פרק מח – סעודה רביעית

מצווה בסעודה רביעית

א – מצווה גדולה לסעוד "סעודה רביעית" במוצאי שבת אפילו אם אינו רעב, כפי שכתב השולחן ערוך[1]: "לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת כדי ללוות את השבת, אפילו אינו צריך אלא לכזית".

החייבים בה

ב – בסעודה רביעית חייבים גברים ונשים[2] והטעם שגם נשים חייבות הוא, כיון שאיבר נוסכוי, שממנו קמים בתחית המתים, נהנה רק מסעודה רביעית, ומצווה לחנך ילדים בני חינוך[3].

טעמיה

ג – יש מספר טעמים לסעודה רביעי":

* – זכות דוד המלך עליו השלום – סעודה רביעית מעוררת את זכות דוד המלך עליו השלום שנהג לקיים סעודה רביעית בכל מוצאי שבת[4].

* – כבוד שבת – בסעודה רביעית האדם מלווה את שבת המלכה ביציאתה, כשם שאדם מלווה את המלך בצאתו מן העיר[5].

* – תחיית המתים – מסעודה רביעית נהנית עצם הלוז שממנה יבנה הגוף בתחיית המתים, כפי שכתב בבית יוסף[6]: "אבר יש באדם ונסכוי שמו, ואינו נהנה באכילה אלא במוצאי שבת". וביאר גאון עוזנו בעל ה"בן איש חי"[7]: "וכתבו המקובלים שיש עצם באדם שאינה נהנית משום אכילה אלא רק מסעודה רביעית, ועצם זו נשארת קיימת בקבר, ואין שולט בה ריקבון[8], והיא נקראת: 'נסכוי' וגם נקראת: 'לוז' וגם נקראת: 'בתואל'. ואמרתי בזה רמז כי שלשה שמות של עצם הנזכרת הם ר"ת: לב"ן, והם סופי תיבות שלשה שמות שהם: ישראל יעקב ישורון. ומזו העצם ייבנה הגוף בתחיית המתים. עניין זה לא יהיה אלא לישראל דווקא הנאמר בהם[9]: 'ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום'.

מעלתה

ד – מעלתה של סעודה רביעית גדולה עד למאוד ושכרה רב[10]. והביא גאון עוזנו בעל ה"בן איש חי"[11] בשם הזוהר שכל מי שאינו סועד סעודה רביעית, הרי זה כאילו לא סעד סעודה שלישית, וביאר שכל אדם דרכו לאכול כל לילה, וא"כ מה שאכל בסעודה שלישית זה לא היה לכבוד שבת[12].

סגולותיה

ה – כתב רבנו האר"י ז"ל שהמקיים סעודה רביעית ניצל מחיבוט הקבר[13].

ו – וסגולתה להרחיק מזיקים מהאדם שנזהר בה[14], ולשמירת בריאות מתמדת של הסועד אותה[15], ואף ללידה קלה[16].

זמנה

ז – בזמנה של סעודה רביעית ישנן כמה שיטות: שיטה א' – שצריך לעשותה סמוך לצאת השבת דווקא. שיטה ב' – שאפשר לעשותה תוך ארבע שעות מצאת השבת. שיטה ג' – שאפשר לעשותה עד חצות הלילה. שיטה ד' – שאפשר לעשותה כל הלילה עד עלות השחר.

לכן, לכתחילה יסמוך סעודה רביעית לצאת השבת ככל האפשר. אם אינו יכול לעשותה מיד במוצאי שבת – יעשנה תוך ארבע שעות. אינו יכול לעשותה תוך ארבע שעות – יעשנה עד חצות. אינו יכול לעשותה עד חצות- יעשנה עד עלות השחר, אבל אחרי עלות השחר- אינו יכול לעשותה יותר[17].

סעודה רביעית כהמשך לשלישית

ח – מי שהתחיל לאכול סעודה שלישית מבעוד יום [עד כחמש עשר דקות לפני השקיעה[18]] ונמשכה סעודתו עד הלילה- יש אומרים[19] שיכול לכוון שחלק הסעודה שסועד בלילה יחשב לו כסעודה רביעית. ויש אומרים שצריך לעשותה סעודה נפרדת[20]. ומכיון שרבו העומדים כשיטה האחרונה, וכך סובר רבנו האר"י ז"ל, ע"כ אין לחבר את הסעודות. לפיכך- יתפלל ערבית ויבדיל ואח"כ יסעד סעודה רביעית כהלכתה.

הכנות לסעודה רביעית

ט – צריך אדם לסדר את שולחנו במוצאי שבת ולפרוס מפה נאה ולערוך כלים נאים שרגיל לערוך בהם את שולחנו לכבוד שבת ולהגיש מיני מאכל משובחים[21], למרות שאינו מתכוון לסעוד סעודה גדולה אלא לאכול מעט מאוד, כפי שמובא בגמ' מסכת שבת[22]: "לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית" (הן מצד שהוא שבע ואינו יכול לאכול יותר והן מצד זה שהוא עני ואין לו יותר מכזית).

הכנת מאכלים לסעודת מלוה מלכה

י – ישנה מעלה חשובה בהכנת המאכלים, במיוחד לצורך סעודה רביעית[23].

בגדי שבת בסעודה

יא – צריך לסעוד סעודה רביעית בעודו לבוש בבגדי השבת, ויחליפם רק אחרי הסעודה[24].

סעודה רביעית בישיבה

יב – אין לסעוד "סעודה רביעית" בעמידה אלא בישיבה ליד השולחן כדבעי[25] וכפי שסועד שאר סעודות חשובות.

סדר סעודה רביעית

הדלקת נר

יג – יש נוהגים להדליק נר בסעודה רביעית לכבוד המלך משיח בן דוד[26].

