שאלה[1]:
בדבר יהודי שומר תו"מ אשר לו משרד סוכנות נסיעות באנגליה המעודד טיולים לארץ, וברצונו לשכור אונית נופש אשר תפליג לארץ. המדובר באוניה גדולה אשר מסיעה שש מאות מטיילים, ועוד מאתים עשרים עובדים. האוניה הינה רכוש חברה איטלקית אשר ממנה הוא שוכרה, וכל צוות עובדיה הינם גויים ללא יוצא מן הכלל.
אופן שכירת האוניה הוא כך: השוכר משלם לחברה האיטלקית סכום חודשי קבוע אשר מתוך סכום זה החברה משלמת לעובדיה את משכורתם, את הביטוח לאוניה, הוצאות תפעולה וכו'. אחריות השוכר היא אך ורק כלפי הנוסעים כמשרד קבלה, לתיאום החדרים והארוחות, ואילו שאר הבידור והעסקים שבאוניה שבהם נדרש האורח לשלם בנפרד הינם באחריות החברה האיטלקית ישירות. הנוסעים באים מכל מקום, יהודים ושאינם יהודים.
מסלול ההפלגה הינו קבוע מרגע ההפלגה הראשונה עד כלות חודשים וחצי, ללא התחשבות במספר הנוסעים הנמצאים באוניה.
מסלול הנסיעה כולל הפלגה מנמל סואץ כשעה לפני כניסת שבת ומפליגה עד נמל אילת, וזמן הגעתה היא ביום ראשון בשעה שבע בבוקר, כך שבמשך כל השבת האוניה נמצאת בהפלגה ללא עגינה.
השאלה הנשאלת היא: מה דינו של שוכר זה לגבי שבת, ומה דין ההפלגה המתבצעת בשבת מנמל סואץ לנמל אילת.
תשובה:
ב"ה, כ"ז מרחשוון תשמ"ט
לכבוד
הרה"ג משה הדאיה. שליט"א
רב העיר אילת
השלום והברכה! ראה ראיתי את השאלה ואת אשר כתב עליה כת"ר, כיד ה' הטובה עליו מש"ס ופוסקים ראשונים עד לאחרוני אחרונים, אשר לא הניח פינה וזוית שלא דן בהם כת"ר, ואיישר חיליה לאורייתא. ואגב חיבתו אוסיף כמה גרגירים.
נראה לי שאותו אדם הישראלי המטפל בזה, קרוב לומר שיש לו דין שוכר. ועיין לרמב"ן המובא בהר"ן (שבת דף ז' ע"ב בדפי הרי"ף), שיש לאסור בזה. ועיין לקרבן נתנאל (עירובין פ"ד סי' ג' אות ב') בדין מתנה עם העכו"ם לחלל שבת. ועיין בתוס' עירובין (דף מ"ג ע"א ד"ה הלכה) ועיין בב"י (או"ח סימן של"ט ד"ה אסור ליכנס), ואע"פ שאפשר לומר שהוא רק מתווך בלבד היה מקום להחמיר, אולם מאחר וכל השאלה היא שיש באוניה למעלה ממאתים עובדים נוכרים, וברור הוא שהם צריכים להפעיל את האוניה בין כה וכה, אם יהיו ישראל שם או לאו. וכל הפוסקים המוזכרים לעיל מדברים אם היהודי שובת שם בשבת, אבל אם נכנס לספינה בע"ש, אין דין אמירה לגוי, ובתוספת לכך שהנוכרי עושה לעצמו ונר לאחד נר למאה.
ועיין לכנה"ג (או"ח סי' רמ"ח), ועיין לשו"ע (או"ח סי' רמ"ח סעיף ג'), שדעת מר"ן שאף במקום שמותר להפליג בע"ש, הינו דוקא אם שובת שם מע"ש ולא בשבת, לאפוקי סברת הרמ"א שם. ועיין בכה"ח שם (ס"ק מ"ב), שהביא את סברת המהריב"ל (ח"ב סי' נ"ג) והרדב"ז (בסי' ע"ז ובסי' ק"ה), ומ"ש שם משם האליהו רבה (אות י"ב) לדחות דברי הרדב"ז, ועיין בכה"ח שם (ס"ק כ"ד). ועיין ארץ החיים שם מה שהביא משם א"ר ועיין בתפארת ישראל ב"כלכלת שבת" (סוף אות ט') אם דין אונית קיטור שוה לספינות רוח.
