פרק נ – דיני הטמנה בערב שבת ובשבת

הקדמה

חכמים גזרו[1] על הטמנת מאכל בערב שבת כדי שישמר חום המאכל בשבת, כיון שחששו שמא יבוא להטמין בגחלים ויבוא לחתות בהם, וכדלהלן.

הטמנה מערב שבת

 איסור ההטמנה

א – אסור להטמין [לעטוף את הסיר] מערב שבת בדבר המוסיף הבל, כלומר, בחומר המוסיף חום, ומותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל, כלומר, בחומר שאינו מוסיף חום אלא שומר על החום הקיים[2].

 אופן ההטמנה

ב – נחלקו הפוסקים האם אסור להטמין מצד אחד לדוגמא: אם מניח סיר על האש באופן שהאש נוגעת ישירות  בסיר אפילו שהאש קטומה, או אם הניח טס על הגז והאש  נוגעת  בטס, ועל גבה הניח סיר, לדעת השו"ע – הדבר נחשב כהטמנה בדבר המוסיף הבל, ואסור גם מערב שבת[3], ולדעת הרמ"א אסור רק באופן שהסיר מוטמן מכל הצדדים.

 בדיקת הלהבה שלא תגע בסיר

ג – בנין מגורים שבו יש מערכת גז מרכזית, לעיתים בגז הביתי האש בוערת בעוצמה חזקה, ולעיתים בעוצמה נמוכה יותר. סיבת הדבר היא, שכאשר רוב דיירי הבנין משתמשים בגז, עוצמת הגז נמוכה. וכאשר ישנו מיעוט משתמשים אזי העוצמה גבוהה יותר. ולפיכך, בע"ש לעיתים האש לא נוגעת בסיר, וביום שבת היא כן נוגעת, וצריך לבדוק זאת, ואם האש נוגעתאסור[4].

דיני פלטה לסוגיהן

 פלטה חשמלית

ד – כאמור לדעת השולחן ערוך אסור להשהות מאכל אף אם הוא מבושל כל צרכו ומצטמק ורע לו, (ועיין לעיל פרק מ"ט דיני שהייה סעיפים ד'-ו') ישירות על גבי האש בערב שבת, מדין הטמנה. לכן, כיון של"פלטה" רגילה כיום, יש דין של "אש" מגולהאסור להשהות מאכלים  ישירות  על "פלטה" רגילה מערב שבת מדין "הטמנה" בדבר המוסיף הבל האסורה אף מערב שבת, שהרי "פלטה" רגילה מוסיפה "הבל"[5].

 פלטה ירושלמית

ה – לנוהגים כדעת מרן השולחן ערוך  ראוי מאוד  להשתמש בערב שבת ב"פלטה" הנקראת: "פלטה ירושלמית", הבנויה כך שמעל סליל החשמל שמחמם את ה"פלטה" ישנו טס מנרוסטה, ומעליו בגובה אצבע ישנו כיסוי נוסף, כך שהסיר לא נוגע בגוף המתכת שמעל סליל החשמל, ובאופן זה מותר להשהות מערב שבת[6].

 אין לו פלטה ירושלמית

ו – אדם שאין לו אפשרות להשתמש ב"פלטה ירושלמית", יכול להשתמש ב"פלטה" רגילה ובלבד שיניח עליה תבנית הפוכה או רשת ברזל וכדו' ועליהם יניח את הסיר. וכשעושה באופן זה אין חיוב שהסיר יהיה רחוק מאוד מן ה"פלטה", וכשיש ביניהן אפילו סנטימטר אחדמועיל [אמנם, לכתחילה רצוי שיהיה רחוק שני סנטימטרים, כרוחב אצבע שמשמשת בדרך-כלל כמידה]. אבל לא ישהה את הסיר על פח או אזבסט או נייר כסף וכדו' שמונחים על הפלטה, אם אין ריווח של אויר ביניהם לפלטה[7].

 נייר כסף על הפלטה

ז – ישנם מבני אשכנז הנוהגים כדעת הרמ"א, שמניחים נייר כסף כדי שפלטת שבת תחשב כאש גרופה וקטומה, ובזה יש כעין קטימה[8]. ולכן, בני אשכנז, המשתמשים ב"פלטה רגילה" בערב שבת יצפו את הפלטה בנייר כסף, "והנח להם לישראל" וכו'[9], (אמנם כאמור לבני ספרד ישנו איסור של הטמנה, כמבואר לעיל בסעי' ב').

 שימוש בפלטה לאורח

ח – המתארח במקום שבו משתמשים ב"פלטה" רגילה בלי הפרדה כנ"ליבקש להגביה את הסירים מעל הפלטה בעזרת רשת וכדו', ואם אינו יכול לבקש זאת ואינו חייב בכבוד מארחיו – יחמיר ולא יאכל.

אמנם, אדם המתארח אצל הוריויכול לסמוך על המקילים כדעת רמ"א ולאכול ממאכליהם אפילו שהשתמשו ב"פלטה" רגילה (שהונח עליה נייר כסף), מכיון שחייב בכבוד הוריו[10] ומפני השלום.

