קריאת שנים מקרא ואחד תרגום אם הסדר מעכב[1]
בהיתר כניסת כהנים לקבר רחל אמנו
ב"ה. ט"ז בחשון תשד"מ.
לכבוד ידי"נ היקר והנכבד טובינא דחכימי הרה"ג המפורסם לשם ולתהלה הדיין המצוין דנחית לעומקא דדינא חריף ובקי משנתו קב ונקי וכו' הגאון ר' אליעזר יהודה וולדינברג (שליט"א) [זצ"ל]. חבר בית דין הגדול ומחבר שו"ת ציץ אליעזר ועוד.
אחדשו"ט כראוי וכנימוס.
קבלתי בתודה את שתי המתנות הטובות שיצאו מתחת ידי כת"ר בזמן האחרון והם שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ד וחלק ט"ו, וכבר אתמחי גברא בתשובותיו המפורסמות ובחיבוריו החשובים שלא יורדים משולחן מלכים ומאן מלכי רבנן דפקיע שמייהו הם המשפשפים עיניהם בהנאה מרובה בראותם את יקר תפארת החיבורים והספרים של כת"ר שריחם הטוב הולך למרחוק לקצה העולם שמשם הם פונים ושואלים לדעת את אשר יעשון, ותשובותיו רמתה קולעים לשערה ולא יחטיא בנוחם על אדני הפז ממקורות חז"ל מש"ס ופוסקים ראשונים ועד אחרוני אחרונים וכל רז לא אניס ליה. וכל מן דין כתבו לנא.
ולחיבת הכותב והכתוב ארשום מה עלה בדעתי בעת שקבלתי את הספרים ועיינתי בהם מיד כביכורה טרם קיץ בעודו בכפו יבלענה.
עברתי בין בתריו וראיתי שבחלק ט"ו סי' ז' בשאלה ד' דן בענין שנים מקרא ואחד תרגום אם הסדר מעכב או אפשר לקרוא מקרא ותרגום ומקרא, וכת"ר כתב כיד ה' הטובה עליו.
מה שנראה הוא שיש להבדיל בין לכתחילה ובין בדיעבד, היינו אם יצא יד"ח או שחייב לחזור שוב ולקרוא.
וכבר כתב הרב דברי חמודות (ברכות פ"א באות ל"ט): "שאם אדם קורא אחד מקרא ואחד תרגום לבדו ואח"כ כשקוראין הפרשה בבהכ"נ קורא עם החזן מלה במלה שפיר דמי, אך מדברי ר"י קארו משמע שאע"פ ששומעה מן הש"ץ חייב להשלים אותה שנים מקרא ואחד תרגום יתר על שמיעתו מהש"ץ והם דברי הרמב"ם ואיני יודע מהיכן נפקא", עכ"ל. ואח"כ הביא משם הראב"ן שהטעם לשנים מקרא ואחד תרגום כנגד שנים קוראים ואחד מתרגם, והסביר המעדיו"ט (שם אות ד') דהיינו הש"ץ קורא והעולה קורא ואח"כ אחר מתרגם, ולכאורה יפלא מדוע הפוסקים שהביא כת"ר לא הזכירו זה, וביתר שאת הרי כתב הדב"ח (שם אות מ"א), וז"ל: "ואחד תרגום היינו פעם שלישית כלשון התוס' בד"ה עטרות וכו' ודלא כמו ששמעתי שקורא התרגום באמצע השני פעמים מקרא, ואע"פ שלדברי הרמ"י דלעיל קורא התרגום באמצע, אף הוא לא אמר אלא שיוצא", עכ"ל. הרי דבריו ברור מללו שלדעתו לכאורה לא יד"ח אם קרא תרגום באמצע, ולדעת הרמ"י החולק על מרן הב"י משמע שיוצא בדיעבד, הוי אומר שלדידו אפי' בדיעבד לא מהני אם לא קרא שמו"ת ודוחק, ובכל אופן ראינו שההוכחה משמיעת מקרא מש"ץ הוא רק בדיעבד, כלא מי שרצה להוכיח מכך שמותר אף לכתחילה, אף שמלשון כת"ר: "השבתי לו שחושבני שיצא" משמע שיצא בדיעבד ולכתחילה לא יעשה כן.
