פרק פד – בניין וסתירה בכלים

הקדמה

שני אבות מלאכה הם: הבונה והסותר. נחלקו הראשונים אם מלאכות הללו שייכות רק בקרקע ובמחובר אליו, או ששייכות ג"כ בכלים.

הגמרא^[1] אומרת דסברי בית שמאי: "ואין זוקפין את המנורה. מאי קא עביד? אמר רב חיננא בר ביסנא: הכא במנורה של חוליות עסקינן, דמחזי כבונה. דבית שמאי סברי – יש בנין בכלים, ובית הלל סברי – אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים".

הלכה נפסקה כדברי בית הלל דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, אלא שנחלקו הראשונים בהבנת דבריהם, כיון שיש כמה סוגיות בש"ס שנראה מהן שיש בניין וסתירה בכלים^[2].

ונמצאו בזה שלוש שיטות עיקריות בראשונים: לדעת הרא"ש^[3] והתוס'^[4] – דין זה שאין בנין וסתירה בכלים היינו דוקא כעין החזרת מנורה, אבל כשעושה כל הכלי או שעושה תיקון גמור – חייב משום בונה, שבאופן זה שייך בנין וסתירה בכלים.

לדעת הר"ן^[5] – אע"ג דקיימא לן דאין בנין וסתירה בכלים, מכל מקום בכלי גדול דהוי כאוהל – שייך ביה בניין וסתירה. וכן במקום שעושה כל הכלי או כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו – שייך ביה בניין וסתירה.

לדעת רש"י^[6] – אין בניין וסתירה בכלים בשום אופן, אא"כ מדובר בכלי גדול המחזיק ארבעים סאה שזה כאוהל, והעושה כלי – אינו מתחייב משום בונה, אבל מתחייב משום מכה בפטיש.

חיבור בחוזק

• הכלל הוא: כל חיבור הנעשה על ידי תקיעה, ודרכו להיות מחובר היטב – אסור לחבר בשבת. ואם אין דרך החיבור להיות בחזקה אלא רפוי – מותר^[7].

גזירה שמא יתקע

• חז"ל אסרו לחבר, ואפילו באופן רפוי, כלים שדרכם להיות מהודקים בחזקה, מחשש שיתקע ויחזקם, ולכן ספסל או כסא שנשברה רגלו או משענתו – אסור להחזירם, ואפילו ברפיון, מכיון שדרכם להיות תקועים בחזקה^[8] (בדין טלטול כלים שיש בהם חשש שמא יתקע – ראה פרק פ"ה "איסור טלטול שמא יתקע".

תוקע

• תקיעה וחיבור שני חלקים של כלי זה לזה בחוזקה (כגון ע"י הידוק חזק ע"י חיבור במסמרים וכדו'), נחשבת בנין גמור בכלים, ועל כן היא אסורה בשבת^[9]. ויש לציין כי תקיעה כנ"ל אסורה בשבת גם לדעת הראשונים הסוברים שאין בנין בכלים כלל. אמנם, לשיטתם אין האיסור מדין "בונה" אלא מדין "מכה בפטיש" ["גמר מלאכת הכלי"], כיון שתקיעה כנ"ל מסיימת את מלאכת ייצור הכלי^[10].

גזירה שמא יתקע

• כלים שדרכם להיות מהודקים בחוזקה אסרו חז"ל לחברם אפילו בחיבור רופף שמא יתקעום ויחברום בחוזקה. אמנם כלים שדרכם להיות מחוברים באופן רפוי, מותר לחברם כך בשבת^[11].

דוגמאות

סטנדר

יתד גובה מוברג

• סטנדר העשוי שני חלקים שניתן לשנות את גובהו ולקבע את הגובה בהברגה, אסור להבריגו בשבת משום תוקע^[12]. ואפילו אם לא מבריגים את הבורג עד הסוף כך שיהיה רופף – אסור להבריגו בשבת, כיון שדרכו להיות מוברג בחוזקה ויש חשש שמא יתקע^[13].

יתד גובה מושחל

• סטנדר העשוי שני חלקים שניתן לשנות את גובהו ולקבע את הגובה בעזרת מסמר או יתד קשיח המושחל בחור המידה – מותר לשנות את גובהו ולתת את המסמר בחור המידה בשבת, כיון שאינו מושחל שם בהידוק חזק ואין דרכו להיות מהודק^[14].

סטנדר שולחן

• מותר להשתמש בשבת בסטנדר המונח על השולחן וניתן לכוונו ע"י כך שהלשונית נתפסת בחריץ שבסטנדר^[15].

דלת של ארון קטן

• מותר להסיר דלת של ארון קטן (באופן שמחוברת ע"י ציר ושולף את הדלת מהחלק של הציר המחובר לארון^[16]), כיון שאין איסור סתירה בכלים אלא בסתירה גמורה, ואין זו סתירה גמורה. אך אסור להחזירה למקומה, משום גזירה שמא יתקע^[17].

נעילת דלת במפתח רגיל

• מותר לנעול ולפתוח דלת במפתח רגיל, כיון שדרך השימוש בה הוא לנעול ולפתוח תדיר ואין נעילת הדלת מצב קבוע. מעבר לכך, עצם הכנסת המפתח למנעול בדרך כלל אינה מהודקת בחוזקה, ועל כן אין בזה איסור תוקע.

קוד חשמלי

• אסור לפתוח דלת בעלת מנגנון קוד חשמלי בשבת. וע"כ המתקין מערכת כזו בדלת, שחושש מגנבים או מאנשי דלא מעלי, וצריכים להגיע אליו אורחים – יקבע עמם שיבואו בשעה מסוימת וימתינו למטה, והוא יפתח להם את הדלת באופן ידני מבפנים.

נעילת קוד מכני

• דלת בעלת מנגנון נעילה בטיחותי מכני, שנפתח על ידי תחיבת לחצנים על פי קוד סודי – אסור לפתחה בשבת משום תוקע, כיון שלחיצה על הלחצנים יוצרת את החיבור שמאפשר פתיחת הדלת^[18].

אמירה לגוי לפתוח דלת קוד

• מותר לומר לגוי לפתוח דלת עם קוד סודי בפתח בית כנסת בחו"ל במקום שיש סכנה מגויים או ממחבלים, כיון שאמירה לגוי שבות, וניתן להקל בכך במקום מצווה, ובפרט שהמשרתים הגויים מכירים את באי בית הכנסת ופותחים על דעת עצמם.

חפצי בית ורהיטים

מיטה מתקפלת וכדו' 

• בגמרא ובפוסקים דנו בדין מיטה מתפרקת הנקראת: "מיטה של פרקים" ונפסקה הלכה שאסור להרכיבה בהידוק משם תוקע^[19]. אמנם, הרכבת "מיטה של פרקים" כנ"ל – נאסרה, כיון שהיו מחברים שני מוטות עץ בחוזקה [בליטת המוט האחד נכנסת לתוך מגרעת שבמוט השני בחוזקה]. אך רוב המיטות המתקפלות המשווקות כיום אינן דומות ל"מיטה של פרקים", כיון שדרך פתיחתן וסגירתן נעשית ללא כל תקיעה^[20], ולכן מותר לפתחן ולסגרן בשבת. אמנם מיטות שפתיחתן או סגירתן נעשית ע"י הידוק או תקיעה – אסור לפתחן ולסגרן.

כסא נוח וכדו'

• מותר לשנות זוית ישיבה או שכיבה של כיסא נוח בעזרת ידיות הכסא, כיון שאין בכך תקיעה של שני חלקים אחד בשני, אלא נתינת לשונית הידית האחת על גבי בליטת המעצור.

כל פריט לגופו

• יש להדגיש שהאמור לעיל לגבי מיטות מתקפלות וכסאות נוח נכון לגבי רוב המוצרים הנמצאים בשוק כיום, אך למעשה יש לבדוק כל פריט לגופו ולוודא שאיון בו כל פעולת תקיעה תוך כדי השימוש בו.

ספסל, כסא, מיטה וכדו'

• ספסל, כסא וכדו' שהתפרקה רגלו או משענתו ויצאה ממקומה אסור להחזירה למקומה אפילו בחבור רופף כיון שדרכה להיות תקועה בחזקה^[21] (ובדין טלטול כלים שיש בהם חשש שמא יתקע, ראה בהרחבה בפרק פ"ה "איסור טלטול שמא יתקע".

מעמד גומי

• מעמד גומי המולבש ברגלי הכיסא, מיטה וכדו' שיצא ממקומו, אסור להחזירו למקומו בשבת כיון שדרכו להיות תקוע שם בחוזקה. ועל כן, אסור להחזירו למקומו אפילו רופף^[22].

שולחן

שולחן העשוי שתי פלטות

• שולחן העשוי שתי פלטות עץ, שבראש האחת ישנן בליטות עץ [פינים] הנכנסות בהידוק ובחוזקה תוך מגרעות שבסוף השנייה, ומקפידים שיהיו מהודקים שם בחוזקה כדי שהשולחן לא יזוז, הרי שדרכו להיות תקוע, ואסור לפתחו ואסור לסגרו בשבת משום תוקע. כמו כן, אסור להאריך או לקצר שולחן זה על ידי הוספת פלטה נוספת או הסרתה בין הפלטות הקיימות משום תוקע כנ"ל^[23].

הארכת שולחן העשוי שתי פלטות

• הרוצה להאריך שולחן שתי פלטות כנ"ל בשבת – יוודא ביום חול שהפלטות לא מתחברות בהידוק חזק. בדק ביום חול ומצא שמתחברות בהידוק חזק – יכול לשייף את הבליטות כך שיהיו דקות יותר ולא יהיו מהודקות בתוך המגרעות בהידוק חזק^[24]. והטוב ביותר הוא לבדוק את חיבור הפלטות בשעת רכישת השולחן^[25].

כלי בית ומטבח

מכסה לסיר 

• אסור להבריג או לחזק הברגה של בורג הנתון בידית הסיר^[26].

