פרק פה – איסור טלטול שמא יתקע

הקדמה

• אסור מן התורה לתקוע חלק מן הכלי ולחברו לכלי בחוזקה בשבת או לחבר שני חלקי כלי ע"י שתוקע בהם כלי אחר[1]. אמנם, לדעת חלק מן הראשונים האיסור הוא משום מכה בפטיש ["גמר מלאכת הכלי"], ולדעת חלק מן הראשונים האיסור הוא משום בונה ["בניין גמור" בכלי]. וגזרו חכמים איסור גם לטלטל כלים שיש חשש שמא יבואו לחברם ולתקוע בהם בחוזקה, כדי שלא ישכחו ויעברו על איסורי דאורייתא. מתוך כך, הרי שאסור לטלטל כלי שהתפרק ויש חשש שמא יבואו לחברו בתקיעה כנ"ל בשבת. וכן כלי העשוי פרקים שיש חשש שיתפרק שמא יבואו לחברו בתקיעה כנ"ל בשבת. ומכיון שדברים אלה מצויים ביותר, צריך כל אדם להכיר את ההלכות הנוגעות להם ובכל מקום שיש חשש לתקיעה יזהר לא לטלטל בשבת[2].

פמוטים

פמוט של פרקים

• פמוט העשוי פרקים פרקים [כפי שמצוי בפמוטים עתיקים], שיש חשש שיתפרק ויבואו לתקנו – אסור לטלטלו בשבת [אפילו אם לא היה עליו נר דולק בזמן בין השמשות].

פמוטים בזמננו

• ככלל פמוטים המיוצרים כיום אינם דומים לפמוטים שהיו בעבר ואין בהם גזירת מנורה של פרקים, כיון שכיום חלק מהפמוטים עשויים מקשה אחת [אפילו שיש בהם חריצים הנראים כפרקים, ואף אלה העשויין פרקים – אין בהם חשש שיתפרק, כיון שמחוברים היטב, ואף כאשר נופלים הם אינם מתפרקים], וכן כיון שהם קטנים, ועל כן – מותר לטלטלם בשבת[3].
• דין טלטול פמוטים המיוצרים כיום שהיה עליהם נר דולק מערב שבת – ראה בפרק ע"ט בדיני בסיס סעי' מ"ו-נ"א.

כסא, ספסל, שולחן וכדו' 

רהיט שהתפרק בו חלק

• כסא ספסל שולחן וכדו' שחלק ממנו התפרק [כגון: רגל, ידית, משענת וכדו'] – אסור לטלטלו בשבת, כיון שיש חשש שמא ישכחו ויתקעום במקומם בחוזקה, ויעבור בכך על איסור מכה בפטיש או בונה.

הנחת ספסל בלי רגל על אחר

• ספסל שיצאה רגלו – אסור להניחו על שני כסאות משני צדדיו [כדי שיוכלו לשבת עליו], למרות שאין בכך תיקון כלי, כיון שהוא מוקצה. אמנם, בשעת הדחק וכאשר ניתן להשתמש בספסל זה גם ללא הרגל החסרה, כגון שסומכו על ספסל אחר – מותר לעשות כן[4].

ספסל שצריך לתקנו

• ספסל שחלק ממנו [כגון: רגל או ידית וכדו'] נשבר לחלוטין – מותר לטלטלו בשבת, כיון שאין חשש שמא יתקע[5].

חלק שאינו נמצא לפנינו

• ספסל שחלק ממנו התפרק ואותו חלק אינו נמצא שם כלל, כך שיש להביא חלק דומה ממקום אחר – מותר לטלטלו בשבת, כיון שאין חשש שמא יתקע[6].

רהיט שהשתמשו בו בחול

• כסא, ספסל וכדו' שהתפרק ויצאה אחת מרגליו ממקומה בחול, והשתמשו בו כמות שהוא חסר רגל בחול – מותר לטלטלו בשבת, כיון שבעצם השימוש יש גילוי דעת שהוא לא מקפיד מלהשתמש בספסל ללא הרגל, ועל כן אין חשש שיתקע את הרגל בשבת[7].

