מבית דרכי הוראה לרבנים

פרק מד – הלכות יין להבדלה, כוס הבדלה

תוכן הספר

משקה להבדלה

הבדלה על היין

א – חז"ל הרבו לשבח את המבדיל על היין. וכך אומרת הגמרא[1]: "אמר רבי יוחנן: שלשה מנוחלי העולם הבא, אלו הן: הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והמבדיל על היין במוצאי שבתות. מאי היא – דמשייר מקידושא לאבדלתא". וכתב הטור[2]: "ר' צדוק אומר: כל מי שאינו מבדיל על היין במוצ"ש או שאינו שומע מאחרים שמבדילין – אינו רואה סימן ברכה לעולם, אבל המבדיל על היין או שומע מאחרים שמבדילין – הקדוש ברוך הוא קוראו קדוש ועושהו סגולה, שנאמר: 'והייתם לי סגולה מכל העמים', ואומר: 'ואבדיל אתכם מן העמים'".

יין לכתחילה

ב – לכתחילה יש להבדיל על יין או על מיץ ענבים ולא על "חמר מדינה" [ראה לקמן מהו "חמר מדינה"][3]. ותיקנו חז"ל את ההבדלה על היין, מכמה שטעמים: א. משום שזמן ה"הבדלה" הוא זמן הירידה משליטת קדושת השבת אל זמן הדין, והיין רומז למידת הדין, ומבדילים על היין כדי למתק את מידת הדין בברכת ההבדלה. ב. משום שהיין עולה בגימטריה 70, והוא רומז לשבעים אומות העולם שיכנעו תחת השכינה[4].

שיעור רביעית

ג – צריך להבדיל על כוס יין בשיעור רביעית הלוג = 86 גרם, ולחזון איש = 150 גרם[5].

אין לו שיעור רביעית

ד – אדם שחסר לו מעט יין לרביעית הלוג – יכול להוסיף מעט מים כדי להשלים לרביעית. אמנם, על פי הקבלה – אין מוסיפים מים על היין בכוס של הבדלה[6], ולכן צריך לשים את המים בכוס תחילה ועליהם להוסיף את היין. לחליפין ניתן להוסיף המים לבקבוק היין זמן מה לפני ההבדלה ולמזוג ממנו לכוס סמוך להבדלה[7].

טעם יין

ה – המוסיף מים ליינו – צריך להקפיד שגם אחרי שהוסיף את המים יהיה טעמו טעם יין, ושיהיה בו לדעת הספרדים לפחות 51% יין ולדעת האשכנזים לפחות 20% יין[8].

יין שהחמיץ

ו – מי שהבדיל על היין וכשבא לשתות גילה שהחמיץ היין – אינו מבדיל שנית, אפילו אם יביאו לו יין אחר [ברכת ההבדלה אינו מברך שנית], משום שיש דעה שיוצא ידי חובת ברכת הבדלה גם בלא כוס, ואע"פ שאין אנו פוסקים כן, מידי ספק לא יצאנו, ואפשר שכבר יצא ידי חובה וסב"ל[9], ומשום שאינו מברך ברכת ההבדלה אין סיבה לברך שוב "בורא פרי הגפן"[10].

ז – יין שריחו רע – עיין בהלכות קידוש (לעיל פרק י"ז סעי' ט"ו).

כוס של ברכה

ח – כל הדינים[11] הנוהגים בכוס של ברכת המזון נוהגים בכוס של הבדלה[12] (ע"כ צריכה הכוס להיות שלמה, מודחת ומלאה)[13].

הדחה ושטיפה

ט – יש לשטוף את כוס ההבדלה מבחוץ ולהדיחה מבפנים לפני שנותן לתוכה את היין להבדלה.

כוס שאינה פגומה

י – כוס של הבדלה צריכה להיות כוס שאינה פגומה, כלומר שנתנו בה יין שלא שתו ממנו ישירות, לא מן הבקבוק שבו היה ולא מן הכוס עצמה[14].

יא – מי שיש לו כוס יין פגומה וכוס שיכר מתוקנת – יבדיל על כוס היין הפגומה ולא על כוס השיכר המתוקנת בשל חשיבות ההבדלה על יין דווקא[15], ואם יכול – יתקנו ע"י הוספת יין או מים.

