מבית דרכי הוראה לרבנים

פרק מז – הבדלה במוצאי שבת שחל בימים מיוחדים

תוכן הספר

הבדלה במוצאי יו"ט

א – המבדיל בזמנים שאינם מוצאי שבת, כגון: מוצאי יום טוב וכדו' מברך ברכת "בורא פרי הגפן" וכן ברכת "המבדיל בין קודש לחול" בשם ומלכות, אך אינו מברך על ה"בשמים" ועל ה"נר"[1], כי הטעמים שמברכים על בשמים[2] ונר[3] שייכים רק למוצש"ק.

שכח להבדיל ביום טוב

ב – נאנס או שכח להבדיל במוצאי יום טוב ונזכר אחרי שעבר הלילה כולו – אינו יכול להבדיל עוד, משום ש"הבדלה" של יום טוב אין לה תשלומין, וכל שעבר ליל מוצאי יום טוב – אינו יכול להבדיל עוד[4].

שכח להבדיל בליל הסדר

ג – בליל הסדר: לדעת מרן השולחן ערוך – שכח לומר הבדלה בקידוש ונזכר לפני אכילת כרפס – יקח כוס של יין ולא יברך הגפן, יברך על הנר ויאמר הבדלה עם ברכה וישתה מן היין.

* – התחיל את ההגדה ונזכר שלא הבדיל לפני ששתה כוס שניה – יברך על הנר ויבדיל וישתה בלא ברכת הגפן, ויזהר שלא ישתה באמצע אמירת ההגדה מים אפילו פחות מהשיעור.

* – נזכר תוך הסעודה – מפסיק ולוקח כוס יין, אם נוהג לשתות יין תוך הסעודה – יברך על הנר ויבדיל, ואם אינו נוהג לשתות יין – יברך גם הגפן.

* – אם נזכר אחר ברכת המזון – יברך על כוס שלישית הגפן, אחר כך "נר" ו"הבדלה".

* – אם נזכר אחר כוס שלישית – יגמור את ההלל, יקח כוס רביעית ויברך ברכת הנר וברכת הבדלה.

* – אם נזכר אחר כוס רביעית – יקח כוס יין ויברך הגפן, נר והבדלה[5].

ד – לנוהגים כדעת רמ"א: שכח לומר הבדלה בקידוש ונזכר לפני אכילת כרפס, שיש לברך הגפן על כל כוס וכוס – יאכל כרפס ללא הבדלה, ויאמר הבדלה על כוס שניה ויברך הגפן, נר והבדלה[6].

* – נזכר אחר שהתחיל הגדה – יקח כוס שניה ויברך הגפן, נר והבדלה.

* – נזכר תוך כדי הסעודה – יקח כוס שניה ויברך הגפן, נר והבדלה.

* – נזכר מיד אחר ברהמ"ז – יקח כוס שלישית ויברך הגפן, נר והבדלה.

* – נזכר אחר ברהמ"ז, תוך אמירת ההלל, יגמור את ההלל, יקח כוס רביעי ויברך הגפן, נר והבדלה.

* – נזכר אחר שתיית כוס רביעי, יברך על כוס חמישי יין הגפן, נר והבדלה.

הבדלה בליל יו"ט שחל במוצ"ש

הבדלה בתפילה ועל הכוס

ה – בליל יו"ט שחל במוצ"ש אומר קידוש והבדלה הן בתפילה והן על הכוס. וכשם שבכל מוצאי שבת מבדיל בתפלה 'אתה חוננתנו' כדי להתיר עשיית מלאכה ו"הבדלה" על הכוס כדי להתיר אכילה, כך בערב החג אומר "ותודיענו" בתפילה כדי להתיר מלאכה המותרת ביו"ט וקידוש והבדלה על הכוס כדי להתיר אכילה[7].

סדר "קידוש" ו"הבדלה"

ו – ליל יו"ט שחל במוצ"ש אומרים ב"קידוש" ו"הבדלה" על הכוס חמש ברכות, וזה סדרן: א – ברכת "הגפן". ב – ברכת "מקדש ישראל". ג – ברכת "בורא מאורי האש". ד – ברכת "המבדיל בין קודש לקודש" .ה – ברכת "שהחיינו"[8] [וסימנך: יקנה"ז – י'ין, ק'ידוש, נ'ר, ה'בדלה, ז'מן].

קידוש מתוך ספר

ז – בליל יו"ט שחל במוצאי שבת – צריך להקפיד לקדש מתוך המחזור, כדי לא לשכוח את ברכות ה"הבדלה"[9].

