פרק מו – הלכות נר הבדלה

"בורא מאורי האש"

ברכת הנר במוצאי שבת

א – מספר טעמים נאמרו לברכת "בורא מאורי האש" במוצאי שבת:

* – אש נבראה במוצאי שבת – מובא בחז"ל בכמה מקומות שאש נבראה במוצאי שבת. בגמרא מסכת פסחים מובא[1]: "ובמוצאי שבת נתן הקב"ה דעה באדם הראשון, מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור". ובמדרש רבה[2]: "… כיון ששקעה החמה במוצאי שבת, התחיל החשך ממשמש ובא ונתירא אדם הראשון, שנאמר: 'אך חשך ישופני' – אותו שכתוב בו: 'הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב' בא להזדווג לי. מה עשה הקב"ה? זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה, ויצא מהן אור, וברך עליה, הדא הוא דכתיב: 'ולילה אור בעדני'. מה בירך עליה? 'בורא מאורי האש' אתיא כשמואל, דאמר שמואל: מפני מה מברכין על הנר במוצאי שבת? מפני שהיא תחילת ברייתה". א"כ טעם אחד לברכה על הנר במוצש"ק – מפני שתחילת ברייתה של האש היתה במוצש"ק.

* – חזרו להשתמש בה – במוצאי השבת הותר השימוש באש, אחרי שמשך כל השבת היה השימוש באש אסור, כפי שמביא המדרש שם: "רב הונא בשם רב ורב אבהו בשם ר' יוחנן אמר: אף מוצאי יום הכיפורים מברכים עליו, מפני ששבת האור כל אותו היום".

ברכת הנר

לשון רבים

ב – נוסח ברכת האש הוא: "בורא מאורי האש", בלשון רבים דווקא, ואין לאמרה בלשון יחיד. והטעם לכך שתיקנו לברך בלשון רבים הוא, שיש כמה גוונים ומיני אורות בשלהבת האש, וכן כמה מיני חלקים בנשמת האדם, וכל חלק בנשמת האדם [נפש, רוח ונשמה] נהנה מחלק אחר בשלהבת.

טעה בנוסח הברכה

ג – ברך ברכת האש בלשון יחיד, ואמר: "בורא מאור האש" – לא יצא ידי חובה וצריך לחזור ולברך[3].

ברכה ברוב עם

ד – היוצא ידי חובת הבדלה בהבדלת אחר – לא יברך ברכת הנר לעצמו אלא יטה אוזן לשמוע ברכת המבדיל. ולא טוב עושים המברכים בעצמם ברכת הנר, משום שבזמן שמברכים לעצמם ממשיך המבדיל בברכתו והם אינם מטים אזנם לשמעה. ואפילו אם ימתין המבדיל עד שיסיימו לברך – אין לעשות כן, משום שבברכת המבדיל לרבים מתקיימים דברי שלמה המלך ע"ה[4]: "ברב עם הדרת מלך[5].

השלהבת

ראיית שלהבת עצמה

ה – כל היוצאים בברכת הנר צריכים לראות את אור השלהבת. אפילו אדם העומד במקום סמוך לנר, כך שיכול ליהנות מאור הנר, צריך לראות את השלהבת עצמה, ואין זה מספיק לעמוד במקום שנהנה מאורה אך אינו רואה את השלהבת עצמה[6].

הבדלה ברוב עם

ו – צריך המברך להיזהר לראות את שלהבת הנר עצמה, במיוחד כשעושים הבדלה ברוב עם ומציבים את נר ההבדלה במקום מרוחק ממנו, ואין לברך עד שרואה את השלהבת עצמה ויכול להנות לאורה[7].

שלהבת נר שמאחרי זכוכית

ז – אין לברך ברכת הנר על להבה הנראית מאחורי מחיצת זכוכית, כגון להבת נר בעששית.

משקפיים

ח – מותר לברך על שלהבת גלויה ולהביט עליה דרך משקפיים [למרות שאין לברך על נר הנראה מאחורי זכוכית], משום שאין בכך חסרון וזלזול בנר, שהרי הזכוכית מכסה את עיניו ולא את אור הנר[8].

הנאה מאור הנר

נר שנהנה ממנו

ט – אין אדם מברך ברכת הנר אלא על נר שיכול ליהנות מאורו. ולכן, אין לברך על נר הנמצא במקום רחוק אלא על נר הנמצא בסמוך כל כך שאפשר ליהנות מאורו, כפי שכתב מרן בעל השולחן ערוך: "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו"[9].

גדר "יאותו לאורו"

י – נר שניתן ליהנות מאורו הוא נר הנמצא במרחק כזה שניתן לראות לאורו פרט קטן, כמו להבחין בין מטבעות שונים או להבחין במחוגי השעון ולומר את השעה [ללא אור החשמל][10].

נמצא בחדר אחר

יא – הנמצא בחדר אחד ונר ההבדלה בחדר אחר, או אפילו נמצא בבית אחד והנר בבית אחר ואור הנר גדול עד כדי כך שיכול ליהנות לאורו במקומו – יוצא בו ידי חובת נר הבדלה[11].

מצוה בשפע

יב – מצוה מן המובחר להתקרב אל הנר ביותר כך שיגיע האור למקומו בשפע רב[12].

ריבוי אור

יג – מעבר להדלקת נר ההבדלה עצמו, מצוה להרבות אור בבית במוצאי שבת כשם שמצווה להרבות אור בבית בכניסת השבת[13].

הנאת השומעים

יד – כשם שצריך המברך להיות סמוך לנר במקום שניתן ליהנות מן הנר, כך צריכים השומעים היוצאים ידי חובה, להיות במקום סמוך לנר שבו ניתן ליהנות מאור הנר.

הבדלה ברוב עם

טו – כאשר מבדילים בבית הכנסת ורבים צריכים ליהנות מאור הנר ואין כל הציבור יכול ליהנות מאור נר המברך – ידליקו נר נוסף[14] ויעמידו אותו סמוך לשומעים.

ברך על נר שאינו יכול ליהנות ממנו

טז – טעה וברך על נר שהיה במקום רחוק מכדי ש"יאותו לאורו" – בדיעבד אינו חוזר לברך, מכמה טעמים :

* – כיון שעיקר ברכה זו אינה על ההנאה מאור הנר אלא לזכר האש שתחילת בריאתה הייתה במוצ"ש.

* – כיון שמעיקר הדין א"צ לחזר אחר הנר, ואדם שאין לו נר – מבדיל בלא נר, ועל כן שב ואל תעשה – עדיף[15].

כשברך על נר מרוחק

יז – ברך על נר רחוק מכדי ש"יאותו לאורו" – טוב לחזור ולשמוע ברכת "בורא מאורי האש" מאדם שעדיין לא בירך, וליהנות מן האש כראוי[16].

כשאינו יכול לשמוע שוב ברכה

יח – ברך על נר רחוק ואין לו ממי לשמוע ברכת "בורא מאורי האש" – יברך בלי שם ומלכות וייהנה מאור הנר[17].

