פרק ז' – הלכות ציצית  

הברכה

• מעלת מצוות הציצית – כתב הרמב"ם, וז"ל: "אע"פ שאין אדם מחוייב לקנות לו טלית ולהתעטף בה כדי שיעשה בה ציצית אין ראוי לאדם חסיד שיפטור עצמו ממצווה זו אלא לעולם ישתדל להיות עטוף בכסות המחוייבת בציצית כדי שיקיים מצווה זו, ובשעת התפלה צריך להיזהר ביותר. גנאי גדול הוא לתלמידי חכמים שיתפללו והם אינם עטופים[1].
• לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצות כולן, שנאמר[2]: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'"[3].
• עוד כתב הרמב"ם[4]: "אמרו חכמים הראשונים: כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר: 'חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם', בריך רחמנא דסייען".
• הוסיף מרן השו"ע שמי שזהיר במצוות ציצית זוכה ורואה פני שכינה[5].

• גדולה מעלתה של מצוות הציצית ושקולה היא כנגד כל המצוות, שנאמר[6]: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'" ורמז לדבר – "ציצית" עולה בגמטריא שש מאות, ועוד שמונה חוטים וחמישה קשרים – הרי תרי"ג[7].

• כוונה קודם הברכה – לפני שיברך ויתעטף בטלית גדול, יכוון לקיים מצוות עשה שציונו הקב"ה ללבוש טלית מצויצת כהלכתה, כדי שנזכור את כל מצוותיו לעשותם, וכתבו האחרונים, שאם אינו עושה כך, עליו נאמר[8]: "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה". וכתב הב"ח[9] שכל מקום שנזכר בו "למען", אם לא כיוון בה – לא יצא ידי חובה, ולכן יזהר מאוד לכוון במצווה זו. ולכן טוב לומר לפני הברכה: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו', הריני מוכן ללבוש טלית מצויצת כהלכתה, כמו שצוונו ה' אלוקינו 'ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם'[10], וצוונו להתעטף בציצית כדי שנזכור את כל מצוותיו לעשותם, שנאמר: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם'[11]. והריני מברך על עטיפת הטלית כתיקון רז"ל, ומכוון לפטור בברכה זו גם טלית קטן שעלי, כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולעשות רצון בוראנו. ויעלה לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, כאילו כוונתי בכל הכוונות הראויות לכוון במצווה זו, 'ויהי נועם'" וכו'[12].

• לכוון לפטור טלית קטן – יכוון בברכה שמברך על הטלית גדול לפטור את הטלית קטן שנשאר עליו מהלילה, ואינו צריך למשמש בטלית הקטן בשעת הברכה[13].

• דקדוק בניקוד – יברך "להתעטף בְּציצית" בשוא תחת האות "ב" ולא בפתח[14].

• הסתכלות בציצית – נכון להסתכל בציציות בכל שעה, ויצייר במחשבתו כאילו יש בהם חוט כמראה התכלת שהוא דומה לרקיע[15].

• זהירות בשעת הברכה – בשעת הברכה אין להתעסק עם הטלית כגון להוציאו, להכינו לעיטוף וכדו', אלא יעשה את כל ההכנות קודם הברכה, ובסיום הברכה יעטוף ראשו מיד[16].

• ברכה בעמידה – יברך בעמידה בין על טלית גדול ובין על טלית קטן, ואם בירך מיושב אינו חוזר ומברך, אבל חולה יכול לכתחילה לברך ולהתעטף מיושב[17].

• סדר עטיפת הראש – מנהג האר"י היה לעטוף את ראשו גם בטלית קטן ואחר כך להורידו על גופו, וראוי לנהוג כך, ומברך עליו "להתעטף בציצית" כמו בטלית גדול. אבל מי שלא עוטף את ראשו יברך "על מצות ציצית"[18].

• טעה בברכה – אם בירך על טלית גדול "על מצות ציצית", בדיעבד יצא ידי חובה ואינו חוזר ומברך, ולא הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים[19].

• כשמתעטפים כמה אנשים – שניים או שלושה אנשים שרוצים להתעטף כל אחד בטליתו, יכול לכתחילה אחד מהם לברך והאחרים יענו אמן ויתעטפו כל אחד בטליתו, ובתנאי שלא יהיה הפסק של תוך כדי דיבור. ובדיעבד גם אם לא ענו אמן וכיוונו לצאת ידי חובה – מועיל[20].

• ברכה "שהחיינו" – הלובש טלית חדש ושמח בה, בין טלית גדול ובין טלית קטן, יברך "שהחיינו" אחרי ברכת "להתעטף בציצית" ויתעטף בה

• אם לא ברך "שהחיינו" בפעם הראשונה שנתעטף בטלית, לא יברך בפעם השנייה. אך אם נזכר לאחר שעטף בו ראשו בפעם הראשונה או מיד כשהורידו על גופו – יכול לברך[22].

• אם החליף רק את חוטי הציצית – אינו מברך "שהחיינו"[23].

• פשט טליתו – אם פשט טליתו על דעת לחזור וללובשה מיד, כגון: שנכנס לבית הכסא או לטבול טבילה קצרה וכדו':

• אם חוזר ללובשה מיד אין צריך לברך, משום ספק ברכות להקל.
• אבל אם נכנס להתרחץ ושהה זמן רב, יברך שנית על הטלית כיון שהסיח דעתו ממנה.
• אם מחליף טליתו ולובש טלית אחרת – יברך עליה. ויזהר שלא יברך בתוך בית המרחץ או במקום שיש שם אנשים ערומים.
• אמנם אם פשט טליתו בסתם, כגון שלא חשב ללובשה מיד או לאחר זמן, אם חוזר ולובשה מיד והיה עליו טלית קטן – לא יברך (ויכול לברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו)[24].

• ביום הכיפורים שנמצאים בבית הכנסת כל היום, אם יש הפסקה בין תפילת מוסף לתפילת מנחה יישאר מעוטף בטלית. ואם פשט אותה – אעפ"י שנשאר בבית הכנסת ונכנס לנוחיות – יברך עליה, ואם לא – יברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו[25] .

• מי שלובש בביתו טלית תחת בגדו ובירך עליה, יכול לברך על טלית גדול שלובש בבית הכנסת, כיון שיש היסח הדעת בין ברכת הטלית שברך בביתו לבין לבישת הטלית בבית הכנסת כשהלך מביתו לבית הכנסת, וגם היסח הדעת כשאומר פסוקים על מזוזת ביתו ובכניסתו לבית הכנסת. ורצוי לכוון במפורש בברכה על הטלית בביתו שאינו יוצא ידי חובת ברכת הטלית שבבית הכנסת[26].

• הפסק – אם הפסיק בדיבור שלא לצורך הטלית בין הברכה לעיטוף – חוזר ומברך אעפ"י שכבר נתעטף בה[27].

• אם הפסיק בין ברכה לעיטוף בשתיקה פחות מכדי דיבור (דהיינו פחות משיעור אמירת: "שלום עליך רבי") – אינו חוזר ומברך, אך אם הפסיק יותר מכדי דיבור או הפסיק בדיבור ואפילו במילה אחת – חוזר ומברך בלי שם ומלכות, ושם ומלכות יהרהר בליבו[28].

• מחליף טליתו – אם רוצה להחליף טלית קטן או גדול בטלית אחר, אע"פ שלא שוהה כשמחליף ביניהם – צריך לחזור ולברך על הטלית השני[29].

• נפלה טליתו – אם נפל טליתו מעליו שלא במתכוון, כשחוזר ומתעטף בו צריך לברך, ואם נשארה עליו אפילו מיעוטה – אינו צריך לברך, ויש חולקים וסוברים שאפילו נפלה כולה לא יברך, ומשום סב"ל – לא יברך (ויכול לברך בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו)[30].

• נפלה בתפילת י"ח – נפלה טליתו לגמרי באמצע תפילת י"ח, ואחרים הרימוה על כתפו, אחרי תפילת י"ח ימשמש בציציות ויברך[31].

• נפלה בין ברכה לעיטוף – ברך על הטלית, ולפני שהספיק להתעטף בה נפלה כולה מידו לארץ – ימהר ליטלה ולהתעטף בה בלי ברכה[32].

• נפלה ממרפסת לחצר – אם היה עומד במרפסת, ובירך על הטלית ונפלה מידו לחצר קודם שלבשה, והוכרח לרדת ולהביאה, או שרמז לאחרים שיביאוה לו, ובינתיים שהה הרבה והסיח את דעתו – יברך שנית בלי שם ומלכות, ושם ומלכות יהרהר בליבו, משום חומרת איסור הזכרת השם לבטלה[33].

• שואל טלית – השואל טלית מצויצת כדי לקיים מצות ציצית – אם שאלו מהשמש שלא מדעת הבעלים – לא יברך מדין ספק ברכות להקל, ואם שאלו מדעת בעלים – יכול לברך, כי מסתמא הבעלים נתנו לו את הטלית במתנה על מנת להחזיר והרי היא שלו, ונוהגים לברך אף שיש חולקים על כך, כי במקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל, ומכל מקום ירא שמים יתרחק מטלית שאולה היכן שאפשר[34].

