ידועה השאלה של המג"א (סי' רי"א ס"ק י"ג) שהניחה בצ"ע, וז"ל: "היו לפניו יין ותבשיל שעורים וזית, צ"ע מה יעשה. דהא יין קודם לזית, ושעורים קודמין ליין, וזית קודם לשעורים, כמ"ש ס"ד", עכ"ל. והניח את זה בצ"ע. וכוונתו לדידו שפסק בס"ק ח' (שלא כדעת מרן המובא לקמן) שזית קודם למעשה קדירה של שעורים. וטעמו הוא, כי כל הקודם לארץ קודם בברכה, וארץ חטה ושעורה, שעורה הוא שני לארץ, ואילו ארץ זית שמן ודבש, זית הוא ראשון לארץ, ולפיכך הוא קודם ואם כן כאן יש להסתפק כי שעורים קודמים ליין (הכוונה של שעורים – היינו תבשיל או מעשה קדירה משעורים) כי הם קודמים בפסוק, וכן יש להם ברכה מיוחדת (עיין בסעי' ו'), ואם יקח את השעורים לברך בתחילה הרי לפניו יש זית ולדידו של המג"א עליו מברך בתחלה. ואם יקח את פרי הזית לברך בתחילה, הרי היין ברכתו מיוחדת ונשתנה למעליותא והוא קודם לזית אף על פי שהזית ראשון לארץ. ואם היין קודם לזית ויקח אותו ראשון הרי מעשה קדירה של השעורים שברכתם במ"מ הם קודמים, ואם יקח את השעורים הרי הזית קודם וחוזר חלילה, ולפיכך השאיר זאת המג"א בצ"ע. ועיין לט"ז שם (ס"ק ד') ובאר היטב שם (ס"ק ט') ועיין לגאון עוזנו ותפארתנו הגאון האדיר רשכבה"ג הרי"ח הטוב זיע"א בספרו בן יהוידע על מסכת ב"ק (דף פ' ע"ב) בענין מה שאמרה הגמרא: "רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי לה לבי ישוע הבן. רב לא עייל קמיה דשמואל, שמואל לא עייל קמיה דרב אסי, רב אסי לא עייל קמיה דרב. אמרי: מאן נתרח? נתרח שמואל, וניתי רב ורב אסי. ונתרח רב או רב אסי. רב, מלתא בעלמא הוא דעבד ליה לשמואל, משום ההוא מעשה דלטייה אדבריה רב עליה", עכ"ל הגמרא.
וע"ז כותב הגאון הנ"ל, וז"ל: "ונתרח רב או רב אסי. כתב בשיטה מקובצת, הקשה ר"מ ז"ל מה מועיל זה דנתרח רב אסי, הא כבר אמרו דרב לא עייל קמיה שמואל, וכל שכן שמואל לא עייל מקמיה דרב, כל כמה דלא ידע עדיין המקשן דאדבריה עלויה, דהא אפילו קמיה דרב אסי תלמידו של רב לא הוה עייל. ותירץ דסלקא דעתיה מעיקרא הא דלא עייל רב קמיה דשמואל, היינו דוקא בהיכא שיש גדול אחר נכנס אחריו, דנמצא שמואל נכנס שלישי, וגנאי לו טפי שיהיו שנים הולכים לפניו, אבל אם לא היה ביניהם אדם אחר, אין הכי נמי היה נכנס רב קמיה דשמואל, כיון דשמואל נכנס אחריו ממש, ולהכי קאמר נתרח רב, וילך רב יחידי לפני שמואל, וליכא גנאי כל כך בכהאי גונא, עד כאן דבריו ע"ש. ולי אנא עבדא נ"ל בס"ד, דלעולם המקשן ידע מנהגו של רב לתת כבוד לשמואל דיהיה עייל מקמיה, ולהכי קא מקשי דלתרח רב אסי, ובא התרצן וחידש לו סברה בזה, באמרו הא דנהג רב כבוד זה עם שמואל שיהיה עייל מקמיה, לאו משום דהחשיב את שמואל גדול ממנו, דלעולם רב היה גדול משמואל, וידע הוא שהוא גדול משמואל, וגם שמואל יודע כך, ורק משום ההוא עובדא אדבריה רב עליה בענין זה של כניסה ויציאה, שיהא הוא עייל מקמיה, וזה הכבוד שעשה לו רב אין לך בו אלא חדושו, דאינו נוהג אלא רק בכניסה שיכנס שמואל קמיה דרב, אבל בדבר זה דנתרח רב, או דנתרח רב אסי בשבילו, אין נוהג כבוד לשמואל, דכולי האי לא עבדי ליה, מאחר דשניהם גדולים ממנו.
