הגדרות
גדר "מוקצה מחמת חסרון כיס"
- חפץ שאדם מקפיד עליו שלא ייפגם ולכן מקפיד להשתמש בו אך ורק לשימושו המקורי ומקפיד שלא לעשות את השימוש הנ"ל בשבת וכדלהלן, או ששימושו המקורי הינו למלאכת איסור, ומקפיד שלא לעשות בהם שום שימוש אחר שיכול לעשות בשבת זו.
אסור לטלטל "מוקצה מחמת חסרון כיס" אפילו לצורך גופו, לצורך מקומו, לשמירה או לטלטל סתם ללא מטרה[1].
רוב בני אדם מקפידים ואחד לא
- חפץ שרוב בני אדם מקפידים לא לעשות בו שימוש אחר ואדם אחד אינו מקפיד עליו ועושה בו שימוש אחר, כגון אדם שיש לו סכין של מילה והוא משתמש בו לחתוך לחם – אין אותו החפץ "מוקצה מחמת חסרון כיס", ומותר לטלטלו בשבת[2].
הקצאת חפץ מערב שבת
- חפץ שיש לו דין של "מוקצה מחמת חסרון כיס" יכול אדם "להפקיע" דין זה ממנו אם יחשוב בערב שבת, שאם יזדקק לחפצים אלה בשבת ישתמש בהם. ולמרות שעדיין לא השתמש בהם ולא עשה שום פעולה שמלמדת על כוונתו להשתמש בהם, פקע מהם דין "מוקצה מחמת חסרון כיס". ומכל מקום , מובן מאליו שצריך לרצות באמת להשתמש בהם במקרה הצורך, ולא לחשוב כך רק כדי להפקיע מהם דין "מוקצה"[3].
דוגמאות
סכינים מיוחדים
- סכין של שחיטה, סכין של מילה, וכדו' הרי הם "מוקצה מחמת חסרון כיס" ואסור לטלטלם בשבת, כיון שאדם מקפיד עליהם שלא ייפגמו, ועל כן מקפיד להשתמש בהם אך ורק לשימושם המקורי ולא לשום שימוש אחר[4].
מכשירים אלקטרונים
- מכשיר אלקטרוני שמקפידים להשתמש בו אך רק לתשמישו המיוחד, כגון: מצלמה, טייפ, מחשב נייד וכדו'[5], הרי הוא "מוקצה מחמת חסרון כיס" ואסור לטלטלו בשבת.
ניירות מיוחדים
- נייר מכתבים, מעטפות, אגרות אויר ריקות (שעדיין לא כתבו בהן), דינם תלוי בדעת האדם: אם אדם מקפיד להשתמש בהם רק לתשמישם המיוחד, הרי הם "מוקצה מחמת חסרון כיס" ואסור לטלטלם[6].
אמנם, ניירות שעושים בהם גם שימושים אחרים, הרי הם כלי שמלאכתו לאיסור[7].
מספריים
- מספריים של ספר שהן חדות במיוחד או מספריים מיוחדות לתפירה, דינן תלוי בדעת האדם: אדם שמקפיד לא להשתמש בהם שום שימוש אחר הרי הן "מוקצה מחמת חסרון כיס", ואם אינו מקפיד, אינן "מוקצה מחמת חסרון כיס". ולכן, לאדם שאינו מקפיד לעשות בהן מלאכה אחרת – מותר לגזור בעזרתן קצה של שקית חלב בשבת באופן שאינו עושה פתח יפה, אך לאדם המקפיד עליהן – אסור[8].
כלים המיועדים לסחורה
- כלים שמיועדים לסחורה שאינו משתמש בהם שמא יפגמו – אסור לטלטלם בשבת משום "מוקצה מחמת חסרון כיס"[9], ואף שמדובר בצלחות, כוסות וכדו' – אסור לטלטלם אפילו הוא צריך להם לצורך סעודות שבת, כיון שכאשר עומדים לסחורה מקפיד עליהם שלא יפגמו, הרי הם "מוקצה מחמת חסרון כיס"[10].