כוס מלאה

יב – צריך להבדיל על כוס מלאה, ועל כן גם אדם שיש לו כוס ששיעורה יותר מרביעית הלוג – צריך למלאת אותה עד סופה.

יג – יש לו כוס גדולה להבדלה, ולמרות שיש בה רביעית יין אין היין מגיע עד סופה ואין לו די יין למלא את הכוס עד סופה – יניח בתוכה אגוז או סוכריה[16] וכדו', כדי שיגיע היין עד סופה[17]. אם אינו יכול לעשות כן – יוסיף למלאת אותה במים עד סופה, אך לא יוסיף מים באופן שיהיה היין פחות מ51% מן הכוס[18].

יד – תנאים אלו יש להזהר בהם לכתחילה, אך בדיעבד – יוצא ידי חובת ההבדלה גם בלעדיהם[19].

סימן ברכה

טו – נוהגים למלא את כוס ההבדלה עד סופו ולהוסיף מעט עד שיישפך, לסימן ברכה[20].

יין שביעית

טז – יין שביעית – מותר לשפוך לכוס מעט יותר מתכולת כוס ההבדלה[21].

יז – דיני מזיגת הכוס, אחיזתה והגבהתה הנוהגים בכוס הקידוש נוהגים גם בכוס ההבדלה. וראה בהרחבה בדיני קידוש בפרק י"ז. ומכל מקום, בדינים אלה יש להיזהר לכתחילה, אך בדיעבד גם אם לא נזהר בהם – יוצא ידי חובת הבדלה.

"חמר מדינה"

אין לו יין להבדלה

יח – אדם שאין לו יין להבדלה צריך להתאמץ להשיג יין להבדלה, ובכלל זה לבקש יין משכנו וכן ללכת עד מרחק הליכת מיל [18 דקות] או נסיעה בזמן זה כדי להביאו משם בעיר גדולה. אינו יכול לבקש משכנו או להשיג יין במרחק הליכת מיל – יכול להבדיל על "חמר מדינה"[22].

"חמר מדינה"

יט – "חמר מדינה" פירושו היין שנהוג לשתות באותו מקום. אלא שנחלקו בהגדרת "חמר מדינה" – יש אומרים שהגדרת "חמר מדינה" חלה רק על משקה משכר, אך משקה שאינו משכר – אינו בגדר "חמר מדינה"[23]. ויש אומרים שכל משקה חשוב[24] המוגש שמגישים לאורחים נקרא "חמר מדינה", אפילו שאינו משכר[25]. ולכן אדם שאין לו יין להבדלה – יבדיל לכתחילה על משקה משכר[26] [כגון: עראק, קוניאק, בירה לבנה[27] וכדו']. אין לו משקה משכר – יבדיל על בירה שחורה. אין לו בירה – יכול להבדיל על מיץ תפוזים או אפילו על "קוקה קולה"[28]. בשעת הדחק – מותר להבדיל על קפה [ולדעת חכמי האשכנזים קפה הוי "חמר מדינה"[29]]. ולכל הדעות – אין מבדילים על מים, כיון דלא חשיבי[30].

הבדלה על תה

כ – דעת הרב "ערוך השולחן"[31] שמותר להבדיל על תה מכיון שמי התה מבושלים ואינם כמים רגילים שאין מבדילים עליהם. אמנם, להלכה – אין להבדיל על תה[32].

הבדלה בלא כוס

כא – מי שאין לו כוס של יין כלל, וגם מחר לא יהיה לו – לא יברך את ברכת ההבדלה בפני עצמה בלא כוס, אלא יסמוך על ההבדלה שבתפילה[33].

הבדלה על הפת

כב – כתב השו"ע: "ואין מבדילין על הפת"[34]. והטעם מדוע לא מבדילים על הפת אך כן מקדשים על הפת הוא, כיון שלגבי קידוש אין קידוש אלא במקום סעודה ולכן הסעודה קשורה לקידוש, אבל הבדלה אינה קשורה לסעודה כלל[35].

