פרק נא – דיני חזרה והנחה בשבת

חזרה והנחה חדשה בשבת

הנחה על האש

א – אסור להניח  בשבת מאכל יבש ישירות על גבי האש אפילו אם אינו נוגע באש עצמה[1] [כגון: על כירת גז, פלטה חשמלית וכדו'] לחממו, למרות שאין "בישול אחר בישול" ביבש [כלומר, למרות שבאופן עקרוני מותר לבשל מאכל ללא רוטב שכבר התבשל כל צרכו – אסור להניחו על גבי האש עצמה][2].

ישנם שני טעמים לאיסור להניח מאכל מבושל כנ"ל על האש, למרות שאינו מתבשל עוד [בהתאם לאופני החימום][3]: א. "מיחזי כמבשל" [נראה כמבשל]. ב. שמא "יחתה בגחלים" – דהיינו חשש שמא ירבה את חום האש כדי למהר את החימום או בישול המאכל ויעבור על איסור "הבערה".

הנחה על "פלטה ירושלמית"

ב – אסור להניח  בשבת מאכל מבושל כל צרכו  ישירות על פלטה כנ"ל, ואסור להניחו אפילו על פלטה המכונה "פלטה ירושלמית"[4], משום "מיחזי כמבשל"[5].

הנחה תחת הפלטה

ג – נחלקו הדעות בעניין חימום מאכלים בשבת  תחת פלטה כשהיא מוגבהת מעט מהקרקע. יש מתירים משום שאין דרך לבשל מאכלים באופן זה, ויש אוסרים, ולמעשה טוב להחמיר[6].

היתר חזרת תבשיל לאש

ד – תבשיל שהיה מונח על אש [מכוסה] והסירוהו מעל האשמותר להחזירו למקומו בשבת, בכפוף לחמישה תנאים הבאים:

א                   התבשיל מבושל כל צורכו.

ב                    האש גרופה וקטומה.

ג                     התבשיל חם בחום שהיד סולדת בו ורותח כך שהתבשיל מפעפע[7].

ויש לדעת שלעניין זה יש הבדל בין הסירים השונים:

סירי אלומיניום שונים משאר סירים, מפני שכשמרימים אותם אין האוכל שבתוכו ממשיך לפעפע, ואינם דומים לסירי חרס או זכוכית שהשתמשו בהם בעבר שהאוכל היה ממשיך לפעפע בהם גם כשהרימו אותם. ולכןאסור להחזיר סירים מאלומיניום ל"פלטה" בשבת אפילו אם הקפיד על שאר התנאים[8]. ומכל מקום, בדיעבד סיר אלומיניום שהוחזר ל"פלטה" בשבת מותר לאכול ממנו[9].

סירים ממתכת עם תחתית כפולה וכן סירי חרס או זכוכית אין בהם בעיה זו, מפני שהאוכל שבהם ממשיך לפעפע ואינו נח מרתיחתו במהרה כשמורידים אותם מן הפלטה.

ד                    לא הניחו את הסיר על הקרקע או על גבי השיש[10].

ה       7לדעת הרמ"א צריך שיהא בדעתו להחזיר, ויש להחמיר לכתחילה[11].

הפסקת חשמל או גז

ה – אוכל שהיה  מבושל כל צרכו ומונח על ה"פלטה" או על הגז [כדין], ונפסק החשמל או הגז, לספרדים אסור להעביר את הסירים לפלטה אחרת [כגון: פלטה של השכנים][12], ובשעת הדחק אפשר להקל לילדים בתבשיל יבש, ואם יש בתבשיל רוטב מותר רק באופן שהיד סולדת בו. לאשכנזים מותר לכתחילה להעביר את התבשיל ל"פלטה" אחרת, ואם יש בתבשיל רוטב מותר רק באופן שהתבשיל חם קצת[13].

הזזת סיר על הפלטה

ו – אסור להעביר סיר הנמצא בצדי ה"פלטה" למרכזה, אם החום במרכז ה"פלטה"  גדול יותר, ולכן יש לספרדים להזהר שלא להזיז את הסיר בפלטה בכל מקרה, ולאשכנזים מותר[14].

העברת סיר ע"י מי שמתיר

ז – אסור לספרדי שכבתה ה"פלטה" בביתו לבקש מאשכנזי להעביר את הסיר מן ה"פלטה" ולהניחה על ה"פלטה" בביתו[15].

תבשיל שיש חשש שיקדיח

ח – על פי האמור מותר להעביר תבשיל המבושל כל צרכו שנמצא על האש ויש חשש שיקדיח, ולהניחו על גבי סיר רותח אַחֶר העומד על האש[16]. כמו כן מותר להניח את התבשיל על גבי סיר ריקן אחר שעומד על האש[17] [לגבי נתינת מים לתוך תבשיל שיש חשש שיקדיח, ראה פרק נ"ג, בישול אחר בישול סעיפים ל"ו, ל"ח].

הנחת מאכל בתוך סיר שעל הפלטה

ט – אסור להניח  בשבת מאכל מבושל כל צרכו [כגון: ביצה או אורז מבושל כל צרכו בתוך שקית ניילון מסוג "קוקי"] בסיר החמין שמונח על ה"פלטה", כיון שזו דרך בישול ויש בזה איסור של "מיחזי כמבשל"[18].

חימום מאכל בכלי ראשון

י – מותר לחמם בשבת מאכלים יבשים שבושלו כל צרכם על ידי נתינתם במים חמים בכלי ראשון שאינו על האש, או על ידי עירוי מים רותחים מכלי ראשון[19] [כגון: נתינת ביצה או תפוחי אדמה שבושלו כל צרכם בערב שבת בכלי ראשון שאינו על האש, או ע"י עירוי מים רותחים עליהם מן המיחם].

עירוי מכ"ר על מאכל שאינו מבושל כ"צ

יא – אסור לערות מים רותחים שיד סולדת בהם מכלי ראשון, על אוכל שאינו מבושל כל צורכו, אך מותר לערות עליו מים רותחים מכלי שני [כגון: תפוח אדמה שהוצא מהמקרר כשהוא קר ורוצים לחממו] (פרט ל"קלי הבישול")[20]. [לגבי נתינת מים לתוך תבשיל, ראה בפרק נ"ג, בישול אחר בישול, סעיפים ל"ו, ל"ח].

הנחת תבשיל סמוך לאש

יב –  אסור להניח תבשיל שלא בושל כל צרכו סמוך לאש בשבת, אם התבשיל עלול להגיע לחום שיד סולדת בו,  אפילו אם  מתכוונים להסירו לאחר זמן קצר, לפני שיגיע לחום שיד סולדת בו. וטעם הדבר הוא, שחוששים שמא ישכחו את התבשיל עד שיתחמם עד כדי חום שיד סולדת בו ויעברו על איסור "בישול"[21].

יג – מותר להניח בשבת תבשיל  שלא בושל כל צרכו סמוך לאש[22], ובתנאי שאפילו אם יונח שם  זמן רב, לא יגיע לחום שיד סולדת בו[23].

מאכל לח במקום שלא יגיע לרתיחה

יד – מותר להניח בשבת  מאכל לח שבושל כל צרכו והתקרר, סמוך לאש [כגון: על גבי מיחם או על צלחת הפוכה על "פלטה" שחומה נמוך], בתנאי שאפילו אם יונח שם  זמן רב, לא יגיע לידי יד סולדת[24].

הנחת מאכל שלא על האש

טו –  מותר לחמם בשבת מאכל  יבש שבושל כל צורכו בערב שבת[בטל הדגשה], בכמה אופנים:

א                   סמוך לאש – מותר להעמיד את התבשיל  סמוך לאש, למדורה או ללהבת הגז וכדו', גם במקום שהיד סולדת בו ואפילו שהתבשיל מצטמק ויפה לו[25].