שכח להבדיל בקידוש

ח – מי שקידש ושכח לומר ברכות ההבדלה בנוסח הקידוש בליל יו"ט שחל במוצאי שבת ונזכר תוך כדי הסעודה, ינהג כך: אם רגיל לשתות יין בסעודה[10] – יקח בידו כוס יין ויברך שתי ברכות: א – בורא מאורי האש. ב – המבדיל בין קודש לקודש. אם אינו רגיל לשתות יין בסעודה – יקח בידו כוס יין ויברך שלוש ברכות: א – בורא פרי הגפן. ב – בורא מאורי האש. ג – המבדיל בין קודש לקודש[11].

שכח הבדלה

ט – מי שקידש ושכח לומר את ברכות ההבדלה בנוסח הקידוש ונזכר אחרי שכבר סיים סעודתו או שכבר ברך ברכת המזון – יקח בידו כוס יין ויברך שלוש ברכות: א – בורא פרי הגפן. ב – בורא מאורי האש .ג – המבדיל בין קודש לקודש[12].

הבדלה בחנוכה

הבדלה ונר חנוכה בבית הכנסת

י – במוצאי שבת חנוכה מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת ואחר כך מבדילים, כדי שלא יניחו את נרות החנוכה מיד אחרי ההדלקה וילכו לבתיהם, וכן כדי לאחר את יציאת השבת[13].

שכח המדליק לומר "אתה חוננתנו"

יא – שכח המדליק לומר "אתה חוננתנו" בתפילת "ערבית" של מוצאי שבת חנוכה – יאמר בלחש "ברוך המבדיל בין קדש לחול" לפני ההדלקה[14].

הבדלה ונר חנוכה בבית

יב – המבדיל בביתו, מבדיל על הכוס, ואחר כך מדליק נר "חנוכה"[15] על פי סדר הזמן, שהרי הבדלה שייכת ליציאה מן השבת והדלקה שייכת ליום ראשון. ויש נוהגים להדליק נר "חנוכה" ואחר כך להבדיל. והמשנ"ב נוטה לדעה הראשונה[16].

הבדלה בפורים

הבדלה בליל פורים שחל במוצ"ש

יג – חל פורים דפרזים במוצאי שבת – יש נוהגים להבדיל לפני קריאת המגילה[17], ויש נוהגים להבדיל אחריה[18]. כמו"כ יש נוהגים לברך ברכת "בורא מאורי האש" לפני קריאת המגילה[19] וברכת "בורא פרי הגפן" אחרי קריאתה. אך למעשה אנו פוסקים שיש לברך את כל ברכות ההבדלה אחרי קריאת המגילה, משום שפעמים שהמבדיל הוא גם קורא המגילה, ואם ישתה כוס יין כשיעור, לא יוכל לקרוא את המגילה כדבעי.

הבדלה בתשעת הימים

הבדלה בתשעת הימים

יד – בהבדלה במוצאי שבת בתשעת הימים שבין ראש חודש אב לט' באב, נהגו הספרדים שהמבדיל שותה בעצמו את יין ההבדלה[20], והאשכנזים נהגו לתת לקטן לשתות את היין, וכאשר אין שם קטן – שותה המבדיל בעצמו[21].

הבדלה במוצאי השבת

טו – נחלקו הדעות כיצד יש להבדיל במוצאי שבת שהוא ליל ט' באב[22]. יש אומרים שיש להקדים את ההבדלה ולהבדיל בשבת על דעת לעשות מלאכה במוצאי שבת[23], ויש אומרים שאין להקדים את צאת השבת וכן אין להחיל אבלות בשבת. למעשה, אנו נוהגים לומר "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית של מוצאי שבת. ולברך ברכת "בורא מאורי האש", ובמוצאי ט' באב שיהיה ביום ראשון יבדילו על הכוס ומברכים ברכת "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל בין קודש לחול", ומזכירים שם ומלכות בשתיהן ואין מברכים ברכת ה"נר" (כיון שכבר בירכו במוצ"ש) ולא ברכת ה"בשמים" (כיון שהנשמה היתרה יצאה מאמש)[24].

טז – מברכים על הנר אחרי קדיש "תתקבל". ואין מברכים על ה"בשמים" ולא על ה"יין".

"הבדלה" למותרים באכילה

יז – חולה, מעוברת, מניקה או זקן שמותר להם לאכול בט' באב – אסורים באכילה בלי הבדלה, ולכן יעשו הבדלה ואחר כך יאכלו[25].

מתי יבדיל

יח – מי שמותר לו לאכול בט' באב – לא יבדיל כהרגלו במוצאי-שבת אם עדיין אינו זקוק לאכילה, אלא ימתין עד שצריך לאכול ואז יבדיל[26].