אתקינו סעודתא

יד – לפני נטילת ידים יאמר: "אתקינו סעודתא דמהימנותא, דא היא סעודתא רביעאה דדוד מלכא משיחא"[27].

אמירת "לשם יחוד"

טו – בסעודה רביעית יכוון להמשיך אור קדושת שבת לכל הסעודות שבימי החול[28], ועל כן טוב לומר גם "לשם ייחוד" לפני הסעודה[29].

"פתח אליהו" בסעודה

טז – בתוך הסעודה טוב לומר[30]: "פתח אליהו הנביא זכור לטוב ואמר ריבון עלמא יהא רעווא"[31], ולאחר מכן את קטע הזוה"ק: "קום אליהו דאנת דליג"[32] ובזה מרוויח כמה דברים: א. דברי תורה על השולחן. ב. מזכיר את אליהו הנביא שהוא המבשר טוב על מלכות משיח בן דוד[33]. ג. מזכיר את אליהו הנביא, כאומר שאם לא בא עד עתה לבשר הגאולה משום שאינו יכול לבוא בשבת, הרי עכשיו יצאה השבת ויכול לבוא אליהו ולבשר הגאולה[34].

אליהו משבח את ישראל

יז – במוצאי שבתות יושב אליהו הנביא תחת עץ החיים וכותב זכויותיהם של ישראל, וראוי לעסוק בזכויותיהם של ישראל ולספר בהם במוצאי שבתות ומתוך כך ללוות את השבת ביציאתה בשמחה[35].

מאכלי הסעודה

יח – ישתדל לכתחילה לאכול קצת יותר מכביצה פת בסעודה רביעית, ואם אינו יכול- לכל הפחות יאכל כזית "פת"[36].

חשיבה מראש לסעודה

יט – טוב יעשה אם יאכל מעט פחות ב"סעודה שלישית" כדי שיוכל לאכול סעודה רביעית, ועל כגון זה נאמר: "החכם עיניו בראשו"[37].

מיני מזונות

כ – מי שמילא כרסו בסעודה שלישית ואינו יכול לאכול פת בסעודה רביעית [הדבר מצוי בימי הקיץ שסעודה שלישית מאוחרת]- יאכל מיני מזונות[38].

שבעת המינים

כא – אינו יכול לאכול מיני מזונות, יאכל פירות משבעת המינים. אינו יכול לאכול פירות משבעת המינים- יאכל שאר פירות[39].

מיץ ענבים

כב – מי שקשה לו מאוד לאכול כל מאכל בסעודה רביעית לאחר ששותה בהבדלה רביעית יין- ישתה רביעית נוספת עבור סעודה רביעית[40] [אדם ששמע הבדלה מאחר- יכול לשתות רביעית אחת[41]].

אכילה בצורה מכובדת

כג – בכל מקרה צריך לאכול בצורה מכובדת עם שולחן ערוך ומסודר[42].

לחם משנה

כד – ישתדל שיהיו על השולחן שני כיכרות לחם שלמים לכבוד הסעודה[43]. אמנם, בסעודה רביעית- לא יקח את שני הכיכרות כלחם משנה [לא כמו בשאר סעודות השבת] אלא מניחם אחד על יד השני על השולחן ובוצע מאחד מהם.

שתי פרוסות

כה – מי שאין לו שני לחמים שלמים- יניח על השולחן שתי פרוסות לחם [בדין מי שקשה לו לאכול לחם ראה לעיל סעי' י"ח-כ"ב ובסעי' כ"ט, ל'].

בשר

כו – ישתדל לאכול בשר בסעודה רביעית[44].

פרי ומיני מתיקה

כז – מפאת חשיבותה של "סעודה רביעית", ישתדל לאכול בסעודה פרי, מרקחת או מיני מתיקה שלא אכלו בסעודות השבת. אמנם, אין חיוב בדבר, ומכל מקום ראוי להשתדל בכך[45].

מאכל חם

כח – טוב לאכול מאפה או תבשיל חם או לחליפין לשתות משקה חם בסעודה רביעית ויש בזה סגולה לרפואה, וכן סגולה לאדם הסובל מעצבות או עצבנות[46].

אנוס מחמת חולי

כט – אנוס מחמת חולי שאינו יכול לסעוד סעודה רביעית, יסדר על שלחנו מזונות ופירות ויאכלו מהם בני ביתו, ויטעם גם הוא מהכיבוד כפי יכולתו[47].

כשאינו יכול לאכול כלל

ל – אנוס מחמת חולי שאינו יכול לסעוד "סעודה רביעית"- ואינו יכול לטעום אפילו מעט מן הכיבוד- יסדר את השולחן ל"סעודה רביעית" עבור בני ביתו ויעלה לו כאילו סעד בעצמו[48].

ימים מיוחדים

לא – ליל צום [חוץ מתשעה באב] שחל במוצאי שבת- סועד סעודה רביעית בערב הצום ואוכל כל מאכל שרגיל לאכול בסעודה רביעית. ומפני חשיבותה ומעלתה של סעודה רביעית- אין ערב הצום דוחה אותה ואין צריך לשנות מאכליה[49].

מאכל בשר במוצ"ש חזון

לב – מותר לאכול בסעודה רביעית בשר שנשאר מסעודות השבת בשבת "חזון" או בשר שנשאר מסעודות ראש חודש אב [למרות שאסור לאכול בשר בשבוע שחל בו תשעה באב][50], והאשכנזים נוהגים בזה איסור[51]. אמנם לא יכין לכתחילה בערב שבת כמות בשר באופן שישאר לו לסעודה רביעית.

