פרק ח' – הלכות תפילין

הכוונה והברכה

• מעלת התפילין – אחר שהתעטף בטלית יניח תפילין שמעלין בקודש, ונרמז בפסוק: "והיה העטופים ללבן, והקשורים ליעקב"[1].
• מצווה זו חשובה מאוד שהיא 'אות' לישראל, ומי שאינו מניח תפילין בגלל שאין מצווה זו חשובה בעיניו הרי הוא בכלל פושעי ישראל בגופן, ואינו קם בתחיית המתים, ועובר על שמונה מצוות עשה[2].
• המניחם מאריך ימים, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא, ועוונותיו נמחלים, ואין גהינם שולט בו. שקולה מצוות תפילין כנגד כל המצוות.
• אומר הרמב"ם: "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים, ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה, ואינו מהרהר מחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק, לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצוותן כך היא. אמרו עליו על רב, תלמידו של רבינו הקדוש, שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין. אעפ"י שמצוותן ללבשן כל היום, בשעת תפילה יותר מן הכל. אמרו חכמים: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, וכל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, שהרי בארבע פרשיות ציוה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד, וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים, שנאמר[3]: 'ה' עליהם יחיו'"[4].

• הכוונה בהנחתם – צריך שיכוון בהנחתם שצוונו הקב"ה בד' פרשיות אלו של התפילין, שיש בהם ייחוד שמו ויציאת מצרים, להניחם על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וישעבד לקב"ה את הנשמה שמתגלה במוח, ואת הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו[5].

• אמירת 'לשם ייחוד' – טוב לומר קודם שמברך על הנחת התפילין: "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הריני מוכן לקיים מצות עשה להניח תפילין בזרועי ובראשי, כמו שצוונו ה' אלוקינו בתורתו הקדושה: 'וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם', והריני מכוון בהנחת ארבע פרשיות אלו, שיש בהם יחוד שמו וזכירת יציאת מצרים, להניחם על הזרוע כנגד הלב ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עימנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו, והריני משעבד לקדוש ברוך הוא הנשמה שהיא במוח, והלב כנגד הזרוע שהם עיקר התאוות והמחשבות, ובזה נזכור את הבורא ונמעיט הנאותינו, והריני מוכן לברך כתיקון רבותינו זיכרונם לברכה על התפילין, והריני מכוון לפטור בברכה זו גם תפילין של ראש (ואם מניח גם תפילין של ר"ת יאמר: "וגם תפילין של רבינו תם"), ויעלה לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו כאילו כוונתי בכל הכוונות הראויות לכוון בהנחת תפילין ובברכה. 'ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו'" וכו'[6].

• המאחר לבית הכנסת – אם איחר לבית הכנסת ואין לו זמן לקרוא את נוסח ה"לשם ייחוד" הארוך יאמר בקיצור: "הריני מניח תפילין לזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, ואשר לו הכוח בעליונים ובתחתונים, והריני משעבד את הנשמה והלב לקדוש ברוך הוא, והריני מכוון בברכה לפטור תפילין של יד וגם של ראש, 'ויהי נועם'" וכו'[7].

• ברכה על הנחת תפילין של ראש – ישנה מחלוקת בין הפוסקים אם מברכים על תפילין של ראש או לא, ונהגו הספרדים לברך על תפילין של יד "להניח תפילין" ולכוון בברכה זו לפטור גם את התפילין של ראש, והאשכנזים נהגו לברך על תפילין של ראש ברכת "על מצות תפילין" ואומרים אח"כ "ברוך שם כבוד" וכו', ויזהרו לומר פסוק "ברוך שם" וכו' לאחר שהידקו את התפילין של ראש במקומם כראוי כיון שאחרת זהו הפסק בין הברכה להנחה[8].

• נוסח הברכה – נוסח הברכה הוא: "להָניח תפילִּין" בנקוד קמץ תחת האות "ה", האות "נ" רפויה ולא דגושה, ואות "ל" של תפילין תהיה דגושה[9].

• טעות בברכה – אם טעה ובירך על תפילין של יד "על מצות תפילין" – יצא ידי חובתו, והשומע יענה אמן[10].

• נסתפק אם בירך – אם לאחר שהניח תפילין של יד נסתפק אם בירך עליהם או לא – יברך על תפילין של ראש "על מצות תפילין" ואין לחשוש שמא נפטר כבר בברכה שבירך על תפילין של יד, שהרי מסופק לו אם ברך. ואפילו אם ברך, קרוב לודאי שלא כיוון על תפילין של ראש[11].

• טעה והתחיל לברך על של ראש – אם טעה והתחיל לברך על תפילין של ראש ואמר כבר תיבות: "ברוך אתה ה'" לא יסיים "למדני חוקיך", כי אז יהיה הפסק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אלא יסיים: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצות תפילין" כיון שיש שמברכים ברכה זו על תפילין של ראש[12].

• ברכה על תפילין ר"ת – אין לברך על תפילין של ר"ת כלל ואפילו אם מניחם לבדם ללא תפילין של רש"י, כיון שעפ"י הסוד מעלתם גדולה יותר[13].

• המניח שני זוגות וטעה בלקיחתם – מי שרגיל להניח בכל יום שני זוגות תפילין (רש"י ור"ת) יחד וטעה וברך על תפילין של ר"ת והניחן – יניח את של רש"י מיד אחריו בלי ברכה, כיון שבברכתו כיוון על שניהם. אבל אם רגיל להניח של רש"י לבד, ואחר התפילה מניח תפילין של ר"ת, וטעה ולקח תחילה של ר"ת ובירך, ואח"כ ראה שטעה – יחלוץ אותם ויניח של רש"י ויברך עליהם. וכן הוא הדין אם מניח רק של רש"י בכל יום, ובטעות הניח של ר"ת ובירך עליו – יחלצם ויניח של רש"י, ויחזור ויברך עליהם[14].

• החולץ תפילין –

• אם חלצם ונכנס לבית הכסא: יש אומרים שכשיחזור להניחם יברך, ויש אומרים שלא יברך, לכן יחזור ויברך עליהם בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו.
• כן הוא הדין אם נשמטו התפילין ממקומם או שהזיזם, כשמחזירם למקומם אינו חוזר ומברך מדין ספק ברכות להקל, ויכול לברך ולהרהר שם ומלכות בלבו[15].

• הניחם עם הקופסא – אם טעה והניח את התפילין על ידו או על ראשו כשהן עדיין בתוך הקופסא שלהם כך שהתפילין אינם מונחים על גופו אלא הקופסא חוצצת בין התפילין לגופו – כשמניחם כדבעי ישתדל לשמוע הברכה מאחר ויכוון לצאת ידי חובה, ואם אינו יכול יברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו[16].

• ברכה על תפילין אחרות – אם לאחר שחלץ את התפילין מניח תפילין אחרות – צריך לחזור ולברך עליהם אפילו אם כיוון דעתו עליהן כשהניח את התפילין הראשונות[17].

סדר הנחת תפילין

• סדר הנחתם – סדר הנחת תפילין:
• תחילה יקשור תפילין של יד בזרועו השמאלית על הקיבורת שהוא המקום הגבוה שבשריר, ויניחה כשהוא יושב, ויכסה זרועו בטלית כדי שתהיה הנחת תפילין של יד בהצנע, ואפילו אם הוא מניח בבית אפל – יכסה בטליתו[18].
• אחר שהידק על היד את התפילין וכרך חצי כריכה סביב הזרוע יחזיר את הרצועה על גבי הבית של התפילין ויחבר בה את ה"יוד" שברצועה עם התפילין על ידי כריכת הרצועה סביב שניהם ואעפ"י שהיו"ד מחוברת ע"י גיד.
• אח"כ יעביר את הרצועה לזרוע[19], ויכרוך שבע כריכות שלמות, שחצאי הכריכות (הראשונה והאחרונה) אינן נחשבות. ויזהר לעשות את כל הכריכות על אמת היד ולא על הקיבורת[20].

• עמידה בהנחת תפילין של ראש – אחר שהניח תפילין של יד בישיבה, יעמוד ויניח תפילין של ראש[21].

• הוצאת תפילין של ראש לקראת ההנחה – לא יוציא את התפילין של ראש מכיס התפילין, אלא רק כשיגמור לכרוך את שבע הכריכות של התפילין של יד. ולא ייתן לשמש או לאדם אחר להכין לו את התפילין של ראש לפני הקשירה. אבל אם קשר תפילין של יד, אפילו שעדיין לא כרך ז' כריכות, יכול השמש להכין לו את התפילין של ראש[22].

• צריך להניח תפילין אחרי שמתעטף בטלית גדול[23], ואם הניח תפילין ואח"כ הביאו לו טלית, יחלוץ את התפילין וילבש טלית גדול ויחזור להניח את התפילין בלי ברכה[24]. ובשעת הדחק יכול להזיז את התפילין ממקומם ויתעטף בטלית גדול, ואח"כ יחזיר את התפילין למקומם בלי ברכה. ואם הוציא תפילין מהכיס לפני שהוציא את הטלית, אף על פי כן יתעטף תחילה בטלית ואח"כ יניח תפילין[25].

• זקן או חולה – זקן או חולה שקשה להם לעמוד ולהניח תפילין של ראש, יכולים להניחם בישיבה[26].

• הסתכלות בשין של תפילין של ראש – לפי הזוהר הקדוש[27], צריך להסתכל בשבע "זיינין" שבשתי אותיות ה -"ש" הבולטים בתפילין של ראש קודם הנחתם. וטוב להסתכל ב"שין" שיש בה ד' ראשים תחילה[28] .

• לא יתפוס ברצועות – כשמניח תפילין של ראש יזהר שלא יתפסם ברצועות לבד, אלא יאחז בידו השנייה בבתים. ויניח תחילה את הבית במקומו, ואח"כ את הקשר. ויש שאינם מקפידים בכך בעת ההנחה כיון דהוי צורך הנחה ולא הוי זלזול, אך ראוי להיזהר בכך[29].

• זהירות בהידוק הרצועות – צריך להיזהר שרצועת התפילין המסובבת את ראשו תהיה מהודקת סביב ראשו כדבעי[30].

• כריכות על האצבע – לאחר שהניח תפילין של ראש, בעודו עומד, יגמור מיד את הנחת תפילין של יד ויכרוך ג' כריכות על האצבע האמצעית הנקראת אמה – כריכה ראשונה בפרק האמצעי, ושתי כריכות נוספות בפרק הקרוב לכף היד, וכשכורך יאמר[31]: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'", ואת שאר הרצועה יכרוך סביב כף היד[32].