במבדיל במוצאי שבת

יט – מי שמותר לו לאכול בט' באב וצריך לאכול במוצאי שבת, והבדיל בלילה במוצאי שבת ועדיין לא בירך על הנר – מברך על הכוס שלוש ברכות: א. "בורא פרי הגפן". ב. "בורא מאורי האש". ג. "המבדיל בין קודש לחול", ואינו מברך על ה"בשמים" [מיהו אם מבדיל אחר שבירך על הנר – יברך שתי ברכות בלבד – "הגפן" ו"המבדיל"][27].

במבדיל ביום ראשון

כ – אם החולה או הזקן צריכים לאכול ביום ראשון ומבדיל ביום ראשון – מברך שתי ברכות בלבד – "הגפן" ו"המבדיל"[28], ובמוצאי שבת יברכו על הנר.

"הבדלה" על יין

כא – טוב ביותר שהמבדיל בט' באב יסחט ענבים ויבדיל על המשקה היוצא מהם או על בירה. אינו יכול לסחוט ענבים ואין לו בירה – יבדיל על מיץ ענבים מוכן שברכתו "בורא פרי הגפן". אין לו מיץ ענבים מוכן – יבדיל בלית ברירה על יין[29].

כמות השתיה בהבדלה

כב – כשמבדיל על יין – לא ישתה ממנו אלא מעט ויתן לילד קטן שלא צם לשתות רוב רביעית. אם הוא צריך לשתות יין לרפואתו – מותר[30].

חולה שמבדיל – להוציא אחרים

כג – חולה המבדיל במוצ"ש – יכול להוציא אחרים ידי חובת הבדלה אף שאינם אוכלים[31].

כד – גם נשים שנהגו בכל השנה לשמוע הבדלה ולא לעשות הבדלה לעצמם – אם הן צריכות לאכול בתשעה באב – יעשו הבדלה לעצמן[32] אך ישתו רביעית.

שתיית "רביעית" למי שאינו מתענה

כה – גם החולה המבדיל בט' באב ישתדל לשתות מן הכוס שיעור "רביעית" ולא יסתפק ב"מלא לוגמיו", כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה לכל הדעות ולא יכנס לספק ברכות[33].

פסוקי מוצאי שבת

כו – אין לומר בט' באב את הפסוקים שנוהגים לומר לפני ה"הבדלה", שהם פסוקים של שמחה, שאסור ללמוד בט' באב[34], משום שתורה משמחת את האדם[35].

הבדלה על היין

כז – במוצאי ט' באב שחל ביום ראשון מבדילים על היין לכל הדעות[36].

הבדלה על ידי אשה

כח – אשה שבעלה מתעכב ורוצה לאכול במוצאי הצום – יכולה להבדיל לעצמה ואינה צריכה לחכות לבעלה.

הבדלה לפני ערבית

כט – בעל שיודע שאשתו לא יודעת או חוששת להבדיל בעצמה – יחזור לביתו מיד אחרי תפילת "ערבית" במוצאי הצום כדי להבדיל לאשתו, משום "ואהבת לרעך כמוך", ויברך "ברכת הלבנה" מאוחר יותר, ויעשה כן אפילו אם בכך יצטרך לברך "ברכת הלבנה" ביחיד.

ראש השנה שחל בשבת

הבדלה בקידוש

ל – כאשר יום ראשון של ראש השנה חל בשבת – יש להכין מערב שבת נר שדולק יותר מעשרים וארבע שעות, כדי שבמוצאי שבת יוכל להעביר אש מנר זה ולהדליק את נרות השבת ואת נר ההבדלה. ואם התפלל ואמר "ותודיענו" – רשאי הוא להעביר אש. אבל אשה שלא אמרה "ותודיענו" – אינה רשאית להדליק נרות יו"ט במוצאי שבת – ליל החג [שני], עד שתאמר "ברוך המבדיל בין קדש לקדש"[37].

מוצאי יום הכיפורים

אכילה לפני הבדלה

לא – אסור לאכול במוצאי יום כיפור לפני שמבדילים.

ברכת הבשמים

לב – מבדילים על הכוס בלי בשמים, כי אין צורך להפיג צערה של "נשמה יתירה" שעוזבת במוצאי שבתות, כיון שאין נשמה יתירה ביום כיפור מפני התענית. ולכן אפילו במוצאי כיפור שחל בשבת – אין מברכים על הבשמים[38]. וכתב בעל הבא"ח שלאחר שסיים את ההבדלה יברך על בשמים, לפני שמברך ברכה אחרונה על היין או לאחריו (אבל לא לפני ברכת המבדיל שלא יהא הפסק[39]).