פיוטים

לג – אומרים פיוטים ושרים שירות ותשבחות ב"סעודה רביעית" ללוות בהם את שבת המלכה ביציאתה, כדרך שמלווים מלך ביציאתו[52], ובפרט בפיוטים העוסקים בדוד המלך ע"ה[53].

ברכת המזון

לד – יאמר בברכת המזון "מגדול ישועות מלכו" ב"וו" כמו שאומר בסעודות השבת, ולא "מגדיל" כפי שאומר בסעודות החול[54].

מלאכה במוצ"ש

לה – ראוי לא לעשות מלאכת קבע או לעסוק בתורה במוצאי שבת עד אחרי "סעודה רביעית". אמנם, לבשל או לעסוק במלאכת אוכל נפש- מותר במוצאי שבת גם לפני "סעודה רביעית"[55].

תענית במוצ"ש

לו – אסור למתענה תענית הפסקה להתחיל להתענות במוצאי שבת ויתחיל רק לאחר שעשה סעודה רביעית[56].

[1] סי' ש' סעי' א'.

[2] שו"ע (סי' רצ"א סעי' ו'): "נשים חייבות בסעודה שלישית". וכתב המגן אברהם (שם ס"ק י"א): "דלכל מילי דשבת איש ואשה שוין". ודייק המחצית השקל שם: "וא"כ הוא הדין בסעודה זו" (ועיין שם שפירש עוד פירוש). אמנם בפרי מגדים (א"א שם) כתב, וז"ל: "והראה לסימן רצ"א, אפשר נשים אין חייבות בסעודה זו, ועיין סי' רצ"ו ס"ח וכאן לא שייך לשבת (וכתב שם השו"ע נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק, עכ"ל. וממילא נשים לא היו חייבות דרק הבדלה דימו לקידוש)" עכ"ל. אבל הט"ז (שם ס"ק א') הביא דברי הב"י, וז"ל: עוד כתב בשמו בשם סדורים דאבר יש באדם ניסכ' שמו ואינו נהנה באכיל' אלא במ"ש", עכ"ל. וכתב הפרי מגדים (אשל אברהם סימן ש'), וז"ל: "מיהו לפי מה שכתב הט"ז (אבר) אחד כו', ראוי גם לנשים, ובעונותינו הרבים בצוק העתים אין עושין כך, וראוי למי שחננו ה' לעשות סעודה במוצאי שבת ולאכול מעט ממנה", עכ"ל. ובתוספת מעשה רב (אות ל"ט) כתב: "אשתו קבלה על עצמה להתענות הפסקה, והפסיקה בסעודה שלישית, ותיכף אחר הבדלה שכבה לישון, ויוודע לו הדבר, ושלח לה שבכל ההפסקות לא יתוקן הפסד מלווה מלכה אחת, אז תיכף קמה ואכלה". ובכה"ח (שם ס"ק ב') כתב, וז"ל: "ומכל הנזכר משמע דגם הנשים חייבות בסעודה רביעית של מוצאי שבת, והוא כדי להמשיך הארה לסעודות החול. וכן משמע מטעמים שכתבנו באות הקודם כדי ללוות את המלך וגם כדי להנות האבר שאינו נהנה אלא במוצאי שבת, יעו"ש. וכן כתב האשל אברהם דלפי טעם הנזכר ראוי גם הנשים לקיים סעודה זו, יעו"ש. לכאורה מבואר בפרי עץ חיים (שער השבת, פרק כ"ד) שכתב, וז"ל: ל"א מלכים יש בקליפות שכבש יהושע, וכנגדן ל"א שעות קודש. וזה סוד א"ל מלך יושב, היינו מחצות יום ו' עד הלילה ו' שעות, ויום שבת הרי כ"ד, עם ו' הרי ל', וא' בסעודת מ"ש, שהוא סעודה דדוד מלכא, הרי ל"א. ומי שאינו מקיים סעודת דוד, ישאר קליפה א' בלי הכנעה", עכ"ל. וא"כ גם מטעם זה יתחייבו נשים בסעודה.

[3] סוכה (מ"ב ע"א): "תנו רבנן קטן היודע לנענע – חייב בלולב" וכו'. וכתב השו"ע (סי' ק"ו סעי' ב'), וז"ל: "נשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה… וקטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם", עכ"ל. מבואר שגם במצוות דרבנן יש דין חינוך. ועיין בהערה י"ב שנתברר שיש בסעודה זו חיוב. וע"ע שו"ת קול אליהו, שבת (פרק י"ג שאלה כ"ג).

[4] סי' יעב"ץ (בית נ"ז סעודת מלוה מלכה מחיצה ד'), בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ו). וביארו הטעם ע"פ מה שנא' בגמ' שבת ל' ע"א שדוד המלך ביקש לידע מתי ייפטר מהעולם, והודיע לו הקב"ה שבשבת ימות, וע"כ כל מוצ"ש שהיה חי היה עושה סעודה.

[5] רש"י (שבת קי"ט ע"ב ד"ה "במוצאי שבת"): "נמי כבוד שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד, כאדם המלוה את המלך בצאתו מן העיר", והביאוה משנ"ב (סי' ש' ס"ק ב'), וכה"ח (שם ס"ק א') וכן כתב בית יוסף (או"ח סי' ש').

[6] סי' ש' בשם שבולי הלקט שמצא כתוב בסדורים.

[7] בא"ח (ש"ש ויצא סעי' כ"ז), משנ"ב (סי' ש' ס"ק ב').