הנחת קרש על שני כסאות

• מותר להניח קרש שמעולם לא היה חלק מספסל [אך מיועד לשימוש כל שהוא ויש עליו שם כלי] על שני כסאות כדי שישבו עליו אנשים, כיון שאין שום חשש שמא יתקע[8].

דלת כשולחן

• דלת של בית שנעקרה ממקומה, בין בערב שבת בין בשבת – אסור להניחה על גבי שני כסאות ולעשותה כעין שולחן בשבת, כיון שהדלת אסורה בטלטול[9]. מיהו אם נעקרה בערב שבת והוציאו את ידית הפתיחה מערב שבת על דעת שישתמשו בה כשולחן אם יהיה צורך כזה – מותר. והטעם הוא – שנעשתה בה פעולה שמכינה אותה לשימוש כשולחן בשבת.

משקפיים

משקפיים עם ידית עקומה

• אסור ליישר ידית משקפיים שהתעקמה. ועל כן, אסור לטלטל או להרכיב משקפיים שאחת מידיותיה התעקמה, כיון שיש חשש שיישר את הידית[10].

בורג משוחרר במשקפיים

• אסור להבריג בורג משוחרר במשקפיים בשבת [בין אם זה הבורג המחבר את הידית למשקפיים ובין אם זה הבורג המחזיק את העדשה]. ועל כן, כאשר השתחרר בורג כזה, אם ניתן להבריג את הבורג ביד או בסיכה או במברג שמצוי אצלו – אסור לטלטלם, כיון שיש חשש שישכחו ויבריגו את הבורג בשבת. אך אם צריך להשתמש במברג מיוחד שמצוי רק אצל טכנאים וכדו' כדי להבריגו – מותר לטלטלם בשבת, כיון שאין חשש שיבריגו[11].

סכו"ם עשוי כמה חלקים

• סכינים או מזלגות וכדו' המורכבים מכמה חלקים מחוברים, שיש חשש שיתפרקו ויבואו לחברם בחזקה – אסור לטלטלם בשבת[12].

בגדים ונעלים

כפתור בבגד

• בגד, שיש בו כפתור שאינו מהודק יפה, אך ניתן להשתמש בו בשעת הדחק – לכתחילה לא ישתמש בו בשבת, כיון שיש חשש שמא יבואו להדק את הכפתור בשבת, אך בשעת הדחק – מותר[13]. ומכל מקום, כאשר משתמשים בבגד זה – יש לחבר לו סיכה בסמוך לכפתור כדי שתמנע את הידוק הכפתור וגם תזכיר שהיום שבת.

שרוך בבגד ובנעליים

• חולצות שיש בהן לולאות ומכניסים בהן שרוכים, וכן נעליים שבמקום חורים רגילים יש בהן לולאה מברזל כדי שיהיה יותר נוח להכניס ולהוציא את השרוכים – מותר להשתמש בהן בשבת. אמנם, אם התרופפה אחת הלולאות – אסור להדקה בשבת, ועל כן אסור לכתחילה להשתמש בה או לטלטלה כמות שהיא בשבת, כיון שיש חשש שמא יבואו להדקה בשבת (שהרי בדרך כלל היא מהודקת ורגילים להדקה בחול) [אמנם בשעת הדחק – יכול להשתמש בהם, אך יניח סימן להיכר שלא יהדקה וכדלעיל סעי' ט"ו].

סנדלים וחגורה

• סנדלים שיש בהם רצועה, וכן חגורה שיש בה אבזם ובשניהם יש כעין חתיכת מתכת שנכנס לתוך החור של הרצועה או החגורה: אם המתכת התעקמה ורופפת מעט כך שלא ניתן להשתמש בה בשבת – אסור ליישרה בשבת, וממילא אם רגיל ליישרה – אסור לטלטלם או להשתמש בהם, כיון שעלול ליישרה[14].

• דין טלטול שעון לסוגיו – ראה בפרק ע"ו בדיני מוקצה לאיסור ולהיתר.