• השואל טלית מצויצת כדי לעלות לדוכן או לס"ת לא יברך עליה, אבל אם שאל מטליתות ביהכנ"ס שנתרמו ע"י הציבור – יכול לברך עליהם כיון שהשמש מקנה לו אותה[35].

• אם שאל מחברו טלית שאינה מצויצת והטיל בה ציצית תוך שלושים יום, לדעת הרא"ש שנשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, יכולים הגברים לברך על טלית זו אע"פ שאינם חייבים, ולדעת הרמב"ם שחולק על הרא"ש בדין אישה, יחלוק גם כאן, ואין לברך על טלית כזאת. ולדידן כיון שספק ברכות להקל וגם קיבלנו סברת מרן ז"ל, לא מברך על טלית כזו[36].

• שימוש ללא רשות הבעלים – בזמננו האנשים מקפידים בדרך כלל שלא ישתמשו בטלית ותפילין שלהם, לכן לא ייקח טלית ותפילין מהשמש ללא רשות מפורשת מהבעלים, אלא אם כן יודע בבירור שהבעלים לא מקפידים[37].

בדיקת הציציות

• בדיקה והפרדה – לפני הברכה יבדוק את חוטי הציצית שלא נקרעו, ואם סבוכים זה בזה יפרידם[38].

• מקום החיבור – כשבודק יבדוק גם את מקום חיבור הפתילים בכנפות הטלית שכל ניתוק של חוט במקום ההוא, פוסל את הטלית[39].

• בדיקה כשהשעה דוחקת – יבדוק שהציציות טוויים בצורה חזקה, ובפרט החוטים שעשויים מצמר רחלים. בשעת הדחק כגון שאיחר לתפילה, או שאם יבדוק יטריח את הציבור להמתין לו או כשנמצא בדרך וכדו' – לא יבדוק באותה שעה ויסמוך על החזקה שהטלית כשרה[40].

• בדיקה בשבת ויו"ט – בשבת ויום טוב לא יפריד את חוטי הציצית, אבל יבדקם אם לא נקרעו כיון שאם נקרעו לא יכול ללובשו, וטוב לבדקם ולהפרידם בערב שבת[41].

• בדיקה בטלית קטן – יבדוק גם את הטלית קטן לפני שילבשנו, וכן בכל עת שיש חשש שנפסקו החוטים יבדוק, כדי שלא ילבש טלית פסולה[42].

• סומא – סומא ימשמש ויבדוק בידיו את חוטי הציצית או יבקש מאחרים שיבדקו לו[43].

• אישה בבדיקת הציציות – ראוי לאשה לבדוק ולהפריד את הציציות בבגדי בעלה ובני ביתה, כדי לסייעם במצווה ובכך גם היא תיטול שכר במצווה זו, כי לפעמים חוטי הציצית סבוכים זה בזה, ובייחוד לאחר הכביסה, ולעיתים אין לבני ביתה זמן לבדוק ויכשלו באיסור, ואעפ"כ לא יסמכו רק על בדיקתה, ויבדקו גם הם[44].

העטיפה

• סדר העיטוף – לאחר שמסיים את הברכה יתעטף בטלית כסדר הזה: תחילה יעטוף את ראשו בלבד, כשארבע הכנפות מונחות לפניו, שתיים מימין ושתיים משמאל, אח"כ יעביר שתי כנפות המונחות לפניו בצד ימין לצד שמאל לאחוריו, וישהה מעט כשיעור הילוך ארבע אמות, ואח"כ יעביר את שתי הכנפות שבצד שמאל שמלפניו לצד שמאל לאחוריו, וישהה כשיעור הילוך ארבע אמות, ויוריד את הטלית כך שתכסה את ראשו ורובו, וכך יישאר כל זמן התפילה[45].

• הרהור פסוקים – כששוהה בין העברת שתי הכנפות מצד ימין לאחוריו, לבין העברת שתי כנפות צד שמאל, טוב להרהר בפסוק[46]: "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי, כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני, כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה"[47].

• לאחר שהעביר לאחוריו גם את שתי הכנפות מצד שמאל, יהרהר בשלושה פסוקים אלו[48]:

"ה' צבאות עמנו משגב לנו אלוקי יעקב סלה"[49].

"ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך"[50].

"ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו"[51].

• אחר שמתעטף בטלית, קודם שהורידו על ראשו וגופו, טוב לקחת את ד' הציציות ולהסתכל בהם שתי פעמים, ואח"כ יוריד את הטלית על גופו[52].

• אינו עוטף ראשו – המברך "להתעטף בציצית" ואינו עוטף בו גם את ראשו, לפחות כשיעור הליכת ארבע אמות, ברכתו היא ברכה לבטלה[53].

• אותם שמניחים את הטלית על העורף ושתי ציציות לפניהם בצד ימין ושתי ציציות לפניהם בצד שמאל – טועים, ואפילו אם הטלית נמצאת גם על הראש[54].

• בשעה שמתעטף בטלית צריך להיזהר שהפנים תהיינה מכוסות, אך העיניים תהיינה מגולות – וזהו עיטוף, אבל אם יוריד את ראש הטלית על פניו ויכסה גם את עיניו, אין זה עטיפה אלא כריכה, ועל כן צריך שיניח את הטלית על ראשו עד המצח ויעביר את הטלית על חוטמו מצד מטה, ויכסה גם את שפמו וזקנו, ועיניו תשארנה מגולות[55].

• כיסוי הראש בטלית – כל זמן שהתפילין בראשו צריך להיזהר שתהיה הטלית שעל ראשו מכסה את התפילין של ראש, ובמיוחד בתפילת שמונה עשרה כדי שיתפלל באימה – שכיסוי מכניע את לב האדם ומביאו לידי יראת שמיים. ובשבת ויום טוב שאין מניחים תפילין, יכול להוריד את הטלית על כתפו אחרי העמידה, אך טוב שתהיה על ראשו כל זמן התפילה[56].

• צד עליון ותחתון – אם אין סימן מיוחד בטלית לצד הראש, אין להקפיד בלבישת הטלית שאותו הצד יהיה תמיד למעלה לצד הראש, אך אם יש סימן בטלית כגון עטרת משי או כסף שתופרים בשולי הטלית, יש להקפיד שלא ייהפך צד הראש כלפי מטה[57].

• לבישה תחת הבגדים – אעפ"י שמרן פסק שעיקר מצות טלית קטן ללובשו על בגדיו, רבינו האר"י ז"ל היה לובשו תחת בגדיו וה"ה לציציות שצריך שיהיו תחובים בתוך ביגדו[58].

• בחורי ישיבה – בחור ישיבה שנהגו בישיבתו ללכת עם ציציות מגולות – לא ישנה ממנהג המקום ויעשה כפי שיורה לו ראש הישיבה בישיבה, אך כשיוצא מהישיבה יכול לעשות כמנהג אבותיו[59].

זמן ציצית

• לילה – לילה לאו זמן ציצית הוא, שנאמר: "וראיתם אותו"[60] – פרט לכסות לילה, אמנם כל זה הוא בטלית גדול אך טלית קטן טוב ללובשו גם בלילה וכדלקמן[61].

• תחילת הזמן בבוקר – הזמן שיכול לברך על עטיפת הטלית בבוקר הוא משיכיר בין תכלת ללבן, ונחלקו מהו שיעור זמן זה: יש אומרים שהוא כשעה אחת לפני הנץ החמה, ויש שמחשבים את השעה כשעה זמנית לפי אורכו של היום, ויש אומרים שהשיעור הוא כשש דקות אחר עמוד השחר, ונוהגים כסברה ראשונה[62].

• התעטף קודם הזמן – אם נתעטף בציצית קודם שהגיע זמנה ובירך עליה בטעות – יחזור ויברך עליה כשיגיע זמנה[63].

• טלית כשישן – יזהר שלא להסיר את הטלית קטן שעליו בשעת השינה, וכשמשמש מיטתו (ויכול לכורכה סביב צווארו), ורק כשנכנס למרחץ – יסירנו[64].

• אם הסיר הטלית קטן מעליו בשעה שישן, יחזור ללובשו מיד כשיקום משנתו לאחר שנטל ידיו, ויברך עליו. אמנם אם קם קודם עמוד השחר ילבשנו בלי ברכה וכשיברך אח"כ על טלית גדול יכוון לפטור גם את הטלית קטן[65].

• טלית בחתונה – במקום שנהגו שפורסים על החתן והכלה טלית בשעת החופה, אם עדיין הוא זמן ציצית דהיינו שעדיין לא שקעה החמה, יברך החתן "להתעטף בציצית" (ואם היא חדשה יברך גם "שהחיינו") ויתעטף בה כדי שיעור ד' אמות, ואח"כ יפרסו את הטלית עליהם[66].

כבוד ציצית

• נשיקת הציציות – כשמוציא את הטלית גדול או הטלית קטן ללובשו, וכן כשמקפל אותם להניחם בכיסם, ינשק את הציציות משום חבוב מצווה, וכן תעשה האישה בשעה שמכינה או מקפלת את הטליתות של בעלה ובני ביתה[67].