[8] ראה זוהר מדרש הנעלם (כרך א' בראשית, תולדות דף קל"ז עמוד א'): "רב הונא אמר: לא כך הוא, ואנא הוית בכרכי הים, ושמענא דהוו קראן לההוא גרמא דשדרה ההוא דאשתאר בקברא מכל גופא: בתואל רמאה. שאלית עליה אמרו דהוא כרישא (דמיא) דחויא דאיהו רמאה, וההוא גרמא הוא רמאה מכל שאר גרמי, דתאנא- אר"ש: ההוא גרמא למה אשתאר בקיומא יתיר מכל שאר גרמי? משום דאיהו רמאה, ולית סביל טעמא דמזונא דבני נשא כשאר גרמי, ובגיני כך הוא תקיף מכל גרמי, והוא ליהוי עקרא דגופא אתבני מניה, הדא הוא דכתיב 'בת בתואל הארמי'", עכ"ל.

[9] דברים פ"ד, ד'.

[10] ערוך השולחן (סי' ש' סעי' ג'), וז"ל: "רבים אין נזהרים בה, והמקימה שכרו הרבה, וכל יראי אלוקים מתאמצים לקיימה ואוכלים כזית", עכ"ל.

[11] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז), וכ"כ בחסד לאלפים (סי' ש' אות א'), ובשו"ת רב פעלים (ח"ג או"ח סי' ל"ה),וכן כתב כה"ח (סי' ש' ס"ק ט"ו).

[12] עיין שו"ת קול אליהו, (שבת פרק י"ג שאלה כ"א). ובכה"ח (סי' ש' ס"ק ט'), ז"ל: "ואיתא בזוהר הקדוש מי שאינו מקיים סעודה רביעית נחשב לו כאילו לא קיים סעודה שלישית, וכן הביא החסד לאלפים אות א'. ואם כן אפילו כשעושה פ"ד תעניות או הפסקה גדולה יזהר שלא לבטל סעודה רביעית. כף החיים שם אות ס"א, בן איש חי שם. וכן כתב בספרו רב פעלים (ח"ג סימן ל"ה) וראה בהערה ב'. וכתב שם דגם התיקון שכתב הרב אמת ליעקב (בקונטריס שפת אמת דף קי"ז ע"ג) לעשות בשנת העיבור בחודש שיהיה המולד עשר שעות קודם ראש חודש – לא יבטל סעודה רביעית מפני זה, יעו"ש", עכ"ל. וע"ע בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז), הובא בהערה הקודמת.

[13] פרי עץ חיים (שער השבת – פרק י"ז), וז"ל: "ואחר הבדלת מוצאי שבת, יסדר ב' ככרות, ולא ינקוט בידים אלא א', ויאמר: דא היא סעודתא דדוד מלכא, ובזכותו ניצול מחיבוט הקבר". בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ו), כה"ח (סי' ש' ס"ק ה').

[14] אחרונים.

[15] כה"ח (סי' ש' ס"ק ד'), וז"ל: "ואף שהוא שבע ונפשו קצה באכילה ושתייה, מכל מקום ידחק את עצמו ובזה ינצל שלא יצטרך לאכול מאכלים ומשקים מי המרים לרפואה. אורחות יושר פרק יו"ד דף קנ"ה ע"א, יפה ללב אות א' וכו'", עכ"ל.

[16] כה"ח (סי' ש' ס"ק ד'), שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' מ"ד עמ' ק"ע).

[17] רש"י (שבת קי"ט ע"ב) הסביר את מעלת סעודה רביעית, וז"ל: "במוצ"ש נמי כבוד שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד כאדם המלווה את המלך בצאתו מן העיר". ומזה למד המשנ"ב (סי' ש' ס"ק ב') שאין לאחרה יותר מחצות, וז"ל: "ומטעם זה נראה שטוב להקדימה כדי שתהיה סמוכה ליציאת השבת… ועיין בשערי תשובה (אות א') דמשמע שאינו כדאי בכל גוונא לאחרה יותר מחצות".

והביא בכה"ח (שם ס"ק י"ד) את דברי החס"ל (אות א') שזמנה של סעודה רביעית היא כל הלילה, והביא את כף החיים (פלאג'י סי' ל"א אות נ"ט) שהשיג עליו. וכן הביא את דברי הבא"ח (פרשת ויצא ש"ש סעי' כ"ז) שכתב שלכתחילה יאכל עד ארבע שעות מהלילה, ואם אחר – עד חצות הלילה. ואפשר שאם עבר חצות לילה – אעפ"כ יקיים מצות סעודה רביעית עד עלות השחר, כסברת חס"ל.

[18] כמבואר לעיל פרק כ"א "סעודה שלישית" סעי' ט'.

[19] אליה רבה (סי' ש' ס"ק א'), וכן כתב ערוך השולחן (שם סעי' ג').

[20] ראה כה"ח (סי' ש' ס"ק י"א) שאין לערב יום ולילה. ובפרט לדעת האר"י הקדוש שסובר שכל סעודות החול מתקדשות מסעודה רביעית.

[21] ועיין לקמן בהלכה כ"ד-כ"ח בביאור העניין.

[22] קי"ט ע"ב: "אמר רבי אלעזר: לעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית, ואמר רבי חנינא: לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית".

[23] מובא בגמרא (שבת קי"ט ע"ב). הובא בהרחבה בהערה מ"ד.

[24] וכתב בספר פרי עץ חיים שער ח"י פרק כ"ד: "דנפש יתירה אינה הולכת לגמרי עד אחר סעודת מוצאי שבת, ולכן אין ראוי להתעסק במלאכה שאינו אוכל נפש או בתורה עד אחר סעודה דמוצאי שבת, עכ"ל. והביאו מחזיק ברכה אות ב', שערי תשובה אות א'". עכ"ל. כתב הבא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז), וז"ל: "וכתבו האחרונים ז"ל שלא יסיר בגדי שבת מעליו אלא עד אחר סעודה רביעית", עכ"ל. וכן כתב כה"ח פלאג'י (סימן ל"א אות נ"ט). וכתב הכה"ח (סי' ש' ס"ק ו'): "ומטעם זה נוהגין שאין להחליף בגדי שבת עד אחר סעודה רביעית וגם כדי ללוות את המלך בבגדי פאר".