ב                    על גבי סירמותר להעמיד את התבשיל על גבי סיר שעומד על האש [אך לא על האש ישירות כנ"ל], ומותר אפילו אם מצטמק ויפה לו[26] [וטעם ההיתר הוא, שדין מניח על גבי סיר שעל האש, כדין מניח סמוך למדורה][27].

ג                    על גבי מיחם – מותר להעמיד תבשיל על גבי מיחם מים חמים[28].

ד                    על צלחת הפוכה – מותר להפוך צלחת או תבנית על פלטה ולהניח סיר על גבי הצלחת או התבנית, באופן שיש מרחק של אצבע בין הפלטה למאכל המתחמם [וטעם ההיתר הוא, שכאשר הופכים צלחת על הפלטה אין זו דרך בישול ולא "מיחזי כמבשל"][29].

שמירה על חום התבשיל

טז – לדעת הספרדים מותר להניח תבשיל לח, רותח ומבושל כל צרכו על גבי סיר רותח כדי לשמור חומו[30]. לדעת האשכנזים מותר להניח על סיר רותח גם תבשיל שחם קצת כדי שיתחמם יותר, והוא שיהיה מבושל כל צרכו [והטעם הוא שאין בכך בישול עוד].

הנחת מאכל על פלטה עם שעון שבת

יז – אסור להניח בשבת תבשיל (אפילו יבש) ישירות על גבי פלטה המופעלת על ידי שעון שבת, אפילו אם האוכל יבש ומבושל כל צורכו[31]. יש להדגיש, כי אסור להניח תבשיל על פלטה כנ"ל אפילו  לפני שהופעלה [בעודה קרה].

הנחה על "פלטה" קרה בערב שבת

יח – אסור להניח אוכל על גבי "פלטה" אפילו  בערב שבת [בעוד ה"פלטה" קרה], אם היא עתידה להיכנס לפעולה על ידי שעון השבת, בשבת[32].

איסור בקדירא חייתא

יט – אסור להניח אוכל על גבי "פלטה" שמופעלת על ידי שעון שבת, אפילו אם המאכל שמניח על הפלטה הוא בגדר "קדירא חייתא"[33].

שעון שבת במקומות מיוחדים

כ – במקומות בהם יש חשש שאם לא יפעילו "פלטה" על ידי שעון שבת יבואו לידי חילול שבת של הבערה, כיבוי או בישול ממש [כגון: בתי מלון ומוסדות שונים וכדו']ניתן להקל לחמם אוכל על "פלטה" המופעלת על ידי שעון שבת, ובלבד שיזהרו לשים על הפלטה רק  אוכל יבש שמבושל כל צרכו לפני ש"הפלטה" מתחילה לפעול. וירא שמים יחמיר מעיקר הדין.

פלטה עם שעון שבת בבי"ח

כא – בבתי חולים כאשר הצוות הרפואי אומר שאוכל שנשאר על ה"פלטה" מערב שבת קשה לעיכול ועל כן אינו בריא או אפילו מזיק לחולים – ניתן להקל לחמם אוכל יבש לחולה על "פלטה" המופעלת על ידי שעון שבת[34], ובלבד שיזהרו לשים על ה"פלטה" רק  אוכל יבש מבושל כל צרכו לפני שהפלטה מתחילה לפעול.

חימום מאכלים

שומן בלוע כנגד האש

כב – נחלקו הפוסקים בדין חימום פשטידה שיש בתוכה שומן בלוע או שיש עליה מעט שומן קרוש. לפוסקים כשולחן ערוך מותר לחממם  כנגד האש [כגון: על גבי מיחם כפי שנתבאר לעיל[35]], אפילו שברור שהשומן יימס כתוצאה מכך. לפוסקים כדעת הרמ"א אסור לחמם כנגד האש כשודאי שהשומן יימס [אפילו שנמס מאליו]. אמנם, בשעת הדחק גם לפוסקים כרמ"א יהיה מותר לתת פשטידה שיש בה שומן כנגד האש באופן שנמס מאליו[36].

פשטידה עם שומן ניכר

כג – אמנם גם לפוסקים כדעת השולחן ערוך, המתירים לתת פשטידה שיש בה שומן כנגד האש למרות שברור שהשומן יימס, אם רואים את השומן נהגו להחמיר. ולדעת הפוסקים כרמ"א, יש להחמיר גם כאשר לא רואים את השומן, מכיון שברור שהוא עתיד להמס[37].

חימום דגים בלי רוטב

כד – מותר לחמם בשבת דגים שנתבשלו כל צורכם  ואין בהם רוטב[בטל הדגשה], על גבי מיחם או על גבי צלחת הפוכהעל הפלטה בשבת [אך אסור לחממם ישירות על הפלטה][38]. אבל דגים שיש בהם רוטב אסור לחממם על גבי המיחם בשבת[39].

דגים עם רוטב קרוש

כה – דגים עם רוטב קרוש, לספרדים מותר לחממם [ע"ג מיחם או סיר הפוך], ובלבד שידאג שלא יגיעו לידי יד סולדת בהם וראוי שיעמיד על כך שומר, ולאשכנזים בכל אופן אסור לחממם[40].

הפשרת בקבוק שתיה קפוא

כו – לנוהגים כדעת השו"ע מותר לתת נוזל קפוא [כגון: בקבוק מים או מיץ קפוא או שקית חלב קפואה] מול חום השמש לכתחילה, כדי שיימס. ולנוהגים כדעת הרמ"א אסור לעשות כן לכתחילה (משום נולד) אלא אם מניח נוזל קפוא שיימס בתוך המים[41].

כז – אסור גם לספרדים להניח בקבוק שתיה קפוא על מנת להפשירו קרוב להסקה או לסיר החמין, במקום שיכול להגיע ליד סולדת בו, אך מותר להניחו במרחק מה ממקור החום באופן שלא יגיע לחום שיד סולדת בו אפילו אם ישהה שם זמן רב[42].

הנחת חלה על "פלטה"

כח – אסור להניח בשבת חלה וכדו' על ה"פלטה" או על גבי כירה אפילו היא גרופה וקטומה[43].

הפשרת חלה וחימומה

כט – מותר להוציא חלה וכדו' מן ההקפאה ולהניחה על גבי מיחם שעל "הפלטה"[44].

ניקוי חלה מקרח

ל – המניח לחם או חלה על המיחם צריך לנקותם מטיפות מים קפואות שעליהם (משום בישול). ויש להיזהר לא להסיר את טיפות המים הקפואות בידיים אלא לנער את הלחם/חלה עד שיפלו מאליהם, וטעם הדבר הוא שיש מי שאומר שיש בהסרת הטיפות בידיים איסור "בורר", אבל בדרך של ניעור הטיפות הרי זה שינוי גדול שאין לך שינוי גדול ממנו[45].

כיסוי חלה בבד כיסוי המיחם

לא – אסור להניח חלה מתחת לשמיכות וכדו' המכסות את המיחם[46].

הפשרת חלה למוצאי שבת

לב – אסור להפשיר חלה בכוונה להשתמש בה במוצאי שבת, מכיון שיש בזה הכנה מקודש לחול[47].

הצנמת לחם

לג – אסור להצנים לחם [לעשותו צנימים] בשבת, משום שזה קרוב לאיסור דאורייתא, לכן אסור להניח פיתה או חלה על גבי המיחם כדי שיתקשה ויהיה צנימים[48].