• טלית של חול על טלית של שבת – אם הייתה מונחת טלית של שבת על הטלית של חול – יכול להניחה בצד ולקחת את הטלית של חול, ואין בזה משום אין מעבירין על המצוות. אמנם אם בשבת עצמה מונחת הטלית של שבת על הטלית של חול – יזהר שלא לסלק את הטלית של חול כיון שזה בורר אלא ייקח את הטלית של שבת[68].

• ציציות בבית הכסא – אם נכנס לבית הכסא ואין עליו בגד שמכסה את הטלית קטן שעליו, יכסה את הציציות שלא תהיינה מגולות[69].

• יפשוט ביד שמאל – כשפושט את הטלית יפשטנה ביד שמאל להראות שקשה עליו הפרידה מהמצווה, ויקפל בעצמו את הטלית, ולא ימסרנה לשמש או לאדם אחר, כיון שקשה למזל[70].

• קיפולה בשבת – בשבת מותר לקפל את הטלית שלא כדרך קיפולה הראשון. ואם רוצה ללובשה שוב באותו היום מותר לקפלו אפילו כדרך קיפולה הראשון[71].

• הנחת טלית בלילה – לא יניח טלית בלילה ללא קיפול, ואם שכח והניחה כך ינער אותה למחרת בבוקר, ואח"כ ילבשנה[72].

• שימוש בציציות – הציציות הן תשמישי מצווה ואין בגופן קדושה, לפיכך בזמן שתלויים בטלית אסור להשתמש בהם תשמיש של חול, כגון לקשור בהם איזה דבר וכד', ויזהר שלא תהיינה נגררות על גבי קרקע משום בזיון מצווה. וגם לאחר שנחתכו מן הטלית יזהר שלא לזרקם לאשפה או למקום מגונה, והמחמיר לגונזן – תבוא עליו ברכה[73] (ובדין טלית שבלה עיין לקמן סעיף קנ"ג).

• ציציות נגררות – מי שרואה שציציות של חברו נגררות על גבי קרקע – יודיע לו, וימנענו מבזיון המצווה[74].

• אם הייתה הטלית ארוכה, יכול לתחוב הציציות בחגורה, וטוב יותר להעלותה על כתפו כדי שלא תיגרר על ארץ[75].

• לא ישב על חוטי הציציות עצמן, אבל על הבגד עצמו – מותר[76].

• כיבוס – כשמכבס את הציצית במכונה לא יכבסה עם בגדים פנימיים משום שהיום הטלית היא בגד מיוחד ונראה כמזלזל בה[77].

• בבית הקברות – כשנכנס לבית הקברות מותר ללבוש טלית קטן ואין בזה משום "לעג לרש חרף עשהו"[78], אך יזהר שלא יהיו ציציותיו בחוץ שנראה כלועג למת. אמנם כשמלווין את המת והוא אינו נושא את המיטה, יכול להשאיר את ציציותיו בחוץ אפילו אם הוא נמצא בארבע אמות של המת, אך אם הוא מנושאי המיטה – יכניס ציציותיו[79].

בגדים החייבים בציצית

• טלית מצמר – מצווה מן המובחר שתהיה הטלית מצמר רחלים ואילים, וכן צריכות להיות הציציות מצמר, ובטלית זו מקיים מצוות ציצית מהתורה אליבא דכו"ע, וכן ראוי לכל ירא שמים לעשות.
• טלית פחות מובחרת היא טלית שעשויה מצמר גפן או ממשי, וצריך להטיל בהן ציציות ממין הבגד: אם היא עשויה מצמר גפן – יטיל בה ציציות מצמר גפן שנזרקו ונמשכו לשמן, אך אם היא עשויה ממשי, כיון שקשה למצוא חוטי משי שנזרקו ונמשכו לשמן, יטיל בה ציציות מצמר, כיון שציציות אלו (של צמר) פוטרים בין במינם (צמר) ובין שלא במינם (צמר גפן, משי וכדו'), ויכול לברך עליה אע"פ שיש חולקים על כך.
• פחות מהן היא טלית שהשתי שלה מצמר, והערב ממין אחר או להיפך. טלית כזו אין לה תקנה בשום מין של ציצית אלא רק בציצית של צמר. ואעפ"י שיש סוברים שאין ציציות המכשירות טלית כזו – אם הטיל בה ציציות של צמר, יברך עליה.

נמצאת למד ששלושה מינים הם:

א) טלית צמר וציציותיה צמר – חייבת בציצית מדאורייתא לכו"ע.

ב) טלית מצמר גפן או ממין אחר – צריך שיהיו החוטים לכתחילה ממין הבגד ושיהיו שזורין וטווין לשמן, ואם לא מצא יטיל בה חוטי צמר.

ג) טלית שמעורב בה צמר עם מין אחר – יניח בה לכתחילה חוטי צמר. ואם בגד הטלית עשוי מחוטים ששזורים מצמר ומשאר מינים – יש סוברים שאין הולכים בה לפי רוב החוטים שבה, ולכן גם בה יניח לכתחילה חוטי צמר[80].

• צמר עיזים – טלית העשויה מצמר עיזים אינה נחשבת כצמר רחלים, ודינה כטלית שעשויה מצמר גפן, ממשי או מקנבוס – ויטיל בה ציציות ממינה, דהיינו מצמר עיזים שנטוו לשמן, או מצמר רחלים. וצריך כל אדם לברר היטב מאלו חומרים נארגה הטלית[81].

• חוטים טוויים ושזורים – רק בגד שארוג מחוטים שזורים וטוויים נקרא בגד, ולכן בגד העשוי מעור פטור לכו"ע, וכן כל בגד שעשוי מיריעת ניילון או חומר סנטטי אחר – פטור[82].

• ניילון – בגד שהחוטים שזורים וטוויים מחוטי ניילון או מחומר סינטטי אחר ונארג מהם – חייב בציצית, ומאחר שקשה למצוא חוטי ציצית מניילון הטוויים ושזורים לשמם, יטיל בו ציציות מצמר[83].

• חומר סינטטי – טלית מחוטים ששזורים מחומר סינטטי ומצמר, או מחומר סינטטי ומצמר גפן או מסוג אחר, יטיל בו רק חוטים העשויים צמר[84].

• צעיף וכדו' – צעיף העשוי מצמר ששמים על הצוואר שארבע כנפותיו מונחות לפניו, אפילו יש בו שיעור ציצית, וכן גלימה עם צווארון, או כל בגד אחר שיש להם שתי כנפות לפניו למטה ושתים סמוכות לצוואר – פטורים מציצית. ומכל מקום ראוי לירא שמים להחמיר ולעגל כנף אחת אם שם שני כנפות לפניו ושתיים לאחריו כדי לפוטרה אליבא דכו"ע[85].

• חליפות וכדו' – חליפות או מעילים שפתוחים מאחוריהם בשני צדדים (פרא"ק וכדו') ועל ידי כך נעשו לבגד ארבע כנפות – צריך לעגל את אחת מפינות הבגד כדי לפוטרו מציצית[86].

• צורת עיגול הפינות – כשמעגל את הכנף אינו מועיל לתופרו בצורת עיגול אלא צריך לגזור את הפינה בצורת עיגול, ולתופרה כך כיון שתפירה בלבד אינה מבטלת את שם ה"כנף"[87].

• בגד שרובו פתוח – בגד שרובו פתוח מצדדיו כגון: גופיה פתוחה משני הצדדים – חייב בציצית, ואם אין רובו פתוח – פטור מציצית[88].

• בגד שחציו פתוח – בגד שחציו סתום וחציו פתוח – ספק אם חייב בציצית ולכן מטילים בו ציציות לחומרא, אך אין לברך עליו. ולא יצא בו בשבת לרשות הרבים שאינה מעורבת[89].

• חולציצית וכדו' – חולצה הנקראת "חולציצית" או "ניצית" וכדו' שמשמשת גם כגופיה או חולצה וגם כציצית ויש לה ארבע כנפות, אם היא נסגרת בצדדים על ידי רוכסן – פטורה מציצית, ואם נסגרת על ידי כפתורים – חייבת בציצית כיון שאינה סגירה מוחלטת[90].

• יציאה לרה"ר – יכול לצאת בשבת לרשות הרבים במקום שאין עירוב בטלית מצויצת אעפ"י שאין בה תכלת, כי אין התכלת מעכבת את הלבן, וכן יכול לצאת לרה"ר בטלית שאינה עשויה מצמר אלא משאר מינים, אעפ"י שחיובה הוא רק מדרבנן[91].

• שיעור הטלית גדול – שיעור טלית גדול הוא שיכסה את רוב גופו של הלובש, דהיינו שיקיף את כל הראש והגוף עד החזה מצד הפנים ומצד האחור של האדם, ואין חילוק בין אדם גבוה לאדם בינוני. ובאדם גבוה צריך טלית שתקיף ראשו וגופו עד חזהו. ובילד קטן צריך שיכסה ראשו ורובו, דהיינו רוב הגוף[92].

• שיעור טלית קטן – שיעור טלית קטן הוא לפחות ברוחב כ"ד גודלים (שהם 48 ס"מ) והאורך ל"ו גודלים (שהם 72 ס"מ), ויש אומרים ל"ו על ל"ו גודלים (72/72 ס"מ), ויש אומרים אורך מ' גודלים (80 ס"מ) ורוחב יותר מכ"ד גודלים (יותר מ -48 ס"מ). ויש להסתפק אם מצטרף אורך לרוחב. ונוהגים כסברא ראשונה (היינו 72\48 ס"מ)[93].

