ב"ה, ר"ח אלול תש"ן
לכבוד הרה"ג ח. ש. שליט"א, הרב המקומי… השלום והברכה!
ראה ראיתי את מכתבך ובו שאלותיך שהם שאלות חכם, וכן את הפסק הארוך שכתבת שאני מסכים אתו, ובאופן עקרוני כל מה שפוסק המרא דאתרא חייבים הקהל לשמוע בקולו, "ככל אשר יורוך" – אפילו על ימין שהוא שמאל, ובפרט שכת"ר פסק על ימין שהוא ימין.
ועתה אבוא להשיב על שאלותיך:
מה שנהגו לקרוא בשמחת תורה עד "מענה א – לקי קדם", וגוללים את ס"ת והולכים לביתם לאכול ולשתות וחוזרים לגמור את סדר הקריאה – איני מכיר כל מקור הלכתי לזה, נכון שיש מספר מקומות הנוהגים כן, אך לדעתי נהגו בכך שלא כדין[1].
מצות הקריאה בשמחת – תורה היא לפי הסדר הבא: פרשת "וזאת הברכה", פרשת "בראשית", והמפטיר קורא בפרשת "פנחס". וכך צריך להיות עפ"י הסדר הנ"ל ללא הפסק ביניהם. ולכבודה של תורה נהגו בשמחת – תורה להרבות בעולים, אך אין זה לכבודה של תורה להפסיק באמצע קריאת פרשת "וזאת הברכה" וללכת לאכול ולשתות, בבחינת "ואתי השלכת אחרי גוך", וכמו שאמרו חז"ל בברכות (דף י' ע"ב): "אחרי גוך" – אחרי שאכלת ושתית, ולכן מנהג לא טוב הוא ויש לבטלו. ורק לאחר תפילת מוסף ילכו לאכול, ויקיימו: "לך אכול בשמחה לחמך וכו', כי רצה ה' את מעשיך".
ומה ששאלת אם יכול אדם לברך בס"ת ולקרוא את המפטיר ואדם אחר קורא את ההפטרה, הנה בין לדעת מרן ובין לדעת הרמ"א (או"ח סימן רפ"ד סעיף ד') וכ"ש לדעת הרמב"ם (הלכות תפילה פי"ב הי"ג) – העולה למפטיר קורא את ההפטרה, הוא – ולא אחר. ועיין במ"ב ובכה"ח שם ואין כאן המקום להאריך. אולם בשעת הדחק, כגון שמכרו את המפטיר, ועלה המפטיר והתגלה שאינו יודע לקרוא את ההפטרה, אז רשאי לעלות אחר לקרוא את ההפטרה, ולכתחילה לא יקנה מפטיר מי שאינו יודע לקרוא ההפטרה. והתברר לי לאחר בירור שעשיתי במנהגי תימן בחו"ל, שלא היה נוהג זה, אלא מי שעלה מפטיר הוא קורא את ההפטרה, אם לא בדיעבד כאמור לעיל.
אלא הספק שנסתפקתי הוא: מכיון שבדיעבד יכול לקרוא את ההפטרה כאמור לעיל, לאחר שהעלו את השני לקרוא את ההפטרה האם מותר להורידו מהתיבה? בעלמא היינו אומרים, בדיעבד כיון שעלה לא להורידו, אך מכיון שכת"ר פסק להם והזהיר אותם שלא ינהגו מנהג זה, והם עושים נגד מה שכב' פסק – זו חוצפה כלפי הרב, ולכן טוב עשה כת"ר שמחה על מנהג זה.
ויהי רצון שכבודו יזכה להמשיך ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהגדיל תורה ולהאדירה.
מרדכי אליהו ראשון לציון הרב הראשי לישראל
[1] ראה שו"ע סי' קמ"א ובמשנ"ב ס"ק א'.