[1] ואף שאין איסור של הטמנה, והיינו, שאין הקדירה נוגעת ישירות באש וכיו"ב, וראה לעיל פרק נ' בדיני הטמנה.

[2] שו"ע (סי' רנ"ג סעי' ב'), ז"ל: "כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדירה מעליה אפילו בשבת – מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת, הגה – ועודה בידו, ולא הניחה על גבי קרקע, הגה – ודעתו להחזירה".

[3] ראה במשנ"ב (שם ס"ק נ"ה), ז"ל: "ועודה בידו – ר"ל שלא הסיר הקדרה מידו מעת נטילתה מן הכירה עד שעה שיחזירנה, ולאפוקי אם הניחה ע"ג מטה או ספסל וכדומה לזה בינתים הוי כמו שהניחה ע"ג קרקע בינתים, וזה אסור לכו"ע, דבטלה לה השהיה הראשונה ושוב כשמחזיר ומניחה ע"ג הכירה הו"ל כמושיב לכתחלה ע"ג הכירה בשבת, וחכמים לא התירו אלא חזרה אבל לא להושיב לכתחלה, אף שכבר נתבשלה כל צרכה ואין בה מן הדין משום איסור בישול, מ"מ כיון שמעמידה במקום שדרך לבשל שם תמיד נראה כמבשל לכתחלה בשבת". ועיין ברמ"א (סי' רנ"ג סעי' ה') שכתב: "וה"ה שאסור להניחו ע"ג כירה אפי' גרופה וקטומה, דלא התירו אלא חזרה, וכדרך שנתבאר", ובשו"ע (שם) כתב, שרק על פי הקדירה – מותר, היינו על המיחם או על הקדירה משום דלא מיחזי כמבשל כדעת הרשב"א (מ' ע"ב ד"ה "מביא"), אבל על האש (וה"ה על פלטה) – אסור, וראה במשנ"ב ס"ק פ"ז, ובסימן שי"ח (ס"ק צ"ח), כה"ח (שם ס"ק ק"ן).

ובעניין הטעם משום חשש חיתוי, ראה בכה"ח (סי' רנ"ג ס"ק מ"ד, וסי' שי"ח ס"ק ק"א), ועוד עיין לשו"ע (סי' שי"ח סעיפים ז'-ח') בענין אם מותר להניח דבר יבש קר שנתבשל כל צורכו על גבי מיחם שעל האש, שיש שמתירים, ויש אוסרים וסוברים שגם אם מניח עתה את האוכל שבושל כל צורכו על המיחם ולא על האש, מאחר שהמיחם הוא על גבי האש הוי כאילו מניח את הדבר היבש על האש, וזה הרי כולם אוסרים. ואע"פ שמר"ן פסק כדעה ראשונה, היינו מפני שבפועל הוא מניח את האוכל הקר והיבש על גבי המיחם, וזה עדיף מגרופה וקטומה, כי סוף כל סוף הוא מניח על הקדירה. ועיין לשו"ע (סי' רנ"ג סעי' ה') בענין להניח "פאנדיש", שהוא דבר יבש ומבושל כל צורכו, שמותר להניח על המיחם.

ועיין שם למשנ"ב (ס"ק פ"ז) ולהגאון (שם ס"ק ס"ג) שכתב: "וה"ה שאסור כו' דלא התירו. כנ"ל דוקא מבושל כ"צ חזרה מותר, ואפ"ה בעינן כל התנאים וחזרה דוקא. ואפי' מצטמק ורע לו דוקא חזרה מהא דאמרינן שם ל"ח ואף ר' אושעיא כנ"ל ואף שאין בישול כנ"ל". ועיין לכה"ח (שם ס"ק ע"ב) בשם המ"מ, ושם (ס"ק ע"ו). והוסיף כה"ח (שם ס"ק ע"ה) והביא את סברת הר"ן להקל, ולדעת הב"י – לא פוסקים כן. ועיין למשנ"ב (סי' שי"ח ס"ק נ"ט) ולכה"ח (שם ס"ק צ"ה, צ"ח, ק'-ק"א).

וכן פסק השו"ע (סי' שי"ח סעי' ט"ו) שדבר שנתבשל כל צורכו והוא יבש – מותר להניחו כנגד המדורה וכו'. ועיין שם בב"י שהביא סברת הר"ן והרשב"א שעל כירה, אפי' גרופה – אסור, ורק על המיחם או כנגד המדורה שאין דרך רוב בני אדם לבשל כך – מותר. ועיין שם למשנ"ב (ס"ק צ"ב) וכה"ח (שם ס"ק ק"נ).

הרי שלהניח אוכל קר בשל כל צורכו על פלטה או אש גרופה וקטומה – אסור, או מדין מחזי כמבשל או מדין גזירת חיתוי, ההיתר רק על המיחם או רחוק מהאש כנגד המדורה. וכל ההיתר רק באופן שבשל כל צרכו, ואם לא בשל כל צרכו, אפילו שהוא חם בחום שהיד סולדת בו – אסור להניחו אפילו על גבי מיחם, וכ"ש על גבי כירה אפי' גרופה וקטומה, משום בישול, וראה בהרחבה בפרק נ"ג בישול אחר בישול, סעי' ח'.

[4] "פלטה ירושלמית" בנויה כך שמעל סליל שמל שמחמם את ה"פלטה" ישנו טס נירוסטה, ומעליו בגובה אצבע ישנו כיסוי נוסף כך שהסיר לא נוגע בגוף המתכת שמעל סליל החשמל, וראה לעיל פרק נ' בדיני הטמנה שפלטה רגילה אסורה בכל אופן מדין איסור הטמנה לספרדים, ולאשכנזים אם מכסים את הסיר בשמיכות.

[5] משום שנחשב כדרך בישול, ואף שזה "פלטה ירושלמית" – אין להקל, מפני שההבדל בין "פלטה ירושלמית" לפלטה רגילה אינו ניכר, ולכן אין שום היתר בשבת להניח אוכל אפילו יבש על הפלטה או על אש אחרת, מכיון שאיסור זה אפילו אם האש קטומה משום דנראה כמבשל, כמבואר בשו"ע (סי' רנ"ג ס"ב).

ודיינו שאנו מעלימים עין מהנחת אוכל על פלטה של שבת [הדגשה]בערב שבת[בטל הדגשה] ויש אפילו שמכסים אותה גם בבגדים מערב שבת, ולפי דעת השו"ע האיסור הוא מדין הטמנה כאמור לעיל פרק נ' דיני הטמנה, אבל להתיר בשבת להניח עליה דבר מאכל – הרי זה איסור גמור, אפילו אם הוא מבושל כל צרכו והוא יבש, ועיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק כ' שאלה ט"ו).

[6] ראה בשו"ע (סי' רנ"ג סעי' א' וב'). וכתב עוד (סי' שי"ח סעי' ט"ו): "דבר שנתבשל כל צורכו והוא יבש שאין בו מרק – מותר להניחו כנגד המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו", וכתב כה"ח שם (ס"ק ק"נ) שהטעם משום שמא יחתה. והטעם שמועיל כנגד המדורה, כתב שם (ס"ק קנ"א): "דדמי לסמיכה בכירה דשרי, ואף על גב שאין דבר מפסיק בינו לבין האש, כיון שהצריכו חכמים להרחיק קצת מן המדורה אית ליה היכרא ולא אתי לאחתויי". וא"כ אם מניח מתחת לפלטה, יש אומרים שכיון שאין דרך לבשל כך – מותר, ויש אומרים שאסור (כיון שכשאין מקום בפלטה שמים לחמם שם ואין בזה היכר כל כך).