[25] כמו שהבאנו לעיל: "לעולם יסדר אדם שולחנו", כלומר שצריך סידור שולחן ולא אכילה כלאחר יד. ולא יעשה עמדת "בר", כמו שעושים בחלק מן החתונות ואנשים באים ואוכלים כמו עניים כאנשים שאין אוכל בביתם.

[26] יעב"ץ (סידורו עמודי שמים בית דוד בית נ"ז מחיצה ד' אות א'), וז"ל: "כי סעודת דוד המלך עליו השלום הביא וכו' לכן ידליק גם כן נר נוסף לכבודו", עכ"ל.

[27] פרי עץ חיים (שער השבת – פרק י"ז), והביאו כה"ח (סי' ש' ס"ק ה') והבא"ח (פרשת ויצא ש"ש סעי' כ"ו), וכן כתב הפתח דביר (סי' ש' אות ה'), וכן הוא בלשון חכמים (ח"א סימן ח').

[28] שער הכוונות (דרושי סדר שבת דרוש א' ענין ויהי נועם דמוצ"ש דף ס"ג ע"א) וז"ל: "וכוונתה היא לכוין להמשיך אור קדו' סעודו' שבת לכל סעודות ימי החול".

[29] נוסח ה"לשם ייחוד" מובא בסי' קול אליהו (עמ' תרצ"ד) ובלשון חכמים (ח"ג סי' ל"ו).

[30] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ו).

[31] תיקוני הזוהר (דף קל"ד).

[32] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ו).

[33] אבודרהם (סדר מוצאי שבת עמ' קפ"ה).

[34] טור (סי' רצ"ה), והביאו הרמ"א (שם אות א'), מג"א (שם ס"ק א') ומשנ"ב (שם ס"ק ז'), כה"ח (שם ס"ק י"ט), ועיין מ"ש הב"ח (שם אות ג'). ובעניין זה של הזכרת אליהו הנביא אמר הרב בא"ח (פר' ויצא ש"ש סעי' כ"ו) דבר יפה ביותר: "ואמרתי בסייעתא דשמיא, אליהו מספרו ב"ן, ודוד המלך עליו השלום מספרו י"ד, צירוף שניהם הוא תיבת נדי"ב, וזהו שכתוב במשלי י"ט: 'רבים יחלו פני נדיב וכל הריע לאיש מתן', פירוש: הכל מצפים ומייחלים לראות פני נדיב, הם דוד ואליהו שהם י"ד נ"ב, אך דבר זה תלוי באחדות ובצדקה, זהו 'כל הריע', שהוא אחדות שיהיו ישראל רעים זה עם זה, ועוד תלוי 'באיש מתן,' כמו שכתוב: 'מתן בסתר' שהוא מתן הצדקה, ולזה אמר: 'מרכבות עמי נדיב', כלומר: 'מרכבות עמי', היא תלויה ב'נדיב', שהם דוד המלך עליו השלום, ואליהו זכור לטוב".

[35] אליה רבה (סי' רצ"ה אות ט').

[36] נחלקו האחרונים מה צריך אדם לאכול בסעודת מלווה מלכה. המגן אברהם (סי' ש' ס"ק א') כתב: "בגמרא משמע דנכון לבשל בשר במוצאי שבת או דבר אחר (ועיין סוף סי' רצ"א), ובזמננו שמאחרין כ"כ סעודה שלישית שאין יכולין לאכול במוצש"ק- יכולין לקיימה בפירות".

וכתב המחזיק ברכה (שם ס"ק א') שלכתחילה יאכל פת, ואם קשה לו – יאכל פת הבאה בכיסנין, היינו מיני מזונות, ואם לא יכול – יקיימנה בפירות.

והוסיף הבא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ו): ואם אדם לא מרגיש טוב או מכל סיבה אחרת אינו יכול לקיים סעודה רביעית- "עכ"ז יסדר שולחנו במזונות ופירות ויאכלו בני ביתו, והוא גם כן יטעם עמהן מן השולחן כפי יכולתו".

אבל כאמור יש מהאחרונים שחולקים עליו ואומרים שצריך לאכול במוצאי שבת בסעודת מלוה מלכה בשר דווקא, וכמו שמצאנו שרבי אבהו אכל כליה שהיא בשר. הגאון מוילנא (בביאורו שם ס"ק ב') כותב חידוש בעניין זה: "לכזית – כלשון הגמרא, ובפת דוקא כמו בע"ש דמימרא דר' אליעזר ור' חנינא כהדדי איתמר שם, קי"ט ע"ב, עיין שם".

למעשה הדברים שאומר הגר"א כתובים ברמב"ם (הלכות שבת פ"ל הלכה ה'), וז"ל: "מסדר אדם שולחנו בערב שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, וכן מסדר שולחנו במוצאי שבת ואף על פי שאינו צריך אלא לכזית, כדי לכבדו בכניסתו וביציאתו". הרי שהרמב"ם משווה סעודת ליל שבת למוצאי שבת. רש"י כאמור אומר שיש בסעודה של מוצאי שבת דרך כבוד כמלוה את המלך. גם מרן בשו"ע (סי' ש' סעי' א') כתב: "לעולם יסדר אדם שלחנו במו"ש כדי ללוות את השבת, אפילו אינו צריך אלא לכזית". אם כן משווים הראשונים את מוצאי שבת לליל שבת, וחייב לאכול פת. ולפלא שלא הביא אסמכתא לזה מהרמב"ם שהבאנו לעיל.

