פרק יא – זמן הדלקת נרות שבת

תחילת זמן הדלקת נרות

הדלקה מפלג המנחה

א – הזמן המוקדם ביותר להדלקת נרות שבת הוא מ"פלג המנחה"[1], כלומר, כשעה ורבע לפני צאת הכוכבים[2], ואין להדליק נרות לפני פלג המנחה.

הדלקה קודם פלג המנחה

ב – אשה שהדליקה לפני "פלג המנחה" – לא יצאה ידי חובה וצריכה לחזור ולהדליק נרות בברכה אחרי פלג המנחה[3], אפילו אם הדליקה לשם "נרות שבת" בברכה.

זמן ההדלקה בחו"ל

ג – בחוץ לארץ, במקומות שהשמש שוקעת מאוחר מאוד, מקילים להדליק לפני פלג המנחה, עד שעתיים לפני השקיעה [לכל המוקדם], וסומכים בזה על שיטת הרמ"א[4] שמיקל להדליק שעתיים לפני השקיעה, וכן על שיטת הגאון מוילנא שמחשב את היום מהזריחה עד השקיעה [ולא מעלות השחר עד צאת הכוכבים], ולשיטתו "פלג המנחה" מתחיל שעה ורבע [זמנית] לפני שקיעת החמה[5] [ולא שעה ורבע לפני צאת הכוכבים]. ומכל מקום, קולות אלה הינן רק לתושבי חו"ל שאינם יכולים לקיים את ההלכה כפשוטה, וכמובן שתקנתם לעלות לארץ ישראל.

הזמן הרצוי להדלקת נרות

תוספת מחול על הקודש

ד – מצווה להוסיף מחול על הקודש (ראה בהרחבה בפרק י"ד זמן איסור מלאכה)[6], ועל כן מקדימים להדליק נרות שבת לפני שקיעת החמה.

תוספת שבת בערים השונות

ה – בחיפה ובצפון הארץ נוהגים להדליק נרות שבת – חצי שעה לפני השקיעה, ובתל אביב – עשרים וחמש דקות לפני השקיעה.

זמן ההדלקה בירושלים

ו – לדעת גאון עוזנו בעל ה'בן איש חי'[7] וחכמים נוספים שעלו לארץ ישראל, מספיק להקדים ולהדליק חצי שעה לפני השקיעה[8], אך המנהג בירושלים להדליק נרות שבת – ארבעים דקות לפני השקיעה[9]. והטעם למנהג בירושלים הוא, שירושלים בנויה על הרים וגבעות ובמקום אחד השקיעה נראית בזמן אחד, ובשני בזמן מאוחר יותר, וכדי לא לחלק בין המקומות בירושלים קבעו זמן אחיד לכולם, והוא – ארבעים דקות לפני השקיעה, ואין לשנות מן המנהג.

ירושלמי מחוץ לירושלים

ז – ירושלמי ששובת מחוץ לירושלים – יעשה כהרגלו וידליק נרות שבת ארבעים דקות לפני השקיעה כמנהג ירושלים.

זמן ההדלקה בדיעבד

ח – לכתחילה: יש להקפיד על זמני הדלקת הנרות המתפרסמים בלוחות ולא לשנות. ובדיעבד: אשה שלא הספיקה להדליק נרות בזמן – יכולה להדליק גם אחרי הזמנים המתפרסמים, אך צריכה להדליק לפחות עשר דקות לפני השקיעה. אשה שאינה יכולה להדליק בשום אופן, אפילו עשר דקות לפני השקיעה – יכולה להדליק גם אחרי כן (עד השקיעה), ומכל מקום לא תדליק אחרי הזמן שרגילים לקבל שבת בבית-הכנסת שבו בעלה רגיל להתפלל[10].

מקום שמתפללים בפלג המנחה

ט – בישוב או מושב, שישנו בית כנסת אחד ומקבלים בו את השבת מוקדם [בפלג המנחה] – אסור לנשים להדליק נרות מזמן שהקהל קיבל שבת בבית הכנסת. ואיסור זה נכון גם אם הקהל קיבל שבת בעוד היום גדול [מפלג המנחה][11]. וראה בהרחבה בפרק י"ד "זמן איסור מלאכה" סעי' כ"ג.

י – רצוי שהמקדימים להתפלל מנחה וקבלת שבת בפלג המנחה, יקבעו זמן לאמירת "בואי כלה בואי כלה", ואז האשה יודעת שבשעה זו הבעל מקבל שבת, ומאז והלאה לא תדליק, כי אם לפני כן[12].

יא – לא תתפלל אשה לאחר הדלקת נרות אלא תקדים להתפלל ואחר כך תדליק נרות שבת. [עוד בדין זה ראה בפרק י"ד "זמן איסור מלאכה" סעיפים כ"ג-כ"ו].

משך הזמן שהנר צריך להיות דולק

שיעור השמן בנר

יב – אדם שהולך לישון בלילה ואינו רגיל לקום במשך הלילה – צריך לתת מספיק שמן בנר או להדליק נר שבת שידלוק עד שהולך לישון[13].