[7] כך כתב השו"ע (סי' רנ"ג סעי' ב'), וז"ל: "כירה שהיא גרופה וקטומה, ונטל הקדירה מעליה אפילו בשבת – מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת ולא הניחה על גבי קרקע". והסתפקו האחרונים מה ההגדרה של "רותחת" בדברי השו"ע – האם הכוונה שהתבשיל עדיין מבעבע ממש מרוב רתיחתו, או שמא הכוונה שהתבשיל עודנו בדרגת חום של "היד סולדת בו"?

וראה כה"ח (שם ס"ק ל"ח), וז"ל: "כשאינה רותחת אף על גב שהיא חמה ואין בה משום מבשל בשבת אסור להחזירה משום דהוה ליה כאילו עכשיו מניח הקדרה בתחלה על הכירה בשבת. ב"ח. וכן כתב העולת שבת אות ב', וכן נראה מסתמיות דברי השלחן ערוך. והגם דכתב בבית יוסף בשם רבינו ירוחם דמוכח מגמרא שאם לא נצטנן אפילו שנח מרתיחתו קצת מותר להחזיר, נראה דלא סמך על זה לענין דינא. וכן מה שכתב בבית יוסף סימן שי"ח שכל שהיד סולדת בו מיקרי רותח, נראה דלא סמך על זה לענין חזרה אלא רק לענין להניחו בשבת על גבי קדירה הטמונה כדי שישמר חומו כמ"ש סימן שי"ח סעיף ו' יעו"ש. ומה שכתב המגן אברהם ס"ק י"ט דנהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי כמ"ש סימן שי"ח סעיף ט"ו ודלא כב"ח, כבר כתב עליו האליה רבה אות י"ט דאינו נכון דבסימן שי"ח מיירי להדיא לסמוך אבל על גבי כירה אפילו לא נצטנן לגמרי אסור יעו"ש. "כ רבים מיראי ה' ואנשי מעשה לא נהיגי בחזרה כלל, חדא משום שמא תיכף ינוח מרתיחתו ולאו אדעתייהו, ועוד משום המון העם הרואים שמא ילמדו מהם להחזיר ולא ידעו לחלק בפרטי הדין הצריכים לזה".

[8] ניתן לראות תבשיל שהורד מהאש ועודנו מעלה בועות מרוב רתיחתו בסיר של זכוכית פַּיְרֶקְס, וכמו כן שייך דבר זה בסיר של חרס, אבל בסיר מאמייל או אלומיניום לא נשמר החום כשהורד מהאש אלא מייד מתקרר התבשיל ויורד מרתיחתו. ואם נאמר שדעת השו"ע ש"עודה רותחת" הכוונה שמעלה בועות ממש, לא תהיה מציאות כזאת בימינו אלא בסיר העשוי זכוכית וּפַיְרֶקְס, אבל ברוב הסירים הנפוצים כיום לא תהיה מציאות של חזרה.

[9] ראה עוד בכה"ח (סי' רנ"ג ס"ק ל"ט) י שמחמיר שלא להחזיר כדעת הב"ח והוא סועד אצל מארחים שמקילים בחזרה כדעת רבנו ירוחם (כגון ספרדי שמתארח אצל אשכנזי), שאומר שיש חומרא של הרו"ח שלא לסעוד אצל אחרים בשבת כלל מכמה טעמים וזהו אחד מהם, אבל אם כבר יושב וסועד עמם מכל סיבה שהיא, יכול להקל כדעת ה"זכור לאברהם אביגדור" שלא יביא עצמו לידי איבה או "לא תתגודדו" ויכול להקל ולסעוד אצלם גם אם החזירו את אותו התבשיל, וראה בפרק נ"ג בישול אחר בישול הערה ע"ז. [ובענייני בישול והטמנה האשכנזים מקילים בהרבה דברים, ואם המארח יגיש לו כוס תה שחימם באופן שעירה מהמיחם ישר לתמצית תה שהיא קצת חמה, ראה שם בסעי' נ"ח שימנע ולא ישתה, וכמו כן יש להסתפק האם חייב המארח המיקל להודיע לאורח המחמיר שהוא הכין לו תבשיל באופן שהוא מיקל בו כדעת הרמ"א או שמא יכול להסתיר ממנו את הקוּלות שנהג בהם, כיון שלו עצמו מותר. ובאמת הריטב"א בסוכה אומר שיש להודיע למי שמחמיר שהוא נהג קולא במה שמגיש לפניו, וכך הלכה].

[10] ראה בשו"ע (סי' רנ"ג סעי' ב') שמותר חזרה רק בתנאי שלא הניחה על גבי קרקע, והטעם מפני שנחשב לסילוק דעת. וע"ע ברמ"א (שם) שהתנה שתשאר ממש בידו. וכתב המשנ"ב (שם ס"ק נ"ה) שכוונתו שגם בהניחה על גבי מקום כמו ספסל ומיטה – אסור להחזיר. וראה בבה"ל (שם ד"ה "ולא הניחה על גבי קרקע") דלדעת השו"ע דווקא בהניחה על גבי קרקע – אסור להחזירה, דאז בטלה לגמרי השהיה הראשונה (שהניח מערב שבת). ונראה שיש לאסור להחזיר הסיר שהונח על השיש, מפני שכיום אנשים – אחרי שסיימו להשתמש בסיר – רגילים להניח את הסיר ע"ג השיש, והנחה על גבי השיש נחשבת כסילוק דעת כמו שפעם היתה הנחה על גבי קרקע בזמנם, ויתירה מכך, יתכן והנחה על גבי קרקע כיום אינה נחשבת כסילוק דעת, כיון שאין רגילות להניח על הרצפה ממש – הוי שינוי.

[11] ראה ברמ"א (סי' רנ"ג סעי' ב'), וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק נ"ו) שבעת הצורך יש לסמוך על דעת הראשונים המקילים בזה, וראה בהרחבה בבה"ל (שם ד"ה "ודעתו להחזירה").

[12] רמ"א (סי' רנ"ג סעי' ב'), וז"ל: "ודוקא שהתבשיל מבושל כל צרכו (ב"י), ואז מותר להחזיר, ואפילו לכירה אחרת". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ס"ב): "ואפילו אם הבלה מרובה מראשונה מ"מ לא הוי רק בכלל חזרה, ושרי". אולם בכה"ח שם (ס"ק מ"ו) כתב שהשו"ע השמיט ההיתר להעביר מכירה לכירה ולכן יש להחמיר. וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק כ' שאלה י'), וגם לדעת המשנ"ב יש הסוברים שכיון שכבתה האש הוי היסח הדעת ובטלה השהייה הראשונה, ויש הסוברים שכיון שכבתה מאליה הוי ככוונתו שתימשך השהייה.

[13] ראה בשו"ע (סי' שי"ח סעי' ד') וברמ"א (שם סעי' ט"ו), משנ"ב (סי' רנ"ג ס"ק "ד), וראה בהרחבה בפרק נ"ג בישול אחר בישול סעי' ב'.

[14] ראה בהערה י"ב, ובשו"ת קול אליהו (שבת פרק כ' שאלה י"ב).

[15] שו"ת קול אליהו (שבת פרק כ' שאלה י"א).

[16] ראה בשו"ע (סי' שי"ח סעי' ז'-ח') שנחלקו אם מותר להניח בתחילה בשבת סיר ע"ג סיר, ואף לאוסרים לעיל להניח על סיר שנמצא על האש, כאן יתירו, משום שהכלי אותו אנו מניחים על הסיר היה בשבת על האש לפני הסרתו ואין זו הנחה לכתחילה אלא חזרה, וראה לעיל בהערה ג'.

