומק שנכנס הוא 4.5 ס"מ. עם תוצאות הבדיקה נגשה האשה לרופא אחר חילוני, הבודק את תוצאות הצילום ואמר לה: מכשיר כזה כשמגיע לעומק 4.5 ס"מ, ודאי שמוציא דם ואת טמאה. אציין עוד, כי החלוק שלבשה בבדיקה, היה צבעו ירוק ונמצא עליו דם כגריס ועוד.

1. האם יש מקום להקל ולתלות בדם פציעה שנעשה ע"י מכשיר "צבת" שפותח את צואר הרחם, והאשה אמרה שכשנכנס ה"צבת" הרגישה קצת כאב?
2. האם אפשר לסמוך על הרופא החילוני שאומר שפתיחת רחם והכנסת מכשיר לעומק 4.5 ס"מ ודאי מוציא דם מהמקור, אע"פ שרופא זה לא היה במעמד הבדיקה, או שמא אפשר לתלות שדם זה בא ממכה, או מה"צבת"?

תשובה:  אם זה פתיחת הרחם – צריכה לעשות ספירת חמשה ושבעה נקיים. כל כניסה עם עומק כזה עושה פתיחת הרחם, ראתה או לא ראתה.

י. שאלה: אשה אחר לידתה והיא בתוך ז' נקיים, הלכה לבדיקה אצל רופא חילוני. הרופא הכניס את המכשיר ויצא דם. הרופא מעצמו אמר לאשה: תגידי לרב שדם זה אינו מן המקור והוא טהור. ושאלה אותנו אם אפשר לסמוך על הרופא או לא? תשובה: אפשר לסמוך על הרופא אפילו שהוא חילוני, משום דלא מרע אומנתיה. [ראה פרש"י ע"ז (כ"ז ע"א ד"ה רופא מומחה). וראה נדה (כ"ב ע"ב) ואבא שאל לחכמים, וחכמים שאלו לרופאים.]

א. שאלה: עלול להיות כתם לאשה עיוורת והיא לא תדע. האם אחרים יבדקו את בגדיה? תשובה: אין צורך. דיני כתמים הם מדרבנן וכל עוד האשה לא רואה כתמים – אין לחשוש לכך.

ב. שאלה: אם בעל קם בבוקר לאחר תשמיש ומצא נקודה אדומה פחות מגריס על התחתון שלו. האם צריך להראות את הבגד למורה הוראה למרות שהוא פחות מכגריס? תשובה: צריך להראות. כי כתם פחות מגריס אחרי תשמיש מטמא כמו אחרי בדיקה. ובודאי הבעל לבש את תחתוניו מיד לאחר התשמיש וזה כמו בדיקה סמוך לתשמיש שמטמאת גם בפחות מגריס. [עי' ש"ך סי' קפ"ז ס"ק ד'.]

ג. שאלה: כתם שחור, האם תולים במאכולת עד כגריס למעשה? תשובה: כן. [עי' בצפנת פענח על הרמב"ם פ"ד מהלכות איסורי ביאה הי"ט, שחכמים השוו מידותיהם, וראה בשו"ת מלמד להועיל יו"ד סי' ס"ו, שנתן טעם למה הראשונים והפוסקים השמיטו את דעת הראב"ד שמחמיר בכתם שחור אף בפחות מכגריס, ולדעתם דינו כשאר צבעים האוסרים ששיעורם ביותר מכגריס.]

ד. שאלה: אשה שראתה כתם בגודל של כגריס במקום שאין כינים, אבל מסופקת בצבע, בגודל או במקום – מה תעשה? תשובה: ספק בצבע, בגודל או במקום – ספק דרבנן להקל. [וכמבואר בחכמת אדם כלל י"ד סעי' כ"ט, וכן כתב בספר מי נדה בקונטרס האחרון, לסי' ק"צ סעי' מ"ו, וכן בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ס"ז.]

ה. שאלה: כתם עבה פחות מכשיעור שאילו נתפשט היה נראה גדול יותר מהשיעור, היאך יש לדונו למעשה? תשובה: להקל. [כדברי הלחם ושמלה ס"ק כ"א. וכן כתב בערוך השולחן ס"ק ל"ד, ודלא כמו שכתב הסדרי טהרה סי' ק"צ ס"ק ס"א והביאו הפתחי תשובה ס"ק ט', אלא יש לילך בכתמים להקל.]

ו. שאלה: מה הדין בנמצא כתם בבגד מנוקב כעין רשת, האם מחשיבים גם את האויר שבחורים לשיעור גריס? תשובה: כן.

ז. שאלה: עד שאבד או כובס, ויש מחלוקת בין בני הזוג, האשה אומרת שהצבע היה קרם ואילו הבעל חושב [הדגשנו זאת, שכן אם היה אומר, היה בכך בבחינת "שויה לנפשיה חתיכא דאיסורא", ואוסר עצמו באמירתו] שהיה כתום או צהוב כהה. למי להאמין? תשובה: האשה נאמנת. [עי' סי' קפ"ח סעי' ב': "נאמנת אשה לומר: כזה ראיתי, ואבדתיו. אם הוא מראה לבן או ירוק, טהור".]

ח. שאלה: אשה ששלחה שאלה לרב עם כתם. מה דינה עד שתקבל תשובה? תשובה: בזמן הספק אם הכתם טהור או לא – הם אסורים כמו בזמן נידותה.

ט. שאלה: היאך יש לנהוג למעשה בראתה כתם על: נייר טואלט, פד, צמר גפן? תשובה: לדעתי כולם מקבלים טומאה כי הם "כלי".

שאלה: האם נייר לבן בימינו יש לו דין כלי שמקבל טומאה לענין כתמים? תשובה: כן, כיוון שנייר כיום עושים מכל דבר וע"י עיבוד נעשה כלי. [עי' פתחי תשובה סי' ק"צ ס"ק י"ח. ועי' שו"ת נודע ביהודה תנינא סי' ק"ה ושו"ת שיבת ציון סי' ל"ט.]

י. שאלה: אלו בגדים שגודלם פחות מ-6>ENG<x<HEB>6 ס"מ מקבלים טומאה? תשובה: כל בגד שמשתמשים בו בשיעור פחות מ-6*6 ס"מ = מקבל טומאה כי יש עליו שם כלי. עי' ברמב"ם הלכות כלים פרק כ"ב הלכה כ"א.

יא. שאלה: טבעת פלסטיק למניעת הריון הנמצאת באותו מקום, ונמצא עליה דם, אע"פ שפלסטיק אינו מקבל טומאה, מה דינה? תשובה: טמאה כיון דחשיב טבעת פלסטיק כמו בדיקה.

יב. שאלה: האם מותר להצמיד או לנתק פד על הלבנים בשבת? תשובה: מותר. [כיון שאינו אלא חיבור זמני שעשויה לנתקו תוך עשרים וארבע שעות, עי' הלכות שבת שו"ע סי' שי"ז סעי' ד'.]

יג. שאלה: אשה ביום השביעי לספירת ז"נ מצאה על בגד התחתון כתם (דם), ולדבריה היה בו פחות מגריס ועוד, ובלא הרגשה. אך לא הלכה לטבול בליל שמיני – איני יודע מאיזו סיבה. למחרת מצאה על אותו בגד באותו מקום, שוב כתם דם על אותו מקום הכתם הישן. אלא שעתה באה לפני חכם והראתה לו, ולפנינו נמצא כתם שיש בו שעור. האם כשם שהאמינתה תורה לספירה נאמינה גם בזה שאמרה שהכתם הראשון לא היה בו שעור. ולא שאנו מפקפקים באמירתה, אך אולי טועה בדמיונות היא.

תשובה: נאמנת.

שאלה: לצד שאנו מאמינים לה, אם מה שנראה לנו כעת שיש שיעור כתם, האם יש מקום לומר כיון שהכתם הראשון לא היה בו שיעור לדבריה, ובא הכתם ביום השני באותו מקום הוי כתם על דבר שאינו אוסרה, כלומר בגד צבעוני או לכלוך, ואז אפילו שיש בכתם החדש שיעור כתם אינו מטמא, ואינה צריכה לספור ז' נקיים מחדש.

תשובת הרב בכ"י: לא!

והוסיף להטעים בע"פ: כי אינו בגדר בגד צבעוני אלא כתם יש בו בלבד.

שאלה: יולדת שנטהרה רק כשלושה חודשים לאחר הלידה ראתה על נייר טואלט צבעוני מראה אדום במשך יומיים. ברור לה שזה דם אך לא הרגישה. כעבור יומיים פסקו הכתמים. מה דינה? תשובה: טהורה, בגלל שהנייר צבעוני. [עי' שו"ע סי' ק"צ סעי' י'.]

שאלה: אם האשה הנ"ל הייתה הולכת לבודקת\אחות\רופא והיה נאמר לה כי הדם הוא מהרחם. האם טמאה? תשובה: לא. כל עוד שלא הרגישה – הדם הוא דם של כתם. ואם על בגד צבעוני – טהורה.

יד. שאלה: אשה שראתה כתם על תחתון מקופל, הבד העליון צבעוני והתחתון לבן, ויש כתם יותר מכגריס בחלק הלבן, מה הדין? תשובה: טמאה. [כיון שיש בלבן שיעור של יותר מכגריס ועוד – טמאה, וכמבואר סי' ק"צ סעי' ה'.]

טו. שאלה: אשה שיש לה הרבה כתמים בז' נקיים – האם יכולה להקל בלבישת בגדים צבעוניים? אם כן, איך? תשובה: מותר לה רק אחר פסק מרב, וכשמותר – יכולים כל בגדיה להיות צבועים ואפילו ביום הראשון. [כמבואר ברמ"א סי' ק"צ סעי' י' בשם הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פ"ט ה"ז שכתב: "תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מדין הכתמים", והביאו הב"י שם בד"ה ובגד צבוע.]

טז. שאלה: אם לבשה בגד פנימי אטום ואין שום אפשרות שדם יצא לחוץ ומצאה כתם בחוץ, מה דינה? תשובה: באופן זה אפשר להקל. עי' בד"ת בסי' ק"צ סעי' י"ב.

יז. שאלה: אשה שתראה שלש פעמים כתם בהפרשי זמן קבועים ללא הרגשה לא תקבע לה וסת. מדוע? תשובה: ראיית כתם היא מדרבנן ולכן לא קובעת וסת.

שאלה: אשה שרואה בדרך כלל כתם שאין בו שיעור יומיים־שלשה לפני ששופעת דם, האם חייבת לפרוש מבעלה יומיים־שלשה לפני החשש, והאם חוששת לוסת לפי ראיית הכתם או לפי הזמן ששופעת דם? תשובה: חוששת לוסת רק מיום ששופעת, וטוב להתרחק מתשמיש יומיים־שלשה לפני. [עי' שו"ע סי' ק"צ סעי' נ"ד שאין בכתמים משום קביעת וסת, ודעת רבים מן הראשונים במקרה כזה לחוש דוקא מראיה גמורה ולא בראיית כתם. עי' תוס' נדה (נ"ג ע"ב) ד"ה שהוא, תוס' הרא"ש שם, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, ר"ן, המאירי ועוד.]

שאלה: אשה שהתחילה לראות דם נידתה ביום מסוים אחה"צ, רק טיפות מועטות אך בלילה (שלמעשה זה כבר יום חדש) ראתה את הכמות הגדולה הרגילה – לגבי קביעת תאריך הראיה, איזה יום יחשב לה: היום הראשון (בו ראתה רק מעט טיפות) או היום השני, הבא? תשובה: הראשון. [לעיל מדובר בכתם ואילו כאן בדם ממש.]

יח. שאלה: אשה טהורה שהשאילה את חלוקה הלבן לאשה מעוברת שאינה שומרת את דיני טהרת המשפחה ואחר כך מצאה שם כתם – האם תולה להקל? תשובה: כן. שאנו אומרים האשה השניה ראתה ולא שמה לב. [עי' סי' ק"צ סעי' מ"ב, פתחי תשובה שם ס"ק מ"ג בשם הרע"א, שו"ת רב פעלים ח"ב יו"ד סי' כ"ג.]

א. שאלה: אשה הלוקחת כדורים המשנים את צבע הוסת, כך שיוצא מגופה צבע כחול – האם היא טמאה? תשובה: אם הכדורים נבלעים דרך הפה – אין הדבר משנה מה נעשה איתם בגופה, ואם יצא צבע אדום, מטמאה, ואם יצא כדבריך צבע כחול, מותרת.

אם הכדורים מוכנסים לגופה דרך אותו מקום ושם הם נמסים – אפילו יצא צבע טהור, מטמא (וזה כאשר ברור שהצבע נשתנה בגלל הכדורים. (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 272-270)

ב. שאלה: האם אשה יכולה לפסוק דין בכתמים לעצמה? תשובה: אשה היודעת את ההלכה והדבר ברור לה – יכולה לפסוק בעצמה. [כן פסקו הבינת אדם כלל קי"א סעי' ה' והטהרת ישראל סעי' י"ט.]

א. שאלה: כאשר נמצאות על העד חתיכות קטנות המצריכות בדיקה ע"י מיעוך, האם צריך לבדוק את כל החתיכות? תשובה: כן.

ב. שאלה: מה דעת מרן בדין תליה במכה שאין ידוע שמוציאה דם? תשובה: לא תולין. [עי' בשו"ת ישכיל עבדי ח"א יו"ד סי' י"א אות ג'.]

ג. שאלה: אשה שהיה לה פצע באותו מקום וביום וסתה היתה לה הרגשה של יציאת דם, ובדקה מיד והרגישה כאב במקום הפצע, ועל העד היה דם – איך תדע אם דם זה הוא דם נדה או דם פצע? תשובה: אם יודעת להבחין בין דם הנדה לדם הפצע באמצעות הצבע או המקום או סימן אחר – טהורה. ואם לא – טמאה. [כיום אפשר לגשת לאחות בודקת טהרה וזו יכולה לבדוק אם הדם הוא מפצע או מהמקור – מהרחם.]

ד. שאלה: לפני כשלושה שבועות מצאתי מראה בבגד הפנימי שלי לאחר תשמיש. לאחר פסיקת הרב הלכנו לבדיקת אחות. האחות בדקה ומצאה פצע בנרתיק שמדמם בנגיעה חזקה והדם בא ממקום התפרים (אשתי לאחר לידה) והרב פסק שזה בסדר. אתמול בבוקר בדקתי את הבגד לאחר תשמיש, ואני בספק אם זו הפרשה רגילה או שצריך להראות לרב. האם אכן צריך להראות לרב או שאפשר לתלות בפצע שהאחות מצאה לפני יומיים מהתשמיש? תשובה: אפשר לתלות זאת בפצע ואין צורך להראות את הבגד לרב פוסק.

ה. שאלה: אשה שיש לה בעוה"ר גידול ברחם ומוציא דם ע"פ דברי הרופאים, האם טהורה לבעלה? תשובה: טהורה היא, רק לא בשעת וסתה. [ע"פ רמ"א סי' קפ"ז סעי' ה'.]

שאלה: האם כן הוא גם לדברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פ"ח הי"ד) וז"ל: "וכן אשה שראתה דם מחמת מכה שיש לה במקור אע"פ שראתה בעת וסתה היא טהורה והדם טהור, שהוסתות מדבריהם". תשובה: הש"ך (סי' קפ"ז ס"ק כ"ו) דן בזה, וכתב שיש לפרש דברי הרמב"ם כשאר פוסקים דמיירי שמרגשת שעתה בא דם מן המכה עיי"ש. ולפיכך בשעת וסתה או מל' יום לל' יום אינה תולה במכתה בסתם אלא במרגשת כנ"ל.

א. שאלה: האם מותר לתת (ודאי לא מיד ליד) מתנה ליום הולדת של אשתו כשהיא נדה? תשובה: לא רק מותר אלא מצווה. [כן כתב הכרתי ופלתי סי' קצ"ה אות א' וכתב שלא אסרו רק קירוב דעת המביא לידי גילוי עריות וסיים: "ולא תוסיפו פן תגרעו", והמחצית השקל הביאו להלכה.]

שאלה: האם מותר לחגוג לה יום הולדת בעת נידתה, והלא זה גילוי חיבה? תשובה: מותר. [עי' בתשובה הקודמת.]

ב. שאלה: על פי ההלכה אשה יכולה לפקוס – לטפח את שערותיה בזמן נידתה. לשם מה היא עושה זאת, הרי שערותיה מכוסות בזמן הנדה? תשובה: מדובר על חלקי השער היוצאים מכיסוי הראש שלה – עד טפח. אמנם לפי דברי רש"י במסכת שבת (ס"ד ע"ב) פיקוס המותר בעת נדתה הוא טיפוח עור הפנים.

ג. שאלה: האם מותר לאיש ולאשתו נדה לשחק שחמט ולשחק טניס שולחן? תשובה: שחמט – מותר לאיש ולאשה לשחק בזמן נידותה, וכן טניס שולחן מותר אם אין מביא הדבר לידי קירוב דעת ולא קירבה פיזית זה לזה. [שהרי במשחק הטניס אינו רוצה שאשתו תתפוס את הכדור.]

ד. שאלה: האם מותר לבעל להתחמם מאש שאשתו מחזיקה? תשובה: מותר לבעל להתחמם מאש שאשתו מחזיקה, שאין זה דומה להדלקת סיגריה – האסורה. [כיון שאין דבר המחבר ביניהם, עי' ברכי יוסף בשיורי ברכה סי' קצ"ה אות ד'.]

ה. שאלה: האם מותר לבעל להושיט לאשתו בשמים במוצש"ק כשהיא נדה? תשובה: אסור, אלא יניח על השולחן והיא תקח בעצמה. [כל מסירה אסורה שמא יבוא ליגע בה, עי' שו"ע סי' קצ"ה סעי' ב'.]

שאלה: האם מותר לבעל לאחוז מטריה מעל ראש אשתו הנדה? תשובה: מותר.

ו. בענין העברה מאיש לאשה מיד ליד, נאמר: "יד ליד לא ינקה" ומזה למדו: כל המוסר מידו ליד אשה וכוונתו ליהנות מכך או לגעת בה – אסור. אך אם מתכוון הוא רק למסור לה משהו – מהדין מותר. באשתו נדה יש חומרא מיוחדת שאסור להעביר מידו לידה וכן להיפך.

יין אסור למסור מאיש לאשה ומאשה לאיש בכל מקרה.

ז. שאלה: האם מותר לבעל לשים חפץ בתיק של אשתו נדה כשהיא מחזיקתו? תשובה: רק בשעת הדחק. [וע"ע תוה"ש סי' קצ"ה ס"ק ב'.]

שאלה: האם מותר לאשה לקחת כסף מכיס בעלה? אם לא – ע"י מגנט מותר? תשובה: אסור לאשה לקחת כסף מכיס בעלה בזמן נידותה, אך ע"י מגנט מותר. [כיון שאינה נוגעת בו, משא"כ אם לוקחת מכיס בעלה שאז הוי נגיעה בבגד שעליו – שאסורה, עי' שו"ת הרשב"ץ ח"ג סי' נ"ח שכתב: "ואפילו נגיעה בבגדיה בעודה לבושה בהם יש להתרחק". וה"ה איפכא. וכן מתבאר בערוך השולחן אות ה'.]

שאלה: האם מותר לבעל לשים כסף בכיס שמלתה של אשתו הנדה הלבושה בה? תשובה: אם אין דרך אחרת מותר לבעל לשים כסף בכיס שמלת אשתו הנדה. [היינו שמניח הכסף מלמעלה, תוך שנזהר שלא לגעת בה.]

שאלה: האם מותר שאשתו תחזיק כוס והוא ישתה מהכוס ע"י קש, וכן ההיפך? תשובה: אסור לאיש לשתות ע"י קש מכוס שאשתו מחזיקה בזמן נידותה וכן להיפך. [עי' בן איש חי ש"ש צו כ"ב שפסק לאיסור הדלקת נר או סיגריה מגפרור, ממצית או מנר הנמצא ביד אשתו, ולהיפך. כן מתבאר בערוך השולחן אות ה'.]

שאלה: האם מותר לבעל לקחת בשר במזלג מקערה שאשתו מחזיקה ולאכול? תשובה: אסור.

ח. שאלה: האם מותר שאיש ואשתו נדה ידחפו יחד את עגלת התינוק? תשובה: מותר. ובלבד שיזהרו שלא ליגע זה בזה.

שאלה: בענין הרמת עגלה כבדה של תינוק בימי נידתה, נטה כבודו להתיר, שירימוה הבעל והאשה – מי הם האחרונים שמתירים זאת? והאם על פי זה יהיה מותר להם להרים יחד

סל קניות כבד? תשובה: מה שהתרנו לבעל ואשה בזמן נידותה להרים יחד עגלת תינוק וכד', כתבנו בצורה מפורשת שזהו רק כשאין אדם אחר היכול לעזור. ועיקר הטעם הוא, שאין זה נאה שהאשה תעשה זאת לבדה, או שהבעל אינו יכול לעשות זאת לבדו. וזהו כמ"ש ה"גינת ורדים" שבשעת הדחק אפשר להקל.