תאורה בלילה

יג – הרגיל לקום בלילה [כגון שיש בבית תינוק או ילדים קטנים שצריך לטפל בהם, או שרגיל לקום בלילה לשתות תה או ללכת לנוחיות וכדו'] – צריך להשאיר אור דלוק משך כל הלילה במקום כל שהוא בבית[14], כדי שלא יכשל בחפץ המונח על הרצפה, וכדי שלא ידליק את אור החשמל מתוך בהלה[15]. וטוב להשאיר אור דולק במטבח.

סוג תאורה בלילה

יד – כשמשאיר אור דולק כל הלילה – לא חייב להיות נר דווקא, ואפשר להשאיר תאורת חשמל דלוקה[16].

תאורה כשאינו צריך

טו – מי שאינו צריך לקום במהלך הלילה – לא ישאיר תאורה דולקת כל הלילה, וודאי שאין להשאיר תאורה דולקת משך כל השבת, משום שאין בה תועלת במשך היום אלא איבוד ממון שלא לצורך. ואדם שמשאיר תאורה דולקת גם ביום ללא צורך – עובר ב'בל תשחית'[17].

שיעור הדלקה בליל פסח

טז – בליל הסדר בפסח, שמסיימים את הסעודה מאוחר מן הרגיל – יש להקפיד שהנר ידלוק עד סוף הסעודה, ואם אין אפשרות – יקפיד שידלק עד תחילת הסעודה[18].

נרות שכבו

יז – יש אנשים המדמים בדעתם כי זה סימן רע כאשר הנרות נופלים או שהרוח מכבה אותם ודואגים במשך כל השבת, אך באמת אין בכך שום סימן רע ואין שום מקום לדאגה[19].

יח – לגבי זמן ומקום ההדלקה לאנשים המדליקים בביתם ואוכלים במקום אחר – ראה להלן פרק י"ב בדיני מקום ההדלקה.

הדלקת נרות בליל טבילה

זמן הדלקה בליל טבילה

יט – בעבר נהגו חלק מהנשים שליל טבילתן חל בערב שבת, לחפוף ולהכין את עצמן לטבילה בעודן בבית, ללכת לביהכ"נ [שהיה סמוך לבית הטבילה], להדליק נרות בבית הכנסת בברכה[20] ואח"כ לטבול. והיו באות נשים אחרות ליהנות מאור הנרות בביהכנ"ס. מנהג זה בטל, וטוב שבטל, משום שהאשה שמדליקה צריכה ליהנות בעצמה מאור הנרות, ואם לא נהנית מן הנרות – קרובה ברכתה להיות לבטלה[21].

הדלקה בבית הטבילה

כ – מנהג אחר היה שחלק מן הנשים נוהגות להדליק ולברך בבית הטבילה עצמו, וליהנות מן הנרות בעצמן. אך גם מנהג זה לא טוב, משום שעיקר ההדלקה צריכה להיות במקום האכילה, ומלבד זאת חייבות להדליק נרות בביתן שלא יאכלו באפילה[22].

הדלקה למעשה בליל טבילה

כא – למעשה אשה שצריכה לטבול בערב שבת או שרוצה לנסוע להתפלל בכותל וכדו', מכיון שצריכה לסמוך את הברכה להדלקה, וכן לברך במקום ההדלקה – יש לנהוג שתדליק נרות שבת בביתה ותברך אפילו אם יש עדיין זמן רב עד לזמן הדלקת הנרות, אך תתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות. ובלבד שתדליק אחרי "פלג המנחה" ואחר כך תצא אל בית הטבילה[23], ומכל מקום תקבל שבת בזמן הדלקת הנרות.

באינה יכולה לאחר פלג המנחה

כב – אשה שטובלת בערב שבת ואינה יכולה להדליק נרות אחרי "פלג המנחה" – תמנה את בעלה להדליק נרות במקומה, וטוב שתמנה אותו להיות שליח להדלקה בפירוש[24].

הכנות בחילול שבת

כג – והוא הדין בכל מקרה שצריכה לעשות שם פעולות הכרוכות בחילול שבת – צריכה להתנות בפה או בלב, לפני ההדלקה שאיננה מקבלת שבת בהדלקת הנרות, וראה בהרחבה בפרק י"ד זמן איסור מלאכה סעי' ט'-י"ג.

הפסק טהרה בערב-שבת

זמן הפסק בערב שבת

כד – אשה שצריכה לעשות הפסק טהרה בערב-שבת – תעשנו לפני הדלקת הנרות, ותניח מוך דחוק מיד אחרי הפסק הטהרה עד אחרי צאת הכוכבים[25].

"הפסק" אחר הדלקה

כה – אשה שבדקה אחרי שהדליקה נרות וקבלה שבת אך לפני השקיעה – בדיקתה מועילה בדיעבד. ואף-על-פי שיש במעשיה סתירה [שהרי הפסק טהרה צריך להיות לפני תחילת היום הראשון לשבעת הנקיים, שבמקרה זה הוא שבת, ואשה זו כבר קבלה עליה את השבת] – בדיקתה מועילה, לפי שבקבלת-שבת אין מתחדש לאשה יום חדש, אלא נאסרים עליה כל איסורי השבת.