• טלית קטן פחות מכשיעור – אם אין לו טלית קטן כשיעור ויש לו טלית קטן שהוא פחות מהשיעור – יכול ללובשו, אך לא יעשה כן באופן קבוע[94].

• טלית שאולה – השואל מחברו טלית ללא ציציות – כל שלושים יום פטור מלהטיל בה ציצית, ואחר שלושים יום צריך להטיל בה ציצית מדרבנן כיון שנראית כשלו[95] (בעניין ברכה על טלית כזו עיין לעיל סעי' כה).

• שאל בשני זמנים – אם שאל טלית, והחזירה לחבירו תוך שלושים יום ואחר כך שאל שוב את אותה הטלית – אין הימים שעברו מצטרפים לימי השאילה השנייה, ופטור מלהטיל בה ציצית עד שלושים יום מזמן השאילה השנייה[96].

• בגד שלובשו בלילה – אם לובש ביום בגד שדרכו ללובשו ביום, או בגד שדרכו ללובשו ביום ובלילה, חייב להטיל בו ציצית ומברך עליו. אבל אם לובש ביום בגד שדרכו ללובשו בלילה, או אם לובש בלילה בגד שדרכו ללובשו ביום ובלילה צריך להטיל בו ציציות – כי ספק דאורייתא לחומרא (ובתנאי שהוא מצמר), אך לא יברך עליו – כי ספק ברכות להקל[97].

• מצעים – סדינים, כרים ושמיכות נקראים כסות לילה, שדרך שימושם היא בהצעה ולא בלבישה – טוב לעגל בהם כנף אחת מארבע הכנפות שלהם, כיון שיש אומרים שאין הבדל בין הצעה ללבישה, ויש מי שאומר שכסות לילה כשלובשה ביום חייבת בציצית, ולפעמים אדם ישן בהם בבוקר. וכל זה הוא רק אם הם עשויים מצמר רחלים ואילים שחיובם בציצית הוא מדאורייתא, אבל אם עשויים מצמר גפן או משי וכדו' שחיובם הוא מדרבנן – אין צריך לעגל[98].

• טלית של שבת שנפסלה – מי שיש לו טלית מיוחדת לשבת וראה בשבת שנפסלה, ובכל זאת רוצה ללובשה, ואין לו אפשרות לשאול טלית אחרת, יכול לתת אותה במתנה לחברו, וחברו ימשכנה ויעשה בה קניין ואז היא שלו (ואעפ"י שאין עושים קניין בשבת – הכא שאני), ואח"כ ישאל אותה מחברו, ודינה הוא כטלית שאולה ופטורה מציצית, ויכול ללובשה אע"פ שפסולה אלא שלא יברך עליה. בצאת השבת יחזור חברו וייתן לו אותה במתנה גמורה, והבעלים ימשכו אותה כדי שתהיה שלהם, ויתקן אותה וילבשנה. ורצוי שבשבת לפני התפילה או לאחריה ייקח טלית כשרה ויברך עליה כדי לקיים מצות עשה מדאורייתא. ובעודה עליו יקרא "פרשת ציצית" ו"תנא דבי אליהו כל השונה הלכות" וכו', ויפשטנה ויחזירנה לבעליה[99].

כנפות הבגד

• כנף – כתוב בתורה[100]: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם", כלומר שהציצית צריכה להיות על הכנף של הבגד, ולכן צריך שיהא הנקב שבטלית בתוך ג' אצבעות משפת הבגד אך לא למטה מקשר גודל (עיין לקמן כיצד מודדים שיעור זה), כי למעלה מג' אצבעות – הוא בגד ולא 'כנף', ואם למטה מקשר גודל – הוא תחת כנף ולא 'על כנף'[101].

• מדידת הכנף – צריך למדוד ג' אצבעות מתחילת שפת הבגד בקו ישר לאורך ולרוחב הבגד, ולא באלכסון מקרן זווית[102].

• שיעור של שלוש אצבעות נמדדים באצבעות אמה, קמיצה וזרת. ושיעור קשר גודל נמדד בפרק העליון של הבוהן היינו אותו שיש בו ציפורן. דהיינו שיהיה לא פחות מ -5 ס"מ ולא יותר מ -6 ס"מ משפת הבגד[103].

• כנף שהתקפל – אם ע"י קשירת החוטים התקפל כנף הבגד, והמרחק בין הנקב לשפת הבגד התקצר – רואים את הבגד כאילו אינו מקופל וכשר. וכן להיפך, דהיינו אם היה משפת הבגד עד הנקב יותר מג' אצבעות ונתקפל הבגד ע"י שקשר בו הציציות – אין הקיפול ממעיטו להכשירו, וצריך להתיר את הציציות, לגזור את הכנף ולהעמידו על ג' אצבעות או שיעשה חור בתוך הג' אצבעות[104].

• אם אחרי שתלה את הציציות ראה שמקום הנקב גבוה או נמוך מהשיעור – הטלית פסולה. ואסור להרחיב את הנקב כדי שעל ידי זה החוטים ירדו או יוגבהו כיון שזה "תעשה ולא מן העשוי", אלא יתיר את הציציות ויתקן את הנקב במקומו כראוי, ואח"כ יטיל בו את הציציות[105].

• שני נקבים בכנף – יש שעושים בטלית קטן שני נקבים סמוכים זה לזה כעין צירה (והחוטים נכנסים מחור אחד ויוצאים בחור השני), ומנהגנו שבין בטלית קטן ובין בטלית גדול עושים נקב אחד[106].

• אין לה ארבע כנפות – טלית שאין בה ארבע כנפות פטורה מציצית, ובטלית בעלת חמש כנפות או יותר יטיל ציציות בארבע כנפותיה המרוחקות, ואם הטיל גם בכנפות הנוספות, עובר משום "בל תוסיף" כשלובשם, ומכיון שיש חולקים ופוטרים בגד בעל חמש כנפות או יותר מציצית – יתרחק מטלית כזאת[107].

• כנף מרובעת – כנף הבגד שמטיל בה ציצית צריכה להיות מרובעת ולא עגולה, ואם אחת מארבע הכנפות עגולה – פטור הבגד מציצית[108].

• לחבר חתיכת בד – מותר לחבר לטלית חתיכת בד בחוט שבמינו כשר לציצית כשקצה אחד של החתיכה למטה מגובה קשר גודל משפת הבגד, והקצה השני גבוה מג' אצבעות משפת הבגד, כיון שאין זה מקום להטלת ציציות. אמנם היום שחוטי התפירה דקים מאוד אין חשש שיתבלבל ויכול לתופרו גם בג' אצבעות משפת הבגד[109].

• בדיעבד, אם תפר בכנף של בגד משי בחוטי משי, או בכנף של בגד צמר בחוטי צמר במקום הכנף, וחתך את שאריות החוט והטיל שם ציציות – כשרה, ואין צריך להתיר את התפירות. ואם יוסיף על תפירות אלו תפירות בחוט אחר שאינו כשר, הרי מבטל בזה את התפירות הקודמות, ולכל הדעות הטלית כשרה. לכן יש להיזהר כשעושים אימרות מסביב לנקב, שייקחו חוט שאינו ממין הבגד (לחוש לסברת רש"י)[110].

• בגד עם קישוט – בגד שיש מסביבו קישוט מבד אחר או מחוטים תלויים, וקישוט זה רחב ג' אצבעות – לא יטיל בו ציצית. ואם קישוט זה אינו רחב ג' אצבעות – יכול להטיל ציציות בבגד עצמו, והקישוט מצטרף לשיעור קשר גודל ולמרחק ג' אצבעות. וטוב לעשות קישוט זה באמצע הבגד, כדי שלא יגיע כנגד הנקב שבכנפות הבגד[111].

• האחרונים הסתפקו בטליתות שמשאירים בקצותיהם חוטים לנוי, אם הם נחשבים כבגד לגבי שיעור מקום הנקב, לכן צריך לחתכם לפני הקשירה במקום שבו מטיל את הציציות[112].

חוטי הציצית

• חוט שזור משמונה – מצווה מן המובחר שכל חוט מחוטי הציצית יהיה שזור משמונה חוטים, וכאשר הם שמונה חוטים בכל כנף כפול שמונה חוטים ששזורים בכל אחד – הרי שישים וארבעה חוטים, ואם נכפיל אותם בד' הכנפות הרי בכל הטלית יש רנ"ו חוטים שרומזים על שמות קדושים, ורמוזים בפסוק[113]: "רנו ליעקב שמחה". ואם לא מצא חוטים ששזורים משמונה חוטים כל אחד, יכול לקחת חוטים ששזורים מפחות מכך, אך יזהר שכל חוט יהיה שזור משני חוטים לפחות[114].

• עובי החוטים – טוב שעובי החוטים יהיו בינוניים משום: "זה אלי ואנוהו"[115] – שחוטים אלו הם נוי לציצית [116].