בכל אופן, סל קניות, כיון שאם ירימוהו יחד ניכרת החיבה יותר – הדבר אסור. (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 271-270)

ט. שאלה: אדם המתקשה בראייתו בלילה ומתבייש ללכת עם מקל, האם מותר לו לאחוז ברצועת תיקה של אשתו הנדה? תשובה: מותר [כיון שיש רבים ואין לחשוש להרהור, "גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה", עי' ברכות י"ט ע"ב.].

י. שאלה: תינוק שיוצא מחיק אמו אל אביו – אם הוא ישן – האם מותר לבעל למסור אותו לאשתו נדה? תשובה: רק תינוק ער מותר להעבירו מידו לידה כשהיא נדה. עי' ב"דרכי טהרה" [פה] ושם נזכר חולה שאסור והוא הדין תינוק ישן שאסור להעבירו מיד ליד.

שאלה: האם לבעל מותר לאחוז את התינוק ואשתו תרחץ את התינוק, בזמן נידותה? תשובה: אם אין אפשרות אחרת מותר לבעל לאחוז את התינוק ואשתו תרחצנו בזמן נידותה.

שאלה: האם מותר לבעל ולאשה נדה לאחוז בילד ההולך ביניהם, כשכל אחד אוחז יד אחת של הילד? תשובה: מותר.

יא. שאלה: אכילת עראי עם אשתו נדה בשולחן אחד, האם צריך שינוי? תשובה: כן.

יב. שאלה: בדין אכילה בשולחן אחד ע"י שינוי: האם צריך לשים את החפץ בין קערה שלו לקערה שלה או לאו דוקא? תשובה: לפי לשון מרן בעל השו"ע – צריך החפץ להיות בין הקערה שלו לקערה שלה.

שאלה: היכר שעושים בעל ואשתו הנדה – בזמן סעודה, ע"י שמניחים חפץ שאינו מצוי בדרך כלל על השולחן – האם צריך להיות חפץ גבוה? (כמו שמשמע בט"ז ליו"ד סי' פ"ח ס"ק ד' ובדרכי תשובה שם ס"ק כ"ו). תשובה: החפץ שמניחים על השולחן להיכר כשאשתו נדה אינו צריך להיות חפץ גבוה, ואפילו יחליפו מפה – מותר. [ובלבד שיהיה חפץ המזכיר להם שהם אסורים.]

יג. שאלה: האם מותר לבעל לשתות משיירים של אשתו כשיצאה לרגע מהחדר? תשובה: מותר לשתות משיירי אשתו אם זה לא בפניה ואפילו יצאה לרגע מהחדר. [ואף אם חזרה מותר לו להמשיך לשתות, כך כתב ערוך השולחן אותיות י"א וי"ב, וכן לחם ושמלה סי' קצ"ה אות ט"ו ושו"ת רב פעלים ח"ב יו"ד סי' י"ט.]

שאלה: האם מותר לנהוג אף לכתחילה בדרכי ההיתר של שתיית שיורי כוס ששיירה אשתו, כגון שתצא רגע מהחדר ויתחיל לשתות ושוב תחזור וימשיך בשתייתו? תשובה: לא. [כיון שעושין כן במכוון הוי ליה דרך חיבה, ורק כשיוצאת ואינו יודע אם תחזור אין בכך חיבה ומותר. עי' שו"ת יד אליהו סי' ס"ד, שו"ת רב פעלים ח"ב יו"ד סי' י"ט וערוך השולחן אות כ"ח.]

יד. שאלה: פרוסת לחם שנגסה בה האשה על מנת לאכול את כולה ונמלכה ואכלה רק את חציה – האם כשהפרוסה תעבור לכלי אחר יהיה מותר לבעלה לאכול אותה? או שצריך לחתוך במקום נגיסה? תשובה: העיקר הוא שיעברו לכלי אחר. ואם הסימן של נגיסת האשה מביא את הבעל לידי הרהור – יש להמנע מכך. [עי' סדרי טהרה אות ח' וערוך השולחן אות י"ב.]

טו. שאלה: נפסק שאם אשתו הנדה אינה בעיר, מותר לבעל לשכב על מיטתה. מה הדין כאשר אשתו בעיר אך אין סיכוי שתבוא, כגון שהיא יולדת הנמצאת בבית חולים? תשובה: אסור.

שאלה: מה יהיה הדין כאשר האשה אינה בעיר אך היא נמצאת עכשיו בנסיעה לביתה, כלומר הבעל יודע שהיא בדרך הביתה, האם כל עוד לא באה הביתה יהיה מותר לו לשכב על מיטתה? תשובה: אסור.

שאלה: כשיש לבני הזוג טלפונים ניידים וכמעט תמיד אפשר לדעת איפה האשה נמצאת, האם מותר לבעל לשכב על מיטתה כשהיא בעיר? תשובה: לא. [עי' בתשובה הקודמת, שרק בנמצאת חוץ לעיר ימים מספר אין הרהור, אך אם לא כן אסור.]

טז. שאלה: האם מותר שיהיו סבון ומברשת שיניים משותפים לבעל ולאשתו נדה? תשובה: מותר שיהיו סבון ומשחת שיניים משותפים לבעל ואשתו כשהיא נדה, אך מברשת שיניים משותפת – אסור.

יז. שאלה: האם יש בעיה בזמן שבני הזוג אסורים להיות במעלית ביחד, לבדם, כמו ספסל המתנדנד? לכתחילה? תשובה: אין בעיה כי בספסל – האדם מנדנד. במעלית – החשמל מנדנד ולכן מותר.

יח. שאלה: כשהמיטות מורחקות האם צריך לשים חפץ ביניהן להיכר? תשובה: אין צורך לשים חפץ בין המיטות להיכר – אם הן מרוחקות.

יט. שאלה: אשה בימי טהרתה – האם מותר לבעלה לקרוא קריאת שמע, לברך או ללמוד תורה כנגדה כאשר שער ראשה גלוי? תשובה: לא.

כ. שאלה: בשו"ע סי' קפ"ה סעי' ב': "ואם הוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדים המיוחדים לימי נידותה וכו'" – האם זה צנוע ששכנות יודעות על האשה שהיא נדה? תשובה: בימינו זה לא צנוע שידעו מתי נדה ומתי טובלת.

כא. אין להריח בבשמים שעל אשה ואפילו אחרי הורדתם, אבל לקנות בחנות המיוחדת לבשמי נשים וכדומה – מותר (ועי' שו"ע אה"ע סי' כ"א סעי' א' ושו"ע או"ח סי' רי"ז סעי' ד' וכה"ח שם). (הערת הרב, קצוש"ע סי' קנ"ב סעי' ח')

כב. שאלה: האם מיץ ענבים נחשב כיין/משקאות חריפים בענין איסור המזיגה לאשה בעת נדתה? תשובה: כן.

שאלה: האם מותר לאשה למלא כוס מים מהברז בפני בעלה ולהגיש לו? להכין תה או קפה בפני בעלה ולהגיש לו? או לבעל להכין תה או קפה לאשתו?

בהלכה מדובר על מזיגת יין בפניו, שאסור, האם הדין דומה בשאר משקאות חמים או קרים? תשובה: אנו נוהגים להקל במשקאות שאינם חריפים – וטוב להחמיר כשצריך. כג. מזיגת הכוס: יש כמה וכמה הלכות של צניעות שמטרתן לא ליצור קירוב דעת בין גברים לנשים. אחד מהם קשור לשתיה חריפה שיכולה להביא את האדם לקלקול. "זנות ויין ותירוש יקח לב" (הושע ד', י"א). חכמינו אסרו על גבר לקחת יין או כל משקה חריף מאשה שלא מותרת לו שמוזגת לו. רק משקה לא חריף מותר. בג'רבא החמירו יותר: לא להגיש לגבר זר גם כוסות תה. בבגדד היה להם כוס יין עם כיסוי בצורת תרנגול. האשה הייתה מוזגת את כוס היין לפני שהאורחים יבואו. מכסה אותו בכיסוי התרנגול כדי שלא יפלו לתוכו חרקים ולא יהיה "יין מגולה". והכל כדי להמנע ממזיגת כוס של יין לפני גבר זר.

החומרות של נשות בגדד וג'רבא לא מחייבות את כולנו, אבל ההלכה שאוסרת לקחת משקה חריף מאשה שאסורה – הוא קיים לכל. לכן כשאדם בא לחתונה או לשמחה משפחתית ומלצרית מוזגת לו משקה חריף – אסור לאדם לקחת מידה ולשתות. בודאי כשהיא לא תמיד לבושה בצניעות הראויה. המזיגה הזאת של שמחה וחוסר צניעות ביחד עם משקאות חריפים עלולה להביא את האדם להרהורי עבירה או למעשי עבירה. (משיחת מרן הרב, פנחס תשס"ט, קול צופיך)

כד. שאלה: לגבי היתר הצעת המיטה שלא בפניו, האם די בכך שהבעל הופך פניו לצד אחר? בכלל השאלה גם לגבי היתר שיורי משקה שלה ושרי לשתות שלא בפניה? תשובה: לא. [דכך מדוייק מלשון הרמ"א שכתב: "והלכה לה", היינו שאינה נמצאת באותו חדר, אך בלאו הכי עדיין יש חיבה, עי' בראבי"ה ח"א סי' קע"ג והביאו המרדכי פ"ב דשבועות סי' תשמ"ג וכן הביאו הב"י.]

כה. שאלה: האם מותר לאיש לטפטף טיפות עין לאשתו נדה? תשובה: אם אין אחר היכול לעשות כן מותר לאיש לטפטף טיפות עיניים לאשתו נדה. [ועדיף ע"י הפסק בגד, היינו כפפות, עי' שו"ת רב פעלים ח"ג סי' י"ב, ונטעי גבריאל פרק ל"ט אות י"ג בענין הזרקת אינסולין למי מהם החולה בסכרת.]

כו. שאלה: בספר "דרכי טהרה" כתוב: "וצריכה האשה להזהר כשמרגישה שזב ממנה דם, שתפסיק מללמוד דבר שבקדושה וכו'". האם זה אמור גם לגבי ברכה? כלומר: אם היא באמצע ברכה, חייבת להפסיק או שתגמור? תשובה: כן. עליה לגמור הברכה.

א. שאלה: האם לנוהגים כדעת מרן הבן איש חי זי"ע יש מקום להחמיר כדעת הראב"ד שכל הימים שבהם ראתה דם נחשבים כימי וסתה ואסורה בהם גם אם לא ראתה ביום שבו מתחיל המחזור שלה?

תשובה: לא נהגו בבגדד אף בזמן הבן איש חי כחומרת הראב"ד שכל יום הוי וסת לעצמו, וכן העיד הגאון המפורסם הרה"ג ח"ר סלמאן חוגי זצ"ל.

שאלה: אשה שראתה יום אחד ופסקה מלראות וראתה למחרת, האם צריכה לחוש גם ליום ב' כיום וסת או לא? בשו"ע (סי' קפ"ט סעי' ל"ב) כתב "ורביעית בב' לחודש", והש"ך דחה גירסא זו מטעם ששני ימים רצופים – אינו קובע אלא הראשון בלבד, ובחוו"ד שם (ס"ק ל"ח) מחלק בין פוסקת לבין שופעת ובזה מיושבת הגירסא של השו"ע, ולכאורה צ"ע על תירוץ זה, כי בב"י (ריש סי' קפ"ד) משמע שגם במפסקת אינה צריכה לחוש אלא לראשון בלבד וצ"ע מהי ההלכה? תשובה: אנו פוסקים כדעת השו"ע שתחילת הראיה היא הקובעת, ושאר הראיה היא המשך הוסת, אמנם יש אחרונים המקשים על סתירה בדברי הרמ"א, אנו אין לנו אלא דברי השו"ע.

ב. שאלה: ב"דרכי טהרה" כתוב במקום אחד שראוי להחמיר ולפרוש עונה קודם, ובמקום אחר כתוב: "וצריכה לפרוש רק בעונה שראתה בה ואין צורך להחמיר עונה קודם" – איך ליישם? תשובה: החשש לעונה קודמת הוא חומרא שחוששים לה רק בוסת קבוע, ובעונה בינונית לאינו קבוע. אבל ביום החודש לאינו קבוע – לא חוששים. [עי' בן איש חי ש"ש צו א'.]

ג. שאלה: מדוע לא הוזכרה כלל בספר דרכי טהרה שיטת הכו"פ והגר"ז שעונה בינונית היא 24 שעות, שהרי בני אשכנז נוהגים להחמיר בזה, ובספר דרכי טהרה משתמשים גם בני אשכנז? תשובה: חומרא זו יכולה להביא תקלה ועל כן לא נכנסו לזה.

שאלה: אשה אשכנזיה שראתה כתם וליל טבילתה חל בליל ל' שהוא ליל עונת יום של העונה בינונית, לדעת הכו"פ והגר"ז אסורה מדינא, ואילו מהדין מותרת, רק נוהגים להחמיר כאו"ז (עונה קודמת), באותו לילה האם מותרת לטבול ולבדוק לפני התשמיש? תשובה: כן (ראה פת"ש סי' קפ"ד ס"ק כ"ב ועיין בבא"ח ש"ש צו ו,).

שאלה: אשה שיש לה וסת קבוע שרואה תמיד ביום 28, אבל לא באותה העונה, פעמים ביום ופעמים בלילה, כיצד צריכה לחוש? תשובה: להחמיר בשתי העונות הנ"ל.

ד. שאלה: בדין פרישת וסת יום החודש הרמב"ן בחידושים (נדה ס"ד א) כתב שדעת הרמב"ם שאין יום וסת החודש אלא רק בהפלגה, ופרישת יום עו"ב ג"כ הרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כלל, כמש"כ הר"ן והמ"מ. השואל ממוצא תימני שנוהג בהכל כהרמב"ם, האם נכון להתיר לו וסת יום החודש והעונה בינונית? תשובה: כיום בדור שלנו שהגופות חלשים – לא.

שאלה: בעלי תשובה שרק כעת מתחילים לקבל לשמור טהרת המשפחה ואם נחמיר להם פרישת עונה בינונית והחודש יתכן ולא יעמדו בזה, האם אפשר לכתחילה ללמדם לפרוש ההפלגה בלבד, ובמשך הזמן שיתקדמו נוסיף להם עונה בינונית ואח"כ נוסיף להם יום החודש? תשובה: בתחילה לומר להם "רצוי".

ה. שאלה: אשה אשכנזיה שאין לה וסת קבוע, האם צריכה לפרוש יום ולילה, או רק עונה אחת בהתאם לקבלת הוסת האחרון? ואם נהגו יום ולילה האם עליה לעשות התרת נדרים? תשובה: צריכה לפרוש לילה ויום. ולא לעשות התרת נדרים.

שאלה: מדוע כבוד הרב פסק להחמיר, שיש לחשוש ולפרוש עונה קודם לעונה האסורה? תשובה: בדין פרישה עונה קודם לעונה האסורה, החמרנו כדעת האור זרוע כיון שהיום נחלשו הגופות וסדירות הווסת נתונה לשינויים, לכן טוב לחוש לדעת המחמירים לפרוש עונה קודם, ודיינו שהחמרנו בדבר שיש לו עיקר, היינו וסת קבוע.

אשה שאין לה וסת קבוע, צריכה לחשוש לג' תאריכים, ולפי דעה זו גם 3 עונות לפני כל אחד מהם. לכן, די לנו אם תחשוש לעונה קודם עונה בינונית שהנה וסת קבוע כמו שכתב בשו"ע סי' קפ"ט סעי' ד', וליום ההפלגה ויום החודש אין צריך לחשוש עונה קודם.

ו. שאלה: אשה שקינחה עצמה בעונה הסמוכה לבוא הוסת ואכן מצאה נקודה אדומה, אך רק בעונה הבאה הגיע הוסת עצמו. מתי תחשוש לגבי וסתות? תשובה: מהראיה. אבל אם הבדיקה היתה בדיקה פנימית – תחשוש לווסת מהבדיקה ולא מהראיה. [וראה לעיל, פרק ב' סעי' ו'.]

ז. שאלה: אם אינה יכולה לעשות את הבדיקה סמוך לשקיעה כגון שעובדת או מלמדת, האם תעשה את הבדיקה בלילה או שיכולה כמו בהפסק טהרה כשעתיים לפני השקיעה? תשובה: כשעתיים לפני השקיעה.

ח. שאלה: מהי הסיבה שבעונה הסמוכה לווסתה, על אשה ללכת עם "מוך דחוק" במשך כל אותה העונה? תשובה: בענין סברת החוות דעת, שהבדיקה הטובה ביותר היא של מוך דחוק בכל אותה העונה, נטינו לפסוק כחוות דעת אך לא פסקנו כמותו. והסברא לדברים אלו היא, שאם יש לאשה שעה קבועה צריכה לבדוק באותה שעה, אך אם אין לה שעה קבועה צריכה לבדוק בכל זמן העונה. אמנם, פסקנו להקל ע"י מלבוש תחתון המהודק לגוף, שאז אין חשש שאם תראה טיפת דם היא תאבד.

שאלה: בספרו "דרכי טהרה", בפרק על פרישה סמוך לוסת [פה], פוסק הרב כחוו"ד המובא בפ"ת שצריך לכתחילה מוך דחוק כל העונה או טמפון או לבנים בצבע לבן צמודים לגוף. לכאורה הרב מחמיר במקום שאמרו להקל, שהרי בחזון איש יו"ד סי' פ' ס"ק כ"ב כתב, שמספיק בדיקה אחת, וכ"כ באמרי בינה תשובה ו' ובטהרת ישראל ובאר יצחק ס"ק קמ"ד, שחומרת החוו"ד לא הובאה בפוסקים וכן ברוב ספרי ההלכות של זמננו בשם גדולי הפוסקים.

לענ"ד, להקפיד שהלבנים יהיו דווקא בצבע לבן הוא ג"כ חומרא, ודי לה שתשים את לבה אם יש דם לח בלבנים צבעוניים רגילים, בנוסף לבדיקה ומיד לאחריה, ותו לא. מאוד הייתי מודה לרב אם היה יכול לטרוח ולהאיר את עיני בזה, אם יש חובה להחמיר. [הבאנו את השאלה כלשונה, אף־על־פי שאינה מדוייקת בהפניות שבה.] תשובה: את דין פרישה סמוך לווסת סמכו חז"ל על הפסוק בתורה: "והזרתם את בני ישראל" וכו' (ויקרא ט"ו, ל"א, שבועות י"ח ע"ב), לכן יש להחמיר בו. ואשה שאין לה שעה קבועה ביום שמקבלת וסתה – כל שעה ושעה זוהי עונתה. ולכן צריכה לבדוק עצמה בכל שעה. זהו מקור טעמו של החוו"ד המובא בפת"ש שם (יו"ד סי' קפ"ד ס"ק י"ז).

אמנם, בספרי אחרונים שבדורנו מקילים בזה. וכן מובא בב"י, שהנשים הזקנות אומרות שמוך דחוק בכל 24 שעות יכול להזיק. לכן נזכר ב"דרכי טהרה" כפי שציינת, ולכן טמפון או בגד לבן צמוד לגוף מועיל במקום מוך דחוק, כי אם היה דם היה ניכר בבגד, וזהו הטעם דבעינן בגד לבן. ואין זה חומרא בלבד, אלא חומרא הקרובה לדין. (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, סי' קנ"ד עמ' 373-372)

ט. שאלה: למחמירים כשיטת החוו"ד שעונה בינונית היא יום ל"א לראייתה (הובא להלן פרק ז' ס"י), ולא בדקה, האם יש לה להחמיר כמו ביום ל'? תשובה: מותרת בדיעבד.

י. כתב בקצוש"ע (סי' קנ"ה סעי' ט'): ואם בתוך הזמן רחצה את עצמה, שוב לא מהני לה בדיקה, ויש לה להחמיר ולהחזיק את עצמה טמאה, כי חזקה היא שהדם בא בזמנו הקבוע. והעיר הרב: אשה שרחצה עצמה ביום שצריכה לראות בו – תשאל שאלת חכם (עי' שו"ע סי' קפ"ט סעי' ט' ונו"כ שם).

שאלה: בספר דרכי טהרה כתוב שלבעלת וסת קבוע, ולבעלת וסת שאינו קבוע ביום עונה בינונית, אסורה עד שתבדוק. לא נתבאר: מה הדין אם בינתיים רחצה אותו מקום כמה וכמה פעמים, וכן דין הרחצה בבריכה ובים? תשובה: הכל רק לכתחילה, ואם עברה, בסדר (ראה בא"ח ש"ש פרשת צו ס"ס ה' וכן חזו"א ביו"ד ס"ס פ' ס"ק כ"ב).