[17] שו"ע (סי' רנ"ג סעי' ג').

[18] כתב השו"ע (סי' רנ"ג סעי' ב') בדיני חזרה שדווקא להחזיר על גבה – מותר, אבל לתוכה – אסור, וכן שם (סעיף ה') כתב, וז"ל: "מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת תבשיל שנתבשל מע"ש כל צרכו כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן לחממן, לפי שאין דרך בישול בכך, אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים ע"ג המיחם – ודאי אסור", עכ"ל. השו"ע הדגיש בשני מקומות אלו: "על פי קדירה" ו"על גבה" (וכן כתב השו"ע בסי' שי"ח סעי' ט"ו שמותר להניח סמוך למדורה), לומר שליתן תבשיל על האש ממש אפילו בגרוף וקטום – אסור מדין מחזי כמבשל, כמו שכתב הרשב"א בחידושיו (שבת מ' ע"ב). ועי' בבאור הגר"א (שם) ומשנ"ב (שם ס"ק נ"ח) שכתב: אבל לתוכה – אסור, דכיון שמעמיד לתוכה כדרך שמבשלין בה תדיר נראה כמבשל. ולפי זה הוא הדין ליתן מאכל אפילו יבש ומבושל כל צורכו שאין בו חשש בישול לתוך קדירה העומדת על הפלטה – אסור מדין מחזי כמבשל. וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק כ' שאלה ה').

[19] ראה שו"ע (סי' שי"ח סעי' ד').

[20] ראה שו"ע (סי' שי"ח סעי' י'), משנ"ב (שם ס"ק ל"ה), פמ"ג (א"א סי' שי"ח ס"ק ל"ה).

[21] ראה שו"ע (סי' שי"ח סעי' י"ד וסעי' ח') ומשנ"ב (שם ס"ק צ').

[22] ראה שו"ע (סי' שי"ח סעי' ד') ובאוכל לח מבושל אחר שהתקרר, יש בו בישול נוסף ואסור להניחו גם על מיחם שעל האש, אע"פ שאין בו חשש "מחזי כמבשל" כיון שיש בו בישול, וכך פסק השו"ע (סי' שי"ח סעי' ט"ו). אמנם לרשב"א ולהרמב"ם אם התבשל כל צורכו – אין בו אפשרות של בישול נוסף, ופסק הרמ"א (שם) שאם הלח הזה הוא חם קצת – אין בו בישול אחר בישול, ומותר לחזור ולחממו. ועיין שו"ע (שם סעי' ד') וכה"ח (שם ס"ק נ"א) וביאור הלכה (שם ד"ה "יש בו").

לפ"ז כוס מים שהיה בתרמוס והם חמים קצת, ורוצה להניחם על המיחם שעל הפלטה, לרמ"א – מותר, ולשו"ע – אסור (עיין שם סעי' ט"ו), ומ"מ כתב החזו"א (סי' ל"ז ס"ק י"ג), כי אע"פ שמותר להניח מים רחוק מתנור במקום שלא יכולים להגיע ליס"ב שיתחממו מעט, אסור לפוסקים כרמ"א להניחם אח"כ על המיחם, וזה כמו הערמה.

[23] ראה במשנ"ב (סי' שי"ח ס"ק פ"ח) שכתב: "זמן מרובה", והיינו שאין לחוש שיגיע ליס"ב.

[24] ראה לעיל סעיפים י"ב-י"ג, וע"ע במשנ"ב (סי' שי"ח ס"ק פ"ח).

[25] ראה שו"ע (סי' שי"ח סעי' ט"ו).

[26] משנ"ב (סי' שי"ח ס"ק נ'), כה"ח (שם ס"ק פ"ז).

[27] בשו"ע (סי' שי"ח סעי' ז'-ח') הביא י"א נחה ע"ג סיר רותח בתנאים שהזכרנו, מותרת רק במקרה שהסיר עליו אנו מניחים תבשיל איננו עומד על אש (פלטה, גז וכדו'), אולם אם הסיר התחתון עומד על אש – אין לתת עליו סיר אחר שלא עמד על האש, אף שאין כל בעיה של בישול – וכנ"ל, משום שכפי שהזכרנו לעיל אסור להניח בשבת על אש אפי' תבשיל מבושל משום שנראה כמבשל, או מחשש שמא יבוא לחתות, וההנחה על הסיר שעומד על האש הרי היא כהנחה על האש ממש. אולם למעשה פוסקים אנו כדעה הראשונה שהביא השו"ע הסוברת שאין דין הנחה על סיר העומד על האש כדין הנחה ישירה על אש, אלא כדין הנחה כנגד האש, וראה במשנ"ב שם (ס"ק נ"ו, ס'), ובכה"ח שם (ס"ק צ"ז), והטעם כי הנחה על סיר אינה דרך בישול, ולכן יש בכך היכר ולא נראה כמבשל (ראה משנ"ב שם ס"ק נ"ה) וגם אין חשש לחיתוי (כה"ח שם ס"ק ק"א), וא"כ מותר להניח על סיר.

[28] צריך להזהר בחימום דברים על גבי מיחם, לא מדין שבת אלא גם מדין איסור בשר וחלב, ולפעמים כל המיחם יכול ליהפך לבשרי, כגון: המניח בשר או קציצה בשרית על גבי המיחם, והבשר הזה מתחמם בחום שהיד סולדת בו, או אף בבורקס בשרי, אם ישאר מעט שומן מהבורקס על המכסה של המיחם, ובפרט במכסה של סיר שיש בו חור לפליטת האדים, שאם אין במים ששים כנגדו, כל המים נהפכים לבשריים, ואם המים נהפכים לבשרי, גם כל הדוד של המים החמים נהפך לבשרי, ומותר לשתות מהמים האלה קפה לבד או תה לבד – אבל לא עם חלב.

וכן להיפך – אם שם על המיחם עוגות חלביות בכדי לחמם אותם, אין בזה איסור מדין בישול בשבת, אבל המים נהפכים לחלביים (אם אין שישים)! ואין לשפוך מהמים האלה על גבי קציצה או על גבי בשר מבושלים.

לכן היודע שביום שבת יצטרך לחמם על גבי המיחם דברים בשריים או חלביים, סוף מעשה במחשבה תחילה, ויכין מערב שבת נייר כסף או סתם נייר שלא סופג, וישים אותו על גבי המיחם, כך שאם ישים שם מאכל בשרי או מאכל חלבי, המכסה והמיחם והמים ישארו פרווה ולא יהפכו לחלבי או לבשרי.

וכן יזהר שלא ישים על הנייר במשך השבת פעם קציצה חלבית ופעם דבר בשרי, כי הנייר – ברגע ששם עליו דבר חלבי או בשרי והגיע לחום של היד סולדת בו – אז הוא נהפך לבשרי או חלבי ואסור לשים עליו דבר שונה.

כששמו על המיחם דבר בשרי ביום שבת והגיע לחום שהיד סולדת בו, כאמור המים כבר נהפכו לבשריים ואין להשתמש בהם לדבר חלבי, אעפ"כ – לשבת הבאה, רוב הפוסקים אומרים שאין צורך להגעיל את המיחם, מכיון שספק מאוד אם לא היה במים שישים, וגם מכיון שכבר עברו למעלה מעשרים וארבע שעות, נותן טעם לפגם, וזה נקרא נותן טעם בר נותן טעם, לכן בשבת הבאה אין צורך להגעיל אותו, אבל באותה שבת לא יוכל להשתמש במים למין השני.