• לאחר שגמר לכרוך את רצועות התפילין של יד סביב כף ידו, יכניס את קצות רצועות התפילין של ראש בתוך החגורה בעודו עומד – הרצועה שבשמאלו יכניס בריווח שבין החגורה למכנסיים מלמעלה, ואת הרצועה שבימינו יכניס בחגורה מלמטה, וטוב שלא תהיינה הרצועות משולשלות כלפי הארץ, אלא יכניס גם את ראשי הקצוות לתוך החגורה[33].

• כיסוי התפילין בטלית – עפ"י הסוד יכסה את התפילין של ראש בציצית, וטוב לכסות עד סוף המצח[34].

• יציאה מהבית עם תפילין – טוב שיצא אדם מביתו כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין. אך במקום שקשה לעשות דבר זה בגלוי, יכול ללבוש טלית תחת בגדיו ותפילין קטנים, ואם יש לו תפילין של רבנו תם יניחם בביתו בלא ברכה, וילך כך לבית הכנסת (ועיין לקמן סעיף ק"ל). לאחר שיכנס לבית הכנסת, יסיר את התפילין של רבנו תם ויניח של רש"י ויברך עליהם, ואח"כ יניח של רבנו תם בלי ברכה

מקום הנחתם

• מקום הנחה בזרוע – מקום הנחת תפילין של יד הוא בזרוע השמאלית בחלק הסמוך לכתף, בחלקה התחתון, על השריר שהוא הקיבורת (דהיינו אותו מקום שכשאדם מכפל את הזרוע המקום בולט). וצריך שייטה מעט את התפילין כלפי גופו כך שבזמן שמכופף את הזרוע יהיו התפילין כנגד הלב ממש[36]. ואם אינו יכול להניחם בחצי התחתון של פרק הזרוע או שיש לו שני זוגות תפילין, יכול לסמוך על דעת הגר"א שאפשר להניח תפילין של יד גם בחלק העליון של הקיבורת הסמוך לבית השחי[37].

• טעה והניח תפילין על יד ימינו – לא יצא ידי חובה אפילו בדיעבד. ואם נזכר וחלצם כדי להניחם בשמאלו – צריך לחזור ולברך, אבל אם נזכר קודם שהניח תפילין של ראש – אין צריך לחזור ולברך[38].

• דין גידם – גידם שיש לו רק זרוע, בין נחתך למטה מהקיבורת ובין נחתך למעלה מהקיבורת – יניח על החלק שנשאר לו בידו השמאלית – ולא יברך, וכשיניח תפילין של ראש יברך "להניח תפילין" (ולבני אשכנז יברך גם "על מצות תפילין"), ואח"כ יחלוץ שניהם ויניח התפילין בידו הימנית ובראשו ולא יברך עליהם[39]. אמנם, אם אין לו יד שמאל כלל יניח בידו הימנית אך לא יברך[40].

• יבשה ידו – מי שיבשה ידו השמאלית ונתבטלו בה כל הרגשותיה – דינו כגידם[41].

• חסרה לו אצבע – מי שחסרה לו אצבע שכורכים עליה את הרצועה (דהיינו האמה) – יכרוך על האצבע הסמוכה לאגודל (דהיינו האצבע) או על אצבע אחרת. ואם ח"ו אין לו אצבעות כלל – יכרוך סביב לכף יד. ואם אין לו כף יד כלל – יכרוך סביב הזרוע. ואין דברים אלו מעכבים כלל את הברכה[42].

• מיקום תפילין של ראש – מקום הנחת תפילין של ראש הוא ממקום תחילת שורשי השערות בקדמת הראש עד מקום שמוחו של תינוק רופס (חלש) שהוא בערך במרכז הראש. וצריכה התפילה של ראש להיות בדיוק באמצע רוחב הראש כנגד בין העיניים, ויקפיד שלא תרד אפילו חלק קטן מהתפילה (התיתורא – החלק התחתון) למצח אע"פ שהוא מכוסה בשערות. ואם משנה אפילו מעט ממקום התפילין אינו יוצא ידי חובה ונענש על כך, וברכתו לבטלה[43].

• חסר שיער – זקן או קירח יניח במקום שהיו שורשי השערות לפני שנשרו[44].

• מקום הקשר מאחורה – קשר "הדלת" שבקצה האחורי של התפילין של ראש צריך להיות באמצע העורף, למעלה מן הגומא (ולא בה) בסוף עצם הגולגולת, והוא מכוון כנגד הפנים. והמשנה ממקום זה לא יצא ידי חובתו[45].

• יזהר שקשר התפילין של ראש שנראה כעין "דלת", וקשר התפילין של יד שנראה כעין "יוד", יהיו כלפי חוץ ולא יתהפכו. ואם התהפכו – יתענה. ואם קשה לו להתענות – יפדה את התענית בצדקה (ועיין לקמן סעיף מ"א בעניין הצדקה). ויזהר לעשות הקשר של תפילין של ראש כאות "דלת" ולא כאות "מם" סתומה[46].

• תפילין על ידו השמאלית – יניח את התפילין של יד על ידו השמאלית שנאמר: "והיה לאות על ידכה" – שהיא יד כהה[47].

• איטר – מי שהוא איטר שעושה את כל עבודותיו ביד שמאל, יניח תפילין בשמאלו שהיא ימין כל אדם ויתפלל בתפילין אלו. וירא שמים הרוצה לצאת אליבא דכו"ע ייקח אחרי התפילה תפילין אחרות שמתאימות לידו הימנית שהיא שמאל כל אדם, ויניחם בברכה בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בליבו, ויקרא קריאת שמע בלא ברכותיה. וצריך לעשות שתי זוגות כדי שקשר התפילין של יד יהיה לצד הפנים, ולא יניח בשעת התפילה שתי זוגות כאלו יחד, משום "בל תוסיף" ומשום מראית עין[48].

• מי שעושה את כל עבודותיו ביד שמאל אך כותב ביד ימין או עושה בה מלאכה אחרת (באופן קבוע, כגון פתיחת דלת וכדו'), או כותב בשמאל ועושה את כל מלאכתו בימין, יש מחלוקת בין הפוסקים באיזו יד יניח. ולמעשה יכול להניח ביד שמאל, ואם ירצה להניח אחרי התפילה גם בימין, תבוא עליו ברכה[49].

• מי ששולט בשתי ידיו יניח ביד שמאל[50].

• מי שאין לו זרוע בכלל באופן שמניח כמ"ש בסעי' כ"ט – חייב להניח תפילין של ראש[51] (ובעניין הברכה עיין לעיל סעיף כ"ט).

• התהפכה הרצועה – אם התהפכה הרצועה המקיפה את הראש, או הרצועה של יד במקום שקושר בה את הקציצה (הצד התחתון של התפילין) – יתענה יום אחד. ואם קשה לו לצום ימעט באכילתו ויפדה את התענית בצדקה כמחיר של הסעודות שאוכל באותו יום[52]. וטוב להיזהר שלא יתהפכו שאר הרצועות שכורך על היד והרצועות שיורדות על החזה[53].

• יש אומרים שבמקרה הנ"ל אינו חייב להתענות, אלא רק אם הרגיש בעת שהניח את התפילין שנהפכה הרצועה ומתוך עצלות לא תקן אותה, אבל אם נהפכה הרצועה שסביב ראשו או הרצועה שקושרת את ה"יוד" בתפילין של יד באונס, ורק כשבא לחלצם הרגיש שהיא הפוכה – אין צריך להתענות, וירא שמים יכול להחמיר על עצמו ולהתענות. אבל אם נתהפכה באונס הרצועה המשתלשלת מראשו או המקיפה את זרועו – אין צריך להתענות ואפילו חסידים ואנשי מעשה[54].

• קשר היו"ד – צריך להיזהר שבתפילין של יד לא יזוז קשר ה"יוד" מהבית ולכן נהגו לקשרו בגיד בשעת עשיית התפילין, ואעפ"כ גם בשעת הנחתם צריך לקושרה ברצועה עם התפילין[55].

• חציצה בתפילין של ראש – ידקדק שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרו לבתים או לרצועות[56] כגון לכלוך, אבק, עפר, כינה, משקפיים, תחבושת וכדו', ולדעת כמה פוסקים גם שיער שארוך הרבה חוצץ. ואם יש דברים החוצצים שאינו יכול להסירם לזמן ארוך, יזהר לפחות בקריאת שמע וברכותיה ובתפילת י"ח להסירם[57]. ואם אינו יכול להסיר כלל כגון גבס וכדו' – יכול להניח את הרצועות על גביהם (אך אם הגבס נמצא במקום הנחת הבתים – דינו כגידם וכדלעיל)[58]. ויש להיזהר ולהסיר את שעון היד מידו שלא יחצוץ אעפ"י שכורך את שבע הכריכות עד השעון

• זיעה – זיעה אינה חוצצת, אבל טוב שינגב את הזיעה לפני ההנחה משום כבוד התפילין. ואם הניח תפילין ואח"כ הזיע – אינו חייב לחולצם, וכשיחלצם ינגבם משום כבוד התפילין, וכדי שלא יתקלקלו (וכן הוא הדין אם שערו רטוב מטבילה במקווה וכדו')[60].

תפילין של רש"י ושל ר"ת

• רש"י ור"ת – ישנה מחלוקת בין רש"י ונכדו רבנו תם, בסדר הפרשיות שבתוך בתי התפילין.
• לרש"י הסדר הוא: "קדש", "והיה כי יביאך", "שמע", "והיה אם שמוע" – כסדר שבו הם כתובים בתורה (דהיינו "קדש" מימין המניח ו"והיה אם שמוע" משמאל המניח).
• לר"ת הסדר הוא: "קדש", "והיה כי יביאך", "והיה אם שמוע", "שמע" (דהיינו "קדש" מימין המניח ו"שמע" משמאל המניח). והמנהג כסברת רש"י[61].

וכתב האר"י ז"ל מפי אליהו הנביא זכור לטוב ששניהם אמת[62], ולכן ירא שמים יניח שני זוגות תפילין[63]. ואעפ"י שלפי הפשט לא יעשה כן אלא מי שהוחזק ומפורסם בחסידות[64], אך לפי הסוד, ששניהם אמת, רשאי כל אדם להניחם[65]. ונהגו להניחם רק משעה שמתחתן.