יא. שאלה: לענין לישן עמה במיטה אחת ביום וסתה כתב הבא"ח (צו ש"ש, ב') לאסור מטעם שמא תפרוס נידה ולא כתב בפשיטות כמו בשאר אחרונים שיש חשש שיבוא עליה, האם מפני שס"ל כהשו"ע שחיבוק ונישוק מותר? תשובה: הטעם הזה נכון בהחלט (ראה גר"ז סימן קפ"ד סעיף ו'. ועוד אמר שטעם הבא"ח זצ"ל חזק יותר, כי לטעם הגר"ז יש ריעותא שהבעל יטען: אני לא אבוא עליה).

שאלה: בבעלת וסת קבוע כתב הרב בא"ח זצ"ל (צו ש"ש, ב') לפרוש גם מחיבוק ונישוק, ואילו לענין פרישת עונה בינונית (שם, ה'), וכן לענין אשה המשנה וסתה הקבוע ליום אחר שחוששת גם ליום השינוי (שם, ג'), כתב לפרוש מתשמיש ולא הזכיר חיבוק ונישוק, האם הרב קיצר או בדוקא מיקל בחיבוק ונישוק? תשובה: מיקל.

יב. שאלה: הרב בא"ח זצ"ל דן בסעיף זה על דין כלה בלבד וזהו הנידון בנוב"י שם, אמנם הפ"ת (סימן קפ"ד ס"ק כ"ב), הביא קודם את מחלוקת האחרונים בסתם אשה רגילה שחל ליל טבילתה סמוך לוסתה ובסוף הביא דברי הנוב"י לענין כלה, ובפשטות אם הרב בא"ח זצ"ל סובר שבכלה אסור כל שכן בסתם אשה, וקשה לי: מדוע לא כתב שכל שכן באשה רגילה. ואולי יש לרב זצ"ל כוונה בזה ולא ירדנו לסוף דעתו? תשובה: ברור שהוא הדין לכל אשה.

א. שאלה: אשה ששכחה עונת וסתה: כגון שנתעברה וילדה וראתה פעם אחת ולא זוכרת את עונת וסתה הקבוע. מה הדין ביש לה וסת קבוע ובאין לה וסת קבוע? תשובה: אם יכולה לשער הנה מה טוב. אם לא – תתחיל לחשב את וסתה מחדש. [חוו"ד סי' קפ"ד ס"ק ד'.]

ב. שאלה: כיצד על כלה לקבוע את הוסת שלה, האם לפי רישומיה לפני החתונה או לפי רישומיה לאחר נישואיה? תשובה: כלה יכולה לסמוך על הרישומים שעשתה לפני החתונה כדי לקבוע את וסתה. כמובן, אם אחר החתונה ישתנה וסתה – תבוא לפני חכם ויקבע לה וסתה.

שאלה: האם כל אשה חייבת מן הדין לרשום שעת הראיה שמא קבעה וסת לשעות, ובספר דרכי טהרה יש לוח רישום ראיות של כלה ומופיע שם גם שעת הראיה? תשובה: לא, כי כיום אין וסת לשעות בדרך כלל (וראה בספר דברי מרדכי באריכות בדין וסת השעות).

ג. שאלה: בדין שכתוב בספר שיום עו"ב הוא יום 31 ואין מחמירים כמותם, האם דין זה מיועד רק לספרדים, ובני אשכנז אכן צריכים להחמיר, או שגם האשכנזים ינהגו עו"ב ביום 30 בלבד? תשובה: האשכנזים מהדין ינהגו עו"ב ביום 30 בלבד.

שאלה: לבני אשכנז שנוהגים דין עו"ב גם ביום ל"א (חוו"ד ס"ק י"ב, לו"ש ס"ק א'): האם חומרת יום ל"א הוא ממש כמו יום ל' לענין בדיקה ומוך דחוק כל אותה עונה (ולמנהגנו ללבוש בגד לבן הדוק כמ"ש בספר דרכי טהרה)? תשובה: לא, רק בדיקה.

ד. שאלה: אשה הרואה בל' בחודש, מתי יחול "יום החודש" בחודש שלאחר מכן, כאשר יש בו 29 ימים בלבד? תשובה: אשה שראתה בל' בחודש, כיון שהוא ראש חודש, תחוש לראש חודש הבא, ואפילו אם יחול ראש חודש בא' בחודש חוששת ליום זה. [שיפורא גרים" נדה ל"ח ע"א.]

ה. הפלגה מונין מתחילת ראיה אחת לתחילת ראיה שניה, ולא מסוף הראיה הראשונה לתחילת השניה. (הערת הרב, קצוש"ע סי' קנ"ה סעי' ה')

שאלה: האם אין צריך לחוש אפילו לחומרא לדעת השו"ע הרב (ס"ק ג') והטהרת ישראל (ס"ק כ') שיש לחשב וסת ההפלגה מסוף ראיה לתחילת ראיה? תשובה: נכון (עיין בדרכי תשובה סי' קפ"ט ס"ק ז' ובשו"ת בית שלמה יור"ד ח"ב סימן ט"ו וכן בשו"ת חת"ס סי' קס"ו ובשואל ומשיב מהד"ת ח"א סי' ל"ג ובפרי דעה טורי כסף ס"ק י"ז ובערוה"ש סעי' י"ב).

ו. שאלה: בענין הגדרת וסת חצי קבוע: האם יש מספר ימים מוגדר, למשל: אשה שבטוחה שלא תראה עד יום 28, ולא אחרי יום 32, הרי שהיא בעלת וסת חצי קבוע, כשעד יום 28 ואחרי יום 32 דינה כבעלת וסת קבוע, ומיום 28 ועד 32 דינה כבעלת וסת לא קבוע, וימי מבוכתה הם 4 ימים. האם ישנו מספר מקסימלי לימי מבוכה אלו?

למיטב הבנתי, הרב השיב שאין הגבלה, וגם אם אשה יכולה לראות בין היום ה-16 ליום ה-35 היא "בעלת וסת חצי קבוע". עכ"ל. יוצא מכאן, שאין אשה בעולם שהגדרתה היא "בעלת וסת לא קבוע", אלא זהו רק מצב שאשה יכולה להמצא בו בימים מסויימים. האמנם? תשובה: כן. כאמור לעיל זה וסת חצי קבוע. אולם אם אין לה קביעות ופעם תראה אחרי 35 יום או לפני 16 יום – זה מצב של וסת לא קבוע.

שאלה: האם אשה בעלת וסת חצי קבוע לזמן, מותרת לבעלה בימים שהיא "נבוכה"? תשובה: ב"וסת חצי קבוע" מותרת לבעלה בימים שהיא "נבוכה", חוץ מג' הימים (החודש, הפלגה, בינונית). [ש"ך סי' קפ"ט ס"ק ל"ט, חוו"ד סי' קפ"ד ס"ק ד'.] אך כל עוד אין לה וסת קבוע, האשה ובעלה צריכים לבדוק עצמם בג' פעמים הראשונות. [לאחר הנישואין ולאחר שפסק דם הבתולים. ראה להלן, פרק ח' סעי' י'-י"א.]

ז. שאלה: אם אשה מרגישה בלילה רטיבות והמשיכה לישון ורק בבוקר ראתה. איזו עונה יש להחשיב כדי לקבוע תאריך פרישה, עונת לילה או יום? תשובה: לילה. [אנו תולים שהמראה שראתה בבוקר הוא אשר הרגישה בלילה. ומה שפסק מרן השו"ע (סי' קפ"ד סעי' ד') לאסור ביום, מדובר כאשר לא הרגישה בלילה.]

ח. שאלה: הרמב"ן בהלכותיו (פרק ה' י"ט-כ') חילק בין קבוע ללא קבוע. אבל השו"ע (סי' קפ"ט סעי' כ"א) הביא את לשון הרשב"א שפיהוק שאינו קבוע שבדקה, ומצאה שלא ראתה – נעקר, ומדייק החוו"ד (קפ"ד סוס"ק י' בביאורים) שגם בבלתי קבוע אינו נעקר בלי בדיקה. וב"דרכי טהרה" [פה] פסק כרמב"ן. ומדוע פסק כן הרי השו"ע פסק כרשב"א שהוא בתראה? תשובה: וסת הפיהוק שאינו קבוע נעקר אחר בדיקה ואילו וסת הימים שאינו קבוע נעקר בלא בדיקה. הטעם הוא שוסת הימים, ימים ממילא קאתו. לכן אם באותו יום לא ראתה כיון שהוסת אינו קבוע – נעקר בלא בדיקה. אך פיהוק מיוחד שפיהקה בזמנים לא קבועים חיישינן שהוא הסימן לחימום הגוף ולביאת הוסת. על כן צריכה בדיקה אחר הפיהוק. עי' בט"ז סי' קפ"ט ס"ק ל"ח ובנה"כ שם. וע"ע בפת"ש סי' קפ"ד ס"ק י"ח ובתוה"ש סי' קפ"ט ס"ק מ"א.

ט. שאלה: האם יש לחוש לדעה הסוברת שבוסת ההפלגה יש לחשב עונות ולא ימים? תשובה: דוקא ימים (ראה נוב"י מהדו"ת סי' פ"ג. ועיין עוד בגר"ז אות ל"ו, הטהר"י אות ס"ז פ"ת ס"ק ט' ודרכ"ת ס"ק נ"ד).

י. שאלה: אשה שראתה פעם בלילה (נניח אור לי"ח תשרי) ולאחר מכן ביום (נניח בבוקר י"ט בחשון), באיזה תאריך תחשוש לפעם הבאה (בכסלו) ומצד העונה – ליום או ללילה? תשובה: אם יש לה וסת קבוע בלילה ופעם אחרונה ראתה ביום חוששת לשניהם, בלילה וביום. אם אין לה וסת קבוע ליום או ללילה – חוששת רק לאחרון.

יא. שאלה: אשה שראתה בא' תשרי, א' חשון, א' כסלו, א' טבת (כשחשון וכסלו מלאים) האם קבעה וסת החודש או הפלגה (31)? תשובה: וסת החודש. [כי קבעה את וסת החודש קודם.]

שאלה: מי שהיה לה וסת קבוע והשתנה לוסת הדילוג, האם צריכה לחשוש לעונה בינונית? תשובה: לא צריכה. אבל אם הוסת לא היה קבוע, צריכה לחשוש לעונה בינונית לחודש ולהפלגה.

שאלה: אשה שיש לה וסת קבוע וראתה בל' ניסן, כ"ט אייר, ל' סיון, האם קבעה וסת [שהרי ראיות אלה היו כולן בערבי ראשי חדשים]? תשובה: לא קבעה לה וסת.

יב. שאלה: בדין וסת השבוע, בספר דרכי טהרה כתוב דוגמא בראתה ג' פעמים ביום ראשון, אמנם נסתפקתי באופן שרואה בימי שבוע בדילוג כגון יום ראשון ואחר כך יום רביעי ואחר כך יום שבת, האם דינו כוסת החודש שבכה"ג קבעה, או שדינו שונה והאחרונים ז"ל נחלקו הכו"פ והחוו"ד ס"ל שקבעה, והפלאה ושו"ע הגר"ז ס"ל שלא קבעה? תשובה: זה נקרא קביעות, ועליה לרשום כל פעם מתי הרגישה ומתי קיבלה (ראה סד"ט ס"ק ד' וכן סד"ט ס"ק ל"א ועיין עוד שו"ע הגר"ז בקונטרס אחרון ס"ק י"ב. פרדס רימונים פתיחה לסי' קפ"ט הוסת השלישי הוא וסת השבוע. כו"פ ס"ק ח' והחוו"ד ביאורים ס"ק ד'. טהרת ישראל אות ל"ח).

יג. שאלה: אשה שראתה שלוש פעמים בהפרש של 29 יום – קבעה וסת ליום בשבוע. אם תראה עוד פעם באותו הפרש, האם היא תחשב כבעלת וסת ליום בשבוע, או כבעלת וסת להפלגה כיון שיש כבר ארבע ראיות? נפקא מינה אם יהיה פעם אחת שינוי בראיה, האם תחשוש לימי השבוע או להפלגת הימים? תשובה: וסת הפלגה הוא יותר מצוי [מאשר וסת השבוע] ואשה כזאת חוששת לוסת להפלגה ולא לוסת השבוע.

יד. שאלה: מה הדין אם תחזור ג' פעמים לראות לסירוגין ט"ו, ט"ז, י"ח? תשובה: קבעה ותבדוק אם הוא חסר או מלא, שמא קבעה להפלגה.

טו. שאלה: נסתפקו האחרונים ז"ל באשה שראתה ט"ו ניסן, ט"ז אייר, י"ז סיון וכן המשיכה בחודשים הבאים וראתה עד כ"ח לחודש, וכ"ט לחודש. האם צריכה לחוש בחודש הבא לא' תשרי. כיצד תנהג לדינא? תשובה: עליה לחוש לא' תשרי וכן הלאה. (ראה ספר פרי דעה בפתיחה, השער השמיני, וסת הדילוג ד"ה וראוי).

טז. שאלה: מה דינה של אשה שראתה א' ניסן בלילה, א' אייר ביום, א' סיון בלילה, א' תמוז ביום, א' אב בלילה א' אלול ביום, האם קבעה לה וסת לחוש לא' תשרי בלילה ולא' חשון ביום וכן הלאה? תשובה: נכון.

יז. שאלה: כיצד יהא דינה של אשה שראתה בששה חודשים לסירוגין, פעם הפלגת 28 ביום ופעם בלילה, האם קבעה וסת לב' עונות לסירוגין? תשובה: קבעה וסת לב' עונות.

יח. שאלה: אשה שראתה בהפלגת 34 ואחר כך בהפלגת 33 ואחר כך בהפלגת 32 – האם חוששת להבא לעונה בינונית? תשובה: לא חוששת לעונה בינונית אך חוששת ל-31 יום. [כיון שלא ראתה בפחות מ-30 יום, הרי זה כקבוע שלא תראה ביום זה, ולכן לא תחשוש לעונה בינונית. אמנם ליום ה-31 תחשוש כיון שמדלגת לאחור בראיותיה.]

שאלה: בספר על דיני טהרה, ראיתי שכותב לגבי חישובי וסתות שיש ימים "נבוכים", לדוגמא: אשה שראתה בהפלגות של: 33-32-34-33-33-32-34-34-32. כיון שהכל סובב סביב 3 ימים 34-33-32 עליהם לפרוש בכל שלושת ימים אלה, האם כך אנחנו פוסקים? תשובה: רק לפי הראיה האחרונה אם אין לה וסת קבוע. ולפי הקביעות אם יש לה קבוע. [עי' שו"ע סי' קפ"ט סעי' א', ד'.]

שאלה: הש"ך (ס"ק ט') כתב שבדילוגי הפלגה קובעת גם אם הדילוג יורד, כגון ראתה הפלגת 30 ואח"כ הפלגת 29 ואח"כ הפלגת 28. אמנם הכו"פ (ס"ק ו') תמה על זה משום שזה מנגד את הטבע, דלפי וסת כזה נמצא שבעוד כמה חודשים הפלגה שלה תהיה אפס וזה מנגד את הטבע, השאלה עד כמה יש להחמיר כדעת הכו"פ? תשובה: עד 25 יום (עיין בסד"ט ס"ק ג' ובכו"פ ס"ק ו' וערוה"ש אות י"ט).

יט. שאלה: מה דין אשה שראתה: א' תשרי, א' חשון, א' כסלו, א' שבט, א' ניסן, א' סיון – האם צריכה לחוש לכל ראש חודש כיוון שוסת החודש לא נעקר או כיוון שיש וסת הסירוג – מוכח שוסת החודש נעקר? תשובה: אשה זו אינה עוקרת את וסת החודש שלה וצריכה לחוש לו ביום א' תמוז. אם לא ראתה בא' תמוז וראתה בא' אב עקרה את וסת החודש של א' בחודש וקבעה לה וסת החודש בדילוג ואינה צריכה לחוש לא' אלול.

כ. שאלה: בדין וסת הקפיצות, בספר דרכי טהרה כתוב: "אשה שראתה וקפצה אפילו כמה פעמים לא קובעת בכך וסת אלא אם כן קפיצה זו תהיה צמודה לוסת אחר, כגון: אשה שקפצה וראתה ג' פעמים בר"ח או ביום אחר קבוע בחודש, קבעה וסת לחודש ולקפיצה, וכן אשה שקפצה כל 20 יום וראתה, קבעה וסת להפלגה ולקפיצה" עכ"ל. ולא מבואר מה הדין אם הקפיצה צמודה לפיהוק ולעיטוש ולא לימים (שבכה"ג הגמ' דיברה) ונסתפק בזה הכו"פ וגם הפ"ת (ס"ק י"ח) ונשאר בצ"ע? תשובה: גם צמוד לפיהוק ולעיטוש קבעה. (ראה כו"פ ס"ק כ"ג ועיין עוד בפ"ת ס"ק יח וטהרת ישראל אות קי"ז).

שאלה: נשים שאחרי צום באופן קבוע רואות דם כיצד ינהגו בלילה שאחרי הצום, וכן כלה שצמה ביום חופתה, האם דינן כדין וסת הקפיצות שאינו נקבע אלא ביום קבוע וממילא נשאר רק לחוש לדעת הרמ"א שכתב בשם הגמ"י שצריכה לחוש כבעלת וסת לא קבוע? תשובה: זה נקרא וסת קבוע, וכלה לא תצום ביום חופתה. (ראה בא"ח ש"ר פרשת שופטים סעי' י"ג ובשדי חמד אות ד' מערכת חתן וכלה. וע"כ השיב מרן שכלה לא תתענה ביום חופתה. ומש"כ שכלה לא תצום בליל חופתה, היינו למנהג הספרדים אין לנהוג לצום ביום חופתה, ונראה דאף כלה אשכנזיה שבטבעה רואה דם אחרי הצום ג"כ אסור לה לצום בערב החופה.)

כא. שאלה: וסת הקפיצות שיופיע בדילוג או בסירוג, מה דינו? תשובה: וסת קבוע כנ"ל.

כב. שאלה: בדין וסת הקפיצות כתב הרמב"ם בפירוש המשניותשובה: "כגון שקפצה בחוזק ממקום גבוה". ובספר דרכי טהרה מבואר שבכלל "וסת הסיבה" כגון ריצה והתעמלות, האם מה שכתב ריצה והתעמלות הוא כפירוש הרמב"ם הנ"ל והיינו בחוזק וממקום גבוה, או שאין אנו פוסקים בזה כהרמב"ם, וכן הרז"ה בשער הוסתות הוסיף גם בכלל וסת הקפיצות כגון שחלתה. כיצד פוסקים בזה? תשובה: כל שינוי הוא בכלל וסת. ומה שכתב הרמב"ם זה מה שהיה בזמנו, אבל כל שינויים הנ"ל קובעת (ראה ברז"ה בהשגות על הראב"ד בשער הוסתות אות י"ט ועיין עוד בשו"ע הגר"ז אות ע' ובטהרת ישראל אות ק"ט ובדרכ"ת ס"ק ע').

שאלה: מה הדין אם שתתה ג' פעמים יין וראתה, שתתה סודה או משקה תוסס וראתה, אכלה מאכלים רגילים כגון ג' פעמים ביצים וראתה, שתתה מים קרים או אכלה גלידה ג' פעמים וראתה? תשובה: מצטרף.

שאלה: אשה שג' פעמים הריחה דבר חריף או עשן וראתה, מה דינה? תשובה: קובע.

כג. שאלה: אודות מה שהורה מרן שליט"א (זצ"ל) דאשה שחשה באיזה מיחוש ג' פעמים קבעה וסת לוסתות הגוף, האם הדבר נתון לשיקולה בכל מקרה שיארע לה, ומה כתוב בשו"ע סעי' י"ט הם רק הובאו כדוגמא בעלמא וכגון- אם תראה: פריחה של פצעים בעור, או נפיחות, נזלת, או פעולות מעיים יתרות, או כאבי בטן, או כאבי גב, או כאבי שיניים, או צימאון גדול, או אולי מה שכתוב בשולחן ערוך היינו בדוקא במאורעות ההם ולא באחרים. תשובה: גם כנ"ל (ראה רא"ש פ"ט סימן א' ועיין עוד בשו"ת אגרות משה יור"ד ח"א סימן פ"ד).

שאלה: אשה בכל יום וסתה שצריכה לראות (ורואה בו באמת) הבוהן שלה מתנפחת פי ארבע, האם יחשב בכהאי גוונא וסת הגוף שלא תצטרך לחוש לעונה בינונית? תשובה: ודאי שכן, וזה כמו אשה שיש לו באותו יום פצעים בפנים.