"הפסק" אחר תפי' ערבית

כו – אשה שהתפללה ערבית של שבת (מבעו"י) ועשתה הפסק טהרה אחרי התפלה אך לפני השקיעה – בדיקתה מועילה בדיעבד. ואפילו אם כל הצבור התפלל ערבית וקבל עליו את השבת – מועילה הבדיקה מהסיבה דלעיל[26] [וכן הדין ביום חול, כשהתפללה ערבית של חול לפני השקיעה].

בדיקה בשעת הדחק

כז – אולם מכיון שיש חולקים על דין זה[27] ואומרים שאחרי שקבלה עליה שבת או אחרי שהתפללה ערבית אינה יכולה לעשות הפסק טהרה, על כן לא תעשה כך אלא מחוסר ברירה, כגון כאשר בדקה לפני ערבית או לפני קבלת שבת ולא נמצאה נקיה ועכשיו מבקשת לבדק עצמה שנית, וכל כיוצא בזה[28].

בדיקה בנחת אחר הדלקה

כח – כאשר זמנה של האשה לפני הדלקת הנרות דחוק, ויש חשש שאם תבדוק לפני הדלקת הנרות לא תהיה בדיקתה יסודית, אלא בחיפזון ובקוצר רוח – עדיף שתדליק נרות-שבת לפני הבדיקה ותתנה לפני ההדלקה שאינה מקבלת שבת בהדלקה זו[29] ואחר כך תעשה הפסק טהרה בנחת ובמתינות, ותסיים לפני השקיעה. וכשתגמר את הבדיקה תקבל עליה את השבת באמירת "מזמור שיר ליום השבת" או שתאמר: "הריני מקבלת עלי את קדושת השבת"[30].

זמן ההדלקה בחגים

זמן הדלקה ביו"ט

כט – לכתחילה תדליק האשה נרות "יום טוב" בזמני הדלקת הנרות לערב שבת, כלומר, ארבעים דקות לפני השקיעה בירושלים או חצי שעה בחיפה ובצפון או עשרים וחמש דקות לפני השקיעה בשאר חלקי הארץ, כפי שמתפרסם בלוחות השנה[31] [למרות שמותר להעביר מאש לאש ביום-טוב – ראוי להדליק את נרות יום-טוב לפני השקיעה].

איחור בהדלקת יו"ט

ל – אשה שלא הדליקה נרות ביו"ט (שאינו חל בשבת) בזמן ההדלקה – יכולה להדליק גם אחר כך, אך תשתדל להדליק לפני שיגיע בעלה מבית הכנסת, ולכל הפחות לפני הקידוש[32], ואם לא הדליקה – תדליק כל זמן שעדיין הם אוכלים ויכולים להנות מאור הנרות.

מלאכה במדליקה מוקדם

לא – אשה שמדליקה נרות אחרי הזמנים שמתפרסמים בלוחות, ולא קיבלה על עצמה עדיין את קדושת יום טוב, ועדיין לא הגיע זמן השקיעה – יכולה להבעיר אש כדי להדליק את הנרות אחרי כן[33].

מלאכה במדליקה בשקיעה

לב – אבל אם קיבלה על עצמה קדושת "יום טוב", או שמדליקה אחרי השקיעה – אינה יכולה להבעיר אש כדי להדליק את הנרות וצריכה להדליק נרות ע"י העברה מאש לאש, וכן אם קיבלו כבר יו"ט בבית כנסת, שהיא או בעלה רגילים להתפלל בו – אינה יכולה עוד להבעיר אש, ואע"פ שהיא עצמה עדיין לא קיבלה יו"ט, כיון שקבלת היו"ט של הציבור מחייבת גם אותה[34].

הנחת הגפרור אחר הדלקה

לג – המדליקה נרות אחרי שקיעת החמה או שקיבלה על עצמה קדושת "יום טוב" ומדליקה נרות בהעברה מאש לאש – צריכה להזהר לא לכבות את גפרור ההעברה. ולכן, אחרי ההדלקה תניח את הגפרור בעדינות על מגש מתכת או על הרצפה, אך לא תזרוק אותו, שמא יכבה[35].

זמן ההדלקה כשחג ושבת יחד

לד – זמן הדלקת הנרות בחג שחל בשבת, וכן ביום הכיפורים, הינו כזמן הדלקת הנרות בכל ערב שבת.

יום טוב שחל להיות במוצאי שבת

זמן הדלקה ביו"ט שחל במוצ"ש

לה – יום טוב שחל במוצאי שבת – אסור להדליק נרות יום טוב לפני זמן צאת השבת. ועל כן, תדליק האשה את נרות יום טוב רק אחרי זמן צאת השבת עפ"י הלוח[36].