[1] גמ' שבת (קל"ח ע"ב): "כירה שנשמטה אחת מירכותיה – מותר לטלטלה, שתיים – אסור. רב אמר: אפי' חד נמי אסור, גזירה שמא יתקע". וביאר רש"י: "ירכותיה – כעין רגליים. שמא יתקע – שמחבר לה רגל יתקענה בחוזק והוי בונה". עוד בגמרא: (ק"ב ע"א): עייל שופתא קופינא דמרא, רב אמר: משום בונה, ושמואל אמר: משום מכה בפטיש". וביאר רש"י: שופתא – יתד קטן שתוחבין בתוך הבית יד של מרא (קורדום) להדקו שלא יצא". וז"ל השו"ע (סי' שי"ג סעי' ט'): "התוקע עץ בעץ, בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד – הרי זה תולדת בונה".

[2] שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' נ"ח)

[3] מובא בגמ' שבת (מ"ה ע"ב): "דאמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי: הורה ריש לקיש בצידן: מנורה הניטלת בידו אחת – מותר לטלטלה, בשתי ידיו – אסור לטלטלה. ורבי יוחנן אמר: אנו אין לנו אלא בנר כרבי שמעון, אבל מנורה, בין ניטלה בידו אחת בין ניטלה בשתי ידיו – אסור לטלטלה. וטעמא מאי? רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: הואיל ואדם קובע לה מקום. אמר ליה אביי לרב יוסף: והרי כילת חתנים, דאדם קובע לו מקום, ואמר שמואל משום רבי חייא: כילת חתנים – מותר לנטותה ומותר לפרקה בשבת! אלא אמר אביי: בשל חוליות. אי הכי, מאי טעמא דרבי שמעון בן לקיש דשרי?! מאי חוליות – כעין חוליות דאית בה חידקי, הלכך חוליות בין גדולה בין קטנה – אסורה לטלטלה, גדולה נמי דאית בה חידקי גזירה אטו גדולה דחוליות, כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי: מר סבר – גזרינן, ומר סבר – לא גזרינן". וביאר רש"י: "במנורה של פרקים, שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי". כלומר מנורה שיש "חיתוכין סביב לה", דהיינו חריצים ונראית כמנורה מורכבת. וגם מנורה שיש בה "חידקי" – אסורה בטלטול, גזירה משום מנורה שיש בה חוליות.

נחלקו הראשונים האם גזרו גם במנורה קטנה שיש בה חידקי או רק בגדולה. הרמב"ם (הל' שבת פכ"ו הי"א) כתב: "מנורה של חוליות בין גדולה בין קטנה – אין מטלטלין אותה שמא יחזירנה בשבת. היו בה חדקים והיא נראית כבעלת חוליות, אם היתה גדולה הניטלת בשתי ידים – אסור לטלטלה מפני כובדה, היתה קטנה מזו – מותר לטלטלה".

וכבר הקשה ע"ז בב"י (סי' רע"ט): מנין לרמב"ם לחלק בין גדולה הניטלת בשתי ידים מפני כובדה, והרי אין בזה נפק"מ לחשש שמא יתקע, ואם ס"ל שמנורה אסורה משום מוקצה מחמת כובדה א"כ אפילו שאין בה חריצים יש לאסור!

והשו"ע (סי' רע"ט סעי' ז') כתב: "מנורה, בין גדולה בין קטנה, אם היא של פרקים – אין מטלטלין אותה, דחיישינן שמא תיפול ותתפרק ויחזירנה, ונמצא עושה כלי. ואפילו אם אינה של פרקים, אלא יש בה חריצים סביב ודומה לשל פרקים – אסור לטלטלה".

ומעתה, פמוטות של ימינו שיש בהם חריצים, לכאורה צריך לאסור טלטולם בשבת לאחר שהנר כבה, הגם שמולאו כל התנאים שעל ידם מותר לטלטל נר לאחר שכבה.

אולם בימינו אין דין פמוטות של פרקים, מכיון שהפמוטות היום או שהם עשויין מ"יציקה", ואף אלה העשויין פרקים אין בהם חשש שיתפרקו, כיון שמחוברים היטב, ואף כאשר נופלים הם אינם מתפרקים, ועל-כן אין לאסור טלטול פמוט שיש בו חריצים לאחר שמולאו תנאי ההיתר, הן מטעם שאין היום פמוטות של פרקים, והן מטעם שאף שהב"י החמיר כדעת הרא"ש, מ"מ הרי"ף והרמב"ם הקלו במנורה קטנה, ואין לנו להחמיר היום בפמוטות קטנים.