• אורך החוטים – לאחר שקשר את חוטי הציצית (עיין לקמן בסדר קשירתם) צריכים הם להיות באורך י"ב גודלים. וימדוד במקום הרחב שבגודל (שהם כ -4 ס"מ). וי"ב גודלים אלו נמדדים משפת כנף הציצית, ומה שמונח על הכנף עצמו אינו בחשבון. ויכול לעשותם יותר מי"ב גודלים, ובדיעבד אם עשה פחות כשר, וכל שכן אם היו ארוכים י"ב גודלים ונתמעטו ע"י שנתכווצו בכביסה וכדו'[117].

• י"ב גודלים אלו צריכים להיות מורכבים מארבעה גודלים גדיל (שבו נמצאים הקשרים והכריכות) ושמונה גודלים ענף (חוטי הציצית שנותרו מהכריכות). ואם יש יותר מי"ב גודלים ישמור על יחס זה של שליש גדיל ושני שליש ענף כי יש בזה טעם עפ"י הסוד[118].

• טוויה לשמה – צריך לטוות את חוטי הציצית לשמן, ויאמר בפיו בכל לשון שמבין: "לשם מצות ציצית", ואם לא טוויים לשמן – פסולים. וחוטי ציצית הנטווים ונשזרים ע"י מכונה, צריך לומר מפעיל המכונה בתחילת ההפעלה: "לשם מצות ציצית". ויש אחרונים שאעפ"כ מחמירים ופוסלים במכונה, ולכן המחמיר ולוקח חוטים הטוויים ביד – תבוא עליו ברכה[119].

• טווית גוי – חוטים שטווה גוי, וישראל עומד על גביו מתחילת הטוויה ועד סופה, ואומר לו הישראל שיטוום לשם ציצית, ומסייע לו קצת בטוויה, והישראל מכוון לשם ציצית – יכול בשעת הדחק להטילם בטליתו, וכשימצא אחרות יחליפם מיד[120].

• שזירה לשמה – גם שזירת החוטים צריכה להיות לשם ציצית, ויאמר בפיו בכל לשון שיודע: "אני שוזר חוטין אלו לשם מצות ציצית", ואם לא נשזרו לשם מצות ציצית – פסולים[121].

• ניפוץ לשמה – יש מחמירים שגם ניפוץ החוטים יהיה לשם מצות ציצית, אך לא נהגו בזה[122].

• טוויה ושזירה ע"י אישה – אם אישה טווה ושוזרת, יאמר לה: "טווי ושזרי לי ציציות לשם מצות ציצית", וגם היא תאמר בתחילת הטוויה והשזירה: "הריני טווה ושוזרת לשם מצות ציצית". כיום שאין אישה רגילה לשזור או לטוות חוטים, ושזרה או טוותה בסתם – אנן סהדי שלכך התכוונה והווי לשמה[123].

• שזירה וטוויה ע"י קטן – לכתחילה לא ייתן לקטן או קטנה לטוות ולשזור חוטים לציצית, ובשעת הדחק גדולה מותר אם ישראל עומד על גביהם[124].

• קניית הטלית – כשקונה ציציות לא יקנה מכל אדם, אלא רק מאותם המוחזקים לנאמנים וליראי ה' שידוע לו שיודעים לעשותם לשמן, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, ושלא יבטל מצוות ציצית[125].

• צבע הטלית והפתילות – בין בטלית גדול ובין בטלית קטן יעשה את בגד הטלית והחוטים שבו בצבע לבן, ואם בגד הטלית צבוע – יש אומרים שצריך לעשות לו ציציות כצבע הבגד, ויש אומרים שאעפ"כ יעשה ציציות לבנות, ולכן טוב להחמיר שתהא הטלית לבנה לצאת מידי הספק. ופסים צבעוניים שנמצאים בצדדי הטלית לנוי – אינם מעכבים, מפני שרובה לבן[126].

• תכלת – יש שנוהגים לשים חוטים הנקראים "תכלת" בציצית – ומכיון שאין לנו אפשרות לדעת מהו צבע התכלת האמיתי ואיזהו החילזון המיוחד שממנו עושים את צבע התכלת, ועוד שאין התכלת מעכבת את הלבן – אין ללבוש חוטים אלו[127].

• צמר תלוש – צמר שתולש השוחט מצוואר הכבשים או צמר הנאחז בקוצים או שאריות השתי של האורג בקצה הבגד, נקראים פסולת צמר, ולא יעשה מהם ציציות כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו[128].

• חוטים גזולים – חוטים גזולים שנטוו לשם ציצית והטילם בטליתו – פסולים. וכשקונה ציציות טוב לשלם מיד ולא לקחת בהקפה[129].

• אם הגזלן מכר את החוטים לְאַחֵר אחרי ייאוש הבעלים – יש כאן ייאוש ושינוי רשות והציציות כשרות, וטוב להחמיר שלא להשתמש בציציות כאלה. ולעניין ברכה – יש אומרים שלא יברך ויש אומרים שיכול לברך, ומכיון שספק ברכות להקל – לא יברך[130].

• צמר גזול – גזל צמר לא טווי וטווהו: אם נתייאשו הבעלים ממנו – כשרים החוטים לציציות, ואם לא נתייאשו – פסול. ואם עשה בהם הגזלן שינוי שאינו יכול לחזור לכמו שהיה כגון שצבעם וכדו', כיון שקנה הגזלן את הצמר לגמרי על ידי מעשהו, שהרי אם רוצה להחזיר יכול להחזיר את דמי הצמר ולא את הצמר עצמו – הציציות כשרות אפילו לא נתייאשו הבעלים, אבל לא יברך עליו שאין זה מברך אלא מנאץ[131].

• חוט ארוך – אם יש לו חוט ארוך ורוצה לקפלו ולתוחבו בבגד במקום ארבע חוטים – צריך לחתכו לפני הטלתו בבגד. ואם לא חתך – אם עדיין לא קשר אלא תחב בלבד – כשר בדיעבד, ויחתכהו לפני שקושר[132].

• אם תחב חוט ארוך מקופל וקשר בו קשירה אחת וכרך כריכה אחת בלבד – פסול משום "תעשה ולא מן העשוי", ולא יועיל אפילו אם אח"כ יחתוך את החוט[133].

• אם קשר קשירה אחת ועוד לא כרך, או כרך כריכה אחת ועוד לא קשר – כשר בדיעבד בתנאי שיחתוך את החוט מיד[134].

קשירת הציציות והתרתם

• קודם הקשירה – לאחר שתחב את ארבעת ראשי החוטים בכנף הטלית, יאמר לפני שיקשור: "הריני קושר לשם מצות ציצית"[135]. וטוב לומר את נוסח ה"לשם ייחוד" שתיקן מרן הרי"ח הטוב: "לשם ייחוד קודשא בריך הוא… הריני מוכן להטיל ציציות בארבע כנפות הבגד הזה כמו שצוונו ה' אלוקינו בתורתו[136]: 'ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם', ונאמר[137]: 'גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה', ויהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, כשם שאנו מקיימים מצוה זו בחוטי לבן, כך תזכנו לקיים אותה כתקנה בחוטי תכלת, ככתוב בתורה: 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת'[138] 'ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו'" וכו'[139].

• אם הטיל ציציות בטלית ורק חשב "לשם מצות ציצית" אפילו שלא הוציא בפיו – כשר[140].

• הכפלת החוטים – ייתן את ארבעת חוטי הציצית בנקב שבכנף הטלית שיהיו תלויים משני צדדיו, כדי שיהיו שמונה חוטים[141].

• הקשרים והכריכות – לאחר ששם את הציציות בחור שבכנף יקשור שני קשרים, ואח"כ יפריד בין ארבעת החוטים שמימין לארבעה שמשמאל ע"י שיקשור צד אחד בעניבה (ויזהר לא לקושרם בקשר ממש כיון שאז הם נחשבים כחוט אחד וכשיתיר הקשר יהיה "תעשה ולא מן העשוי"), וכך יהיו נפרדים עד סיום הקשירות והכריכות. והטעם לכך הוא שגם אם ינתקו כל החוטים מצד אחד – הציצית כשרה כיון שיש עדיין חוט שלם בצד השני שלהם, ואם לא עשה כן וניתקו שני חוטים יש לחשוש שמא שני החוטים שניתקו הם חוט אחד, והציצית פסולה[142].

• טוב לדקדק שהגדיל יהיה תלוי ונוגע על צידו של הכנף, ולא תלוי ויורד כלפי הקרקע[143].

• בעשיית הכריכות יש הכורכים את החוט הארוך (השמש) סביב כל שאר החוטים (וכך הוא מנהג בני אשכנז), ומנהגינו לקושרו סביב שאר החוטים בכל כריכה וכריכה. ובכל מקרה אין דבר זה מעכב[144].

• סדר הקשירה – סדר קשירת הציצית הוא כך: לאחר שהעביר את ארבעת החוטים בנקב, ויש לו ארבעה חוטים מכל צד, יקשור את שתי הקבוצות של ארבעת החוטים אחת בשנייה שני קשרים ויכרוך שבע כריכות, לאחר מכן יקשור שני קשרים נוספים ויכרוך שמונה כריכות, שני קשרים וי"א כריכות ושני קשרים וי"ג כריכות, ובסוף שני קשרים, כך שסך הכל כרך ט"ל כריכות כמנין "הוי'ה אחד"[145].