ברכת הנר

לג – בכל מוצאי שבת אנו מברכים על האור, משני טעמים: א. שהאור נברא במוצאי שבת כשאדם הראשון הקיש בשני אבנים והוצת מהם אש. ב. שלא נהנינו מהאור במשך השבת, ועכשיו שנהנים ממנו מברכים עליו כעין כל ברכות הנהנין. ולכן מברכים במוצאי שבת על אש שאנו מציתים מחדש, על ידי גפרורים וכדו' כעין מה שעשה אדם הראשון שהצית אש חדשה במוצאי שבת. ומכיון שבמוצאי כיפור לא שייך הטעם השני – מברכים רק על אור שדלק כל יום כיפור ורק במוצאי כיפור נהנים ממנו. ואם אין לו – יכול לברך על כל נר[40].

מוצאי כיפור שחל במוצ"ש

לד – במוצאי כיפור שחל במוצאי שבת שייכים שני הטעמים, ואעפ"כ צריך נר שדלק כל השבת ויום הכיפורים[41].

נר שהודלק מנר ששבת

לה – אפשר לברך על אש שהודלקה מנר שדלק כל יום כיפור[42].

לו – כשאין אש שדלקה כל יום כיפור, וגם לא מוצא אש כזו אצל השכנים – מדליקים אש בגפרור ומאש זו מדליקים נר ועליו מברכים.

לז – בדין הבדלה לאשה – ראה סעי' כ"ד-כ"ח וה"ה למוצאי יום כיפור.

 

 

 

 

[1] שו"ע (סי' רצ"ט סעיף ו'), משנ"ב (שם ס"ק י"ח), כה"ח (שם ס"ק כ"ח).

[2] ראה לעיל פרק מ"ה סעי' ג'.

[3] ראה לעיל פרק מ"ו סעי' ע"ח.

[4] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ג), שלא כדעת מהר"י עיאש בשו"ת בית יהודה (ח"ב סי' כ"ח), דס"ל שיכול להבדיל כל השבוע, והביאו הברכי יוסף (סי' תצ"א אות א'), וכתב שאין ראייתו מכרעת.

[5] שו"ע (סי' תע"ג סע' א'), משנ"ב (שם ס"ק ד'-ה'), כה"ח (שם ס"ק כ"א-כ"ה).

[6] שו"ע ר"ז (סי' תע"ג סעי' ז'). ויש מסופקים אם מותר לאכול כרפס ללא הבדלה. ביאור הלכה (סי' תע"ג ד"ה "עד שהתחיל").

[7] שו"ע (סי' רצ"ט סעי' א'. וראה בשו"ע (סי' תצ"א סעי' ב') ובמשנ"ב (שם ס"ק ד').

[8] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ח). ועוד בענין סדר יקנה"ז בליל פסח שחל במוצ"ש מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק י' סעי' ע"ז).

[9] שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ל"ח).

[10] לקיים: "אכלו משמנים ושתו ממתקים" (נחמיה ח').

[11] עיין שו"ע (סי' תע"ג סעי' א') ובנו"כ שם. מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק י סעי' ע"ט, פ') בענין שכח להבדיל על הכוס בליל פסח שחל במוצ"ש.

[12] ראה הערה קודמת.

[13] שו"ע (סי' תרפ"א סעי' ב'), כה"ח (שם ס"ק ב').

[14] משנ"ב (סי' תרפ"א ס"ק ב'), כה"ח (שם ס"ק ג'). וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק נ"ח סעי' קי"ט).

[15] בא"ח (ש"ר פרשת וישב סעי' כ"א).

[16] עיין שו"ע (סי' תרפ"א), כה"ח (שם סק"ד), משנ"ב (שם ס"ק ג') ובא"ח (ש"ש פרשת וישב סעי' כ"א), שזו הדרך הנכונה. וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק נ"ח סעי' ק"כ).

[17] עיין דרכי משה (או"ח סי' תרצ"ג אות ב') בשם האבודרהם והכל בו, שיש להבדיל קודם הקריאה. ועיין בכה"ח (שם ס"ק י') שמביא את עיקרי הסברות.

[18] עיין רמ"א (סי' תרצ"ג סעי' א').

[19] כדי שיהנו מאור הנר, וזאת ע"פ כה"ח (סי' תרפ"ה ס"ק י'), משנ"ב (שם ס"ק א'-ב'). ועיין מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ס"ד סעי' ז').

[20] עיין שו"ע (סי' תקנ"א סעי' י'), כה"ח (שם ס"ק קנ"א-קנ"ב), ומטעם ששותים לשם ההבדלה ולא לשם התענוג. ובמשנ"ב (שם ס"ק ס"ז) ובכה"ח (שם) כתבו הטעם, משום דלא קיבלו עלייהו.