ברם בגוף המאמר הנזכר קשיא לי טובא, דמאי נפקא מינה מהאי עובדא דמייתי תלמודא כאן, ולא עוד אלא דחכמי התלמוד שקלו וטרו דנתרח רב או רב אסי והוצרכו לתרץ דרב מלתא בעלמא הוא דעבד ליה לשמואל, דמאי נפקא לן מן קושיות ותרוצים אלה, וכי הלכות הן או מקראות הן, שצריך לנו להבין טעמייהו, ועוד בלאו האי תרוצא דגמרא נמי אין נראה התחלה לקושיא זו דמקשי תלמודא ונתרח רב אסי, כי כיון דצריך למתרח חד מנייהו, מאי חזית דמתרח רב אסי ולא מתרח שמואל, דאדרבה רב אסי גדול משמואל הוא, דהא לא עייל שמואל מקמיה, וגם רב הוא גדול ודאי משמואל, ומזכירין בכוליה תלמודא רב קמיה שמואל, ועל כן נראה ודאי דלא הביא תלמודא האי עובדא ושקלא וטריא דעבדי בה, אלא בא ללמדינו בזה איזה דין והלכה בענין אחד.
ואנכי הרואה להגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים, שציין על המאמר לעיין בספר בתי כהונה חלק ב' סימן ב', וראיתי שם שהביא ספק של הגאון מגן אברהם ז"ל בסוף סימן רי"א, והניחו בצ"ע, ואנא עבדא ארחיב הדברים, ואמתיקם כדי ליישב בהם דקדוקים הנזכרים אשר כתבתי, והוא דאיתא בשולחן ערוך היין קודם לזית בברכה, מפני שקבע ברכה לעצמו, כי ברכת על הגפן חשיבה טפי מברכת על העץ, אך לא קדים לברכת תבשיל של שעורים, שאם לפניו יין ותבשיל של שעורים, יברך על תבשיל של שעורים קודם היין, דברכת על המחיה עדיף מברכת פרי הגפן, גם אם יש לפניו זית ותבשיל שעורים, יקדים לברך על הזית תחלה, כי הזית ראשון לארץ בתרא, והשעורים שני לארץ קמא, ועל זה נסתפק המג"א ז"ל, אם יש לפניו יין ותבשיל שעורים וזית, כיצד יעשה, אם יברך על תבשיל שעורים תחלה, הא איכא זית דקדים לשעורים, ואם יברך על הזית תחלה, הא איכא יין דקדים לזית, ואם יברך על היין תחלה, הא איכא תבשיל שעורים דקדים ליין, והניח דין זה בצ"ע.
והנך רואה נידון זה הוא דומה בדומה להאי עובדא דתלתא רבנן, דאשתכחו שהם רב ושמואל ורב אסי, דאשתכח האי מילתא בהו, דאי אפשר להקדים אחד מהם בכניסה, כי רב לא עייל קמיה דשמואל, ושמואל לא עייל קמיה דרב אסי, ורב אסי לא עייל קמיה דרב, ועשו תיקון לדבר זה, דנתרח חד מנייהו, ואז יוכלו השנים ליכנס בזה אחר זה, ואחריהם יבא השלישי להכנס בפני עצמו לבדו, והכי נמי ילפינן בהאי ספיקא דהמגן אברהם ז"ל בקדימת הברכות, דאמרינן לבעל השלחן שיסלק מלפניו מין אחד מהנך תלתא, ואז יקדים לברך על אחד מהשנים כדינו, ואח"כ יביא אותו המין שסילקו ויברך עליו.
אך עדיין צריך לנו לדעת, איזה מן השלשה הנזכרים יסלקו מלפניו, ודבר זה נלמדהו מן הקושיא והתירוץ דמקשי ומתרץ תלמודא בעובדא הנזכר, והוא, כי הסכימו שיתאחר שמואל ויבואו רב ורב אסי בראשונה, ומקשי הגמרא מאי חזית דיתאחר שמואל יתאחר רב, אי נמי י תאחר רב אסי, ומשני דרב ורב אסי מצד עצמם דהיינו מצד חכמתם הם גדולים משמואל, ומה שנהג רב כבוד בשמואל שלא יכנס קודם ממנו, לאו משום גדולת עצמו, אלא בשביל סיבה אחרת שגרם לו נזק על ידי קללתו בחנם, ולכן אדבריה עליה, וזה הכבוד שעשה לשמואל, לא זכה בו שמואל מצד יתרון חשיבות עצמו, אלא מצד דבר אחר ואין לך בו אלא חידושו שיתכבד רק בדבר זה שנהג בו רב, לאקדומי עליה בכניסה, ועל כן אין ראוי שיהיה רב ורב אסי שהם גדולים ממנו בחכמה להתאחר חד מנהון, בשביל לעשות קדימת כניסה לשמואל, ולכן אמרו חכמים מוטב שיתאחר שמואל, ויכנס רב ורב אסי בראשונה, ואז אחריהם יבא שמואל לבדו ויכנס.