סיר לחץ 

• מותר להרכיב או לפרק מכסה של סיר לחץ בשבת, למרות שמחובר בלחץ ובחוזק, כיון שעשוי להיפתח ולהיסגר. כמו כן, מותר להסיר וכן להחזיר שסתום של סיר לחץ וכדו'^[27].

כוסות פלסטיק קשיח

• כוסות פלסטיק שעשויים כמו גביעים, החלק התחתון זה בית מושב והחלק העליון נתקע עליו, אם הדרך שיהא מהודק בחזקה ע"י תקיעה או הברגה, אסור לחבר את החלקים אף בצורה רפויה^[28].

סכו"ם

כת הסכין, ידית המזלג וכו'

• כת של סכין שהתנתקה מן הלהב וכן ידית המזלג שהתנתקה מן השיניים אסור לחברם בשבת בין בחוזקה ובין בחיבור רופף. אסור לחברן בחוזקה משום "תוקע" ואסור לחברן חיבור רופף כיון שדרכן להיות מחוברות בחוזקה ויש חשש שמא יתקע^[29]. ועיין בפרק פ"ה "איסור טלטול שמא יתקע" סעי' י"ד בדין טלטול סכו"ם כזה.

ידית סכו"ם עקומה

• אסור ליישר ידית של סכין, מזלג, כפית וכו'^[30].

מאגדת סכו"ם

• מותר להכניס סכין, מזלג וכו' לברזל המאגד בחוזקה מערכת סכו"ם, וכן להוציאם ממנו כיון שדרך השימוש בה בהכנסה ובהוצאה.

אולר

• מותר לפתוח ולסגור אולר ואין בזה משום תוקע.

פקק שעל פי הבקבוק

• מותר להסיר פקק מעל פי הבקבוק או להבריגו עליו בהידוק, כיון שאיסור תוקע חל רק בדבר שעשוי להתקיים זמן רב ופקק אינו עשוי להתקיים זמן רב, וכמו"כ אין בהברגתו יצירת כלי חדש^[31]. וראה בהרחבה בפרק פ"ו פתיחת קופסאות שימורים בקבוקים וכדו' בשבת" סעי' י'-ט"ז.

פקק מנייר

• אסור לגלגל נייר וליצור פקק כדי לסגור בו את הבקבוק, כיון שעושה מכסה ובונה כלי, אבל מותר להניח עליו חפץ כל שהוא לכסותו, שאין בזה עשיית כלי^[32].

מכשיר להכנת סודה

• מותר לחבר בלון גז למכשיר להכנת סודה בשבת על-ידי לחיצה, אבל אסור לחברו על-ידי הברגה, מפני שבהברגה זו עושה כלי^[33].

צנצנת

• מותר לפתוח ולסגור מכסה של צנצנת, למרות שנפתחת ונסגרת בהברגה בהידוק חזק, כיון שעשויה להיפתח ולהיסגר תדיר^[34].

כפית של כלי קיבול

• מצוי באבקות חלב שמצורפת עימן כף או כפית מדידה מאלומיניום, והיא בצורה שטוחה, וכאשר רוצה אדם להשתמש בכף, הוא לוחץ באצבעו לתוך הנייר אלומיניום הזה, וזה נהפך לכלי קיבול. דבר זה אסור לעשותו בשבת^[35].
• דין פתיחת אריזות מזון למיניהן, כגון: בקבוקים, קופסאות שימורים וכדו' – ראה פרק פ"ו "פתיחת קופסאות שימורים בקבוקים וכדו' בשבת".
• דין הפרדת גביעי לבן וכדו' – ראה פרק פ"ו "פתיחת קופסאות שימורים בקבוקים וכדו' בשבת" סעי' כ"א.
• דין שימוש בנייר כסף וכדו' – ראה פרק פ"ו "פתיחת קופסאות שימורים בקבוקים וכדו' בשבת" סעי' כ"ד-כ"ו.

טבילת כלים בשבת ויו"ט

• אסור לטבול כלים חדשים בשבת וביו"ט^[36], אמנם אם צריך את הכלי לצורך השבת – מותר להקנות את הכלי לגוי במתנה ולהשאיל אותו ממנו, ובזה יהיה מותר להשתמש בכלי בשבת^[37].

מטאטא

• אסור לפרק מקל שמחברים למטאטא במסמרים או בהברגה, משום סתירה. ואסור לחברו למטאטא משום בונה^[38].

גבינה

• אסור לגבן חלב ולעשותו גבינה, כיון שדומה לבונה^[39]. אמנם מותר לחתוך גבינה בשבת ואין בזה משום סותר^[40].

לול לתינוק

הרכבה ראשונה

• אסור להרכיב לול לתינוק בפעם הראשונה בשבת [אפי' באופן שאינו תוקע], ויש להרכיבו ביום חול^[41].

פתיחת לול תינוק אחרי זמן רב

• לול שהיה מקופל זמן רב, כגון מאז שסיימו להשתמש בו עבור הילד הקודם – אסור לפתחו בשבת, כיון שבפתיחתו הוי כבונה כלי.

הרכבה או פתיחה חוזרת 

• לול תינוק שמשתמשים בו תדיר, וקיפלו אותו כך שהפלטה עליה ישן התינוק הוסרה וכעת יש להחזירה – מותר לפתחו ולהחזיר את הפלטה למקומה, בתנאי שאין תוקעים אותה במקומה בחוזקה וגם אין דרכה בכך.

מיטת תינוק

הגבהה והנמכת מדף

• מדף למיטת תינוק (הקרש שעליו מונח המזרון) שמהודק לדופן המיטה בחוזקה בברזלים או בברגים – אסור להגביהו או להנמיכו בשבת משום תוקע^[42], וזאת למרות שבעצם ההגבהה וההנמכה אין כל איסור.

כילה

• אסור לתקוע שני עמודים, אחד בראש המיטה והשני ברגליה ועמוד שלישי על גביהם כדי לעשות כילה למיטת תינוק ולהגן על התינוק מפני זבובים^[43].

עגלת תינוק

כיוונון עגלת תינוק

• עגלת תינוק מתכווננת שניתן לשנות בה את תנוחת התינוק משכיבה לישיבה, וכן עגלה שניתן להחליף בין עגלת שכיבה לטיולון או לסל-קל וכדו' – יש לבדקה ביום חול ולוודא שאין בכך חיבור חזק ותקיעת חלק אחד בחלק אחר בהברגה או בעזרת קפיץ חזק. מצאו שיש בכך תקיעה בחוזקה בהברגה או בקפיץ – אסור לעשות כן בשבת. מצאו שיש תקיעה אך אינה בחוזקה – מותר לעשות כן בשבת^[44].
• מותר להשתמש במעצור העגלה בשבת^[45].

משחקים

משחקי הרכבה

• אסור לחבר אבני פלא (לגו וכדו') על ידי לחיצת האבנים בהידוק כך שהאבנים מתחברות זו לזו בחוזקה. ויש להקפיד על כך גם עם קטנים. אמנם, מותר להניח אבני פלא זו על זו מבלי להדקן בחוזקה באופן שלא נעשות בכך צורות חדשות.

בגדים, פרטי לבוש וכדו'

חולצה חדשה

• חולצה חדשה הנתונה באריזה, מקופלת בהקפדה רבה ותפוסה בכמה סיכות כדי לשמור על הקיפול יפה – מותר לפתחה^[46] וללבשה^[47] בשבת לכבוד שבת קודש.

ציצית

• בדין חוטי ציצית שהסתבכו זה בזה ונעשה בהם כעין קשר – ראה פרק צ"א "קושר ומתיר" סעי' ס"ט.

גרביים חדשות

• גרביים חדשות המוצמדות אחת לשנייה בנייר דבק – אסור להסיר מעליהן את נייר הדבק, משום שתוך כדי הסרת נייר הדבק נתלשים גם סיבים מן הגרביים. ומכל מקום, אם הן מחוברות בנייר דבק קל, שהסרתו לא תולשת את הסיבים – מותר להסירו בשבת [גרביים המוצמדות אחת לשנייה באמצעות אטב פלסטיק – מותר להפרידן בשבת].

חגורה

• אבזם הנתון בראש החגורה ולו שיניים הנכנסות אל גוף החגורה (ונועד כדי שיהא אפשר לפותחו ולקצרו ולהחזירו לאבזם) – אסור לחברו לחגורה בשבת משום תוקע, משום בונה ומשום מכה בפטיש^[48].

רוכסן [ריצ'-רץ'] שני חלקים

• רוכסן שמורכב משני חלקים נפרדים לגמרי [דהיינו, יתד מצד אחד ומגרעת בצד השני] – מותר לפתחו ולסגרו בשבת^[49].

רוכסן חלק אחד

• רוכסן המחובר בקצהו באופן קבוע ואינו מחולק לשני חלקים נפרדים – מותר להשתמש בו בשבת לכל הדעות. אמנם, רוכסן כזה שנשבר ונפרדו שני צדדיו – אסור לחברו בשבת משום 'תוקע' ומשום מכה בפטיש, כיון שמתקנו.

 סיכת ביטחון

• אסור ליישר סיכת ביטחון שהתעקמה^[50].

קולב

• מקל של קולב שיצא ממקומו וכן מסמר שבקולב שיצא ממקומו – אסור להחזירו למקומו אפילו רופף, כיון שדרכו להיות שם מהודק.

תכשיטים

שרשרת

• מותר להבריג או לתקוע שרשרת, מפני שלא מהדקים בחוזקה וכן כיון ששרשרת עשויה להיפתח ולהיסגר.

עגילים

• אשה הרגילה לענוד עגילים זמן רב – אסור לה לפתחם או לסגרם בשבת. אמנם, אם רגילה לענוד עגילים זמן קצר – מותר לה לפתחם ולסגרם בשבת^[51].

שעון יד

רצועת עור

• מותר לפתוח ולסגור רצועת עור של שעון יד בשבת, ואין בכך שום חשש של תוקע.