 הנחה על קרקע התנור

ט – יש שנהגו להניח תבשיל מבושל כל צורכו על  קרקע התנור  מערב שבת. ומ"מ לבני ספרד, אין דעתנו נוחה מכך, כיון דהוי כהטמנה מצד אחד בדבר המוסיף הבל שאסורה בערב שבת, ומותר רק אם מונח באויר התנור[11].

 סיר בישול איטי

י – "סיר לבישול איטי" המורכב משני חלקים: סיר פנימי וסיר חיצוני, והסיר הפנימי מונח בתוך הסיר החיצוני, ומקור החום הוא הסיר החיצוני ובפנימי מונח האוכלאסור להשהות בה מאכלים מערב-שבת בין לספרדים ובין לאשכנזים. טעם הדבר הואכיון שזוהי ממש כהטמנה בתוך הגחלים [הנמצאים מתחת לסיר ומצדדיה]. ולכן, מותר להשאיר אוכל בסיר כזה מערב-שבת אם יגביה מעט את הסיר הפנימי מהחיצוני [כגון: על-ידי שיניח ארבעה פקקים ממתכת בין הסיר הפנימי לסיר החיצוני] כך שלא יגע הסיר בדופן הסיר השני, ובאופן זה כאשר הסיר הפנימי גבוה מן החיצוני אין דין הטמנה ומותר להשהות בתוכו[12].

 כיסוי הסירים שעל האש

יא – סיר המונח על גבי אש [אפילו גרופה וקטומה ואינה נוגעת ישירות באש]אסור לעטוף אותו בשמיכה מכל הצדדים, מכיון שזו כהטמנה בדבר המוסיף הבל (ע"י האש שלמטה). ולכן, יש להשאיר מעט רווח בין הסיר לשמיכה העוטפת אותו.

 כיסוי הסיר שלא נוגע באש

יב – כאשר הסיר לא נוגע באש, והכיסוי שמכסה את הסיר מוסיף הבל מחמת האש שמתחתיו לדעת האשכנזיםמותר, גם לספרדים המחמירים כדעת השלחן ערוך בהטמנה במקצת, נהגו להקל בערב שבת לכסות את  מכסה הסיר  בבד או מגבת מערב-שבת, אמנם בין לאשכנזים ובין לספרדים לא יכסוה מכל הצדדים, כיון שאם הסיר מכוסה מכל הצדדים [בלא רווח] הרי זו הטמנה גמורה[13].

 הטמנה בסירים כיום

יג – כיום מותקנות ידיות לכל סוגי הסירים, ולכן אין אפשרות לעטוף את הסיר מכל צדדיה, שהרי במקום הידיות נוצר מרווח, ולכן מותר לאשכנזים לעטוף את הסירים, ולא נחשב כ"הטמנה". אמנם, סיר שהתפרקו ידיותיו עלולים להגיע לידי "הטמנה", ולכן יש להיזהר שלא לעטפו מכל הצדדים, ולספרדים מותר לכסות את הסיר אם הבד או המגבת נמצאים מעל הסירים ולא נופלת על צדדי הסיר או אם יש ידיות (שאז המגבת לא נוגעת בדופן).

 כיסוי הסיר בכיסוי מיוחד

יד – גם לאשכנזים אסור לעטוף את הסיר בכיסוי תפור לפי מידותיו ובו מקום מיוחד לידיות באופן שהכיסוי עוטף את כל הסיר, מכיון שבאופן זה לא נשאר מרווח בין הסיר לבין הכיסוי.

הטמנה בשבת

 הטמנה בשבת עצמה

טו – אסור להטמין  בשבת  בין בדבר המוסיף הבל, כלומר בחומר המוסיף חום, ובין בדבר שאינו מוסיף הבל, כלומר בחומר שאינו מוסיף חום אלא שומר על החום הקיים[14].

 כסוי סיר בשבת בשמיכה וכדו'

טז – אסור לכסות סיר [או מיחם] גם אם אינו על האש, בשמיכה ואפילו בסדין דק מאוד בשבת , משום איסור "הטמנה". וכל זאת אף על פי שהתבשיל שבסיר מבושל כל צרכו ומצטמק ורע לו, והכיסוי הוא רק כדי לשמור על חום הסיר[15].

 איסור כיסוי משום בישול

יז – יש לציין שכאשר הסיר מונח על האש ואין התבשיל מבושל כל צרכואסור לכסות את הסיר בשבת בשמיכה וכדו', הן משום איסור הטמנה והן משום איסור "בישול", [כפי שיתבאר לקמן לגבי כיסוי הסיר במכסה בפרק נ"ג, בישול אחר בישול, סעיפים י"ב-ט"ו].

 הוספת כיסוי לסיר

יח – סיר שהיה מכוסה בשמיכה מבעוד יום [אפילו היה מכוסה בשמיכה דקה בלבד]מותר להוסיף עליו אפילו כרים וכסתות, ומותר להחליפה בשמיכות עבות יותר [כל זאת בתנאי שהתבשיל התבשל כל צרכו, כאמור][16].