אמנם, סוחר שמשתמש בסחורה שבחנותו לצרכיו הפרטיים ואינו חושש (מירידה בערכם ומוכרם לאחר השימוש בהם) – אין החפצים הללו מוקצה ומותר לטלטלם בשבת[11].
כלים המיועדים למתנה
- דין זה שייך גם בשאר בני אדם שאינם סוחרים, כגון: כלים חדשים שאדם שומר בביתו כדי לתת כמתנה [כגון: מפת שולחן וכדו'], שהוא מקפיד לא לעשות בהם שום שימוש כדי שיוכל לתתם במתנה כחדשים, הרי הם "מוקצה מחמת חסרון כיס"[12]. אמנם, אדם שיש לו בבית כלים חדשים – מותר לו לחדשם בשבת[13].
כלים שעומדים להשכרה/להשאלה
- מותר לטלטל בשבת כלים שעומדים להשכרה או להשאלה, ואין הם נחשבים "מוקצה מחמת חסרון כיס". ולכן מותר לבעל עסק שמשאיל או משכיר כלים, להשאילם בשבת[14].
- דין מאכלים המיועדים לסחורה – ראה לעיל …או לקמן בפרק ….
נסרים של בעל הבית
- נסרים של בעלי בתים שאינם עומדים לסחורה – מותר לטלטלם בשבת. אמנם, אם הם חלקים ומיועדים לשימוש מסוים, כגון: לצורך בנין – הרי הם "מוקצה מחמת חסרון כיס" ואסורים בטלטול[15].
נסרים של אומן
- נסרים של אומן – אסור לטלטלם בשבת, אלא אם כן חשב מבעוד יום להשתמש בהם בשבת[16].
מצה בערב פסח
- אסור לטלטל מצה שמורה עבודת יד בערב פסח שחל בשבת, כיון שהיא דבר חשוב ויקר ומקפיד לא להשתמש בה בשבת[17]. על כן, המתארח אצל אחרים בליל הסדר צריך להעביר אליהם את המצה כנ"ל בערב שבת [מעבר לכך אסור להעבירה אליהם בשבת משום "מכין משבת לחול"[18]]. אמנם, אדם ששכח להעביר את המצה בערב שבת – יכול לסמוך על המקילים ולטלטלה בשבת עצמה בתנאי שבדעתו גם כדי לתת חלק ממנה לקטנים (שאינם מבינים את סיפור יציאת מצרים) בשבת[19].
טלטול מצת מכונה
- מצת מכונה אפילו שהיא שמורה – מותר לטלטלה, כיון שאין אדם מקפיד עליה מלהאכילה לילדים קטנים (שאינם מבינים את סיפור יציאת מצרים) בשבת, וכל שכן מצה רגילה שמותר לטלטלה[20].
כלי פסח
- אסור לטלטל בשבתות השנה כלים של פסח המאוחסנים בארון, משום שאדם מקפיד לא להשתמש בהם משך כל השנה, ועל כן הם "מוקצה מחמת חסרון כיס"[21]. וכן אסור לטלטל בפסח את כלי החמץ המאוכסנים בארון[22].
סכין של מילה
- למרות שסכין של מילה נחשב כ"מוקצה מחמת חסרון כיס", כיון שמקפידים שלא להשתמש בו שימוש אחר, מ"מ מותר למוהל שהוזמן לכמה בריתות ביום שבת, לטלטל את סכין המילה ממקום ברית אחד למקום ברית אחר.
- מוהל שנמצא בברית מילה ואין לו ברית מילה נוספת אחר כך, מעיקר הדין מותר לו לטלטל את הסכין כדרכו בביתו (באופן שיש עירוב). אך למעשה נהגו המוהלים להחמיר באחד מהאופנים הבאים: א. יש נוהגים שלאחר המילה שומטים את הסכין כך שיפול לרצפה, ואחר כך מבקשים מילד קטן להרים את הסכין. ויש ששומטים את הסכים ובאים במוצאי שבת לקחתו משם.
