פרק צ"ג – השחלת חוטים ושרוכים בשבת

הקדמה

השחלת שרוכים בנעליים ובבגדים הובאה בפוסקים כפעולה שאדם העושה בשבת עלול לעבור על אחד או יותר משלושה איסורים שונים:

• איסור משום "תיקון מנא" – תיקון כלי.
• איסור משום טרחה.
• איסור משום חשש קשירה.

כפי שיתבארו לקמן.

שרוכי נעליים

נעל חדשה

• אסור להשחיל שרוך בנעל חדשה בפעם הראשונה בשבת, משום שהשרוך מתבטל לנעל והוי "תיקון כלי" לנעל[1].

נעל ישנה

• שרוך חדש שמעולם לא הושחל בנעל קודם לכן – אסור להשחילו אף בנעל ישנה שהושחלו בה שרוכים בעבר, משום תיקון כלי לנעל^[2], ויש אוסרים משום תיקון כלי לשרוך^[3].

שרוך שאינו מתאים

• יש מתירים[4] להשחיל אפילו בנעל חדשה שרוך שאינו מתאים לנעל [כגון: שרוך אדום לנעל שחורה], כיון שברור שיוציאו שרוך זה מן הנעל, ולכן אין הוא מתבטל בנעל, ואין בכך תיקון כלי לנעל[5].

שרוך מתאים כיום

• יש מתירים להשחיל בנעליים המיוצרות כיום אפי' שרוך חדש שמתאים לנעל, כיון שנעליים שמיוצרות כיום ניתן לנעלם בשעת הדחק אף בלא שרוך. ועל כן, לשיטתם אין בהשחלת השרוך משום תיקון כלי לנעל. ויש אומרים ששרוכים המיוצרים בימינו, מיועדים לכך מעיקרא ולכן אין בהשחלתם בפעם הראשונה משום "תיקון כלי" לשרוך[6], ומכל מקום, סומכים אנו על דעות אלו רק כשאין דרך אחרת[7].

חוט או חבל בנעל

• בעבר היו קושרים את הנעליים בחוט ובחבל שהיו מיועדים גם לשימושים אחרים ולאו דווקא בשרוכים, וממילא השחלתם בנעליים הייתה תיקונם ככלי לעניין זה. ולכן פעולה זו אסורה בשבת משום מתקן מנא, ועל כן גם כיום הדבר אסור בשבת[8].

הכנת שרוכים

• כדי לצאת ידי כל הדעות, טוב לקנות כמה שרוכים ולהשחילם בנעל כלשהי ביום חול כדי לעשותם כלי קודם השבת [ובתנאי שהחורים רחבים, ואין טרחא בהשחלתם, וכמבואר להלן סעי' ח']. עצה זו חשובה במיוחד לאדם שיש בביתו ילדים קטנים המרבים לקרוע את שרוכי הנעליים^[9].

שרוך שיצא מן הנעל

• שרוך ישן שהושחל בנעל ויצא ממנה החוצה – מותר לכל הדעות להשחילו בנעל שנית בשבת אם הוא שלם ונוח להשחלה[10].

נקב צר

• נעל שנקב השרוכים שבה צר – אסור להשחיל בה שרוך חדש, גם משום טרחה, כיון שיש בהשחלת השרוך טרחה^[11].

שרוך ישן בנקב צר

• שרוך שהיה מושחל בנעל ויצא ממנה החוצה והיה נקב הנעל צר – יש טרחה בהשחלתו מחדש בנקב, ולכן אסור להשחילו שנית אפילו שהשרוך אינו חדש ושכבר היה מושחל בנעל בעבר.

קצה שרוך שאינו מצופה פלסטיק

• שרוכים שאין בקצותיהם שעווה, פלסטיק או מתכת כדי להקל על השחלתם בנקב הנעל [כגון: שנקרעו וממילא אין בקצה ציפוי כנ"ל], וקשה להשחילם שנית בנקב – אסור להשחילם בנעל בשבת, משום טרחה. ואם הנקב רחב וניתן להשחיל את השרוך בנקב בלי טרחה – מותר להשחילם אפילו שאין ציפוי בקצה השרוך[12].