יש להוסיף שאם מערים ממים של המיחם לתוך כלי בשרי או כלי חלבי – אין בכך בעיה, אך לתוך דבר שיש בו חלב או לתוך דבר שיש בו בשר (אף על פי שהוא יבש ומבושל ומותר לערות בשבת) – יש מי שאומר שעירוי נחשב כמו שמחובר ממש, ואז שוב המיחם נהפך לבשרי או לחלבי.

[29] ראה לעיל הערה ג' בטעם איסור חה חדשה בשבת, וראה בביאור הלכה שהקשה על דברי השו"ע (סי' רנ"ג סעי' ג') שכתב: "המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו, וירא פן יקדיח יותר – יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי הכירה ואז ישים הקדירה שהתבשיל בתוכה ע"ג הקדירה ריקנית. ויזהר שלא ישים קדירתו ע"ג קרקע, ושתהיה רותחת". משמע להדיא שאסור ליתן לכתחילה (לא באופן של חזרה) על סיר, ואילו בסעיף ה' כתב השו"ע: "מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת, תבשיל שנתבשל מע"ש כל צרכו, כגון פאנדי"ש וכיוצא בהן, לחממן, לפי שאין דרך בישול בכך". מבואר שמותר ליתן אף לכתחילה בשבת על גבי סיר! ותירץ הפרי מגדים, וז"ל: "והוא דבסעיף ה' שאיירי בעומדת ע"ג קדרת חמין או תבשיל לא נחשב כלל כעומד ע"ג כירה, ולהכי מותר אף ליתן לכתחלה בשבת, משא"כ בעניננו שהקדרה ריקנית ועומדת רק לסתום את חום הכירה שלא יהיה כ"כ חום נעשית הכירה עי"ז רק כשאר כירה גרופה וקטומה דאסור ליתן עליה בשבת תבשיל לכתחלה. ובאמת אם היה עומד שם מבעוד יום קדרה שיש בה תבשיל, היה מותר ליתן עליה לכו"ע קדרה זו אף בשבת לכתחלה". מיהו להלכה – מותר להניח על סיר הפוך בשבת, דהוי כהנחה בסמוך למדורה, והטעם שהשו"ע כתב: "ויזהר שלא ישים קדירתו ע"ג קרקע", מפני שבזמנם היה ניתן להגדיר נתינת סיר הפוך כגרוף וקטום בלבד, אך עדיין זה דרך בישול, אך כיום זה כבר שינוי גדול, ודומה להנחה ע"ג מיחם וכיו"ב שאין בו דרך בישול כלל, וכך ניתן לדייק מדברי המשנ"ב (סי' שי"ח ס"ק נ"ט), דהכל תלוי אם הוי דרך בישול או לא.

[30] אבל אם אינו חם בשיעור שהיד סולדת בו – אסור, משום שיש בישול אחר בישול לדעת השו"ע, וראה לעיל סעיפים י"ב-י"ג.

[31] הפוסקים דנו בהכוונת שעון שבת להפעלת הפלטה החשמלית. למשל אדם שכיון את השעון שידליק את האור בשעה שבע בבוקר, ובין היתר ידליק גם את הפלטה החשמלית, ורבע שעה לפני ההדלקה מניח את האוכל בהיותו קר, כך שכשתדלק הפלטה יתחמם האוכל המונח עליה קודם. החזו"א (או"ח הל' שבת סי' ל"ח אות ב') אסר זאת מדין חזרה בשבת ואפי' אוכל שבשל כל צרכו, אף שבזמן שהניח לא היה איסור כי הפלטה לא הייתה דלוקה, מפני שסובר שאין האיסור תלוי במעשה ההנחה דוקא, אלא בכך שקדירתו מונחת שלא כרצון חכמים, ולכן אף שרק אח"כ תדלק הפלטה, הרי הוא עובר על איסור חזרה, ולכן אוסר אף במניח מערב שבת על פלטה שתדלק בשבת ע"י השעון חשמל, מפני שהזמן הקובע לאיסור הוא בזמן שנדלק החשמל, וקדירתו מונחת שם, אף שאינו עושה מעשה בפועל, ולכן אוסר אפי' שהיא קדירה חייתא, מפני שבאופן שהכירה צוננת ומתחממת מחדש אין את ההיתר שאדם מסיח דעתו ממנה עד למחר.

אולם מלבד כך יש לדון עוד בענין איסור בישול ע"י כך, וכגון מה שישנם בתי כנסיות שקמים בבוקר להגיד תהילים ומכינים מיחם שבשתים בבוקר החשמל ידלק וידליק את המיחם והמים מתחילים לרתוח.

הנה הגמרא (ביצה ל"ד ע"א) אומרת: "תניא אחד מביא את האור, ואחד מביא את העצים, ואחד שופת את הקדרה, ואחד מביא את המים, ואחד נותן בתוכו תבלין, ואחד מגיס – כולן חייבין. והתניא: אחרון – חייב, וכולן – פטורין! לא קשיא – הא דאייתי אור מעיקרא, הא דאייתי אור לבסוף".

ופסק הרמב"ם (הלכות שבת פ"ט הלכה ד'): "אחד נתן את האור, ואחד נתן את העצים, ואחד נתן את הקדרה, ואחד נתן את המים, ואחד נתן את הבשר, ואחד נתן את התבלין, ובא אחר והגיס – כולם חייבים משום מבשל, שכל העושה דבר מצרכי הבישול הרי זה מבשל. אבל אם שפת אחד את הקדרה תחילה, ובא אחר ונתן את המים, ובא אחר ונתן את הבשר, ובא אחר ונתן את התבלין, ובא אחר ונתן את האור, ובא אחר ונתן עצים על האור, ובא אחר והגיס – שנים האחרונים בלבד חייבין משום מבשל" [ועיין ראב"ד שם, ובאורך בכסף משנה משם מהר"י בירב ולחם משנה שם המסבירים את דברי הרמב"ם].

מ"מ מבואר שאמנם האחרונים חייבים, אבל הראשונים דינם: "פטור אבל אסור", כלומר שאסור מדרבנן. א"כ אסור מדרבנן לשים את הסיר על ה"פלטה" למרות שאין בו אש כיון שעתיד לבוא בו אש.

ואכן ישנה הלכה מפורשת בעניין זה, אודות תנורי בית החורף, שהיו השפחות מדליקות אותם בשבת, והיו מניחים את הקדרות של החמין הקר על אותם התנורים עוד לפני שעת ההדלקה של התנורים על ידי השפחות, כך שכשידליקו את התנור האוכל כבר מונח עליו ומתחמם מאליו. דין זה הביאו הרמ"א (סי' רנ"ג סעי' ה'), וז"ל: "לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאין הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אח"כ התנור ההוא וע"י זה הקדירות חוזרים ונרתחים. אבל ע"י ישראל – אסור בכה"ג". וכתב המג"א בטעם האיסור ע"י ישראל: "דהויא ליה כאחד נותן הקדרה ואחד נותן האור – דהראשון פטור אבל אסור".