• הנחתם יחד – צריך להניח את שני זוגות התפילין יחד, בין בשל יד ובין בשל ראש. ותפילין של ר"ת יהיו למעלה משל רש"י (דהיינו קרוב לכף היד), כיון שמעלתם גדולה יותר עפ"י הסוד, ולכן כשמניח תפילין של יד יכניס לזרועו את התפילין של רש"י תחילה כך שיהיו סמוכין לצד הכתף, ותפילין של ר"ת יהיו לידם. ושניהם צריכים להיות במקום הקיבורת כדלעיל, ועל כן יעשה אותם קטנים. ונהגו לעשות של ר"ת קטן יותר משל רש"י[66].

• הרצועות – רצועות התפילין של ר"ת צריכים להיות צרות יותר מרצועות התפילין של רש"י, ויניח הרצועות של ר"ת מתחת לרצועות של רש"י כדי שתהיינה מכוסות בהן, וסימנך[67]: "שמר תם וראה ישר"[68].

• מקום הנחתם – כשמניח תפילין של ראש יניח תחילה של רש"י ואחריהם של ר"ת, ויכול להניחם יחד, אך יקפיד שיהיו התפילין של ר"ת גבוהות משל רש"י כך שתפילין של רש"י יהיו קרובים למצח ותפילין של ר"ת מעליהם. וכן קשר התפילין של ר"ת בעורף יהיה גבוה מעט משל רש"י, וכן הרצועות של ר"ת שבראש תהיינה גבוהות יותר, אך ברצועות היורדות מן הקשר שבעורף ולמטה יניח הרצועות של ר"ת תחת הרצועות של רש"י. ולא ישנה מסדר זה כיון שיש בהם טעם עפ"י הסוד[69].

• חציצה – יזהר שלא תהיה הקציצה (תחתית התפילין) של בית התפילין, מונחת על המעברתא (דהיינו החלק שבו עוברת הרצועה) של השנייה[70].

הפסקה בין תפילין של יד לתפילין של ראש

• דיבור – אסור להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש, ואם דיבר ביניהם דבר שאינו מעניין התפילין – הוי הפסק, וצריך לברך שנית על תפילין של ראש "על מצות תפילין"[71].

• אם דיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש בדברים השייכים להנחת התפילין, או ענה דבר שבקדושה, לא יברך על תפילין של ראש[72].

• עניית אמן – אם באמצע הנחת התפילין שמע את חבירו מברך על התפילין – לא יענה אמן דחשיב הפסק, ואם ענה בדיעבד – אינו חוזר ומברך. ואפילו אם מתכוון לצאת ידי חובה בברכת חבירו – לא יענה אמן[73].

• שתיקה – אסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש אפילו בשתיקה יותר מהצורך, ולכן לפני שמברך על תפילין של יד יכין את רצועות התפילין שלא יסתבכו, כדי שלא יתעכב בהנחת תפילין של ראש[74].

• הפסק ע"י רמז – יזהר שלא יקרוץ בעיניו או ירמוז באצבעותיו בין תפילין של יד לתפילין של ראש. ואפילו שמע קדיש, קדושה ו"ברכו" לא יענה, אלא ישתוק וישמע ויכוון למה שאומר השליח ציבור, ואין שתיקה זאת נחשבת כהפסק[75].

• הפסקה בין תפילין של יד לתפילין של ראש חמורה יותר מהפסקה בקריאת שמע, שבקריאת שמע מותר לענות שלום לרבו, ובין תפילין של יד לתפילין של ראש אסור (כיון שבברכה על תפילין של יד מתכוון לפטור גם את התפילין של ראש)[76].

• כשלא מברך – האיסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש הוא אפילו אם לא מברך על ההנחה כגון: מי שמניח תפילין של ר"ת, או מי שמניח תפילין בחול המועד או אם חלצן על דעת לחזור וללובשם וכדו', כיון שצריך הויה אחת לשתיהן כלומר ששתיהן יונחו כאחת[77].

• אם הניח תפילין של יד בלא ברכה (במקרים שנזכרו לעיל), ושמע דבר שבקדושה – יענה, ואח"כ יחלוץ התפילין של יד ויחזור ויניחם יחד עם תפילין של ראש ללא הפסק. ואם זמנו דחוק, יכול להזיז את התפילין של יד ממקומם ולהחזירם או יחצוץ בין הקציצה לגופו ע"י תחיבת בגד וכדו', ומיד אח"כ יניח תפילין של ראש[78].

• בירך בלבו – אם בירך על תפילין של יד בליבו, לא יחזור ויברך בפיו[79], אך יברך על תפילין של ראש "על מצות תפילין"[80].

• נפסק הקשר – אם בין ברכת התפילין להנחתם נפסק הקשר: אם הוא יודע לקשור – יקשור ואינו צריך לברך שנית כשמניחם, ואם אינו יודע לקשור – ייתן למי שיודע לקשור ויברך שנית על הנחתם, שאין לך היסח הדעת גדול מזה[81].

• נפסקה הרצועה – אם נפסקה רצועה של ראש אחר שהניח תפילין של יד, והניח תפילין של ראש אחרים – יברך עליהם "על מצות תפילין"[82].

• אם נפסקה רצועה של ראש אחר שהניח תפילין של יד, והביא רצועה אחרת – אינו צריך לברך כיון שהקציצה היא העיקר[83].

היסח דעת

• היסח דעת – לא יסיח דעתו מהתפילין[84], ורק בשעה שעוסק בתורה או בתפילת העמידה יכול להסיח דעתו מהם, ולכוון בתורה ובתפילה[85]. ולכן יש נוהגים לקחת גיליון נייר גדול מדפי הסידור ולכתוב בראשו "תפילין" ולהניחו בולט בין דפי הסידור כדי שלא יסיח דעתו מהתפילין, ועדיף כך ממה שיכתוב על הסידור עצמו[86]. בשיעור הזמן של היסח הדעת יש אומרים שהוא זמן הילוך מאה אמה[87], ויש אומרים שהוא זמן הילוך ד' אמות, וכן נוהגים[88].

• כוונה במילים – כשנמצא בזמירות, בקרבנות, או בק"ש וברכותיה שהם דברי קדושה שצריך לכוון בפשט המילים, יכול לכוון בהם ואין זה היסח הדעת, ויחשוב על התפילין בין עניין לעניין. אבל אסור לחשוב בצרכי ביתו או במשא ומתן וכד' בזמנים הנ"ל, וק"ו בתפילת העמידה אעפ"י שיכול להסיח דעתו מהם[89].

• עיסוק בעודו מעוטר בתפילין – אעפ"י שיש מי שאומר שמי שעוסק בצרכי ביתו, באומנותו וכדו' שלא בעת התפילה, ועוסק בכך ביראה ובלא קלות ראש אינו נקרא שמסיח דעתו מהתפילין – טוב להימנע מכך כי אי אפשר לאדם להיזהר זמן רב כ"כ מהיסח הדעת ק"ו מציץ[90].

• משמוש בתפילין – טוב למשמש בתפילין בכל שעה שנזכר בהם כדי שלא יסיח דעתו מהם. ויש מדקדקים למשמש בהם בלא הפסק בעת ק"ש וברכותיה. וימשמש בתפילין של יד תחילה ואח"כ בתפילין של ראש כיון שהיא סמוכה לו והיא קודמת בפסוק[91].

סדר חליצתן

• זמן החליצה – לא יחלוץ את התפילין עד אחרי "עלינו לשבח"[92], ואם ממהר לילך לעבודתו יכול לחלצם לאחר קדושת "ובא לציון". וטוב ללמוד אחרי התפילה עם התפילין ובייחוד עם תפילין של ר"ת, אחד המרבה ואחד הממעיט[93].

• סדר החליצה – כתוב בפסוק: "והיו לטטפת בין עינך"[94], ואומרת הגמרא: "כל זמן שבין עיניך יהיו שתיים"[95], כלומר שכשהתפילין נמצאות על הראש צריך שיהיו גם תפילין של יד מונחות, לכן יזהר שלא יחלוץ תפילין של יד לגמרי עד שיגמור לחלוץ תפילין של ראש אלא צריך שתהיה החליצה כסדר ההנחה, ורמז לדבר[96]: "כאשר יחנו כן יסעו", ולכן יחלוץ את התפילין כך: תחילה יסיר הכריכות מהאצבע בעמידה, וטוב אח"כ שישב ויסיר ג' כריכות מהזרוע, ויעמוד ויחלוץ תפילין של ראש, וישב ויחלוץ לגמרי את התפילין של יד[97].

• חליצה ביד שמאל – טוב לחלוץ את התפילין של ראש והטלית ביד שמאל, להראות שקשה עלינו פרידתן[98]. ומנהג החכמים הוא לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן, וכן בשעה שמניחם בתוך הכיס, וכל זה הוא לחיבוב המצווה[99].

• חיבוב מצווה – כשחולץ תפילין יקפלם בעצמו ויניחם בכיסם לחיבוב מצווה, וכמו שבס"ת גדולה מעלת הגולל, כך גם בתפילין גדולה מעלת הגולל[100].

• תפילין גלויים – כשחולץ תפילין, יקפל אותם מיד וינחם בכיס ולא ישאירם גלויים. ואם מוכרח להשאירם גלויים כגון בר"ח שחולצם לפני מוסף או שהם לחות מעט מזיעה וכדו', יניחם בצורה ישרה כשהמעברתא (החלק התחתון שבתפילין) כלפי מטה ויכסם, ויקפלם מיד לאחר מוסף או כשיתייבשו, אך יזהר לא לקפלם באמצע חזרת מוסף[101].

• ברכה בהסרתם – אין לברך שום ברכה כשחולץ את התפילין אפילו אם חולצם בערב שבת בין השמשות, ויש נוהגים לומר פסוק[102]: "ויאמר אם שמע תשמע בקול ה' אלוקיך" וכו'[103].

• מנהג בכריכה – יש נוהגים לכרוך את התפילין ככנפיים על שם אלישע בעל כנפיים שנהפכו תפיליו לכנפי יונה[104].

• מקום החליצה – אסור לחלוץ תפילין בפני רבו ובפני ספר תורה פתוח, ואם מוכרח לחלוץ את התפילין, יחזיר פניו לצד אחר[105], ויש אומרים שיכול לחלוץ אם מכסה ראשו בטלית, ויש מקילין בחליצת תפילין של יד[106]. ואם ס"ת סגור נהגו להקל[107].

• ראש חודש – ביום ראש חודש לאחר שחלץ את התפילין – לא יחזור להניחם אחרי מוסף, אלא יניחם בתפילת המנחה. ואם היה אבי הבן, סנדק או מוהל – לא יניח תפילין אלא יתעטף בטלית בלבד[108].