[4] כתב השו"ע (סי' ש"ח סעי' ט"ז), וז"ל: "כירה שנשמטה אפילו אחת מירכותיה – אסור לטלטלה (כלומר, כעין סיר שיש לו ארבע רגליות למטה, ומגביה אותו מהקרקע או מהשולחן ואחד מהרגליות התפרקה, והם קבועים בתוך הסיר הזה). הג"ה: וכן ספסל ארוך שנשמט אחד מרגליה, כל שכן שתים – דאסור לטלטלה ולהניחה על ספסל אחרת ולישב עליה, אפילו נשברה מבעוד יום… גם אסור להכניס הרגל לשם משום בנין".

אמנם השו"ע לקמן (סי' שי"ג סעי' ח') כתב: "ספסל שנשמט אחד מרגליו – אסור להחזירו למקומו, ולהניח אותו צד השמוט על ספסל אחר – יש מי שמחמיר לאסור".

ותמוה שבסי' ש"ח כתב מרן בפשטות לאסור, ואילו בסי' שי"ג כתב: "יש מי שמחמיר לאסור".

ויש לבאר ע"פ הגמרא בשבת (קל"ח ע"ב) שהביאה שנחלקו אם גזרו בכירה דוקא אם נשמטו שתי רגליה או אפילו אם נשמטה רגל אחת. ונקטינן לחומרא (כדברי רב) שאפילו נשמטה רגל אחת – אסורה בטלטול. עיין רמב"ם שבת פרק כ"ו הלכה ו' (ועיין בערוך שכתב שאם נטלו ממנה שתי רגליה – בטלה מתורת כלי. שער הציון סי' ש"ח ס"ק ס"ח). ובב"י (סי' שי"ג) הביא דברי בעל  תרומת הדשן (סי' ע"א), שאין להוכיח לאסור גם בספסל שנשמט אחד מרגליו, משום שכירה בלי רגל או שתי רגליים לא יכולה לעמוד, ומכיון שאין שום אפשרות – חיישינן שמא יתקע, אבל בספסל, אם לוקח אותו ושם אותו על ספסל אחר, הרי יכול להשתמש בו, ומכיון שיכול להשתמש בו, למה נחשוש שמא יתקע. וכתב תרומת הדשן: "אף על פי כן – ראוי להחמיר, דאפשר חומר שגם בכירה כשנשמטה רגל אחת אפשר להשתמש בה ע"י סמיכה, ואף על פי כן – אסור". וזה מה שפסק מרן בסימן שי"ג שבספסל שנשמט – יש מי שמחמיר לאסור. אבל הרמ"א פוסק כדעת ה"ראוי להחמיר" של תרומת הדשן, ולא מחלק בין כירה לבין ספסל.

ונמצא שאם אין כלל אפשרות להשתמש בו כמו שהוא – אנו אוסרים בודאי, אבל בספסל שיש אפשרות להשתמש בו כמו שהוא – יש צד להקל לדעת השו"ע, ורק טוב להחמיר.

וזה נראה פשוט שלא גזרו חכמים איסור טלטול בסתם כלים שלמים, דאל"כ אין לדבר סוף, כגון: שידה ומיטה מותרים בטלטול, אף שאם מותח אותם ומהדק אותם, עובר על איסור דאורייתא לכל הדעות, וכן גם בשולחן – מותר להשתמש, אף שאפשר להאריך את השולחן ע"י תקיעה, ואפשר להקטין את השולחן ע"י פירוק.

אכן בכלים שנשברו, וכמו בכירה וספסל דלעיל – גזרו, מפני שהרגילות שלהם להיות עם רגליים תקועות, וכיון שמטלטל ספסל בלי רגליים, ולוקח דבר משונה, אף שיכול להניחו על ספסל אחר – חיישינן שמא יתקע. אבל במיטה ושולחן שהרגילות להשתמש בהם כמות שהם, ואין כאן דבר משונה – מותר לטלטלם.

ולכן אם לוקח סטנדר, שהוא מהודק חזק ומעביר אותו ממקום למקום – אין לאסור משום חשש יתפרק ויתקע וכיו"ב, שכיון שכעת משתמש בו כדרכו – לא גזרו.