שרוך שרגיל לקשרו

• שרוך שאדם רגיל לקשרו בחול [קשר האסור בשבת] – אסור להשחילו בנעל בשבת אפילו אם מתכוון לא לקשרו, שמא ישכח ויקשרו [אפילו אם היה הנקב בנעל רחב]^[13].

בגדים

גומיה חדשה בבגד

• אסור להשחיל גומיה חדשה בלולאה של מכנסי פיג'מה, בגדים פנימיים וכדו' בשבת, מכמה טעמים : א. משום "תיקון כלי". ב. משום טרחה, כיון שהפתח צר. ג. משום חשש קשירה, כיון שרגילים לקשור את קצה הגומי ויש בזה חשש איסור קשירה[14].

 גומיה ישנה בבגד

• גומיה שהייתה מושחלת בבגד כנ"ל ויצאה ממקומה – אסור להשחילה בבגד שנית, משום טרחה[15].

שרוך של כובע

• כובע מעיל שמושחל לאורכו שרוך ונשמט השרוך מן הכובע – מותר לחברו לסיכת בטחון ולהשחילה בתעלת הכובע אך ורק אם התעלה רחבה מאוד, אך אם התעלה צרה והסיכה עוברת בה בקושי ובכוח – אסור להשחילה בשבת. ומכל מקום, אם רגילים לקשור את קצה השרוך – יש בזה חשש איסור קשירה, ואסור בכל אופן[16].

חגורה במכנסיים

• מותר להשחיל חגורה בלולאות המכנסיים, בין אם זו חגורה ישנה ובין אם חדשה[17], בין אם הושחלה חגורה במכנסיים אלה בעבר ובין אם לא הושחלה בהן חגורה מעולם, וטעם הדבר הוא: כיון שחגורה אינה מתבטלת למכנסיים, שהרי מכניסים ומוציאים את החגורה מן המכנסיים תדיר, ולכן אין בכך תיקון כלי, וכיון שלולאות המכנסיים רחבות אין בכך טרחה[18].

אבזם חגורה שהשתחרר

• אבזם הקבוע בראש החגורה שהשתחרר [באופן ששיני האבזם תקועות בחגורה ויצאו ממנה בשבת] – אסור להדקו בשבת, משום "מתקן מנא". וכל שכן שאסור לשחררו ממנה על מנת להאריך או לקצר את החגורה[19].

השחלת חרוזים

• אסור להשחיל חרוזים על חוט, חבל וכדו' בשבת מדין "בונה"^[20], ופעמים גם מדין "קושר", ואין להתיר בכל גוונא. ויש להשגיח שגם ילדים קטנים וילדות קטנות לא ישחקו בהשחלת חרוזים בשבת.

מילוי כרים וכסתות

• כרים וכסתות [שק עשוי בד או חומר סינטטי מלא בצמר גפן, צמר כבשים, סמרטוטים, ספוגים או כל חומר אחר] – אסור למלאותם בשבת, משום עשיית כלי, כיון שעצם מילוי השק יוצר כלי שלא היה קיים קודם לכן^[21].

הוצאת תכולת כרים וכסתות

• אסור להוציא מילוי של כרים וכסתות כנ"ל מתוכם בשבת, כיון שבהוצאת המילוי מתקלקל הכלי והוי כמו סתירת הכלי[22].

החזרת מילוי כרים וכסתות

• כרים וכסתות שנפרמו ויצא המילוי מהם החוצה – מותר להחזירו לתוכם בשבת, כיון שהיו כלים קודם לכן, ומילויים מחדש לא מהווה יצירת כלי חדש[23].