כשאין מספיק יין

כג – אדם שיש לו כמות מצומצמת של יין שאינה מספיקה גם לקידוש וגם להבדלה – יקדש על הפת וישמור את היין להבדלה[36].

כד – יש לו כמות מצומצמת של יין שאינה מספיקה לקידוש ולהבדלה ו"חמר מדינה" – יקדש על היין ולא על הפת ויבדיל על "חמר מדינה"[37].

כשאין יין במוצ"ש שהוא יו"ט

כה – מוצאי שבת שחל בו ליל יו"ט ואין לו יין, נחלקו הפוסקים אם יקדש יקנה"ז על שכר או על הפת. והספרדים נוהגים – לקדש יקנה"ז על השכר, והאשכנזים נוהגים – לקדש יקנה"ז על הפת. ומה טוב אם יחזר אחר יין ויקדש עליו.

 


 

 

[1] פסחים (קי"ג ע"א), ובמשנ"ב (שם ס"ק ח'), וז"ל: "ואם יש לו יין – הוא קודם לכל המשקין", עיי"ש.

[2] טור (סי' רצ"ו).

[3] רמ"א (סי' רצ"ו סעי' ב'). אם במוצאי שבת אינו יכול לשתות יין או אין לו יין – ישתה מיץ ענבים, ואם אין לו מיץ ענבים – ישתה "חמר מדינה", וראה סעי' י"ח.

[4] וראה כה"ח (סי' רצ"ו ס"ק כ"ד), וז"ל: "מכל מקום נראה לפי סודם של דברים דיין פגום יותר טוב מהשכר, דלא על חנם קבעו רז"ל הבדלה על יין, והוא משום דיין רומז אל בחינת הדין כידוע, ובעי לאכפייא יתיה על ידי הברכה במוצאי שבת שהוא התחלת ממשלתם, ועוד יי"ן גימטריא שבעים כנגד שבעים שרים ובעי לאכפייא יתהון תחות שכינתא".

[5] בא"ח (ש"ר פרשת צו סעי' כ"ט), מאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק י"א סעי' מ"ב). וראה לעיל הל' קידוש פרק י"ז סעי' כ"ב-כ"ג: "דין היין והכוס של קידוש".

[6] כתב בפרי עץ חיים (שער השבת – פרק כ"ד), וז"ל: "ממורי ז"ל – שלא למזוג כוס יין של הבדלה". וכן הביא הכה"ח (סי' רצ"ו ס"ק ז'), וז"ל: "וכתב בשער הכוונות כי אין להטיל מים בכוס של הבדלה בשום אופן. וכן כתב בספר פרי עץ חיים שער ח"י פרק כ"ד. ונראה דהיינו דוקא בדאפשר, אבל בדלא אפשר, כגון שאין לו כי אם פחות מרביעית וצריך להטיל בו מים כדי להשלימו לרביעית – לא יבטל ההבדלה משום זה".

[7] ועיין כה"ח (סי' רצ"ו ס"ק ז') שבדלא אפשר התיר גם למזוג מים לכוס. וכל זה אם היין מזוג ואי אפשר להוסיף לו מעט מים, אבל אם אפשר – יתן בו מעט מים ותתקן הפגימה, כמ"ש בסוף סימן קפ"ב, יעו"ש.