• אם טעה בראש חודש והתפלל מוסף עם התפילין – אינו צריך לחזור ולהתפלל[109].

• אם היה עומד בתפילת שחרית ביום ראש חודש, ושמע קדושת "כתר", יחלוץ התפילין מעליו ויענה עימהם ואח"כ יחזור ויניחם, ואם אין לו שהות לחלוץ את התפילין – יזיזם ממקומם או יחצוץ בינם לבין בשרו ויענה עימהם[110].

סדר הנחתן בכיס

• כיס התפילין – טוב לעשות את כיס התפילין ארוך כדי שיכניס בתחילה תפילין של ראש, ואח"כ תפילין של יד, כך שכשיבוא להוציאם יפגע בשל יד תחילה. ויש שעושים כיס רחב ומניחים את התפילין זה בצד זה. ויש אומרים שישים של יד בצד שמאל, ויש אומרים שישים בצד ימין, וכל אחד יעשה כמנהגו כי אין זה מעכב. אבל יזהר שלא ישנה מקומם, כי ההרגל נהפך לטבע. ויש נוהגים לעשות שני כיסים אחד לתפילין של יד והשני לתפילין של ראש ותבוא עליהם ברכה, ורצוי שיכתבו על הכיס לאיזה תפילין הן מיועדות כדי שלא יבוא להחליף ביניהם[111].

• המניח טלית ותפילין בשקית אחת, יניח את התפילין בצד הטלית ולא לפניה, כדי שלא יפגע בתפילין כשפותח את השקית ויעביר על המצוות כשילבש הטלית תחילה. ולא יניחם מתחת לטלית, כיון שקדושת התפילין גדולה יותר. והיום כשיש כיס מיוחד לתפילין יכול להניחם יחד בשקית גדולה אחת ואינו מעביר על המצווה[112].

• רש"י ור"ת – מי שלובש שני זוגות תפילין יחד, יעשה לזוג התפילין של יד כיס מיוחד, ולזוג התפילין של ראש כיס מיוחד. וכל כיס יהיה שונה מחברו, כדי שכשלוקח את התפילין ייקח את הכיס של יד תחילה[113].

• זהירות בהנחתם בכיס – כשכורך זוג תפילין של יד או זוג של ראש (דהיינו אחד של רש"י ואחד של ר"ת) להניחם בכיס אחד, יזהר שלא ישים את הקציצה (הצד התחתון של התפילין) של האחד על המעברתא (החלק שבו עוברת הרצועה) של השני, אלא יניח הקציצות כולם זה לצד זה[114]. ולא יכרוך הרצועות על הבתים או על המעברתא[115]. והיום כשיש תיק שלם לתפילין (דהיינו הבתים מפלסטיק) – מותר לכרוך על גבם.

• זהירות בכיס – יזהר שלא יהיה כיס התפילין עשוי משעטנז[116].

זמן הנחת תפילין

• תחילת זמנם – זמן הנחת תפילין הוא משיראה את חברו הרגיל עמו קצת בריחוק ד' אמות ויכירנו, וטוב לאחר ולא להקדים, ואם הקדים להניחם וברך עליהם אפילו לפני עמוד השחר, אין צריך לחזור ולברך לאחר שעלה עמוד השחר[117].

• זמן הברכה – המניח תפילין בכל שעה משעות היום חייב להניחם בברכה. ואם לא הניח תפילין במשך היום והתפלל ערבית מבעוד יום – יניח תפילין בלי ברכה, עד צאת הכוכבים. ואפילו אם לא התפלל ערבית אך הציבור – שרגיל להתפלל איתם – התפללו מבעוד יום יניחם בלי ברכה מספק[118].

• אם לא הניח תפילין כל היום ונזכר בבין השמשות, יניחם בלי ברכה מספק[119].

• חליצה קודם שקיעה – האר"י ז"ל היה נזהר מאוד לחלוץ את התפילין קודם שקיעת החמה, לכן טוב לאדם לעשות שמירה בטוחה לעצמו שלא יהיו עליו התפילין לאחר שקיעת החמה[120].

• שבת ויום טוב – בשבת וביו"ט אסור להניח תפילין, כי שבת ויו"ט נקראים "אות", ותפילין נקראות "אות", ואם מניח תפילין באות שלהם – נמצא מזלזל בהם, ויש עוד טעמים לדבר עפ"י הסוד[121].

• חול המועד – בחול המועד אסור לספרדים להניח תפילין, ויש מקהילות האשכנזים שנהגו להניחן[122], אך בארץ ישראל גם האשכנזים נוהגים שלא להניחן[123].

• שימושא רבא – תפילין של שמושא רבא[124], שגודל ריבוען העליון הוא שתי אצבעות על שתי אצבעות דהיינו 4 ס"מ על 4 ס"מ, רצוי להניחן בתפילת מנחה, אך בערב שבת אין להניח שום תפילין בתפילת מנחה[125].

החייבים והפטורים מתפילין

• הפחה – מי שהפיח כשהתפילין עליו ויש בהפחה ריח רע – הרי הוא מבזה את המצווה, ויש אומרים שעובר על איסור דאורייתא. וכשאין להפחה ריח אלא רק קול בעלמא – אין בזה איסור, וכל אדם מכיר בעצמו[126], ולכן מי שחולה במחושי בטן הגורמים לו להפיח, יניח תפילין בקריאת שמע וברכותיה ובתפילת עמידה בלבד, וישתדל להעמיד עצמו בזמן מועט זה שלא להפיח[127].

• אם ברור לו שלא יכול להעמיד עצמו אף בזמן המועט הנזכר בסעיף דלעיל, יניח תפילין אחרי ברכת אהבת עולם לפני ק"ש, ויברך על התפילין, ולאחר ק"ש יחלוץ את התפילין[128].

• אונן – אונן, כלומר כל זמן שמתו מוטל לפניו וטרם נקבר – לא מניח תפילין[129].

• אבל – לאבל ביום הראשון אסור להניח תפילין. וביום השני לאבלות יניחם לאחר הנץ החמה[130], ובשעת הדחק יכול להניחם ביום השני אפילו לפני הנץ החמה[131].

• אם נפטר ביום אחד ונקבר ביום אחר – אינו מניח תפילין גם ביום הקבורה[132]. ומנהג ירושלים שמניחם בצנעה בלי ברכה[133].

• מי ששמע שמועה קרובה, כלומר ששמע תוך שלושים יום שנפטר אדם שחייב להתאבל עליו – לא יניח תפילין באותו יום בלבד, וביום שלאחריו יניח תפילין רק לאחר הנץ החמה[134].

• מי ששמע שמועה רחוקה, כלומר ששמע לאחר שלושים יום שנפטר אדם שחייב להתאבל עליו – נוהג במנהגי אבלות רק שעה אחת, ולכן יניח תפילין בברכה גם באותו יום[135]. ואם היה עם תפילין עליו ושמע שמועה רחוקה – אינו חייב לחולצם. ואם הוא מצטער הרבה על מתו ואינו יכול שלא להסיח דעתו מהתפילין – יחלצם[136].

• מי שמת לו מת או ששמע שמועה קרובה בחג – אינו מתאבל עליו בפרהסיא, ורק לאחר החג מתחיל להתאבל ולשבת שבעה, ולכן חייב להניח תפילין גם ביום הראשון לאבלות[137].

• מנהג ירושלים עפ"י הוראת הרש"ש שאבל מניח בימי אבלו גם תפילין של ר"ת[138].

• קטן – קטן שיודע לשמור תפילין בטהרה שלא יישן או יפיח בהם, ושלא להיכנס איתם לבית הכסא ושלא לנהוג איתם בקלות ראש – חייב אביו לקנות לו תפילין ולחנכו. ונהגו היום לקנות לו בגיל י"ב שנים וחצי[139].

• זהירות מהרהור – כשמניח תפילין צריך להיזהר מהרהור תאוות אישה, ואם אינו יכול לשמור מחשבתו – לא יניחם עד שיפנה את מחשבתו וימשוך את ליבו ליראת שמים, ויקבל עליו עול מלכות שמים בקדושה וביראה. ואם יש לו ספק אם יכול לשמור מחשבתו מהרהורים – יניח תפילין[140].

• יישוב הדעת – אדם שמצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו – פטור מתפילין, אך אם רוצה להניחם – רשאי. ואם מצטער מחמת הקור – ישתדל ללכת למקום חם כדי שלא יבטל מצווה זו[141].

מי שאין לו תפילין, או שיש לו תפילה אחת בלבד

• ציצית או תפילין – אם אין ביכולתו לקנות ציצית ותפילין, אינו מחויב לחזר על הפתחים כדי לקנותם אך ישתדל לשאול.
• אם יש לו כסף לקנות או טלית או תפילין – יקנה תפילין וטלית ייקח בהשאלה.
• אם יכול לקנות רק תפילה אחת – יקנה תפילין של ראש.
• אם יכול לקנות תפילין של ר"ת או טלית – יקנה אחד מהם והשני ייקח בהשאלה[142].

• קריאת שמע עם תפילין – הגמרא אומרת[143] ש"כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו", כלומר שכשקורא קריאת שמע צריך להיות מוכתר בתפילין. אך אם אין לו תפילין וחושש שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה – יקרא קריאת שמע ויתפלל בלא תפילין, ואח"כ כשיזדמן לו יניח תפילין בברכה ויקרא בהם קריאת שמע[144], ובתנאי שעוד לא שקעה החמה[145].

• אם אין לו תפילין אך יודע שיהיו לו קודם שיעבור זמן קריאת שמע – ימתין מלהתפלל עד שיגיעו לו התפילין, ואפילו אם על ידי כך יפסיד תפילה בציבור[146].

• אם לא היו לו תפילין:

• נזדמנו לו בין "ישתבח" לקדיש – יניחם בברכה.
• אם נזדמנו לו בין קדיש ל"ברכו" – ימתין עד לאחר עניית "ברכו".
• אם נזדמנו בתוך ברכות קריאת שמע – יניחם בין הברכות.
• בין "גאולה" לתפילה – יניחם בלי ברכה, ויברך עליהם לאחר תפילת שמונה עשרה[147].

• הנחת תפילה אחת – תפילין של יד ותפילין של ראש שתי מצוות הן, ולכן אם אין לו אלא תפילה אחת – מניח את אותה שיש לו ומברך עליה (ועי' סעיף ק"ח בדין הברכה)[148].