כד. שאלה: במהלך לימוד הלכות נדה עם כלה העומדת לפני נישואיה עלתה השאלה מהו החשש של וסת הגוף, וכיצד על אשה לחשוש לו? תשובה: וסת הגוף, היינו שיש לאשה סימן קבוע שאחריו מקבלת האשה את וסתה. הדבר תלוי מהו המרחק מהופעת הסימן עד לוסת עצמו, וכן אם המרחק הינו קבוע או משתנה. לכן, אם מופיע סימן גופני וכעבור מספר ימים קבוע היא מקבלת את וסתה – נקבע לה וסת הגוף. במקרה זה אין היא צריכה לחשוש מיום בוא הסימן, אלא 24 שעות לפני תחילת וסתה המשוער. אמנם, אם תוך 24 שעות מיום בוא הסימן צריך להתחיל וסתה המשוער, היא צריכה לחוש ולפרוש מיד עם בוא הסימן.

שאלה: תלמיד חכם ביקש לשאול את הרב על אשתו שיש לה בדרך כלל לפני ראיית המחזור הרגשת כאבי גב וכאבי רגליים (ואם היא תבדוק את עצמה יתכן ותראה מראה) וממילא כשתרגיש הרגשות גוף אלו, מהדין אסורה בתשמיש מיד ומותרת בנגיעה בלבד, או שמא הרגשת וסת הגוף אוסרת עליה תשמיש רק אחרי כך וכך שעות שרגילה לראות אחרי שהיא מרגישה הרגשות הגוף וממילא תהא מותרת בתשמיש ע"י בדיקה, או שהיא מחוייבת תיכף ומיד לבדוק את עצמה כי יש סיכוי גבוה שכבר יש דם באותו מקום וכבר נפסק בשו"ע קצ"ו סעי' ט: "האשה שמרבה לבדוק בין בימי ספירתה בין בימים שלא ראתה בהם הרי זו משובחת אע"פ שיש לה וסת קבוע". ואם כן כל שכן באשה הנ"ל שיש מקום להצריכה בדיקה? תשובה: נראה לפי האמור לעיל שאסורה אפילו עם בדיקה.

כה. שאלה: מה דינה של אשה שיש לה וסת הגוף הכפול, כגון מפהקת ומתעטשת ואחר כך רואה וכך ג' פעמים, האם דינה כוסת הגוף לזמן ידוע שחוששת רק בהצטרף שניהם יחד, או היות ויש כאן ב' וסתות הגוף אנו אומרים שלא נחשיב את אותו שלא הופיע, והיות והשני הופיע בפעם הרביעי צריכה לפרוש כדי וסת הגוף לחוד? תשובה: רק בהצטרף שניהם יחד (ראה ספר סוגה בשושנים סימן ז' סעי ג').

כו. שאלה: האם יש לה לחוש גם לעונת האו"ז מפני שמורכב גם לימים או שיכולה כאן להקל מפני שתלוי גם בפיהוק? תשובה: כיום שהגופות חלשים יש לחוש (ראה טהרת ישראל אות קנ"ב ועיין עוד בא"ח ש"ש, צ"ו א').

שאלה: אשה שיש לה וסת קבוע ליום קבוע ולשעה קבועה אסורה כל היום, והשעה הקבועה לא משנה לנו בדין, מדוע בבעלת וסת קבוע ליום קבוע עם הרגשת וסת הגוף, מותר כל היום עד שעת וסת הגוף, מה שונה זה מזה? תשובה: יום ושעה זה טוב, אבל אם אין הרגשה זה מפחית (ראה ראב"ד בשער תיקון הוסתות בשטמ"ק פ"א הלכה ו' ועיין עוד הרא"ש נדה פ"ט ה"א ט"ז ס"ק ל"ט. ש"ך נקה"כ אות י'. תוה"ש ס"ק מ"ז. כו"פ ס"ק כ"ה).

כז. שאלה: אשה שיש לה וסת הגוף על ידי סימן שמרגישה צמרמורת וכד', מה הדין אם רואה בדרך כלל רק 7-5 ימים לאחר הצמרמורת, מתי תחשוש? תשובה: כשיבוא הסימן תחשוש אחר 5 ימים לחומרא.

הסימנים לקביעת וסת רק כאשר הם קרו ביום הראיה או ביום שקדם לו (שו"ע יו"ד סי' קפ"ט סעי' כ'). (הערת הרב, קצוש"ע סי' קנ"ד סעי' ג') [ערוך השולחן ס"ק נ"ב.]

אשה שקבעה וסת ליום מיוחד וסימן כלשהו, והגיע היום ולא בא הסימן, נוהגים להחמיר לכתחילה פעם אחת ביום זה לחשוש באותו יום (שו"ע יו"ד סי' קפ"ט סעי' כ"א). (הערת הרב, קצוש"ע סי' קנ"ד סעי' ג')

שאלה: אשה שבאופן קבוע מרגישה כאבי גב יומיים או שלושה לפני הוסת, האם גם כאן קבעה וסת הגוף או דווקא כשוסת הגוף מופיע יום לפני הוסת? תשובה: קבעה. (ראה בדי השולחן ס"ק קצ"ח, ועיין עוד פרד"ר במקשה זהב ס"ק ל"ז, וע"ע שו"ת אג"מ יו"ד ח"א סי' פ"ד).

כח. שאלה: מה הדין בוסת הפיהוק שעדיין לא נקבע ועבר וסתה ולא הרגישה ולא ראתה – האם צריכה לבדוק? ונחלקו בזה הט"ז (סי' קפ"ט ס"ק ל"ח) והנקודות הכסף שם, וב"דרכי טהרה" כתוב "ואסורה לשמש עד שתבדוק". האם הכוונה לפסוק כמו הט"ז? תשובה: בענין וסת הפיהוק שעדיין לא נקבע, שהוא דבר שאינו רגיל ואינו קבוע באשה – יכול להיות שהוא הגורם לראיה ולכן יש לחשוש לו ולבדוק.

כט. שאלה: אשה שקבעה וסת לפיהוקים ג' פעמים ואחר כך פיהקה ביום אחד בבוקר הרבה פעמים ולא ראתה, ושוב פיהקה הרבה פעמים בצהריים ולא ראתה, ושוב פיהקה הרבה פעמים בערב ולא ראתה ונמצא שפיהקה ג' פעמים באותו יום ולא ראתה, האם נחשב עקירה או שצריכה לפהק בג' חודשים נפרדים? תשובה: ג' חודשים נפרדים. (ראה גמ' בב"ק כ"ג ב' הנימוק"י שם בשם הריטב"א דף י' ב' מדפי הרי"ף).

ל. שאלה: האם יש מקום להקל בראתה לאחר ג' חודשים בשעת הדחק שלא תפרוש לחודש הבא? תשובה: להחמיר (ראה הגהת דרישה סימן קפ"ז ס"ק ט"ז. הש"ך סי' קפ"ד ס"ק י"ט. תוה"ש סימן קפ"ד ס"ט ט"ז. הסד"ט סימן קפ"ד ס"ק י'. הט"ז סימן קפ"ט ס"ק מ"ח. הפרד"ר שפתי חכם ס"ק י"ט וכן בדרכ"ת ס"ק קל"א).

לא. שאלה: מדוע דעת הרב להקל בזה כסברת הסד"ט, והלא רבו האוסרים בזה, ובכללם הטהר"י שכבודו מחשיב מאוד את הכרעתו? תשובה: משום שכך המציאות (ראה סד"ט סס"ק ל"ו ועיין עוד פ"ת ס"ק ל"א. שו"ת מהר"ם פדואה סי' כ"ה. שו"ע הגר"ז אות קי"ד. חוו"ד חדושים ס"ק נ'. דרכ"ת ס"ק ק"ל. ספר טהר"י אות קע"ז).

לב. שאלה: כ' בתשרי היה תאריך פרישה: הפלגה, יום החודש ועונה בינונית, והבדיקה היתה בסדר. בכ"ה תשרי – בדיקת הריון חיובית. בדרך כלל אנחנו פורשים גם עונה קודם כמו האור זרוע. האם במקרה של בדיקת הריון חיובית, גם צריך לפרוש עונה קודם? תשובה: לא. [כיון שלדעת מרן בסי' קפ"ד סעי' ב' אסורה רק באותה עונה, ואף שהחמירו בסתם כאור זרוע, מ"מ במקרה דנן שהאשה מעוברת יש להקל כדעת השו"ע, לפרוש רק באותה עונה, ודלא כאור זרוע.]

שאלה: אשה בהריון וצריכים לספור 30, 60, 90, כדי לקבוע תאריכי פרישה.

אם לדוגמא בכ"ד אייר זה היום ה-30, האם אני ממשיך לספור ביום כ"ה באייר 31, כ"ו אייר 32 וכו' וביום ה-60 לקבוע תאריך, או שביום כ"ד באייר מתחילים שוב לספור 1, ביום כ"ה באייר 2, וכך עד היום ה-30 השניים וביום ה-30 לקבוע את התאריך השני לפרישה? תשובה: ביום כ"ד באייר מתחילים שוב לספור 1, ביום כ"ה באייר 2, וכך עד היום ה-30 השניים, ביום ה-30 לקבוע את התאריך השני לפרישה.

לג. שאלה: מה דינה של אשה שיש לה וסת קבוע וילדה בניתוח קיסרי, שהרי במינקת שייך הטעם של אבריה מתפרקין מחמת לידה, כ"כ רש'י בגמ' בכורות ו' ב', ולפ"ז ב"יוצא דופן" (היינו שנולד בניתוח קיסרי) שאין טעם זה כיצד יש לדונה? תשובה: הוא הדין.

לד. שאלה: שאלה: מה דינה של אשה שלפני העיבור היה לה וסת חצי קבוע שרואה תמיד אחרי 40 יום וממילא לא חששה לעונה בינונית וכמו שכתבו האחרונים ז"ל לדייק מדברי התה"ד ובשו"ע סי' קפ"ו סע' ג' וכעת אחרי שילדה חזרה לראות, האם נשאר לה דינה כבעלת וסת חצי קבוע לענין שפטורה לפרוש ביום עונה בינונית? תשובה: כן.

לה. שאלה: האם הדין תלוי בכל אשה, שהרי יש אשה בת 45 ויש לה כמה נכדים ובודאי לא מקפידה, ויש אשה בת 60 שאין לה ילדים ובודאי מקפידה כשקוראים לה סבתא? תשובה: לא הנכדים אלא האנשים (ראה שו"ת בית שלמה יור"ד ח"ב סוף תשובה כ"ח ועיין עוד ברשב"א הקצר שער שלישי בשטמ"ק פרק ב' סעי' י"ב וז"ל: "ואיזה היא זקינה, כל שקורין אותה זקנה מחמת זקנתה ואינה מקפדת". וכ"כ הרמב"ם פ"ט מהל' א"ב ה"ז. פרד"ר מקשה זהב סס"ק מ"ו ד"ה אמנם).

לו. [אף שאינו מצוי כלל הבאנו שאלה זו על מנת לחדד את הענין]

שאלה: עד כמה זמן אנו אומרים שזקנה בעלת וסת קבוע שנסתלקו דמיה אם תחזור ותראה חזרה לקביעותה? תשובה: עד 120 שנה.

לז. שאלה: כלה שאיחרה וסתה כגון ע"י נטילת כדורים לדחיית הוסת, האם לאחר שתראה בפועל תחשוש לחודש הבא לג' החששות (אף לוסת ההפלגה במידה ולא ראתה בעונה בינונית או בוסת החודש), או שנאמר שאין זה חשוב כראיה רגילה שהרי היתה צריכה לראות לפני זה וממילא תחשוש לעונה בינונית בלבד? תשובה: בפועל. (והוסיף בע"פ וביאר שהיות והכדורים משנים לגמרי את סדרי הגוף. אם כן יש לחוש אחרי שרואה דם משהפסיקה את הכדורים לכל החששות של ימי הוסת.)

א. שאלה: לגבי בדיקה לפני תשמיש, עד כמה זמן יכולה לבדוק לפני התשמיש? תשובה: חצי שעה. [דעַד אז נחשב סמוך לתשמיש, דכל תוך חצי שעה הוי כסמוך, כמבואר ברשב"ם ריש פרק ערבי פסחים.]

ב. שאלה: בעלת וסת שאינו קבוע בודקת שלוש פעמים אחרי תשמיש לאחר שפוסק דם הבתולים, בדיקות אלו צריכות להיות דוקא בזמן שיש סיכוי שהאשה תראה. לא בימים שבודאי לא תראה בהם. וכיון שהרבה כלות נוטלות כדורים לפני החתונה ומפני נטילתם הראיה היא מלאכותית ולכן גם אחרי החתונה אינה חוששת להפלגה אלא רק ליום החודש ולעונה בינונית. אם כן אשה שאין לה וסת קבוע יכולה להתחיל בבדיקות רק אחרי כמה חודשים. האם זה נכון? תשובה: נכון.

ג. ואפילו אם בדיקות אלו נמשכות על פני כמה הפלגות ולא רק בין ראיה אחת לשניה. (הערת הרב, קצוש"ע סי' קנ"ד סעי' ז')

שאלה: אשה שאין לה וסת קבוע ושימשה ג' פעמים ראשונות ללא בדיקה, האם עלו לה כבדיקות, וכמו שמצינו ברואה מחמת תשמיש ג' פעמים שמהני אם עברה ושימשה, או שעדיין מחויבת ג' פעמים בדיקה? תשובה: מחויבת ג' פעמים בדיקה.

שאלה: ג' בדיקות שעושה אשה לפני ואחרי תשמיש כדי לצאת מחשש של ראיה מחמת תשמישאלה:

1. אם היא נוהגת שלא לשמש בימים שנבוכה בהם – האם אינה עושה אותן אף פעם?
2. מה דינה של אשה שנשואה שנים רבות ולא ידעה עד כה על חיוב ג' הבדיקות?

תשובה: 1. נכון. 2. תעשה את הבדיקות היום.

שאלה: מעוברת שראתה דם מחמת תשמיש, כיצד תתנהג בביאה שניה? תשובה: ככל אשה.

א. שאלה: לעניין סדר התשובה למי שנכשל באיסור נדה, האם יש חילוק בין תלמיד חכם לבין מי שאינו תלמיד חכם? תשובה: כן, לתלמיד חכם מחמירים.

ב. שאלה: עד כמה זמן מהתשמיש אם ראתה נחשב כרואה מחמת תשמיש? תשובה: 5 דקות [ראה גם לעיל פ"ח תשובות והוספות ממרן אות א עמ' 137].

שאלה: אשה שראתה כ' אלול, כ' תשרי, כ' חשון וכל הראיות ביום, ושמשו בליל י"ט כסליו ולמחרת בבוקר מצאה בקינוח כמות גדולה של דם והבינה שהמחזור הקדים, האם בני הזוג נהגו נכון לשמש בליל י"ט כסליו? תשובה: מהדין כן.

א. שאלה: כלה שטובלת בערב שלפני החופה, וגמרה לספור שבעה נקיים מספר ימים קודם לכן, בימים שבין השבעה נקיים לטבילה, האם בודקת פעם אחת או פעמיים כל יום? תשובה: בודקת פעם אחת. ואם לא בדקה – לא מעכב, רק תזכור לבדוק ביום החופה. [כיון שבדקה ז' נקיים הוחזקה שאין היא רואה דם. אמנם מחשש לדם חימוד עליה לבדוק. אך במקרה דנן תזכור לבדוק לפני החופה. עי' ט"ז סי' קצ"ב ס"ק ג'.]

שאלה: כלה שטבלה בלילה שלפני החופה, האם צריכה לבדוק ביום החופה? האם יש חילוק אם החופה לפני השקיעה או אחריה? תשובה: אינה צריכה לבדוק. [שכן בכך סמוכה טבילתה לחתונתה בצורה המירבית. לכן אין חילוק מתי נערכת החופה – לפני השקיעה או אחריה.]

ב. עדיף לקחת כדורים מאשר לעשות חופת נדה.

ג. שאלה: במקרה שהחתן לא בעל בעילת מצווה מרצונו ואחר כך נטמאה האשה, האם מותר להם להתייחד או צריכים שמירה? תשובה: אם השמירה תגרום בזיון – פטורים משמירה, אמנם יעשו הגבלות לעצמם, כגון לישון בחדרים נפרדים או בדלתות סגורות.

ד. בענין "ברכת הבתולים" לא נהגנו לברך ברכה זו, וזה בהסתמך על שו"ת הרמב"ם החדשות סי' י"ז (הוצאת בלאו) ופאר הדור סי' קכ"ט. ועי' בספר "שמח נפש" מערכת ברכת בתולים שלא נהגו בירושלים לאומרה.

ה. שאלה: חתן שגמר הביאה והכלה בתולה לא ראתה שום דם, האם צריכה לטבול עם ברכה? תשובה: תטבול עם ברכה. [עי' רמ"א סי' קצ"ג סעי' א', בא"ח ש"ש צו י"ט.]

ו. שאלה: בענין בעילת מצוה. החתן אומר שלא נכנס אפילו חצי איבר, ומיד יצא זרע (בפנים), הכלה אומרת שכלל לא הרגישה כאב, לא נמצא דם. מה דינם? תשובה: אם ברור להם – תבדוק את עצמה ומותרת. [עי' ברמ"א סי' קצ"ז סעי' א' שכתב: "ונהגו להקל אם לא גמר ביאה רק הערה בה ולא ראתה דם" וכו'. וכן כתב הבן איש חי ש"ש צו י"ט שכן הוא המנהג בבגדד.]

שאלה: מהו גדר גמר ביאה למעשה? תשובה: רוב האבר, ובספר ציץ אליעזר מאריך בזה. [עי' הערה 51 כאן.]

ז. שאלה: חתן אשר בליל חתונתו שימש עם כלתו בגמר ביאה (ונאסרה), אך מחמת כאבים, פירש ממנה קודם שהזריע. האם מותר לו להתיחד עמה או נימא כיון דלא הזריע לא אתייתבא דעתיה ותקיף יצריה עליה, ואסור ביחוד עם כלתו. תשובה: מותר להתייחד.

ח. שאלה: חתן אחר כשלושה חדשים מנישואיו, בליל טבילה שימש עם אשתו והזיק לה בשעת תשמיש [כלשונו "חדר חדירה חזקה"] ובדקה ומצאה דם. ושוב שימש עמה והרגישה צריבה באותו מקום שהזיקה בשעת מעשה. והורה המורה הוראה [אחר ששמע מהחתן שבבדיקת רופא נתברר שכבר כלו בתוליה] שתבדוק עצמה באותו מקום, ואם יראה דם או תרגיש צריבה באותו מקום שהזיקה, ותעשה כן ג' פעמים, יכולה לתלות ולומר כי דם זה שיצא, מחמת מכת היזק בעלה. האם הורה המורה כהוגן אם לאו. תשובה: כן!

ט. שאלה: כלה שבביאה הראשונה מצאה דם, האם בביאה השניה צריכה או ראוי שתבדוק את עצמה, או שלא טוב לבדוק? ואם עליה לבדוק, האם ע"י עד או על הסדין? תשובה: ראוי לבדוק אך לא חייבים. ורצוי שתבדוק ע"י עד.

שאלה: אם נמצא כתם על הסדין לאחר ביאה שניה, האם דינו כשאר כתם או חמיר טפי? תשובה: חמיר טפי. [כיון שיתכן שדם הבתולים לא נגמר בביאה הראשונה, והכתם שנמצא דם בתולים הוא.]

א. שאלה: בענין המנהג שנוהגות נשים לטבול בחודש התשיעי להריונן, האם ראוי לנהוג כך או שמא להמנע? תשובה: טוב לטבול בחודש התשיעי.

ב. שאלה: אשה לפני לידה שיצא פקק הרחם האם נאסרת בזה? תשובה: כן.

ג. שאלה: אשה שאחזוה צירי לידה וראתה כתם, האם יש לחוש להרגשה? תשובה: כן. ונחשב לה כמו ראיה ולא כמו כתם.

ד. שאלה: מידי שבוע אני מעבירה שיעורים ביהדות לנשים במושב מסורתי הסמוך למקום מגורי. בשבוע שעבר נודע לי, שבמושב זה נוהגות הנשים שילדו, לטבול לאחר ארבעים יום לבן, ולאחר שמונים יום לבת.

מכיוון שאני יודעת שלא כך נפסק להלכה, רציתי לשאול את כבוד הרב – מה עלי לומר לנשים אלו, האם הן צריכות להפסיק לנהוג כך, או שמא הן יכולות להמשיך במנהגן זה? תשובה: … בענין השאלה ששאלת, שבמושב מסוים הנוהג הוא לטבול אחר ארבעים יום לבן, ושמונים יום לבת, כבר כתב הרמב"ם על מנהג זה ואמר "אין זה מנהג אלא טעות… ודרך אפיקורסות… ומן הצדוקין למדו דבר זה. ומצוה לכופן כדי להוציא מלבן ולהחזירן לדברי חכמים שתספור שבעה ימים נקיים בלבד" (רמב"ם הא"ב פי"א הט"ו).

ואנו הארכנו בנושא בספרנו "דרכי טהרה" בעמודים קי"ד, קט"ו.

תמצית הדברים – זוגות צעירים יכולים להקל ללא התרת נדרים, ולאחר שהאשה תטהר ממש, תספור ז' נקיים, ותטבול.