[21] רמ"א (סי' תקנ"א סעי' י'). כתב הגאון מוילנא (שם ס"ק מ"ו) שהאשכנזים מחמירים ולא שותים יין מכוס ההבדלה אף שהיא של מצוה, מפני שניתן לתת אותו לילד קטן לשתות. ולפ"ז אם אין ילד קטן או שהיין חזק ואין מיץ ענבים או שהקטן אינו רוצה לשתות וכד' – גם הרמ"א יסכים שמותר לגדול לשתות יין. ועוד הוסיף הגר"א (שם ס"ק מ"ט) שאפשר להבדיל על בירה, כי על זה לא גזרו מראש חודש אב עד התענית. ואכן יש מחמירים ומבדילים על בירה אם אין קטן.

[22] בין כאשר הוא חל ביום ראשון מעיקרא ובין כאשר הוא דחוי.

[23] כמו שכתוב בגמ' (עירובין מ' ע"ב) על רב שאמר: "בדילנא". וראה באריכות ברא"ש (תענית פ"ד סי' מ') שהביא את הדעות בעניין זה.

[24] הגמ' בעירובין (מ' ע"ב) דנה לגבי קידוש על כוס יין ביום כיפור, שלכאורה יש לקדש מבעוד יום מדין "וכבדתו", אלא שכיון שצריך לצום בכיפור אפשר לעשות קידוש מבעוד יום, וז"ל הגמ': "יום הכפורים היכי עביד? אי מברך עליה ושתי ליה, כיון דאמר זמן קבליה עליה ואסר ליה, דהאמר ליה רב ירמיה בר אבא לרב: מי בדלת? ואמר ליה: אין, בדילנא! לברוך עליה ולנחיה, המברך צריך שיטעום! ליתביה לינוקא, לית הלכתא כרב אחא, דילמא אתי למסרך. מאי הוי עלה? שדרוה רבנן לרב יימר סבא קמיה דרב חסדא במעלי יומא דריש שתא. אמרו ליה: זיל חזי היכי עביד עובדא, תא אימא לן. כי חזייה אמר ליה: דלויה לרטיבה רפסא ליה בדוכתיה. אייתו ליה כסא דחמרא, קדיש ואמר זמן. והלכתא: אומר זמן בראש השנה וביום הכפורים. והלכתא: זמן אומרו אפילו בשוק".

כלומר, מסיקה הגמרא שכיון שאם יעשה קידוש לפני השקיעה, יחול עליו הצום, ולא יוכל לשתות יותר, ולכן מקדשים את יום כיפור בשעת התפילה בלי יין. וביארה הגמרא הטעם שלא נותנים לילד קטן לשתות מהיין של הקידוש אחרי קידוש בליל כיפור: "דלמא אתי למסרך", כלומר שמא ילמד מכך לשתות יין בליל כיפור בכל שנה גם כשיגדל. ומכאן יש שלומדים שאי אפשר לעשות הבדלה על יין במוצאי שבת שחל בו ת"ב ולתת לילד קטן לשתות "דלמא אתי למסרך", ולכן דעת הרמב"ן שלא עושין הבדלה כלל, ודי בכך שמבדיל בתפילה ב"אתה חוננתנו" ואחר כך יברך "מאורי האש" במוצ"ש, ואין אומרים ברכת הבדלה, כיון שנדחה – נדחה. ורבים נהגו כך. וכן סובר הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז סימן תרמ"ב) ומובא בנהר מצרים (הלכות ט' באב סעי' י"ד). ועיין עוד לשד"ח (אסיפת דינים, מערכת "בין המצרים" סי' ב' אות ו').

ויש אומרים שאין ללמוד מהאיסור ביום כיפור, כיון שתענית ת"ב שחלה במוצ"ש אינה כל שנה, והתינוק ילמד שלא לשתות יין בליל ט' באב. ועוד חילוק יש שיום כיפור הוא מדאורייתא וט' באב מדרבנן. ואכן דעת התוספות (שם ד"ה "אתי למסרך") שיבדילו במוצאי שבת ויתנו לקטן לשתות. דעת הבה"ג והרא"ש שיעשו הבדלה ביום ראשון בלילה במוצאי התענית, וכ"כ התוספות בפסחים (ק"ז ע"א ד"ה "אמימר מתני"). השו"ע (סי' תקנ"ו סעי' א') פסק כדעת הטור והרא"ש, וז"ל: "ליל ט' באב שחל באחד בשבת, כשרואה הנר אומר: בורא מאורי האש, ואין מברך על הבשמים. ובליל מוצאי ט' באב מבדיל על הכוס ואינו מברך, לא על הנר ולא על הבשמים". וראה בכה"ח (שם ס"ק ה') שהביא את דברי הרמב"ן והרדב"ז בתשובה, ולכן פסק שלא להבדיל ביום א' בערב מדין ספק ברכות להקל (ועיין שו"ע סי' רצ"ט סעי' ו').