[8] ראה שו"ע (סי' רע"ב ס"ה), ז"ל: "יין חי, אפי' אם הוא חזק דדרי (פי' שראוי למזוג) על חד תלת מיא – מקדשים עליו; ומ"מ יותר טוב למזגו, ובלבד שיהא מזוג כראוי. הגה: ויינות שלנו יותר טובים הם בלא מזיגה (טור)". משנ"ב (שם ס"ק י"ד), וז"ל: "היינו שלא יחלישנו יותר מדאי. והמברכין על היין שאין בו אלא מתיקות בעלמא וטעמו כמים – מברכים לבטלה ואינם יוצאין ידי קידוש [ח"א]". וכ"כ הכה"ח (שם ס"ק ל"ב). וראה בשו"ע (סי' ר"ד סעי' ה'), ז"ל: "נתן בהם מים, אם נתן שלשה מדות מים ומצא ארבעה – הוה ליה כיין מזוג ומברך בורא פרי הגפן. אם מצא פחות, אע"פ שיש בו טעם יין – קיוהא בעלמא הוא ואינו מברך אלא שהכל. והיינו ביינות שלהם שהיו חזקים, אבל יינות שלנו שאינן חזקים כל כך, אפילו רמא תלתא ואתא ארבעה – אינו מברך עליו בפה"ג, ונראה שמשערים בשיעור שמוזגים יין שבאותו מקום". וברמ"א שם, ז"ל: "ובלבד שלא יהא היין אחד מששה במים, כי אז ודאי בטל". ובמשנ"ב (שם ס"ק כ"ט) כתב, וז"ל: "יין גופא שיצא מדריכת ענבים, אם שפך עליהם מים אפי' יותר משלשה חלקי' עד קרוב לששה – ג"כ יין גמור הוא וכדלקמי' בהג"ה, ובעינן רק שיהיה בו טעם יין שראוי לשתיה ע"י מזיגה זו ודרך בני אדם לשתותו במקום יין ע"י מזיגה זו, דאל"ה אמרינן דבטלה דעתו אצל כל אדם". וע"ע כה"ח (שם ס"ק ל"ב) שאין להקל כיום אם עירב רוב מים. ועי' עוד בשו"ת הרה"ר (תש"נ-תשנ"ג סי' ק"ג).

[9] ולכו"ע מה שאומרים את נוסח ההבדלה על הכוס, היא מדרבנן.

[10] עי' כה"ח (סי' רצ"ו ס"ק כ"א), וז"ל: "מי שבירך כל ברכות ההבדלה על הכוס וכשטעמו נמצא חומץ – מביא כוס יין אחר ומברך בורא פרי הגפן, והמבדיל, ובורא מאורי האש – יצא ידי חובה ואין צריך לחזור ולברך. הרב חיד"א בספר חיים שאל חלק א' סימן ע"ד אות מ"ג. אמנם לפי מה שכתב הטור בשם פרקי רבי אליעזר דמי שאין לו יין – יכול לומר ברכת ההבדלה בלא כוס, נראה בכהאי גוונא דיצא בדיעבד ואין צריך להביא עוד כוס אחר. ואף על גב דכתב הטור ובית יוסף דלא קיימא לן כההיא דפרקי רבי אליעזר, יש לומר היינו לכתחלה, אבל אם כבר בירך יש לומר דיצא. ועוד כיון דהבדלה דרבנן. ואפילו למאן דאמר דאורייתא, לכולי עלמא על הכוס היא מדרבנן, כמו שכתבנו אות א', זה שכבר בירך אף על פי שהכוס היה חומץ – מדאורייתא יצא, כיון שמן התורה אין צריך כוס, ואם כן אם יביא כוס אחר ולחזור ולברך – חיישינן לברכה לבטלה, ושב ואל תעשה עדיף", עכ"ל, ויש החולקים וס"ל שאין בזה חשש ברכה לבטלה, וראה בשו"ת הרדב"ז (סי' תל"ז), ובמטה יהודה (סי' רע"א ס"ק ט"ו).

[11] ברכות (נ"א ע"א), וז"ל: "אמר רבי זירא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה: טעון הדחה, ושטיפה, חי, ומלא, עיטור, ועיטוף, נוטלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומגביהו מן הקרקע טפח, ונותן עיניו בו; ויש אומרים: אף משגרו במתנה לאנשי ביתו. אמר רבי יוחנן: אנו אין לנו אלא ארבעה בלבד: הדחה, שטיפה, חי, ומלא. תנא: הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ".

[12] ראה בית יוסף (סי' רצ"ו), וז"ל: "ואף על גב דבגמרא לא אמרו אלא כוס של ברכה, קידוש והבדלה בכלל כוס של ברכה הם, וכן משמע מדברי הרי"ף שם (כ"ב ע"ב) ומדברי הרמב"ם בפרק כ"ט (הט"ז), ובסימן קפ"ב נתבארו דיני כוס פגום". ועיין בית יוסף (סי' רע"א אות י'), וכן כתב משנ"ב (סי' רע"א ס"ק מ"ב).

[13] וראה עוד בדינים אלו בהרחבה בהלכות קידוש פרק י"ז סעי' כ"ב והלאה.

