יום ד' ב"ך יברך למ"ט – מונים לסדר "וקדשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב"
ז' באייר תשנ"ז
ראה ראיתי את הספר "שו"ת אמרי אליהו", על ארבעה חלקי השו"ע הכתוב בטוב טעם ודעת, ע"י הרב הגדול מעוז ומגדול איש רב פעלים לתורה ולתעודה הרב הראשי לכרמיאל וראש הכולל מעייני התורה הרה"ג ר' אליהו מלכה שליט"א, אשר עוד בצעירותו שיבחו כבוד הרה"ג ראש ישיבת חברון, וכתב עליו שבח המגיע לכתפים, ומחיבור זה מתברר שדברי שבח שכתב עליו נכונים הם כאשר עיני הקורא תיחזנה מישרים. הרב המחבר אסף וקיבץ, הסביר והרחיב, העמיק ובירר מש"ס ומפוסקים, ראשונים ואחרונים, והוסיף ליה איהו מדיליה כיד ה' הטובה עליו, והכל בשפה ברורה ונעימה.
ומידי עוברי בין הבתרים ראיתי מה שכתב בסי' ב' בענין נט"י וברכותיה. תוך כדי העיון בתשובה זו ראיתי שקדח וחרז וצלל במים עמוקים, והביא את שני הטעמים לנטילת ידים בבוקר: טעם הרא"ש (בתשובה כלל ד' סי' א') וטעם הרשב"א (בתשובותיו ח"א סי' קצ"א). והרי יש טעמים נוספים, כגון: להעביר רוח רעה והיא שיבתא ובת מלך כדברי חז"ל (שבת ק"ט ע"א), וכן טעמו של הזוה"ק (פר' וישב דף קפ"ד ע"ב) שהישן טועם טעם מיתה. ויש נ"מ להלכה בין הטעמים השונים, כגון: אם מותר ללכת ד' אמות בלי נטילה, אם צריך כלי לנט"י, ואם המים הפסולים לנט"י בסעודה כשרים לנט"י של בוקר, וכן אם צריך כח גברא או לא, ומה הדין של מי שנעור כל הלילה או מי שישן עם כפפות, ואם צריך ג' פעמים לסרוגין, ואם מותר ליטול על גבי קרקע, ועוד כהנה וכהנה. ועיין לפמ"ג (ריש סי' ד' בא"א ובמשב"ז) ולכה"ח (סי' ד' ס"ק ו') ולמשנ"ב (ס"ק א') ולבא"ח (ש"ר פרשת תולדות הל' א') ולעוי"ח שם.
ונפסקה הלכה שאם אין לו כלי בבוקר או שהמים פסולים יש לחשוש לסברת הרשב"א ונוטלים ידים בלי ברכה. עיין שו"ע (שם סעי' א' וסעי' ז' וסעי' י"ג וכן בסעי' י"ד וט"ו) ולחונים עליהם. ואנו פוסקים דין סב"ל שלא יברך, אא"כ יש כל הטעמים ובפרט של הרא"ש והרשב"א, ועיין לכה"ח (ס"ק י' וס"ק כ"ז), עיין שם.
וכן אם נעור כל הלילה כמו ליל שבועות או הו"ר, יש חיוב ליטול ידיו אחרי עמוד השחר, אבל לא יברך עליהם, ולא מועיל מה שילך לנוחיות או יטנף את ידיו, ועיין לכה"ח (שם ס"ק מ"ז וס"ק מ"ט) ולהחיד"א (בברכ"י שם אות ה'). ועיין בספרי "ספר הלכה" (ח"א עמודים י' וי"א).
ועיין לתשובות הרמב"ם (מהדורת בלאו עמוד 343, שאלה קפ"ז) בענין מה שכתב מרן בסי' ו' (ס"ב) שיש נוהגים לברך על נט"י לא סמוך לנטילה ולפני הנגוב אלא בבית הכנסת. וכתב מרן בב"י וכן בשו"ע שבני ספרד לא נהגו כן, והרי ידוע שיש הבדל בין ברכות השחר – שלפי הסוד על דרכו של עולם נתקנו – ואפשר לברך גם מי שלא נתחייב בהם (רמ"א או"ח סי' מ"ו סעי' ח', וכה"ח שם ס"ק מ"ט). ואילו ענט"י ו"אשר יצר" אין לברך אלא רק מי שנתחייב (כה"ח שם). ויש זמן קצוב לברכת "אשר יצר" כחצי שעה (בא"ח ש"ר ויצא סעי' י"ב, כה"ח סי' ז' ס"ק ז' – ח'). וכתב הרמב"ם בתשובותיו שש"צ שמברך בבית הכנסת ענט"י הוי ברכתו ברכה לבטלה, וכלשונו: "צריך למחות על זה ולבטלו, ואין משגיחים בזה במנהג לפי שהוא דבר אסור". ועיין שו"ע (סימן ו' סעי' ב') ולכה"ח (שם ס"ק ב' וג') ולמשנ"ב שם (ס"ק ט'), ובתשובות בנו של הרמב"ם (סי' פ"ג), ושם האריך לבטל מנהג זה.
וחזרתי על הראשונות לברך את הרה"ג המחבר שזכה לדון, לכתוב, להסביר ולעיין לעומקא של ההלכה, וכל מן דין כתובו לנא.
ויזכה להמשיך הלאה להגדיל תורה ולהאדירה, באושר, בברכה והצלחה, בגשמיות וברוחניות, ויפוצו מעיינותיו חוצה, אכי"ר.
בברכה והוקרה, מרדכי אליהו ראשון לציון הרב הראשי לישראל לשעבר