במהות חיוב סעודה רביעית, כתב המשנ"ב (שם ס"ק ב' בסופו): "ודע דמ"מ סעודה זו אינה חובה עליו כמו השלוש סעודות של שבת, דשם אסמכוהו אקרא, וזהו (סעודה רביעית) רק מצווה בעלמא".

אמנם הבא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז) כתב ע"פ הזוה"ק: "כל מי שאינו מקיים סעודה רביעית נחשב לו כאילו לא קיים סעודה שלישית לכבוד שבת, דאז נחשב לו שאכלה (לסעודה ג') לכבוד הלילה, דכל אדם דרכו כל לילה לאכול ואין זה כבוד שבת", וכה"ח (שם ס"ק ט"ו) מביא את דברי הזוה"ק הנ"ל.

ומ"מ אכילת פת במוצאי שבת היא למי שיכול לאכול פת, אבל מי שקשה לו (בפרט בימות הקיץ שסעודה שלישית מתאחרת מאוד והוא שבע במוצאי שבת) – יכול לאכול מזונות. ואם גם זה קשה לו – אפשר לאכול רק פירות, ובלבד שיהיה על שולחן מסודר כמו בשבת ממש, עם כיסוי לשולחן, ויאכל דרך כבוד. וצריך להזכיר ביושבו בסעודה: "דא היא סעודתא דדוד מלכה משיחא", ויש בזה סימן טוב להזכיר את שמו של דוד המלך עליו השלום.

[37] ראה בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז) וכ"כ בחסד לאלפים (סי' ש' אות א') ובשו"ת רב פעלים (ח"ג או"ח סי' ל"ה) וכן כתב כה"ח (סי' ש' ס"ק ט"ו).

[38] מחזיק ברכה (סי' ש' ס"ק א'), הביאו שערי תשובה (סימן ש' ס"ק א'), כה"ח (שם ס"ק ז') משנ"ב (שם ס"ק א') וכן כתב ערוך השולחן (שם ס"ק ג').

[39] ראה משנ"ב (סי' ש' סק"א) וכה"ח (שם ס"ק ז'), בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז).

[40] (הערת המערכת: לא שמענו ממרן זצ"ל מקור לדברים, ושמא למד כן מדין קידוש במקום סעודה שנחשב סעודה בשתיית רביעית (ראה משנ"ב (סי' רע"ג ס"ק כ"ב) ובכה"ח (שם ס"ק ל"ח). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' כ"ב) מה שהאריך בזה).

[41] כדין קידוש ראה כה"ח (סי' רע"ג ס"ק ל"ח).

[42] ראה בהערה ב' ובבא"ח (ויצא ש"ש סעי' כ"ו), וז"ל: "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת בלחם משנה, ואפילו שאינו יכול לאכול אלא רק כזית, ללוות השבת ביציאתו. וכבר כתבנו לעיל כי להמשכת תוספת קדושת שבת לימי חול מבחינת הסעודות, עושין סעודה רביעית במוצאי שבת ומכוונים בה כדי להמשיך אור קדושת שבת לכל סעודות ימי החול, וכנזכר לעיל, וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל. ויש משתדלים להביא בה על השלחן לאכול איזה דבר חדש, מין פרי או מין מרקחת ומיני מתוק שלא אכלו ממנו בשלש סעודות אותו היום". וע"ע כה"ח (סי' ש' ס"ק ג'). וראה בעניין סדר העדיפויות משנ"ב (סי' ש' ס"ק א'), ז"ל: "יסדר אדם שלחנו וכו' – היינו לפרוס מפה על שלחנו דרך כבוד וכן שאר דברים הנהוגים אצלו בעריכת השלחן, אבל אינו מחוייב לבשל תבשילין ולהכין יותר ממה שצריך לאכול. ומשמע בגמרא דיקבע סעודה זו על הפת לכתחלה כמו בשאר סעודות של שבת, וגם משמע דטוב לכתחלה להדר אותה בבשר או בשאר תבשילין אם יש לו, ואם אין לו או שחושש לאכילה גסה, כגון בקיץ שמאחרין בזמננו לאכול הסעודה ג' סמוך לערב – יקיימה במזונות או עכ"פ בפירות". ובכה"ח (שם ס"ק ז') כתב, וז"ל: "למי שאי אפשר לו לאכול פת – לפחות יאכל פת הבאה בכסנין ויכוון ללוות השבת. מחזיק ברכה אות א', שערי תשובה אות א'. והמגן אברהם כתב דיכול לקיימה גם כן בפירות. והטעם כתב הלבושי שרד, דלא עדיף מסעודה שלישית בסימן רצ"א סעיף ה' דיכול לקיימה בחמשת מיני דגן, יעו"ש".

[43] כה"ח (סי' ש' ס"ק ה') מביא בשם האר"י הקדוש (פע"ח שער ח"י פרק י"ז).