ועיין בשל"ה הקדוש (מסכת שבת בפרק נר מצוה אות י"ג) שכתב: "יש טועים וקורים פסוק מקרא ותרגום עליו וחוזרין וקוראין הפסוק בקרא וכן עושים עד תשלום כל הסדרה וסוברים דהכי ניחא לומר הפסוק ולקרוא הפירוש עליו, דהיינו התרגום. ולאחר קריאת פירוש לחזור הפסוק, אבל זה אינו דלישנא דגמרא משמע שנים מקרא בצירוף ואח"כ התרגום, וכן מוכח בזוהר (ח"ב דף ר"ו ע"ב) ובדברי המקובלים וכמו שיתבאר לקמן בסודו, ואפילו לטעם הנגלה שכתבו קצת המפרשים, מוכח כן לקרוא בתרגום בסוף, שכתבו (קרבן שבת פ"ה ומטה משה סי' תפ"ד), וז"ל: הטעם הוא כי התורה נתנה ג' פעמים, ראשון בהר סיני, פעם שנית באוהל מועד, שלישית באר היטב, משום הכי אנו קורין כל פסוק ב' פעמים והג' תרגום כנגד באר היטב, עכ"ל. והטעם שהביא משם הנגלה הוא טעם נוסף למה שהביא מעדיו"ט בשם ראב"ן שהיו קוראים שנים מקרא ואח"כ היה מתרגם עיי"ש, אבל הטעמים הללו לא הוזכרו בגמרא, ומהטעם שנותנים הראשונים אפשר רק ללמוד כיצד הם הבינו את החיוב שחז"ל חייבו בענין שמו"ת, הם הבינו ששמו"ת היא כפשטא ממש, שנים מקרא ורק אח"כ בא התרגום, ועתה לכאורה קשה לומר שנותני הטעמים כיוונו אפי' בדיעבד כלומר שאם לא אמר שנים מקרא בתחילה לא קיים מצות חז"ל כפשוטה, והשאלה אם חייב לחזור ולקרוא זה ענין נוסף לדון בו. עיין לכנה"ג בהגהות הטור (סי' רפ"ה) שכתב בלשון זה: "לא יקרא התרגום תחילה ואח"כ מקרא אלא יקרא שנים מקרא תחילה ואח"כ תרגום" עכ"ל. וגם מלשון זה אין הוכחה רק לענין מצוה לכתחילה "שלא יקרא אלא בסדר שמו"ת", ואם קרא ברור שיצא יד"ח וכסברת הדברי חמודות כמפורש.
אולם כ"ז לפי הפשט, אבל לפי הקבלה כבר כתב השל"ה שהסדר הוא שמו"ת, וכן כתוב בשער הכוונות על מנהג האר"י, ועיין מג"א (סק"א), ואכמ"ל.
מסקנא דמילתא נראה שלכתחילה יקרא בסדר שמו"ת דוקא, ובדיעבד יצא יד"ח.
ב) בסימן ס"ח כתב כת"ר על עדות חדשה להיתר כניסת כהנים לקבר רחל אמנו ואם אפשר לסמוך עליה.
כבר בספרי ספר הלכה (ח"ב פרק כ' אות כ"ד עמוד קי"ב) ובהערה שם הבאתי עדות זו וסמכתי עליה כי סמכו עליה גדולי האחרונים[2], וכן העידו על המקובל האלוקי חסידא קדישא ופרישא הרה"ג ה' שאול דוויק הכהן זצ"ל ועל הרה"ג המקובל וכו' הר' אפרים הכהן זצ"ל שהיו נכנסים לשם וטעמם ונימוקם עמם וכן אנו מורים לקהל הקודש הכהנים ששואלים כיצד לנהוג, ובפרט שיש לנו עדותו של ר"י אלפייא זצ"ל שהיה ידוע ומפורסם בצדקותו וזכה ורבים זיכה לערוך תפילות במקומות הקדושים תמידין כסדרן, וכן זכה ותענית הדיבור שהוא פרסם התקבל בכל העולם ובימי השובבי"ם מקיימים תענית דיבור בצורה מאורגנת וברוב עם, והוא כאמור היה מחסידי וצדיקי ירושלים עיה"ק ומשליחי דרבנן ללכת להתפלל במקומות הקדושים בכל עת צרה ומצוקה ובקי היה בדיני המקומות ובמנהגים, ואם הוא מעיד על זה ודאי שאפשר לסמוך עליו, וכבר כתבנו לעיל ששמענו על רבנים גדולים שהם היו כהנים ונכנסו לשפוך שיח ולהתפלל במקום הזה, ויהי רצון שתפילת רחל אמנו תתקבל במהרה ונענה יש שכר לאחריתך ושבו בנים לגבולם אמן.
ולסיום אחזור מעין הפתיחה, יהי רצון שחפץ ה' בידו יצלח וימשיך להאיר לנו מתורתו כיד ה' הטובה עליו, ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה בבריאות מעליא באושר והצלחה אכי"ר.
בברכה והוקרה ידידו ומוקירו
מרדכי אליהו
ראשון לציון הרב הראשי לישראל.
וזהו תשובתו אשר השיב הגאון הנ"ל.
תשובה ב"ה, י' כסלו תשד"מ. ירושלים עיה"ק תובב"א. למע"כ ידי"נ הרב הגאון הגדול יקר יקרים הראשון לציון כש"ת מוהר"ר מרדכי אליהו שליט"א, הרב הראשי לישראל. אחדשכ"ת בידידות רבה.
קבלתי בתודה יקרת מכתבו, ואני מודה לו על דברי הערכה החמים לספרי ולהמילי דברכות, וברך לקחתי וברך אשיבנו, כי חפץ ה' בידו יצליח בכל אשר יפנה, ויזכה להעמיד הדת על תלה בקרב המוני בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם כאות נפשו הטובה. נהנתי מדברי התורה שכותב על ספרי חט"ו, וזאת תשובתי.
א) בנוגע למ"ש על דברי בסי' ז' בהיכי שקורא אחד מקרא ואחד תרגום באמצע ואח"כ מקרא ב'. הנה בודאי שכוונתי היא כמ"ש כת"ר שיוצא בכזאת בדיעבד, אבל לכתחילה צריך לקרוא כסדר הכתוב: שנים מקרא וא' תרגום. אך זאת ברצוני להעיר על דבריו.
דכבוד תורתו כותב בדבריו להביא סייעתא לכך שצריכים לקרוא בתחילה שנים מקרא ואח"כ אחד תרגום, מדברי הראב"ן שהובאו בדברי חמודות על הרא"ש (בפ"א דברכות אות ל"ט), דמביא שם משמו שהטעם לשנים מקרא ואחד תרגום כנגד ב' קוראים ואחד מתרגם, ומסביר המעדני יו"ט (שם באות ד') דהיינו הש"ץ קורא והעולה קורא ואח"כ אחר מתרגם. ומתכוון כת"ר להוכיח מדברי ראב"ן אלה דס"ל שיש לדייק לקרוא מקודם הב' מקרא ורק אח"כ התרגום, כי זיל בתר טעמא שנותן לכך, דש"ץ קורא והעולה קורא ורק אח"כ אחר מתרגם, ולכן מתפלא כבו' מדוע פוסקים שהבאתי בדברי לא הכירו זה.
ולענ"ד שוברה של ראיה זאת בצידה, כי זה לשון הראב"ן במלואו בזה, והיא לו בספר ראב"ן (סי' פ"ח): "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור ב' מקרא וא' תרגום. נ"ל דביחיד הדר בכרך [כנראה דצ"ל בכפר] שאין לו עשרה לקרות בתורה, איירי שצריך לכוין השעה שקורין הציבור בפרשה בביהכ"נ ויקרא גם הוא ביחיד שנים מקרא כנגד שנים הקורין בבהכ"נ, ואחד תרגום כנגד המתרגם בביהכ"נ שכן היה מנהגם וכו', דאם כמו שפירשו רבותי דבקריאת הפרשה בבקר בשבת מיירי כמו שאנו רגילין, לימא לעולם יקרא אדם הפרשה בשבת שנים מקרא וכו', עם הציבור למה לי, אלא ודאי עם הציבור ממש כדפרישית, ועוד שנים מקרא וכו' למה לי הלא ישמעו בביהכ"נ ויצאו ידי חובתן, ואעפ"כ מנהגנו מנהג גמור, דזימנין דלא מצי מכוין דעתיה בב"ה לכל הפרשה ויצא בקריאה שקרא כבר", עכ"ל הראב"ן [והובאו דבריו גם בהגהות מיימון על הרמב"ם בפי"ג מהל' תפלה הלכה כ"ה ע"ש].
הרי יוצא ומתפרש לנו מדברי ראב"ן ז"ל, שאעפ"י שבתחילה מסביר ענין השנים מקרא וכו' כנז' שהוא כנגד שנים הקורין בב"ה ואחד תרגום כנגד המתרגם בביהכ"נ, בכל זאת הוסיף לבאר שאין כוונת חז"ל בזה על קריאת הפרשה בבקר בשבת כמו שאנו רגילין אלא כוונתם בזה על היחיד הדר בכפר שאין לו עשרה לקרות בתורה, שיקרא גם הוא ביחיד כנז', מפני שאם כוונת חז"ל בזה בקריאת הפרשה בשבת בבקר, ולא על יחיד שאין לו עשרה לקרוא בתורה לא היו צריכים בכה"ג מדינא לקרוא ב' מקרא ואחד תרגום, אלא היה מספיק שיקרא ביחידות בשבת בבקר רק א' מקרא וא' תרגום והמקרא הב' יצא יד"ח בזה שישמע אח"כ הקריאה בביהכ"נ, ואע"פ שיצא לפי"ז התרגום באמצע בכל זאת לא עלה על דעת הראב"ן שיהא איזה עיכובא משום כך אפילו לכתחילה, ולא עוד אלא שהוסיף הראב"ן וכתב דזה שלמעשה מנהגנו דאפילו כשאנו מתפללים בעשרה מכל מקום קוראים לפני כן ב' מקרא וא' תרגום ולא מסתפקים בא' מקרא וא' תרגום ולהסתמך בהמקרא הב' על שנשמע לאחר מכן הקריאה בביהכ"נ, דהוא זה רק מפני דאולי זימנין דלא מצי מכוין דעתי' בב"ה לכל הפרשה, ולא עלה דעתו כלל להסביר זאת מפני שיצא התרגום באמצע ושזה מעכב עכ"פ לכתחילה, וא"כ הרי לנו בהדיא שהראב"ן לא כוון בטעמו שנותן לכך לדבר זה כלל לומר שצריכים על כן איפוא לדייק לומר מקודם ב' מקרא ואח"כ א' תרגום, ואדרבה ההיפך ניתן לדייק מדבריו שאין קפידא בכך, וכל מה שכוון הראב"ן בדבריו הוא רק להוכיח מזה שהמדובר בחז"ל הוא ביחיד הנמצא בכפר ואין לו עשרה לקריאת התורה, שצריך על כן לכוון השעה שקורין הציבור בביהכ"נ ולקרוא ב' מקרא כנגד ב' הקורין בב"ה ואחד תרגום כנגד המתרגם בביהכ"נ, ואולי יחיד זה צריך באמת אז כן לדקדק על הסדר כדי שיהא זה מכוון בדייקא בהצורה והדרך שקורין אז בציבור, אבל למי שיש לו עשרה לקריאת התורה [ומה גם לפי מנהגנו שלא מתרגמים בבית הכנסת], והיחיד קורא לעצמו בשבת בבקר [או בזמן אחר] בכל כה"ג מודה הראב"ן כי מדינא יכול שפיר לקרוא לעצמו רק א' מקרא וא' תרגום באמצע, והמקרא הב' יצא יד"ח במה שיאזין וישמע אח"כ הקריאה בביכ"נ, וא"כ אין כל ראי' מראב"ן לדייק ולומר דס"ל שצריך ב' מקרא ואח"כ א' תרגום בדייקא, ואדרבא איכא הוכחה מהראב"ן לאידך גיסא, דס"ל שזה לא מעכב ואפשר גם לקרוא הא' תרגום באמצע, וכל מה שלא עושים כן בקריאת הפרשה בבקר ולהסתמך בהקריאה הב' של המקרא על הקריאה בביהכ"נ הוא זה רק מפני דאולי זימני דלא מצי לכווין דעתיה בב"ה לכל הפרשה וכנ"ל. ולפלא על הבעל דברי חמודות שלא עמד בכל האמור כפי שמפורש יוצא מדברי הראב"ן ז"ל.