אשה שכבר נהגה להחמיר ארבעים לבן ושמונים לבת, צריכה התרת נדרים, וכבר כתב ה"רב פעלים" בח"ב יו"ד סי' כ"ג שמצוה להשתדל לבטל מנהג זה. [ועי' בנהר מצרים הלכות נדה הלכה א' שמנהג זה יש בו מכשולות רבים, ובפרט בדורנו, ולכן מצוה לבטלו.]

(שו"ת הרב הראשי, תש"נ-תשנ"ג, עמ' 259-258)

ה. שאלה: אשה – חודשיים לאחר לידה, היום יש לה הרבה תפרים. עשתה הפסק טהרה ביום רביעי – יצא נקי. ביום חמישי היה כתם. היא הראתה את הכתם לכב' הרב שפסק לה ללכת לרופאה לבדוק אם ישנו פצע. ביום שישי עשתה הרופאה בדיקה פנימית עם "מכשיר שקוף מפלסטיק" על מנת לראות טוב יותר. עשתה גם בדיקה עם "סטיק" (מקלון). הרופאה קבעה שהרחם נקי, ושיש פצע. לאחר בדיקת הרופאה היה לה דימום ממש – לא רק כתמים. בשבת אחה"צ עשתה הפסק טהרה, על הצד שהיא חייבת בגלל הדימום. יצא טהור.

1. האם מתחילה לספור שוב משבת, או האם היא ממשיכה את הספירה מיום רביעי בגלל שהכתם והדימום נובעים מהפצע?
2. האם תמשיך את הבדיקות השבוע כרגיל, או שמא תמעט בבדיקות מחשש לפתיחת הפצע ולגירויו?

תשובה: 1. ממשיכה לספור מיום רביעי, שכל הדמים הם פצע ולא מטמאים.

2. רק שתי בדיקות – היום וביום השביעי לספירת הנקיים.

ו. שאלה: אשה שטובלת לאחר שראתה דם טוהר – האם מברכת על הטבילה? תשובה: מברכת על הטבילה. [כן הכריע בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' קצ"א (מובא בפתחי תשובה סי' קצ"ד ס"ק ב'), שכיון שפשט המנהג בישראל שלא לבעול על דם טוהר והבועל עובר על לאו שאל תטוש, ומכיון שמן הדין צריכה טבילה חייבת לברך. וכן פסק בערוך השולחן סי' ר' אות א'. ועי' רב פעלים יו"ד ח"א סי' ל"ז.]

א. שאלה: אשה שאמרה 'טמאה אני' ונתנה אמתלא גרועה כגון 'דרך שחוק אמרתי לך' ואחר כך חזרה ונתנה אמתלא טובה, האם נאמנת? תשובה: אם תסביר למה אמרה אמתלא גרועה בהתחלה – נאמנת. [כמבואר בשו"ע סי' קפ"ה סעי' ג' ובש"ך שם ס"ק ג'.]

שאלה: אשה שנתנה אמתלא לדבריה שבדרך שחוק אמרה שהיא טמאה, האם אפשר להקל באשה קלת ראש וניכר שאמתלתה אמיתית? תשובה: אפשר להקל – וצריך להזהירה שלא תתרגל בזה.

ב. שאלה: אשה שהרחיקה המיטות מחמת כעס שהיה לה עם בעלה ואחר כך נותנת אמתלא לדבריה שמחמת כעס עשתה את זה, האם היא טהורה? תשובה: אם הבעל יודע שמחמת הכעס היא הפרידה המיטות מועילה אמתלא אפילו במעשה וטהורה. [יתכן שהטעם הוא, שכן כבר בשעת מעשה הפרדת המיטות, יודע הבעל כי מחמת כעסה של אשתו עושה היא כן. ועי' שו"ע סי' קפ"ה, רב פעלים ח"א סי' ל"ד-ל"ה.]

ג. שאלה: בעל שלח את אשתו לרב מסוים שיבדוק את מראה הכתם אם טהור אם לאו, והלכה אשתו לרב אחר, ואין הבעל סומך על אותו הרב כי הוא מחמיר. האם סומכין על פסק הרב של האשה? תשובה: על מי שהבעל סומך.

א. שאלה: אשה שאינה יכולה לרחוץ גופה בזמן הפסק טהרה, מה תעשה? תשובה: תרחץ עצמה בבוקר.

שאלה: אשה ששטפה את עצמה, האם יכולה מיד לבדוק הפסק בטהרה או שצריכה לחכות חמש עד עשר דקות? תשובה: תנגב ואחר כך תבדוק.

שאלה: האם מותר לשטוף את אותו מקום או לשבת באמבטיה לפני בדיקות הפסק טהרה ושבעה נקיים? תשובה: שעה או חצי שעה לפני הבדיקה.

שאלה: בשאלה הנ"ל האם יש לחלק בליל הראשון של שבעה נקיים לשאר הימים? תשובה: לא.

ב. אשה שצריכה ללבוש לבנים לספור ז' נקיים (ואין לה נקיים), מותרת לכבס, ללבוש ולהציע מצעים נקיים [בשבוע שחל בו תשעה באב]. (רמ"א סי' תקנ"א סעי' ט"ז). (הלכות חגים, סי' כ"ה, מי"ז בתמוז עד תשעה באב, סעי' ע"א)

ג. שאלה: כתוב בבן איש חי פרשת צו י"ב: העושה הפסק בטהרה במוך דחוק וכו'. האם הפסק לחוד ומוך לחוד או הפסק ומוך בבת אחת? תשובה: זה לחוד וזה לחוד, והלשון בבן איש חי לאו דווקא. דחיישינן שמא היתה טיפת דם על ההפסק ואחר כך ע"י זיבת דבר לח עליו תימחה וההפסק לא טוב. ובדיעבד יש להקל. [עי' ב"י סי' קצ"ו.]

שאלה: אשה שעשתה הפסק בטהרה והיה בסדר, ושמה מוך והיתה לה שאלה במוך. למחרת בבוקר בדקה בדיקת יום ראשון והיתה בסדר, אחרי יום יומיים התברר לה שהמוך לא בסדר, האם בדיקת יום ראשון נחשבת לה להפסק? תשובה: כן. שאלה: אשה שבדיקת הפסק טהרה שלה היתה בסדר ושמה מוך והיה לה כאב בשפשוף בזמן הנחת המוך ויש אחר כך מראה טמא על המוך, האם אפשר לתלות בפצע? תשובה: מקילים כיוון שזה על מוך ולא בהפסק.

שאלה: אשה שהניחה רק מוך דחוק ולא עשתה הפסק טהרה בבדיקת חורים וסדקים, האם מוך דחוק עלה לה כבדיקת חורים וסדקים? כתב החוות דעת (סי' קצ"א סוף ס"ק ח') דבכה"ג לא מהני. תשובה: מוך דחוק בלי בדיקה לא מהני כלום.

שאלה: מה הדין כשמוך דחוק הולך לאיבוד? תשובה: אם היא ראתה דם ביום שבו עשתה הפסק טהרה – תבדוק שנית למחרת. [היינו שעושה בדיקת הפסק טהרה מחדש.]

ד. שאלה: אשה שרוצה לשים שמן או וזלין באותו מקום לפני בדיקת הפסק טהרה כגון שכואב לה? תשובה: לא, שמא תמחה טיפת דם בשמן.

ה. שאלה: האם מועילה בדיקת אחות להפסק בטהרה? תשובה: אם האחות וגם האשה חשבו את הבדיקה להפסק טהרה עלתה לה. אם האחות התכוונה להפסק, והאשה לא חשבה כלום, גם כן עלתה לה הבדיקה להפסק. אם האשה חשבה שהיא בעצמה תעשה אחר כך הפסק טהרה, בדיקת האחות לא הועילה.

ו. שאלה: האם בשעת הדחק שאין לה עד יכולה לעשות בדיקת הפסק טהרה בטמפון? תשובה: בשעת הדחק שאין לה עד יכולה לעשות הפסק בטמפון ובתנאי שתקרע אותו לפני זה (כיון שהוא קשה ולא בולע) ותבדוק ותוציא ואחר הבדיקה תחזור ותשים אותו למוך.

ז. שאלה: האם מותר להרטיב את עד בדיקת הפסק בטהרה כדי שלא תפצע את עצמה? תשובה: לא. אלא תיקח בד יותר רך או צמר גפן. כי חיישינן שרטיבות ממסת את הדם.

ח. ותבדוק עצמה כחצי שעה לפני השקיעה. ואחר כך תניח מוך דחוק באותו מקום עד אחרי צאת הכוכבים (שו"ע סי' קצ"ו סעי' א'). אם האשה לא מצאה את עצמה נקיה בפעם הראשונה, יכולה לבדוק פעם שניה ושלישית עד השקיעה. (הערת הרב, קצוש"ע סי' קנ"ט סעי' ד')

ט. בקצוש"ע (סי' קנ"ט סעי' ה') כתב: "יש מקומות שנוהגין שאם זמן לבישת לבנים הוא בשבת או ביום טוב, דוחין עד לאחר כך. מפני שאין כל אשה יודעת ליזהר באיסור רחיצה ואיסור סחיטה".

והעיר הרב: אין נוהגים לדחות הפסק טהרה אף אם חל בשבת.

שאלה: ב"דרכי טהרה" (כאן) נפסק שגם בשבת עושים הפסק טהרה. למה אין חוששין אז שמא יהיה דם, והעד יצבע בצבע הדם? תשובה: אין חוששים שמא יצבע העד מהדם בזמן בדיקת שבעה נקיים או הפסק טהרה כי זה לכלוך ולא צביעה.

י. שאלה: האם עד בשבת הוא מוקצה? הרב פעם אמר שלאחר שנפסק הדין של העד, הוא מוקצה אלא אם כן רוצים להשאירו כדי ללמוד. נשאלתי באשה שבדקה בשבת ורוצה לשאול אחרי שבת את הרב, ובינתיים הניחה במקום אחד ונמלכה בדעתה להעבירו למקום אחר, האם מותר? תשובה: כן.

א. שאלה: אשה שבדקה בשבעה נקיים רק ביום הראשון והשלישי ושכחה ולא בדקה ביום השביעי, האם יכולה לבדוק בליל שמיני ותטבול? תשובה: כן, כיון שלא עבר בין בדיקה לבדיקה יותר מחמישה ימים. [במקרים מיוחדים. ועי' ב"י סי' קצ"ו סעי' ד'.]

שאלה: מלשון הבא"ח (צו, ש"ש, יג') מבואר שאי אפשר להקל בפחות מראשון ושביעי, וסותר עצמו ממה שכתב בשו"ת ר"פ (ח"ב יו"ד סי' טז) שגם בבדיקה אחת יש להם על מה לסמוך? תשובה: כי זה רק בדיעבד דדיעבד.

ב. שאלה: האם אפשר להקל בדיעבד באשה שהסיחה דעתה בחלק מהשבעה נקיים אך בדקה בראשון ובשביעי? תשובה: לא. [כיון שהסיחה דעתה אי אפשר לצרף את הימים שלפני היסח הדעת, עי' בן איש חי ש"ש צו י"ז.]

שאלה: אשה שעשתה הפסק בטהרה בערב שבת, ואחר כך אמרה לעצמה שקשה לה לטבול בליל שבת ותדחה את הטבילה למוצאי שבת, ואחר כך שמע בעלה והקפיד ורוצה לטבול בליל שבת, האם יכולה לטבול? תשובה: עד 12 שעות לא הוי היסח דעת "ויכולה להמשיך לספור", ולכן אם חזרה לספור בשבת בבוקר יכולה לטבול בליל שבת. [עי' פ"ת סי' קצ"ו ס"ק ג', ד"ת ס"ק כ"ז, בן איש חי ש"ש צו י"ז.]

ג. שאלה: ביום שלישי, שהיה היום האחרון של הוסת, הותקן בגופי התקן תוך רחמי. ביום חמישי עשיתי הפסק טהרה שיצא נקי וכן הבדיקות שאחריו. אלא שאתמול והבוקר נמצאו הפרשות שקופות ובהן חוטים בגוון כתום. פניתי לגניקולוג, שהוא גם רב, ואמר שאין זה דימום רגיל ויש דיונים אם הוא מטמא או לא (ראה בחוברת אסיא ס"ג-ס"ד עמ' 143-138) ושעלי לשאול רב. שאלתי: האם ההפסק של יום ה' נחשב או שעלי לעשות הפסק חדש? תשובה: יש לעשות הפסק חדש אלא אם כן רופא יאמר שההפרשות הן מחמת ההתקן.

שאלה: ראתה כתם (כ-2 ס"מ) על התחתון ביום השני לשבעת הנקיים. אחר כך עשתה בדיקה פנימית ולא היה דם. יש לציין שהאשה עברה באותו בוקר בדיקת אולטרסאונד פנימית אך נאמר לה לאחר הבדיקה שלא היה דם ואין מקור אחר בגוף לדם. כיצד יש לנהוג? תשובה: אם לא היה כאב או הרגשה של מחזור, יש להקל ולתלות בבדיקה. [כי כתמים הוו דרבנן וכל היכא דאפשר לתלות תלינן, וכמבואר בשו"ע סי' ק"צ סעי' י"ח. ולכן אנו תולין שבדיקת האולטראסאונד גרמה לחיכוך בנרתיק ולא ברחם.]

ד. שאלה: כיצד על נשים מעדת תימן לנהוג לגבי הפסק טהרה? תשובה: לגבי מנהג תימן. לדעתנו, כאן בא"י צריכים לנהוג לספור חמישה ימים ואח"כ שבעה נקיים (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 272-270).

ה. שאלה: אשה שהתחילה לראות דם נדתה ביום מסוים אחה"צ, רק טיפות מועטות אך בלילה (שלמעשה זה כבר יום חדש) ראתה את הכמות הגדולה הרגילה: ספירת חמשת הימים מתחילה ממתי? תשובה: מההתחלה. היום הראשון הוא יום הראיה לכל דבר. [כיון שכבר ע"י ראיית טיפות הדם נאסרה על בעלה ודין ראייה זו כדם ולא ככתם.]

ו. שאלה: לדידן שאנו ממתינים ה' ימים כשיש חשש של חילולי שבת, האם אפשר להקל לאותה הפעם דווקא שתמתין ד' ימים כדעת מרן השו"ע ורבו מהר"י בירב, בפרט שבב"י מבואר עוד כמה צדדים להקל בעיקר דין פולטת ש"ז שלדעת הרשב"א הראב"ד הרי"ף והגאונים רק לטהרות החמירו, ולר"ת הנידון רק לזב. ולרמב"ם מספיק בג' עונות בלבד, ובצירוף כל הגדולים הנ"ל ודעת מרן השו"ע נקל רק לאותה פעם להקדים ליל שישי: א- כשיש ספק חילול שבת. ב- כשקרוב לודאי שיהא חילול שבת? תשובה: כן, אפשר להקל לאותה הפעם.

ז. שאלה: מה דין אשה שראתה כתם והחמירה על עצמה מספק או שהכתם היה טמא, ואחרי יומיים הגיע וסתה שנמשך יומיים. מתי תעשה הפסק טהרה: חמישה ימים לאחר ראיית הכתם או חמישה ימים לאחר שהגיע וסתה ומדוע? תשובה: חמישה ימים לאחר ראיית הכתם, כיון שמאז אסרה את עצמה. עי' ב"דרכי טהרה" [פה]. [לגבי חשבון וסתה, עליה לחשוש מתאריך ראיית הדם ולא ממציאת הכתם.]

ח. שאלה: אני נשואה כבר כמה שנים אך עדיין לא נתברכתי בפרי בטן. בבדיקות שערכתי התגלה כי יום הביוץ אצלי מוקדם, ונכלל בתוך ימי "השבעה נקיים", כך שאין לי אפשרות להרות. שאלתי היא: האם במקרה זה, ישנה אפשרות לקצר את ימי ה"שבעה נקיים"? תשובה: אפילו אם חל זמן הביוץ בתוך שבעת הימים הנקיים, בשום אופן אין לקצר ספירת ימים אלו. ואסור לך לחיות עם בעלך בימים הנקיים, ודבר זה אסור אפילו למי שלא קיים מצות פריה ורביה.

עפ"י הדין יש אפשרות במקרים מסוימים לקצר את הימים שלפני השבעה נקיים.

לכן עלייך לפנות לרופא כדי שיתן לך כדורים או תרופה אחרת המקצרת את ימי הוסת ומרחיקה את ימי הביוץ.

יה"ר שתזכו לבנים ובנות יראי ה', במהרה בימינו.

שאלה: אשה שלא נפקדה בזש"ק במשך חמש שנים מאז נישואיה, ולאחר סדרת בדיקות וטיפולים מתאימים, החליטו הרופאים שזמן פריונה הוא בין היום התשיעי והיום הי"ב מתחילת הוסת, ומשום כך עליה לקיים יחסי אישות בשלושת הימים ההם, כי רק אז יש סיכוי (לדעת הרופאים) שתהרה. מה הדין? תשובה: אע"פ שאנו נוהגים להחמיר ולחשוש לספירת ז' נקיים עד לאחר 5 או 6 ימים בין שמשה ובין לא שמשה, בנ"ד יכולה להתחיל לספור ז' נקיים מיד עם הפסק הדם ובלבד שלא שמשה לפני כן. ויש היום אפשרות רפואית לקצר את תקופת המשך הדם שיהא פחות זמן וכך יכולה להתחיל לספור מיד.

שאלה: אשה ששלושה ימים רצופים רואה דם ולאחר מכן ביום הרביעי אין דמים אך ביום החמישי חוזר הדם. ורק ביום שישי היא יכולה לעשות הפסק טהרה. דבר זה מעכב את ההריון כי הביוץ שלה הוא כ-11 ,12 יום לאחר הראיה, ולמעשה אין אפשרות לקים מצות פריה ורביה. האם הדם שמיום החמישי הוא דם טוהר? האם יכולה לעשות הפסק מיום הרביעי לראיה שביום זה פסקו הדמים, בהתחשב בביוץ המוקדם? תשובה: אין אפשרות לעשות הפסק, אלא ביום השישי. [ועי' בתשובה הקודמת.]

ט. שאלה: אשה שנהגה בידיעת בעלה לספור לטהרתה שבעה ושבעה, והלכה ועשתה היתר נדרים אצל חכם בלי ידיעת בעלה. האם כל הקשור לענין ההיתר צריך להיות בנוכחות הבעל ובידיעתו? תשובה: אין צורך בנוכחות, מספיק הסכמה.

שאלה: מדוע הבא"ח (צו, ש"ש, ז') לא מזכיר כלל דינא דהשו"ע והרמ"א שסגי בהמתנת ד' או ה' ימים וכתב שצריכה להמתין ששה או שבעה? תשובה: מאחר שנהגו לא רצה לשנות.

שאלה: מאחר והרב בא"ח לא הזכיר כלל שיטת מרן והרמ"א ומוכח מדבריו שאפילו בדיעבד לא מועיל, אם כן איך אנו נוהגים להקל חמישה ושבעה ולעת הצורך על פי הוראת חכם גם ארבעה ושבעה וכמו שאמר לנו מרן? תשובה: בארץ לא קיבלנו חומרא זו ויש עוד חומרות שלא קיבלנו. (ראה שו"ת זב"צ סי' ט"ו, ספר זכור לאברהם חלק ג' באות נ' דף פ"ט. שו"ת ר"פ ח"ד יור"ד שאלה כ').

י. שאלה: אשה שביום השביעי לז' נקיים הוזמנה לניתוח, ואחר כך אסור לה להיכנס למים, מה תעשה? תשובה: תשתדל לדחות את הניתוח ואם אי אפשר תעשה בדיקה של יום ז' וכשתחלים תטבול. ואם בעלה לא יכול לחכות – תשאל שאלת חכם על אפשרות טבילה ביום השביעי לפני הניתוח. [עי' סדרי טהרה סי' קצ"ז ס"ק י"ג, חכמת אדם כלל קי"ח סעי' ה', נהר מצרים הל' נדה אות י"א.]

שאלה: בספר מי נדה מבואר שצריכה לבדוק את עצמה בשעת טבילה היות והרחיקה כמה ימים הטבילה מהז"נ. הרב בא"ח זצ"ל (צו, ש"ש, י"ד) לא גילה דעתו בזה, וכן לא ביאר האם צריכה בימים שבינתיים ללבוש לבנים ולעשות בדיקה? תשובה: לכלה אנו מצריכים, לאשה ממליצים. (ראה ספר מי נדה קונ"א סי' קצז).

א. שאלה: יש נשים שלא רגילות לרחוץ באמבטיה ולשהות בה לפני טבילה במקוה – האם הן נוהגות נכון? תשובה: אין חובה לשהות באמבטיה, אך ראוי להתרחץ היטב ובנחת. וטוב לשהות מעט באמבטיה קודם הטבילה. אך לא תשב באמבטיה מאוד חמה שזה עלול לגרום כתמים.