רצועת מתכת חוליות

• רצועת מתכת עשויה חוליות מחוברות אחת לשנייה בקפיץ תקוע במגרעת בחוזקה וניתן להוסיף לה או להסיר ממנה חוליות – אסור להוסיף לה חוליות או להסיר ממנה חוליות בשבת.

צלצול מעורר

• אסור ללחוץ על כפתור המפסיק את צלצול השעון בשעונים העובדים עם סוללות^[52].

משקפיים

ידית עקומה

• אסור ליישר בשבת ידית משקפיים שהתעקמה^[53].

ידית שהתרופפה

• אסור להבריג בורג בידית משקפיים שהתרופפה או לחזק את הברגת הבורג משום תוקע ומשום מכה בפטיש, בין ע"י מברג ובין ע"י סיכת ראש וכדו'^[54].
• החושש שיצטרך לחזק ההברגות של משקפיו בשבת – יחזקם מערב שבת. ועיין בפרק פ"ה "איסור טלטול שמא יתקע" סעי' י"ג בעניין לבישתם בשבת.

החזרת עדשה

• אסור להחזיר למקומה עדשת משקפיים שיצאה ממקומה.

תיק עם מנעול קוד

• אסור לפתוח או לסגור תיק בעל מנעול לחצנים מכני הנפתח בלחיצה על לחצנים על פי קוד סודי, משום תוקע. כיון שלחיצה על הלחצנים יוצרת את החיבור שמאפשר פתיחת התיק^[55].

צמר גפן

פתילות

• אסור לעשות פתילות לנר מצמר גפן חתוך, משום מתקן מנא^[56] [דין זה מצוי ביו"ט].

 קינוח הגוף בצמר גפן

• אסור לתלוש מעט צמר גפן מן החבילה כדי להשתמש בו, כיון שתלישתה משאר הצמר גפן שבחבילה הופך אותה לכלי שימושי^[57].

הכנה מראש

• אדם היודע שיצטרך להשתמש בצמר גפן בשבת, יזהר להכין כדורי צמר גפן מערב שבת.

צמר גפן לתינוק

• הצריך להשתמש בצמר גפן לצורך תינוק בשבת ולא הכין מראש – מותר לו להפריד מעט בשינוי^[58].

כיוון מאוורר

• אסור לשנות את כיוון זרימת האוויר במאוורר ע"י תקיעה או משיכה של כפתור ההפעלה, מכמה טעמים: א. תקיעה ומשיכת כפתור ההפעלה גורמת לשינוי בזרם החשמל^[59]. ב. תקיעת ומשיכת הכפתור גורמת לתחילת פעולה חדשה של המאוורר [שיתחיל להסתובב או יפסיק להסתובב]. ותקיעה זו היא חיבור, ויש בה חשש איסור דאורייתא^[60].

בובת שלג

• דין בונה בובת שלג וכדו' – ראה פרק צ"ז הקפאת והמסת נוזלים ודיני שלג סעי' כ"ה.

קיסמי שיניים

שימוש בקיסמי שיניים

• מותר להשתמש בקיסמי שיניים בשבת, באופן שלא מוריד דם מן החניכיים^[61].

הפרדת קיסם מענף הדס

• אסור להפריד פיסת עץ מתוך בד של הדס וכדו' כדי לחצוץ בו את השיניים, כיון שיוצרים בכך כלי חדש בשבת^[62].

חציצת שיניים בקצה ההדס

• מותר לחצוץ את השיניים בעזרת קצה ענף הדס בלי לשבור את הענף^[63].

קיסם בראש המזלג

• מזלג חד פעמי שמחובר אליו קיסם לחציצת השיניים – אסור להפרידם בשבת משום מכה בפטיש^[64].

פקק של המקווה

• לכתחילה יש להוציא מערב שבת את הפקק האוטם את צינור המעבר בין בריכת הטבילה לבור האוצר במקווה^[65].

פקק ששכחו לפותחו

• שכחו להוציא את פקק צינור ההשקה – מותר להוציאו בשבת ואין בזה איסור מכה בפטיש^[66].

ספר תורה

ברגים רופפים בתיק ספר התורה

• ספר תורה הנתון בתוך תיק עץ וכדו' [כמנהג הספרדים ועדות המזרח], שנסגר בעזרת לשונית שנכנסת לתוך לולאה – מותר להוציאו ולקרוא בו בשבת אפילו שבורג הלשונית רופף^[67].

מוטות לרימונים

• ספר תורה הנתון בתוך תיק קשיח כנ"ל, ובראש התיק מחוברים שני מוטות להניח עליהם את הרימונים ונשמטו המוטות – אסור לתקעם במקומם בשבת. אמנם, מותר להוציא את הספר ולקרוא בו בשבת כמות שהוא^[68].

עמוד הקלף

• ספר תורה הנתון בתוך תיק קשיח כנ"ל, ובתוכו עמוד עץ שהקלף מחובר אליו, והעמוד נתון בתוך מגרעת בתחתית הספר ובראשו, ויצא העמוד מן המגרעת – מותר להחזירו למקומו בשבת, כיון שהעמוד הנתון בתוך המגרעת אינו תקוע שם בחוזקה אלא רופף. אמנם אם העמוד מחובר לתיק בחוזקה – אסור להחזירו למקומו, אפי' באופן רפוי, שמא יתקע^[69].

מעמד הרימונים על התיבה

• מוטות מעמד לרימונים שעל גבי התיבה שהתרופפו – אסור לתקעם במקומם, אפילו באופן רפוי, גזרה שמא יתקע בחוזקה^[70], ועוד שהתיבה מחוברת לקרקע ודינה חמור יותר. ואפילו אם אינה מחוברת לקרקע, אם יש בנפחה ארבעים סאה – דינה כדין מחובר לקרקע^[71].

[1] מסכת ביצה (דף כ"ב ע"א).

[2] המשנה בעירובין (דף ל"ד עמוד ב') אומרת: "נתנו במגדל ואבד המפתח – הרי זה עירוב, רבי אליעזר אומר: אם אינו יודע שהמפתח במקומו – אינו עירוב".  והקשתה הגמרא: "ואמאי? הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא". דהיינו כיון דקי"ל שצריך שיוכל להגיע לעירוב בזמן בין השמשות, והכא אבד המפתח ולשבר את המגדל אסור, נמצא שהוא במקום אחד ועירובו במקום אחר, ואינו עירוב, ואמאי אמרה המשנה דהוי עירוב? מוכח מהגמ' בעירובין שאסור לשבר את המגדל, דיש איסור סותר בכלים.

הגמרא במסכת שבת (דף ק"ב ע"ב) אומרת: "עייל שופתא בקופינא דמרא" [ביאר רש"י: שופתא – היינו יתד קטן שתוחבין בתוך הבית יד של הקורדום, ע"מ להדק את הבית יד שלא יצא ממנו] – רב אמר: משום בונה, ושמואל אמר: משום מכה בפטיש". מוכח מדברי רב שיש בנין בכלים.

[3] כתב הרא"ש (עירובין פרק ג' סימן ה'): "דבנין גמור וסתירה גמורה שייכא שפיר בכלים, כדאמרינן בריש הבונה (דף קב ב): האי מאן דעייל שופתא בקופינא דמרא – חייב משום בונה, ולא כמו שפירש"י בפרק כלל גדול (דף עד ב) גבי מאן דעביד חביתא ותנורא וחלתא, דמשום בונה לא מיחייב דאין בנין בכלים. והא דאמר בכל דוכתא אין בנין בכלים היינו דוקא כעין החזרת מנורה ומנורה של חוליות בפ' כירה (דף מו א) ובפ' שני דיום טוב (דף כב א), אבל כשעושה כל הכלי או תיקון גמור – מיקרי שפיר בנין. והא דאמר רבה ורב יוסף: במגדל של עץ עסקינן משום דאין בנין בכלים, היינו כדמוקי לה במנעול וקטיר במיתנא. אי נמי בנטילת דלת, כדקתני בריש כל הכלים (דף קכב ב): דלת של שידה תיבה ומגדל נוטלין אבל לא מחזירין, גזרה שמא יתקע. ומדמוקי במסקנא במנעול וקטיר במיתנא ובעי סכינא למיפסקי', משמע הא דאמר חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך, היינו דוקא כעין קשירה של מיתנא וכיוצא בה, אבל פותח של עץ ושל מתכת – אסור להפקיע ולשבר, דבכלי נמי שייך בנין גמור וסתירה גמורה".

[4] כתבו התוספות (שבת ק"ב ע"ב ד"ה "האי מאן"): "ואף על גב דקי"ל אין בנין בכלים, אור"י דהיינו דווקא בהחזרת בתי תריסין או במנורה של חוליות, אבל בנין גמור – מיחייב בכלים כמו בקרקע, כדאמרי' בס"פ כירה (לעיל דף מז.) גבי מטה של טרסיים אם תקע – חייב חטאת, ומחזיר קני מנורה – חייב חטאת וקרן עגולה. ואין חילוק בין כלים לקרקע אלא במקום שאין חיזוק ואומנות, דבכלי – לא חשיב בנין ובקרקע – חשיב בנין. ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לה.) גבי נתנו במגדל דמוקי לה רבה ורב יוסף במגדל של עץ, דמ"ס – כלי הוא ואין בנין בכלים ומ"ס – אהל הוא, התם מיירי במנעול וקטיר במיתנא כדמסיק אביי לבסוף, ולא הוצרכו לפרש, משום דפשיטא דבהכי איירי, דבע"א יש סתירה ובנין בכלים". ועיין עוד בתוספות (דף ע"ה ע"ב ד"ה "חביתא"), ובעירובין (דף ל"ד ע"ב ד"ה "ואמאי"). ובמסכת ביצה (דף כ"ב ע"א ד"ה "ובית הלל").