ספינה זו כשמה כן היא, לשם עינוג וטיול. ולכאורה אין מקום להקל להפליג בה בע"ש, ואפי' לסברת הרמ"א המקיל (שם סע' ד'). אולם, מאחר ומר"ן פסק שם שהעולה לאר"י מותר לו להפליג בע"ש ולסברת הכנה"ג (הגב"י שם) אפי' לטיול באר"י הוי דבר מצוה, ועיין בפתח הדביר (אות י"ג) המובא בכה"ח[2] (סי' רמ"ח ס"ק מ"ה), ומזה אפשר ללמוד גם על אדם שיצא מן הארץ ע"מ לחזור, חזרתו הוי מצוה של ישוב אר"י. לפי זה אפשר להפליג אפי' בע"ש, ובפרט אם לא נתחשב בעגינת האוניה. שאז אפשר לומר כבר הורגלו בני מעיו לא להתהפך. כי בזה אנו נוקטים הלכה כסברת הרמב"ם (הל' שבת פ"ל הי"ג) והרי"ף (דף ז' ע"ב בדפי הרי"ף) וכן פסק מר"ן (שם סעיף ב'), שכל הטעם הוא משום עונג שבת, שיש להם צער ובלבול. ולאפוקי הטעם של תחומין, או שמא יצטרך לעשות מלאכת שבת, או מטעם גזירת חבית של שייטים, ועיין בכה"ח שם (ס"ק טו"ב). ועיין בתשובת הרמב"ם (קובץ תשובות הרמב"ם [לפסיא] סי' קנ"ד, ותשובות הרמב"ם [ירושלים] סי' ש"ח) שנפסקה להלכה בשו"ע שם, שבנהרות שאין צער ובלבול מותר. ואולם, חידש המאירי על שבת שם, וכן משמע מפסק הרדב"ז הנ"ל (סי' ע"ז), שאם אדם רגיל להפליג, כעין ספנים, אפשר להקל. אע"פ שא"כ נתת דבריך לשיעורין, ואי אפשר ליתן פסק הלכה ביד כל אדם, שיאמר לי לא מפריע ואין לי בזה ביטול עונג שבת, עכ"ז ספנים שאני, משום דהוי כעין עם בפני עצמם. אולם מאחר וכבר מצאנו ראינו, שהרמב"ם פסק בתשובה שבמקום שאין חשש של בלבול מותר, בזמננו שהאוניות הן מפוארות ובפרט באוניות עינוג, ודואגים לכך שהנסיעה תהא נעימה אין בהן חשש לגלי הים ולא לאויר מליחות שיפריע לעונג שבת. ועיין לכה"ח שם[3] (ס"ק ח"י) וע"ע באורך בספר שביתת הים, להרה"ג המובהק הדיין המצויין וכו' ר' אליעזר וולדנברג שליט"א [זצ"ל]. בצרוף כל הנ"ל אני מסכים עם כת"ר שמותר להפליג בע"ש מנמל בחו"ל ע"מ לחזור לארץ. ובליל שבת וכן ביום שבת ישהו באוניה – ובפרט שענין סידורי הכשרות שם, כפי מה שאני מכיר את כת"ר, הם לעילא ולעילא, ותהיה שם אוירת שבת מלכתא.
על כן אפשר להתיר זאת והנני מצטרף בזה לכת"ר.
ויהי רצון שחפץ ה' בידו יצלח וכל מין דין כתובו לנא וכל אשר יפנה ישכיל ויצליח ויהי ה' עמו.
בברכה מרדכי אליהו
ראשון לציון הרב הראשי לישראל
[1] הערת העורך: שאלה זו הופנתה אל מרן שליט"א ע"י רב העיר .. ובאה בארוכה, אך ראינו לנכון לצמצם בפרטים מיותרים ולהביא את תמציתה על מנת להקל על הקורא.
2 וז"ל: "ומיהו עיין פתה"ד אות י"ג מה שהאריך בזה והביא פלוגתא באינו עולה להתישב שם אי חשיבא מצוה. וכתב שדעת הרמב"ם ז"ל מן הסוברים דעולה שלא להתישב נמי חשיבא מצוה משום כח ההולך ד"א בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העוה"ב, יעו"ש".