הנאה לפני הברכה

יט – מותר ליהנות מאור האש במוצאי שבת גם לפני שברכו "בורא מאורי האש", ואפילו אם לא אמרו "אתה חוננתנו"[18]. ואכן כך מנהג העולם, שרבים מתפללים ערבית של מוצ"ש מתוך סידור, לאור נרות או לאור החשמל, אע"פ שעדיין לא ברכו על הנר ולא אמרו "אתה חוננתנו"[19].

הבטה בידיים לאור הנר

הבטה בידיים

כ – נוהגים להביט בכפות הידיים ובציפורנים בשעת ברכת הנר[20]. ויש נוהגים להסתכל על גב היד ויש נוהגים להסתכל על אצבעות היד. והמנהג הטוב ביותר הוא להסתכל תחילה בציפורניים ובכף היד ביחד כאשר האגודל מכופף פנימה ועליו מכופפות שאר ארבע האצבעות[21]. ובעוד האצבעות מכופפות באופן הנ"ל, מפנים את גב היד אל הנר ואין אור הנר מאיר את כף היד. ומיד אחרי הברכה פותחים את כף היד ומביטים באור הנר המאיר את כף היד[22].

יד ימין

כא – מביטים באצבעות יד ימין[23]. ועל כן, בזמן ברכת האש צריך המבדיל להעביר את כוס ה"הבדלה" ליד שמאל ולאחוז אותו ביד שמאל, ובעת שאוחז את הכוס ביד שמאל יביט באצבעות יד ימין[24].

כוונה לא לצאת ידי חובה

כב – השומע הבדלה בבית הכנסת אך מתכוון להבדיל בביתו – יביט בנר ויכפוף אצבעותיו למרות שאינו מתכוון לצאת ידי חובה שם, כדי שלא ילמדו ממנו אחרים שאין לכפוף האצבעות.

פסוקים בזמן ההבטה

כג – יש נוהגים לומר פסוקי ברכה, או אזכרות שונות בזמן שמביטים בציפורניים – ואין ראוי לעשות כן, כי יש בזה חשש הפסק בהבדלה[25]. אמנם, לא יעורר מחלוקת בעבור זה[26].

טעמי המנהג

כד – מספר טעמים נאמרו למנהג להתבונן בידיים בשעת ברכת הנר:

* – התמעטות הציפורן – כתב המרדכי: כדי לזכור שעד שחטא אדם הראשון היה בשרו מכוסה בציפורן מאירה, ומשחטא התמעטה הציפורן עד למקומה בקצה היד ונשאר עור על בשרו, ועל כך אמרה התורה: "וידעו כי ערומים הם"[27].

* – סימן ברכה – רבינו האי כתב: כדי להיזכר בכך שבשרטוט שבכף היד יש סימנים להתברך בהם. ורבינו יונה כתב שבציפורנים יש סימן ברכה, כיון שהן פרות ורבות לעולם[28].

* – הנאה – נהנים מאור הנר המאיר על כף היד, כאשר בתחילה האצבעות מכופפות וכף היד חשוכה, וכאשר מיישרים את האצבעות מאיר אור הנר על כף היד ונהנים בכך[29].

* – הבחנה – מסתכלים על מקום החיבור בין הציפורן לבשר, כדי לשער אם ניתן להבחין בין הציפורן לבשר לאור הנר, משום שהבחנה זו קרובה להבחנה בין מטבע למטבע שהוא הגדר של "יאותו לאורו"[30].

הבדלה בלא ברכת נר

ברכה בפני עצמה

כה – ברכת הנר אינה חלק מסדר ההבדלה אלא ברכתה נתקנה על תחילת בריאת האש, אך חכמים סידרו לברכה על הכוס עם שאר ברכות ההבדלה[31]. ומכל מקום, אין ברכת הנר מעכבת את שאר ברכות ההבדלה ואינה כפופה להבדלה, כפי שיתבאר לקמן.

אין לו נר

כו – המבדיל במוצאי שבת ואין לו נר להבדלה – יבדיל בלי נר ויברך "בורא פרי הגפן", "בשמים" וברכת "המבדיל".

הבדיל בלי נר

כז – המבדיל בלי נר, והגיע לידו נר לברכה מאוחר יותר – יברך על הנר כשיגיע לידו[32], למרות שסיים את ההבדלה[33].

ברכת הנר בזמן לימוד

כח – הבדיל בלי נר והגיע לידו נר לברכה מאוחר יותר וכבר התחיל בלימודו – יעצור את לימודו ויברך על הנר.

לימוד של רבים

כט – הבדילו בלי נר והתחילו ללמוד, ורבים מן הלומדים צריכים לברך ברכת הנר – יעצרו את הלימוד ויברך אחד לכולם, משום: "ברוב עם הדרת מלך". וכך יותר נכון לעשות מאשר שכל אחד יברך לעצמו[34].

לימוד של מעטים

ל – הבדילו בלי נר והתחילו בלימודם ורק מעטים צריכים לברכת הנר – לא יבטלו את לימוד הרוב כדי לברך ברכת הנר "ברוב עם", וכל אחד יברך לעצמו[35].

המבדיל להוציא אחרים

לא – אם הבדיל וחוזר ומבדיל כדי להוציא אחרים ידי חובה – לא יברך ברכת "הנר" שנית משום ספק ברכות להקל[36]. ובמקרה כזה – יברכו השומעים לעצמם[37].

ברכה במוצאי שבת

לב – מברכים על הנר במוצאי שבת אך לא מאוחר יותר[38]. ועל כן, אדם שהבדיל בלי נר או אפילו לא הבדיל כלל ולא ברך על הנר במוצאי שבת וחלף מוצאי שבת – אינו יכול לברך על הנר עוד.

סומא

הבדלת סומא

לג – לכתחילה טוב שסומא לא יבדיל בעצמו אלא יצא ידי חובה בהבדלה שעושה אדם אחר[39]. אמנם, אם יש לו מכך חלישות הדעת – יכול להבדיל לעצמו (ללא ברכת "הנר" כבסמוך), אך לא יבדיל לאחרים[40].

סומא בברכת הנר

לד – סומא המבדיל בעצמו – לא יברך על הנר, לפי שצריך ליהנות מן האור ממש ["עד שיאותו לאורו"], ואין ברכה זו על הנאה כללית ועקיפה מהאור[41].

אשה

אשה בברכת הנר

לה – מותר לאשה המבדילה לברך ברכת הנר. אמנם, יש אומרים שאשה לא חייבת בברכת הנר, משום שזו מצות עשה שהזמן גרמא[42], ולכן צריך בעלה לברך ולהוציאה ידי חובה. והרב משנה ברורה[43] מסתפק בזה, ולדעתו אשה אינה מברכת. אבל לדעת כף החיים[44] – אשה מברכת ברכת הנר, משום שהיא חייבת בכל מצוות השבת, מדין "שמור וזכור" וחייבת בהבדלה, ועל כן יכולה לברך ברכת "הנר", וכן הלכה.

מוצאי שבת ט' באב

לו – אשה שלא יכולה ללכת לבית הכנסת במוצאי שבת שחל להיות בליל ט' באב – יכולה לברך ברכת הנר בביתה אחרי צאת השבת. אולם לאשכנזים יש לנהוג כדברי המשנ"ב, שהאשה צריכה לבוא לבית הכנסת במוצאי שבת, לשמוע ברכת "מאורי האש", מאחר ולא יכולה לברך באופן עצמאי[45].