 החזרת מכסה על הסיר

יט – מותר ליתן מכסה של סיר על גבי הסיר בשבת [באופן שהמאכל מבושל כל צרכו], מכיון שאין זו דרך הטמנה, אלא כיסוי כדי שהאוכל לא יטנף בלבד[17] [ומכל מקום באופן שמחזירים את מכסה הסיר לסירצריך לנער את המכסה מהמים שעליו, מכיון שהמים שעליו התקררו ועלולים להתבשל שנית].

 הנחת תבשיל על סיר המכוסה בשמיכות

כ – אסור להניח  בשבת  סיר, ובו מאכל  רותח  [בשיעור של יד סולדת בו], תחת השמיכות המכסות סיר אחר (שלא על האש או הפלטה) כדי  לשמור  על חום התבשיל, גם באופן שלא יתווסף כל חום בתבשיל על ידי הנחתו שם, וכל שכן אם רוצה שהסיר יתחמם יותר[18].

 הנחה על המיחם

כא – מיחם מים חמים הבנוי כך שבראשו מכסה שקוע בתוך המיחם כדי שיוכלו להניח בתוכו מאכלים לחמם ומכסים אותם בשבתהמכסה השקוע בתוך המיחם דינו כמיחם עצמו, ולכן אסור להניח בתוכו אפילו אוכל יבש ולכסותו, ואפילו אם מכסים במכסה מיוחד לו.

 עטיפת סיר שהוסר מעל האש בבד

כב – סיר ובו תבשיל רותח שהוסר מעל האשאסור לעטפו בבד, כיון שזו הטמנה. ומכל מקום, מותר לרוקן את תכולת הסיר לתוך סיר אחר שלא הונח על האש ולעטוף את הסיר השני בבד[19].

 שקית קוקי

כג – מותר להניח שקית, כגון ניילון מסוג "קוקי" ובתוכה אורז, וכן בד עם אורז בסיר חמין בערב שבת  ואין בזה משום הטמנה[20] [וראה בהלכות מוקצה לגבי שקית קוקי שנקרעה ונזרקה אם הופכת למוקצה].

 חיתוך נייר כסף

כד – אסור לחתוך נייר כסף בשבת, בין ביד ובין בכלי, [ויתבאר בהרחבה בהלכות קורע ומחתך].

 נייר כסף

כה – נייר כסף לעיתים נחשב ככלי, ומותר לעטוף בו אוכל ולהניחו על גבי המיחם וכדו', ולעיתים אינו נחשב ככלי, ואסור לעטוף בו אוכל ולהניחו על גבי המיחם וכדו', כיון שהוא כמטמין בדבר המוסיף הבל (כדין הטמנה בבגד), ותלוי בכוונתו, אם מתכוון להוסיף חום או להשתמש בו ככלי הנחה בלבד.

 כיסוי בנייר כסף בשבת

כו – על פי האמוראסור  בשבת עצמה  לכסות או לעטוף אוכל יבש בנייר כסף [אלומיניום] ולהניחו על גבי מיחם בשבת, כיון שהוא כמטמין תחת בגדים, שהרי נייר הכסף שומר על החום[21].

 כיסוי בנייר כסף מע"ש

כז – מאכל הנתון בתוך נייר כסף  מערב שבת  נחשב כמאכל המונח בסיר, וכמו שאין המאכל בסיר נחשב כטמון, כך המאכל הנתון בתוך נייר הכסף אינו נחשב כטמון אלא כמונח בכלי. ולכן, אין בו דין הטמנה.

 מיחזי כמבשל בפלטה

כח – אין להניח שניצל עטוף בנייר כסף ישירות על הפלטה בשבת, כיוון שיש בזה "מיחזי כמבשל" [ודין זה הוא גם בפלטה ירושלמית ראה לקמן, פרק נ"א, חזרה והנחה בשבת, סעי' ב'], וכאמור, אין לחתוך נייר כסף בשבת בכל אופן.

 חימום בשקית על המיחם

כט – אסור לתת שקדים וכדו' בתוך שקית אלומיניום על גבי המיחם כדי לחממם בשבת, אך מותר לתת שקדים וכדו' בתוך שקית נייר על גבי המיחם כדי לחממם בשבת.

 חימום בקבוק חלב לתינוק

ל – מותר להניח בקבוק ובו חלב קר בתוך כלי שני עם מים חמים שהיד סולדת בהם, כדי שיתחמם בשבת. אמנם, כל זה, הוא בתנאי שהמים החמים אינם מכסים את כל הבקבוק, כיוון שאם המים מכסים את הבקבוק נחשב כ"הטמנה"[22].

[1] גמרא שבת (ל"ד ע"ב), רמב"ם (הל' שבת פ"ד ה"ב).