• יש שכורכים את הכריכות בחוליות של שלוש שלוש ואין לחוש לכך[146].

• בסדר הכריכות יש נוהגים שבמקום לכרוך 7, 8, 11, 13 כורכים בסדר של 10, 5, 6, 5 כריכות, שבזה רומז על שם "הויה" ברוך הוא. ומנהגינו לעשות בטלית גדול ט"ל כריכות, ובטלית קטן כ"ו כריכות[147].

• קשירת ראשי החוטים – יקשור את ראשי החוטים של הציצית כדי שלא יתפרדו משזירתם[148].

• התרת הקשרים – מותר להתיר את חוטי הציצית, אע"פ שרומזים לשמות הקדושים[149].

• טלית שקשרה גוי – אם גוי תלה את החוטים בטלית, או שעשה בה את הכריכות או חלק מהקשרים – הטלית פסולה[150].

• קשירה ע"י גדול – קשירת הציצית לכתחילה היא רק על ידי אנשים גדולים בלבד, אמנם בדיעבד אישה וקטן יכולים להטיל חוטים בציצית ולעשות את הכריכות והקשרים, אך לטוות ולשזור מותר לכתחילה ע"י נשים וכדלעיל[151].

• מותר לכתחילה לתת לבן י"ג שנה ויום אחד לקשור, ואין צריך לבדוק אם הביא שתי שערות[152].

• הטיל ציציות בלי כוונה – אם הטיל ציציות ולא כיון בעשייתו לשם מצות ציצית – יש פוסלים ויש מכשירים, והלכה כפוסלים. ולכן צריך להתירם ולחזור ולקושרם לשם מצווה, ואם קשה לו להתירם – יכול לחותכם מהשורש (כדלהלן). ואם רוצה ללובשה בשבת בבית הכנסת ואין לו טלית אחרת, יכול לסמוך על המכשירים וללובשה אך לא יברך עליה, ולאחר שבת יתקנה (ויזהר שלא לצאת איתה לרשות הרבים שאינה מעורבת). ולכן יזהר כל אדם שלא לסמוך בקניית הציצית ובעשייתה אלא על אדם ירא שמים ובקי בהלכות[153].

• חיתוך החוטים – אם צריך לחתוך את חוטי הציצית טוב להיזהר שלא יחתכם בברזל בין לפני קשירתם ובין לאחר קשירתם אלא יחתכם בשיניו, בזכוכית או בסכין מפלסטיק, ורמז לדבר שנאמר[154]: "לא תניף עליהם ברזל"[155].

• קשירה בלילה – מותר להטיל ציציות בטלית בלילה, אעפ"י שלילה לאו זמן ציצית הוא[156].

• החלפת החוטים – מותר להתיר ציציות מן הבגד כדי להטיל במקומן ציציות יפות יותר אע"פ שעדיין הן כשרות וגונזם, כיון שיש בזה הידור מצווה. וכן אם החוטים שבשלוש הכנפות עדיין חדשות ואחת נקרעה, ורוצה להטיל ארבע ציציות מאותו הסוג – יכול לגנוז את השלוש הכשרות ולהטיל ארבע חדשות[157].

• כשרוצה להטיל ציציות חדשות והישנות עדיין כשרות – יש המתירים לחותכם אע"פ שע"י כך ייפסלו ויש אוסרים וצריך לחוש לדבריהם. ורק בשעת הדחק וצורך גדול יש לסמוך על המתירים[158].

• תפירת כנף מוכן – אסור לקחת את הכנף עם הציציות שעליו ולתופרו בבגד אחר דהוי "תעשה ולא מן העשוי"[159].

• קבורה עם ציצית – במקום שנהגו לקבור את המת בטליתו – מותר להתיר את הציציות מהטלית. במקום שמכסים את המת בטלית מעת הלוויה ועד הקבורה ואח"כ מסירים את הטלית ממנו – נהגו לקשור כנף אחד מניה וביה כדי לבטל שם כנף[160].

טליתות וציציות שנקרעו

• נקרעו שני חוטים – אם נקרעו יותר משני חוטים ונשאר בהם "כדי עניבה" היינו 2 ס"מ – כשרים[161].

• שיעור כדי עניבה – כשרוצה למדוד בכדי עניבה ומכיון שהחוטים עבים אינו יכול לקושרם – משערים אותם בחוטים בינוניים[162].

• אם הפריד בעת הקשירה בין שמונת החוטים, ונקרעו מצד אחד ארבעה חוטים ובצד השני נשארו ארבעה שלמים, ואפילו שנשאר בהם רק כדי עניבה – יש להכשירם בשעת הדחק[163].

• אם נשאר בחוט כשיעור (עי' סעיף קל"ח) – יכול לקשור לו חוט אחר ולצרפו לשיעור י"ב גודלין[164].

• אם לא נשאר כדי עניבה בחוט (שהחוט פסול) – לא מועיל אם יקשור לו חוט להאריכו כדי שיהיה בו שיעור, אלא אם קשרו קודם שנתנו בטלית[165].

• טוב לחוש ולהחליף את חוטי הציצית היכא דאפשר אפילו אם נפסק רק חוט אחד[166].

• נקרעה הטלית – אם נקרעה טליתו פחות מרובה, יתפור אותה מיד כדי שלא יחול עליה שם של טלית בעלת שש כנפות, כי יש הפוטרים אותה מציצית[167].

• טלית שנחלקה לשניים – טלית מצויצת שנחלקה לשנים או שנקרעה ברובה אסור לחזור ולתופרה עם הציציות שבה משום "תעשה ולא מן העשוי", ולכן יתיר הציציות מחלק אחד, ויתפור את החצי שאינו מצויץ לחצי המצויץ, ואח"כ יטיל ציציות בשתי הכנפות הריקות. במה דברים אמורים – כשיש בחלק אחד מהם שיעור ציצית, אבל אם אין בו שיעור ציצית, צריך להתיר את כל ארבעת הציציות לפני שמחבר את שני החלקים[168].

• נתמעטה שפת הבגד – אם אחרי שהוטלו הציציות בבגד, נקרע הבגד במקום הנקב ונתמעט המרחק בינו לבין שפת הבגד – כשרה. ואם הוציא את הציציות כדי להטיל חדשות – יתקן את הנקב לפני שקושר את הציציות החדשות, ואם לא תיקן – פסול[169].

• תפירה למניעת קרע – טוב לתפור סביב מקום הנקב שלא יתרחב, ויתפור גם את שפת הבגד כדי שלא יפחת משיעור קשר גודל משפתו עד הנקב, ואע"פ שאם יפחת יהיה כשר – מכל מקום יתפור משום מראית עין. ויזהר שחוט התפירה יהיה דק[170].

• את התפירות שתופר סביב מקום הנקב ובשפת הבגד יעשה בחוט שאינו כשר לציצית, דהיינו אם הבגד מצמר – יתפור בחוט משי או בכל חוט דק ששונה מהציציות, מפני שלפי רש"י חששו חז"ל שיחשיב שאריות חוטי תפירה אלו כחוט הציציות, והרי חוט זה לא נטווה לשם ציצית ופסול[171].

• נקרעה הכנף – אם נקרעה הכנף עם הציציות שבה למעלה מג' אצבעות ונפרדה מהטלית – לא יתפרנה כך, אלא יתיר את הציציות מהכנף תחילה ויתפור את הכנף, ואח"כ יטיל בה את הציציות, כדי שלא יהיה "תעשה ולא מן העשוי"[172].

• אם נקרעה הכנף בתוך ג' אצבעות – לא יתפרנה אפילו בפני עצמה, אלא יתיר את הציציות שבה, וייקח חתיכת בד (טלאי) גדולה יותר מג' אצבעות ויתפרנה על הבגד בחוט דק, ואח"כ יטיל בה את הציציות [173].

• אם נקרע רוב הכנף ונשאר כל שהוא מחובר – יכול לתופרו כמו שהוא ואין צריך לעשות טלאי. ויש מחמירים להתיר את הציציות לפני התפירה ולקושרם אח"כ וטוב לחוש לדבריהם[174].

• טלית של צמר או צמר גפן שנקרעה במקום הכנף – יתפרנה בחוט של משי, ובטלית של משי – יתפור בחוט צמר גפן או בחוט דק[175].

• טליתות שבלו – טליתות של מצווה שבלו – אסור להשתמש בהם תשמיש מגונה, והמחמיר לגונזן תבוא עליו ברכה (ובדין ציציות שבלו עיין לעיל סעיף נ"ט)[176].

• הפיכת טלית גדול לקטן – טלית גדול שבלה במקצת ואין ראוי ללובשו – מותר לעשותו טלית קטן, ויש מתירים אפילו אם לא בלה כלל – ואין אנו נוהגים כן[177].

מי הם החייבים בציצית

• הפטורים – מצוות ציצית היא מצות עשה שהזמן גרמא, ולכן נשים ועבדים פטורים ממנה, ואע"פ ששופר וישיבת סוכה אם רצו לקיים יכולים (אך לא יברכו) ויש להם שכר כמי שאינו מצווה ועושה, מכל מקום במצוות ציצית נראה הדבר כיוהרא, ובאישה יש חשש נוסף של[178] "לא יהיה כלי גבר על אשה", ועפ"י הסוד מצווה זאת לא שייכת בנשים – לכן נשים לא תלבשנה ציצית כלל[179].