צאת השבת לפני הדלקת נר יו"ט

לו – המדליקה נרות יום טוב במוצאי שבת – צריכה להבדיל  בתפילה או בברכת הבדלה[37]. וצריכה להיזהר להעביר מאש דולקת, ולכן תכין מערב שבת נר נשמה גדול שידלוק עד מוצאי שבת, וממנו תעביר אש. וכן צריכה להזהר לא לכבות את הגפרור או את הנר שבידה אחרי הדלקת הנרות.

לז – בתפילה אומרת "ותודיענו", ואם לא אמרה "ותודיענו" בתפילה, תאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" בלי שם ומלכות[38] ותדליק נרות יום טוב.

לח – יו"ט שני של ראש השנה או ביו"ט שני של גלויות – תדליק האשה נרות חג במוצאי יום טוב ראשון אחרי זמן צאת החג עפ"י הלוח. וצריכה להיזהר להעביר מאש דולקת, ולכן תכין מערב שבת נר נשמה גדול שידלוק עד מוצאי יו"ט ראשון, וממנו תעביר אש. וכן צריכה להזהר לא לכבות את הגפרור או את הנר שבידה אחרי הדלקת הנרות.

נרות שבת ונר חנוכה

מנחה בשבת חנוכה

לט – בערב שבת חנוכה יש להזהר להתפלל מנחה לפני הדלקת הנרות, והביאו הפוסקים כמה טעמים לדבר[39].

הדלקה לפני שקיעה

מ – בערב שבת חנוכה ידליק את נרות החנוכה [וכמובן נרות שבת] לפני השקיעה, אפילו אם בשאר הימים נוהג להדליק נרות חנוכה בצאת הכוכבים[40].

הדלקת נרות חנוכה לפני נרות שבת

מא – הדלקת נרות חנוכה קודמת להדלקת נרות שבת, ועל כן בערב שבת חנוכה ידליק האיש נרות חנוכה, ומיד אחר כך תדליק האשה נרות שבת[41].

זמן הדלקת נרות חנוכה בער"ש

מב – הזמן הראוי ביותר להדלקת נרות חנוכה בכל הארץ הוא כדקה לפני זמן הדלקת נרות שבת כפי שמופיע בלוחות. ומ"מ מותר להקדים ולהדליק נרות חנוכה לפני כן, אבל אין להקדים ולהדליק נרות חנוכה לפני "פלג המנחה". ובירושלים יש מאחרים להדליק נרות חנוכה כחמש דקות אחרי זמן הדלקת נרות שבת.

כשמדליק חנוכיה מאוחר

מג – כאשר מדליקים נרות מאוחר והזמן דחוק – יכולה האשה להדליק נרות שבת אחרי שבעלה הדליק נר אחד מנרות החנוכה ולא צריכה לחכות עד שיסיים להדליק את הנרות כולם[42].

בודד שהקדים נר שבת

מד – אדם הנמצא לבדו – ידליק גם הוא את נרות החנוכה לפני נרות שבת. טעה והדליק נרות שבת לפני שהדליק נרות חנוכה ולא התכוון לקבל שבת בהדלקת נרות השבת – יכול להדליק נרות חנוכה. ואם התכוון לקבל שבת בהדלקת נרות השבת – אינו יכול להדליק נרות חנוכה, וצריך לבקש מאדם אחר להדליק נרות חנוכה עבורו[43].

הדליק חנוכיה בער"ש וכבו

מה – המדליק נרות החנוכה וכבו הנרות תוך חצי שעה מזמן ההדלקה, אם עדיין לא שקעה החמה והוא עוד לא הלך להתפלל – טוב לחזור ולהדליקם שנית בלא ברכה. ואף על פי שהדלקה עושה מצווה, ולכאורה יצא ידי חובה בהדלקה הראשונה – טוב להדליקם שנית. והטעם לכך הוא, שיש אומרים שמכיון שעדיין לא שקעה החמה – לא יצא ידי חובה בהדלקה זו. וכדי לצאת ידי חובה-אליבא דכו"ע ידליק שנית[44].

בודדה שהקדימה נר שבת

מו – אשה הנמצאת לבדה ומדליקה בעצמה נרות שבת וגם נרות חנוכה, וטעתה והדליקה נרות שבת לפני נרות חנוכה וקיבלה שבת בהדלקת נרות השבת – לא תדליק נרות חנוכה בעצמה, וצריכה לבקש מאדם אחר שידליק עבורה את נרות החנוכה (כל עוד היום גדול). וכמו כן, אשה שהדליקה נרות חנוכה ונרות שבת, וכבו נרות החנוכה – צריכה לבקש מאחר שידליק את נרות החנוכה שנית, כנ"ל בסעיף מ"ד[45].

נרות גדולים לחנוכיה

מז – נר חנוכה צריך לדלוק לפחות חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. ולכן, בערב שבת חנוכה שמדליקים נרות חנוכה מוקדם יותר מימות החול – צריך להכין נרות גדולים או לתת בנרות החנוכה שמן בכמות גדולה כך שידלקו עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. ובירושלים, שהמנהג להדליק נרות שבת כארבעים דקות לפני השקיעה – צריך להדליק נרות גדולים במיוחד שידלקו לפחות שעה וחצי. ואין להשתמש בנרות הצבעונים שדולקים במשך כ-40 דקות בלבד, ובמיוחד כשמדליקים אותם סמוכים זה לזה שאז הם מתחממים יותר ונכבים כעבור זמן קצר יותר.