[2] שו"ע (סי' רנ"ז סעי' א'): "ואין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבע"י, ואם הטמין בדבר המוסיף הבל, התבשיל – אסור אפילו בדיעבד. ודוקא בצונן, שנתחמם או שנצטמק ויפה לו, אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה – מותר". והטעם כתב המשנ"ב (שם ס"ק ה') "גזירה שמא יטמין באפר שיש בו גחלים ויחתה בשבת".

[3] דין הטמנה חמור מדין שהייה, שהרי כתבו התוס' (שבת מ"ז ע"ב ד"ה "במה") שאעפ"י שמותר להשהות קידרא חייתא, מ"מ אסור להטמין, וז"ל התוס': "במה טומנין וכו' אין טומנין לא בגפת – פירש הר"ר יוסף בשם רבינו שמואל דמיירי בבשיל ולא בשיל אבל קדרא חייתא ובשיל – שרינן בפ"ק (י"ח ע"ב). ואין נראה לר"ת דהא אית לן לאוקמא מתניתין בסתם קדרות שהן מבושלים בין השמשות, ועוד דמסתמא איירי מתני' דומיא דמתני' דכירה דמיירי בבשיל כמאכל בן דרוסאי, ונראה לר"ת שיש לחלק בין השהיה להטמנה, דודאי להשהות מותר כשהוא מאכל בן דרוסאי, שאין חיתוי מעט מועיל לו שהרי מגולה הוא ושליט ביה אוירא, אבל הטמנה שעושין לצורך מחר והוא מוטמן יש לחוש שמא יחתה, שמעט חיתוי מועיל לו ליתפס חומו, וגזרו להטמין בכל דבר המוסיף הבל גזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה". ועוד כתבו התוס' (שם מ"ח ע"א ד"ה "דזיתים") דאף דשרי להשהות בכירה שהיא גרופה וקטומה מ"מ אסור להטמין בכירה אף שהיא גרופה וקטומה, וכ"פ השו"ע (שם, וראה עוד בסי' רנ"ז סעי' ז-ח').

בהגדרת ההבדל בין שהייה להטמנה מבואר בדברי התוס', (שבת מ"ז ע"ב ד"ה "במה") המובאים לעיל, שבשהייה החשש הוא שמא יחתה או יתקן או יגיס בשהייה זו, ולכן, אם עשה פעולה או סימן המראה שאין בכוונתו לחתות, כגון: גרף או קטם – מותר. משא"כ בהטמנה – הגזרה הינה לא רק שמא יחתה בהטמנה זו, אלא גם חוששים שמא יטמין ברמץ ויחתה, כלומר שמא יעשה פעולה במקום אחר. וכמבואר בגמרא (דף ל"ד ע"ב), וזהו שכתבו התוס' (שם): "וגזרו להטמין בכל דבר המוסיף הבל גזירה שמא יטמין ברמץ ויחתה".

מהי הטמנה – דין הטמנה הינו בכמה אופנים, והם: א. אם נתן בגד על גבי המיחם מערב שבת על כירה (באופן שהאש שמתחת המיחם אינה נוגעת במיחם, כמבואר במשנ"ב סי' רנ"ז ס"ק ל"ז) – זוהי הטמנה אסורה, וכ"פ השו"ע (סי' רנ"ז סעי' ח'), ומה שנוהגים היום להקל ולהניח בגד על המיחם או על הסיר, ראה בהרחבה להלן בהערה י"ג. ב. אופן נוסף של הטמנה האסורה הוא: אם הכלי מונח ממש על הגחלים, אע"פ שאין הוא מוטמן בתוך הגחלים ואינו מכוסה מלמעלה – הוי הטמנה לדעת השו"ע (סי' רנ"ג סעי' א') שכתב, וז"ל: "וכל זה בענין שהה, שהקדירה יושבת על כסא של ברזל או ע"ג אבנים ואינה נוגעת בגחלים אבל הטמנה ע"ג גחלים – לד"ה אסור". וכן בסי' רנ"ז סעי' ח' שכתב: "ומיהו כל שהוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדירה, אע"פ שיש אש תחתיה כיון שאינו עושה דרך הטמנה – שרי. הלכך היכא שמעמיד קדירה ע"ג כירה או כופח שיש בהם גחלים, ואין שולי הקדירה נוגעים בגחלים – שיהוי מקרי ומותר ע"פ הדרכים שנתבארו בסימן רנ"ג". ומבואר שאם שולי הקדרה נוגעים בגחלים, הוי הטמנה ואסור [והשולחן ערוך איירי אף על גחלים קטומים ומ"מ הוי הטמנה, וע"כ גם אם ישים נייר כסף על פלטה חשיב הטמנה]. ועיין בדברי הב"ח באורך (סוף סי' רנ"ז).