הנכון לנהוג הוא – שיניחו המוהלים לפני שבת שעון זהב בקופסא שבה מונחת הסכין, ואז חל על הקופסא דין של בסיס לדבר האסור והמותר, ואחר שיסיימו את המילה, יניחו את הסכין בקופסא ויכולים לקחתה לביתם[23].
[1] כתוב בגמ' שבת (קכ"ג ע"ב): "רבי יוסי אומר: כל הכלים ניטלין, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה". ופרש"י (שם ד"ה "ויתד של מחרישה")- הוא כלי גדול העשוי כסכין שבו עושין חריץ של תלם המענה, וכו', דהנך קפיד עלייהו, ומייחד להם מקום, דלא חזו למלאכה אחרת". ראה בב"י (סי' ש"ח). וכתב השו"ע (שם סעי' א'): "כל הכלים נטלים בשבת חוץ ממוקצה מחמת חסרון כיס, כגון: סכין של שחיטה או של מילה, ואיזמל של ספרים, וסכין של סופרים שמתקנים בהם הקולמוסים, כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר – אסור לטלטלו בשבת, ואפילו לצורך מקומו או לצורך גופו". וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ב'-ג'): "ר"ל שמחמת חשש הפסד הוא מקפיד עליהם שלא לטלטלם, ומקצה אותם מדעתו … וה"ה שארי דברים שמקפיד עליהם שלא להשתמש בהם תשמיש אחר כדי שלא יתקלקלו". וכ"כ בבא"ח (ש"ש פרשת מקץ סעי' ה') ובכה"ח (שם ס"ק ט').
[2] כתב המשנ"ב (סי' ש"ח ס"ק ו'): "ואם הוא אינו מקפיד – לא הוי לדידיה מוקצה מחמת חסרון כיס", וכן כתב הכה"ח (סי' ש"ח ס"ק ט', י"ד).
[3] וכתב שו"ע הרב (סי' ש"ח סעי' ד'): "כל הכלים שהם עומדים לסחורה והוא מקפיד עליהם שלא להשתמש בהם שום תשמיש, אף על פי שאינם כלים היקרים ביותר, ואין צריך לומר כלים היקרים ביותר, אף על פי שאינן לסחורה אלא שמלאכתם לאיסור ומקפיד עליהם מלהשתמש בהם תשמיש אחר שלא יפחתו דמיהם – אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך מקומו, דהיינו שצריך להשתמש איזה תשמיש במקום שכלי זה מונח שם או לצורך גופו, דהיינו שנמלך להשתמש איזה תשמיש בגוף כלי זה. והוא שנמלך כן משחשכה, אבל אם נמלך כן מבעוד יום – מותר לטלטלו, שמחשבה מועלת למוקצה, כמו שיתבאר". וכתב הבא"ח (ש"ש פרשת מקץ סעי' ה'): "אבל אם יחדם לכל אלו הנזכרים מערב שבת למלאכת היתר – מותר".
[4] שו"ע (סי' ש"ח סעי' א').
[5] ראה בהערה הקודמת.
[6] כתב המג"א (סימן ש"ח ס"ק י'): "כתוב בשלטי גבורים פרק ח' דנייר חלק הוי מוקצה. ונראה לי דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס, דכיון דעומד לכתיבה קפיד עלייהו". וע"ע הגר"ז (סי' ש"ח סעי' ו'), באר היטב (שם ס"ק ט'). וכתב הבא"ח (ש"ש פרשת מקץ סעי' ה'): "וכן נייר חלק אם הוא חשוב מאד שהוא מיוחד לכתוב בו אגרות דוקא, ואין משתמשין בו תשמיש אחר לכרוך בו איזה דבר, דינו ככלים הנזכר ואסור לטלטלו", וראה כה"ח (שם ס"ק מ"א).