[14] שו"ע (סי' רצ"ו סעי' א'), וז"ל: "וצריך ליזהר שלא יהא הכוס פגום".

[15] רמ"א (סי' רצ"ו סעי' ב'), וז"ל: "וטוב יותר להבדיל על כוס פגום של יין, מעל שכר (אבודרהם)". וכך כתב כה"ח (שם ס"ק כ"ד), והובא לעיל הערה ד', עיי"ש.

[16] משנ"ב (סי' קפ"ב ס"ק י"ט), וז"ל: "או שזרק לתוכו פירור פת להגביה היין שיהא הכוס מלא שאצ"ל מלא כולו מיין, כי די ברביעית רק שלא יהא הכוס חסר וכדלקמיה". וכן הוא בכה"ח (שם ס"ק ל"ו).

[17] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ח'). בעניין זה זכורני כאשר הייתי פעם בשבת בחיפה, ובמוצאי שבת הייתי צריך לחזור לירושלים, ולא היה לי יין להבדלה. יצאתי לחפש קיוסק, וביקשתי מבעל הקיוסק בירה. הוא מזג לי, ואני רואה שהוא מחזיק את הבקבוק גבוה מעל הכוס, כך שחצי מהכוס היתה מלאה בבירה, ומחציתה השניה ריקה ויש בה רק קצף של הבירה, והרי צריך להקפיד שתהיה כוס מלאה. התביישתי לבקש מבעל הקיוסק עוד בירה, שלא יאמר שהרבנים קמצנים ונצלנים, ולכן ביקשתי ממנו שימכור לי כמה סוכריות טופי, והוצאתי את הסוכריות מהנייר והכנסתי אותם לכוס, ואז הבירה עלתה על גדותיה. בעל הקיוסק שראה את מעשיי לא הבין, וחשב שמא אני עושה מעשי כשפים, והנה הוא רואה שאני נוטל את הכוס ומברך, אבל אני מברך ברכה ארוכה מאוד, והוא ניגש אלי ואמר לי: תראה, אני רגיל לראות שמברכים ברכה קצרה, אבל אתה לא די בכל מעשיך המוזרים, אלא עוד אתה מברך כזו ברכה ארוכה – אתמהה. אמרתי לו: אני ברכתי ברכת שהכל על הבירה, ואחר כך ברכת המבדיל, והיא ברכה ארוכה. ואז הוא נזכר שגם הסבא שלו היה נוהג כן במוצאי שבתות והיה מברך "ברכה ארוכה כזאת". כשבאתי לשלם לו הוא לא רצה לקבל תשלום, בטענה שזיכיתי אותו – אבל אני אמרתי לו שהאר"י הקדוש אומר שעל מצוות בעולם הזה צריך לשלם, ועל כן הצעתי לו פשרה שיקח לפחות חצי מחיר.

[18] למנהג הספרדים. ולמנהג האשכנזים די שיהא שיעור יין של 20%, וראה לעיל סעי' ד' היאך מוסיפים מים ע"פ הקבלה.

[19] לענין "פגום" כתב הרשב"ם (פסחים ק"ו ע"א ד"ה "קפיד"), וז"ל: "ומיהו אם אין לו אלא יין פגום – מקדש עליו, דקפיד לכתחלה משמע". וכן פסק השו"ע (סי' קפ"ב סעי' ז'), וז"ל: "בשעת הדחק מברכין על כוס פגום". ולענין "מלא" כתב השו"ע (סי' רע"א סעי' י'), וז"ל: "אם אין לו אלא כוס אחד – מקדש בו בלילה ואינו טועם ממנו, שלא יפגימנו, אלא שופך ממנו לכוס אחר וטועם יין של קידוש מהכוס השני, ולמחר מקדש במה שנשאר בכוס ראשון", עכ"ל. וביאר הכה"ח (שם ס"ק ע'), וז"ל: "משמע דמקדש בכוס זה עצמו אף על פי שאינו מלא. ואף על גב דלעיל סעיף יו"ד כתב דצריך לקדש על הכוס מלא, היינו דוקא למצוה מן המובחר, אבל אינו מעכב. ומכל מקום אם אפשר גם הכא יש ליתנו בכוס קטן מן הלילה כדי שיהיה מלא", עכ"ל. וכן כתב המשנ"ב (שם ס"ק נ"ב). ולענין "שלם" כתב השו"ע (סי' קפ"ג סעי' ג'), וז"ל: "צריך לחזור אחר כוס שלם". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק י'), וז"ל: "מלשון זה משמע דהוא רק לכתחלה ואין עיכוב בדבר".