וכתבו הפוסקים (מג"א שם ס"ק מ"א, משנ"ב שם ס"ק צ"ט) שגם מה שהתיר הרמ"א שהגוי יניח הקדירה על תנור בית החורף והשפחה מבערת התנור זה דוקא אם עיקר כוונתם לחמם את הבית, אבל אם כוונתם לחמם את התבשיל – אסור. ולכך כתב המשנ"ב (שם): "ודע דכ"ז באייבלי"ך (תנור החורף) שבתנור בית החורף שלנו שאין דרך לבשל בחול מלמעלה ע"ג התנור, לכך נוכל לומר דאין עיקר כוונת הא"י בההיסק רק לחמם הבית ולא לבשל הקדרות שעומדות מלמעלה ע"ג התנור, אבל התנורים שקורין ענגליש"ע קיכי"ן (תנור חימום אנגלי) שדרך הכל לבשל בחול על גביהן מלמעלה – איסור גמור יש בזה להעמיד המאכל לחמם ע"י הא"י אפילו קודם הסקה, דודאי כונת הא"י בההיסק אח"כ גם בשביל בשול הקדרות [ספר טוב טעם ודעת מהגאון מהרש"ק סימן קע"ה, וכ"כ בשו"ת בית שלמה ח"א סימן נ"ה וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדר"ג ח"ג סימן ג' שחלילה לעשות כן, ועיין בה"ל"], עכ"ל [עיין בט"ז (שם ס"ק י"ח) שחולק על היתרו של הרמ"א, ועיין לגר"א (שם) שמחמיר].

וע"כ ישנם פוסקים שלמדו מדברי המגן אברהם, שלפי זה אם יהודי ישים את הסיר על הפלטה והשעון יפעיל את הפלטה – יהיה פטור אבל אסור. אמנם י"א שדוקא בגוי אסור משום שנחשב כאילו אמר לגוי להדליק, אבל בהנחה על פלטה שנדלקת ע"י שעון שבת – אין לאסור.

ועיין למשפטי עוזיאל (ח"א בהשמטות סימן א') שגם דעתו לאסור (וז"ל: "ולפי זה בנדון דידן שהגעת זרם החשמל בתנור מבעיר את התנור ואינו מתכבה, הרי זה כאלו נותן האור על העצים ומתחייב בהבערתו משום מבשל, כדין נותן האור על העצים בתנור הקדרה שפותה עליו ובנותן האור לא שנא אם נתנו בידים, או שע"י גרמא דידיה שמע"ש, שהרי כתבנו שאשו משום חציו וגם בגרמא דידיה מחייב, וכן לא שנא אם היא גחלת של מתכת לענין אסור בשול מה שבקדרה וחמום הברזל, ועדיפא מינה כתב הטו"ז דאנו שיש לנו תנור מיוחד להטמנת חמין ובשבת לוקחת (הלא יהודית) מאותו תנור ומעמידתו על התנור שבבית החורף, הכל רואין שהיא עושה בשביל החמום, ומה לי שהחמום קודם לו או מאוחר (או"ח סוף סי' רנ"ג). הא למדת שכל שניכר הדבר שעושה בשביל חמום, אע"פ שהאור בא אחרי שפיתת הקדרה – אסור משום מבשל, דלא שנא אם קדם החום לשפיתת הקדרה או אחריו הואיל וידוע ונכר לכל שהיא שופתת הקדרה עם התבשילין שבה לשם כך. והוא הדין בנדון דידן יש לאסור מטעם זה גם שפיתת הקדרה וגם הבאת החשמל שבאה אחריה, אע"פ שהיא על ידי גרמא, הואיל והיא גרמא ודאית ומכוונת לשם הבערה וחמום, והואיל ונתינת הקדרה לשם חמום התבשיל נעשית בשבת. ומכאן אתה למד שדבר זה אסור לעשותו אפילו על ידי גוי, וכמ"ש הטו"ז (שם). ועוד טעמא רבה לאסורא, משום דאי שרית לתת הקדרה קודם שיתחמם התנור, אתי לשרוי לתת הקדרה גם אחרי שהוסק התנור או בשעה שהוא מתחמם, וזה דומה ממש לדין נותן מים בכלי שתחת הנר מערב שבת דאסור לדעת התוס' מגזירה שמא יתן המים בשעה שהנצוצות נופלים או שיגביה הכלי נגדם, ובזה לא יועיל שום סימן, דלאו כו"ע דינא גמירי לחלק בין נתינת הקדרה קודם ההסקה או לאחריה, ולאו כולם יהיו זהירים בכך לתת הקדרה אחרי החמום, ובלי משים יכשלו באסור מבשל, שגם כשהתבשיל נתבשל כל צרכו – אסור לכל הדעות כשמניחו אצל האש ממש. עיין טור וב"י או"ח (סי' שי"ח סעיף ד') וטו"ז (שם ס"ק ג'). נוסף לזה יש גם גזרה דשמא ירתיח, היינו שמא תרתיח הקדרה בשבת ויצטרך לגלותה עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה בשבת, ונמצא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת שהוא אסור, וכמ"ש הרמב"ם והגאונים ז"ל, וגזירה זו היא חמורה מגזירה דאסור נתינת כלי עם מים שבתוכו תחת הנר, הואיל והפעולה זו של גלוי הקדרה וכסויה היא מוכרחת בטבע החמום, באור החשמל שהוא מרתיח מהר מאד. ולא ימלט ממכשול זה.

מכל הני טעמי נלמד שאין להתיר חמום התבשילים בתנור חשמלי שהוסק בשבת על ידי כיוון השעון מע"ש, והנלע"ד כתבתי". עכ"ל).

[ועיין בספר יסודי ישורון מערכת טל מלאכות עמוד 129, ובמקור ח"ג דף מ"ב, ובשו"ע ר"ז סי' רנ"ט ממהדורא בתרא ועיין ציץ אליעזר ח"ב סי' ו' שאסר].

למעשה אדם צריך להזהר בדבר זה. אמנם בבתי חולים התרנו לעשות באופן זה, לפי שטוענים שאם מניחים את המרק כל הלילה על גבי הפלטה – זה מזיק לחולים. אבל באדם בריא בביתו, לא ינהג כמנהג החולים, אלא ידאג להניח את תבשילו כבר מערב שבת, ולא ישתמש בשעון שבת בפלטה כלל.

[32] ראה בהערה קודמת. וכך כתב החזו"א (סי' ל"ח ס"ק ב'), ז"ל: "כשיש לו תנור הניסק על ידי חשמל והכין מערב שבת שעון לפתוח החשמל בשעה ידועה – אסור להעמיד הקדירה על גבי תנור קודם שנפתח החשמל, משום דין שהיה ע"ג כירה ותנור בשבת, שהרי אסרו גם חזרה באינה גרופה, ובגרופה לא התירו אלא חזרה בשלא הניחו על גבי קרקע, אבל שהיה בתחילה – אסור, ואף אם העמיד – חייב להסירה וכו' ואין האיסור תלוי במעשה העמדה של הקדירה אלא במציאות הקדירה על גבי הכירה בשבת".

[33] ראה לעיל בהערה ל"א ובהערה הקודמת.

[34] דבכהאי גונא יש להקל להם לנהוג כדעת הסוברים, שכשם שאדם עושה פעולה מערב שבת ונמשכת בשבת וזה מותר, וכמו שמכינים שעון שבת שידליק אור ויכבה – גם כאן אפשר להתיר, אם האוכל בשל כל צרכו (וראה חזון איש, הלכות שבת או"ח סימן ל"ח אות ב').

[35] אך אין שום היתר לחמם פשטידה שבלוע בה שומן ישירות על הפלטה, וכפי שנתבאר לעיל שיש בזה מיחזי כמבשל.