נר ההבדלה – אבוקה

מצוה באבוקה

לז – מצוה מן המובחר לברך ברכת "הנר" על אבוקה[46]. וטעם הדבר הוא – שאור נר האבוקה רב וגדול[47]. ומכל מקום, יש שם נר אבוקה – יברכו עליו, אין שם נר אבוקה – אין צורך לחזר אחריו[48], ויברכו על נר בעל שלהבת אחת[49].

אבוקה – מה היא

לח – מספר נרות או פתילות סמוכים זה לזה[50], כך ששלהבותיהם מתחברות נקראת: "אבוקה".

נר קלוע

לט – מספר נרות הקלועים יחד כצמה ובכל אחד פתילה נפרדת – נחשב אבוקה, אפילו אם השלהבות לא מתחברות, משום שהפתילות קלועות יחד והרי הן כגוף אחד[51].

שתי נרות נפרדים

מ – שני נרות נפרדים – לא נחשבים אבוקה, אבל אם מצמידם אחד לשני, כך ששלהבותיהם מתחברות – נחשבים אבוקה, למרות שאינם קלועים[52].

גוף הנר מחובר

מא – נר אחד ובו מספר פתילות הבוערות כל אחת בנפרד – נחשב אבוקה, למרות שהשלהבות לא מתחברות[53].

גפרור

מב – יש שם נר אחד ובו פתילה אחת – ידליקו את הנר ויסמכו לו גפרור. אין שם נרות כלל – ידליקו שני גפרורים ובזה יחשב אבוקה[54].

נוסח הברכה

מג – כשם שמברך: "בורא מאורי האש" בלשון רבים כאשר מברך על אבוקה, כך מברך: "בורא מאורי האש" בלשון רבים גם כשמברך על נר אחד. וטעם הדבר הוא – שלשון רבים זו נתקנה משום שבשלהבת יש כמה גוונים ולא משום שמברכים על כמה נרות [ראה סעי' ב'-ג' לעיל][55].

נר ההבדלה – נרות מסוגים שונים

להבת גז

מד – אין מברכים ברכת הנר אלא על נר העשוי למאור. ולכן, אין לברך על להבת גז [או חשמל] העומדת לבישול או לחימום וכדו'.

גז שהודלק למאור

מה – מותר לברך על להבת גז מיוחדת למאור וכן על להבת גז שבדרך כלל עומדת לבישול אך מדליק אותה עכשיו לשם אור[56].

נורת להט

מו – לכתחילה אין לברך ברכת הנר על נורת חשמל, ואפילו לא על נורה שקופה שרואים את חוטי הלהט שבתוכה[57], משום שאינה שלהבת[58]. אמנם, בדיעבד כשאין לו אש ממש – יכול לברך על נורת חשמל שרואים את חוטי הלהט שבתוכה, משום שיש אומרים שמותר לברך ברכת "הנר" על נורת חשמל שקופה[59].

פלורוסנט

מז – אין לברך ברכת הנר על נורת פלורסנט, ולא על נורה אטומה, וכן לא על נורת לדים אפילו בדיעבד, מכיון שהשלהבת אינה נראית בה[60].

נר שעווה

מח – טוב להדר ולברך על נר עשוי שעווה[61], וכך היה מנהג רבנו האר"י ז"ל[62]. ועוד נהג רבנו האר"י ז"ל לייחד נר להבדלה ולא היה משתמש בנר שבבית.

כוונת בנר שעווה

מט – במקום שמברכים ברכת "הנר" על נר שעווה טוב לכוון שהקליפות הנקראות: 'עש', המנסות לאכול את הקדושה, יותכו ויומסו ע"י ה'אש', שהוא שם 'א-להים' [אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, עם הכולל]. ויאירו ש"ע אורות באותיות ו"ה [רמוז ב'ש"ע ו"ה'][63].

מי יכוון

נ – טוב לכוון כוונות אלה בין המברך עצמו ובין השומע היוצא ידי חובה[64].

נר לשם כבוד

נא – אין מברכים ברכת הנר אלא על נר שהודלק למאור. ועל כן, אין מברכים על נר שהודלק לשם כבוד לחימום או לכל צורך אחר.

לכבוד ולמאור

נב – אין מברכים ברכת הנר על נר שהודלק לשם כבוד ולשם אורה גם יחד, אם היו מדליקים אותו מספר של נרות בלאו הכי, כגון בשעות היום[65].

כיבוי והדלקה

נג – מותר לכבות נר שהודלק לשם כבוד וכדו' ולהדליקו מחדש לשם אורה ולברך עליו ברכת הנר[66].

עבר זמן הכיבוד

נד – מותר לברך ברכת הנר על נר שהודלק לשם כבוד ועבר זמן הכיבוד שבעבורו הודלק, כגון: נר נשמה שמדליקים למשך שבעת ימי האבל בלבד – מותר לברך עליו משהסתיימו ימי האבל, אפילו בלי לכבותו[67].

נרות בית הכנסת

נה – כיום אין לברך ברכת "הנר" על נרות שמדליקים בבית הכנסת, משום שכל הטעם להדלקתם הוא לכבוד השכינה ולא לאורה[68].

נר נשמה בית הכנסת

נו – אין לברך ברכת "הנר" על נר נשמה שהודלק לע"נ נפטר, בביתו או בבית הכנסת, משום שהודלק לעילוי נשמת הנפטר ולא לאורה[69].

נר חנוכה

נז – אין מברכים ברכת "הנר" על נר שהודלק לשם מצות נר חנוכה[70], משום שלא הודלק לשם אור אלא לשם מצווה, וכן משום שאסור ליהנות מנר חנוכה[71].

נר בסעודה

נח – אין מברכים ברכת "הנר" על נר שהדליקו על השולחן בסעודה חגיגית, אם אוכלים שם לאור החשמל, משום שמוכח שלא נעשה אלא לשם כבוד ויופי. אמנם, אם כיבו את החשמל ואוכלים לאור הנר – מותר לברך עליו ברכת הנר, משום שעשוי לאורה.

נר של עבירה

נר שהדליקו ישראל

נט – אין מברכים על נר שלא שבת ממלאכת עבירה, כלומר – נר שהובער באיסור בשבת. ועל כן, נר שהדליקו ישראל באיסור בשבת – אין מברכים עליו במוצאי שבת[72].

אין מברכין עליו לעולם

ס – אין מברכים על נר של עבירה, בין שעבר זמן מועט משעת הבערתו באיסור עד לזמן הברכה [והלהבה היא אותה להבה שנעשה בה איסור][73] ובין שעבר זמן רב משעת הבערתו באיסור עד לזמן הברכה. ואפילו שבזמן הברכה בוערת בנר להבה שהתווספה ולא הלהבה המקורית שנעשה בה האיסור[74] – אין מברכים עליו, משום שרגע הבערת הנר באיסור הוא זה שקובע לעניין פסילת הנר כנר של עבירה ולא השלהבת שבוערת בנר בזמן הברכה[75].