[5] כתב הר"ן (שבת דף ס"א ע"ב): "מתני' שובר אדם חבית לאכול ממנה גרוגרות. פרש"י ז"ל דאין במקלקל שום איסור שבת. ולא נהירא, דנהי דכל המקלקלין פטורין, איסור מיהא איכא! אלא היינו טעמא, דכיון דבעלמא מקלקל פטור אבל אסור, הכא משום צורך שבת – שרי לכתחלה. מיהו כי שריא דוקא בכלי קטן, דלא שייך ביה בנין וסתירה, אבל בכלי גדול – לא. והראיה מדאמר בפרק בכל מערבין (דף לד ב) נתנו במגדל ואבד המפתח –  עירובו עירוב. ר"א אומר: אם אין ידוע שהמפתח במקומו – אין עירובו עירוב, ואוקימנא פלוגתייהו במגדל של עץ דקטיר במתנא ובעי סכינא למפסקיה, רבנן סברי – כל הכלים ניטלין לצורך גופן, ור' אלעזר סבר לה כר' נחמיה דאמר: אין כלי ניטל אלא לצורך תשמיש, הא לאו הכי, אפילו רבנן מודו דאין ערובו עירוב, ולא שרינן לשבר את המגדל, והיינו טעמא משום דהתם במגדל גדול עסקינן דהוי כאהל ושייך ביה בנין וסתירה, הא במגדל קטן – לא שייכא ביה בנין וסתירה, והיינו טעמא דשרינן הכא בחבית, וכן פרש"י ז"ל בעירובין, והכי מוכחא סוגיא דהתם". עוד  כתב הר"ן (דף לז עמוד א): "ומקשו הכא: היכא אמר רב משום בונה, והא קיי"ל בפ"ב דיום טוב (דף כב א) שאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים! יש לומר דכי אמרינן הכי ה"מ בכלי שנתפרק, כגון: מנורה של חוליות, אבל עושה כלי מתחלתו לא מיקרי בנין בכלים אלא עושה כלי מיקרי ומיחייב משום בונה, ולא עוד אלא אפי' כלי שנתפרק וצריך אומן בחזרתו, כל שהחזירו – חייב עליו משום בונה, שמשעה שנתפרק ואין הדיוט יכול להחזירה בטל מתורת כלי ונמצא כשמחזירו עושה כלי בתחלה. ומשום האי טעמא אסרינן בפרק כירה (דף מו א) לטלטל מנורה של חוליות שמא תפול ותתפרק לגמרי ויחזירנה ונמצא עושה כלי בשבת, ואחרים אומרים דרב דאמר הכא משום בונה ס"ל דיש בנין בכלים. וכבר הארכתי בדברים הללו בסוף פרק כירה בס"ד".

[6] עיין לעיל פרק פ"ג הערה כ'.

[7] אומרת הגמרא שבת (מ"ז ע"א): "תניא: מלבנות המיטה וכרעות המיטה – לא יחזיר, ואם החזיר – פטור אבל אסור. ולא יתקע, ואם תקע – חייב חטאת. רשב"ג אומר: אם היה רפוי – מותר". וז"ל הב"י (סי' שי"ג): "ופסקו הרי"ף והרא"ש כרשב"ג. וכ"פ הרמב"ם (שבת פרק כ"ב הל' כ"ו). ונראה מדבריו שם דהא דאמרינן: אם היה רפוי – מותר, היינו לומר שהוא עשוי להיות רפוי ומשום הכי שרי, אבל אם הוא עשוי להיות מהודק, אע"פ שעכשיו שמחזירו מניחו רפוי – אסור". וכ"פ השו"ע (סי' שי"ג סעי' ו'): "מטה של פרקים – אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע – חייב חטאת; ואם היא (דרכה להיות) רפויה – מותר לכתחלה (ובלבד שלא יהדק)".

[8] ראה הערה קודמת.

[9] בגמרא שבת (קכ"ב ע"ב) הובאה מחלוקת אביי ורבא על דברי הברייתא: "תנו רבנן: דלת של שידה ושל תיבה ושל מגדל – נוטלין, אבל לא מחזירין", האם יש בנין וסתירה בכלים, ונפסקה ההלכה כרבא ש"קסבר אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, וגזירה שמא יתקע".

לדעת רש"י טעם הגזירה הוא: "גזירה שמא יתקע – בחזקה בסכין ויתדות, והוה ליה גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש", והרי"ף סתם משום שמא יתקע, ועיין בב"י בפרטי השיטות.

ופסק הרמב"ם (הל' שבת פכ"ב הכ"ו): "אין גודלין את שער הראש ואין פוקסין אותו מפני שנראה כבונה, ואין מחזירין מנורה של חוליות ולא כסא המפוצל ולא שולחן המפוצל וכיוצא בהן מפני שנראה כבונה, ואם החזיר – פטור, שאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, ואם היה רפוי – מותר להחזירו". ובשו"ע (או"ח סי' שי"ג סעי' ו') כתב מרן: "מטה של פרקים – אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע – חייב חטאת; ואם היא (דרכה להיות) רפויה – מותר לכתחלה (ובלבד שלא יהדק). הגה: ואם דרכו להיות מהודק אע"ג דעכשיו רפוי – אסור". והמשנ"ב (שם ס"ק מ"א) הביא את הטעמים: "אסור וכו' – גזרה שמא יתקע ביתדות ומסמרים דהוי גמר מלאכה, וחייב משום מכה בפטיש. וי"א דכיון שעושה בזה כלי גמור – חייב משום בונה". ובשו"ע עוד (סימן שי"ד סעי' א') כתב מרן: "אין בנין וסתירה בכלים. וה"מ, שאינו בנין ממש כגון חבית". והדגיש המשנ"ב (שם ס"ק א'): "אבל בנין גמור וסתירה גמורה שייך גם בכלים". וע"ע משנ"ב (סי' ש"ח ס"ק ל"ז), כה"ח (שם ס"ק פ').

[10] משנ"ב (סי' שי"ג ס"ק מ"א), כה"ח (שם ס"ק ח"ן, ס"א).

[11] ראה סעי' א' ובהערות שם.

[12] ז"ל האגודה (פרק הבונה סי' קט"ו-קט"ז): "היכא דרפי ולא מיהדק – מותר, אבל היכא דצריך כח – לא. ולפי זה כוסות של כסף ושל עץ ושטנדאר של בית הכנסת העשויים פרקים, אם מהודקים הם – אסור לפרקן ולהחזירן בשבת". והביא דבריו המג"א (סי' שי"ג ס"ק י"ג). ופסק מרן (סי' שי"ג סעיף ט'): "התוקע עץ בעץ, בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד – הרי זה תולדת בונה".

ובמלבושי יו"ט כתב דכיון דהאיסור דוקא כשנתאחד לכן אין לאסור מה שתוקעין עצים קטנים בסטענדער כדי להגביה, ובאליה רבה (ס"ק י"ג) הקשה עליו מדברי האגודה דאסר, ונשאר עליו בצ"ע [עיין כף החיים ס"ק פ"א]. ומ"מ בסטנדרים שלנו שמהדקים אותם בהברגה בחוזקה – בודאי אסור לכו"ע. וכ"כ לאסור בחזו"א (סי' נ' ס"ק ט' ד"ה "והנה").

וג"ע ותפארתנו הבא"ח ז"ל (ש"ש פרשת ויקהל סעי' ד') כתב שהיו נוהגים בימיו לעשות עריסה לתינוק עם עצים ומהדקים אותם היטב, ועל כן "אם נתפרקו – אסור להחזירם בשבת". וע"ע הערה הבאה.

[13] כתב הרמב"ם (פרק כ"ב הל' כ"ו): "ואם היה רפוי – מותר להחזירו". וכתב עליו הב"י (סי' שי"ג), וז"ל: נראה מדבריו דהא דאמרינן בגמרא: אם היה רפוי – מותר, היינו לומר שהוא עשוי להיות רפוי ומש"ה שרי, אבל אם הוא עשוי להיות מהודק, אע"פ שעכשיו כשמחזירו מניחו רפוי, אסור" עכ"ל. והוסיף הב"י דהכי ס"ל לטור, וכך נראה מדברי הג' אשר"י והכלבו בשם הראב"ד. וע"כ אסור אף בהברגה חלקית, כיון שדרך ההברגה הרגילה היא בחזקה. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב). ועיין בהערה הקודמת.

[14] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב).

[15] כיון שאינו מהודק כלל. עיין לכה"ח (סי' שט"ו ס"ק ל"ה-ל"ו, מ"ה). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב).

[16] אך אסור ע"י פירוק הציר.

[17] שו"ע (סי' ש"ח סעיף ט'), וז"ל: "דלת של שדה תבה ומגדל – יכולים ליטלה מהם ואסור להחזירה, גזירה שמא יתקע".

[18] כתב הבא"ח (ש"ש פרשת ויקהל סעי' ד'): "וגם צריך להזהיר פה עירנו במנעול של עץ שקורים בערבית 'ג'לק', שהמפתח דרכו להיות ראשו מנוקב, ומכניסים בנקבים שלוש או ארבע עצים קטנים שעל ידם נפתח המנעול. ואם נפלו אלו העצים מן הנקבים – אסור להחזירם, באלו מקפידים שיהיו מהודקים, דאם לאו, אינו יכול לפתוח המנעול. וכן צריך להזהירם בכל כיוצא בזה".