• אנוס – אם אינו יכול להניח אחת מהתפילות מחמת אונס, כגון שיש לו גבס על זרועו וכדו' – יניח את אותה התפילה שיכול (אמנם אם אין לו כלל יד יניח על ידו הימנית)[149].

• כשמניח רק של ראש – אם מניח תפילין של ראש בלבד – יברך עליה "על מצות תפילין", ואפילו לספרדים שאין מברכים ברכה זו בכל יום[150].

• תפילין שאולים – מותר לברך על תפילין שאולים, אך אסור לברך על תפילין גזולים[151] כיון שהיא מצווה הבאה בעבירה, ועל זה נאמר[152]: "ובוצע ברך נאץ ה'". ואם שאל שלא מדעת הבעלים נקרא גזלן ואסור להניחם. ובשעת הדחק כשאין לו תפילין ואם ימתין יעבור הזמן, יכול להניחם אעפ"י שהבעלים אינם, כיון שיכול לסמוך על נדבת ליבם של ישראל, שנוח להם לישראל שיעשו מצווה בממונם, ויזהר לקפלם כמו שהיו[153]. ואם אח"כ ימצא את הבעלים צריך להודיע להם שהשתמש בתפילין, ויבקש רשות למפרע על שהניח התפילין ללא רשותם. אמנם אם יודע שהבעלים מקפידים – לא יניחם[154].

קדושת תפילין ושאר חפצי קודש והזהירות בהן

• החלפת רצועה – כיון שמעלתן של תפילין של ראש גדולה ממעלתן של תפילין של יד, אסור לקחת רצועה או כיס מתפילין של ראש ולהעבירם לתפילין של יד, כיון שמעלין בקודש ולא מורידין, אך אם עושה להיפך – מותר[155] .

• בין בתפילין של יד ובין בתפילין של ראש, אין להפוך את צדדי הרצועה, כלומר אין לעשות את הצד שבו הרצועה מחוברת לבית, להיות בצד השני שאינו מחובר לבית, מהטעם שמעלין בקודש ואין מורידין[156].

• מעלתן של תפילין של ר"ת גדולה יותר ממעלתן של תפילין של רש"י, לכן אין לקחת בתים, רצועות או כיסים של ר"ת ולעשותם לשל רש"י, כיון שמעלין בקודש ואין מורידין, אך עם עושה להיפך – מותר[157].

• בכל הדינים של מעלין בקודש ואין מורידין, אם התנה מראש מותר להעביר כיסים, בתים ורצועות[158] מתפילין אחד לשני. אף על פי כן טוב שלא להתנות ולא לסמוך על תנאי כלל[159].

• שימוש בכיס התפילין – כיס המיוחד לתפילין – אסור לשים בו שום דבר של חולין. אך אם עדיין לא שם בו תפילין – מותר להשתמש בו שימוש של חול[160].

• אם זימן כיס זה כדי לשים בו תפילין באופן קבוע, ועכשיו שם בו תפילין על דעת לפנותם משם – נאסר עליו להשתמש בכיס תשמיש של חול, אלא אם כן התנה בשעה ששם שם את התפילין, שאחרי שיפנה אותם, הכיס יהיה של חול[161].

• כשאסור להשתמש בכיס של תפילין, אסור גם להניח בו מעות לצדקה או סידור תפילה וכד', אלא אם התנה כך מתחילה[162].

• אדם שהשתמש בכיס של חברו ושם בו תפילין, וחברו עוד לא השתמש בכיס זה כלל – מותר לחברו להשתמש בו תשמיש של חול, כיון שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. אבל אם גנב בגד ועשאו כיס, שאז קנה (הגנב) את הכיס בשינוי מעשה שעשה בבגד – נאסר הכיס מלעשות בו שימוש של חול[163].

• בזיון התפילין – אסור להניח תפילין או ספרי קודש, בין בכתב בין בדפוס, תחת רגליו או על המיטה לצידו או תחת ראשו ממש, אפילו שהם מונחים כלי בתוך כלי, כיון שזה דרך בזיון. ואותם הנוהגים להניח תהלים תחת ראשם או תחת ראשו של תינוק – טועים[164].

• תשמיש – אסור לשמש מיטתו בחדר שיש בו תפילין או ספרי קודש אפילו שהם בדפוס, עד שיעשה מחיצה בינו לבינם שגובהה עשרה טפחים לפחות, או שיכסם בשני כיסויים[165].

• וילון – וילון קבוע מועיל לעניין המחיצה הנ"ל, ובתנאי שלא יהיו בוילון חורים גדולים שאפשר לראות דרכם את הספרים. ואם החורים קטנים, והספרים אינם נראים למתבונן מרחוק – מותר[166].

• כיסויים – אם שני הכיסויים הנ"ל, שמכסה בהם את התפילין, מיוחדים להם, כגון כיס התפילין שמונח בתוך כיס הטלית – נחשבים שניהם ככיסוי אחד, וצריך כיסוי נוסף[167]. ואם מניחם בתוך כיסם ובנוסף מניחם בארון בגדים – מותר, ויש מקילים אפילו בלא שיניחם בכיסם אם מניחם בארון בגדים[168], וכן נוהגים[169].

• כיס ובגד – אם הניח את התפילין בכיסם ופרס על הכיס בגד, אעפ"י שהבגד אינו מכסה את הכיס מלמטה – נחשב הדבר כשני כיסויים[170].

• כריכת הספרים – כריכת הספרים – יש אומרים שנחשבת ככיסוי אחד ויש אומרים שהיא נחשבת חלק מגוף הספר ולכן צריך עוד שני כיסויים, ולכן יש להקל רק בשעת הדחק כשאין לו אפשרות אחרת לכסות[171].

• תפילין על המיטה – כשישן במיטתו ואינו משמש מיטתו, מותר להניח תפילין או ספר קודש תחת הכר אם אינו תחת ראשו ממש. אבל כשמשמש מיטתו צריך להניח את התפילין תחת הכר בכלי בתוך כלי, והכר נחשב ככלי אחד, אך לא יניחם תחת ראשו ממש[172]. ולא יעשה כן אא"כ אין לו מקום אחר לשומרם[173].

• מגירה או מדף – אם יש מגירה או מדף המחוברים למיטה, וגבוהים ג' טפחים (כ -24 ס"מ) או נמוכים ג' טפחים מהמיטה – מותר להניח עליהם תפילין כשהוא שוכב על המיטה. ואם אשתו עמו, יניחם במדף בכלי בתוך כלי[174].

זהירות בתפילין – שונות

• זהירות בתפילין של ראש – בשעה שיש תפילין בראשו לא ישים עליו דבר שאין דרכו להיות על הראש כגון מטפחת, כובע וכדו', שגנאי הוא לתפילין[175].

• דבר שדרכו להיות על ראשו כגון כובע, כיפה וכדו', מותר להניחו על ראשו אפילו הוא מונח על התפילין (בתנאי שאינו חוצץ בין הראש לתפילין). אבל אם הוא משא כבד של ד' קבין שהם למעלה מ -5 ק"ג כגון קסדה וכדו', אסור להניחם על ראשו, מפני שהתפילין נדחקות[176].

• זהירות בתפילין של יד – כשמניח תפילין של יד לא ישא דבר בין אצילי ידיו – כדי שלא יהיה הפסק בין התפילין לליבו. אך בגד אינו נחשב כמבדיל כיון שדרכו בכך[177].

• גשם – כשהולך מביתו לבית הכנסת מעוטר בתפילין והחלו לרדת גשמים, לא יניח מטפחת על ראשו, אלא יחלוץ את התפילין. ובכובע גשם המחובר למעיל ומשמש לכיסוי הראש נוהגים להקל[178].

• מקומות מטונפים – כשהולך מביתו לביהכ"נ כשהוא עטוף בטלית ומוכתר בתפילין, ייזהר כשעובר במקומות המטונפים לכסות את התפילין. וטוב שתמיד כשהולך מביתו לביהכ"נ יכסה את התפילין כיון שיש לחוש שמא יש מקומות מטונפים ולא שם לב אליהם, ובפרט אם עובר ליד פחי אשפה פתוחים, ויש מחמירים אפילו ליד פחי אשפה סגורים (צפרדעים וכדו') אם יש בהם ריח רע[179].

• הנחתם בביתו – אם הלך לביהכ"נ קודם שהגיע זמן לבישת טלית ותפילין, כגון בימי הסליחות וכדו', אם יש לו פנאי, טוב שילך לביתו ויתעטף בטלית ויניח תפילין ויחזור לביהכ"נ, ואם אין לו פנאי – יניחם בחדר צדדי ויכנס לביהכ"נ[180].

• תפילין שנפלו – אם נפלו לו התפילין מידיו לארץ – צריך להתענות יום אחד ונכון שיהיה באותו היום, ואם קשה לו להתענות – יפדה את התענית בצדקה (ועיין סעיף מ"א בעניין תענית זו). ושיעור גובה הנפילה הוא למעלה משלושה טפחים[181].

• אם נפלו התפילין כשהיו בתוך כיסם, או שנפלו תוך ג' טפחים – אינו חייב להתענות אלא ייתן צדקה (ועיין סעיף מ"א בעניין תענית זו)[182].

• אם ראה שנפלו תפילין של אחרים, או ראה שהתפילין שלו נפלו ע"י אחרים – אינו חייב להתענות, ואם ייתן צדקה – תבוא עליו ברכה[183].

• רצועות שנפלו – אם נפלו הרצועות לארץ – אין צריך להתענות או לתת צדקה[184].

• תענית – המתענה מפני שנפלו התפילין, יתענה באותו יום אעפ"י שלא קיבל עליו התענית מאתמול, ויאמר "עננו" בתפילה כמו בתעניות. אך אם נפלו לו התפילין בשבת – לא יתענה בשבת אלא ביום ראשון. ואם נפלו לו לאחר שכבר אכל – יתענה מאותה שעה שנפלו עד השקיעה אך לא יאמר בתפילה "עננו"[185].

• זהירות באחיזה – צריר להיזהר בכבוד התפילין שלא יאחזם בקשר או ברצועות, ואפילו בשעת הנחתם יזהר שלא יתפסם ברצועות לבד, אלא יאחז בידו השנייה בבתים[186].

• תליית התפילין – יזהר שלא לתלות את התפילין, בין ברצועות ובין בבתים, על מסמר, יתד וכדו' שמחוברים בקיר, ולא יניחם על שולחן כשהרצועות משתלשלות לארץ, ובפרט צריך להיזהר בר"ח כשחולץ את התפילין לפני תפילת מוסף ומניחם על הכסא או על השולחן. אבל אם אוחזם בידו – אין להקפיד אם הרצועות משתלשלות[187].