[7] ראה בהערה הקודמת. כתב הרמ"א (סימן ש"ח סעי' א'): "וה"ה כלים המיוחדים לסחורה ומקפיד עליהם". וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ג'): "אבל אם אינו מקפיד עליו – שרי", וראה במשנ"ב שם (ס"ק ו'). וכתב כה"ח שם (ס"ק י"ד) על דברי השו"ע: "ואפשר דלשון 'במקום שאין מקפידין' שכתב מגן אברהם הוא לאו דוקא, דאפילו מקפידין באותו מקום, אותו אדם שאינו מקפיד עליו – מותר. מחצית השקל. וכן משמע באשל אברהם אות ב'".
[8] כתב השו"ע (סי' ש"ח סעי' א'), וז"ל: "כל הכלים ניטלים בשבת חוץ ממוקצה מחמת חיסרון כיס, כגון: סכין של שחיטה או של מילה וכו' כיון שמקפידים שלא לעשות בהם תשמיש אחר – אסור לטלטלו בשבת, ואפי' לצורך מקומו או לצורך גופו". וכתב המשנ"ב שם (ס"ק ג'): "וה"ה שארי דברים שמקפיד עליהם שלא להשתמש בהם תשמיש אחר כדי שלא יתקלקלו, כגון: מגרה גדולה שמנסרין בה את הקורות או סכין של רצענים או נייר חלק שעומד לכתיבה, כמו שכתבו הפוסקים וכל כה"ג".
[9] כתב הרמב"ם (הלכות שבת פרק כ"ה הלכה ט'): "כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו, כגון: כלים המוקצים לסחורה וכלים היקרים ביותר שמקפיד עליהן שמא יפסדו – אסור לטלטלן בשבת, וזה הוא הנקרא: מוקצה מחמת חסרון כיס". והביאו הב"י (סי' ש"ח), וכתב: "וצריך לומר דהא דכתב הרמב"ם דכלים המוקצים לסחורה אסור לטלטלן, היינו דוקא כשמקפיד עליהם שמא יפסדו, ומשום הכי אף על פי שאינם יקרים ביותר, כיון שהם מוקצים לסחורה – אסור לטלטלם, ד'שמקפיד עליהם שמא יפסדו' דקתני קאי גם לכלים המוקצים לסחורה, הא אם אינו מקפיד עליהם אף על פי שהם מוקצים לסחורה – מותר לטלטלם, וכדברי הרב המגיד". וראה ברמ"א (סי' ש"ח סעי' א') ובבא"ח (ש"ש פרשת מקץ סעי' ח').
[10] ראה בהערה הקודמת. וכתב הכה"ח (סי' ש"ח ס"ק ט"ז): "ואפילו כלי סעודה כגון: קערות וכלי זכוכית וסכינים".
[11] משנ"ב (סי' ש"ח ס"ק ז'): "שלא להשתמש בהם כדי שלא יתקלקלו. אבל אם אינו מקפיד עליהם, אף שהם מיוחדים לסחורה, ונתנם באוצר – ג"כ שרי לטלטל", וכן כתב כה"ח (שם ס"ק ט"ו-ט"ז) ובבא"ח (ש"ש פרשת מקץ סעי' ח').
[12] ראה בהערה הקדמת ובהערה 8-9.
[13] כיון שדעתו של אדם להשתמש גם בכליו החדשים.
[14] וכתב כה"ח (סי' ש"ח ס"ק ט"ז), על הדין של כלים העומדים לסחורה: "ונ"ל דדוקא בחנוני שאין דרכו להשאיל כלים, אבל מי שדרכו להשאיל כלים חדשים – אין בהם מוקצה, אף על פי שנתנן לאוצר שהרי אינו מקפיד עליהם. חיי אדם כלל ס"ה אות ג' ד"ה פן ז'", וראה בהרחבה בפרק ע"ב סעי' א'-י' בדרכי השאלה בשבת.
[15] כתב השו"ע (סימן ש"ח סעי' כ"ו): "נסרים של בעה"ב – מותר לטלטלן; ושל אומן – אסור, אא"כ חשב עליהם מבע"י ליתן עליהם פת לאורחים או תשמיש אחר". וביאר העולת שבת (סימן שח ס"ק נ"ג): "הטעם משום דסתמן להשתמש בהם הם עומדים ותורת כלי עליהם, ואומן כיון שקנה סתם הוקצו למלאכתו, ולפיכך בעינן דוקא שיחשב עליהם מבעוד יום".