היינו, בזמנם היה מפתח עשוי מצינור ובו מספר חורים, כאשר בכל חור היו מכניסים מסמר או עץ קטן בגודל שונה, וכיום ישנם בתים שיש להם קוד סודי לפתיחת הדלת על ידי צירוף אותיות או מספרים. ואם הקוד מופעל בדרך חשמלית – ודאי שאסור. אך גם אם הקוד מופעל באופן ידני – אסור, כי על ידי התקיעות שתוקע יוצר חיבור שעל ידו הדלת נפתחת. וזה שונה מפתיחת דלת רגילה שאע"פ שבפתיחתו מכניס את הלשונית לתוך חריץ שבמשקוף הדלת, כיון שבכהאי גונא אין יוצר דבר חדש, אלא מכניס או מוציא את הלשונית שיש בתוך המנעול. אבל בפתיחת מנגון מכני ע"י לחיצה על הלחצנים יוצר מצב חדש בתוך המנעול ויש בכך יצירת כלי, ועוד שהלחיצה תוקעת את הברזלים בתוך החריצים, ובמנעול המחובר לדלת חמור הדבר יותר, כיון דהוי מחובר לקרקע. ועיין בדברי החזו"א (סי' נ' אות ט', ובהשמטות סי' קנ"ו – מכתב לסימן שי"ג), הובא לעיל פרק פ"ג

"דיני בנין וסתירה בקרקע ובמחובר אליו" הערה ט"ו.

[19] הגמרא בשבת (קל"ח ע"א) מביאה בשם אביי שליקט מהברייתות השונות את סוגי האוהל האסורים מדרבנן ואת המותרים לכתחילה, וז"ל: "מנקיט אביי חומרי מתנייתא ותני: הגוד, והמשמרת, כילה, וכסא גלין – לא יעשה, ואם עשה – פטור אבל אסור. אהלי קבע – לא יעשה, ואם עשה – חייב חטאת. אבל מטה, וכסא טרסקל, ואסלא – מותר לנטותן לכתחילה".

ונחלקו רש"י ותוספות בפירוש: "כסא גלין", רש"י ביאר: "כמו מטה גללניתא דכירה והוא שם מקום, ומפרקין מטותיהן וכסאותן וטוענין אותן עמהן, וחוזרין ומחזירין אותן". והוסיף (בד"ה "לא יעשה"): "וכסא גלין נמי גזירה שמא יתקע בחוזק". כלומר שלדעת רש"י אין איסור אוהל ב"כסא גלין" אלא יש בו איסור של "תוקע", למרות שכל הברייתות… שליקט אביי איירי בעניין אוהל. ותוספות (שם ד"ה "כסא גלין") חולקים ולדעתם גם "כסא גלין" איירי בעניין אוהל, וז"ל: "לא כפי' הקונטרס מטה גללניתא דשילהי כירה ואסור משום שמא יתקע, דכולה שמעתא איירי באיסור אהל. אלא היינו [כעין] מטה שפורסין עליה עור, ואסור משום אהל כשמושיב תחילה המטה ואחר כך פורס העור, דהוי ממטה למעלה ואסור, כדאיתא בביצה בפ' המביא כדי יין דפוריא – אסור מלמטה למעלה, מ"ר", עכ"ל.

ומקור איסור בניית מיטה בשבת, הגמרא (שבת מ"ז ע"א) מביאה, וז"ל: "לוי בר שמואל אשכחינהו לרבי אבא ולרב הונא בר חייא דהוו קיימי אפיתחא דבי רב הונא, אמר להו: מהו להחזיר מטה של טרסיים בשבת? אמרו ליה: שפיר דמי. אתא לקמיה דרב יהודה, אמר: הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: המחזיר מטה של טרסיים בשבת – חייב חטאת", ואח"כ מביאה (שם מ"ז ע"ב) בשם רשב"ג שס"ל: "אם היה רפוי – מותר".

וכתב רש"י (שם ד"ה "טרסיים") שמיטה של פרקים היתה לצורפי נחושת וגרדיים שהיו הולכים ממקום למקום למלאכתם ונושאין עמהם מיטות של פרקים. וביאר (שם ד"ה "חייב חטאת") את טעם החיוב, וז"ל: "הוא תחילתו וגומרו ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש, אב לכל גומרי מלאכה, ולא משום בנין, דאין בנין בכלים".

וכך כתב (שם ע"ד ע"ב) גבי הא דאמר רבא: "האי מאן דעבד חביתא – חייב משום שבע חטאות, תנורא – חייב משום שמונה חטאות, אמר אביי: האי מאן דעבד חלתא – חייב אחת עשרה חטאות, ואי חייטא לפומיה – חייב שלוש עשרה חטאות". ופירש רש"י (שם ד"ה "ואי חייטיה לפומיה") שאפשר לחייב בכלים רק משום מכה בפטיש אך לא משום בונה, דאין בנין בכלים.

והתוס' (שם ד"ה "חביתא ותנורא") נחלקו על רש"י, וס"ל שדווקא כשמחזיר מיטה ומנורה של חוליות וכיו"ב, בזה אומרים אין בנין בכלים, אבל כשעושה לגמרי את כל הכלי – חייב משום בונה, וכדמצינו (שם ק"ב ע"ב) לענין: "עייל שופתא בקופינא דמרא, רב אמר: חייב משום בונה" (ומ"מ מותר לטלטל את הכלים אף שאסור לפרקן ולהחזירן, ולא גזרו בטלטול (סי' רע"ט סעי' ז') רק במנורה של חוליות שדרכה להתפרק, עיין כה"ח (סי' שי"ג ס"ק ע"ב).

ובב"י (סי' שי"ד) בשם הרא"ש (ערובין פ"ג סי' ה') מביא נפק"מ בזה אם שייך חיוב בונה בכלים לענין אם רוצה לשבור חבית ולהוציא את האוכל שבה. דאם אין בנין בכלים – יכול לשבור ולהוציא, אבל למי שסובר שיש בנין וסתירה בכלים – אסור לשבור, אא"כ הכלי הזה הוא לא כ"כ חשוב, וכלשון הגמרא (ביצה ל"ג ע"ב): "מוסתקי", היינו שברי כלים המדובקין יחד ועשה מהן חבית (רש"י שם).

ובשו"ע (סי' שי"ג סעי' ט') פסק כשיטת התוס' והרא"ש, והם דברי הרמב"ם (שבת פ"י הי"ג): "התוקע עץ בעץ, בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד – הרי זה תולדת בונה". כלומר, כל שמאחד שני עצים ביחד או עץ בעץ ע"י מסמר, למרות שזה לא בבנין, אלא בדבר מטלטל – זה נקרא בנין מוחלט ומתחייב משום בונה.

ולענין מיטה כתב השו"ע (סי' שי"ג סעי' ו'), וז"ל: "מטה של פרקים – אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע – חייב חטאת. ואם היא דרכה להיות רפויה – מותר לכתחלה, ובלבד שלא יהדק", עכ"ל. ומוסיף הרמ"א: "ואם דרכו להיות מהודק, אע"ג דעכשיו רפוי – אסור". היינו: מיטה מתקפלת או ספסל מתקפל או כסא וכדו', כל היכא שבפתיחתם או בסגירתם צריך לתקוע חלק בחלק בחוזק – אין היתר לפותחם או לסוגרם בשבת כלל.

המשנ"ב (שם ס"ק מ"א) מביא שי"א שעצם ההידוק בכלים הוא איסור בניין בכלים, וז"ל: "אסור וכו' – גזרה שמא יתקע ביתדות ומסמרים דהוי גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש. וי"א דכיון שעושה בזה כלי גמור – חייב משום בונה", עכ"ל. ובכה"ח (שם ס"ק ס"ב) כותב שהוא אסור מדברי סופרים, וע"ע שם (ס"ק ס"ד). וע"ע למשנ"ב (סי' שט"ו ס"ק כ"ג, ט"ז סי' ש"ח ס"ק י"ד).

נמצא שיש בזה שלוש דרגות: א. תקיעה ביתדות ומסמרים וה"ה אם רגיל להיות מהודק היטב היטב בלי מסמרים ובלי פטישים רק בכוחו ובידיו – אז זה סוג של עשיית כלי ממש וחייב חטאת. ב. רפוי ולא רפוי, כלומר מהודק שלא בחוזק – אסור מדרבנן ג. רפוי ממש, כלומר שרגיל להיות רפוי ומחזיר את זה רפוי – מותר (עיין חזו"א שבת סי' נ' ס"ק י').

אכן כתב הכה"ח (סי' שי"ג ס"ק ס"ב) בענין זה, וז"ל: "כלומר או להדקה, וקמ"ל דאסור להחזירה אפי' רפויה בלא הידוק וכו', ולפי שיש לטעות בדברי המחבר דהא דקאמר להחזירה ולהדקה הכוונה ביתד אבל להחזיר ברפיון – שרי, וכ"מ ממ"ש ואם הוא רפוי – מותר לכתחילה, לכן סיים רמ"א בהגה: 'ואם דרכו להיות מהודק, אע"ג דעכשיו רפויה – אסור', וכמ"ש המחבר, ואם היא רפויה, הוסיף רמ"א: 'דרכו להיות', וק"ל. לב"ש", עכ"ל.

והיינו, אם אדם בדרך כלל מקפיד עליהם אם יתנועע בתוך החור, אם כן זה אסור, ואם אין אדם מקפיד עליהם שיתנענע בתוך החור – אז מותר להכניסם בתוך החור ואין גזרה שמא יתקע, מכיון שתמיד רגילים להכניסם לתוך החור בצורה רפויה.

ולכן יש להזהר שלא להגיע לידי איסור "תוקע" במיטות מתקפלות, משום שלפעמים הרגליים רעועות והוא תוקע אותם בחוזקה על ידי שמחזק את ההברגה שלהן (עיין שעה"צ שם ס"ק ל"ב), או שמצמיד את המדף בחוזקה בתוך מסגרת הברזל ולא מניח אותו בנחת, או שמותח ותוקע את הבד בחוזקה בתוך לולאות הקפיצים שבמסגרת המיטה, וכיו"ב, יש איסור "תוקע".