• כשהתפילין מונחות בכיסם, מותר לתלותם על מסמר, יתד וכדו' אבל ס"ת אסור לתלות אפילו כשהוא בתוך נרתיקו[188].

• אסור להניח תפילין גלויים בתוך סל שתלוי בחבל או בתוך שקית ניילון שקופה[189].

• זהירות בהוצאתם – כשמוציא את התפילין מכיסם, לא ינער את הכיס, משום בזיון מצווה, אלא יוציאם בידו[190]. ואם כיס התפילין כרוך בחוט יזהר שלא יתפוס בחוט והכיס יתגלגל, אלא יפתח את החוט בידו[191], ולכן עדיף שיסגור את שקית התפילין בכפתורים או ברוכסן[192].

• זהירות בקיפולם – מי שקושר את שקית התפילין שלו בחוט, יזהר לגלול את החוט סביב לכיס ולא להיפך. ויש מדקדקים בכך גם בכיס החיצון שבו הטלית והתפילין[193] (ויש להיזהר בכך ב'תפידנית' וכדו').

• אם כרך תפילה אחת עם הרצועות שלה ורוצה להניחה בכיס, והכיס נמצא רחוק ממנו – לא ישלח את ידו שבה נמצאת התפילה להביא את הכיס, משום בזיון מצווה, אלא יפשוט את ידו השנייה (הריקה) וייקח את הכיס[194].

• שינה עם תפילין – יזהר שלא יישן כשהתפילין עליו ואפילו שינת ארעי וכן לא יתנמנם, ויש מקילים אם מניח עליהם סודר, וראוי להחמיר (ובמיוחד יזהר בכך בחודש אלול כשקמים לסליחות בשעה מוקדמת, או אם היה ער בלילה מכל סיבה שהיא)[195].

• כל דבר שנראה לאדם שהוא ביזיון לתפילין יזהר בו מאוד, והדברים הם קל וחומר מציץ של כהן גדול – ומה ציץ שיש בו רק אזכרה אחת קדושתו רבה, ק"ו תפילין שיש בהם אזכרות הרבה[196].

• תפילין על סידור – יכול להניח את התפילין על גבי סידור, כיון שמעלתן גדולה יותר[197].

• לימוד תורה עם תפילין – על פי הסוד אין לחלוץ תפילין עד שילמד בהם תורה תחילה בין מעט ובין הרבה, ובייחוד בתפילין של רבינו תם. וטוב לקבוע לימוד ב"חוק לישראל" או הלכות וכד'[198].

• ברית מילה עם תפילין – כשיש ברית מילה בביהכנ"ס, טוב להישאר עם התפילין עד לאחר המילה[199]. ויש אומרים שרשאי להניחם במיוחד לצורך כך – ואין נוהגים כן. אבל אבי הבן או הסנדק רשאים להניחם[200].

• אם יש ברית מילה ביום ר"ח שחולצים אז את התפילין קודם תפילת מוסף – לא יחזור אבי הבן או הסנדק להניחם קודם הברית, אמנם יכול ללבוש אז טלית[201].

• קריאת פרשיות התפילין – אחר שגמר להניח תפילין יאמר: פרשת "קדש"[202], ופרשת "והיה כי יביאך"[203] כדי להשלים את ארבע הפרשיות הכתובות בתפילין (בנוסף לק"ש שקורא שיש בה שתי פרשיות – "שמע"[204] ו"והיה אם שמוע"[205]), ואם אינו יכול לאומרם קודם התפילה, יאמרם בסופה בעוד התפילין עליו[206].

• שכח לקרוא – אם שכח לקרוא את שתי הפרשיות הנ"ל בעת שהתפילין עליו, ונזכר לאחר שחלצם, נראה שאין לקרותם בעלמא מפני שנראה כמעיד עדות שקר בעצמו כשאומר[207]: "והיה לך לאות על ידך" וכו' – והרי אין על ידיו ועל ראשו כלום. ואין צריך לחזור ולהניחם ולקרוא פרשיות אלו, מפני שקריאת שתי פרשיות אלו אינה בתורת חיוב[208].

• אם קורא שניים מקרא ואחד תרגום באחד מד' הפרשיות הנ"ל אינו צריך להניח תפילין[209].

• כניסה לבית קברות – לא ייכנס עם תפילין לבית הקברות ואפילו הוא מחוץ לד' אמות של המת[210].

• לא ייכנס לבית הקברות המוקף מחיצה עם תפילין בראשו אפילו אם הוא רחוק הרבה מהקברים, אך מחוץ למחיצה מותר אפילו בתוך ד' אמות של הקבר כיון שהמחיצה מפסקת[211].

• ארבע אמות של מת – לא ייכנס עם התפילין לתוך ד' אמות של המת. וכל החדר שהמת מונח בתוכו נחשב כד' אמות שלו[212].

• מותר להיכנס בתפילין מכוסים לבית הקברות או לד' אמות של המת, אך ייזהר לכסות גם את הרצועות[213].

• בית מרחץ – בבית המרחץ (מקווה) יכול להניח תפילין בבית החיצון שכולם שם לבושים. במקום שחלק מהאנשים לבושים וחלקם ערומים – לא יניח לכתחילה, אך אם היו עליו אינו צריך לחולצם. בבית הפנימי שכולם ערומים – אסור להניחם, ואם הם מונחים עליו – יחלצם[214].

עשיית תפילין, ודברים הפוסלים בהם

• מרובעים – הלכה למשה מסיני היא שבתי התפילין, בין של יד ובין של ראש, צריכים להיות מרובעים לגמרי, כלומר שאורכם, רוחבם שווים וכן אלכסונם זהים[215]. ואם יש לו תפילין שאינן מרובעות לגמרי – יניחם בלי ברכה[216].

• התיתורא – התיתורא (החלק התחתון של התפילין), התפירות ומקום הבתים עצמם, צריכים שיהיו בצורת ריבוע. ואם עשאן מרובעות ואח"כ נתקלקלו – צריך לחזור ולתקנם. וה"ה שצריך להקפיד על הקרנות של התפילין שתהיינה מרובעות[217].

• נתקלקל ריבועם – אם נתקלקלו ריבועי בתי התפילין וניתן לתקנם בקלות, ולא תיקנם – כשרים. וכיון שיש חולקים וסוברים שאם התפילין אינן מרובעות לא יניחם וצריך מיד לרבעם, לכן ראוי לירא שמים להחמיר ולתקנם אעפ"י שיכולים להתקלקל אחרי כמה תיקונים, ולא יחוס על מיטב כספו כדי לקיים מצווה יקרה ונעלה זו[218].

• אם נראה לו שע"י התיקון ינקב העור ויפסלו – פסולים וצריך להחליפם[219].

• נתרחבו החריצים –אם נתרחבו החריצים בבית התפילין של ראש, ובגלל זה הרבוע התקלקל, אך כשמהדקם ימצא אורכם ורוחבם שווה – כשרים. ואין צריך למדוד בכל יום אם הם מרובעים כי סומכים על חזקה, אבל אם נפלו מידו או שקיבלו מכה או רואה בהם שינוי – חייב למדוד את ריבועם[220].

• הרצועות – צריך לעשות את רצועות התפילין מעור בהמה טהורה שעובד לשם תפילין. ואם הגוי גמר לעבדן והיהודי רק זרק עליהן סיד וכד' – אינו מועיל ופסולים[221].

• שחורות – בין בתפילין של יד ובין בתפילין של ראש הבתים והרצועות צריכים להיות שחורים שהושחרו ע"י יהודי, ואם השחירם גוי – פסולים[222].

• נשתנה צבעם – אם התלבנו הבתים או הרצועות לאחר שהשחירן, צריך לחזור ולהשחירם, ואעפ"י שיש חולק על כך[223].

• השחרת שני הצדדים – יש מי שנוהג להשחיר את הרצועות משני הצדדים ואין צריך להקפיד בזה[224].

• צורת המדידה – כשמודד את ריבוע הבתים ימדוד ללא הטיח והצבע השחור, כיון שאינם מצטרפים להשלמת הריבוע של הבתים[225].

• רוחב הרצועות – רוחב רצועות התפילין צריך להיות לפחות כאורך שעורה (דהיינו 9 -11 מ"מ), ואם נפחת מרוחב זה יניח בלא ברכה עד שימצא אחרות[226].

בדיקת התפילין

• חובת הבדיקה – חייב אדם לבדוק את פרשיות התפילין לפחות פעמיים בשבע שנים[227].

• מצאם פסולות – מי שבדק את תפיליו ומצאם פסולות מחמת חסרון אות וכד', אם הניח את התפילין עד אז בתום לב ולשם שמים, אין ברכותיו לבטלה ויש לו שכר כמי שהניח תפילין כשרות, אך יחליף את תפיליו לתפילין כשרות[228].

• נקרעה הרצועה – אם נקרעה רצועת התפילין של ראש במקום שבו הרצועה מקיפה את הראש – אי אפשר לתקנה ולתופרה אלא ישים רצועה חדשה. בשעת הדחק, כשאין לו תפילין אחרות וכדו' – יכול לתפור את הרצועות בגידים, אך יניחם בלי ברכה[229].

• אם נקרעה רצועת התפילין של יד בחלק מהרצועה שמתחיל בבית ואורכו מספיק כדי לסובב את הבית ולמתוח על הזרוע עד האצבע האמצעית (ללא ז' כריכות) ולכרוך על האצבע ג' כריכות – אי אפשר לתקנה ולתופרה אלא ישים רצועה חדשה. בשעת הדחק, כשאין לו תפילין אחרות וכדו' – יכול לתפור את הרצועות בגידים, אך יניחם בלי ברכה[230].

• אם נקרעה הרצועה בחלקה ונשארה מחוברת בפחות מכשעורה (דהיינו 9-11 מ"מ) – יש מתירים לתופרה בגידים[231], ויש אומרים שצריך להחליפה, וכן ראוי לנהוג.

• סופר איטר – טוב לקנות תפילין מסופר שכותב בידו הימנית ולא מאיטר, אך במזוזה ובספר תורה אין לחוש לכך[232].

[1] בראשית ל', מ"ב.

[2] שו"ע סי' כ"ה סעי' א' וסי' ל"ז סעי' א'. בא"ח פרשת וירא סעי' א'.

[3] ישעיה ל"ח, ט"ז.