עוד אומרת הגמרא בפסחים (ק"ו ע"ב; ק"ז ע"א): אדם שטעה ואכל בליל שבת ללא קידוש – יקדש כשנזכר. לא נזכר כל הלילה – למחרת יקדש "הגפן" וברכת "אשר קדשנו במצוותיו וכו' בא"ה מקדש השבת". ואם טעם לפני הבדלה – דעת הגמרא למסקנה שמבדיל. ומה יהא הדין במי שלא הבדיל במוצאי שבת? הגמרא (ק"ו ע"א) אומרת: "בני רבי חייא אומרים שיכול להבדיל כל השבוע. אומרת הגמרא: מאי כל השבוע? עד יום רביעי. ודעת הרשב"ם: עד יום שלישי בערב יכול להבדיל ולברך "המבדיל בין קודש לחול" אבל בלי נר ובלי בשמים (עיין שם). עו"ש בגמרא (ק"ז ע"א) כתוב: "אמר רבא: הלכתא טעם – מקדש, וטעם – מבדיל. ומי שלא קידש בערב שבת – מקדש והולך כל היום כולו עד מוצאי שבת. מי שלא הבדיל במוצאי שבת – מבדיל והולך כל השבת כולו". ופירש"י ורשב"ם: עד יום רביעי, ולא עד בכלל. ואמימר אומר משמו של רבא: "מי שלא הבדיל במוצאי שבת – מבדיל והולך כל היום כולו". היינו, שלפי לישנא קמא – מותר להבדיל (מברך הגפן, והמבדיל בין קודש וכו' עם שו"מ) עד יום שלישי בערב. ולדעת לישנא בתרא – רק עד יום ראשון בערב. וכתבו התוס' שם שהלכה כמו לישנא קמא עד יום שלישי "ובתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת נמי רגילין להבדיל אחר התענית, וכן בסדר רב עמרם", היינו שהם מוכיחים שהלכה כלישנא קמא, ממה שמבדילין במוצאי ט"ב שהוא ליל שני בשבוע, ואם פוסקים כלישנא בתרא – מותר רק ביום ראשון עד הערב ולא בליל שני. אולם הרי"ף (שם כ"א ע"ב) פסק כמו לישנא בתרא: "ומי שלא הבדיל במוצאי שבת – מבדיל והולך כל היום כולו אבל לא על האור" (עיין שם בר"ן כיצד היתה הגירסא של הרי"ף בגמרא). והוסיף הר"ן: "ולפיכך כשחל ט"ב במוצאי שבת – אין מבדילים כלל". והטעם שבמוצאי שבת לא מבדילים, כיון שלא שותים (עיין להלן). ובמוצאי ט"ב – לא מבדילים כי עבר יום אחד, והוסיף הר"ן והביא מבעל הלכות גדולות אע"פ שלהבדלה אין תשלומים רק יום אחד בלבד, במוצאי ט"ב – מותר להבדיל כשחל ליל ט"ב במוצאי שבת "מפני שאי אפשר להבדיל במוצאי שבת". והאריך הר"ן להסביר שיטת בה"ג, והוסיף וכתב שלדעת הרמב"ן בתורת אדם אם חל ט"ב במוצאי שבת – בטל דין הבדלה, והטעם שבליל ט"ב א"א להבדיל כי אסור לשתות, ומאחר וא"א להבדיל – אין חיוב להשלים. והוסיף שלדעתו עיקר ההבדלה בתפילה ורק כשהעשירו קבעו על הכוס (עיין ברכות ל"ג ע"א) ואח"כ נעשו עניים, וחזרו וקבעו בתפילה "וכיון שהבדלה על הכוס מטולטלת היא בין עניות לעשירות, אין לך עניות גדולה מתשעה באב שכל ישראל עניים מרודים, הלכך לא מחייב בתשלומים" (ועיין בשלטי גיבורים שם כ"ב ע"א אות ב'. ועיין ברא"ש מסכת תענית פרק ד' סימן מ' הסברות בענין הבדלה).