[1] ראה בגמ' (שבת מ"ח ע"א), תוס' (שם ד"ה "הא בחדתי והא בעתיקי") שאם הוי חדש חשיב כמתקן מנא, ב"י (סי' שי"ז ד"ה "כתוב בתשובה אשכנזית"), מג"א (שם ס"ק ז'), וז"ל: "אבל במנעל חדש – אסור ליתן הרצועות בשבת דמתקן מנא. וה"ה בסרבל או במכנסים, אבל אבנט – שרי להכניס במכנסים, דלא מבטיל ליה התם ועשוי להכניס ולהוציא תדיר, לא מקרי מתקן מנא (ב"י ססי' זה). וא"כ אסור להכניס משיחה לשם דמבטל ליה התם", עכ"ל. ביאור הדברים הוא ששרוך שמכניסים לנעליים נשאר שם עד כלותו, אבל חגורה לא נשארת שם תמיד, אלא מוציא אותה מדי מוצאי שבת כדי להעבירה למכנסים של יום חול למחרת, ועל כן אין איסור של מתקן מנא. ועיין שם (ס"ק ז'-ט', י"א). וכתב הגר"א: "עיין בתוס' פרק י"ב ועיין בגמרא שלנו ריש פרק ד' שאמר רב חסדא שרי לאהדוריה, ומחלק התוס' בין עתיקי לבין חדשי, ועיין שם משם הגאונים". וע"ע לגאון (שם ס"ק י"ט-כ'). וראה באר היטב (שם ס"ק ד'), משנ"ב (שם ס"ק ט"ז), כה"ח (שם ס"ק ל"ד).

[2] ראה משנ"ב (סי' שי"ז ס"ק י"ח), כה"ח (שם ס"ק ל"ה).

[3] מפני שאף שמיועד לנעליים, אבל רק עכשיו כשמשחילו לנעל נותן לו שם "שרוך של נעליים", וע"ע באליה רבה (שם ס"ק ז').

[4] ראה קצות השולחן (ח"ו סי' קמ"ו סעי' ב') ובדי השולחן (שם ס"ק ג') בסופו.

[5] עיין משנ"ב (סי' שי"ז ס"ק ט"ז).

[6] הדעה המקילה סוברת שא"א לומר שיש בזה תיקון של השרוך, מפני שסתמו מיועד לנעליים, וראה קצות השולחן (סי' קמ"ו) ובדי השולחן (שם ס"ק ב').

[7] כי סתם אדם לא ילך ברחוב בלי שרוכים, כי זה בושה בשבילו, וגם לא נעים ולא נוח לו ללכת בלי שרוכים.

[8] עיין במשנ"ב (סי' שי"ז ס"ק ט"ז): אבל במנעל חדש – אסור ליתן הרצועות בשבת, אפילו אם הנקב רחב, דמתקן מנא. וה"ה בסרבל או במכנסים חדשים – אסור להכניס שם רצועות או משיחה, דמבטל ליה התם ומקרי מתקן מנא, אבל אבנט – שרי להכניסו אפילו במכנסים חדשים, דלא מבטל ליה התם והוא עשוי להכניס ולהוציא תדיר.

[9] עיין לשו"ע (סי' שי"ז סעי' ב'), באר היטב שם (ס"ק ד'), כה"ח שם (ס"ק ל"ה), משנ"ב שם (ס"ק י"ח), ועיין לגאון שם (ס"ק י"ט, כ').

[10] הגמ' (שבת מ"ח ע"א) מביאה חילוק דין זה, וז"ל: "רב חסדא שרא לאהדורי אודרא לבי סדיא בשבתא. איתיביה רב חנן בר חסדא לרב חסדא: מתירין בית הצואר בשבת אבל לא פותחין, ואין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. לא קשיא, הא – בחדתי, הא – בעתיקי. תניא נמי הכי: אין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. נשרו – מחזירין אותן בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב". וכן פסק השו"ע (סי' ש"מ סעי' ח'). וממילא ה"ה בשרוך נעליים שאם הוא ישן, לא נחשב כמתקן כלי.