נר של נוכרי

סא – אין מברכים על נר שהדליק נוכרי בשבת, אפילו הדליקו עבור עצמו[76], משום שעצם המלאכה היא מלאכת עבירה[77], שהרי אם ישראל היה מבעירו בשבת היה מתחייב על כך[78].

נר לחולה שיש בו סכנה

סב – מותר לברך על נר שהדליקו בשבת נוכרי או אפילו ישראל לצורך חולה שיש בו סכנה, או לצורך יולדת (באופן שמותר), משום שאין זו מלאכת עבירה[79].

נר לחולה שאין בו סכנה

סג – מותר לברך על נר שהדליק גוי בשבת לצורך חולה שאין בו סכנה, משום שאין זו מלאכת עבירה[80].

נר עבודה זרה

סד – נר שהודלק לשם עבודה זרה, בין שהודלק בשבת ובין שהודלק במוצאי שבת – הרי הוא מאוס ואין מברכים עליו[81].

נר שהדליקו מנר עבודה זרה

סה – אין לברך על נר שהודלק מנר של עבודה זרה, אע"פ ששלהבת הנר החדש מתווספת והולכת ואין זו השלהבת הראשונה, משום שגם נר זה מאוס לברכה[82].

נר של מסיבת גויים

סו – אסור לברך על נר של מסיבת גויים, משום שסתם מסיבת גויים לשם עבודה זרה[83]. ולעניין זה אין הבדל בין נוצרים למוסלמים.

נר שהדליקו מנר של מסיבת גויים

סז – מותר לברך על נר שהדליקו מנר של מסיבת גויים, למרות שסתם מסיבת גויים לשם עבודה זרה, משום שהנר הראשון אינו נר של עבודה זרה ממש[84].

סתם נר של גוי

סח – נר של גויים שאינו מיוחד לעבודה זרה ולא הודלק לשם עבודה זרה – אינו נקרא נר של עבירה ומותר לברך עליו באופן ששבת ממלאכת עבירה[85].

נר של גוי שסביר שעשה בו מלאכה

סט – נר של גוי שהודלק בערב שבת, אך מן הסתם[86] עשה בו הגוי מלאכת איסור בשבת – מחמירים לאוסרו[87].

הדלקת נר הבדלה מנר שהודלק בשבת

ע – ישנם כמה חילוקי דינים בהדלקת נר הבדלה מנר שהודלק בשבת:

* – אסור לברך על נר שהדליק נוכרי במוצאי שבת, מנר אחר שהדליק נוכרי בשבת[88].

* – מותר לברך על נר שהדליק ישראל במוצאי שבת, מנר שהדליק נוכרי בשבת[89].

* – אסור לברך על נר שהדליקו במוצאי שבת, מנר שהדליק ישראל מומר בשבת.

* – מותר לברך על נר שהדליק ישראל במוצאי שבת, מנר שהדליק ישראל שאינו מומר בשבת בטעות.

* – מותר לברך על נר שהדליק נוכרי במוצאי שבת, מנר שהדליק ישראל שאינו מומר בשבת בטעות[90].

ברך על נר של עבירה

עא – טעה ובירך על נר של עבירה – אינו חוזר ומברך, כי שמא בדיעבד יוצא ידי חובה גם בנר זה. וכיון שמעיקר הדין אין צריך לחזר אחרי נר הבדלה, ויש חשש ברכה לבטלה, אזי – שב ואל תעשה-עדיף[91].

טוב שיברך שוב

עב – טעה ובירך על נר של עבירה – טוב שיחזור וישמע ברכת הנר כתקנה ממי שלא בירך עדיין. אין מי שיברך להוציאו ידי חובה – יברך בעצמו ללא שם ומלכות.

טעה ובירך על נרות שהדליקו נכרים

עג – טעה ובירך על נר שהדליק נוכרי במוצאי שבת, מנר שהדליק נוכרי בשבת – יצא ידי חובה ואינו צריך לשמוע ברכה מאחר, משום שדין זה אינו אלא גזרה[92].

נר שהודלק מערב שבת

עד – נר שהודלק בערב שבת ונשאר דלוק כל השבת כולה – אינו נר של עבירה, שהרי לא נעשתה בו מלאכת הבערה בשבת[93].

כיבוי הנר

סמוך להבדלה

עה – ראוי לכבות את הנר מיד אחרי ההבדלה, משום שבכך מראה שהנר הודלק במיוחד לצורך מצווה[94].

שיירי יין

עו – יש נוהגים לכבות את הנר בשיירי היין שבצלוחית כוס ההבדלה, כדי להראות שנר זה קשור להבדלה[95]. אמנם, אם ברכו על סתם נר שבבית ולא על נר המיוחד להבדלה – לא יכבו אותו ביין[96].

כיבוי הנר ביין

עז – הנוהגים לכבות את הנר ביין – יכבו בלחלוחית היין בלבד, כדי לא להשחית יין ראוי לשתייה. ובפרט ביין הקדוש בקדושת שביעית – יש להיזהר לשפוך מן היין לכיבוי הנר, בצמצום[97].

ברכת הנר במוצאי יו"ט

מוצאי יום טוב שלא חל בשבת

עח – מוצאי יו"ט – במוצאי יום טוב שלא חל בשבת – אין מברכים על הנר בהבדלה[98].

מוצאי יום טוב שחל במוצאי שבת

עט – מוצ"ש ויו"ט – במוצאי יו"ט שהוא גם מוצאי שבת – מבדילים כרגיל על הנר[99].

נר הבדלה במוצאי שבת וליל יום טוב

פ – במוצאי שבת שהוא ליל יו"ט, יש אומרים שמברך: "בורא מאורי האש" על נר של יום טוב, ויש אומרים שצריך להדליק נר אחר לשם הבדלה[100]. ומנהגנו לברך על נר של יום טוב ויסתכל בנר בשעת הברכה[101].

צורת ההדלקה

פא – יש אומרים שכאשר מברך על הנר שהדליקה האשה לכבוד יו"ט יצמיד אליו גפרור גדול ע"מ שיהא כאבוקה, ואז יש להכין צלחת שאינה דליקה להניח בה את הגפרור, כדי שיכבה בעצמו.

חיבור שתי נרות יחד

פב – נכון להיזהר שלא לחבר שני נרות יחד, כיון שעלול לגרום בזה לכיבוי על ידי השעוה הנוזלת, וכן יזהר בחיבור הגפרור לנר כי לעיתים עלולה הדלקת הגפרור לגרום לכיבוי הנר. והרוצה להחמיר ולברך על שתי להבות – יקח את עץ הגפרור ויחברו לנר בזהירות, אך מהדין אין צריך כי דין אבוקה הוא רק היכא דאפשר, ובליל יום טוב שאי אפשר – יכול לברך גם על נר אחד. ומנהגנו – לברך במוצאי שבת ליל יום טוב על נר בעל פתילה אחת[102] ולהצמיד לו גפרור בזמן הברכה[103], ואת הגפרור ישים אחר כך בצד ולא יכבה אותו[104].