ב. שאלה: שמעתי דעות שונות בענין שימוש במרכך שיער לאשה לפני טבילתה: יש אומרים שעדיף להשתמש, כי בכך מתירים קשרים בשערות. ויש אומרים שהוא נשאר על השיער. מה פוסק הרב? תשובה: כל אשה תנסה בעצמה במרכך השיער.

ג. שאלה: אשה שיכולה לרחוץ כל גופה בצונן, או רק את אותו מקום בלבד בחמין, מה עדיף לה לעשות? תשובה: לרחוץ את אותו מקום בחמין.

ד. שאלה: האם באופן כללי מותר לעשות את ההכנות לטבילה בניחותא, בשעות לפנה"צ, כשהילדים נמצאים בביה"ס? תשובה: כן.

שאלה: בימי שישי, האם מותר לעשות הכנות לטבילה לפני הצהרים? תשובה: כן.

ה. יש להקפיד לא להדליק נרות ולקבל שבת לפני פלג המנחה (כשעה ורבע לפני השקיעה), ולא לאחֵר כי צריך לקבל שבת לפני השקיעה, כדי לקבל תוספת שבת (בא"ח ש"ש נח ז'). (הערת הרב, קצוש"ע סי' ק"ס סעי' ה')

ו. שאלה: אשה שחפפה ראשה היטב בערב שבת בביתה, ואח"כ קלעה את שערות ראשה ועשתה "צמה", ובליל שבת חל ליל טבילה שלה. השאלות הן:

1. האם יכולה לטבול עם ה"צמה" מבלי לסתור אותה, כיון שאסור לסתור "צמתה" בשבת.
2. ואם לא תטבול עם "צמתה", האם יש אפשרות לפתוח ולסתור את ה"צמה" בשנוי או ע"י גויה.
3. אם אין גויה וכד' לסתור ה"צמה", האם תדחה טבילתה למוצאי שבת.

תשובה: בדרך כלל צמה מהודקת וחוצצת. [ועי' להלן, פרק ט"ז סעי' ט'.] ועל כן בשעת הדחק ולצורך מצוה תפרק ע"י גויה או בשינוי. כי לדעת רוב הפוסקים איסורו מדרבנן. ועתה תטבול שנית.

והוסיף בע"פ: ואם אי אפשר תדחה טבילתה.

ז. שאלה: אשה שצריכה לטבול במוצש"ק צריכה לחפוף ביום ששי. האם במוצש"ק צריכה האשה לחזור על כל התהליך? תשובה: בימינו יש מים חמים בלילה בקלות יותר ממה שהיה בימיהם. ניתן להתרחץ בנחת במוצאי שבת וללכת מיד לטבילה ואין צורך להרחיק את הטבילה מהחפיפה כל כך הרבה זמן. ולכן אם יכולה לחוף ולרחוץ במתינות ובנחת במוצש"ק – תעשה כן. ואם לאו – תחפוף בערב שבת. ותשמור את עצמה מחציצות בשבת. ותשטוף את עצמה שנית במוצאי שבת.

ח. שאלה: אשה שמצאה דבר חוצץ וצריכה לחזור ולטבול – האם תטבול עם ברכה או בלי ברכה? תשובה: אם מצאה עליה דבר חוצץ – אם ברור לה שהוא היה לפני הטבילה, תחזור ותטבול בלא ברכה. (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 271-270)

א. שאלה: אשה שמגדלת שער ארוך, האם יש לה לחשוש שמא יש קשרים בשער או שמא נדבק בשערה משהו? תשובה: אשה המגדלת שערה, אם מסתרקת היטב לפני הטבילה אין בזה חשש חציצה.

שאלה: אשה שיש לה שיער מתולתל ובדרך כלל ביום הטבילה מסתרקת עד סמוך ממש לטבילה. מה תעשה כשחל ליל הטבילה בליל שב"ק? תשובה: תסתרק בבית, תכסה ראשה ותלך למקוה.

ב. אם יש שער שמקפידה עליו, כגון שערות לבנות וכדומה – תסירן לפני הטבילה. (הערת הרב, קצוש"ע סי' קס"א סעי' כ')

ג. יש לכתחילה להוריד כל איפור, ריסים, גבות וכן משחות וצבע שסביבות העין קודם טבילה, ובדיעבד חוצץ רק האיפור שבדרך כלל לא מתרחצים אתו אף בבית (רמ"א סי' קצ"ח סעי' א'). (הערת הרב, קצוש"ע סי' קס"א סעי' ב')

ד. שאלה: לפי הוראת הרופאים אין לנקות היום אוזניים ב"מקלות אוזניים". האם אשה פטורה מניקוי אוזניים לקראת הטבילה? תשובה: לא פטורה מניקוי, ואפשר לנקות בטישו לח.

ה. שאלה: אשה ששכחה צמר גפן בתוך אוזנה או בבית הרחם – האם זו חציצה? תשובה: בית הרחם נקרא בית הסתרים לכן אינו חוצץ. ולגבי אוזנה, תלוי אם הדבר נראה מבחוץ או לא (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 272-270).

ו. שאלה: אשה שעקב שלושה ניתוחים שעברה באוזן שמאל אין באפשרותה להרטיב את אוזנה בשום אופן, כשהיא חופפת – היא עם אטמי אוזניים. אסורה לה צלילה בים – כיוון שהלחץ התת קרקעי מסוכן עבורה. כל האמור לעיל הנו לקט חוות דעת של רופאי א.א.ג. בכירים. כיצד תנהג בענין טבילתה? תשובה: אם אפשר שהבלנית תכניס אצבע במי מקווה ואחר כך באוזן הטובלת הנה מה טוב, אחרת תלך האשה עם אטמי אוזניים יומיים לפני הליכה למקווה שתתרגל אליהם ולא תקפיד על הליכה עם אטמים, כשהיא לא מקפידה עליהם יכולה לטבול עימהם. והקב"ה ישלח לה רפואה שלמה.

ז. שאלה: אשה שיש לה חורים באוזניים (לצורך עגילים) והיא אינה מקפידה על נקיונם גם בתקופה שאינה משתמשת בעגילים – כיצד תנהג לפני טבילה? תשובה: לנקות היטב.

ח. שאלה: עובדא הוה באישה שהלכה לטבול, וקודם שטבלה מצאה גוף זר בלוע בין שיניה בלסת התחתונה פנימה, ספק קליפת אפרסק ספק בשר. הבלנית ניסתה בעזרת קיסם להוציאו ולא עלתה בידה, ואחר שנתיאשה מלחטט אחריו ולהוציאו, עם כל זה טבלה. מה דינה? תשובה: יש להקל, משום דהוי בבית הסתרים, ובפרט שניסתה להוציאו היא והבלנית ונתייאשו, הוי מיעוט שאינו מקפיד עליו יותר. וכן דרך רוב העולם שאינם מקפידים עליו כאשר נתייאשו מלהוציאו, ולפיכך אינו חוצץ ומותרת לבעלה.

ט. בימינו סתימות ו"כתרים" זמניים וקבועים מחזיקים זמן רב ואינם שונים ממראה השן, ולכן אינם חוצצים. (הערת הרב, קצוש"ע סי' קס"א סעי' י"א).

י. אם אכלה או התעסקה – תנקה את עצמה ולא תדחה את הטבילה (עירובין ס"ג ע"ב. שו"ע סי' קצ"ז סעי' ב'). (הערת הרב, קצוש"ע סי' קס"א סעי' י').

יא. שאלה: אשה שאכלה בשר בין חפיפה לטבילה כגון בליל שבת קודש, ושכחה לבדוק בין שיניה וטבלה ואחר הטבילה נזכרה ואכלה בכוונה בשר שעכשיו אי אפשר לה לבדוק בין שיניה, האם עלתה לה הטבילה? האם יש לחלק בין אם שיניה פרודות או לא? תשובה: אם אשה זו עדיין לא שימשה עם בעלה תחזור [ותנקה שיניה בעדינות] ותטבול, אבל אם שימשה אין לה לחזור לטבול כדי שלא ינקוף אותם ליבם, ואין לחלק בין שיניה פרודות או לא. [עי' שו"ע סי' קצ"ח סעי' כ"ו, ועי' ש"ך ס"ק ל"ג ובית לחם יהודה שם.]

יב. שאלה: אשה רשמה מספר טלפון על ידה בבוקר, והגיעה למקוה לטבול בערב שבת בין השמשות, ומצאה על ידה את מספר הטלפון. האם רשאית לטבול? האם הוי חציצה ואי שרי לפי"ז למחוק בשבת אי לאו? תשובה: בערב שבת אנו מתירין לה לטבול, משום דהוי דבר שאין בו ממשות [עי' קיצור שו"ע סי' מ' סעי' י"ב], ולא הוי חציצה. אמנם לענין מחיקה בשבת, תזהר שלא תעבירנו בחומרי ניקוי.

שאלה: האם יש לסמוך על הטעם של 'דבר שאין בו ממש' שלא חוצץ אף במקפידה? תשובה: כן. [עי' ב"י סס"י קצ"ח על סעי' מ"ז בענין "נתפחמה בבשר מעט", עי"ש.]

 יג. שאלה: תחבושת שאי אפשר להסירה והמים יכולים להגיע לבשר – האם חוצצת? תשובה: תלוי במצב האשה. אם תסיר את התחבושת ימים מספר אחרי תאריך המיועד לטבילה ובעלה ימתין בסבלנות – תדחה הטבילה עד הסרת התחבושת. ואם לאו – תטבול בלי דחיה. [אך לא תעשה כן בלא שאלת חכם.]

יד. שאלה: אגד מדבק על גוף האשה, שאינה יכולה להוציאו – מה תעשה? תשובה: תלוי במצב האשה. אם תסיר את האגד המדבק ימים מספר אחרי תאריך טבילתה, ובעלה ימתין לה בסבלנות – תדחה טבילתה. ואם לאו – תטבול בלי דחיה. [אך לא תעשה כן בלא שאלת חכם.]

שאלה: אשה שטבלה עם מדבקה למניעת הריון (שהותר לה הלכתית) האם תחזור ותטבול, ומה הדין אם לנה עם בעלה? תשובה: תחזור ותטבול. [כיון דהוי חציצה מדינא, וכדין מי שנתנה שערה בפיה או שקפצה ידיה כך שלא באו שם המים ולא עלתה לה טבילה, עי' שו"ע סי' קצ"ח סעי' כ"ז.]

טו. שאלה: אשה שיש לה תפרים על היד, האם חוצץ בטבילה? תשובה: אם התפר תקוע בבשר וקרם עליו עור אינו חוצץ, אם לא קרם עליו עור והוא שקוע בבשר, ואינו גבוה מפני העור אינו חוצץ, אם הוא נראה מתחת לעור. ואם הוא גבוה מפני העור חוצץ [שו"ע סי' קצ"ח סעי' י"א ובנו"כ שם ועי' רב פעלים ח"ג סי' ט"ז].

שאלה: מה דין תפירה במקום הנסתר כגון בחניכיים וכדומה? תשובה: אם היא מרגישה בתפרים על ידי הלשון הוי חציצה.

טז. שאלה: מה הדין באשה שלאחר טבילתה הרגישה כעין דבק בבית השחי ובבית הערווה מחמת שהשתמשה בשעווה להסרת שיער, ואינה מוצאת דבר, האם חוצץ? תשובה: לא.

יז. בקצוש"ע (סי' קס"א סעי' ח') כתב: "וכבר נהגו לחתוך ציפורני ידיהן ורגליהן קודם הטבילה. ותיזהר לשרפן, כי אם ידרוך עליהן בעלה או אדם אחר – מסוכן".

והעיר הרב: אנו נוהגים לקבור ציפורנים או לזרקן בשרותים כי שם מקומן (בא"ח ש"ש לך לך י"ד).

בענין פיזור ציפורנים ברצפה – כתוב בגמ' שזה מסוכן ויש בזה סוד גדול. לפיכך אם נתפזרו ציפורנים ברצפה – על הבלנית לטאטא את המקום שלא ידרכו עליהן. [כמבואר במסכת מועד קטן י"ח ע"א.]

אשה לצורך טבילתה מותרת לגזור ציפורניה גם בתשעה באב. (עי' כה"ח סי' תקנ"א ס"ק מ"ט). (הלכות חגים, סי' כ"ה, מי"ז בתמוז עד תשעה באב, סעי' ס"ג)

שאלה: אשתי בדרך כלל כוססת ציפורניים. בתקופת ההנקה הנוכחית הצליחה אשתי להמנע מכך ולגדלן כמו כל אדם. אמנם בגלל ההרגל הקודם מקום חיבור הציפורן בבשר הוא נמוך מאוד. גזירת הציפורן לקראת הטבילה עד מקום חיבורה עם הבשר, תהיה מבחינתה חזרה למצב של ציפורן קצרה ולא יפה. הדבר יגרום לצער לה ולי. האם ישנו מקום להקל ולגזור את הציפורן עד לקצה האצבע לפני הטבילה, ולנקות היטב מתחתה (כך שאורכה יהיה נורמלי)? תשובה: אם קשה לה – מותר. [כיון שאף בעודפת על הבשר והיא נקיה אינה חוצצת, עי' שו"ע סי' קצ"ח סעי' כ', כ"ש כאן שאינה עודפת על הבשר והיא נקיה.]

יח. שאלה: אשה שצריכה לטבול בליל שבת וקבלה שבת מבעוד יום ונזכרה שלא גזזה את ציפורניה, האם בעלה שלא קיבל שבת יכול לגזוז לה מבלי ליגע בה? תשובה: ספרדיה תנקה מתחת לציפורן ותטבול. [שו"ע סי' קצ"ח סעי' כ', ועי' ט"ז שם ס"ק כ"א.]

אשכנזיה – תגזוז את צפורניה גויה או יהודיה שלא קבלה שבת. [אך לא בעלה, אף שאינו נוגע בה.] [רמ"א שם. טהרת ישראל ס"ק ס"ט, ד"ת ס"ק ס"ג דף קס"ג.]

יט. אשה שצריכה לטבול בשבת – תנקה את ציפורניה בדבר שאינו חורט בציפורן, ותטבול. ויש מחמירים שלא לטבול אם היא מקפידה בדרך כלל לגזור ציפורניה. (הערת הרב, קצוש"ע סי' קס"א סעי' ח')

כ. שאלה: אם שכחה ליטול ציפורן אחת, כתב כבודו שנהגו לחזור ולטבול, ולא כתב – האם יש צורך בברכה? תשובה: בענין ציפורן ששכחה לנוטלה – עיין ב"דרכי טהרה" [פה] שמנהג כל בית ישראל לחזור ולטבול אם לא שמשה. וברור הוא שעל מנהג אין מברכים (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 271-270).

כא. גם נשים המגדלות ציפורנים לנוי צריכות להורידן, ובדיעבד ושעת דחק אם הן נקיות – אינן חוצצות. ואם היו מלוכלכות – חוצצות, וצריכה לנקות ציפורניה ולטבול שנית. (הערת הרב, קצוש"ע סי' קס"א סעי' ח')

כב. שאלה: האם ציפורניים מלאכותיות קבועות (שמקפידה שלא להסירן) דבוקות חוצצות לענין טבילה? תשובה: לא.

כג. שאלה: אם היה לה צבע מקולף על הציפורן וצריכה לחזור ולטבול – האם תברך על הטבילה או שתטבול בלי ברכה? תשובה: אם נשאר לה על הציפורן צבע מקולף – תחזור ותטבול בלא ברכה. (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 271-270)

שאלה: אשה שחל ליל טבילתה בליל שבת ויש לה לק סדוק בציפורני אצבעותיה ושכחה להסירו לפני שבת? תשובה: כיון שמקפידה – לא תטבול עד מוצאי שבת.

כד. שאלה: אם מצאה לכלוך תחת הציפורן וצריכה לחזור ולטבול – האם תטבול עם ברכה או בלי ברכה? תשובה: אם מצאה לכלוך תחת הציפורן, עיין ב"דרכי טהרה" [פה], שכיום כל הנשים מקפידות על כך, לכן חייבת לטבול שוב עם ברכה (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 271-270).

כה. שאלה: אשה שלא גזרה ציפורני הרגליים ויש תחתיהן לכלוך – מתי חוצץ ומתי לא? למה אין אותו הדין בציפורני הידיים? תשובה: הכל תלוי בהקפדה שמקפידים על לכלוך שנמצא תחת הציפורניים ברגלים, שהוא כמובן שונה ממה שמקפידים על לכלוך בציפורנים בידים. עי' בבא"ח ש"ש שמיני ד' ובפ"ת סי' קצ"ח ס"ק ו' ו"דרכי טהרה" [פה].

תשובה:  אשה שיש לה פטריות בציפורני ידה ורפואתה להדביק לה ציפורניים כנגד ציפורניה החולות. וצורת ההדבקה לא נרגשת כלל ולא נכנס לשם זיהום כלל. ואחר ארבעה או חמישה חדשים מורידין לה את אותן ציפורניים. רשאית לעשות כן ולא הוי חציצה, משום שנעשה גם לנוי ורוצה האשה בזה, ואין מוציאה אותן ואין מקפידה על כך.

כו. שאלה: מה הדין אם בליל הטבילה חוזרת מהמקווה לביתה ורואה בקינוח שערה קטנה מאותו מקום. (אנו מעדות המזרח) האם זה חציצה וצריכה לחזור ולטבול? תשובה: לא.

אשה הלכה לבית הטבילה ולא הספיקה להעביר את שיער בית הערוה בליל טבילתה, וכשבאה לטבול קרוב לחצות לילה, עיכבה אותה הבלנית מאחר והיא מבנות עדות המזרח ורגילות להוריד שיער בית הערוה קודם טבילתה. טלפנה אלי האשה אם מחויבת להוריד אם לאו.

וכיון שהשעה היתה מאוחרת ולא עת ספרין פתיחין התקשרתי למרן הראשון לציון זצ"ל והשיבני על אתר: שאם בעלה אינו מקפיד על כך אע"פ שפעמים היתה מורידה שב"ה, אינו חוצץ. וכך השבתי לשואלי דבר. אמנם אם תרצה לעשות כן בקביעות עליה לעשות התרת נדרים, ראה דרכי טהרה [פה].

כז. שאלה: אשה שהיתה בשירותים לפני טבילתה, מתי תברך ברכת "אשר יצר"? תשובה: אשה שהיתה בשירותים לפני הטבילה מברכת תחילה "אשר יצר" ואחר כך טובלת.

כח. שאלה: אשה שטבלה ומוך דחוק (או טמפון) נשאר באותו מקום אי הוי חציצה בכה"ג, ואם שמשה כבר עם בעלה, האם צריכה טבילה שנית בברכה אי לאו? תשובה: הוי חציצה וחוזרת וטובלת שנית בברכה ואפילו שמשה עם בעלה.

א. שאלה: אשה שהיא ביום השביעי לספירת ז"נ וצריכה לטבול בערב, ויש לפניה מראה מסופק אם טהור אם טמא. ורב מורה הוראה לא נמצא לפניה כדי לידע אם כתמה טהור אם טמא. אם רשאית ללכת לטבול בערב בזמנה, ואח"כ תשאל רב לידע אם טהורה אם לאו. בביהמ"ד 'יד הרב נסים' דנו בזה בדיבוק חברים, הללו אוסרים והללו מתירים. והבאתי ראיה להתיר ממ"ש בגמ' פסחים (י"א ע"א) הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכיל מיניה. ועפרש"י שיש לדקדק ממנו לנידון דידן. וה"ה הכא היא מחזרת על חכם שיטהר לה את הכתם, וח"ו תכשיל את בעלה. תשובה: מותר לטבול בלא ברכה ולא גזרינן גזרות מדעתנו.

ב. שאלה: מתי זמן טבילה בליל חג? תשובה: זמן הטבילה בלילי חגים – בירושלים נהגו להתיר לטבול גם בין השמשות וגם אחר כך. יש מקומות שמקפידים לטבול רק בין השמשות. [עי' בשו"ת בני בנימין נבון דף ק"ד ע"ד שהעיד שמנהג עיר הקודש ירושלים ת"ו שהנשים טובלות בליל שבת בבין השמשות ויש להן על מי שיסמוכו, וכמ"ש התוס' מנחות (ס"ו ע"א) ע"ש.]

ג. שאלה: אשה חילונית שבאה לטבול בליל שבת ולא הכינה את עצמה כלל [אך בדקה עצמה בשבעת הימים הנקיים]. מה לעשות? תשובה: תרחץ את עצמה חלקים חלקים ולא בבת אחת. למשל תתחיל עם הראש, אחר כך חלקי הגוף התחתון, אחר כך חלק הגוף העליון, אחר כך תנקה ציפורניה ותטבול.

