שאלה: בחור ישיבה ספרדי המתפלל במנין אשכנזי היאך ינהג בשעה שמתפללים מנחה קצרה ללא חזרה?
תשובה:
אתייחס ראשית לגבי עצם הנוהג הזה להתפלל תפילת מנחה קצרה גם שלא בשעת הדחק. הנה הטור (סי' קכ"ד) כתב: "ולאחר שסיימו הציבור תפלתן יחזור השליח ציבור התפילה" (ומקורו בגמ' ר"ה ל"ג ע"א). ועל כן כתב מרן הבית יוסף (שם ד"ה כתב הכל בו): "ועכשיו נהגו ברוב המקומות להתפלל לכתחילה ש"ץ תפילת המנחה בקול רם כדי שיענו קדושה אחריו ולא יצטרך לחזור ולהתפלל בקול רם". והדרכי משה (שם אות ג') כתב על דבריו: "אבל אנו אין נוהגין כן, אלא לעולם הש"ץ מתפלל תחילה בלחש מלבד היכא שהדבר נחוץ שחיישינן שיעבור זמן מנחה, אז מתחילים מיד בקול רם קדושה כדי שיענו קדושה בשעתה. וכן הוא במהרי"ל רק שצוה לכל הפחות שיהיה חד מהן שלא יתפלל כדי שיענה אמן לאחר הש"ץ". אך מרן עצמו כתב (סימן רל"ד) בב"י: "וש"ץ מחזיר התפילה… וכן נוהגים האשכנזים… אבל הספרדים אין נוהגים לחזור ש"ץ התפילה במנחה אלא מתפלל ש"ץ עם הציבור בקול רם ואומר קדושה וברכת אתה קדוש ואח"כ אומר האמצעיות בלחש עם הציבור ומתחיל ברצה בקול רם וגומר תפילתו בקול רם. ומנהג האשכנזים הוא הנכון, וכן הנהיגו חכמים שלפנינו בצפת תוב"ב וגזרו לעובר על תקנתם".
וכך פסק הרמ"א (סימן קכ"ד סעי' ב') שאין לנהוג כן אלא בשעת הדחק, וז"ל: "וכן אם הוא שעת הדחק כגון שירא שיעבור זמן התפילה יוכל להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה מלה בלחש עד לאחר הא – ל הקדוש". וכן פסק בסימן רל"ב ס"א.
ומלבד מה שפסק כך הרמ"א ומרן הב"י הסכים עמו, גם רבינו האר"י ז"ל הקפיד מאוד כמבואר בשער הכוונות (ענין כונת תפילת המנחה דרוש ב' דף נ"ב ע"ב) הוב"ד בכה"ח (סימן רל"ב אות ט'), וז"ל: "והאר"י ז"ל היה נזהר מאוד בתכלית שלא לאומרה בלא חזרה, אלא בתחילה בלחש ואח"כ בקול רם כמו בתפילת שחרית, ואף אם היה סמוך לשקיעת החמה מעט. ולא עוד אלא אפילו אם היה בערב שבת קודם לשקיעת החמה היה אומרה בלחש ואח"כ אומרה בקול רם".
ולך נא וראה בנתיבי עם (סימן קכ"ד – נשמט ממקומו והובא לאחר סי' ר"מ) בתשובתו למקומות שנהגו להתפלל מוסף בקיצור ללא חזרה והאריך בטוטו"ד להביא מקורות להלכה הפסוקה שצריכים לחזרה בכל תפילה שהיא. ולכן צריך להזהיר בזה ולהקפיד להתפלל תפילת לחש וחזרה אלא אם כן השעה ממש דחוקה.
ולענין אם מתפללים בלא חזרה כיצד ינהגו, הרמ"א כתב כאמור (סי' קכ"ד ס"ב) על שעת הדחק: "יוכל להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר הא – ל הקדוש", ולמעשה כך הנוהג המקובל אצל הספרדים לעשות כן אם מתפללים תפילה קצרה. ואולם כתב המשנב"ר (סי' קכ"ד ס"ק ח'), וז"ל: "ואם אין השעה דחוקה כל – כך לא יתחילו הציבור רק לאחר שאמר הש"ץ הא – ל הקדוש" (וראה בכה"ח קכ"ד ס"ק י' בביאור הטעם לשתי השיטות), ומקורו במחצית השקל שרמז לזה גם בדברי המג"א (שם ס"ק ו').
ולמעשה מי שמתפלל מנחה בזמן שהתחילו "מנחה קצרה" ללא חזרה, אף אם הציבור נוהגים כדעת האשכנזים להמתין עד סוף "הא – ל הקדוש" ורק לאחר כך מתחילים הקהל את התפילה בלחש, אם הוא ספרדי ינהג ככתוב וכנהוג מעיקרא להתחיל מיד עם הש"ץ את התפילה מלה במלה לענות קדושה ולהמשיך עד סוף התפילה כרגיל.
בברכה רבה, מרדכי אליהו ראשון לציון הרב הראשי לישראל