פג – כמו"כ מי שרגיל להדליק ע"י פתילות העשויות משעווה או מצמר גפן אשר נמצא בבסיס ממתכת – יכול לקפל פתילה אחת בערב שבת לשניים, עבור מוצאי שבת, וידליקנה, וכך יהיה לו אבוקה.

[1] פסחים (נ"ד ע"א).

[2] בראשית רבה (פרשה י"א, ב').

[3] כף החיים (סי' חצ"ר ס"ק ג'). ועי' בב"ח במקורו (תחילת סימן חצ"ר) שכתב: "צריך לברך בורא מאורי האש כבית הלל ולא מאור האש כבית שמאי (ברכות נ"א ע"ב), וכדתניא: אמרו להם בית הלל לבית שמאי: הרבה מאורות יש באור, ומשמע ודאי דאפילו בדיעבד אם ברך מאור האש – לא יצא וצריך לחזור ולברך. ועיין בן יהוידע (ברכות נ"ב ע"ב), שכתב: "קשה איך חולקים במציאות, והלא קא חזינן דטובא נהורא איכא? ונראה לי בסייעתא דשמיא סברי בית שמאי: אף על גב דאיכא טובא נהורא בנורי, עם כל זה לגבי הנאת הגוף נחשב אחד, כי אין לגוף הנאות פרטיות מן פרטי הגונים שיש בנורא, ואנחנו צריכין לברך בשביל הנאה שמגעת לגוף שהיא חדא באה מכללות הגוונים שבאור. אבל ב"ה סברי: אנחנו צריכים לברך עיקר בשביל הנאת הנפש, שהיא נחלקת לשלשה חלקים, שהם נפש רוח נשמה, או לחמשה שהם נפש רוח נשמה חיה יחידה, ולכן כל חלק ממנה נהנה מגוון אחד שיש בשלוש או בחמש גווני האור".

[4] משלי (י"ד, כ"ח).

[5] משנ"ב (סי' רצ"ז סוס"ק י"ג).

[6] שו"ע (סי' חצ"ר סעי' ט"ו).

[7] שו"ע (סי' חצ"ר ס"ק ט"ו), בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' י"ד).

[8] החיסרון מצד הנר הוא רק כאשר מכסים את אור הנר עצמו, אך כאשר הזגוגית היא על העיניים – אין בכך חסרון מצד הנר, ולכן מותר לברך על הנר ולהביט בו דרך משקפיים, וראה שו"ע (סי' חצ"ר סעי' ט"ו), ביה"ל (שם ד"ה או בתוך).

[9] שו"ע (סי' חצ"ר סעי' ד').

[10] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק כ"ד). מעבר לכך, ראה סעיף ה' שצריך אדם לראות את השלהבת עצמה ולא מספיק לראות את ההארה שיוצאת ממנה, ואפילו אם יכול להבחין בפרט קטן לאור הארת הנר – צריך לראות את השלהבת ממש.

[11] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק כ"ג).

[12] בא"ח (ש"ש, ויצא סי"ד), שו"ת תורה לשמה (סי' ק"א), וז"ל: "ודאי יש בזה עדיפות מצוה אם יתקרב לנר כדי שיגיע לו האור בשופע יותר, ויברך הברכה על האור בשופע. והכי איתא בירושלמי בפרק שמיני סוף הלכה וא"ו: רבי זעירא מקרב קמיה בוצינא. א"ל תלמידיו: רבי, מה אתה מחמיר עלינו, הא תנא רבי אושעיה: אפילו טרקלין עשר על עשר מברכין! ע"ש, נמצא אע"פ שמן הדין כל שהוא יאות לאורו אפילו עומד מרחוק – מברכין עליו, עכ"ז אם מתקרב יותר כדי שיהיה מגיע לו האור בשופע יותר – הוא עדיף טפי, ולכן רבי זעירא היה מקרב עצמו לפני הנר, ותלמידיו לא ערערו אלא בשביל שלא יקבע עליהם הדבר לחובה, אבל מודים הם שיש בזה עדיפות מצוה".

[13] כאשר אורח בא לשהות אצלנו, ישנה תכונה מיוחדת לקראתו בשני זמנים עיקריים: האחד – בזמן הגעתו, והשני – כאשר עומד ללכת. עד"ז, ישנה תכונה מיוחדת לקראת השבת בכניסתה: בהדלקת נרות, קידוש וכו'. וכן ביציאתה, ישנה תכונה מיוחדת: בהבדלה, הדלקת הנר וכו'. וע"כ כשם שיש מצוה בריבוי אור בכניסת השבת, כך יש מצוה להאיר את הבית במוצ"ש לכבוד יציאת השבת. וראה כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ע"ד).

[14] וטוב יותר לבדוק זאת מבעוד מועד ביום חול, בכך שיכבו את אור החשמל וידליקו נר הבדלה, ויבדקו עד היכן מגיע אור הנר בכמות כזו שניתן לראות את מחוגי השעון ולהבחין בשעה.

[15] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק כ"ב).

[16] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק כ"ב, כ"ה).

[17] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק כ"ב).

[18] צריך כמובן להיזהר לא להבעיר אש לפני שאמר "אתה חוננתנו" בתפילה או "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

[19] אף דיש האומרים שבמוצאי שבת אין ליהנות מהאור שבבית עד שיברך "בורא מאורי האש" -אין להורות כן, ומי שמחמיר – יחמיר על עצמו. עיין כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ו' וסי' תקצ"ט ס"ק ו') ובחיד"א ברכי יוסף שם ס' תקצ"ט אות ב' ומשנ"ב (שם ס"ק א').

[20] שו"ע (סי' חצ"ר סעי' ג').

[21] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ט"ו).

[22] רמ"א (סי' חצ"ר סעיף ג') וכה"ח שם (ס"ק ח"י).

[23] כה"ח (שם ס"ק י"ט).

[24] רמ"א (סי' חצ"ר ס"ק ג'), כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק כ"א).

[25] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק כ').

[26] עיין כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק כ').

[27] וכמו שכתוב בתורתו של רבי מאיר במקום: "כתנות עור" – "כתנות אור", ראה בראשית רבה (כ', י"ב), זוהר (ח"א בראשית דף ל"ו ע"ב), תיקוני זוהר (הקדמה דף י"א ע"א).

[28] משנ"ב (סימן חצ"ר ס"ק ט'). כה"ח (שם ס"ק י"ח).

[29] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק י"ט).

[30] משנ"ב (סי' חצ"ר ס"ק ט').

[31] זמן ברכת הנר במוצאי שבת, ויש לכך מספר טעמים, כפי שהתבאר בסעיף א' וחכמים תיקנו לברכה בתוך סדר ההבדלה.

[32] ראה סעי' ל"ב.

[33] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ט').

[34] שו"ע (סי' חצ"ר סעי' י"ד). כה"ח (שם ס"ק ע').

[35] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ע').

[36] נחלקו הפוסקים בדין זה אם מותר או אסור לו לשוב ולברך, ומשום שספק ברכות להקל – אינו חוזר לברך שנית.

[37] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' ט"ו), כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ב', וסי' רצ"ו ס"ק נ"ב).