ד. שאלה: בספרו של כבוד הרב, "דרכי טהרה", כתוב: שבליל שבת אשה יכולה לטבול בסוף היום השביעי, אחרי השקיעה, אפילו שעדיין לא יצאו הכוכבים. יש בלניות שמקפידות ולא מאפשרות לנשים לטבול לפני צאת הכוכבים – מה לעשות בענין זה? תשובה: אכן נפסק ב"דרכי טהרה" שבמקרים מסוימים יכולה אשה לטבול בסוף היום השביעי לאחר השקיעה, ובתנאי שתבוא לביתה לאחר צאת הכוכבים. אם הבלניות לא מתירות לנשים לטבול לפי צאת הכוכבים – צריך לפנות לרבני העיר שיורו להם להטביל גם אחרי השקיעה. (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 179-178)

ה. כתב בקצש"ע (סי' קס"ב סעי' י"א) לחמם את מי המקוה, יש אוסרין ויש מתירין. וכבר נתפשט המנהג בהרבה מקומות להתר. אבל במקום שאין מנהג, אין להקל. ובמקום שנוהגין להקל, צריכין להשגיח שבליל שבת כשטובלין, לא יהיו המים חמין ממש אלא פושרין (עי' סי' פ"ו).

והעיר הרב: נהגו בכל המקומות לחמם את מי המקוה, גם לשבת (באופן המותר) (עי' שו"ע סוף סי' קצ"ט ורב פעלים יו"ד ח"ד סי' ט"ו).

ו. אשה שחל ליל טבילתה באחד הלילות שמר"ח אב עד התענית – מותר לה לרחוץ כל גופה כמנהגה בחמין ולטבול. (רמ"א סי' תקנ"א סעי' ט"ז. כה"ח שם ס"ק קצ"ג). (הלכות חגים, סי' כ"ה, מי"ז בתמוז עד תשעה באב, סעי' צ"ד)

אשה הטובלת במוצאי תשעה באב מותר לה לרחוץ בערב תשעה באב אפילו במים חמים, ותחפוף שנית במוצאי תשעה באב ותטבול. (עי' רמ"א סי' תקנ"א סעי' ט"ז. כה"ח שם ס"ק קצ"ג, קצ"ה). (הלכות חגים, סי' כ"ה, מי"ז בתמוז עד תשעה באב, סעי' צ"ה).

א. שאלה: אשה שטובלת רק לשם טהרה ולא כדי להיות עם בעלה – האם תברך? תשובה: טבילה דלא אתיא לידי ביאה – תטבול ולא תברך.

ב. שאלה: בהלכות טבילה כתב כבודו, כי יש לברך בתוך המקווה – האם לא נהגו בנות ספרד לברך מחוץ למקווה משום שהוא אינו נקי? האם האשה צריכה לטבול שתי טבילות? והאם דבר זה הוא גם לדעת הרמ"א? תשובה: לא מצאנו בשום מקום שהספרדים נהגו לברך על הטבילה מחוץ למקוה. אדרבה, מוכח מדברי השיורי ברכה (יו"ד סי' ר' סעי' ב') שלא נהגו כן. ועיין בדרכי טהרה עמ' קע"ב [פרק י"ח סעי' ב'] שהסברנו באריכות טעם למנהג שטובלת פעם אחת קודם בלא ברכה ואח"כ מברכת. ובזה יוצאים ידי חובת כולי עלמא. ועיין ש"ך שם בסי' קצ"ט. (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 271-270).

ג. שאלה: מה המנהג הרצוי לכתחילה לנשים ספרדיות בענין ברכת הטבילה? אני שואלת כי ראיתי בספרים שונים מנהגים שונים. תשובה: נשים ספרדיות יטבלו פעם אחת ללא ברכה – ובעודן בתוך המים יברכו ויטבלו פעם או פעמיים נוספות. [עי' ברכ"י בשיורי ברכה סי' ב' אות ב', שו"ת חקרי לב יו"ד סי' ל"א, חסד לאלפים סי' ר', ארץ החיים סתהון סי' ר', בן איש חי ש"ש שמיני י"ט, ונתיבי עם סי' ר'. ועי' עוד במחזיק ברכה או"ח סי' פ"ד אות ב' שכתב שאין לערער על מנהג הנשים המברכות בתוך המקוה, ועי' שולחן גבוה או"ח סי' תר"ו ס"ק ט"ז.]

ד. שאלה: בעלי שיחי' הוא יוצא עדות צפון אפריקה, ואני מעדות אשכנז. עד עתה, במשך כשבע שנים, נהגתי לטבול תשע פעמים כמנהג ירושלים, ולברך לאחר שלוש טבילות, בעודי במים. לפני כחודשיים עברנו דירה, הבלנית ביישוב החדש הציעה לי לברך לפני הטבילה, כמנהג הספרדים, וכך אכן עשיתי.

לאחר המעשה מאוד הצטערתי על ששיניתי מנהג של שנים בקלות כזאת. התיעצתי עם בעלי שיחי', והחלטנו לפנות אל כבוד הרב שיפסוק איך ומתי עלי לברך את ברכת הטבילה? לבעלי אין התנגדות שאמשיך לברך כפי שנהגתי עד עתה.

תשובה: בענין מספר הטבילות – כדאי לך להמשיך במנהגך. גם בעניין הברכה – נהגת כדין לברך בתוך המים, וכך גם מנהג הספרדים. אמנם עליך לחשוב כשאת טובלת ג' פעמים לפני הברכה שאת טובלת שלא לשם מצות טבילה, כך תוכלי לברך אחרי שלוש טבילות ולטבול אחר כך עוד שש טבילות, כמו שנהגת. (עי' שו"ת הרב הראשי, תש"נ-תשנ"ג, עמ' 195-194)

ה. אשה ששערותיה קצרות – יכולה לטבול ללא בלנית, ובלבד שהיא בטוחה שכל שערותיה בתוך המים (עי' שו"ע קצ"ח סעי' ח', ואחרונים). (הערת הרב, קצוש"ע סי' קס"ב סעי' ו')

ו. שאלה: מה הדין בחוץ לארץ כשאין בלנית שתשגיח על טבילת האשה? תשובה: על האשה לקחת אשה אחרת, אפילו לא בלנית שתראה שכל השערות נכנסות לתוך המקוה. ובשעת הדחק שאין אשה שתשגיח – הטבילה כשרה.

שאלה: אשה שעובדת במקוה כבר תשע שנים, אשה חמה שמקבלת את הנשים בסבר פנים יפות ואוהבת את העבודה. אך האשה הנ"ל לא לובשת כיסוי ראש וגם לא לבושה צנוע כהלכה. רבנים ורבניות דיברו איתה על צניעות ולא רצתה לשמוע. לא מקפידה בהלכה במקוה. האם אפשר לקבל אשה זו לקורס של בלניות, ועם איזה תנאים? תשובה: עליה להתחייב שלפחות במקוה תלבש בגדי צניעות וכיסוי ראש. אם אינה מוכנה להתחייב כנ"ל, אין לקבלה. [עי' שו"ת אגרות משה יו"ד ח"א סי' ק"ה שכתב שאין מומרת נאמנת, לכן נזהרים היום למנות מַטְבִּילָה רק אשה שומרת תורה ומצוות.]

ז. כתב בקצוש"ע (סי' קס"ב סעי' ט'): לאחר שטבלה במקוה כראוי, מותרת ליכנס לבית המרחץ לחמם את עצמה ואפילו הוא מרחץ של זעה, אבל לחזור ולרחוץ באמבטי, יש אוסרים וכן נהגו. ולשפוך עליה מים חמים לחמם את גופה, יש להקל. אך במקום שנהגו לאסור גם זאת, אין להקל.

והעיר הרב: יש לאסור לאשה לרחוץ באמבטיה אחר הטבילה בעודה במקוה, ויש מקילים אם טבלה במים קרים ורוצה להתחמם. אמנם בביתה יכולה לרחוץ כרצונה (עי' רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פ"ט ה"א).

ח. אמנם נזכר בספרנו "דרכי טהרה" [פה], שאשה צריכה לדחות את טבילתה אם אינה יכולה להסתירה, אך זה נאמר דוקא אם אינה יכולה להסתירה לגברים אחרים. אולם אם אמה או חברתה יודעת על כך, מותר כאשר אין לה ברירה אחרת. וסביר הדבר, שאמה או חברתה למדה אף היא בספר זה ויודעת היא שאסור לה לספר את הדבר לאחרים.

ט. שאלה: בשכנותנו יש אנשים שמסתובבים בלילה עם כלבים. האם כשאני יוצאת מהמקוה ופוגשת אחד מהם – האם אני צריכה לחזור ולטבול שנית? תשובה: בשו"ע יו"ד סי' קצ"ח סעי' מ"ח נפסק: בצאת האשה מהטבילה אם פגשה בדבר טמא, חיה, בהמה וכו', אם היא יראת שמים תחזור ותטבול. דין זה אינו שייך למקרה שלך כיון שהיום ישנה בלנית כשרה ויראת שמים בכל מקוה. כשאת עולה מהמקוה תדברי עם הבלנית בנושא כל שהוא, ונמצאת פוגעת בתחילה באשה כשרה. ואם אחר כך ברחוב נפגשת עם אנשים וכלביהם אין בזה שום ענין.

בקצוש"ע (סי' קס"ב סעי' י') כתב: "עוד יש לה ליזהר כשתצא מן הטבילה, שתפגע בה חברתה ותיגע בה".

והעיר הרב: היום שהבלנית אומרת "כשר" די בכך, וטוב שתסתכל בה ביציאתה מהמקוה.

י. אם המים אינם מגיעים "זרת" מעל לטבורה – לא תטבול, ותשאל שאלת חכם. (הערת הרב, קצוש"ע סי' קס"א סעי' י"ד)

יא. שאלה: אשה זקנה מסולקת דמים כבר מספר שנים, והיא לא מוכנה לעשות הפסק בטהרה ולטבול, האם כדאי לקחת אותה לים ויחשב לה טבילה בשעת הדחק? תשובה: כיוון שהיא מסולקת דמים הבדיקה שלה מדרבנן וגם בדקה עצמה כמה פעמים, עדיף שתכנס לים ולהציל אותה לפחות מאיסור כרת. [לגבי דרך הטבילה יש לשאול חכם.]

יב. הרוצה לטבול בים צריכה להזהר בצניעות ומה"זפת" הנדבקת ברגלים ומהוה חציצה. והרוצה לטבול בנהר צריכה לשאול לחכם, כי יש בזה דברים מיוחדים ובמיוחד בחורף. (הערת הרב, קצוש"ע סי' קס"ב סעי' י"ב)

יג. שאלה: בענין מקוה שיש בו רק אוצר זריעה בלבד – האם מותר לנשים לטבול בו טבילת מצוה? תשובה: אין לנשים לטבול במקוה שיש בו רק אוצר זריעה, ועדיף שיהיה אוצר השקה בלבד. ועדיף מכל שיהיה בו זריעה והשקה גם יחד.

א. חייב אדם במצות עונה גם כשאשתו לא ראויה להכנס להריון, כגון בשעה שהיא הרה או זקנה וכדומה, ואין בזה הוצאת זרע לבטלה. ואפילו שהוא חכם וחסיד אינו רשאי לבטל ממנה מצות עונה, כי מעשה זה עושה פרי למעלה (בא"ח ש"ש וירא כ"ד). (הערת הרב, קצוש"ע סי' קנ"א סעי' א')

ב. שאלה: בליל ערב יום כיפור אמורה להיות הטבילה של אשתי. זה לא נוח לקום באותו יום לסליחות ואחר כך לצום. האם אפשר לדחות את הטבילה או את מצוות העונה? תשובה: אם היא מוחלת בלב שלם – מותר לדחות, ואם לא מוחלת, או שמוחלת אבל לא בלב שלם – אל תדחה ואם אינך יכול – תוותר על הסליחות ביום הזה.

ג. אשה שאמר לה חכם שאסור לה להרות, צריכה לשאול באיזה דרך תמנע את ההריון, בכדי שלא יגיע בעלה להוצאת זרע לבטלה. (הערת הרב, קצוש"ע סי' קנ"א סעי' א')

שאלה: ילדתי בת לפני כחודשיים, יש לנו ב"ה ארבעה בנים ושתי בנות. לבעלי ולי קשה לחשוב כעת על ילד נוסף. האם הרב מתיר לי לקחת גלולות למניעה? תשובה: אין עונים תשובות מסוג זה במכתב אלא יש להגיע לרב או לכל רב אחר.

שאלה: האם מותר לקשור חצוצרות כדי למנוע הריון? תשובה: אסור כי יש בזה איסור סירוס, כי לרוב זה לא ניתן להסרה. ועדיף להשתמש באמצעי מניעה אחרים (כאשר הדבר הותר הלכתית).

שאלה: הרופאים אומרים שיש אפשרות להתיר את קשר החצוצרות וזה לא לתמיד. תשובה: תשובת הרופאים היא תאורטית, כי נכון להיום זה לא מעשי ואשה רגילה לא יכולה להשיג את המכשיר שמתיר את קשירת החצוצרות. לכן זה כמו סירוס. אמנם אם אשה יכולה להשיג המכשיר שבאמת יכול להתיר קשר חצוצרות – בשבילה זה לא סירוס.

שאלה: מי שצריך להוציא זרע לצורך בדיקה רפואית – ישאל שאלת חכם כדי שיורה לו באיזה אופן ובאיזה זמן זה מותר (אחרונים). (הערת הרב, קצוש"ע סי' קנ"א סעי' א')

שאלה: אשה בת 58, בערך תשע שנים ללא מחזור, ביקרה אצל רופאת נשים לבדיקה שגרתית. הרופאה לקחה נוזלים מתוך הרחם. היה לה דימום מיד לאחר הבדיקה, ומאז נקיה שבוע שלם. האם עליה לעשות בדיקות וטבילה? תשובה: נחשבת נדה – וצריכה לספור ז' נקיים כרגיל וטבילה.

שאלה: לאחרונה הוחל בארץ בשימוש במדבקה למניעת הריון. זו מדבקה (כמו אגד מדבק) שבעצם יש בה את החומר הנמצא בגלולות למניעת הריון והאשה במקום לקחת כל יום כדור שמה מדבקה חדשה בכל שבוע (יש גם שיטות נוספות).

בעקבות כך הורינו [במכון פוע"ה] לציבור הנשים שלצורך הטבילה יורידו את המדבקה ואחרי הטבילה ישימו מדבקה חדשה (חברת התרופות מסרה שהיא אינה יודעת האם מדבקה ישנה שעדיין טובה תתן את אותן תוצאות).

בעקבות מספר שאלות שקיבלנו פונים אנו אל כבודו לברר דינה של מדבקה זו בשבת.

1. מה יהיה הדין לאשה ששכחה להוריד את המדבקה לפני שבת (הורדת מדבקה, תלישת שער, הורדת דבק)? תשובה: מותר לשבת ביום שבת במים פושרים והם יורידו את המדבקה, ולא תוריד שמא יתלש שער.
2. האם אין בעיה בהחזרת המדבקה המשומשת (אם יתברר שהדבר יעיל)? תשובה: מותר להחזיר את המדבקה בשבת.
3. האם מותר לשים מדבקה חדשה? תשובה: מותר לשים מדבקה חדשה בשבת.

שאלה: כב' הרב הורה לנו להמשיך להניק את התינוקת לפחות במשך שנה. אני בת 38 עם בת יחידה, ובעלי רוצה שיהיה לנו בן בהקדם. במקרה שלנו האם מומלץ להמשיך בהנקה לתקופה ארוכה? או להפסיק בשלב מסוים על מנת שיהיה קל להיכנס להריון נוסף? תשובה: במקרה שלכם לא מומלץ להניק.

א. שאלה: בנוסח התפילה שלפני תשמיש, המובא בספר "דרכי טהרה" [פה], מובאת בקשה "…כן תוליד לי אשתי בנים צדיקים וכו'". מה לגבי מי שכבר אינה יכולה ללדת? תשובה: טוב להתפלל לפני תשמיש גם כאשר האשה אינה יכולה ללדת.

א. שאלה: ב"דרכי טהרה" [פה] כתוב על בני תמורה. אם כן, האם ראובן היה בן תמורה? שהרי יעקב בא אל לאה וחשב שזוהי רחל, וראובן הוא "ראשית אונו" של יעקב? תשובה: יעקב אבינו חשש שלבן ירמה אותו, לכן כשבא על לאה דעתו היתה על מי שתהיה, בין רחל ובין לאה. [עי' בעלי הנפש לראב"ד, שער הקדושה, עמ' קכ"א (מהדורת מוסד הרב קוק), מג"א סי' ר"מ ס"ק ט', שו"ת רב פעלים או"ח ח"ג סי' י', ברכ"י סי' ר' ס"ק ד', וכתב שם: "ומצאתי בקובץ ישן כת"י מרבוותא קמאי שהכל תלוי באשה שכיון שדעתה היתה על בעלה וכל רעיוניה כן שפיר דמי".]

א. שאלה: הוא למטה והיא למעלה ש"זו דרך עזות" (שו"ע או"ח סי' ר"מ סעי' ה'), דוקא כשמזריע או אפילו שמשמש עמה בלא שמוציא ש"ז? תשובה: תמיד.

ב. שאלה: יש מי שטוען לגבי האיסור על הבעל לראות את אותו מקום באשה, שהכוונה רק לראות ממש את המקום אך אם מסתכל ממול ורואה את האבר בכללותו ואת שיער הערוה, שלמעשה מכסה את האבר, אז אין איסור. האם הוא צודק? תשובה: אסור שמא תתגנה עליו.

ג. שאלה: מה התשובה והתיקון למי שעבר על האיסור לנשק באותו מקום שעובר על "בל תשקצו", ועשה כן מספר פעמים שלא במזיד אלא מתוך הבנתו המוטעית ברמב"ם כאילו התיר זאת ולא ידע שזה אסור. האם יש לו לחשוש שיהיו לו בנים שאינם מהוגנים? תשובה: עליו להתוודות ולהזכיר בוידוי שבלחש בצורה מפורטת את האיסור ויקבל עליו לשוב ויתוקן חטאו.

ד. תשמיש המיטה – אסור. ויש להחמיר שלא לנגוע באשתו בלילה וביום. ואפילו שלא להושיט משהו מיד ליד. ויש מקילים ביום – ואין להקל. [בשעת הצורך, עי' מה שכתוב לעיל.] (עי' שו"ע סי' תקנ"ד סעי' י"ח. כה"ח שם ס"ק פ"ה. בא"ח דברים כ"ג). (הלכות חגים, סי' כ"ו, דברים האסורים בתשעה באב, סעי' כ"ט)

ה. טוב שלא לשמש בליל עשירי אם לא בליל טבילה או כשהוא יוצא לדרך או בא מן הדרך או אם חושש לשז"ל. (שע"ת סי' תקנ"ח ס"ק א'. כה"ח שם ס"ק ז'). (הלכות חגים, סי' כ"ט, עשירי באב, סעי' ח')

ו. שאלה: איסור תשמיש המיטה לאור הנר, האם הוא דוקא בעת שמזריע או אפילו שמשמש עמה בחיבוק ונישוק, והכנסה כמכחול בשפופרת על מנת שלא להוציא ש"ז. תשובה: יש חשש גדול של שז"ל ועל כן לא.

ז. לכתחילה עדיף להחמיר גם בזה ולסגור את התריסים. ובשעת הדחק מועיל גם אם

מכוסים בבגדיהם. (הערת הרב, קצוש"ע סי' ק"נ סעי' ג')

ח. ושלא יעבור דרכה אור (כה"ח סי' ר"מ ס"ק מ"ד). (הערת הרב, קצוש"ע סי' ק"נ סעי' ג')

ט. שאלה: בתחילת תשמיש לא היינו מתכסים. איך נוכל לתקן? תשובה: לחזור על הלכות טהרה.

י. מזוזה הנמצאת בתוך קופסתה ומכוסה גם בנילון בפנים – הוי כשני כיסויים ומותר, ובלבד שהנילון מכוון לכיסוי ולשמירה ממים וגשם, אבל אם הוא נועד לשמירה בלבד – אינו כיסוי. אם המזוזה אינה מכוסה – יסגרו את הדלת או יכסה את המזוזה במטלית (שו"ע יו"ד סי' רפ"ו סעי' ב' וט"ז שם). (הערת הרב, קצוש"ע סי' ק"נ סעי' ו')

א. שאלה: נפסק שאין לשמש בפני תינוק וכו'. מה יהיה אם החלו לשמש והתינוק ישן, והתעורר התינוק. אם יפסיקו – יהיה שז"ל. מה לעשות? תשובה: אפשר להמשיך.

ב. שאלה: האם ניתן לעזור לאיש או אשה נכה בשעת תשמיש או בהכנה לכך? תשובה: אסור בשום מקרה לאדם זר להיות נוכח כשאיש ואשה משמשין. אולם אשה יכולה להיעזר בבעלה וכן להיפך.

ג. שאלה: במצב בטחוני קשה כמו מתקפת טילים ופצצות מרגמה על אזורי דרום הארץ, או כמו במלחמת לבנון השניה כאשר צפון הארץ עמד תחת התקפות כאלה, האם חל איסור תשמיש כבעת צרה? תשובה: אין איסור של תשמיש, כי זה לא כלל העם.