ועיין בתוס' (שבת מ"ח ע"א ד"ה "דזיתים"), ששם משמע שאסור להניח גחלים תחת הקדרה אפילו יתן עליהן אפר שכתב, וז"ל: "מכאן יש לאסור להניח גחלים תחת הקדרה, אפי' יתן עליהן אפר – אין להטמין קדרה עליהם, שהרי הגחלים מעלין הבל למעלה כמו גפת של זיתים", והטעם: כיון שאיסור הטמנה הוא משום מוסיף הבל ואם הגחלים הם מתחת הכלי – הם מוסיפים הבל אפילו אם קטמם, אמנם התוס' הביאו שם את סברת ר"י שאוסר רק אם הגחלים הם מסביב לקדרה. וכן הביאו את סברת רבנו ברוך המחלק בין גפת לגחלים, משום שחום הגחלים הולך ודועך, ואילו חום הגפת הולך וגובר. אולם כאמור אין כן דעת מרן בבית יוסף ובשולחן ערוך.

ומאחר שהשו"ע כתב בפירוש שאם הניח על הגחלים – הוי הטמנה, ולא מצאנו שלא קיבלו את סברת מרן זו, כמו בענין ההטמנה המובא בארץ חיים (סי' רנ"ז) משם הקדמונים (ששם מדובר שהכלי המוטמן בבגדים מונח על כירה ואין הגחלים נוגעות בה), א"כ חזר הדין שאסור בע"ש להטמין אוכל אפילו באופן שאין בו הטמנה ממש, אלא שרק מונח על האש או על הגחלים (ואפילו קטומים).

ואף לפי סברת רבינו ברוך המובא בתוס' (שם), המחלק בין גפת לגחלים כי חום הגחלים הולך ודועך ואילו הגפת מוסיף הבל מעצמו, א"כ אש של היום, אם ע"י גז או פלטה ע"י חשמל – הרי היא יותר חמורה מגחלים, משום שחום האש של היום נשאר יציב כל הזמן.

וכאמור, הטמנה חמורה משהייה באופן שהטמנה אסורה גם בדבר שהוא מבושל כל צורכו, וכדלעיל. ועיין בחזון איש (סי' ל"ז אות' י"א, י"ט) המחמיר טפי בענין הנחת סיר על פתיליות אפילו אם הם קטומים. והאריך להסביר מחלוקת הפוסקים בזה, וסיכם שיש לחלק בין אם הגחלים מסביב לקדרה או מתחתיה, וכלשון הרא"ש (שבת פ"ג סי' א'): "אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת והיא תלויה באבנים או כיוצא בהן. אבל בהטמנה על גבי גחלים – דברי הכל אסור, דקי"ל הטמנה בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום אסור", ומבואר שרק אם הקדירה ע"ג פיטפוט של ברזל מציל מהטמנה וכאמור, וכן פסק מרן שכל שהקדירה יושבת על הגחלים הוי הטמנה, וראה במשנ"ב (שם ס"ק מ"ו), ז"ל: "הכי ס"ל להמחבר דאם שולי הקדרה נוגעין בגחלים מקרי הטמנה, וממילא דאסור אף בנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו, וכדלקמן בסימן רנ"ז ס"ז", וכן כתב כה"ח שם (ס"ק ל"ב), וע"כ צריך להעמיד כעין חצובה ועליו ישים את הסיר עם המאכל באופן שהסיר לא יגע באש, ועיין בהר צבי (או"ח ח"א סי' קל"ו) ובישכיל עבדי (ח"ו סי' ט"ו) שדנים בנושא.

ולדעת הרמ"א (סי' רנ"ג סעי' א') אסור דווקא אם מוטמן מכל הצדדים, וז"ל: "הגה – וי"א דאפילו אם הקדירה עומדת ע"ג האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, ושרי, וכן המנהג", וראה עוד במשנ"ב (סי' רנ"ז ס"ק מ"ג וסי' רנ"ח ס"ק ב').

[4] ראה בהערה הקודמת.

[5] ראה בהערה ג' בהרחבה בדין הטמנה במקצת, ולפיכך לדעת השו"ע אין להניח קדירה על הפלטה או על גז המכוסה בפח והפח נוגע באש, מע"ש, שאף שאין לאסור מדין שהייה כיון שאין אפשרות לחתות, מ"מ אסור משום הטמנה דהוי כמניח ע"ג גחלים או על גבי הגז [ובהטמנה חיישינן בכל גווני שמא יטמין ברמץ ויחתה וכדלעיל], ואף שבפלטה יש כיסוי פח ע"ג גופי החימום מ"מ אין הפח חוצץ כיון שללא הפח העליון אין שימוש בפלטה שהרי לא יוכל להשתמש בסליל החשמלי או בחרסינה שמתחתיו, והוא מהוה חלק מגוף החימום, וכן יש לומר שזהו דרך הבישול והחימום. וע"כ אף שכיום בפלטה החשמלית אין לה שום כפתור, ומחמת כן טועים העולם לחשוב שמשום כך אין שום בעיה בשבת שכן אין חשש 'שמא יחתה בגחלים', הרי נתבאר שיש בעיה בשהיית מאכלים על גבי פלטה משום ששייך בה הגזרה 'שמא יטמין ברמץ'.