• קטן – חייב כל אדם לקחת ציצית לבנו הקטן כדי לחנכו, יש אומרים שהחובה היא כשמגיע לגיל תשע, ויש אומרים שקטן פיקח מגיל שש, וקטן שאינו פיקח מגיל שבע, וטוב לחוש לדעתם[180].

• סומא –סומא חייב בציצית, ואעפ"י שנאמר[181]: "וראיתם אותו" וסומא אינו יכול לראות – כיון שאחרים רואים את הבגד שלובש הסומא יכול לברך. ואע"פ שיש חולקים – במקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל[182].

• לובש למכור – אדם שלובש בגד עם ארבע כנפות כדי להראותו לאחרים ללמדם או למכור להם – אינו צריך להטיל בו ציציות, ואם יש בו ציציות לא יברך עליו[183].

דיני קדימה בקניית טלית ותפילין

• אם אין ידו משגת לקנות טלית ותפילין – יקנה תפילין תחילה. אבל אם יכול לשאול תפילין באופן תמידי – יקנה טלית, אע"פ שגם טלית יכול לשאול[184].

[1] ובדורנו גנאי זה הוא לכל אדם.

[2] במדבר ט"ו, ל"ט.

[3] רמב"ם הלכות ציצית פ"ג הלכה י"א, י"ב.

[4] רמב"ם הלכות תפילין פ"ו הלכה י"ג.

[5] שו"ע סי' כ"ד סעי' ו'.

[6] במדבר ט"ו, ל"ט.

[7] טור או"ח סי' כ"ד. רש"י במדבר ט"ו, ל"ט.

[8] ישעיה כ"ט, י"ג.

[9] סי' תרכ"ה. כה"ח סי' ח' ס"ק ל"ב. משנ"ב שם ס"ק י"ז.

[10] במדבר ט"ו, ל"ח.

[11] במדבר ט"ו, ל"ט.

[12] בא"ח פרשת בראשית סעי' א', ב'. עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' א'. שו"ע סי' ח' סעי' ח'. כה"ח שם ס"ק ס"א.

[13] בא"ח פרשת בראשית סעי' א', ב'. ועיין לקמן סעיף נ"א בדין הסיר טלית קטן כשישן.

[14] בא"ח פרשת בראשית סעי' ב'. כה"ח סי' ח' ס"ק י"ט.

[15] בא"ח פרשת נח סעי' י"ז. שער הכוונות דרושי ק"ש דף כ"ז. כה"ח סי' כ"ד ס"ק ח'.

[16] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ח'. כה"ח סי' ח' ס"ק ג'.

[17] שו"ע סי' ח' סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ה'. בא"ח פרשת בראשית סעי' ו'.

[18] בא"ח פרשת בראשית סעי' ו'. כה"ח סי' ח' ס"ק כ"ז.

[19] כה"ח סי' ח' ס"ק כ'.

[20] כה"ח סי' ח' ס"ק כ"ב, כ"ד.

[21] בא"ח פרשת בראשית סעי' ז'. שו"ע סי' כ"ב. משנ"ב שם ס"ק א'. כה"ח שם ס"ק א'.

[22] כה"ח סי' כ"ב ס"ק י'.

[23] כה"ח סי' כ"ב ס"ק ג'.

[24] בא"ח פרשת בראשית סעי' י'. כה"ח סי' ח' ס"ק נ"ב . שו"ע רבינו זלמן סי' ח' סעי' כ"ה.

[25] עפ"י בא"ח פרשת בראשית סעי' י'.

[26] שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ה'. בא"ח פרשת בראשית סעי' י'.

[27] עפ"י שו"ע סי' כ"ה סעי' ט'.

[28] עפ"י שו"ע סי' ר"ו סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק צ"ו.

[29] בא"ח פרשת בראשית סעי' י'. כה"ח סי' ח' ס"ק נ"ה.

[30] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ג'. שו"ע סי' ח' סעי' ט"ו. כה"ח שם ס"ק נ"ח.

[31] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ג'.

[32] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ד'. כה"ח סי' ח' ס"ק נ"ט.

[33] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ד'. כה"ח סי' ח' ס"ק ס'.

[34] שו"ע סי' י"ד סעי' ג', ד'. כה"ח שם ס"ק י"ד. משנ"ב שם ס"ק י"א. בא"ח פרשת לך לך סעי' ה'.

[35] בא"ח פרשת לך לך סעי' ה'.

[36] עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' א'. מאמר מרדכי סי' י"ד ס"ק ד'.

[37] שו"ע סי' י"ד סעי' ד'. משנ"ב שם ס"ק י"ג. בא"ח פרשת לך לך סעי' ו'.

[38] שו"ע סי' ח' סעי' ז', ט'. בא"ח פרשת בראשית סעי' ג'.

[39] בא"ח פרשת בראשית סעי' ג'. כה"ח סי' ח' ס"ק ל"ז.

[40] בא"ח פרשת בראשית סעי' ג'. כה"ח סי' ח' ס"ק ל"ה.

[41] בא"ח פרשת בראשית סעי' ג'. כה"ח סי' ח' ס"ק ל'. משנ"ב שם ס"ק י"ג ובבה"ל שם ד"ה "צריך להפריד".

[42] בא"ח פרשת בראשית סעי' ד'. כה"ח סי' ח' ס"ק ל"ד. משנ"ב שם ס"ק כ"ב.

[43] שו"ע סי' י"ז סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ב'. משנ"ב שם ס"ק א'.

[44] בא"ח פרשת בראשית סעי' ד'.

[45] בא"ח פרשת בראשית סעי' ה' עפ"י שער הכוונות. כה"ח סי' ח' ס"ק ז'.

[46] ישעיה ס"א, י'.

[47] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ז'. מעשה נסים סי' ב'.

[48] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ז'. מעשה נסים סי' ב'.

[49] תהלים מ"ו, ח'.

[50] תהלים פ"ד, י"ג.

[51] תהלים כ', י'.

[52] כה"ח סי' ח' ס"ק ז'.

[53] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ו'. כה"ח סי' ח' ס"ק ט'.

[54] כה"ח סי' ח' ס"ק ט'.

[55] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' י"א.

[56] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ו'. כה"ח סי' ח' ס"ק י', י"א.

[57] בא"ח פרשת בראשית סעי' ח' עפ"י האר"י. אחרונים.

[58] שו"ע סי' ח' סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק מ"ג. אחרונים.

[59] אחרונים.

[60] במדבר ט"ו, ל"ט.

[61] שו"ע סי' י"ח סעי' א'. בא"ח פרשת לך לך סעי' ט"ו.

[62] שו"ע סי' י"ח סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק י"ח. מעשה ניסים (לר"ן כצ'ורי) עמ' קנ"ו אות ו'. ארץ חיים סי' ל'.

[63] אחרונים. עיין כה"ח סי' ח' ס"ק ס"ב. ודין זה שונה מתפילין כיוון שבטלית אין הלילה זמנה, ובתפילין החשש בלילה הוא שמא יישן בהם.

[64] בא"ח פרשת בראשית סעי' ט'. שער הכוונות דף נ"ב . כה"ח סי' כ"א ס"ק ט"ו.

[65] כה"ח סי' ח' ס"ק מ"א. משנ"ב שם ס"ק א'. אחרונים.

[66] כה"ח סי' ח' ס"ק נ"ז (טוב שהרב המסדר קידושין יאמר לחתן שכשמברך "שהחיינו" על הטלית יכוון לפטור גם את בגדיו החדשים, הרהיטים החדשים והכלה החדשה).

[67] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ה'. כה"ח סי' כ"ד ס"ק י"ח.

[68] כה"ח סי' כ"ה ס"ק ח'. אחרונים.

[69] שו"ע סי' כ"א סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק י"ג. בא"ח פרשת בראשית סעי' ט'.

[70] בא"ח פרשת נח סעי' ט"ז. כה"ח סי' י"ד ס"ק כ"ו.

[71] כה"ח סי' י"ד ס"ק כ"ד, כ"ה.

[72] בא"ח פרשת נח סעי' ט"ז. כה"ח סי' י"ד ס"ק כ"ו.

[73] שו"ע סי' כ"א סעי' א'. בא"ח פרשת לך לך סעי' י"ט.

[74] שו"ע סי' כ"א סעי' ד'. עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' ג'.

[75] כה"ח סי' כ"א ס"ק י"ט.

[76] עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' ג'.

[77] אחרונים עפ"י הרמ"א סי' כ"א סעי' ג'.

[78] משלי י"ז, ה'.

[79] שו"ע סי' כ"ג סעי' א'.

[80] כה"ח סי' ט' ס"ק ד'. משנ"ב שם ס"ק ב'. פרי מגדים שם. בא"ח פרשת נח סעי' א'.

[81] בא"ח פרשת נח סעי' ב'. כה"ח סי' ט' ס"ק ב'.

[82] בא"ח פרשת נח  סעי' ג'.

[83] אחרונים עפ"י כה"ח סי' ט' ס"ק ד'.

[84] אחרונים עפ"י כה"ח סי' ט' ס"ק ד'.