[20] רמ"א (סי' רצ"ו סעי' א'), משנ"ב (סי' רצ"ו ס"ק ה'), כה"ח (שם ס"ק י').

[21] ראה שו"ת מאמר מרדכי ח"ה (ושבתה הארץ פרק י"ג סעי' מ"ב-מ"ג).

[22] [הערת העורך – כמו שמצינו גבי רחיצת ידיו במים לפני התפילה שיחזר על מים עד מרחק מיל, כמובא בשו"ע (סי' צ"ב סעי' ד'). מיהו ראה כה"ח (סי' קפ"ב ס"ק ו') שהביא דעות בנושא זה] ראה פרק י"ז סעי' כ'.

[23] שו"ת הלק"ט (ח"א סי' ט').

[24] עי' שו"ע (סי' רצ"ו סעי' ב'), וז"ל: "אבל על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה, וה"ה לשאר משקין, חוץ מן המים", עכ"ל. ובמשנ"ב (סי' רצ"ו ס"ק י'): "אף אם רוב שתיית המדינה הוא מן המים, משום דלא חשיב".

[25] בשו"ע הרב (סי' קפ"ב סעי' ג') כתב, וז"ל: "וכל זה במשקים חשובים כשכר וכיוצא בו, אבל משקים גרועים, כמו מה שקורין במדינות אלו (קווא"ס) או (בארש"ט) – אין להם חשיבות יותר ממים, ואין מברכים עליהם ברכת המזון, אפילו במקום שדרך רוב אנשי העיר לקבוע סעודה עליהם. ואצ"ל קידוש והבדלה, לפי שאינו נקרא חמר מדינה אלא מה שיש לו חשיבות באותה מדינה, כעין חשיבות יין בכל המדינות". ועוד (סי' תע"ב סעי' כ"ט) כתב: "וכל זה במי דבש וכיוצא בו משאר משקין החשובים, שהרי הם באותו העיר במקום יין, אבל שאר משקין הגרועין, כגון: מי תפוחים (שקורין עפי"ל טראנ"ק) ומי זנגביל שקורין (אינגב"ר וואש"ר) ומי שורש שקורין (לאקרי"ץ), אע"פ שרוב שתיית הבינונים באותה העיר היא ממשקים הללו, מכל מקום כיון שאינן משקין חשובין – הרי הן כמו מים, שאף שרוב שתיית העיר הוא מים, אין נוטלין אותן לכוס של ברכה".

[26] בתנאי שיכול להבדיל על כוס שמכילה רביעית ולשתות כשיעור הנצרך. וראה ט"ז (סי' ר"י ס"ק א'), וז"ל: "והשותה פחות מרביעית. נ"ל דיין שרף שבמדינתנו אינו בכלל זה, דבזה א"א לשתות רביעית הלוג שהוא ביצה ומחצה, וא"כ אזלי' בתר שיעור השתיה לרוב בני אדם בזה… ה"נ ביין שרף שאם שותה כדרך שבני אדם שותין בפעם אחד או אפי' בשתי פעמים כשאין הפסק ביניהם כשיעור שתיית רביעית, כדאיתא בסי' תרי"ב, דבהא מצטרפין ב' השתיות להדדי לכשיעור ואז אע"פ שאין שם רביעית הלוג, מ"מ כיון שראוי למזוג מים וישתה רביעית וא"א לשתות רביעית לסתם אדם, קרינן ביה שפיר ושבעת. ובלא"ה יש צד דבנ"ר א"צ (רביעית) דהא התוס' מספקא להו בזה, נוכל לסמוך ולומר דה"ל כאלו שתה רביעית בי"ש וחייב בברכה אחרונה, כנלע"ד". אמנם המחזיק ברכה (סי' ק"צ ס"ק ג') כתב, וז"ל: "אין לברך אחר יין שרף עד שישתה רביעית". וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק י"ד), וז"ל: "עוד הסכימו דאין חילוק בין שאר משקין ובין יין שרף, אע"פ דביי"ש מייתבא דעתיה דאינשי בפחות מרביעית, דלא חילקו חכמים בשיעורן, ודלא כט"ז לקמן בסימן ר"י". וע"ע בכה"ח (סי' רצ"ו ס"ק ט"ז) ובמשנ"ב (שם ס"ק ו').