מיהו שיטת הרמ"א (סי' רנ"ג סעי' א') שהטמנה אסורה רק אם הקדרה על הגחלים ממש ומכוסה מלמעלה אבל אם היא על גחלים ואינה מכוסה מלמעלה – יש להקל, ועל זה סומכין. ועיין במשנ"ב (סי' רנ"ז ס"ק מ"ה). אך גם לנוהגים כשיטת הרמ"א אם טומנים על האש ממש וגם מכסים מלמעלה, שלא כדין נוהגים. וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק ב' שאלה א').

וכתב השו"ע (סי' רנ"ז סעי' ז'): "כל היכא דאסרינן הטמנה, אפילו בקדירה מבושלת כל צרכה אסרינן, ואפילו מצטמק ורע לו", וראה במשנ"ב (שם ס"ק ל"ג).

[6] עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק ב' לה א').

[7] מפני שהם מקבלים חום ומעבירים חום ותה מידה והוי כמטמין בדבר המוסיף הבל. וראה חזו"א (סי' ל"ז ס"ק ט') באורך. וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק ב' שאלה ב').

[8] אמנם יש מי שאומר שפלטה אינה צריכה יפה או קטימה, כיון שבפלטה אין אפשרות להגביה או להנמיך את החום. אמנם למעשה, כיון שהפלטות המצויות בימינו הם חמות מאוד, וניתן להרתיח על ידן תבשיל, וחומן אינו מתמעט- אע"פ שאין בהם אפשרות לשנות את מידות החום, לא התירו כיוון שאינו גרוף וקטום, לכן, יש מבני אשכנז שנהגו להשים "לקטום" את הפלטה והקלו להשים נייר כסף בשביל קטימה. ראה חזו"א (סי' ל"ז ס"ק ט', י"א י"ט) וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ז').

[9] עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק ב' לה א').

[10] ראה גמ' ברכות (י"ט ע"ב), מנחות (ל"ח "א), ביצה (ל"ב ע"ב), ועיין עוד בכה"ח (סי' רנ"ג ס"ק ל"ט) במי שמחמיר שלא להחזיר כדעת הב"ח (ראה בהרחבה בפרק נ"א דיני חזרה סעי' ד' ובהערה ט') והוא סועד אצל מארחים שמקילים בחזרה כדעת רבנו ירוחם, וכיו"ב, ושם מסיק להקל בשעת הדחק ואינו יכול להשמט, עיי"ש, וראה בפרק נ"ג, בישול אחר בישול, הערה ע"ז.

[11] ראה שו"ע (סי' רנ"ז סעי' ז'), ז"ל: "כל כא דאסרינן הטמנה, אפילו בקדירה מבושלת כ"צ – אסרינן, ואפי' מצטמק ורע לו, הגה – וכן עיקר. ויש מקילין ואומרים דכל שהוא חי לגמרי או נתבשל כל צרכו – מותר בהטמנה כמו בשיהוי, וכמו שנתבאר לעיל סימן רנ"ג, ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו – אין למחות בידם. אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות", וכבר נתבאר שדעת השו"ע (סימן רנ"ג סעי' א'-ב', סי' רנ"ז סעי' ח') שאין להקל בהטמנה מצד אחד, וראה מה שכתבנו לעיל הערה ה' בדין הנחה על גבי פלטה.

[12] ראה שו"ע (סי' רנ"ז סע' ח'), שעה"צ (שם ס"ק מ"ג), וראה עוד במשנ"ב (סי' רנ"ז ס"ק מ"ג ובסי' רנ"ח ס"ק ב'). וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק ב' שאלה ד').

[13] ראה שו"ע (סי' רנ"ז סע' ח'), וז"ל: "אע"פ שמותר להשהות קדירה ע"ג כירה שיש בה גחלים ע"פ הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג, אם הוא מכוסה בבגדים, אע"פ שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן, מ"מ מחמת אש שתחתיהם מוסיף הבל (ואסור)".

וראה בכה"ח (שם ס"ק מ"ח) שהביא מהרשב"ץ, וז"ל: "והרוצים להחמיר כדעת הרב ר' יונה ז"ל אינם מטמינים למעלה בבגדים אלא מכסים אותה בחצי חבית, וזה אינו קרוי הטמנה, שהרי האויר מפסיק בין הקדרה לגחלים, ולמעל' אינה מוטמנת בבגדים אלא מכוסה בחצי חבית ואין זה קרוי הטמנה, וכן אני נוהג".