וכך כתב הבא"ח (ש"ש פרשת ויקהל סעי' ד'): "כלי של פרקים שנתפרק, כגון: מטה של פרקים וכיוצא – אסור להחזירו בשבת, ואפי' אם אינו מהדקו אלא מעט בענין שהוא רפוי ואינו רפוי, גזירה שמא יתקע בחוזק. וכל כלי שדרכו להיות מקפידין עליו שיהיה מהודק ותקוע בחוזק, אף שעכשיו רוצה להניחו רפוי – אסור להחזירו, גזירה שמא יתקע. והנה פה עירנו בגדד יע"א עושים עריסה של פרקים בעבור התינוק שמביאים שני עמודים שיש לכל אחד שני רגלים, ומעמידים אותם אחד מימין ואחד משמאל, ומכניסים בתוכם עמוד אחד, שטוח ביניהם מעבר לעבר, ותולים העריסה בזה העמוד התיכון, ודרכם של אלו להקפיד שיהא ראשי העמוד התיכון מהודקים בתוך אותם השנים העומדים מימין ומשמאל. וע"כ אם נתפרקו – אסור להחזירם בשבת". וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב).

[20] ראה בהערה הקודמת, וכיום רבים מהמיטות המתקפלות המשווקות כיום אינן דומות ל"מיטה של פרקים", כיון שדרך פתיחתן וסגירתן נעשית ללא כל תקיעה, ולכן מותר לפתחן ולסגרן בשבת, אך מיטות שאופן פתיחתן או סגירתן נעשית ע"י הידוק או תקיעה – אסור לפתחן ולסגרן.

[21] שו"ע (סי' שי"ג סעי' ח'), וז"ל: "ספסל שנשמט אחד מרגליו – אסור להחזירו למקומו. ולהניח אותו צד השמוט על ספסל אחר – יש מי שמחמיר לאסור". ועיין משנ"ב (שם ס"ק נ"א), כה"ח (שם ס"ק ע"ו).

[22] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב), שו"ת קול אליהו (שבת פרק י"ז שאלה א').

 [23]דהוי כעין מה שכתב הרמב"ם (פ"י מהל' שבת הי"ג): "המכניס יד הקרדום בתוך העין שלו – הרי זה תולדת בונה וכן כל כיו"ב. וכן התוקע עץ בעץ, בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ בעצמו (היינו ע"י לחץ) עד שנתאחד – הרי זה תולדת בונה וחייב", עכ"ל [הערת המערכת: ואכן כך היה מעשה רב כאשר הגיע לביתו של מרן זצ"ל שולחן חדש, מיד בדק אם שני חלקיו מהודקים בחוזק, ולקח מברג והרחיב את החורים ע"מ שלא יהיה מהודק].

[24] כעין מה שכותב השו"ע (סי' שי"ג סעי' ו'): "ואם (היא) דרכה להיות רפויה – מותר לכתחילה", והיינו כמו שהוסיף הב"י (וסמך ע"ז הב"ח שם) שהיינו שהוא עשוי להיות רפוי, אך אם עשוי להיות מהודק – לא יועיל שיניחו רפוי, דיש לחוש שיהדק.

[25] וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב), שו"ת קול אליהו (שבת פרק י"ז שאלה ג').

[26] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב).

  [27] כתב החזו"א (סי' נ' ס"ק ט'): "והא דכתבו הט"ז והמ"א סי' שי"ג דמותר לתקוע את כיסוי הכלי כיון שעומד לסגור ולפתוח היינו דוקא בכיסוי שאין סתימת הכלי בנין, אלא שימוש. דכלי סתום לעולם אינו כלי, וכל ענין הכלי הוא להיות פתוח ולהשתמש בו ולכסותו שלא בשעת שימוש והלכך אין הכיסוי והכלי כחד אלא שני גשמים משתתפים בשימוש. אבל הרכבה הדרושה לשימוש כמו קנה סיידין ומטה של טרסיים וזרם החשמל, אף תיקון לשעה חשיב בונה". עוד כתב החזו"א (שם): "והנה אמרו שבת (מ"ז ע"א) דקנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור. ולכאורה תני קנה של סיידין דומיא דמנורה דרישא דאיירי בתקע ואפ"ה בקנה סיידין פטור. וטעמא דבמנורה עיקר תשמישה במורכבת, ופירוקה אינו בשביל תשמיש אלא לסיבה אחרת. אבל קנה של סיידין יש לו ב' תשמישים דבמקום נמוך אין ראוי קנה ארוך ובמקום גבוה אין ראוי קנה קצר, והלכך כשמאריכו לפי שעה אף שתקעו חשיב כהעמיד כלי ע"ג כלי כדי להגיע למקום גבוה ולא נחית עלי' שם קנה ארוך. אבל מדברי הרמב"ן והריטב"א נראה דאורחא דמלתא נקט דקני מנורה תוקען וקנה סיידין כיון דצריך לפורקו תמיד אינו תוקעו בחוזק, אבל כל שתקעו חייב חטאת וכן מוכח מהא דמטה של טרסיים דאע"ג דעומדת לפורקה מ"מ אם תקע חייב חטאת".

כתב הבא"ח (ש"ש ויקהל סעי' ה') בענין כלים שמתפרקים ומורכבים חזרה: "כוס של פרקים שנתפרק – יש אוסרין להחזירו ויש מתירין. וכוסות של פרקים הנמצאים בזמן הזה – לכולי עלמא אסור להחזירן, משום דדרכן להיות מהודקים. וכלי שקורין בערבי קומקום וכיוצא בו שהראש שלו עשוי חריצים כמו זה שקורין בערבי ברג"י (הברגה) והוא מתפרק ומתחבר על ידי החריצים – מותר לפרקו ולהחזירו שבת. ואע"פ שמהדקו בחוזק – אין בו איסור לא בנטילה משום סתירה ולא בחזרה משום בנין, לפי שאין עשוין לקיום כדי שיהא בהם 'סתירה' ו'בנין' אלא עשוין לפתוח ולסגור תמיד, שאין המשקה נכנס לתוך הכלי או יוצא ממנו כי אם ע"י פתיחה או סגירה זאת. וכל כהא דדרכו בכך – מותר. וכנזכר בפוסקים".

ולכן מותר בשבת לפתוח ולנעול דלת של בית על ידי מפתח, ומותר לסגור חלון על ידי ידית התוקעת את הלשון בחור שבכותל, וכן מותר לסגור ולפתוח חלונות הזזה כמו מכסה של בקבוק שמיועד לכך באופן קבע. אבל לפתוח מיטה מתפרקת – אסור. והתוקע את המוטות בשבת – חייב חטאת. וכן מי שמפרק או מרכיב ברגים של תמונה שבקיר או ברגים של שעון שבת או כוס שמתפרקת – עובר איסור. והטעם העיקרי הוא – שבפתיחת המיטה או בהרכבת הכוס הרי יצרנו דבר חדש, וכן מי שתוקע חתיכת עץ לתוך קרדום או פטיש שגורם שהכלי יהיה ראוי לשימוש – אסור. אך בסגירת הבקבוק – לא יצרנו כלום, שהמכסה נשאר מכסה והבקבוק נשאר בקבוק וכן הדלת והחלון והמנעול. ולטעם זה מצטרף טעם נוסף – שדבר זה נועד לפרק ולחבר תמיד וזהו דרך שימושו, ומותר אפילו אם נתקע בחוזק. לכן יש לאסור תקיעה של מתגים וזיזים שונים בשעון שבת, שהרי כשמגיע המתג למקומו הוא מדליק ומכבה, שהרי בפעולה זו הוא משנה את השעון, שעד עכשיו לא היה מדליק או מכבה ובפעולה זו ניתן להדליק או לכבות, והרי זה כיצירת כלי חדש. וראה עוד שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ק"א).

[28] כתב השו"ע (סי' שי"ג סעי' ו'): "וכוס של פרקים – מותר לפרקו ולהחזירו בשבת, ויש מי שאומר שדין הכוס כדין המיטה", והיינו דנחלקו אם יש לגזור ברפוי שמא יהדק וכמו במיטה, אכן כתב הבא"ח (ש"ש ויקהל סעי' ה') אחר שהביא מחלוקת זו, וז"ל: "וכוסות של פרקים הנמצאים בזמן הזה – לכולי עלמא אסור להחזירן משום דדרכן להיות מהודקין". וראה בשעה"צ (שם ס"ק ל"ב), כה"ח (שם ס"ק ע') בשם המבי"ט, חזון איש (סי' נ' ס"ק ט' ד"ה "והא"). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב).

[29] כה"ח (סי' שי"ג ס"ק ע"ט), משנ"ב (שם ס"ק נ"ד). עיין בא"ח (ש"ש פרשת ויקהל סעי' ה').

[30] עיין בא"ח (ש"ש פרשת ויקהל סעי' י"ב). וראה עוד להלן סעי' ס"ג.

[31] ראה לעיל הערה כ"ז.

[32] שו"ת קול אליהו (שבת פי"ח שאלה ה').

[33] עיין שו"ע (סי' שי"ג סעי ו') ובמג"א (שם ס"ק י"ב) ובמשנ"ב (שם ס"ק מ"א, מ"ה) ובחזו"א (סי' נ' אות ט') – הובא לעיל בהערה כ"ז, ובשו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב וס' ק"א) ובשו"ת קול אליהו (שבת פרק י"ז שאלה ה'). וחיבור בלון הגז למכשיר הסודה הוי הרכבת כלי ע"י תקיעה, וע"י החיבור אפשר להזרים גז לתוך המים והוי עושה כלי.

[34] ראה לעיל הערה כ"ז.

[35] ז"ל השו"ע (הל' יו"ט סי' תקי"ד סעי' ז'): "אין פוחתין נר של חרס דהיינו בעודו רך, כמו בצים של יוצר למעך אותו ביד לעשות לו בית קבול, מפני שהוא עושה כלי", עכ"ל. וראה שו"ת קול אליהו (פי"ח שאלה ז').