[38] משום שזמן בריאת האש היה במוצ"ש וע"ז נתקנה הברכה.

[39] עי' שו"ת רשב"א (ח"ה סי' רי"ג). ולעומתו לשון הרי"ץ גיאת הלכות הבדלה שמשמע שדוקא על הנר אינו מברך. כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ס"ח-ס"ט).

[40] עי' ב"י (סי' חצ"ר) ושו"ע שם (סעי' י"ג), שהזכירו רק לענין נר.

[41] שו"ע וב"י (סי' חצ"ר סעי' י"ג), כה"י (שם ס"' ס"ז), בא"ח (פרשת ויצא ש"ש סעי' י"ד).

[42] ואף שכל ההבדלה היא מצוה שהזמן גרמא מ"מ היא נכללת במצות "זכור ושמור" ששייכת לשבת, ביאור הלכה שם.

[43] עיין בס"ס רצ"ו בביאור הלכה (ד"ה "לא יבדילו"), שנסתפק כיון שזה נתקן על בריאת האור, הוי מצות עשה שזמן גרמא.

[44] עיין כה"ח (סי' רצ"ו ס"ק נ"ה).

[45] ראה בביאור הלכה המובא בהערה מ"ג. וראה עוד מאמר מרדכי, למועדים ולימים (חגים, פרק כ"ח סעי' י"ד).

[46] ראה גדרי אבוקה לקמן.

[47] משנ"ב (סי' חצ"ר ס"ק ה'). ועיין טעם נוסף בכה"ח (שם ס"ק י"א).

[48] ברכות (נ"ג ע"ב): "אמר רב יהודה אמר רב: אין מחזרין על האור כדרך שמחזרים על המצוות. אמר רבי זירא: מריש הוה מהדרנא, כיון דשמענא להא דרב יהודה אמר רב – אנא נמי לא מהדרנא, אלא אי מקלע לי ממילא – מבריכנא". ובשו"ע (סי' רח"צ סעי' א'), ז"ל: "מברך על הנר: 'בורא מאורי האש' אם יש לו, וא"צ לחזור אחריו. וה"מ במוצאי שבת, אבל במוצאי יוה"כ – י"א שמחזיר אחריו". וטעם הדבר כתב הב"י שם, וז"ל: "וכתב הרא"ש (סי' ג') דטעמא משום דברכה זו אינה אלא לזכר בעלמא שנברא (העולם) [האור] במוצאי שבת, דאי משום הנאת האור מברך, היה צריך לברך בכל פעם ופעם כשנהנה מן האור", עכ"ל. ועוד בטעם הדבר כתב המשנ"ב (שם ס"ק ג'), וז"ל: "ומתי שיזדמן לו אח"כ שיראה אש ויהנה לאור – יברך 'בורא מאורי האש'" וכו', עכ"ל. וכתב בזוה"ק (פרשת ויקהל דף ר"ח), וז"ל: "ולברכא על נהורא דאשא, בגין דכל אשין אחרנין אתטמרו ואתגניזו ביומא דשבתא בר אשא חד דקדושה עלאה דאתגליא ואתכלילא בקדושא דשבתא, וכד האי אשא אתגלייא כל אשין אחרנין אתטמרו ואתגניזו קמיה, והאי אשא איהי דעקידה דיצחק דאתלהטא על גבי מדבחא, בגין כך בעי לברכא על נהורא דאשא, והאי אשא לא בעי אשא דחול אלא אשא דשבת… והני אקרון מאורי האש…". וע"ע כה"ח (שם ס"ק ז'). וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק י"ג שאלה י"ב). ועיין בהע' הבאה.

[49] פסחים (ק"ג ע"ב), וז"ל: "כי מטא לאבדולי קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא. אמר ליה: למה לך כולי האי? הא מנחא שרגא! – אמר ליה: שמעא מדעתיה דנפשיה קא עביד. אמר ליה: אי לא שמיע ליה מיניה דמר – לא הוה עביד. אמר ליה: לא סבר ליה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר"?!, עכ"ל. ופסק השו"ע (שם סעי' ב'), ז"ל: "מצוה מן המובחר לברך על אבוקה. ויש מי שאומר שאם אין לו אבוקה – צריך להדליק נר אחר לצורך הבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית. הגה: ונר שיש לו שתי פתילות – מיקרי אבוקה". והטעם כתב הכה"ח (שם ס"ק י"א), ז"ל: "ובכלבו כתב כיון דמברכין 'מאורי' לשון רבים, לכך צריך אבוקה שנראין בה מאורות הרבה, אליה רבה אות ה'. ומכל מקום אף כשמברך על הנר – יברך 'מאורי האש', שהרבה גוונין יש באור שלהבת: אדומה, לבנה וירקרקת, רבינו זלמן אות ד'. ועיין לעיל אות ג'", עכ"ל. וע"ע משנ"ב (סי' חצ"ר ס"ק ז'), כה"ח (שם ס"ק ט"ו).

[50] בין אם הם קלועים כצמה ובין אם קרובים אחד לשני אך נפרדים לגמרי (ראה רמ"א סי' רח"צ סעי' ב', כה"ח שם ס"ק י"א).

[51] ראה בהערה הקודמת.

[52] מג"א (שם ס"ק ד'), כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ט"ז, וטו"ב).

[53] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק טו"ב).

[54] משנ"ב (סי' חצ"ר ס"ק ו').

[55] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק י"א).

[56] שו"ע (סי' חצ"ר סעי' ט', י') ובכה"ח (ס"ק נ').

[57] לכאורה מצד האיסור לברך על נר המכוסה בזכוכית, אין בנורה בעיה, שהרי אין אפשרות להוציא את חוט הלהט אל מחוץ לזכוכית, והנורה כולה נחשבת חלק מהאש. אך כפי שמתבאר בהמשך אין לברך על נורה כזו לכתחילה, משום שאין שם שלהבת.

[58] עיין בה"ל (ד"ה "ונר שיש") שכתב, וז"ל: "אמנם מצד אחר נראה דיש למנוע לכתחלה מליקח את העששית של זכוכית בשביל אבוקה, דהרי מי שלוקח אבוקה הוא כדי לקיים מצוה מן המובחר [דמדינא סגי בנר קטן יחידי], וכדאיתא בגמרא ושו"ע, ומצוה מן המובחר נראה דודאי לית בזה, דהרי דעת השו"ע לקמן בסוף הסימן דאין לברך במ"ה על הנר הטמון באספקלריא וכפשטות לשון הירושלמי, ונהי דדעת האחרונים לפסוק כהרשב"א שמקיל בזה, מ"מ יש כמה ראשונים דקיימי בשיטת הב"י, ומצוה מן המובחר בודאי לית בזה, ועיין בסוף הסימן מה שנכתוב בזה", עכ"ל ובכה"ח (שם ס"ק ע"א).

[59] וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סי' ג') שכך נהג ר' חיים עוזר גרודזינסקי. ויש שאמרו בשם החזון-איש שצריך לברך על נורת חשמל, בכדי להודיע שיש בה אש. ועיין לשו"ת קול אליהו (שבת פרק י"ג שאלה י"ג).