ולמעשה מה שנוהגים היום להקל ולהניח בגד על המיחם או על הסיר, זה משתי סיבות: האחת – נוהגים בזה בניגוד לדעת מרן הבית יוסף, וסומכים על מה שמובא בארץ החיים (סי' רנ"ז סעי' ח') שזהו מנהג קדום משום כבוד עונג שבת. והשניה – משום שלדעת הטור, וכן משמע מהשו"ע (סי' רנ"ז סעי' ח') וז"ל: "ואם נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצידי הקדרה, ונתן בגדים על אותו כלי רחב – מותר, דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצידי קדרה– אין כאן הטמנה". משמע שעל גבי הקדירה בלבד אין זה דרך הטמנה אלא רק אם מונח גם בצידי הקדרה יש דין הטמנה, וכן כתב הב"י בס"ס רנ"ז, וז"ל: "ורבינו ירוחם בח"ג כתב וכו' ומכל מקום כולם מודים שמותר לתת כלי ע"ג קדירה, שכיון שאין הכלי נוגע בצידי הקדרה – אין זה דרך הטמנה". ואם כן הכיסוי שאסור הוא באופן שהבגד מכסה גם את צידי הכלי ולא רק מעליו [ולעיל הבאנו את לשון הרא"ש שביאר מהו שהייה, וז"ל: "אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת והיא תלויה באבנים או כיוצא בהן. אבל בהטמנה על גבי גחלים – דברי הכל אסור, דקיימא לן הטמנה בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום – אסור"]. עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק ב' שאלה ה').

[14] שו"ע (סי' רנ"ז סעי' א'), ז"ל: "אין טומנין בשבת, אפילו בדבר שאין מוסיף הבל, אבל בספק חשיכה, טומנין בו, ואין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבע"י, ואם הטמין בדבר המוסיף הבל, התבשיל אסור אפילו בדיעבד. ודוקא בצונן, שנתחמם או שנצטמק ויפה לו, אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה, מותר: הגה – י"א דאם שכח והטמין בשוגג בדבר המוסיף הבל, שרי לאכול (הגהות מרדכי). וי"א דכל זה אינו אסור אלא כשעושה לצורך לילה, אבל כשמטמין לצורך מחר, מותר להטמין מבע"י בדבר שמוסיף הבל. (מרדכי ריש פרק כירה וב"י ס"ס רנ"ג בשם שבולי לקט, ובדיעבד יש לסמוך על זה ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן)".

[15] ראה בשו"ע (סי' רנ"ז סעי' א'), ובסעי' ב' ב וז"ל: "אפילו תבשיל שנתבשל כל צורכו, אסור להטמין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל". וראה בשו"ע (שם סעי' ז') שכתב וז"ל: "כל היכא דאסרינן הטמנה, אפילו בקדירה מבושלת כל צרכה אסרינן, ואפילו מצטמק ורע לו", ובמשנ"ב שם (ס"ק ל"ג ל"ה).

[16] עיין גמ' שבת (נ"א ע"א), וכ"פ השו"ע (סי' רנ"ז סעי' ד'), ז"ל: "אע"פ שאין טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל, אם טמן בו מבע"י ונתגלה משחשיכה, מותר לחזור ולכסותו, וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת-מוסיף, וכן אם רוצה ליטלו כולו ולתת אחר במקומו, בין שהראשון חם יותר מהשני בין שהשני חם יותר מהראשון, אפילו לא היה מכוסה אלא בסדין- יכול ליטלו לכסותו בגלופקרין והוא שנתבשל התבשיל כל צרכו; אבל אם אינו מבושל כל צרכו, אפילו להוסיף על הכיסוי אסור, שתוספת זו גורמת לה להתבשל".

[17] עיין שו"ע (סי' רנ"ז סעי' ב'), וז"ל: "אפילו תבשיל שנתבשל כ"צ, אסור להטמין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל. ומ"מ לשום כלים על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית- שרי, שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה" וכתב המשנ"ב (שם ס"ק י"ד): "היינו אפילו בגדים שמעמידין את החום של הקדרה שלא יצטנן, אפילו הכי שרי כיון שאינו מכוין לזה".

[18] כתב השו"ע (סי' שי"ח סעי' ו'): "כלי שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו – מותר להניחו בשבת ע"ג קדירה הטמונה כדי שישמור חומו ולא יצטנן", וכתב המשנ"ב (שם ס"ק מ"ט) שמה שכתוב בשו"ע: "חום שהיד סולדת בו" זה לשיטתו של השו"ע, אבל לדעת הרמ"א בסימן שי"ח סעיף ט"ו שאם לא נצטנן לגמרי דינו כמו דין חום שהיד סולדת בו, והוסיף המשנ"ב (שם ס"ק נ"א), וז"ל: "ואשמועינן, דמותר להניח הכלי תחת הבגדים שכיסו בהן הקדרה, ואף שאין טומנין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל, הכא, כיון דעיקר הטמנה היה מבע"י לצורך הקדרה – דזה מותר, ולכן, אם נתגלתה הקדרה דמותר לכסותה, מותר לכסות דרך אגב גם הכלי שיש בו הדבר חם". ונראה שדעתו היא על פי התוספתא (שבת פ"ד הי"ד, ובכת"י ליברמן שבת פ"ג הכ"ג): "טומנין מיחם ע"ג מיחם", וע"ע בכה"ח (שם ס"ק פ"ח), אמנם, בתוספתא שלפנינו וכן בגירסת הרמב"ם (הל' שבת פ"ד ה"ו) נאמר להדיא: "מניחים מיחם ע"ג מיחם", דהיינו ההיתר במיחם הוא דוקא להניח ולא להטמין. וכן פסק בשולחן ערוך של רבנו זלמן (סי' שי"ח סעי' י"ד) שאסור להטמין גם תחת שמיכות שכיסה בהם קדירה אחרת מערב שבת. וכן משמע מדברי מרן בשו"ע (שם) שכתב: "מותר להניחו בשבת ע"ג קדירה הטמונה", דהיינו שההיתר הוא רק להניח, ולא להטמין, וכן בסימן רנ"ג (סעי' ה') כתב: "אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי המיחם – ודאי אסור", וכן דעת החזו"א (סי' ל"ז ס"ק י"ז), וע"ע משנ"ב (סי' רנ"ג ס"ק פ"ח), ועוד שם (סי' רנ"ח ס"ק ב').