[27] וע"ע בכה"ח (סי' קפ"ב ס"ק ז'), משנ"ב (שם ס"ק ט') בענין אם יש לו שני מיני משקין, כגון: שכר ומי דבש, מה יעדיף.

[28] יש אומרים שרק ויסקי או בירה נקרא "חמר מדינה", אבל על "קוקה קולה" א"א לעשות הבדלה. אמנם פעם כשהיו באים אורחים היו מביאים להם קפה וחלב, כחלק מהגשה שמגישים לאורחים, אבל היום כבר הפסיקו בכך כי עד שיעשה קפה וחלב יקח זמן, וכיום בקבוק קולה הוא מוכן להגשה וטוב להבדלה, כיון שרגילים להגיש משקה זה לאורחים חשובים וכן בסעודות חשובות. וראה עוד בהערה כ"ה.

[29] ראה מנחת שבת (סי' צ"ו ס"ק ט'). וראה עוד לענין חלב בברכי יוסף (סי' רצ"ו סעי' ג'), וז"ל: "רבים הבינו מלשון זה דמצי להבדיל על החלב ועל השמן, והוא טעות, דהא דקאמר: וה"ה לשאר משקים, היינו כשהמשקה הוא חמר מדינה, וקאי אמאי דסמיך שכתב על השכר: מבדילין אם הוא חמר מדינה, ועל זה כתב: וה"ה לשאר משקין, דהיינו כשהמשקה הוא חמר מדינה", עכ"ל.

[30] שו"ע (סי' קפ"ב סעי' ב'), וז"ל: ואם אין יין מצוי באותו מקום והשכר או שאר משקין הוו חמר מדינה, מברכין עליהם, חוץ מן המים. משנ"ב (סי' קפ"ב ס"ק י'), וז"ל: אף על פי שרוב שתייתן מים אין מברכין עליו וה"ה קווא"ס ומי בארש"ט אף על פי שרוב שתית ההמונים מהם אפ"ה לא חשיבי יותר ממים.

[31] ערוך השולחן (סי' ער"ב סעי' י"ד), וז"ל: "ויותר מזה ראינו לגדולים שעשו הבדלה על חלב או על תה מתוק, אע"ג דוודאי לא שייך לקרותן חמר מדינה, אך מפני הלחץ זו הדחק, כגון: שאין לו יין ולא שכר או שנזהר מחדש. והנה הקידושים עושים בלילה על הפת ובשחרית על היי"ש, אבל הבדלה שקשה לשתות אז יי"ש, בהכרח לעשות על איזה משקה, וחלב הוי משקה, וטה מתוק ג"כ שותים הרבה, דבאמת כשנדקדק אין אצלינו חמר מדינה כלל זולת יי"ש, דרוב בע"ב במדינתינו אין שותים בחול לא יין ולא שכר לכל סעודה, ומה שייך לקרותם חמר מדינה, ולכן בדחק גדול כזה די במה שרק שם משקה על זה. אמנם זהו וודאי דעל יין יותר טוב מכל המשקין, בין לקידוש בין להבדלה ובין על כוס של ברכה". וע"ע בספר טעמי המנהגים (הערות לסי' ת"ח).