למעשה הרמב"ם בהלכות שבת (פרק כ"ט הלכה ד') פסק כמו התוס', שמותר להבדיל עד יום שלישי. אולם בשו"ע (סי' רצ"ט סעי' ו') פסק, וז"ל: "שכח ולא הבדיל במוצאי שבת – מבדיל עד סוף יום ג'. וי"א שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר, ודוקא בורא פרי הגפן והמבדיל בין קודש לחול, אבל על הנר ובשמים – אינו מברך אלא במוצאי שבת. ויש מי שאומר דהא דקיימא לן טעם מבדיל הני מילי היכא דהבדיל במוצש"ק, אבל אם לא הבדיל בלילה כיון שטעם – שוב אינו מבדיל". היינו שסתם השו"ע כמו הסברא הראשונה, אבל מאחר ויש בזה מחלוקת א"כ אומרים סב"ל. וא"כ כיצד פוסקים? לדעת הרמ"א – אין בעיה כי הוא פוסק כסברת הרמב"ם, שהיא הסברא הראשונה שבשו"ע, וכ"כ: "והעיקר כסברא הראשונה". אבל עיין בכה"ח (שם ס"ק כ"ו) ובא"ח (ש"ש ויצא אות כ"ג) שכתב: "נאנס ולא הבדיל בליל מוצאי שבת – יש לו זמן להבדיל עד סוף היום השלישי, ולא יברך אלא בפה"ג על היין וברכת המבדיל. מיהו ברכת המבדיל יאמר בלי שם ומלכות, משום דאיכא פלוגתא בזה. ולכן כיון שעברה ליל מוצאי שבת ולא הבדיל על הכוס יאמר ברכת המבדיל בלי שם ומלכות, ורק יהרהר שם ומלכות בלבו". היינו שפסקו כמו הג' סברות שבשו"ע ולחומרא, עד סוף יום ג' יבדיל בלי שם ומלכות. ביום ראשון אם אכל לפני כן – לא מבדיל אלא בלי שו"מ. ורק במוצאי שבת אם אכל – מבדיל עם שו"מ, עי"ש. ולפיכך צריכים לומר שמוצאי יום ט"ב שחל במוצאי שבת הדין שונה.

לסיכום השיטות: יש מי שאומר: תעשה הבדלה על יין ותתן לקטן לשתות. ויש מי שאומר: שהדרך הנ"ל תלמד את הקטן שמותר לשתות בט' באב, וכשיגדל יחשוב שכך הדין. ולדעה הראשונה – אין לחוש, מכיון שט"ב לא חל תמיד ביום ראשון, ואינו שכיח ולכן מקילים בדבר זה, לתת לקטן. ויש מי שאומר: שאין כלל הבדלה, לא במוצאי שבת ולא במוצאי ט"ב, שהרי בגמרא כתוב שבזמן שהיו עניים יבדיל בתפילה, או אדם שנמצא במקום מסויים ואין לו יין יכוון בתפילה בברכת 'אתה חוננתנו' שזה הבדלה (רמב"ן). והר"ן כתב: עושים הבדלה במוצאי ט"ב ומברכים על יין ועל הבדלה. וכך נוהגים רוב ככל העולם, ולמרות שיש מחלוקת אם מבדילים בברכה בליל יום שני, ולכאורה היינו צריכים לומר: "ספק ברכות להקל" ולא לברך, אין אומרים כאן "ספק ברכות להקל", משום שכבר נהגו כן. ובשו"ע (סי' תקנ"ו סעי' א') פסק כשיטת הר"ן (עיין לגאון (שם ס"ק ג') ולכה"ח (שם ס"ק ה'). וע"כ למעשה אנו נוהגים במוצאי שבת להתפלל בבית הכנסת, ואחרי תפילת י"ח אומרים קדיש "תתקבל", ואחר כך מברכים "בורא מאורי האש" בלבד, ומתחילין איכה וקינות. ואחר כך "ואתה קדוש". ואין אומרים "ויהי נועם" או "ויתן לך". והספרדים נוהגים לומר "קדיש דהוא עתיד" (כה"ח שם ס"ק ט"ו), "שיר למעלות", קדיש יהא שלמא, ועלינו לשבח. ביום ראשון בלילה מבדילין על הכוס ומברכים "בורא פרי הגפן" ו"המבדיל" בלבד. ולא אומרים סב"ל, כי כן נהגו.

[25] עיין כה"ח (סי' תקנ"ו ס"ק ט'), ברכי יוסף (שם ס"ק ג'), שערי תשובה (שם ס"ק א').