[19] ראה בשו"ע (סי' רנ"ז סעי' ה'), ז"ל: "אם פינה התבשיל בשבת מקדירה שנתבשל בה לקדירה אחרת – מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל", וראה במשנ"ב (שם ס"ק כ"ח), ז"ל: "דלא אסרו אלא כשהוא בכלי ראשון שנתבשל בו, אבל כשפינהו לכלי אחר אף שעדיין היד סולדת בו – מותר, ואפילו אם חזר ועירה אותו אח"כ לכלי ראשון שהיה בו – נמי שרי, דתו לא כלי ראשון והווי ליה כצונן דמותר להטמינו. ואפילו בכלי ראשון אם נתקרר עד שאין היס"ב, ג"כ נראה דשרי להטמינו אם הוא במקום הצורך".

[20] ראה בשו"ע (סי' רנ"ד סעי' ב') שהתיר להניח בשר (שמבושל כמאכל בן דרוסאי) על גבי גחלים ממש, אע"פ שלדעת מרן הטמנה מצד אחד – אסור, הטעם הוא כיוון שאין דרך הטמנה באוכלים עצמם, וכן הוא בא"א (שם י"ב), (אמנם לשיטתו יש להסתפק אם השקית תחשב ככלי). ועיין עוד בב"י (סי' רנ"ג סעי' ד') שכתב שיש אוסרים לתת מים חמין לתוך תבשיל שמצטמק מדין הטמנה, אמנם הביא את הר"ן בשם תוספות שדחה את דבריהם מטעם שדבר שמתערב באחר אין בו הטמנה. אמנם, בדין דידן, אף על פי שאינו מתערב זה בזה, כיון שדרך הבישול גם ביום חול היא כך, דהיינו שהכל מונח בסיר אחד יחד – אין זה בגדר הטמנה.

[21] ראה שו"ע (סי' רנ"ז סעי' ח') דמוסיף חום על ידי הבגדים בצירוף האש למטה, וכיון שעוטפו בשבת גילה דעתו שמכוון להטמנה ולא להנחה בכעין כלי. וע"ע בשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ק"ט) ושו"ת קול אליהו (שבת פרק ח"י שאלה ו'-ז').

[22] טורי זהב (סי' רנ"ח ס"ק א'), והביאו המשנ"ב (שם ס"ק ב'), וכה"ח (שם ס"ק ב'): "ועל כן לא יפה עושים שבימות החורף לוקחים כלי ובתוכו משקה ותוחבין אותו בשבת לתוך כלי מלא מים חמים שיפיג צנתו בתוכו ואחר כך שותין המשקה שזהו דרך הטמנה ממש כיון שכולו טמון בתוכו והטמנה אסורה אפילו לזמן מועט, ועיקר טעם ההיתר כאן כיון שאינו טמון בתוכו ממש רק מונח עליו עכ"ל. וכתב המשבצות זהב דאפילו בכלי שני שהיד סולדת בו אסור יעו"ש, משמע הא אם מניחו בכלי שני שאין היד סולדת בו שרי להניח אפילו לזמן מועט משום דלא הוי הטמנה בדבר המוסיף הבל. וכן כתב הפתח הדביר אות ג', וכתב דבזה מתורץ קושיית האליה רבה על הט"ז יעו"ש", [ומה שכתב המשנ"ב: "אבל אם חם כ"כ שיוכל לבוא לידי יד סולדת בו, אז אפילו אינה טמונה כולה בתוכו שמגולה למעלה וגם אין כוונתו רק להפיג הצינה בלבד – אפ"ה אסור, פן ישכח עד שיהיה היד סולדת בו ויתחייב משום מבשל", יש לומר שכוונתו שהכלי ובו המים החמים מונח על המיחם או על הכירה, וכ"כ בפתח הדביר סי' רנ"ח ס"ק ג']. ועוד יש להעיר שכל זה אינו כחזו"א (סי' ל"ז ס"ק ל"ב) שדעתו שאין הטמנה בכלים כלל.