[60] עי' בבית יוסף (סי' חצ"ר) שכתב: "גרסינן בירושלמי דברכות פרק אלו דברים (ה"ו): נר בתוך חיקו או בתוך פנס או בתוך ספקלריא – רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת – לעולם אין מברכין עליה עד שיהא רואה את השלהבת ומשתמש לאורה. וז"ל ארחות חיים (הל' הבדלה סי' י'): המברך על העששית ועל הפנס – צריך להוציא האור משם עד שיראה השלהבת. וכתב הרשב"א (ברכות נ"ג ע"ב ד"ה "היתה") דעששית הוא כרואה השלהבת אבל פנס אינו רואה את השלהבת, עכ"ל ארחות חיים. ותמהני, דאם כן פליג הרשב"א על הירושלמי, דהא אספקלריא משמע דהיינו עששית", כלומר פנס הוא כעין קופסת פח (שאינה שקופה) עם חורים ובתוכה נר ואורה יוצא דרך החורים, ובזה לכו"ע אינו יוצא י"ח נר הבדלה, כיון שאינו רואה את השלהבת. אלא שנחלקו הראשונים לגבי עששית, היינו נר שנמצא בתוך קופסא מזכוכית שקופה, שרואים את השלהבת דרך הזכוכית לדעת הרשב"א – יוצא יד"ח ולדעת האורחות חיים – אינו יוצא ידי חובה וצריך לראות את הנר ללא הפסק. ונראה שהב"י הבין את הירושלמי שלא כדעת הרשב"א, ורק אם הנר מכוסה בזכוכית שקופה אינו נקרא רואה את השלהבת. וכ"פ השו"ע (סי' חצ"ר סעי' ט"ו): "נר בתוך חיקו, או בתוך פנס, או בתוך אספקלריא, רואה את השלהבת ואינו משתמש לאורה, משתמש לאורה ואינו רואה את השלהבת – אין מברכים עליה עד שיהיה רואה את השלהבת ומשתמש לאורה". וכ"פ לכתחילה המשנ"ב (שם ס"ק ל"ז) וכה"ח (שם ס"ק ע"א), שלא כדעת המגן אברהם (שם ס"ק כ') והחיי אדם (כלל ח' סעי' ל"ד), ועיין שם בביאור הלכה (ד"ה "או בתוך"). וכ"פ הבא"ח (ש"ש ויצא סעי' י"ד). ולפ"ז על אור פלורוסנט ועל נורה אטומה – לכו"ע אין לברך, שדינה כפנס ועוד שבפלורוסנט אין שלהבת, ונורה שקופה שרואים בה את חוטי הלהט דינה כעששית שנחלקו בזה הראשונים. ולהלכה – אין לברך לכתחילה על אור החשמל, כיון שהזכוכית מפסקת בעד השלהבת. וגם החזו"א שהתיר לברך על אור החשמל, היינו על נורה שקופה שרואים את חוטי הלהט (ובדין זה רצה להוציא מדעת החושבים שאין אור החשמל נקרא אש לגבי הדלקה בשבת). אמנם יש המחלקים בין עששית, שהזכוכית באה רק בשביל הרוח שלא תכבה את הנר, ולכך – לא יוצא י"ח, לבין נורה של החשמל, שהזכוכית היא חלק מהנורה וללא הזכוכית חוטי החשמל לא ידלקו, וא"כ הזכוכית היא שיוצרת לך את האפשרות להנות מהאור וע"כ – יוצא י"ח. ובדיעבד שאין לו נר – יכול לצאת יד"ח בנורת חשמל עם זכוכית שקופה שרואה בה את חוט הלהט, אך לא בפלורוסנט ולא בנורה אטומה.

[61] משנ"ב (סי' חצ"ר ס"ק ה').

[62] מובא בכה"ח (סי' חצ"ר ס"ק י"ב). ועיין עוד בשו"ת תורה לשמה (סימן תע"ה).

[63] שו"ת תורה לשמה (סי' תע"ה). ועי' שער רוח הקודש (יחוד נ"ט).

[64] כתב בשו"ת תורה לשמה (סי' תע"ה): מי שעומד בשעת צרה – טוב שידור להדליק נרות של שעוה, שתים או יותר, לפני ארון הקודש, וכאשר ידליק את הנרות יכוין את הכוונות הנ"ל.

[65] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ס'), שו"ע הרב (שם סעי' ז').

[66] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ד"ן).

[67] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ס"ה).

[68] ראה שו"ע (סי' חצ"ר סעי' י"א) ובחונים עליו. עוד כתב השולחן ערוך (או"ח קנ"א סעי' ט') בהלכות כבוד בית הכנסת: "נוהגים בהם כבוד לכבדן ולרבצן (פירוש כבוד – ניקוי הבית, ריבוץ – זריקת מים על פני הקרקע), ונוהגין להדליק בהן נרות לכבדן". ובימיהם הדלקת נרות בבית הכנסת היתה כדי להשתמש לאורם, ולפעמים להרבות אורה לכבוד בית הכנסת. על-כן יש מחלוקת האם מותר במוצאי שבת קודש לברך על נר של בית הכנסת (וראה בסי' חצ"ר סעיף י"א ובחונים עליו). אם הנר נעשה להאיר – הרי הוא עשוי לאורה ומברכין עליו, ואם הדליקוהו לכבוד השכינה – אינו מברך עליו. כמו כן, נר נשמה שהיו מדליקין בבית הכנסת, האם הודלק הנר לאורה או לעילוי נשמה, בבחינת "נר ה' נשמת אדם"? וכתבו המשנ"ב (שם ס"ק ל') וכה"ח (שם אות ס"א ס"ב): "ונראה פשוט דעל נר יארצייט – אין לברך, שאינו עשוי להאיר רק לזכר נשמת המת". דהיינו, אין מברכין על נר יארצייט במוצאי-שבת שאינו עשוי לאורה. השאלה היא: האם מותר להנות מנר נשמה ולהשתמש בו לדבר מצוה או לדבר חולין? לדעת המשנ"ב והשערי תשובה (סי' קנ"ד ס"ק נ"ו), נר יארצייט שדולק מעת לעת, עשרים וארבע שעות – מותר להנות ממנו יומם ולילה גם להדליק בו דבר חולין. אך לדעת הרב כה"ח (סי' קנ"ד ס"ק צ"ו) – אסור להשתמש בנר זה לחולין, אף אם דולק מעת לעת, דלא כהשע"ת (שם ס"ק כ'), כי לדעתו כשמדליקין נר לעילוי נשמת אדם הרי זה גם לכבוד בית הכנסת, ואסור להנות מזה לחולין. ולכאורה יצא מכך שאם אדם מדליק בביתו נר נשמה לע"נ נפטר, דאין זה לכבוד בית כנסת כנ"ל – מותר להשתמש בו גם לדברי חול. ואף על פי כן, אם מדליק נר נשמה לפני יום טוב בביתו וכוונתו כדי שיוכל להשתמש בו להעביר אש ביום-טוב – מותר. ואם בכוונתו להדליק את נר הנשמה לעילוי נשמה של נפטר – טוב שיעשה תנאי אפילו במחשבה שאם ירצה יוכל להשתמש בו להעביר אש ביום טוב.