[85] שו"ע סי' י'. אחרונים. בא"ח פרשת נח סעי' ט'.

[86] שם.

[87] אחרונים.

[88] שו"ע סי' י' סעי' ז'. עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' ד'.

[89] שו"ע סי' י' סעי' ז'. עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' ד'.

[90] אחרונים. ועיין מש"כ בשו"ת מאמר מרדכי ח"א או"ח סי' א'.

[91] שו"ע סי' י"ג סעי' ב'. משנ"ב שם ס"ק ד'.

[92] שו"ע סי' ט"ז. בא"ח פרשת לך לך סעי' י"א. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ו'.

[93] בא"ח פרשת לך לך סעי' י"ב. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ב'.

[94] שו"ת תורה לשמה סי' ב'.

[95] שו"ע סי' י"ד סעי' ג'. עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' א'.

[96] עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' א'.

[97] בא"ח פרשת לך לך סעי' ט"ז. שו"ע סי' י"ח סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ב', ז'-ט'. משנ"ב שם ס"ק ז'.

[98] שו"ע סי' י"ח סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק י"ז. משנ"ב שם ס"ק ח'. בא"ח פרשת לך לך סעי' י"ז.

[99] עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' א'.

[100] במדבר ט"ו, ל"ח.

[101] שו"ע סי' י"א סעי' ט'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י'.

[102] שם.

[103] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י'. כה"ח סי' י"א ס"ק כ"ז.

[104] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ב. שו"ע סי' י"א סעי' ט'. כה"ח  שם ס"ק כ"ה. משנ"ב שם ס"ק מ"א.

[105] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ט. כה"ח סי' י"א ס"ק כ"ו.

[106] בא"ח פרשת נח סעי' ט"ו. כה"ח סי' י"א ס"ק כ"ד.

[107] שו"ע סי' י' סעי' א' וכה"ח שם. בא"ח פרשת נח סעי' ו'.

[108] שו"ע סי' י' סעי' ט'. בא"ח פרשת נח סעי' ז'.

[109] שו"ע סי' ט"ו סעי' ד', ו'. אחרונים.

[110] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ט.

[111] שו"ע סי' י"א סעי' י"א. כה"ח שם ס"ק ל"א. משנ"ב שם ס"ק נ"ד. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ג.

[112] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ד.

[113] ירמיה ל"א, ו'.

[114] שו"ע סי' י"א סעי' ג'. כה"ח שם ס"ק י'. משנ"ב שם ס"ק י"א, י"ד. בא"ח פרשת נח סעי' י'.

[115] שמות ט"ו, ב'.

[116] כה"ח סי' י"ב ס"ק ט"ו.

[117] שו"ע סי' י"א סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק ט"ז. בא"ח פרשת נח סעי' י"ב.

 [118]שו"ע סי' י"א סעי' י"ד. בא"ח פרשת נח סעי' י"ג.

[119] שו"ע סי'  י"א סעי' א'. עיין חזו"א מועד סי' ו', שו"ת הר -צבי סי' י' ועוד אחרונים.

[120] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ג'. שו"ע סי' י"א סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ו' -ח'. משנ"ב שם ס"ק י"ב.

[121] שו"ע סי' י"א סעי' ב'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ד'.

[122] שם.

[123] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ה'.

[124] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ה'. כה"ח שם ס"ק ט'.

[125] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ה'.

[126] שו"ע סי' ט' סעי' ה'. בא"ח פרשת נח סעי' י"א. אחרונים.

[127] עפ"י שער הכוונות דרושי תפילין דרוש ד'. עי' שו"ת הרה"ר ח"ב סי' פ"ו.

[128] שו"ע סי' י"א סעי' ה'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ו'.

[129] שו"ע סי' י"א סעי' ו'. משנ"ב שם ס"ק כ"ז.

[130] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ז'. כה"ח סי' כ"ה ס"ק פ"ו. משנ"ב סי' י"א ס"ק ל'. ביאור הלכה שם ד"ה "אבל" וכו'.

[131] שו"ע סי' י"א סעי' ו'. כה"ח שם ס"ק כ"ג. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ח'.

[132] שו"ע סי' י"א סעי' י"ב, י"ג. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' ט"ו.

[133] שם.

[134] שם.

[135] עפ"י שו"ע סי' י"ד סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ח'.

[136] במדבר ט"ו, ל"ח.

[137] דברים כ"ב, י"ב.

[138] במדבר ט"ו, ל"ח.

[139] בא"ח פרשת לך לך סעי' ג'. כה"ח סי' י"ד ס"ק ח'.

[140] משנ"ב סי' י"ד ס"ק ח'. בה"ל שם ד"ה "לא יברך עליו".

[141] שו"ע סי' י"א סעי' י"ב. בא"ח פרשת נח סעי' י"ב.

[142] שו"ע סי' י"ב סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ז'.

[143] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ז. כה"ח סי' י"א ס"ק נ', נ"א.

[144] אחרונים.

[145] שו"ע סי' י"א סעי' י"ד. בא"ח פרשת לך לך סעי' א'.

[146] בא"ח פרשת לך לך סעי' א'.

[147] בא"ח פרשת לך לך סעי' ח'. כה"ח סי' י"א ס"ק מ"ז.

[148] שו"ע סי' י"א סעי' י"ד. כה"ח שם ס"ק י"ג עפ"י מהרח"ו. בא"ח פרשת נח סעי' י"ד.

[149] בא"ח פרשת לך לך סעי' ח'. כה"ח סי' י"א ס"ק מ"ח.

[150] שו"ע סי' י"ד סעי א'. בא"ח פרשת לך לך סעי' ב'. ויש להיזהר בכך בפרט בימינו ולקנות את הציצית מאדם מוחזק כירא שמים וכמ"ש בסעיף הבא.

[151] שו"ע סי' י"ד סעי' א'. כה"ח שם ס"ק ג'. משנ"ב שם ס"ק ג'. בא"ח פרשת לך לך סעי' ב'.

[152] שם.

[153] שו"ע סי' י"ד סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ח', י"ג. בא"ח פרשת לך לך סעי' ג'.

[154] דברים כ"ז, ה'.

[155] בא"ח פרשת לך לך סעי' ד'. כה"ח סי' י"א ס"ק י"ז, ל"ט.

[156] בא"ח פרשת לך לך סעי' י"ח. כה"ח סי' י"ח ס"ק ב'.

[157] בא"ח פרשת לך לך סעי' ז'. כה"ח סי' ט"ו ס"ק ח'. משנ"ב שם ס"ק ג'.

[158] בא"ח פרשת לך לך סעי' ט'. כה"ח סי' ט"ו ס"ק ט'.

[159] כה"ח סי' ט"ו ס"ק ט"ו.

[160] אחרונים. כה"ח סי' ט"ו ס"ק י"ד.

[161] שו"ע סי' י"ב סעי' א'. בה"ל שם ד"ה "אם נפסקו" וכו'. כה"ח שם ס"ק א'.

[162] כה"ח סי' י"ב ס"ק י"ד.

[163] שו"ע סי' י"ב סעי' א'. כה"ח שם ס"ק א'. משנ"ב שם ס"ק ב'.

[164] כה"ח סי' י"ב ס"ק ו'.

[165] כה"ח סי' ט"ו ס"ק ז'.

[166] כה"ח סי' י"ב ס"ק י"ב.

[167] בא"ח פרשת נח סעי' ח'. אחרונים.

[168] שו"ע סי' ט"ו סעי ג'. כה"ח שם ס"ק ט"ז. משנ"ב שם ס"ק ח', ט'. בא"ח פרש' נח סעי' ח' ולך לך סעי' י'.

[169] כה"ח סי' י"א ס"ק כ"ט. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"א.

[170] שו"ע סי' י"א סעי' י'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ט.

[171] שו"ע סי' ט"ו סעי' ד'. כה"ח שם ס"ק ל"ז. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ט.

[172] שו"ע סי' ט"ו סעיף ד'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ח.

[173] שו"ע סי' ט"ו סעיף ד'. עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ח.

[174] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ח. כה"ח סי' ט"ו ס"ק כ"ה. משנ"ב שם ס"ק י"ד. בה"ל שם ד"ה "ולטעם זה אפילו".

[175] עוד יוסף חי פרשת נח סעי' י"ח.

[176] שו"ע סי'  כ"א סעי' ב'. בא"ח פרשת לך לך סעי' כ'. אחרונים.

[177] בא"ח פרשת לך לך סעי' כ"א. כה"ח סי' כ"א ס"ק ו'.

[178] דברים כ"ב, ה'.

[179] שו"ע סי' י"ז סעי' ב'. כה"ח שם ס"ק ד', ה'. משנ"ב שם ס"ק ה'. בא"ח פרשת לך לך סעי' י"ג.

[180] שו"ע סי' י"ז  סעי' ג'. בא"ח פרשת לך לך סעי' י"ד.

[181] במדבר ט"ו, ל"ט.

[182] שו"ע סי' י"ז סעי' א'. בא"ח פרשת לך לך סעי' ט"ו. שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ז'.

[183] עוד יוסף חי פרשת בראשית סעי' ב'. כה"ח סי' י"ט ס"ק ה'.

[184] עוד יוסף חי פרשת לך לך סעי' ב'.