נר המצווה גדול

מח – המדליק נרות חנוכה בערב שבת חנוכה ואין לו נרות גדולים להדלקת כל נרות החנוכה – יקפיד שיהיה לפחות הנר הראשון גדול וידלוק עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים[46]. ואם אין לו נר שדולק יותר מחצי שעה, אך יש לו נר הדולק חצי שעה – ידליק בלא ברכה.

נר שבת או נר חנוכה

מט – אדם שיש לו שני נרות גדולים שזמן בעירתם כשיעור הנצרך, הן לשבת והן לחנוכה, אך אין לו נרות גדולים לשאר נרות החנוכה ולשאר נרות השבת – ידליק נר אחד לחנוכה ונר אחד לשבת [ולשאר הנרות שבת וחנוכה ידליק נרות קטנים], משום שגם בנר שבת וגם בנר חנוכה יוצא ידי חובה בהדלקת נר אחד[47].

[1] שו"ע (סי' רס"ג סעי' ד'), רמ"א (סי' רס"א סעי' ד'), בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ז') וכה"ח (שם ס"ק ל"ג).

[2] החישוב נעשה בשעות זמניות כלומר מחלקים היום לשנים עשר חלקים שווים. וישנה מחלוקת ידועה בחישוב שעות זמניות, שלדעת הגר"א והלבוש מחשבים את השעות שבין הזריחה לשקיעה ואותם מחלקים לשתים עשרה שעות, והתוצאה הינה שעה זמנית, אבל לפי המגן אברהם מחשבים את הזמן שבין עלות השחר לצאת הכוכבים, ואת הזמן הזה מחלקים לשתים עשרה, והתוצאה הינה שעה זמנית (וההבדל בין הדעות הינו כמעט חצי שעה). והבא"ח (שם, ועוד עיין ש"ר פרשת ויקהל סעי' ד', ח', ופרשת צו ש"ר סעי' ח') וכף החיים (סי' רל"ג ס"ק ז') שפסקו כדעת המגן אברהם, וראה במשנ"ב (סי' רס"ג ס"ק י"ט). אמנם בשו"ע הרב כתב רבנו זלמן כהמג"א, מעלות השחר עד צאת הכוכבים, ואילו בסידור שלו כתב כדעת הגאון, מהנץ עד השקיעה (ועיין לוח מעשה ניסים, הוצאת אהבת שלום, כללי הלוח וקיצור דינים עמ' קנ"ו).

ומ"מ צריך להיות עקבי בדבר זה, כלומר, לא יכול אדם לנהוג בזמני היום כמו שנוח לו, לקולא כהגר"א ולקולא כמג"א והבא"ח, אלא לעולם ינהג או כמו הגר"א או כמו המג"א והבא"ח.

[3] מובא בגמ' (שבת כ"ג ע"ב) שאשתו של רב יוסף היתה מאחרת ומדלקת. "אמר לה רב יוסף: תניא: 'לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה', מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש, ועמוד האש משלים לעמוד הענן. סברה לאקדומה (פירש"י: להקדים ולהדליק מבעוד היום גדול). אמר לה ההוא סבא: תנינא: ובלבד שלא יקדים ולא יאחר". וביאר רש"י: "שלא יקדים – דלא מינכרא שהיא של שבת". ואילו הרמב"ם (פ"ד מהלכות חנוכה הל' ה') הבין שכאן מדובר בהדלקת נרות חנוכה, ומכאן למד הרמב"ם שאין מדליקים נרות חנוכה אחר חצי שעה מהשקיעה או מצאת הכוכבים. ועיין למגיד משנה (שם), וז"ל: "ומה שכתב רבנו לא מקדימין ולא מאחרין, יצא לו ממה שאמרו שם (שם): 'תנא: ובלבד שלא יקדים ולא יאחר', והוא מפרשה לנר חנוכה". היינו, לאפוקי מרש"י שביאר את דברי הגמרא לענין הדלקת נר שבת. ופסק השו"ע (סי' רס"ג סעי' ד'): "לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת, וגם לא יאחר. ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד – רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה. הגה, ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול – יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת", עכ"ל. וראה בא"ח (שם, סעי' ז'), משנ"ב (שם ס"ק י"ח), כה"ח (שם ס"ק כ"א). כתוב ברמ"א (סי' רס"ג סעי' ד'): "ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול – יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת". ומקור דבריו בתוס' (שבת כ"ה ע"ב ד"ה "חובה") שהביאו דעה שאין צריך לכבותו ולהדליקו ולא להדליק אחרת, ולבסוף הסיקו שצריך לכבותו ולהדליקו שתהא ניכרת ההדלקה לכבוד שבת, וז"ל: "עוד נראה לר"ת שאם היה הנר מודלק ועומד, שצריך לכבותו ולחזור ולהדליקו כדאמר ליה ההוא סבא: "ובלבד שלא יקידים ובלבד שלא יאחר", עכ"ל (ועיין רמב"ם שבת פ"ה ה"ג). והיה מי שרצה להוכיח מדבריו שאין חיוב הדלקה אלא שהנר יהיה דולק. ורבים דחו פירוש זה בדבריו. ועיין רש"י (שבת כ"ג ע"א) שמסביר על העששית שהיתה דלוקה דאיירי בנר חנוכה. ולר"ת צ"ל דאיירי גם בנר שבת). ומצינו לגבי נר חנוכה שלומדת הגמרא ש"הדלקה עושה מצוה" מכך שמברכים "להדליק נר חנוכה". ומכאן שבכל מקום שמברכים הרי "הדלקה עושה מצוה". ולכן בנר שבת שמברכים כמו כן על ההדלקה יש לדעת שאי אפשר להדליק נר קודם זמן ההדלקה. בענין זה: נשאלתי לגבי יום טוב שחל בערב שבת אם אפשר להדליק נר נשמה גדול לצורך שני הימים, והשבתי שאסור, משני טעמים: א. אי אפשר לברך בערב יום טוב על יום טוב ושבת. ב. משום הדלקה עושה מצוה.