[11] ראה ברמ"א (סי' שי"ז סעי' ב'): "ודוקא שיוכל להחזירו בלא טורח, אבל אם צריך טורח לזה – אסור, דחיישינן שמא יקשור". ובמשנ"ב (שם ס"ק כ'): "ובמקום שהנקב צר, אפילו במקום שאין רגילים לקשור – אסור, דצריך טורח". וראה בכה"ח (שם ס"ק ל"ז) בשם התוס' והרא"ש בהדיא. ובמג"א כתב שהוא טעות סופר ברמ"א ויש לאסור בכל גווני במקום שיש טורח. וראה בא"ר שכתב שבכל אופן טוב להחמיר. וע"ע בא"ח (ש"ש פרשת כי תשא סעי' ז').

[12] וצריכים להזהר שמבלי משים מרטיבים את קצותם במים, או שמגלגלים אותם שיהיו דקים, וזה בודאי אסור, וכפי שנתבאר בפרק פ"ד "בנין וסתירה בכלים" סעי' כ"ו, ס"ב.

[13] הובא לעיל (הע' א' וי') החילוק בין עתיקי לחדתי. וכתבו תוספות (שבת מ"ח ע"א ד"ה "הא בחדתי"), וז"ל: "אומר ר"י: שאם נתקו חוטי הסרבל, אם הנקב רחב ויכול להכניסם בלא טורח – שרי כיון דעתיקי, ובלבד שיתנם בענין זה שלא יהא לחוש שמא יתקע, דבעניין שהוא רגילות לתקוע ולקשור נראה דאסורין להחזיר כדאסרינן בריש כל הכלים (שבת קכ"ב ע"ב) החזרת שידה תיבה ומגדל גזירה שמא יתקע". ומרן פסק בשו"ע  (סי' שי"ז סעי' ב'), וז"ל: "נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל או שנשמט רוב הרגל – מותר להחזיר הרצועות למקומם, ובלבד שלא יקשור. הגה: ודוקא שיוכל להחזירו בלא טורח, אבל אם צריך טורח לזה – אסור, דחיישינן שמא יקשור". וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק כ'), ז"ל: "בלא טורח – דהיינו שהנקב רחב. והאחרונים השיגו ע"ז דאפילו הנקב רחב – אסור במקום שרגילים לקשור, דחיישינן שמא יקשור. ובמקום שהנקב צר, אפילו במקום שאין רגילין לקשור – אסור, דצריך טורח. וא"כ ברצועות שלנו במנעלים ובמכנסים דרגילין לקשור בראשן אפילו אם הנקב רחב אסור להחזירן". ועוד האריך בבה"ל (שם ד"ה "ודוקא"), ז"ל: "עיין במ"א וט"ז שהשיגו ע"ז וכתבו דט"ס הוא. ומפני חומר הקושיא אפשר קצת לתרץ, דאף דבד"מ הארוך העתיק דברי התוספות והרא"ש עי"ש בהגהותיו, פה חזר מזה וסתם להלכה כדעת הגהות מרדכי בפרק במה טומנין, דז"ל: 'פסק רשב"ם דרצועות מקטורן וכו' ובלבד שיהא שם באותו ענין שלא נצטרך לחוש שמא יתקע, כגון שהנקב גדול שיכול להחזיר בלא טורח', אלמא דס"ל דבמקום שהחזרה הוא בלא טורח, תו לא חיישינן שיבוא לקשרו ולהדקו [ומה שמצויין תוספות והרא"ש אין הציונים מהרמ"א בעצמו כידוע]. ומקור לסברא זו נראה שיצא להגהות מרדכי ממה דאמר שם בגמרא מ"ז ע"ב דאם היה רפוי – מותר, דלא גזרינן ביה שמא יתקע, ע"ש בר"ן וריטב"א. ולדברי התוספות דס"ל דאפילו בנקב רחב יש חשש שמא יתקע, ע"כ דס"ל דשם אין רגילות לתקוע, עיין בהג"א שם. ועיין בא"ר שכתב דגם מדברי מרדכי ואגודה משמע דס"ל דברחב תו לא חיישינן שיבוא לקשרו. ומ"מ למעשה נראה דאין לזוז מדברי התוספות והרא"ש, דאפילו הנקב – רחב אסור במקום שרגילין לקשור, וכמו שהעתקתי במ"ב בשם האחרונים, שגם הטור ורבינו ירוחם העתיקו שיטת התוספות והרא"ש לדינא".