[32] למרות שעל קפה אפשר כאמור להבדיל, מכיון שרישומו ניכר במים יותר מאשר בתה שהוא מים צבועים בלבד. וראה משנ"ב (סי' רצ"ו ס"ק י'), וז"ל: "ועל קווא"ס ובארשט (מים עם לימון) מוכח מט"ז בסימן קפ"ב וא"ר שם דאף בשעת הדחק – אין מברכין, דאף שההמונים שותין אותן, מ"מ לא חשיבי, וכמו מים הוא [ואף דעת המ"א שם דהעתיק דעת רש"ל להקל בשעת הדחק, היינו דוקא גבי כוס בהמ"ז, שאין בו חשש ברכה לבטלה, וכדמוכח בתשובת רש"ל משא"כ בהבדלה. ובח"א כתב דבשעת הדחק – יש להבדיל על משקה קווא"ס, ולא ידעתי טעמו. ואולי מיירי בשנעשה משקה חשוב כעין משקה שכר, וגם זה דוקא אם עיקר שתיית ההמון הוא מהמשקה הזה דאל"ה לא הוי חמר מדינה]", עכ"ל.

[33] ראה גמ' ברכות (ל"ג ע"א). שו"ע (סי' רצ"ו סעי' ג'), ז"ל: "אם אין לו יין ולא שכר ושאר משקין, י"א שמותר לו לאכול וי"א שאם מצפה שיהיה לו למחר – לא יאכל עד למחר שיבדיל". ובשו"ע (סי' רצ"ד סעי' ב'): "טעה ולא הבדיל בתפלה, ואין לו כוס בלילה וסובר שאף למחר לא יהיה לו – צריך לחזור ולהתפלל", עכ"ל. כה"ח (שם ס"ק ל'), וז"ל: "אבל אם אינו מצפה שיהיה לו למחר ביום אין מחייבין אותו להתענות עד ההבדלה לפיכך מותר לו לאכול אף במוצאי שבת מיד. רבינו זלמן שם", עכ"ל.

[34] שו"ע (סי' רצ"ו סעי' ב').

[35] בית יוסף (סי' רצ"ו סעי' ב'), וז"ל: וכתב רב עמרם (סדר ח"ב סי' ל"ט): ואנן לא סבירא לן הכי אלא אין מבדילין אלא על היין ואפילו על הפת אין מבדילין. כן כתבו התוספות (פסחים ק"ו ע"ב ד"ה "מקדש") והרא"ש בפרק ערבי פסחים (סי' י"ז), וכן הם דברי הרי"ף בפרק אלו דברים שבין בית שמאי (ברכות ל"ט ע"א) וכן הסכימו כל הפוסקים, ולא דמי לקידוש משום דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה (פסחים ק"א ע"א) פת מענינא דקידוש הוא אבל אינו מענין הבדלה", עכ"ל. וראה משנ"ב (שם ס"ק ז').

[36] שו"ע (סי' רצ"ו ס"ד), וז"ל: "מי שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהבדלה – יקנה להבדלה, משום דקידוש אפשר בפת".

[37] משנ"ב (סי' רע"א ס"ק נ"ו), ז"ל: "וי"א דקידוש הלילה עדיף מהבדלה, ואפילו לדעת השו"ע אם יש לו שכר להבדלה – מוטב לקדש על היין, דהא לכו"ע מבדילין אשיכרא, כמ"ש בסימן רצ"ו ס"ב, וקידוש אשכרא הרבה פוסקים אוסרים, וגם על הפת מחמיר ר"ת, ולכן אפילו בשחרית – טוב יותר שיקדש על היין אם יש לו שכר להבדלה [מ"א וש"א]". וכתב הכה"ח (שם ס"ק ע"ה), וז"ל: "ונראה דאפילו לדעת הרב בית יוסף, אם יש לו שכר להבדלה – מוטב לקדש על היין, דהא לכולי עלמא מבדילין אשיכרא, מיהו בבית הכנסת עדיף טפי להניחו להבדלה".

ספרים נוספים

מאמר מרדכי לימות החול

שו"ת הרב הראשי חלק א'

שו"ת הרב הראשי חלק ב'

שו"ת מאמר מרדכי חלק א'

שו"ת מאמר מרדכי חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק א'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ג'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ה'

מאמר מרדכי הלכות סת"ם

דברי מרדכי - ספר בראשית

דברי מרדכי - ספר שמות

דברי מרדכי - ספר ויקרא

דברי מרדכי - ספר במדבר

דברי מרדכי - ספר דברים

בית אליהו

ברית אליהו

דרכי טהרה

הגדה של פסח

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה