חיוב בשר ויין בחול המועד
שאלה: דרשו חז"ל (פסחים דף ק"ט ע"א) על הפסוק: "ושמחת בחגך" – אין שמחה אלא בבשר ויין, האם יוצא אדם ידי חובה בכך שאוכל בליל החג בשר ויין, או שחייב בכך בכל יום מימי החג?
תשובה:
מפשט לשונו של הרמב"ם (הלכות יום טוב פ"ו הלכות י"ז, י"ח, כ"ב[1]) משמע, שהחיוב לאכול בשר ויין הוא גם בחול המועד, אף על פי שבשו"ע (סי' תקכ"ט ס"א) משמע[2] שאפילו ביום טוב אין חיוב באכילת בשר בזה"ז משום שבשר היינו בשר קרבן, ועתה השמחה היא רק ביין. עיין לביה"ל שם (ד"ה כיצד)[3], ועיין לכה"ח שם (ס"ק כ"ח). וא"כ כ"ש שאין חיוב בחוה"מ לאכול בשר.
וגם לדעת הרמב"ם כתב הגר"ז בשולחן ערוך שלו (סי' תקכ"ט סעיף ה') שדין חוה"מ שוה ליו"ט רק לענין שמחה ולא לכבוד ועונג.
ומכל מקום, עיין במשנה ברורה (סי' תק"ל ס"ק א') וכן לכף החיים (סי' תק"ל אות ג') מה שכתבו על המשנה בפרקי אבות (פ"ג משנה י"א) בענין מבזה את המועדות, היינו מי שאוכל ושותה בחול המועד כיום חול הוא בכלל מבזה המועדות, ועל כן יש לשנות באוכל של חול המועד, ולאכול מאכלים מיוחדים או לשתות יין.
בברכה, מרדכי אליהו חבר בי"ד הרבני הגדול י – ם
[1] שכתב בהל' י"ז: "שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו, שנאמר (דברים ט"ז): ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו". ובהל' י"ח כתב: "כיצד, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל (דברים ט"ז) לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר (הושע ט'): זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ושמחה כזו קלון היא להם, שנאמר (מלאכי ב'): וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם".
ובהל' כ"ב כתב: "ימים שבין ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג הסוכות והן בגולה ארבעה בתוך הפסח וחמשה בתוך החג הם הנקראין חולו של מועד ונקראין מועד. ואף על פי שהם חייבין בשמחה ואסורין בהספד ותענית, מותר לספוד בהן תלמיד חכמים בפניו, אבל לאחר שיקבר אסור לספדו בהן, ואין צריך לומר בראשי חדשים בחנוכה ובפורים שסופדין בהן תלמיד חכמים בפניו, אף על פי שימים אלו אסורין בהספד ותענית. אבל לאחר קבורה אסור לספוד בהן".
[2] וז"ל: "מצות י"ט לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה. ואל יצמצם בהוצאת י"ט, וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת. הגה – אסור לאכול ממנחה ולמעלה בעי"ט, כמו בשבת, שזהו מכלל הכבוד (רמב"ם פ"ו), מיהו אם עי"ט שבת, יכול לקיים סעודה שלישית ויאכל מעט פת לכבוד י"ט. ומצוה ללוש פת בעי"ט לכבוד יום טוב (מהרי"ל הל' י"ט), כמו בערב שבת, כמו שנתבאר לעיל סימן רמ"ב. וחייב לבצוע על שתי ככרות ולקבוע כל סעודה על היין. ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת. ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית (ובי"ט מאחרין לבא לבית הכנסת וממהרין לצאת, משום שמחת י"ט (גמרא פ' הקורא עומד) ". ובסעי' ב' כתב: "חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו. כיצד משמחן, הקטנים נותן להם קליות ואגוזים; והנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו; וחייב להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר עניים (דין תענית בי"ט, כמו בשבת, וע"ל סי' רפ"ח) ".
[3] וז"ל: "כיצד משמחן הקטנים וכו' והנשים וכו' – והאנשים בזמן שבהמ"ק היה קיים היו אוכלין בשר השלמים לשמחה, וכדכתיב: וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת וגו'. ועכשיו שאין בהמ"ק קיים אין יוצאין ידי חובת שמחה אלא ביין, שנאמר: ויין ישמח לבב אנוש, אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים. ומ"מ מצוה יש גם באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה [כן מתבאר מדברי הב"ח וש"א]. והמחבר שלא הזכיר בשר אזיל לשיטתיה בב"י ע"ש. ולענין יין סמך על מה שהזכיר בס"א שצריך לקבוע סעודה על היין".