[36] בגמרא ביצה (י"ז ע"ב): "מובאים כמה טעמים לאיסור טבילת כלים טמאים בשבת, לדעת רבה – גזירה שמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים. דעת רב יוסף – שמא יסחט. לרב ביבי – שמא ישהה הכלי לשבת שהוא פנוי ממלאכה, ולרבא – כיון שנראה שמתקן כלי. ולגבי טבילת כלי חדש שייכי שני הטעמים של שמא יטלנו ד"א ברה"ר והטעם שנראה כמתקן. ועיין בב"י (סי' שכ"ג) ובביאור הלכה (שם סעי' ז' ד"ה "מותר להטביל").

[37] כתב השו"ע (סי' שכ"ג סעי' ז'): "מותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה, ויש אוסרים. וירא שמים יצא את כולם ויתן הכלי לא"י במתנה ויחזור וישאלנו ממנו, ואין צריך טבילה", ואילו ביו"ד כתב השו"ע (סי' ק"כ סעי' ט"ז): "אם שכח ולא הטביל כלי מערב שבת או מערב יום טוב – יתננו לעובד כוכבים במתנה ואחר כך ישאלנו ממנו ומותר להשתמש בו: הגה – וכן יעשה אפילו בחול, במקום שאין לו מקוה". ועיין לזבחי צדק (ח"ב יו"ד סי' ק"כ ס"ק פ"ו-פ"ט) בענין הסתירה שיש בדברי מר"ן. וז"ל שם (ס"ק פ"ט): "הגם דמרן ז"ל באו"ח סימן שכ"ג סתם כמאן דאמר דמותר להטביל כלי חדש הטעון טבילה בשבת, הכא ביו"ד חזר בו ומשמע מדבריו דאסור, ומ"מ אם הוא בענין שיתבטל מסעודת שבת, כדאי הוא סברת מרן באו"ח לסמוך עליו ולהטביל, חכמת אדם שם".

והנה כתב הרמ"א (סי' שכ"ג סעי' ז'): "ואם הוא כלי שראוי למלאות בו מים – ימלאנו מים מן המקוה ועלתה לו טבילה" (והפוסקים דנו האם יברך לפני הכנסת הכלי למים או שמא ישנו חשש מראית עין שמא יאמרו שהוא מברך לצורך טבילת הכלי, ועדיף שיברך בהרהור). ומ"מ דברי הרמ"א הם דוקא לזמנם, אבל כיום אם יראוהו שהולך למקוה עם כלי בודאי רואים שהולך להטבילו, ועל כן אסור.

[38] הגמרא שבת (ק"ב ע"ב) אומרת: "עייל שופתא בקופינא דמרא" [ביאר רש"י: שופתא – היינו יתד קטן שתוחבין בתוך הבית יד של הקורדום, ע"מ להדק את הבית יד שלא יצא ממנו] – רב אמר: משום בונה, ושמואל אמר: משום מכה בפטיש". ועיין בהקדמה לפרק זה ובהערות שם.

[39] ראה גמ' שבת (צ"ה ע"א). וברמב"ם (שבת פ"ז הלכה ו'), וז"ל: "וכן הלוקח חלב ונתן בו קיבה כדי לחבצו – הרי זה חייב משום תולדת בורר, שהרי הפריש הקום מן החלב, ואם גבנו ועשהו גבינה – חייב משום בונה, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשו גוף אחד – הרי זה דומה לבנין".

[40] הרב בא"ח בשו"ת רב פעלים (ח"א או"ח סי' י"ט) מביא את השאלה, שלפי דברי הרמב"ם הנ"ל (ראה הערה הקודמת) יוצא שהפורס גבינה עובר איסור של סותר. ותירץ – שהחותך גבינה – מותר, כי זה דרך שימושה הרגיל וזה דרך אכילה.

[41] עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק י"ז שאלה ד'). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב). והטעם – משום מתקן מנא, עיין שו"ע (סימן ש"מ סעי' ח') ובמשנ"ב (שם ס"ק ל"ג).

[42] עיין בא"ח (ש"ש פרשת ויקהל סעי' ד'), כה"ח (סי' שי"ג ס"ק ס"ג).

[43] כה"ח (סי' שי"ג ס"ק ס"ג). וע"ע שו"ע (סי' שט"ו סעי' י"א).

[44] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב).

[45] מפני שאינו יצירת כלי אלא רק מונע מדרדור העגלה.

[46] בתנאי שתחובות תחיבה אחת או שתי תחיבות, אך אסור לשלוף סיכות התחובות שלש תחיבות. ויש מתירים לשלוף אפילו סיכות התחובות בחולצה חדשה שלוש תחיבות, מפני שזו תפירת עראי.

[47] וצריך להיזהר לא להשאיר סיכות על החולצה שמא יינזק, בין בשבת ובין ביום חול. וע"ע שו"ת קול אליהו (שבת פרק ח"י שאלה ח').

[48] עיין שו"ת קול אליהו (שבת פרק י"ז שאלה ט'). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב).

[49] אמנם יש מי שרצה לאסור את השימוש בו בשבת, כיון שבתחילת סגירת הרוכסן יש לתקוע את היתד שבצדו האחד לתוך המגרעת שבצדו השני, אך להלכה – מותר להשתמש ברוכסן זה כאמור. וטעם ההיתר הוא – שדרך שימושו היא בפתיחה וסגירה.

[50] יש אומרים שזהו איסור דרבנן, ויש אומרים שזהו איסור דאורייתא. וראה להלן הערה י"ט.

[51] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב).

[52] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב, סי' נ"ח), שו"ת הרב הראשי (תשמ"ו-תשמ"ז סי' קע"ו אות ב'). מיהו שעון מעורר של זמנם שיש שני פעמונים משני הצדדים והפטיש מכה מצד לצד, ובכדי לעוצרו היה מושך ידית שיש בה בליטה שתעצור – אם הוא מצלצל בשבת – מותר להפסיקו, ואין בזה לא בונה ולא מתקן כי אינו יוצר כלום.

[53] יש אומרים שיש בזה איסור דרבנן, ויש אומרים שיש בזה איסור דאורייתא. כתב מרן (סי' תק"ט סעי' א') בהלכות יום-טוב: "שפוד שנרצף, אף על פי שהוא יכול לפשטו בידו – אין מתקנין אותו". והרמ"א שם חלק וכתב: "הגה, ודווקא שיוכל לצלות בו בלא תיקון, אבל אם אינו יכול לצלות בו כך ונשבר ביום-טוב – מותר לתקנו, ואין מורין כן לרבים שלא יבואו לתקן גם כן בנשבר מערב יום-טוב".

כלומר, לדעת השו"ע והרמב"ם: אם נתעקם השפוד ביום-טוב, אף על פי שאי אפשר לצלות בשפוד שבור – אסור לתקנו, אך לדעת הרמ"א: אם אי אפשר להשתמש בו כמות שהוא – מותר לתקנו ביד, וגם לשיטתו אין מורין כן לרבים שמא יבואו לזלזל ולתקן גם שפוד שנשבר בערב יום טוב.

כתב המשנ"ב (שם ס"ק ז'): "ודע עוד דדברי הרמ"א הוא דוקא לענין שפוד שהוא מכשירי אוכל נפש, אבל שאר כלי שנתקלקל כגון מחט שנתעקמה אפילו מעט  – אין לפושטה לכולי עלמא", עכ"ל. ומ"מ אפי' בשפוד שהתיר הרמ"א הוא דוקא ביו"ט, אבל ביום שבת אין מחלוקת כלל ועיקר בדבר שלכולי עלמא – אסור לתקן גם ביד כל כלי שהוא, בין אם הוא ממכשירי אוכל נפש ובין אם הוא כלי אחר. וז"ל ספר הזכרונות (דף נ"ו ע"א): "גם יש להודיע דבר ההווה והוא שמחט שאינה נקובה, שבה הדבר מצוי יותר וכיוצא, שנתקעמה אפי' מעט – אין לפושטה להשיבה ישרה", עכ"ל, והביא דבריו הכנה"ג (סי' ש"ב בהג' ב"י) וכן הוא במגן אברהם (סי' ש"מ ס"ק י"א): "מחט שנתעקמה אפילו מעט – אסור לפושטה".

וגאון עוזנו ותפארתנו רבינו יוסף חיים בעל הבא"ח (ש"ש פרשת ויקהל סעי' י"ב) פסק: "מחט שנתעקמה – אסור להשוותה בידו, וכן בתי עיניים (=משקפיים) שנפתחו הרבה – אסור להדקם ביד, דהוי מתקן מנא. וצריך להזהיר העם באלה שהם דברים מצויים". וכ"פ החיי אדם (כלל מ"ד ס"ק ט'). וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' מ"ח, וסוף סי' ק"ב).

ובזהירות חשש מתקן מנא, אמו של הרה"ג יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת 'פורת יוסף', היתה למדנית גדולה ובקיאה בהלכות, ובת אחותו של מרן בעל הבן איש חי. ופעם אחת בשבת, היה אבק על המשקפיים שלה, והיא שלחה אותי אל הרה"ג יעקב סופר זצ"ל בעל 'כף החיים', כדי שאשאל אותו האם מותר לנקות את המשקפיים בשבת, והוא ענה שמותר לנקותם, כיון שזה דומה לקליפה שעל הפרי שמותר בשבת לקלפה, וה"ה לגבי האבק. כשאמרתי לה את תשובתו של הרב, היא אמרה: "לך ותאמר לו שאין זה דומה, שהרי הקליפה נמצאת על הפרי באופן טבעי וכך הקב"ה ברא את הפרי, אבל האבק לא נמצא על המשקפיים באופן טבעי, אלא הוא הצטבר עליהם מחמת לכלוך, וכשאתה מנקה את האבק בשבת זה 'מתקן מנא'". אמרתי לה: שתלך ותתווכח עם הרב בעל 'כף החיים'. אך היא ענתה: "תלך אתה ותגיד לו את דבריי, כדי שתלמד את ההלכה". חזרתי לרב בעל 'כף החיים', והוא אמר לי שזה מותר. והיא נהגה בכל זה מצד חומרא. אך עצם המחשבה על כל פרט ופרט, זה נכון וחשוב מאד.