ומעניין הדבר, ובמיוחד לנידוננו, דהפרישה בטור (או"ח סי' רפ"ה סק"א) סובר להיפך מזה, שלא יוצאין בשמיעה אלא צריכים קריאה בפה, ועפי"ז כותב לבאר בדעת הרמב"ם והר"י קארו ז"ל דלא כהלבוש שרוצ"ל דמשמע דס"ל דאע"פ ששומע מן הש"ץ חייב להשלים שמו"ת יתר על שמיעתו מהש"ץ, אלא מבאר דזה דס"ל שלא יוצאים בזה מה ששומעין מפי הש"ץ בביהכ"נ, הוא דוקא כששומע בלבד ואינו קורא עם החזן מלה במלה, אבל אם קורא מלה במלה עם החזן כדי להשלים שנים מקרא אז מותר וסגי בכך ע"ש, והובא גם בפי' אליהו זוטא על הלבוש שם, ולפי זה אין כבר גם כל הוכחה ממרן הב"י ז"ל שלא יסבור נמי כן שהסדר לא מעכב [כפי שרוצה לפרש הדברי חמודות, וכפי שמזכיר גם כתר"ה בדבריו וכותב "שלדברי הדב"ח רק לדעת הלבוש יוצא בדיעבד כשקורא תרגום באמצע, אבל לדעת מרן הב"י לכאורה גם בדיעבד לא יצא בקורא תרגום באמצע", דבר שכותב בעצמו שהוא דוחק], ואדרבא יש לומר שגם מרן הב"י יודה בכך שאם יקרא בפיו עם הבעל קורא בביהכ"נ דסגי בכך כנז', ולא מעכב על מה שיצא שיקרא עי"כ התרגום באמצע, וכל מה שמעכב כאשר רק שומע ואינו קורא בפיו [ולא יסברו בזה כדעת הראב"ן הנז' דס"ל דאמרינן בזה שומע כעונה], וכך כותב באמת גם הערוה"ש (בסימן רפ"ה סעיף ג') שציינתיו בדברי בספרי שם, דגם רבינו הב"י אינו חולק [דהתרגום יכול להיות באמצע] אלא דמיירי דבשמיעה לא יצא, אבל אם אומר עם החזן מלה במלה יצא ע"ש.
ב) עוד אחת אעורר, דמה שמצטט כת"ר בדבריו מהכנה"ג בהגהת טור שכתב בלשון זה: "לא יקרא התרגום תחילה ואח"כ מקרא אלא יקרא שנים מקרא תחילה ואח"כ תרגום", ומוסיף לומר שמ"מ גם מלשון זה אין הוכחה רק לענין מצוה לכתחי' וכו'. אולם כ"ז לפי הפשט, אבל לפי הקבלה כבר כתב השל"ה שהסדר הוא שמו"ת וכו' ע"כ.
הנה הכנה"ג שם מצטט את האמור משם ספר סדר היום, ועיינתי בסדר היום (להר"מ בן מכיר ז"ל) וראיתי שכותב ד"ז ע"פ הסוד, וא"כ כוונתו כנראה שעפ"י הקבלה הוא גם לעיכובא, וכפי שכותב בכזאת במקביל לזה גם השל"ה ז"ל ע"פ הקבלה, כפי שמציין אליו כת"ר במכתבו, וצוין גם בכה"ח (אות ו'), וכן בספר פקודת אלעזר (או"ח סי' רפ"ה) בהגה ראשונה שם עי"ש, אלא דבשיוכנה"ג (הגהת טור אות ג') מעתיק שוב אמנם בכזאת גם משם הלחם חמודות יעו"ש וכן באות א' שם ואכמ"ל יותר.
ג) אפריון נמטייה למר עבור המידע שהוסיף לי במכתבו בנוגע לכניסת כהנים בקבר רחל אמנו שאני כותב על כך בספרי שם בסי' ס"ח, את ספרו "ספר הלכה" שמציין אליו לא ראיתי ואינו תח"י, ונשאר רק מה שהז"ר ועוד כותבים ומביאים שכהנים לא יכנסו, ואולי סברו שלא מספיק מה שתיקנו.
והנני בכבוד רב ובברכה מרובה בידידות אליעזר יהודא וולדינברג
[1] תשובה זו הובאה בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ז סי' י"ח.
[2] וז"ל ההערה שם: "עיין בתי כהונה סי' כ"ג, ועיין בעדותו של הגר"י אלפייה ז"ל בספרו "אהבת ה'" עמ' קכ"ח הגהה פ"ז".