[36] ראה בשו"ע (סי' שי"ח סעי' ט"ז), ז"ל: "מותר ליתן אינאפנדה כנגד האש במקום שהיד סולדת, ואע"פ שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח: הגה – וכ"ש קדירה שיש בה רוטב שנקרש, שכשהשומן נימוח אינו בעין, דשרי (רבי ירוחם ח"ג). ויש מחמירין (ר"ן פרק ב"ט). ונהגו להחמיר, מיהו במקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה", וראה במשנ"ב (שם ס"ק ק"ה) שביאר טעם הרמ"א, וז"ל: "ס"ל דגם בזה שייך איסור נולד ואפי' בקדרה שהשומן מעורב עם המרק, ולא דמי להא דאמרינן אבל נותן הוא לתוך הכוס, דהתם אין הברד ניכר כלל כשנמחה בהכוס, אבל שומן שנמחה צף למעלה וניכר הוא, ואפי' להניחו בחמה שיהיה נמחה ג"כ אסור לדעה זו. ודע דאפי' להיש מחמירין אינו אסור כ"א כשיש הרבה שומן על הפשטיד"א, שכשיהיה נימוח יהיה זב לחוץ ויהיה מינכר בפני עצמו, אבל אם אין על הפשטיד"א כ"כ שומן, או שמעמידו כ"כ בריחוק מקום מן החום שלא יהיה נימוח עד שיזוב לחוץ אלא מעט ממנו יהיה נימוח בתוכו לבד, או אם השליך לחוץ השומן שעליו – מותר לחמם הפשטיד"א לכו"ע, ואף שעדיין נפשר וזב מבשר שומן שבתוכו, דבר מועט הוא ושרי לכו"ע, וכן מותר להחם בשבת חתיכת בשר שמן אע"פ שמקצתו זב, כיון דדבר מועט הוא הנפשר, לא חשיב ושרי", ועוד עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' פ"ג).

[37] עיין שו"ע (סי' שי"ח סעי' ט"ז) שכתב: "ואף על פי שהשומן שבה", והובא לעיל לשונו, ודוקא בזה היקל. וראה עוד בכה"ח שם (ס"ק קס"ג), ז"ל: "משום דהשומן צף למעלה והוי בעין והוי נולד דדמי למשקין שזבו, מה שאין כן בשלג דשרי כמ"ש סימן ש"ך סעיף ט' דכשנימוח במים אינו ניכר, ומשמע דאפילו בדיעבד אסור לאכול השומן דהוי נולד, ומכל מקום הפשטי"ד עצמה מותרת דבשומן הבלוע בה אין איסור מידי דהוי אחתיכת בשר שמותר לחמם כמו שכתב הרב בית יוסף, ואפשר דכיון דנאסר השומן בעין חוזר ונבלע בפשטי"ד ונאסר כמ"ש ביורה דעה סימן קי"ג סעיף ג', ומכל מקום יש להקל בדיעבד כמו שכתב רמ"א, ונראה לי דמותר ליתן הפשטיד"א קודם שהוסק התנור כמ"ש סוף סימן רנ"ג דאפילו בנותן הקדירה קודם שהוסק פטור אבל אסור וכל שכן הכא דיש מתירין ליתן אפילו אחר שהוסק לכל הפחות יש להתיר קודם שהוסק, ומכל מקום אין להקל בפני עם הארץ ויש לעשות על ידי עכו"ם. מגן אברהם ס"ק מ"ב, אליה רבה אות ל"ו, תוספת שבת אות נ"ג, חיי אדם כלל ך' אות ך'. וכן יש ליזהר בדגים שהרוטב ומרק שלהם קרוש לעשות על ידי גוי. מחצית השקל. ומיהו מה שכתב המגן אברהם דאפילו בדיעבד אסור לאכול השומן דהוי נולד וכו', עיין פנים מאירות סימן פ"ד שחולק על מגן אברהם וסבירא ליה דאפילו במקום שהיד סולדת בו אין איסור בדיעבד, ובמקום שאין היד סולדת בו מותר ליתן פשטיד"א אפילו לכתחלה, ואפילו אם נהגו להחמיר מנהג בטעות הוא יעו"ש, והביאו שערי תשובה אות ט"ל".

[38] משום מיחזי כמבשל, וכפי שנתבאר לעיל סעי' א' ובהערות ב'-ג', וראה שו"ת ל אליהו (שבת פרק כ' שאלה י"ד).

[39] עיין שו"ע (סי' שי"ח סעי' ד'), שו"ת קול אליהו (שבת פרק כ' שאלה י"ד).

[40] ראה לעיל סעי' כ"ד והערה ל"ו. ודגים עם רוטב וכדו' אינם דומים אכל יבש שבלוע בו שומן [שיכול להניחו ע"ג מיחם אף בחום שיד סולדת בו והשומן יהפך לנוזל], מפני שדגים עם רוטב וכדו' הרוטב נראה לעין. אולם עכ"ז אין לאסור להניח דגים עם רוטב במקום שיתכן שיגיעו לחום שיד סולדת בו (כמו במאכל לח), משום דהוי חומרא על חומרא.

[41] כתב השו"ע (סי' שי"ח סעי' ט"ז): "מותר ליתן אינפאנדה כנגד האש במקום שהיד סולדת, ואף על פי שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח. הגה: וכ"ש קדירה שיש בה רוטב שנקרש, שכשהשומן נימוח אינו בעין, דשרי (רבי ירוחם ח"ג). ויש מחמירין (ר"ן פרק ב"ט). ונהגו להחמיר, מיהו במקום צורך – יש לסמוך אסברא ראשונה", ע"כ. ועוד כתב בשו"ע (סי' ש"כ סעי' ט'): "השלג והברד – אין מרסקין אותם, דהיינו לשברם לחתיכות דקות כדי שיזובו מימיו, אבל נותן הוא לתוך כוס של יין או מים והוא נימוח מאליו ואינו חושש; וכן אם הניחם בחמה או כנגד המדורה ונפשרו – מותרים". ובמגן אברהם (שם ס"ק י"ד) כתב שלדעת הרמ"א – אסור גם להניחו בחמה משום נולד, וראה ברבי עקיבא איגר (שם) שלדעת השו"ע – מותר לכתחילה להניחו בחמה, ועיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' פ"ג), וראה בהרחבה בהלכות "הקפאת והמסת נוזלים".

[42] מיהו לנוהגים כמשנ"ב גם אם הניחו במרחק, הוי נולד ואסור, כי מקודם היה קפוא ועתה "נולד" נוזל. ולדעת הרמ"א: "בשעת הצורך" כגון שיש לו אורחים – מותר. עיין לרמ"א (סי' שי"ח סעי' ט"ז) ולמשנ"ב (שם ס"ק ק"א-ק"ד).

[43] כדין איסור הנחה חדשה בשבת, וכפי שנתבאר לעיל, וראה ברמ"א (סי' רנ"ג סעי' ה') ומשנ"ב (סי' שי"ח ס"ק נ"ח), וכפי שכתב השו"ע (שם סעי' ט"ו) שמותר להניח התבשיל רק כנגד המדורה, אך לא ע"ג הכירה אפילו היא גרופה וקטומה. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ע"ו).

[44] דאין בזה משום מחזי כמבשל, וראה לעיל סעי' י"ז.

[45] ראה בבא"ח (ש"ש, בשלח, סעי' ז'), וראה בהרחבה בהלכות בורר.

[46] מדין איסור הטמנה, וכפי שפסק בשו"ע (סי' רנ"ג סעי' ה'): "מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת… [הדגשה]אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי המיחם – ודאי אסור[בטל הדגשה]". וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ע"ו), וראה לעיל בהרחבה בהלכות הטמנה.

[47] ראה בהרחבה שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ע"ו), ובפרטי הדין ראה בהרחבה בהלכות מכין משבת לחול.

[48] ראה בג"ע הבא"ח (בספרו רב פעלים או"ח חלק ב' סימן נ"ב) שאוסר משום מכה בפטיש, וע"ע בכה"ח (סי' שי"ח ס"ק ע"ח), ובטעם הדבר ראה בהרחבה בפרק נ"ג בישול אחר בישול סעי' נ"ט.