[5] כתב המשנ"ב (סי' ש"ח ס"ק ס"ט): "אבל אם נשבר רגל אחד דלא שייך בו שמא יתקע, אלא צריך לעשות רגל אחר, ולזה לא חיישינן ע"כ מותר בטלטול".

[6] כ"כ הט"ז (סי' ש"ח ס"ק י"ד), וז"ל: "ותו נראה לי דאם נשמט הרגל כבר ואין כאן אותו רגל כלל אלא הספסל עומד כך בלא רגל ההיא מקודם – אין איסור לסמוך אותו על ספסל אחר. דכאן אין שייך שמא יתקע כנלענ"ד באיסור זה שהוא חומרא דרבנן, ולצדד בו להקל במקום שאין חשש שמא יתקע", עכ"ל. כלומר כל החשש הוא דוקא כשהרגל נמצאת במקום זה, אבל אם הרגל נמצאת במקום אחר, ולא באותו מקום – מותר לטלטל את הספסל, מכיון שלא חיישינן שיבוא ויחבר אותו, כי אין לו דבר לחבר. וראה משנ"ב (סי' ש"ח ס"ק ס"ט), כה"ח (שם ס"ק קכ"ב).

[7] כ"כ הרמ"א (סי' ש"ח סעי' ט"ז) שאם ישב עליו כבר מערב שבת – מותר. וביארו האחרונים (ראה מג"א שם ס"ק ל"ג, א"ר שם ס"ק מ"ב) שאף שכאן אין הטעם מדין מוקצה, כמו אבנים שאין עליהם שם כלי, שיש לחלק אם ישב עליהם מערב שבת או לא ישב עליהם, אלא כאן איסור הטלטול מחשש שמא יתקע, מ"מ כשישב עליו מערב שבת אז גלי דעתיה שגם בלי הרגליות הוא יכול לשבת ואינו מקפיד על החזרת הרגל, ולכן אין חשש שמא יתקע. וז"ל המג"א (שם ס"ק ל"ג): "ולכאורה צ"ע דהתם הטעם משום מוקצה, ולהכי מהני ישב, משא"כ הכא דגזרינן שמא יתקע, ונ"ל דכיון שישב עליה כך פעם אחת בלא רגל, שוב לא יתקע". וראה משנ"ב (סי' ש"ח ס"ק ע"א), כה"ח (סי' ש"ח ס"ק קכ"ג). ויש מקום לדון באדם אחר שישב.

[8] כה"ח (סי' ש"ח ס"ק קכ"ב).

[9] מבואר במשנה (שבת קכ"ב ע"ב) שדלתות הבית שהתפרקו – אסורים בטלטול, והטעם: "לפי שאינן מן המוכן". וביאר רש"י: "לפי שדלתות הבית אינן מן המוכן לטלטל, שאינן כלי". והרמב"ם (הל' שבת פרק כ"ה הל' ו') כתב: "דלתות הבית אע"פ שהן כלים – לא הוכנו לטלטל, לפיכך אם נתפרקו אפי' בשבת – אין מטלטלין". וז"ל המשנ"ב (סי' ש"ח ס"ק ל"ה): "אבל בדלתות הבית או החלונות, אע"פ שראויין לאיזה תשמיש וככלי חשובים, מ"מ כיון שלא הוכנו לכך – אסורים בטלטול, דסתמן עומדין להתחבר עם הבית".

[10] וזה דומה לדין ספסל שאסור, ראה לעיל סעי' ה' ואילך. ועיין שו"ע
(סי' תק"ט סעי' א'), בא"ח (ש"ש פרשת ויקהל סעי' י"ב).

[11] ראה שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' מ"ח, ס"ב).

[12] ראה שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' נ"ח).

[13] משום שזה דומה לספסל שניטלה רגלו אך יכול להשתמש בו באופן זה ע"י שמרכיב אותו על ספסל אחר, וכמבואר בהערה ד', ובפרט שבזמנם היו אוסרים שמא יהדק, והיום שלא רגילים בכך – יש מקום להקל.

[14] עיין שו"ת מאמר מרדכי (ח"ד סי' נ"ח).