ולפי זה גם בנידון המגן אברהם ז"ל, אנחנו למדין לעשות כן, שיסלקו היין מן השלחן כדי להביאו באחרונה, יען כי שעורים וזית מצד חשיבות עצמן הם עדיפי מן היין, שזה הוא ראשון לארץ בתרא, וזה שני לארץ קמא, ולכן אין מן הראוי שיהיה אחד מהם נדחה לסלקו מעל השלחן, כדי לעשות כבוד הקדימה ליין, יען כי היין מצד חשיבות העצם הוא גרוע מהני תרין מינין, ומה שקדם לזית לאו משום חשיבות עצמו, אלא מפני שקבע ברכה לעצמו שהיא ברכת בורא פרי הגפן, ולכן הדין הוא לסלק היין עד שיברך על זית ושעורים כדינייהו, להקדים הזית, ואחר כך יביא היין לבדו לברך עליו, ונמצא בזאת המעשה ובשקלא וטריא דעבדי בתלמודא עלה, אנחנו למדין הלכה בדיני ברכות בכהאי גונא לידע מה לעשות.
והא דנקיט תלמודא בשמותם לרב אסי באחרונה, אף על גב דגדול הוה משמואל, נקיט להו כפי סדר השנים, כי שמואל גדול בשנים מן רב אסי, ועוד דרך תלמודא להזכיר את שמואל בהדי רב בכל דוכתא, מפני ששניהם היו ראשי ישיבות, רב ראש ישיבה בסורא, ושמואל ראש ישיבה בפומבדיתא", עכ"ל.
והנה פסק השו"ע שם (ס"ד), וז"ל: "כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעורה קודם לברכה, וארץ בתרא הפסיק הענין וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא, הלכך תמרים קודמים לענבים, שזה שני לארץ בתרא וזה שלישי לארץ קמא". וכתב על זה המג"א (ס"ק ו'), וז"ל: "תמרים קודמים וכו' הא דלא נקט זית קודם לשעורה משום דס"ל להרב ב"י דשעורה דקרא איירי במעשה קדרה כמ"ש ס"ה, וא"כ היא קודמת לכל כמ"ש ס"ו", עכ"ל. היינו, שמרן פסק בס"ו, וז"ל: "היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון וגפן ותאנה ורימון, כיון דמברך על התבשיל בורא מיני מזונות ברכתו קודמת אף על גב דהנך ממין ז', ואיהו לאו ממין שבעה, מכל מקום כיון דחשיבי דעבדי מנייהו פת ומברך עלייהו המוציא וברכת המזון, קודמת אף על גב דלא עבדינהו פת", עכ"ל. וטעמו הוא שכל מה שאפשר להגיע לברכה של המוציא היינו מחמשת מיני דגן שהם חטה, שעורה, שבולת שועל, שיפון, כוסמת. שאם עשה מהם פת מברך המוציא, אם כן במעשה קדרה או עוגות שמברך מזונות, הוא קודם לכל ואפילו ליין, כי גם הפת נשתנתה לטובה ויש לה ברכה מיוחדת.
סיכומו של דבר, בספק של המג"א לדידן, וכן להרבה פוסקים החולקים על המג"א, יהא הדין במקרה שהשאיר המג"א הצ"ע המובא לעיל, בענין יין, זית ותבשיל של שעורה, שהקודם הוא התבשיל שברכתו בורא מיני מזונות, ואחר כך יין ואחר כך זית, ועיין למשנ"ב שם (ס"ק כ', כ"ה). ועיין לכה"ח שם ס"ק טו"ב. ועיין לשערי תשובה שהביא משם פרח מטה אהרון ח"ג שהוכיח מש"ס זבחים (דף צ' ע"ב) שהיין קודם לזית. ועיין לברכ"י המובא שם (אות ג') שהביא מבתי כהונה (ח"ג חלק בית דין סי' ב') מה שהביא הרב הרי"ח הטוב הנ"ל. ועיין בשיירי כנה"ג (אות ב') ואליה רבה (אות י"ב).
לפיכך הסדר הוא פת או בורא מיני מזונות קודם לכל (אפילו שנעשו משאר מיני דגן ולאו דוקא מחטה), אחר כך יין, אחר כך זית, תמר, ענבים, צימוקים, תאנה ורימון.
ויש לזכור שאנו פוסקים: דברים שנשתבחה בהם ארץ ישראל קודם לכל מתוך מעלת ארץ ישראל וחשיבותה. ואשרי אדם שמחבב את הארץ ופירותיה.