[4] מנחות מ"ד ע"א. זוה"ק פנחס רכ"ח ע"א. טור סי' ל"ז. כה"ח שם ס"ק א', ב'. משנ"ב שם ס"ק א'. רמב"ם הלכות תפילין פרק ד' הלכה כ"ה, כ"ו.

[5] שו"ע סי' כ"ה סעי' ה'. בא"ח פרשת וירא סעי' א'.

[6] עפ"י עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' א'. שו"ע סי' כ"ה סעי' ה'. ועיין לעיל הלכות ציצית סעי' ג'.

[7] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' א'. שו"ע סי' כ"ה סעי' ה'.

[8] שו"ע סי' כ"ה סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ל"ו. משנ"ב שם ס"ק כ"א. בא"ח פרשת וירא סעי' ו'.

[9] שו"ע סי' כ"ה סעי' ז'. בא"ח פרשת וירא סעי' ט'. עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' א'.

[10] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ד'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק ל"ח.

[11] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ג'.

[12] בא"ח פרשת וירא סעי' ז'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק נ"ו.

[13] בא"ח פרשת וירא סעי' כ"ב. שו"ע סי' ל"ד סעי' ב'.

[14] בא"ח פרשת וירא סעי' כ"ד. שו"ת חיים שאל ח"א סי' א' אות ד'. קול יעקב סימן ל"ד ס"ק ה'.

[15] בא"ח פרשת וירא סעי' י"ג. שו"ע סי' כ"ה סעי' י"ב. כה"ח שם ס"ק ע"ז, ע"ח.

[16] כה"ח סי' כ"ז ס"ק ל'.

[17] כה"ח סי' כ"ה ס"ק ע"ט.

[18] כה"ח סי' כ"ה ס"ק ל"ב.

[19] נער וכדו' שהתפילין אינן עומדות בצורה יציבה וזזים ממקומם, יכול לכרוך את הרצועה כריכה נוספת סביב הקיבורת ואח"כ יעבירנה לזרוע, אמנם אחר שיגדל מעט יניחנה כתיקונו.

[20] בא"ח פרשת וירא סעי' ט"ו. עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' כ"א. שו"ע סי' כ"ה סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק ס"ז, ס"ח, ס"ט. שו"ע סי' כ"ז סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק י"ג.

[21] בא"ח פרשת וירא סעי' ט"ו.

[22] שו"ע סי' כ"ה סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק ע"א, ע"ב. בא"ח פרשת וירא סעי' י"ט.

[23] שו"ע סי' כ"ה סעי' א'.

[24] שו"ת רב פעלים ח"א סוף סימן ד'. בא"ח פרשת וירא סעי' כ'.

[25] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ה' לדעת המלבי"ם.

[26] אחרונים.

[27] זוה"ק עקב רע"ד ע"א.

[28] בא"ח פרשת וירא סעי' י"ח. כה"ח סי' כ"ה ס"ק ל"ה.

[29] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ג. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"ב. כה"ח סי' מ' ס"ק א'. משנ"ב שם ס"ק ב'.

[30] כה"ח סי' כ"ז ס"ק מ"ב.

[31] הושע ב', כ"א-כ"ב.

[32] בא"ח פרשת וירא סעי' ט"ז. כה"ח סי' כ"ה ס"ק ס"ח.

[33] בא"ח פרשת וירא סעי' י"ז. עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ז'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק ס"ט.

[34] בא"ח פרשת וירא סעי' י"ח. כה"ח סי' כ"ה ס"ק ל"ב.

[35] בא"ח פרשת וירא סעי' ה'. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ה'.

[36] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ו'. שו"ע סי' כ"ז סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ג'.

[37] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ו'. כה"ח סי' כ"ז ס"ק ג'.

[38] כה"ח סי' כ"ז ס"ק א'.

[39] כה"ח סי' כ"ז ס"ק ד'.

[40] כה"ח סי' כ"ז ס"ק ה'.

[41] כה"ח סי' כ"ז ס"ק ד'.

[42] שו"ת תורה לשמה סי' ט'.

[43] שו"ע סי' כ"ז סעיף ט' והחונים עליו. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' א'.

[44] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' א'. כה"ח סי' כ"ז ס"ק ל"ח.

[45] שו"ע סי' כ"ז סעי' י' והחונים עליו. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ב'.

[46] שו"ע סי' כ"ז סעי' ב', י' והחונים עליו. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ג'.

[47] שו"ע סי' כ"ז סעי' א'. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ז'.

[48] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ז'. שו"ע סי' כ"ו סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק ל"א. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ט', י'.

[49] עפ"י בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ז'. שו"ע סי' כ"ו סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק ל"א. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ט', י'.

[50] שו"ע סי' כ"ו סעי' ו'.

[51] כה"ח סי' כ"ז ס"ק ו'.

[52] עפ"י כה"ח סי' תקס"ח ס"ק נ"ב וסי' של"ד ס"ק קנ"ב.

[53] שו"ע סי' כ"ו סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק מ"ט. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ד'.

[54] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' כ"ב. כה"ח סי' כ"ו ס"ק מ"ט.

[55] כה"ח סי' כ"ז ס"ק י"ב, י"ג.

[56] שו"ע סי' כ"ז סעיף ד'.

[57] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' י"ט. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ה'. כה"ח סי' כ"ו ס"ק ט"ו.

[58] כה"ח סי' כ"ו ס"ק כ"א.

[59] שו"ת יין הטוב סי' כ"ג.

[60] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' י"ט.

[61] שו"ע סי' ל"ד סעי' א'. בא"ח פרשת וירא סעי' כ"א.

[62] בא"ח פרשת וירא סעי' כ"א. קול יעקב סי' ל"ד ס"ק ד'.

[63] שו"ע סי' ל"ד סעי' ב'. בא"ח פרשת וירא סעי' כ"א.

[64] שו"ע סי' ל"ד סעי' ג'.

[65] מחזיק ברכה סי' ל"ד סעי' ב'. שו"ת חיים שאל ח"א סי' א' באורך.

[66] בא"ח פרשת וירא סעי' כ"א. קול יעקב סי' ל"ד ס"ק ד'. וכן משמע משו"ע סי' ל"ד סעי' ב' שעדיף להניח שניהם יחד.

[67] תהלים ל"ז, ל"ז.

[68] בא"ח פרשת וירא סעי' כ"א. קול יעקב סי' ל"ד ס"ק ד' (יש"ר אותיות רש"י).

[69] בא"ח פרשת וירא סעי' כ"א. קול יעקב סי' ל"ד ס"ק ד'.

[70] בא"ח פרשת וירא סעי' כ"א. סוד ישרים ח"ג סי' ז'. שו"ת חיים שאל ח"א סי' א'.

[71] שו"ע סי' כ"ה סעי' ט'. בא"ח פרשת וירא סעי' י'.

[72] בא"ח פרשת וירא סעי' י'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק ס"ג.

[73] כה"ח סי' כ"ה ס"ק ס"ד, ס"ה.

[74] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ה'.

[75] שו"ע סי' כ"ה סעיף י'. בא"ח פרשת וירא סעי' י'. עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ה'.

[76] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ה' בשם המלבי"ם.

[77] בית יוסף סי' כ"ה. עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ה'. כה"ח כ"ה ס"ק נ"ב.

[78] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ה'. קול יעקב סי' ל"ד ס"ק י"א.

[79] עפ"י רמב"ם הל' ברכות פ"ז.

[80] כה"ח סי' כ"ה ס"ק ל"ג.

[81] כה"ח סי' כ"ה ס"ק פ'.

[82] כה"ח סי' כ"ה ס"ק פ"א.

[83] כה"ח סי' כ"ה ס"ק פ"ב.

[84] שו"ע סי' כ"ח סעי' א' וסי' ל"ז סעי' ב'.

[85] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ג'. כה"ח סי' כ"ח ס"ק ב', ג'.

[86] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ז.

[87] שאגת אריה סי' מ' לדעת הרמב"ם.

[88] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ג'.

[89] שם.

[90] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ג'. רמב"ם הלכות תפילין פרק ד' הלכה י"ד.

[91] שו"ע סי' כ"ח סעי א'. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ג'. כה"ח סי' כ"ז ס"ק ד'.

[92] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י'. שו"ע סי' כ"ה סעי' י"ג. כה"ח שם ס"ק פ"ז, פ"ח.

[93] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"א. כה"ח סי' כ"ה ס"ק פ"ט, צ"א.

[94] דברים ו', ח'.

[95] מנחות ל' ע"א.

[96] במדבר ב', י'.

[97] שו"ע סי' כ"ח סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ה', ו', ז'. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ט'.

[98] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י'. כה"ח סי' כ"ח ס"ק ח'.

[99] שו"ע סי' כ"ח סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק י'. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י'.

[100] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י'. כה"ח סי' כ"ח ס"ק י'.

[101] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ט. אחרונים.

[102] שמות ט"ו, כ"ו.

[103] כה"ח סי' כ"ט ס"ק א', ב'.

[104] כה"ח סי' כ"ח ס"ק י"ב.

[105] שו"ע סי' ל"ח סעי' י"א. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ב'.

[106] כה"ח סי' כ"ה ס"ק צ"ג. משנ"ב שם ס"ק נ"ח.

[107] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ב'.

[108] כה"ח סי' כ"ה ס"ק צ"ד, צ"ה, צ"ו. בא"ח שנה שניה פרשת ויקרא סעי' י"ח.

[109] כה"ח סי' כ"ה ס"ק צ"ח.

[110] כה"ח סי' כ"ה ס"ק צ"ט. בא"ח שנה שניה פרשת ויקרא סעי' י"ז.

[111] שו"ע סי' כ"ח סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק י"ד. משנ"ב שם ס"ק ז'. עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ט'. אחרונים.

[112] שו"ע סי' כ"ה סעי' א'. בא"ח פרשת וירא סעי' ד', חיי שרה סעי' י"ד.

[113] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ט'.

[114] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ט"ו. כה"ח סי' כ"ח ס"ק י"א.

[115] כה"ח סי כ"ח ס"ק י'. משנ"ב שם ס"ק ט'.

[116] כה"ח סי' כ"ח ס"ק ט"ז. שו"ע יו"ד סי' ש"א סעי' ט'.

[117] שו"ע סי' ל' סעי' א'. בא"ח פרשת וירא סעי' י"א.

[118] שו"ע סי' ל' סעי' ה' והחונים עליו. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ו'.

[119] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ז'. כה"ח סי' ל' ס"ק י"ז.

[120] כה"ח סי' ל' ס"ק ז', י"ז.