[4] כתב הד"מ (סימן רס"א), וז"ל: "באגור כתב בשם מהר"י מולין לפי דעת התוספות בפרק תפילת השחר ברכות כ"ז ע"א יכול לקבל על השבת מפלג המנחה ולמעלה, ולדעת מוהר"ם ב' שעות קודם הלילה", ופסק הרמ"א (סי' רס"א סעי' א'), ז"ל: "וכן מי שקיבל עליו שבת שעה או שעתיים קודם חשיכה…", ועיי"ש בבה"ל (שם ד"ה "שעה או שעתיים" ובד"ה "מתחילת השקיעה").

[5] ראה ביאור הגר"א (סי' תנ"ט סעי' ב' ד"ה "ושיעור מיל"). ועי' משנ"ב (סי' רס"ג ס"ק י"ט) שהביא דבריו. וראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ב).

[6] שו"ע (סי' רס"א סעי' ב').

[7] בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ז').

[8] מעשה נסים (כללי הלוח סעי' י"ג עמ' קנ"ז), כה"ח (סי' רנ"ו ס"ק ה').

[9] שקיעה – תחילת "בין השמשות" לגאונים, ראה פרק י"ד "זמן איסור מלאכה" סעי' ב'-ד'.

[10] וראה בהרחבה בפרק י"ד – זמן איסור מלאכה סעי' כ"ד-כ"ה.

[11] שו"ע (סי' רס"ג סעי' י"ב).

[12] דיש לאשה להקפיד שלא לעשות מלאכה לאחר שבעלה קיבל שבת, ועיין 'מקור חיים' לחוות יאיר (סי' רס"ג סעי' י"ז), פמ"ג (סי' רס"ג משבצות זהב ס"ק א'), ערוך השולחן (סי' רס"ג סעי' כ"ב), קצות השלחן על הקיצור שו"ע (סי' ע"ו ס"ק ו'), וראה עוד בסי' קול אליהו (עמ' של"ז, זמן ההדלקה סעי' א'-ב'). וראה בהרחבה בפרק י"ד זמן איסור מלאכה.

[13] ראה לעיל פרק א' סעי' א' שם הבאנו שני טעמים להדלקת נרות שבת: א. משום כבוד סעודת שבת. ב. משום שלום בית. הנה לכאורה לטעם שמדליקים נרות לכבוד ועונג בסעודת שבת – מספיק שידלקו הנרות רק בזמן הארוחה, ולטעם של "שלום בית" – צריך שהנרות ידלקו עד שהולך לישן, כדי שלא יכשל בעץ ואבן, וראה במג"א (שם ס"ק ט"ז), תוספת שבת (אות כ"א) ועוד, והובאו בכה"ח (שם ס"ק ל"א, נ"ח, נ"ט), משנ"ב (שם ס"ק ל'), שכתבו שצריך להדליק נרות שבת שידלקו עד שיבואו (לאחר האכילה) לבית בלילה. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ב עמ' ס"א).

[14] ראה עוד שו"ת רב פעלים (או"ח ח"ד סי' ל' בסופו ובח"ב סי' נ'), בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' ב'), ז"ל: "ומכל מקום תקנו חכמינו זכרונם לברכה, שידליק נר אחד במקום שישן שם, וכן בבית התבשיל, ובכל מקום שיש לו כניסה בו בלילה להוציא ולהכניס. ובכל מקומות אלו תדליק האשה בלא ברכה, ואחר כך תדליק במקום השלחן בברכה", בן יהוידע (שבת קי"ט ע"א ד"ה "רב הונא"), ז"ל: "רב הונא מדליק שרגא. נראה לי לאו על נרות שבת העיקרים שמברכים עליהם קאמר כי אלו האשה מדלקת, אלא איירי על נרות שמדליקין במקום שדרכן להכנס בהם בליל שבת לאיזה צורך, שכל מקום שהוא יודע שיזדמן לו צורך שם בלילה צריך להדליק בו". וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' י"ב עמ' ס"א).