ד. כתב בקצוש"ע (סי' ק"נ סעי' י"ב): כשיש חס ושלום רעב במדינה, שהוקרה התבואה בכפל אף על פי שהוא יש לו תבואה בתוך ביתו, או שיש חס ושלום שאר צרה, אסור לשמש מטתו כי אם בליל טבילתה. ולחשוכי בנים – מותר בכל עונה.

והעיר הרב: יש מחמירים לא לשמש בליל טבילה, וכן נוהגים בשנות רעבון, אך מקילים בשאר צרות. ובכל מקרה אם אין לו בן ובת או שחושש לשכבת זרע לבטלה, או להרהור באשה אחרת – מותר (כה"ח סי' ר"מ ס"ק פ"ה).

ה. שאלה: חתן שהוא אבל או אונן – איך יתנהג עם אשתו? תשובה: חתן שמת לו מת תוך שבעה, דינו כמו מי שמת לו מת בחוה"מ. עי' בשו"ע או"ח סי' תקמ"ח סעי' ד'.

א. שאלה: מדוע צריך לחכות 36 דקות בין הנקה לתשמיש? תשובה: לפי הזוה"ק מובא בכה"ח סי' ר"מ ס"ק צ"א.

א. שאלה: בדבר אמירת דברים שבקדושה מול אשה הרגילה בפריעת ראשה, או שאינה לבושה בצניעות או שניהם גם יחד, האם די בעצימת עיניים? תשובה: אם נמצא מול אשה שלבושה לא בצניעות – צריך לסובב את פניו וכל גופו לצד אחר. וי"א שמספיק לסובב פניו, ושבעת הצורך יש להקל. ואם היא מכוסה על ידי דבר שקוף – יכול לסובב את פניו או לעצום את עיניו. [עי' שו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ו', וע"ע שם בחיי"א, פמ"ג, ב"ח, ט"ז, מג"א, הגר"א, הגר"ז שפ ומשנ"ב ס"ק כה', כט בהרחבה.]

ב. שאלה: האם מותר לבעל להיות בחדר כשאשתו מניקה?  תשובה: כן, אם לא מפריע לה.

שאלה: האם אשה מינקת הנוגעת בדדיה בזמן ההנקה, צריכה אחר כך ליטול את ידיה? תשובה: בזמן ההנקה אין זה נחשב במקום מכוסה ועל כן אין אשה מינקת הנוגעת בדדיה צריכה נטילת ידים [עי' כף החיים סי' ד' אות צ"ט, בן איש חי ש"א תולדות י"ז.].

ג. בגד אדום: אסור לאשה ללבוש בגדים בצבעים הבולטים יותר מדי. וכן אסורה ללבוש בגד אדום, ודוקא כאשר כל הבגד או רובו אדום, אבל אם מיעוטו אדום, או רק פריט אחד מבגדיה הוא אדום – מותר (ועיין שו"ע יו"ד סי' קע"ח, סעי' א' הגה).

הגמרא במסכת ברכות (כ' ע"א) אומרתשובה: "כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא (בגד לא צנוע) סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה. אגלאי מילתא דכותית היא, שיימוה (חייבוהו בי"ד לשלם לה) בארבע מאה זוזי. א"ל: מה שמך? אמרה ליה מתון. אמר לה: מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא".

שאלה: לגבי האיסור על אשה שלא ללבוש בגד אדום – האם מותר הדבר, כי האדום (ארגמן וכו') שדובר עליו אינו האדום שלנו? תשובה: זה נכון, אבל לא טוב שכל הבגדים בצבע אדום.

שאלה: אם כן, והסיבה כנ"ל, האם אין מקום לאסור את האדום של ימינו, שכן נלע"ד שאכן הוא מושך תשומת עין. תשובה: אם מתכוונת לתשומת עין אסור.

שאלה: אם לגביי אני נוהג איסור בלבישת בגדים בצבע אדום, ויש לנו בגדים אדומים שקיבלנו, ואיננו רוצים להשתמש בהם בגלל הצבע, האם מותר לנו להעביר למשפחה אחרת שלגביה אין בעיה של הצבע האדום, או שזה אסור מפני "לפני עור"? תשובה: כן [היינו שיש בזה "לפני עור"}.

ד. לא יסתכל בחבלי הכביסה שבשכנותו. ועל כן כשתולה כביסה, יתלה על החבל החיצוני הקרוב לרחוב, סדין לבן, ועל החבלים הפנימיים יתלה את בגדי אשתו.

ה. שאלה: האם נערות בכניסתן לבית הכנסת ולמקומות הקדושים צריכות להתלבש אחרת ממה שלובשות בבית או ברחוב? תשובה: איסור ללכת בלבוש שאינו צנוע קיים בכל מקום. אמנם יש איסור מיוחד להיכנס לבית הכנסת ולכל מקום קדוש אחר בבגדים פרומים. זהו איסור נוסף ומיוחד למקומות קודש ונלמד מאיסור כניסה בבגדים הנ"ל לבית המקדש.

ו. שאלה: האם שרוול של אשה צריך להגיע עד כף היד או די שיכסה חלק מהיד למעלה? תשובה: השרוול צריך להגיע עד המרפק והמרפק יהיה בכלל הכיסוי.

ז. שאלה: האם אשה נשואה חייבת בכיסוי ראש כאשר היא מתפללת ומברכת? אם כן, מה עם רווקה? תשובה: נשואה כן, וחייבת אפילו אם לא מברכת. רווקה לא ואפילו אם מברכת.

 ח. שאלה: האם מותר לאשה לגלות "פוני" מקדימה? ואם כן עד כמה יכולה האשה להוציא שערה? והאם מותר להוציא צמה או "קוקו" מאחורי ראשה (יותר מטפח) כדעת מהר"ם אלשקר בסימן ל"ה? תשובה: לפי הפשט מותר לגלות "פוני" עד שבעה ס"מ. ולפי הקבלה גם זה אסור [וע"ע רמ"א סי' ע"ה סעי' ב', משנ"ב שם ס"ק י"ד ע"פ החת"ס סי' ל"ו ובה"ל שם ד"ה מחוץ לצמתן ע"פ הזוהר פרשת נשא.] ואין סומכין על קולא להוציא צמה או קוקו מאחור.

ט. שאלה: במשפחתה של אשתי נהגו ללכת בשבתות ובימים טובים בפאה, והיא גם כן רוצה לנהוג כך. ניסיתי להסביר לה שאצלנו לא נוהגים כך, ואין ללבוש פאה, שכן היא נראית כמו שיער אמיתי, אך כל דברי לא הועילו. אבקש מכבוד הרב עצה בעניין, שכן אין שיחה שאיננו מתווכחים בה על נושא זה, וכבר הגיעו מים עד נפש. תשובה: האשכנזים נהגו להקל בפאה נכרית, וחכמי הספרדים סוברים שכיסוי זה לא מועיל. ובמקום שלא נהגו ללבוש פאות – טוב לכולם שלא להקל בזה, ובפרט בפאות נכריות של ימינו. ובכל אופן אין להרוס שלום בית על רקע עניין זה. על כן תאפשר לה ללכת בשבתות וחגים בפאה, ועדיף שתשים על הפאה כיסוי כלשהו. אמנם בשאר הימים תשתמש בכיסוי ראש רגיל.

י. שאלה: האם מותר לבנות ללבוש מכנסים מתחת לחצאית, בדרך כלל או בטיולים?  תשובה: בלבישת מכנסים לבנות יש שני איסורים: א] "לא יהיה כלי גבר על אשה" (דברים כ"ב, ה'). ב] ע"י לבישת מכנסים הנשים מבליטות חלקים מגופן ועוברות על איסור של "לפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא י"ט, י"ד).

בנוגע לאיסור הראשון, אם המכנסים שלובשות הבנות הם מיוחדים לנשים וניכרים בצבעם ובצורתם – אין איסור של "לא ילבש", אבל האיסור השני של הכשלת הרבים נשאר. לפיכך, אם הבת תלבש מכנסים שמיוחדים לבנות ועליהם חצאית או שמלה, וחלק המכנסים הנראה הינו ניכר שהוא של בנות – מותר. אם אין שני תנאים האלו – אסור ללובשם כלל. [עי' בדרכי תשובה סי' קפ"ב אות ט' ושו"ת אבני צדק יו"ד סי' ע"ב.]. לבישת מכנסים של בנים מתחת לחצאית אסורה.

וזו היא גם דרכו של יצר הרע, להתחיל בזה ולהגיע ללבישת מכנסים בלבד.

הלכה זו קיימת גם בדרך כלל וגם בטיולים.

יא. שאלה: האם אשה צריכה ללכת עם גרביים כשהיא הולכת בשמלה שמגיעה עד הברך? האם זו חומרה או הלכה? תשובה: אשה חייבת מצד ההלכה לכסות את שוקה בשמלה ארוכה או ע"י גרביים. ואין זה מנהג גרידא אלא דין גמור. מצד הדין בין ספרדיות ובין אשכנזיות צריכות לכסות גם את הירך וגם את השוק. ואין זה מנהג גרידא. לעניין כף הרגל עד היכן היא? הדבר תלוי במנהג. בבגדד נהגו שמגלים אף שני שלישי טפח מעל הקרסול. ולכן יש ללבוש שמלה ארוכה וניתן גם ללבוש גרביים ועדיף שיהיו צבועות או אטומות ולא שקופות. ואם הן שקופות אך לא לגמרי, מותרות.

שאלה: אשה שלובשת גרביים שקופות אך זה אינו צנוע כלל. האם מותר לברך כנגדה? תשובה: אם יש כיסוי שקוף, אף שאינו צנוע כל כך – תועיל עצימת עיניים. אם אין כיסוי אפילו שקוף – לא תועיל עצימת עיניים וצריך להסב את פניו.

שאלה: מאיזה גיל צריך להקפיד עם הבנות על לבישת גרביים? תשובה: י"א שצריך להלביש בנות גרביים מגיל 3 (משנה ברורה) ולפי בן איש חי פרשת בא, ולדעת חזון איש מגיל 9-8. ועיין בספר ההלכה ח"ב עמוד כ"ה אות כ"ט. וכמו שסיימתי שם שראוי לחנכם ללבוש בגדי צניעות כבר מגיל רך.

יב. שאלה: האם מותר לשמוע ברדיו חדשות מפי אשה? והאם מותר לשמוע מהרדיו שירת אישה? תשובה: מותר לשמוע חדשות מפי אשה ברדיו. שירים שמצד הדין מותר לשומעם, אסור לשומעם, אפילו ברדיו, מפי אשה. עיין ב"ספר הלכה" לראש"ל ח"ב עמ' כ"ח סע' מ"ב וסע' מ"ד. וראה בית שמואל אה"ע סי' כ"א ס"ק ד', בא"ח בא ש"ר אות י"ג (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 332-333).

יג. שאלה: בשיעור לוין מפרשת וירא בענין "קול באשה ערוה" כתב הרב: "…כשאשה עומדת לנאום בפני ציבור והיא מניעה את ידיה ואת רגליה בודאי שיש בזה איסור… למרות שהיא לא שרה". ושאלתי שלפי זה דוקא כאשר מניעה ידיה ורגליה אך אם עומדת ישר לא יהא אסור, ולכאורה יהא אסור כיון שעומדת במרכז הבמה ומקריאה טקסט ועיני כל מופנות אליה. תשובה: אם לשם לימוד תורה – בסדר.

יד. שאלה: האם לאשה שעובדת עם זקנים וזקנות ועושה להם פעילות שונה, כולל הקראה, שירה והצגה – האם יהא אסור לה לעשות כן בגלל "קול באשה ערוה", או שניתן להקל? תשובה: שירה לא.

טו. שאלה: ביישוב בו אני גר יש ילדה בת 4 שנולדה עם בעיות מסוימות, כדי להצילה משיתוק יש צורך להפעילה בתרגילים פיזיותרפיים – האם מותר לי, כגבר, לסייע לאותה ילדה? תשובה: מותר לסייע לילדה בת 4 הזקוקה לעזרה, כיון שהכוונה למעשי חסד וריפוי [וראה חזו"א או"ח סי' ט"ז ס"ק ח'].

טז. שאלה: אני בן ישיבה ונהוג אצלנו במשפחה שקרובות המשפחה מתנשקות עם קרוביהן. האם מותר לי כבחור ישיבה לעשות כן. ומה הדין למי שלא לומד בישיבה. ומה לעשות אם הן מנשקות אותי? תשובה: בשו"ע (אה"ע סי' כ"א סע' ז') כתוב: "המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין ליבו של אדם נוקפו עליהם כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם, אע"פ שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טיפשים, שאין קרבים לערוה וכו', חוץ מהאב לביתו ומהאם לבנה וכו'".

ולפי זה יש למנוע כל חיבוק ונישוק הנהוגים כיום, אולם יש להזהר לעשות כן בשפה ברורה ובנעימה ולהסביר להן שאין הכוונה לפגוע בהן, אלא שההלכה אוסרת. ובפרט שדבריך נכונים שיש לחשוש לחילול ה' אם יראו בן ישיבה מחבק ומנשק נשים. וילמדו ממנו היתר לדבר אסור. וכבר הוזהרנו "חכמים היזהרו בדבריכם" וכל שכן במעשיכם.

אולם נהגו להתיר לאם וסבתא לנשק כי זה דרך כבוד ואין בכך חשש להרהור וכו', ויש להם על מה שיסמכו (עיין לרמ"א שם סע' ה' ולאוצר הפוסקים שם).

שאלה: מה הם גדרי הריחוק מבתו גדולה, כגון חיבוק ונישוק ולהחזיק בידה? תשובה: מן הדין מותר, ואפילו היא נשואה. ומ"מ מידת חסידות לאסור בהכל.

שאלה: האם מותר לשבת בין שתי נשים? אח בין שתי אחיותיו? תשובה: אם הן יושבות והוא בא – לא ישב ביניהן, אבל בין אחיותיו – מותר.

א.  כיום ישנם זקנים שמביאים להם עובד זר כדי לסייע להם. ואם יש לאדם עובדת זרה והוא נשאר עמה לבד בבית, זה ייחוד. כדי להימנע מאיסור זה טוב שיתן לשכנו את מפתחות ביתו ויבקש ממנו שיכנס לביתו בכל שעה שיחפוץ.

ב. סב עם נכדתו או סבתא עם נכדה – מותר. אח עם אחותו באופן קבוע – יש אוסרים (עיין עוי"ח שופטים א'-ב').

ג. לדעת השולחן ערוך אין לאשה להתייחד גם עם הרבה אנשים, אלא אם אחד מהם הוא בעלה.

ד. אין לאיש להתייחד אפילו עם הרבה נשים, אלא אם אחת מהן אשתו. ושלושה גברים עם שלוש נשים יכולים להתייחד, ובלבד שהם כשרים, וסתם אנשים כשרים הם (שו"ע אה"ע כ"ב סע' ה'-ו').

ה. שאלה: מהו הכלל לגבי איסור ייחוד במקום רגיל או ברחוב שאין בו עוברים ושבים? תשובה: אם באופן סדיר אנשים עוברים או באים בכל רבע שעה – יש בזה דין ייחוד ואסור, אך אם יש אפשרות שבני אדם יעברו שם בפחות מזמן זה – מותר. והוא הדין ברחוב שאין בו עוברים ושבים כלל – אסור ללכת בו, אך אם יש אפשרות סבירה שאנשים או רכב יעברו שם (בכל רבע שעה, כנ"ל) – מותר (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 229-228).

ו. דיני ייחוד הם רבים, ולכן יש לשאול מורה הוראה בדברים אלו.

ז. נוהגים כיום להקל בעניין זה, כי רבים לומדים בבתי הספר ולא באים לכלל ייחוד.

שאלה: הנני נהג אמבולנס בשכונה חדשה. פנו אלי מספר תלמידי חכמים בנוגע לבעיה הלכתית לגבי דין ייחוד באמבולנס. להווה ידוע לכבוד הרב, שהאמבולנס בנוי בצורה כזאת, שבצידו האחורי ישנם חלונות אטומים, שאינם מאפשרים לראות את הנעשה בתוך האמבולנס, ובצידו הקדמי, במקום בו יושב הנהג, יש חלונות שקופים. לדבריהם, יש בעיית ייחוד כאשר הנהג או החובש מגישים טיפול רפואי לחולה או ליולדת, השוכבת על המיטה בחלק האחורי של האמבולנס, כגון נתינת עירוי או חמצן.

לכן הם העלו הצעה להחליף את החלונות האטומים בחלונות רגילים עם וילון, כך שבמקרה וצריך להגיש טיפול לחולה יוכלו לפתוח את הוילון, כך האמבולנס יהפך ל"פתח פתוח לרשות הרבים". כששאלתי אותם מה לעשות במקרה של יולדת, אשר מסיבות ברורות אינה רוצה שהאמבולנס ייהפך ל"פתח פתוח לרשות הרבים", נאמר לי, שיש להכניס אדם זר נוסף לאמבולנס, כך שאיסור הייחוד יהיה רק מדרבנן. ידוע לכולם שהאמבולנס משמש כבית חולים נייד המוזעק בכדי להציל חיים. האם בכלל יש בעיה של ייחוד והגבלות במצבים של פיקוח נפש והצלת חיי אדם?

הנני מבקש את פסיקתך בעניין בעיית הייחוד באמבולנס, האם קיימת בעיה? האם עלינו לשנות את צורת האמבולנס? תשובה: באמבולנס אין בעיה של יחוד, וכשנעצר אמבולנס בצידי הכביש ע"מ לתת טיפול, הוא מעורר את תשומת לב כל האנשים העוברים ושבים, לפיכך אין בו כל בעיה של יחוד.

כמו"כ אין לחשוד שמא נהג האמבולנס יסטה מהדרך למקום שומם, כי זה דבר שלא שכיח.

בענין השאלה אם מותר לנהג או לחובש להגיש לחולה טיפול של חמצן, עירוי וכו' – מותר בשופי, ואין לחשוש בזה לשום דבר (שו"ת הרב הראשי, תש"נ-תשנ"ג, עמ' 223-222).

שאלה: אני מתנדבת במגן דוד אדום. קורה לעיתים שאני נוסעת לבד עם נהג האמבולנס כדי להגיש עזרה ראשונה. האם דבר זה מותר מבחינה הלכתית? תשובה: אם כוונתך, שהנך נוסעת עם נהג להגיש עזרה – אם הנסיעה היא ביום, במקום שנוסעים שם כלי רכב נוספים, אין בזה איסור ייחוד. אך בלילה, במקום שבו אין עוברים ושבים, יש בזה משום איסור ייחוד (ראה שו"ע אה"ע סי' כ"ב סעי' ה' ורמ"א שם, ונו"כ שם). אם כוונתך, שהנך מגישה עזרה לפצוע הנמצא באמבולנס בנוסף על הנהג – הדבר מותר.

אם אין עירוב של גברים ונשים בקורסים בהם לומדים עזרה ראשונה, כמו בארגון "הצלה" – אז ראוי שגם בנות ונשים תשתתפנה בהם (שו"ת הרב הראשי, תשמ"ח-תשמ"ט, עמ' 311-310).

שאלה: אדם העובד בתפקיד נהג באיזור הר חברון ובין היתר מוביל נשים בכבישים אשר אין התחבורה שם באופן רצוף, האם אין בדבר זה בעיה של 'ייחוד'? האם יש דרך להמנע מכך? תשובה: בענין נסיעה ברכב בלילה עם נשים: אם אדם נוסע בכבישים ראשיים, אין בעיה מדין ייחוד, אך בכביש צדדי שאין בו תחבורה יש דין ייחוד.

כדי להמנע מאיסור זה יש לפרסם בין כל תושבי האזור שכל רכב העומד בלילה בצדי הדרך יש להאיר עליו עם אורות המכונית, וממילא יימנעו הנוסעים לעמוד בצדי הדרכים בלילה.

שאלה: אני הומאופטית במקצועי, ויש גם גברים הבאים לטיפול. אמנם אין מגע, אך לעיתים יש צורך בחשיפת פרטיים מאוד אישיים. יש מצבים שבני הזוג מסוכסכים והבעל אינו רוצה שאשתו תדע שהוא מקבל טיפול או שתדע פרטים מסוימים ולכן אינה באה עמו. מבחינה מקצועית מאוד חשוב שהמטופל ירגיש בנוח לחשוף פרטים אישיים, ואם הדלת תהיה פתוחה עלול הדבר להפריע להרגשתו. כיצד נפתור את בעית היחוד? תשובה: אפשר לסגור הדלת ובלבד שיהא אדם אחר, איש או אשה שיוכלו להכנס מפעם לפעם. לא לנעול.

ח. אין להריח בבשמים שעל אשה ואפילו אחרי הורדתם, אבל לקנות בחנות המיוחדת לבשמי נשים וכדומה – מותר (שו"ע אה"ע כ"א סעי' א'. ושו"ע או"ח רי"ז סע' ד' וכה"ח שם).