[121] שו"ע סי' ל"א סעי' א'. כה"ח שם ס"ק א'. בא"ח פרשת וירא סעי' י"ב.

[122] שו"ע סי' ל"א סעי' ב'. בא"ח פרשת וירא סעי' י"ב.

[123] מנהגי ארץ ישראל (הרב טיקוצ'ינסקי) פרק י"ב סעי' ד'. מנהגי ארץ ישראל (הרב גליס) הלכות תפילין סעי' י"ב ובהערה שם.

[124] שימושא רבא – סדר הפרשיות כדברי רש"י, ושער הכוונות כתב שעולה כשתי הסברות (רש"י, ור"ת) ואינו אלא רק בזמן תפילת המנחה.

[125] בא"ח פרשת וירא סעי' כ"ג. כה"ח סי' כ"ה ס"ק ק' וסי' כ"ט ס"ק ב'.

[126] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ד'.

[127] שו"ע סי' ל"ח סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ה'. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ט"ז.

[128] שו"ע סי' ל"ח סעי' ב'. משנ"ב שם ס"ק ט'. כה"ח שם ס"ק ה'. שו"ע סי' ס"ו סעי' ב'.

[129] שו"ע יו"ד סי' שמ"א סעי' א'.

[130] שו"ע  יו"ד סי' שפ"ח סעי' א'.ושו"ע או"ח סי' ל"ח סעי' ה'. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ב.

[131] כה"ח סי' ל"ח ס"ק י"ד. משנ"ב שם ס"ק י"ט.

[132] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ב. שו"ע יו"ד סי' שפ"ח בפתחי תשובה ס"ק א'. משנ"ב סי' ל"ח ס"ק ט"ז. כה"ח שם ס"ק ט"ז.

[133] ארץ חיים יו"ד סי' שפ"ח עפ"י המאמר מרדכי ואוזן אהרן אות ת' סי' י"ז.

[134] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ב. עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' י"ג. כה"ח סי' ל"ח ס"ק ט"ו .

[135] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' י"ד. כה"ח סי' ל"ח ס"ק י"ט.

[136] שו"ע יו"ד סי' ת"ב סעי' ב'. כה"ח סי' ל"ח ס"ק כ'.

[137] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ט"ו. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ב. כה"ח סי' ל"ח ס"ק י"ח.

[138] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ב. כה"ח סי' ל"ח ס"ק כ"א.

[139] כה"ח סי' ל"ח ס"ק י"ב, י"ד.

[140] כה"ח סי' ל"ח ס"ק י', י"א.

[141] כה"ח סי' ל"ט ס"ק כ"ט, ל"א.

[142] כה"ח סי' כ"ה ס"ק ג', ד', ה'.

[143] ברכות י"ד ע"ב. בא"ח פרשת וירא סעי' ב'.

[144] כה"ח סי' כ"ה ס"ק כ"ח. משנ"ב שם ס"ק י"ד וסי' נ"ח ס"ק ה'. כה"ח שם ס"ק י"א.

[145] ע"פ שו"ע סי' ל' סעי' ב'.

[146] כה"ח סי' כ"ה ס"ק כ"ח.

[147] שו"ע סי' נ"ג סעי' ג' וסי' ס"ו סעי' ח'.

[148] שו"ע סי' כ"ו סעי' א' והחונים עליו.

[149] שו"ע סי' כ"ו סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ה'.

[150] שו"ע סי' כ"ו סעי' ב'.

[151] שו"ע סי' כ"ה סעי' י"ב. בא"ח פרשת וירא סעי' י"ד.

[152] תהלים י', ג'.

[153] כה"ח סי' כ"ה ס"ק פ"ה. כנסת הגדולה שם.

[154] בא"ח פרשת וירא סעי' י"ד. כה"ח סי' י"ד ס"ק כ"ז.

[155] שו"ע סי' מ"ב סעי' א'. עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ח'.

[156] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ח'. קול יעקב סי' מ"ב ס"ק ו'.

[157] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ח'. ועיין שו"ת הרדב"ז ב"א רפ"ו. קול יעקב סי' מ"ב ס"ק ט"ו, ל"ד.

[158] שו"ע סי' מ"ב סעי' ב'. עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ח'.

[159] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' ח'. קול יעקב סי' מ"ב  ס"ק ט', ט"ז.

[160] שו"ע סי' מ"ב סעי' ג'. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' כ'.

[161] שו"ע סי' מ"ב סעי' ג'. קול יעקב שם ס"ק ט"ו, ט"ז. משנ"ב שם ס"ק י"ב. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"ט, כ'.

[162] שו"ע סי' מ"ב סעי' ג'. קול יעקב שם ס"ק י"ז. משנ"ב שם ס"ק י"א.

[163] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"ט. קול יעקב סי' מ"ב ס"ק י"ט.

[164] שו"ע סי' מ' סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק ט"ז. משנ"ב שם ס"ק ד'. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ט"ז.

[165] שו"ע סי' מ' סעי' ב' וסי' ר"מ סעי' ו'. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ט"ז. כה"ח סימן מ' ס"ק ט"ז, טו"ב.

[166] כה"ח סי' ר"מ ס"ק מ"ה.

[167] שו"ע סי' מ' סעי' ב'. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"ד.

[168] עי' דרכי טהרה פרק כ"ב סעי' מ"ה (דרכי טהרה השלם פרק כ"ב סעי' מ"ח).

[169] כה"ח סי' ר"ם ס"ק נ"א.

[170] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ט"ו. כה"ח סי' מ' ס"ק ט'. משנ"ב שם ס"ק ז'.

[171] כה"ח סי' מ' ס"ק י"ד. משנ"ב שם ס"ק ד'.

[172] שו"ע סי' מ' סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק כ"ה. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ט"ז.

[173] כה"ח סי' מ' ס"ק כ"ו. משנ"ב שם ס"ק י"א.

[174] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ח"י. כה"ח סי' מ' ס"ק כ"ו. משנ"ב שם ס"ק י"א.

[175] שו"ע סי' מ"א סעי' א'. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"ח.

[176] שו"ע סי' מ"א סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ו'. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"ח.

[177] כה"ח סי' מ"א ס"ק ג'.

[178] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ח"י. אחרונים.

[179] כה"ח סי' כ"ה ס"ק כ"א.

[180] כה"ח סי' כ"ה ס"ק י"ז.

[181] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ח. כה"ח סי' מ' ס"ק ה' באורך. משנ"ב שם ס"ק ג'. שו"ת רב פעלים ח"א סי' ל"ג.

[182] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ח. כה"ח סי' מ' ס"ק ה', ז'.

[183] שו"ת חיים שאל ח"א סי' י"ב. מחזיק ברכה  סי' מ' אות ג', ואינו דומה לס"ת שנפל. כה"ח סי' מ' ס"ק ח'.

[184] כה"ח סי' מ' ס"ק ה'.

[185] כה"ח סי' מ' ס"ק ו'. אחרונים.

[186] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ג. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"ב. כה"ח סי' מ' ס"ק א'. משנ"ב שם ס"ק ב'.

[187] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"ב. כה"ח סי' מ' ס"ק א'.

[188] שו"ע סי' מ' סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ב'. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"ג.

[189] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"ג.

[190] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ה' בשם ספר חסידים סי' רע"ג.

[191] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ה' בשם כה"ח פלאג'י . שו"ע סי' קמ"ז סעי' ה'.

[192] עיין עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ה'.

[193] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"ד. עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ה'.

[194] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ה'.

[195] כה"ח סי' מ"ד ס"ק ג'.

[196] עפ"י עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ה'. אחרונים.

[197] כה"ח סי' כ"ה ס"ק ק"א.

[198] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' י"א. כה"ח סי' כ"ה ס"ק פ"ט וסי' ל"ח ס"ק ל"ב. מחזיק ברכה  סי' כ"ה אות טו"ב.

[199] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' א'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק צ"ב.

[200] כה"ח סי' כ"ז ס"ק צ"ב.

[201] כה"ח סי' כ"ה ס"ק צ"ט.

[202] שמות י"ג, א-י'.

[203] שמות י"ג, י"א-ט"ז.

[204] דברים ו' ד'-ט'.

[205] דברים י"א, י"ג-כ"א.

[206] בא"ח פרשת וירא סעי' כ"ה.

[207] שמות י"ג, ט"ז.

[208] עוד יוסף חי פרשת וירא סעי' י'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק כ"ז.

[209] שם.

[210] שו"ע סי' מ"ה סעי' א'.

[211] כה"ח סי' מ"ה ס"ק א'.

[212] כה"ח סי' מ"ה ס"ק ב'.

[213] כה"ח סי' מ"ה ס"ק ד'.

[214] כה"ח סי' מ"ה ס"ק ה'.

[215] שו"ע סי' ל"ב סעי' ל"ט.

[216] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ח'. שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ב'. קול יעקב סי' ל"ב ס"ק ק"פ. משנ"ב שם ס"ק קע"ג.

[217] עוד יוסף חי שם. אחרונים.

[218] עוד יוסף חי שם. שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ב'.

[219] עוד יוסף חי שם.

[220] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' ט'. קול יעקב סי' ל"ב ס"ק קפ"א. משנ"ב שם ס"ק קפ"א.

[221] שו"ע סי' ל"ג סעי' ג'. שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ב'.

[222] שו"ע סי' ל"ב סעי' מ' וקול יעקב שם ס"ק קפ"ג, וסי' ל"ג סעי' ג' וקול יעקב שם ס"ק י'. בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ד'.

[223] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י'. קול יעקב סי' ל"ב ס"ק קפ"ד.

[224] בא"ח פרשת חיי שרה סעי' ד'. קול יעקב סי' ל"ג ס"ק י"ג.

[225] עוד יוסף חי פרשת חיי שרה סעי' י"א. משנ"ב סי' ל"ב ס"ק קע"ח עפ"י הנוב"י.

[226] שו"ע סי' כ"ז סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק נ"ד. משנ"ב שם ס"ק מ"ד.

[227] שו"ע סי' ל"ט סעי' י'. קול יעקב שם ס"ק ל"ח.

[228] שו"ת רב פעלים ח"ד סי' ב'.

[229] שו"ע סי' ל"ג סעי' ה'. קול יעקב שם ס"ק ח"י. משנ"ב שם ס"ק כ"ו.

[230] שם.

[231] קול יעקב סי' ל"ג ס"ק כ"ג. משנ"ב שם ס"ק כ"ט.

[232] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ט'.