[15] ועיקר תקנת חז"ל בהדלקת נרות שבת הייתה כדי ליהנות מאור הנרות ולמנוע עגמת נפש, קטטה או מריבה.

[16] ראה בהערה הבאה.

[17] כתב הלק"ט (ח"א סי' רמ"ז. ומובא בכה"ח סי' רס"ג ס"ק ל"א): "וצריך להדליק נר שידלוק כל הלילה דדבר שמצותו בלילה – כל הלילה מצותו, ואם איש עני הוא – ישכב באפילתו ולפחות יקח כשיעור סעודה", ויש על כך שתי תשובות של גאון עוזנו ותפארתנו הבא"ח. בשו"ת רב פעלים (ח"ד סימן ל') כתב שמדברי הלק"ט נראה שמה שכתב זה רק לחומרא כי עיקר החיוב בנרות שבת הוא עד גמר הסעודה: "וכל שהניח שמן שיעור שיאכל וישתה לאורו עד שישן – הרי זה מברך בשופי אליבא דכ"ע". ובשו"ת תורה לשמה (סימן ע"ו) כתב, וז"ל: "לענין השבעה יש סמך רמז בספרי הקודש אבל למה שמניחים בהם שמן הרבה שיעור שידליק כל יום שבת כולו עד הערב, לא מצאתי לזה סמך ולא רמז בספרי הקודש, ואני אומר לא יפה דבר זה וצריך לבטלו, יען כי עוברים על בל תשחית בזה דשרגא בטהרא מאי אהני, כי אין מקום להדלקת נר ביום אלא רק בבית הכנסת דהוי משום כבוד בית הכנסת ולאו משום דצריכי לאורה. וכן מה שמדליקים למנוחת הנפטרים תנצב"ה, אבל הדלקת נר בביתו של אדם אפילו בשבת היא משום הנאת אורה, וביום דליכא הנאה כלל למה ידליקו. ואיתא בשבת דף ס"ז: האי מאי דמכסי שרגא דמשחא ומגלי נפטא קעבר על בל תשחית. ומזה הגמרא הוריתי לאותם שדרכם להניח בנר ב' פתילות בכל לילה בחול כדי להרבות האורה בבית, ודרכם להניח הנר דולק גם בזמן שהן ישנים עד הבוקר, מפני שצריכים לאורו כאשר קמים בלילה מן המטה לאיזה צורך וקשה להם לקום בחושך והוריתי שצריכים להסיר הפתילה בעת שהם ישנים וישאר רק פתילה אחת דולקת, כי בעת השינה אינם צריכים לרבוי אורה, ואם יהיו ב' פתילות יחד דולק השמן לאיבוד ויש בזה משום בל תשחית, וכמ"ש בהא דמכסי שרגא דמשחא ומגלי נפטא".

[18] מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק י' סעי' כ"א).

[19] וכבר נאמר: "וקראת לשבת עונג" (יש' נח, יג), עונג ולא דאגה. ובמוצאי שבת – מותר להשתמש בשארית השמן או הנרות שכבו, ואין בכך שום בעיה.

[20] ראה תשובות מהרי"ל (סי' נ"ג), ומובא במגן אברהם (סי' רס"ג ס"ק ט"ו).

[21] ראה שו"ע (סי' רס"ג סעי' ט'), ז"ל: "המדליקין בזויות הבית ואוכלים בחצר, אם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה – הוי ברכה לבטלה". ובמשנ"ב (שם ס"ק מ"א), ז"ל: "הוי ברכה לבטלה – שכיון שאינו יכול לעשות שום תשמיש אצלן כשחוזר אח"כ לביתו בלילה שלא יכשל בעץ ואבן – לית ביה משום שלום בית, ואם בבית שהדליק היה קצת חשך ומשתמש שם שום דבר לאור הנרות לצורך סעודה – ליכא איסורא, אף שאין דולקת עד הלילה ואף שאוכל בחצר". וראה מש"כ בענין זה בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ב או"ח סי' כ"ח).

[22] מנהג נוסף היה כשהיו צריכים ללכת לחתונה ביום שישי [בזמן שנהגו לערכה בדר"כ ביום ו'], שהיו הנשים מדליקות בביתן מוקדם ומברכות בחתונה. וגם זה אינו מנהג טוב, כי צריך לסמוך את הברכה להדלקה וצריך לברך במקום ההדלקה.

[23] כה"ח (סי' רס"ג ס"ק ל"ז), ועיין בדרכי טהרה השלם (פרק י"ז סעי' כ"ג).

[24] כה"ח (סי' רס"ג ס"ק ל"ז), וראה מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ב או"ח סי' כ"ח). ועי' באורך בשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' מ"ט).

[25] עיין דרכי טהרה השלם (פרק י"ג סעי' כ"ו).