[44] מגן אברהם (סי' ש' ס"ק א'). וכן מובא בגמ' (שבת קי"א ע"ב) בעניין סעודת מלוה מלכה של רבי אבהו שאכל בה כליה של בשר: "רבי אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא, הוה אכיל מיניה כולייתא". כלומר, שרבי אבהו שהיה עשיר גדול, ביקש ממשרתיו שבכל מוצאי שבת ישלחו לשחוט עגל מפוטם (שלישי לבטן שהוא משובח ביותר) והיה אוכל ממנו רק את כליותיו. "כי גדל אבימי בריה, אמר ליה: למה לך לאפסודי כולי האי? נשבוק כולייתא ממעלי שבתא! שבקוהו, ואתא אריא אכליה". כלומר שבנו אבימי שראה מקטנותו שכך נהג אביו מדי שבת, כשגדל ועמד על דעתו, שאל את אביו, לשם מה הוא שוחט את כל הבהמה בשביל כוליה אחת בלבד, והרי יש בזה הפסד, וכדאי יותר שמהבהמה ששוחט לכבוד שבת קודש ישמור את כליותיו למוצאי שבת. אביו שמע לבנו, ופעם בערב שבת ביקש שבמוצאי שבת לא ישחטו עגל מיוחד אלא ישמרו את כליות הבהמה מהבהמה ששוחטים לכבוד שבת בע"ש, וכך עשו. והגמרא מספרת שבא אריה ואכל את העגל שהשאירו למוצאי שבת. מזה לימד את בנו שלא מחפשים להקל במה שהוא לצורך סעודת מלוה מלכה. ומזה למד המהרש"א (שם) שצריך ומצווה לאכול במוצאי שבת אוכל חדש או מחודש שלא אכל בשבת. אמנם אין זה לחיובא אלא שהעושה כן תבוא עליו ברכה.

ואגב נביא פה את מה ששאל בעל הבן איש חי בספרו בן יהוידע (שבת שם ד"ה "הוה אכיל"): מה מצא רבי אבהו לאכול דוקא כליה מכל חלקי הבהמה במוצאי שבת, ולמה בא דוקא אריה ואכל את העגל? ומבאר הרב, ע"ה, על פי הגמ' בברכות (ס"א ע"א) האומרת: "תנו רבנן: שתי כליות יש בו באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה. ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו, דכתיב (קהלת י', ב'): 'לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו'". והנה מצאנו שדוד המלך אומר (תהלים כ"ו, ב'): "בחנני ה' ונסני צרפה כליותי ולבי", והביאור הוא שדוד המלך מבקש ומתפלל ששתי הכליות יהיו משועבדים רק לטובה ושלא תהיה כליה לעצה רעה כלל, וזהו שאומר: "צרפה" מלשון צורפות וחיבור של שתי הכליות לעצה אחת. על פי זה אומר הרב, ע"ה, שזו היתה כוונתו של רבי אבהו שהיה משאיר דוקא את הכליה לאכול אותה במוצאי שבת, שזו סעודתו של דוד המלך, וזה סימן טוב לאכול כליות שיש בהן עצה טובה כתפילתו של דוד המלך. ובדרך זו גם מבאר הרב מדוע דווקא אריה אכל את העגל, מפני שדוד המלך הוא מזרע יהודה, ואכלו אריה שיהודה נמשל לאריה – "גור אריה יהודה" (בר' מ"ט, ט').

[45] עיין כה"ח (סי' ש' ס"ק ח').

[46] שבת (קי"ט ע"א): "חמין במוצאי שבת – מלוגמא, פת חמה במוצאי שבת – מלוגמא" (רפואה). ובכף החיים (סי' ש' ס"ק ד') מביא בשם "דברי יצחק" שסגולת הרפואה בסעודת מלוה מלכה רמוזה בפסוק בתהלים (קמ"ז, ג'): "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם", שר"ת של המילה מחב"ש הם ח'מין ב'מוצאי ש'בת מ'לוגמא, ו"לעצבותם" מרמז על עצבות או עצבנות. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' מ"ד עמ' ק"ע).

[47] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז).

[48] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז): "עיין כף החיים מה שכתב בזה. ואם יהיה האדם אנוס מחמת חולי, ואינו יכול לקיים סעודה רביעית, עם כל זה יסדר שלחנו במזונות ופירות ויאכלו בני ביתו, והוא גם כן יטעם עמהם מן השולחן כפי יכולתו". משמע מכך שכתב ,שבלא יכול- יסדר לבני ביתו וגם הוא יאכל, מוכח שיש תיקון קצת בסדור לבני הבית, שהרי אחרת היה כותב זאת לא רק לגבי אנוס.

[49] נחלקו הפוסקים מה מותר לאדם לאכול בסעודה בלילה שלפני הצום, והמדובר הוא בכל הצומות חוץ מתשעה באב. יש האומר שלא יאכל בשר בסעודה שבליל הצום וגם לא ישתה יין שיש בהם שמחה, וכדברי שו"ת רש"ל (סי' צ"ב) וכן ביש"ש (חולין סוף פ"ה): "שעיקר התענית מעלייתא היינו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, לא בכניסת התענית ולא במוצאי התענית". והביא דבריו כה"ח (סי' תקנ"ח ס"ק ט"ז וסי' תקס"ד ס"ק י"ב). עוד כתב כה"ח (סי' תקמ"ט ס"ק י"א) שלא יאכל בלילה שקודם התענית יותר מההרגל שלו וכו', והוסיף: "ונראה דבאדם כחוש יש להקל לאכול יותר, כדי שלא יזיק לו התענית".

ואפשר להוסיף, שאם אינו יכול לצום או אם לא יאכל בלילה שלפני התענית מאכלי בשר יחלש בצום – גם כן מותר. וכן אם הוא חלש או זקן – לכל הדעות יכול לאכול בשר ולשתות יין ויחזק בהם את לבו כפי צרכו.

כאשר ליל הצום חל במוצאי שבת ונמצא שהסעודה שלפני הצום בלילה היא סעודת מלוה מלכה, הרי שסעודה זאת חשובה מצד עצמה, וכאמור לעיל יש עניין לאכול בה בשר. וא"כ נשאלת השאלה: לאותם הפוסקים הסוברים שאין לאכול בשר ולשתות יין בליל התענית, האם כאשר חל ליל התענית במוצאי שבת ובאכילתו מקיים סעודת מלווה מלכה, האם יהיה מותר לאכול בשר ולשתות יין? ואכן הרב חיד"א אומר שבבין המצרים לנוהגים שלא לברך ברכת "שהחיינו", לעניין זה בין המצרים מתחיל כבר בליל הצום, וכאשר חל ליל י"ז בתמוז במוצאי שבת – לא מברכים "שהחיינו". ואם כן יוצא שגם לגבי אכילת בשר של ליל הצום- יש לאסור אף על פי שהוא בסעודת מלווה מלכה.