[14] ראה ברמ"א (סי' שי"ז סעי' ב'), ז"ל: "הגה: ודוקא שיוכל להחזירו בלא טורח, אבל אם צריך טורח לזה – אסור, דחיישינן שמא יקשור". וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק כ'), שהשיגו דאפי' הנקב רחב – אסור אם רגילים לקשור, ועוד עיין בבה"ל (שם ד"ה "ודוקא") שהאריך בזה, והובא לעיל הערה קודמת.

[15] כפי שנתבאר לעיל (סעי' ח' הע' י"א). וז"ל הבא"ח (ש"ש פרשת כי תשא סעי' ז'): "יש שאוסר להחזיר רצועות המכנסים וכדומה שנשמטו אם הנקב צר וצריך טורח. וכן יש מי שאומר אם המכנסים חדשים – אסור להכניס בהם הרצועה אם בדעתו לבטלה שם דהו"ל  מתקן מנא". עכ"ל.

[16] ואפילו אם רק יקשור קשר וחצי, קשר ועניבה – גם כן אסור, וראה בפרק צ"א "קושר ומתיר" סעי' י'.

[17] אדם שקנה חגורה חדשה, והוא רוצה ביום שבת לחדש את החגורה – אם היא עשויה מעור, אין בה דין "שהחיינו" כי על עור לא מברכים "שהחיינו", ואם היא עשויה מפלסטיק, תלוי אם הוא שמח בה או לא שמח בה, ואם הוא שמח בה – יברך "שהחיינו", ויש שהיו מברכים "אוזר ישראל בגבורה", וכיום לא נוהגים בזה.

[18] עיין בא"ח (ש"ש פרשת כי תשא סעי' ז') הובא לעיל הע' ט"ו.

[19] ראה בפרק פ"ד "בניין וסתירה בכלים" סעי' מ"ז.

[20] וראה עוד בפרק פ"ד "בניין וסתירה בכלים" סעי' מ"ג בעניין משחקים בשבת האסורים מדין בונה.

[21] הגמ' (שבת מ"ח ע"א) מביאה דין זה, הובא לעיל הע' י', וכן פסק השו"ע (סי' ש"מ סעי' ח'). וע"ע בקצות השולחן (סי' קמ"ו) ובדי השולחן (שם ס"ק ב'-ג') שבמילוי מוכין יש ב' עניינים של תיקון מנא, האחד – תיקון הכסת שיהיה ראוי לשכיבה, והשני – תיקון המוכין שיהיה להם תורת כלי.

[22] עיין לרמ"א (סימן של"ז סעי' ב'): "ואסור לכבד הבגדים ע"י מכבדות העשויים מקסמים, שלא ישתברו קסמיהם (הגהות אלפסי פרק הזורק)". ושם במשנ"ב (ס"ק י"ד): "וטעם כ"ז דהוי כמו סותר כלי. ואף שמקלקל – פטור, מ"מ אסור לכתחלה [אחרונים]".

[23] ראה שו"ע (סי' ש"מ סעי' ח'), ז"ל: "מוכין שנפלו מן הכסת – מותר להחזירם, אבל אסור ליתנם בתחילה בכסת", משנ"ב (שם ס"ק ל"ג), וראה לעיל הע' י' וכ"א.