[69] ראה משנ"ב (שם ס"ק ל') וכה"ח (שם ס"ק ס"א-ס"ב). וראה בהערה הקודמת.

[70] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ה"ן).

[71] עיין מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק נ"ח סעי' קכ"א).

[72] שו"ע (סי' חצ"ר סעי' ה'), בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' י"ב). ואם בירך, לדעת הבא"ח שם – יחזור ויברך, וראה עוד במשנ"ב (ס"ק י"ב), ובשער הציון (שם ס"ק י"ב) דפסק כמג"א (בס"ק ו') שאף בדיעבד לא יצא, וכן דעת שו"ע הגר"ז (ס"ק ז') וכן מתבאר דעת הפמ"ג (שם), ולדעת הכה"ח (שם ס"ק כ"ה) – שב ואל תעשה – עדיף (כדי שלא יכנס לספק ברכה וסב"ל).

[73] כגון נר שהדליקו באיסור בשבת ובא להבדיל מיד במוצאי שבת, וברור שהלהבה הבוערת היא ממש אותה להבה שהבעיר בשבת באיסור.

[74] כגון נר שהבעירו בשבת באיסור ובא להבדיל זמן רב אחרי מוצאי שבת, כך שהלהבה הבוערת אינה אותה להבה שהובערה באיסור אלא להבה שהתווספה תוך זמן בעירת הנר.

[75] דלא כבית יוסף (סי' חצ"ר) שכתב בלשון "אפשר": "לפי זה אור של ישראל שהודלק בשבת בעבירה – פשיטא שאין מברך עליו סמוך לחשכה, דאור שלא שבת הוא אבל היכא דנתוסף משחשכה – אפשר דמברכין עליו, ולא גזרינן אטו קודם שנתוסף, דלא גזרו אלא בשל גוי דשכיח להדליק בעבירה הוא". ובשו"ע לא פסק זאת.

[76] ונר זה נקרא נר שלא שבת ממלאכת עבירה, וראה בשו"ע (סי' חצ"ר סעי' ה') ובכה"ח (ס"ק ל').

[77] ואפשר שהטעם שאסור לגוי לשמור שבת הוא – מפני שנוהג בצביעות בכך שמראה עצמו כאילו הגיע למדרגת שמירת שבת ובאמת אינו במדרגה זו.

[78] שו"ע (סי' חצ"ר סעי' ה'), בא"ח (פרשת ויצא ש"ש סעי' י"ב), כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ל').

[79] שו"ע (סי' חצ"ר סעי' ה'), בא"ח (פרשת ויצא ש"ש סעי' י"ב).

[80] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק כ"ז).

[81] שו"ע (סי' חצ"ר סעי' ה'), כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ל"א-ל"ב).

[82] עיין בית יוסף שם משם הירושלמי והרא"ש, וכ"כ הכה"ח (בס"ק ל"ב) בשם ערך השולחן ע"פ דברי השטמ"ק בשם רבו.

[83] שו"ע (סי' רצ"ח סעי' ז'), בית יוסף (סי' חצ"ר), ובכה"ח (ס"ק ל"ד).

[84] ראשון לציון (ברכות דף נ"ב ע"ב), כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ל"ד).

[85] עיין שולחן ערוך (סי' חצ"ר סעיף ה'), פרי מגדים (משבצות זהב סימן חצ"ר ס"ק ד').

[86] יש יסוד סביר להניח שנעשה בו איסור.

[87] עי' פרי מגדים (משבצות זהב סי' חצ"ר ס"ק ד'), כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ל"ז).

[88] שו"ע (סי' חצ"ר סעי' ו').

[89] ראה בהערה הקודמת, ובכה"ח (ס"ק ל"ג).

[90] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק ל"ט).

[91] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק כ"ה).

[92] גזרה שמא יבואו להתיר גם נר שהדליק נוכרי בשבת, ועיין עוד כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק מ').

[93] כה"ח (סי' חצ"ר ס"ק כ"ט).

[94] ראה לבוש (סי' רצ"ו סעי' א') שכתב: "ואח"כ יחזור וישפוך ממנו מעט על השולחן לכבות בו הנר, כדי שיהא נראה לכל שלא הדליק נר זה אלא למצוה לנר של הבדלה", וראה עוד בכה"ח (שם ס"ק י"ז).

[95] רמ"א (סי' רצ"ו סעי' א').

[96] כה"ח (סי' רצ"ו ס"ק טו"ב).

[97] מאמר מרדכי, ושבתה הארץ (פרק י"ג סעי' מ"ז).

[98] משום שהטעמים שאנו מברכים על הנר בהבדלה במוצ"ש הם או משום שהאש נבראה במוצ"ש או משום שבמוצ"ש האש חוזרת להיות מותרת, כמבואר לעיל בסעי' א', אבל במוצאי יו"ט שלא שייכים הטעמים הללו – אין מברכים על הנר.

[99] שו"ע (סי' רצ"ז סעי' א'; סי' חצ"ר סעי' א'), משנ"ב (סי' חצ"ר ס"ק ג').

[100] כתב השו"ע (סי' רח"צ סעי' ב'), וז"ל: "ויש מי שאומר שאם אין לו אבוקה – צריך להדליק נר אחר לצורך הבדלה חוץ מהנר המיוחד להאיר בבית". וה"נ ס"ל שאין להשתמש בנר שהודלק לכבוד יו"ט.

ובכה"ח (שם ס"ק ט"ו), וז"ל: "משמע דלא יצרף נר זה עם נר המיוחד בבית לעשותן אבוקה אלא מבדילין על נר יחידי זה לבד, וכן כתב פסקי תוספות, אבל במגן אברהם משמע דצריך לדבקן. אליה רבה אות ו'. וכל זה רק למצוה מן המובחר ולא לעיכובא, כמ"ש בריש הסעיף", עכ"ל. ובמשנ"ב (שם ס"ק ו'), וז"ל: "נר אחר – משום הכר שהוא לשם מצוה. ונראה דמיירי באופן שאינו יכול לקרב את הנר הזה לנר שבביתו, דאי לאו הכי – הרי יכול לקיים מצות אבוקה", עכ"ל. ועוד שם (ס"ק ז'), כתב: "וכל זה הוא רק למצוה בעלמא ולא לעכובא", עכ"ל.

[101] ולסמוך לו גפרור כדי שיהיה אבוקה כדלקמן.

[102] והוא הנר שהדלקנו לכבוד יום טוב.

[103] ואף שי"א שאין להדליק נרות שבת על ידי עץ דהוי כמזלזל, היינו דוקא בזמנים עברו שבהם לא היה גפרורים אלא היו חתיכות עץ, אבל כיום שישנם גפרורים, ומשתמשים בהם אנשים בצורה מכובדת – מותר במוצאי שבת שהוא יו"ט לקחת גפרור ולהדליקו מנר דולק ולא ע"י שישפשפנו.

[104] עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק י"ג שאלה י"ב).