[26] הברכי יוסף (סי' תקנ"ו ס"ק ג') משם הכנה"ג כותב שחולה או מעוברת שצריכין לאכול – צריכים לפני שאוכלים לעשות הבדלה עם יין בלילה ומברכים "הגפן" "מאורי האש" ו"המבדיל". אולם הברכ"י כותב שלא יבדילו בלילה, כיון שאז הם אינם צריכים לאכול שהרי אכלו בשבת. ואם אינו צריך ליין, למה יבדיל וישתהו? ועל כן לא יעשה הבדלה בלילה אלא ביום כשיצטרך לאכול. על כל פנים לא יברכו על בשמים שזהו תענוג, אלא בורא פרי הגפן וברכת הבדלה. ועל האש יברכו רק בלילה כדלעיל. ואם צריך לאכול בלילה משהו חוץ ממים – יבדיל בלילה. וע"ע בכה"ח (שם ס"ק ט'), ושערי תשובה (שם ס"ק א').

לסיכום, י"א שמיד במוצאי שבת מבדילין, אע"פ שאין להם צורך לאכול עד למחרת היום. ויש סוברים, וכן נוהגים: שכיון שלא פקע דין הבדלה, לכן אסור לחולה לאכול או לשתות בלא הבדלה, אך לא יעשה הבדלה במוצאי-שבת אם עדיין לא זקוק לאכול, אלא ימתין עד אשר יצטרך לאכול ואז יבדיל. וכך יצא שאם הוא צריך לאכול במשך יום ראשון – לפני שיאכל יעשה הבדלה בשתי ברכות – הגפן והמבדיל. וגם נשים שאינן נוהגות לעשות הבדלה בדרך-כלל, אם היא מעוברת וכדומה, שצריכה לאכול – תעשה הבדלה ותשתה.

[27] עיין מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ח סעי' כ"א-כ"ב).

[28] עיין מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ח).

[29] כיון שאסור לשתות יין בתשעת הימים ובודאי בט' באב, וכאמור בשו"ע (סי' תקנ"ב סעי' ב'): "יין מגתו, דהיינו שאין לו יותר משלשה ימים, נהגו לאסור".

[30] כה"ח (סי' תקנ"ו ס"ק ט'), מאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק כ"ח סעי' י"ט).

[31] כה"ח (סי' תקנ"ו ס"ק ט').

[32] מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ח סעי' כ').

[33] עיין שו"ע (סי' ר"י). וראה עוד לעיל סעיף ס'.

[34] האיסור ללמוד תורה בט' באב כולל כל סוג של לימוד תורה שבכתב ושבעל פה, מלבד לימוד בדברים הרעים בירמיה או ספר איוב ודיני אבלות וכו'. וראה בהרחבה בספר מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ו סעי' ל'-ל"ג).

[35] שו"ת דברי מלכיאל (ח"ו סי' ט'). וע"ע מאמר מרדכי, צרור החיים (פרק י"א סי' ק"ע).

[36] כתב השו"ע (סי' תקנ"ח סעי' א'), וז"ל: "בט"ב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי וביום עשירי". ומור"ם הוסיף, וכתב: "ויש מחמירין עד חצות היום ולא יותר". ולכל הדעות – מותר להבדיל במוצאי ט"ב שחל ביום ראשון על היין.

[37] עיין שו"ע (סי' רצ"ט סעי' א'), כה"ח (שם ס"ק ג').

[38] שו"ע (סי' תרכ"ד סעי' ג').

[39] עיין שו"ת רב פעלים (ח"ג סי' ל"ח שאלה שנייה) וכה"ח (סימן תרכ"ד ס"ק ט'). וראה במשנ"ב (שם ס"ק ה').

[40] שו"ע (סימן תרכ"ד סעי' ד' וה') ומשנ"ב (שם ס"ק ו'). וכה"ח (שם ס"ק י"א).

[41] עיין שולחן ערוך (שם סעיף ד'), ובכף החיים (שם סעיף קטן י"ב).

[42] שו"ע (שם סעי' ה').

ספרים נוספים

מאמר מרדכי לימות החול

שו"ת הרב הראשי חלק א'

שו"ת הרב הראשי חלק ב'

שו"ת מאמר מרדכי חלק א'

שו"ת מאמר מרדכי חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק א'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ב'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ג'

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד'

מאמר מרדכי הלכות שבת - חלק ה'

מאמר מרדכי הלכות סת"ם

דברי מרדכי - ספר בראשית

דברי מרדכי - ספר שמות

דברי מרדכי - ספר ויקרא

דברי מרדכי - ספר במדבר

דברי מרדכי - ספר דברים

בית אליהו

ברית אליהו

דרכי טהרה

הגדה של פסח

אתר הרב מרדכי אליהו

חפש סרטון, סיפור, או שיעור

צור קשר

מעוניינים לשלוח חומר על הרב? או להשתתף בהפצת תורתו במגוון ערוצים? תוכלו ליצור עימנו קשר בטופס זה