[54] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' מ"ח, ס"ב).

[55] ראה לעיל סעי' ה' ובהערה שם.

[56] כתב השו"ע (סי' תקי"ד סעי' ט'): "אין גודלין את הפתילה". וכתב שם בשער הציון (ס"ק נ"ב): "ודע דבתוספתא איתא אין עושין הפתילה ביו"ט, משמע לכאורה דלאו דוקא ע"י שזירה, אלא כל שראויה להדלקה ע"י עשייתו, הוא בכלל איסור. ולפ"ז אם לוקח חתיכת צמר גפן ומותחה ועושה אותה כמין פתילה – ג"כ אסור", עכ"ל.

[57] ז"ל המשנה (ביצה דף ל"ב ע"ב): "אין שוברין את החרס ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח". וביאר רש"י שצולין דגים על האסכלה, שוברין חרס או חותכים נייר ושורין במים וסודרין הנייר ע"ג האסכלה מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג, וכן כתב השו"ע (סי' תק"ח סעי' א') וכן בסימן ש"מ סעי' י"ג וז"ל: "אין שוברין את החרס ואין קורעין את הנייר מפני שהוא מתקן כלי". ובמשב"ז (סי' תק"ח ס"ק א') כתב דאיסורו מן התורה וכן כתב המשנ"ב (סי' ש"מ ס"ק מ"א) וז"ל: "ואם קורע הנייר לקרעים כדי לקנח את עצמו בהם או לשאר איזה תשמיש, חייב משום קורע שהוא קורע ע"מ לתקן". ועיין במשב"ז (סוף סימן ש"מ) וכה"ח (שם ס"ק פ"ה), ובשו"ת קול אליהו (פרק י"ח שאלה ז'), ובשו"ת מאמ"ר (ח"ד סי' ק"ט).

[58] עיין שו"ת מאמ"ר ח"ד סי' ק"ט) דימשוך הצמר גפן ע"י מזלג וכדו'.

[59] יש שינוי בזרם החשמל אפילו כשמדובר בכפתור מכני פשוט, שמשנה את ההליכים ומסובב או מעמיד את המאוורר, ואינו מדליק מעגל חשמלי חדש, כי תנועת ראש המאוורר מצריכה יותר חשמל, ככל תוספת עומס על המנוע (מוטו"ר בלע"ז), והעמדתה בכיוון אחד בלבד מצריכה פחות. וראה בשו"ת בית יצחק (יו"ד סי' ל"א בהשמטות), שהאיסור להדליק חשמל הוא משום מוליד, כמוליד ריח, וכן כתב בשו"ת אחיעזר (חלק החדש (ח"ד) סי' ו'). ולדעת הישכיל עבדי (שו"ת ח"ד או"ח סי' ט"ז סעיף א' אות ד') חשמל דינו כאש והבערה וכיבוי מדאורייתא, ועוד שם (סעיף ג') אסר כמה פעולות משום שינוי זרם, כגון: להכנס למעלית שיש בו גוי, ולדבר בטלפון, וחזר ושנה את דבריו (ח"ו סי' או"ח סי' ט"ז אות ט', ובח"ז או"ח סי' כ"ט אותיות א', ג'), ושם מדובר בחשמל מבטריה, שאף זה בבחינת אש.

[60] שו"ע (סי' שי"ג סעי' ו'): "מטה של פרקים – אסור להחזירה ולהדקה, ואם תקע – חייב חטאת, ואם היא (דרכה להיות) רפויה – מותר לכתחילה (ובלבד שלא יהדק)". ובה"ל שם (ד"ה "דרכה"), ז"ל: "והיינו שאינו מקפיד אם יתנועע בתוך החור – מותר, דאין לגזור אלא בדבר שצריך להיות מעמידה בדוחק". ועי' כה"ח שם, וכן בב"י ובשו"ע (סי' רע"ט). ועיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' ס"ב).

[61] לשון המשנה (שבת ל"ג ע"א): "רבי אליעזר אומר: נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו". ועיין בבא"ח (ש"ש פרשת משפטים סעי' י"ב): "אם יש לו קיסם מתוקן ומוכן מבעוד יום לחצוץ בו שיניו, אף על פי דאינו ראוי לבהמה, העליתי בסה"ק מקבציאל דאם אותו קיסם הוא קל מאד ויבש, דודאי משתבר ראשו בחציצת שיניו אם יחצוץ בכח וחוזק – לית לן בה, ואין מחייבין אותו לחצוץ בנחת, אף על גב דהוי פסיק רישיה, יען כי זה מקלקל הוא, והמקלקל בפסיקת התלוש הרי זה מותר לגמרי".

[62] פסק השו"ע (סי' שכ"ב סעי' ד'): "אוכלי בהמה – אין בהם משום תיקון כלי; לפיכך מותר לקטום, אפילו בסכין, קש או תבן ולחצוץ בו שיניו; אבל קיסם שאינו אוכל בהמה, אפילו ליטלו כדי לחצוץ בו שיניו – אסור". ועיין בא"ח (ש"ש פרשת משפטים סעי' ט').

[63] כתב השו"ע (סי' שכ"ב סעי' ד'): "אבל קיסם שאינו אוכל בהמה, אפילו ליטלו כדי לחצוץ בו שיניו – אסור". וביאר המשנ"ב (ס"ק י"ג): "ר"ל אפי' נטילה סתם בלי שום קטימה – אסור משום מוקצה כשאר עצים". והכא כיון דמותר לטלטל עצי בשמים ואין בהם משום מוקצה – מותר ג"כ ליטלן ע"מ לחצוץ בהו שיניו, הואיל ולא מתקן מידי, והכי מוכח מדברי הבא"ח (ש"ש פרשת משפטים סעי' י').

[64] כתב השו"ע (סי' ש"ח סעי' מ"ד): "כלי שנתרועע – לא יטלו ממנו חרס לכסות בו או לסמוך בו". וכתב המשנ"ב (ס"ק קנ"ו) וז"ל: "רוצה לומר שלא יתלוש ממנו, דבמעשה התלישה הוא בכלל תיקון כלי, וה"ה אם כבר נפל החרס והוא מתקנו להסיר בליטותיו ועוקציו כדי שיוכל לכסות בו וכהאי גונא – דאסור, והוא בכלל מכה בפטיש".

[65] כתב השו"ע (יו"ד סי' ר"א סעי' נ"ב), וז"ל: "הבא לערב מקוה פסול או חסר עם מקוה כשר להכשירו או שניהם חסרים ובא לערבם להכשירם – צריך שיהא נקב שבינהם רחב כשפופרת הנוד… ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר אפי' רגע, נשאר לעולם בהכשרו". וכתב הלחם ושמלה (שמלה ס"ק צ"ב), וז"ל: "בספר גידולי טהרה נחל (ס"ק מ"א) כתב שיש להסתפק אם מותר לעשות ההשקה בשבת, דיש לדמות דבר זה למ"ש הפוסקים דאין מבטלין איסור בשבת וכתב דלדעת הרא"ש דע"י השקה זו נשאר לעולם בהכשרו א"כ הוי מתקן ואסור, אבל להסוברים דההשקה אינה מתרת אלא כל זמן שהנקב פתוח הוא מטעם תערובות, א"כ ודאי שאין כאן מתקן דהוי כמערב מים יפים ברעים. ולא ידענא מה בכך שאחר כשרותו חוזר לפיסולו ע"י סתימה, השתא מיהו הוי מתקן, דמערב היתר עם איסור! והנה בשו"ת בית אפרים (סי' נ"ג) חקר באותן מקוואות שנכשרים ע"י ברזא, אם מותר בשבת לפתוח ולסגור משום בניין וסתירה, ולא הזכיר איסור מתקן שמכשיר המים לטבילה. ונראה מדעתו כי אין חשש משום מתקן, וכמדומה שכן המנהג ברוב המקוואות, שהמקווה חלוקה במחיצה ומצד אחד מקווה כשרה ומהצד השני מים שאובים שהוחמו, ומכשירין ע"י השקה בנקב שבמחיצה המבדלת ופותחין את הנקב גם בשבת, ולית מאן דחש", עכ"ל. ע"כ לכתחילה יש לחוש לדברי הגידולי טהרה, אבל בדיעבד יש לסמוך על דברי השמלה, וראה הערה הבאה.

[66] עיין רמב"ם (שבת פכ"ב הכ"א), שכתב: "שתי מטהרות זו על גבי זו – נוטל את הפקק מבנתים ומשיקן ומחזיר את הפקק למקומו, מפני שאינו בא לידי סחיטה שהרי דעתו שיצאו המים", והביאו הב"י (סי' ש"כ).

[67] כיון שלצורך מצוה דרבים, ובמקום דאיכא רבים – לא חיישינן שמא יתקע וכיו"ב. אך לא יקחו את הס"ת פתוח אלא יקחוהו כמו שהוא סגור ויניחו אותו על השולחן סגור, ולא יעשו "וזאת התורה" להראות את הספר תורה לאחרים, וכן כשיחזירו – יחזירו אותו סגור. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' נ"ח).

[68] אף שלכאורה בלא לתקוע את המוטות יהא אסור להשתמש בס"ת זה בשבת משום גזירה שמא יתקע, אך כיון שזה לצורך מצוה דרבים וכנ"ל – לא גזרו. ומ"מ אם רוצה שלא להכנס לזה – ירחיק ממנו את המוטות בשינוי באופן ששוב אין חשש של שמא יתקע. וע"ע שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' נ"ח).

[69] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' נ"ח).

[70] ע"כ אין לטלטלן משום מוקצה, ראה פרק פ"ה "איסור טלטול שמא יתקע" סעי' ה'.

[71] ראה בפרק פרק פ"ג "דיני בנין וסתירה בקרקע ובמחובר אליו" סעי' כ"ג.