וכתב הבא"ח (ש"ש פרשת ויגש סעי' ב'): "נסרים העומדים לבנין, אם החליקם ברהטני – אסור לטלטלם, דקפיד עלייהו שלא יתלכלכו אם ישתמש בהם, ולכן מוקצים הם, אבל אם לא החליקם ברהטני – שרי לטלטלם. ומיהו אם מקפיד עליהם שלא להשתמש בהם פן יתעקמו ויתקלקלו, כגון שהם קלים וחשובים, אז אפילו לא החליקם ברהטני – אסור לטלטלם, ואם חשב עליהם מבע"י להשתמש בהם – מותר, ועיין אחרונים ז"ל".
[16] ראה בהערה הקודמת. והטעם שנאסר כתב כה"ח (שם ס"ק קע"ה): "דסתמן להשתמש בהן הן עומדים ותורת כלי עליהן, אבל של אומן – אסור, שהקצן למלאכתו. לבוש. ובש"ס שם הטעם משום דקפיד עלייהו האומן שלא יתקלקלו. אליה רבה אות נ"ט". וראה במשנ"ב שם (ס"ק ק"ט) שכתב הטעם משום דקפיד בהו.
[17] מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק י' סעי' ע"א).
[18] ראה שו"ע (סי' שכ"ג סעי' ו'). וראה בהרחבה בפרק … הכנה משבת לחול.
[19] וכתב הפרי מגדים (אשל אברהם סימן תמ"ד ס"ק א'): "יראה דמצות מצוה אסור לטלטל בשבת ערב פסח, דאסור באכילה מדרבנן בערב פסח, הוה מוקצה, ושאר מצה יכול ליתן לעופות או לעכו"ם, מה שאין כן זו אין רוצה". וכתב כה"ח (סי' ש"ח ס"ק מ"ב): "והביאו הפתח הדביר (את הפמ"ג) בסימן זה אות ד', וכתב דלפי זה לא יפה הם עושים המשלחים בשבת זה שמורות שעושים לצורך אחרים לסדר הלילה, דמטלטלין מוקצה בשבת, יעו"ש. מיהו מה שכתב דמדברי מרדכי משמע דגם שאר מצות הוו מוקצה, כיון דלא חזו למיכל לאותו שבת וכו' יעו"ש, נראה דחזו למיכל לתינוקות שאינן יודעין מה שמספרים בלילה וכו' כמ"ש סימן תע"א סעיף ב' בהגה יעו"ש, ואם כן כיון דחזו למיכל התינוקות לא הוו מוקצה, אבל מצת מצוה כיון דבעי להו לסדר הלילה וחס עליהם מליתן לתינוק הוו מוקצה. ועל כן נראה דהוא הדין במצת מצוה אם יש לו הרבה ממה שצריך לסדר הלילה ואינו חס עליהם מליתן מהם לתינוק דלא הוו מוקצה". וראה באשל אברהם (בוטשאטש) (סוף סימן ש"ח), ועל כן בשעת הדחק יש להקל, רק שצריך שיהיה בדעתו לתת ממנה לילדים הקטנים שלא יהיה מכין משבת לחול.
[20] מאמר מרדכי (למועדים ולימים פרק י' סעי' ע"א).
[21] משום שהוא מסיח דעתו מהם למשך כל השנה ומקפיד שלא להשתמש בהם הוי כמו מוקצה מחמת חיסרון כיס, ראה ברמב"ם (הלכות שבת פרק כ"ה הלכה ט') ובשו"ע (סי' ש"ח סעי' א').
[22] והטעם – שאע"פ שמכר רק את החמץ שבלוע בכלים ולא את הכלים, בכל זאת אדם מקפיד שלא להשתמש בכלים אלו כיון שבלוע בהם חמץ (עיין שו"ע סי' תנ"א).
[23] וראה בהרחבה מאמר מרדכי, שבת חלק חמישי, פרק ברית מילה בשבת.