ועיין לשו"ע (סי' תקס"ה סעי' ג') ובמשנ"ב (שם ס"ק ט'), ולדעתו בת"צ אומרים החל מערבית "עננו", למרות שאוכל אחרי ערבית. ועיין שם בדברי הגאון הטעם: "שהתענית מתחיל מבערב" (כלומר שֵם התענית). למעשה יכול לאכול עד עמוד השחר לפי התנאים המוזכרים בסי' תקס"ד (ועיין לגאון שם בסי' תקס"ד ובסי' תקס"ה). ויכול לאכול כדרכו כל מה שהיה רגיל לאכול כל מוצאי שבת, מפני שלא דוחה את חשיבותה ומעלתה של סעודה זו. ולא רק זה, אלא שיש אנשים שהיו רגילים לצום 'שבוע' ממוצאי שבת עד ליל שבת הבא, וכתבו על זה הבא"ח (ש"ש ויצא סעי' כ"ז) וכה"ח (שם ס"ק ט"ו) שיתחילו את הצום רק אחרי הסעודה של מוצאי שבת, ואכילה בסעודה זו נחשבת כמו צום.

[50] בגמרא בחולין (דף י"ז ע"א), כתוב שכשנכנסו עם ישראל לארץ ישראל, בזמן המלחמה היה מותר להם לאכול "אברי בשר נחירה" (בשר בלי שחיטה, בלי ניקור), והסתפקה הגמ' מה הדין אם נשאר להם מבשר הנחירה לאחר המלחמה, האם מותר לאכול מזה או לא- "לא אפשיטא הבעיה" – הבעיה לא נפשטה. אומר הרא"ש: מה הנפקא מינה מה שהיה מקודם? אומר הרב חיד"א (ברכ"י סי' תקנ"א ס"ק ו'): אדם ביום שבת חזון, הכין שניצלים לשבת, אכל, ונשאר לו בשר ליום ראשון. אם נגיד מכיוון שזה מדרבנן, וכיון שזה היה מותר בשבת – אז מותר יהיה לו לאכול אותו ביום ראשון! או נאמר- לא! רבו – בעל "נחפה בכסף" (או"ח סי' ג') אמר: אם נשאר לך מראש חודש- מותר לך לאכול את זה אחרי ראש חודש, אבל אם נשאר לך משבת – לא. והרב "קול אליהו" (סי' מ"ה) מאריך בזה. וה"שדי חמד" (אסיפת דינים מערכת בין המצרים אות ג') מאריך בזה. מה ההבדל בין ראש חודש לשבת? ותירץ: לפני ראש חודש הבשר היה מותר, ובא ראש חודש, ואתה אומר שתמשיך אותו ותאכל אותו, אבל לפני שבת כבר היה אסור לך לאכול, כבר היה אחרי ראש חודש – אז התירו רק לשבת ולא לאחרי זה. בכל אופן, באחרונים (ראה בכה"ח סי' תקנ"א ס"ק קמ"ג) ישנה מחלוקת ארוכה בדבר הזה, ולמרות שהרבה פוסקים אמרו שמותר – נהגו להחמיר, אבל במוצאי שבת – מכיון שסעודה רביעית זה מצוה, אם אדם נשאר לו בשר מיום שבת – יכול בסעודה רביעית לאכול את הבשר במוצאי שבת בסעודה הרביעית. ראה בכה"ח ס"ק קמ"ד. וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ה סעי' מ"ה).

[51] משנ"ב (סי' תקנ"א ס"ק נ"ו). וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ה סעי' מ"ה).

[52] בית יוסף (סי' ש') בשם שבלי הלקט, וז"ל: "נהגו לומר פיוטים וזמירות ללוות השבת כדרך שמלוין את המלך בכניסתו וביציאתו". והביאו הט"ז (שם ס"ק א'), וכתב דאף על פי שנוהגין לומר זמירות קודם הבדלה, נכון לומר אותם אחר הבדלה, דבזה שייך ליווי, דהיינו אחר שיצא המלך, ותו דהוא כמו בכניסה", עכ"ל. וכן כתב המשנ"ב (שם ס"ק ג') וכה"ח (שם ס"ק י"ט).

[53] בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ו), וז"ל: "ואומרים פיוטים השייכים לדוד הע"ה בתוך הסעודה", עכ"ל. וע"ע לשון חכמים (ח"א סימן ח').

[54] כף החיים פלאג'י (סימן ל"א אות נ"ט), בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז) וכה"ח (סי' ש' ס"ק י"ד).

s[55] ראה פרי עץ חיים (שער השבת – פרק כ"ד) ובבן איש חי (ש"ש פרשת ויצא אות כ"ז). הובאו בהערה כ"ד שדעתם שראוי שלא יתעסק במלאכה או לימוד תורה עד אחרי סעודה רביעית אמנם ראה מש"כ בשו"ת תורה לשמה (סימן ע"ט), דאפשר דיש מקצת מן המקצת מצווה בזה.

[56] כף החיים פלאג'י (סימן ל"א אות נ"ט), בא"ח (ש"ש פרשת ויצא סעי' כ"ז) ובספרו שו"ת רב פעלים (חלק ג' או"ח סימן ל"ה) וכן הביא כה"ח (סי' ש' ס"ק ט"ו). וע"ע במעשה רב (אות ל"ט שהובא בהערה ב').