[26] רמ"א (יו"ד סי' קצ"ו סעי' א') וש"ך (שם ס"ק ד'-ה') וחכמת אדם (כלל קי"ז סעי' ה').

[27] בא"ח (ש"ש פרשת צו סעי' י"א). ועי' בנושאי הכלים על השו"ע (יו"ד סי' קצ"ו סעי' א').

[28] עיין דרכי טהרה השלם (פרק י"ג סעי' כ"ז).

[29] או"ח (סי' רס"ג סעי' י'). ועי' רמ"א ונו"כ שם.

[30] עיין דרכי טהרה השלם (פרק י"ג סעי' כ"ח).

[31] מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ט"ו סעי' א').

[32] עיין בא"ח (ש"ש פרשת נח סעי' י'). וראה מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ט"ו סעי' ג').

[33] ראה בהקדמתו של בן הדרישה לטור יו"ד ח"א, בשם אימו הרבנית מרת ביילא אשת הג"ר רבי יהושע פולק הכהן (מחבר ספרי הסמ"ע, הפרישה והדרישה) שיש להדליק נרות יו"ט מבעוד יום ולא לאחר שחזרו מבית הכנסת, וכתב שהדין עמה. וכ"כ החיד"א בספרו שם הגדולים (מערכת ו' אות ז') שהדין עמה.

[34] מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ט"ו סעי' ב').

[35] מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ט"ו סעי' ג').

[36] מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ט"ו סעי' י"ח).

[37] מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק ט"ו סעי' י"ט).

[38] מטה אפרים (סי' תקצ"ט סעי' י').

[39] בא"ח (פרשת וישב ש"ש סעי' כ'), שערי תשובה (סי' תרע"ט ס"ק א'), וז"ל: "ועיין בברכי יוסף שכתב בשם מהר"ש אבוהב בתשובה כת"י יש ליזהר להתפלל מנחה בע"ש של חנוכה ואח"כ להדליק נרות חנוכה, כי תפלת מנחה נגד תמיד של בין הערבים ונרות חנוכה זכר לנס הנעשה בנרות המנורה הנדלקת אחר תמיד דשל בין הערבים, עכ"ל". והביאו המשנ"ב (שם ס"ק ב') וכה"ח (סימן תרע"א ס"ק ע"ט). וכן מאחר והדלקת נרות של חנוכה שייכת לליל שבת, וכבר אנחנו מכינים ומדליקים לערב את הנרות, על כן צריך להתפלל מנחה לפני כן.

ואם רואה שלא יספיק להתפלל מנחה בציבור – מוטב שיתפלל ביחידות, וידליק נרות חנוכה, ואח"כ תדליק האשה נרות שבת, ויזדרז להספיק להתפלל עם חזרת הש"ץ. וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק נ"ח סעי' קי"ד).

[40] עיין ברכי יוסף (סי' תרע"ט ס"ק ב'), ועיין בר"ן (דף ט' מדפי הרי"ף ד"ה: "מצותה") בסברת ה"ג מתי מדליק ודוחק. ועיין לתרומת הדשן (סי' ק"ב) שכותב שאפילו לדעת הרמב"ם היכא דלא אפשר – שאני, והוי כהכשר מצווה שהוא כמו מצווה, ומציין למסכת יבמות (ו' ע"א) בתוס' (שם ד"ה: "שכן") בשם ר"ח, וכן הסביר מעשה רוקח (על הרמב"ם הל' חנוכה פ"ד ה"ה). וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק נ"ח סעי' קי"ז).

[41] וכך הוא הסדר לפי הסוד – נרות חנוכה ואח"כ נרות שבת. במוצאי שבת, רוב הציבור נוהג כך: בבית הכנסת בתחילה מדליקים נרות חנוכה ואחר כך נרות הבדלה, ובבית – הבדלה ואחר כך נרות חנוכה. ויש נוהגים שבבית בצורה הפוכה, וכל אחד ואחד יאחוז במנהגו. ואם אין לו מנהג – עדיף שבבית יבדיל ואחר כך ידליק נרות חנוכה.

[42] שו"ע (סי' תרע"ט סעי' א'), בא"ח (פרשת וישב ש"ש סעי' כ').

[43] ראה ט"ז (סי' תרע"ט ס"ק א').

[44] עיין שו"ע (סי' תרע"ג סעי' ב'), ט"ז (שם ס"ק ט'), משנ"ב וכה"ח שם. וראה מאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק נ"ח סעי' קי"ח).

[45] עיין שו"ע (סי' רס"ג סעי' י"ז וסי' תרע"ג סעי' ב') ובט"ז (שם ס"ק ט') ומשנ"ב וכה"ח שם. וע"ע מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק נ"ח סעי' קי"ח).

[46] עיין שו"ע (סי' תרע"ט סעי' א') ובכה"ח (שם ס"ק ו' ובסי' תרע"ב ס"ק י"ב). וע"ע מאמר מרדכי למועדים ולימים (פרק נ"ח סעי' קט"ז).

[47] משנ"ב (סי' תרע"ט ס"ק ב').