שאלה האם אומרים "בריך שמיה" כשספר התורה פתוח בהיכל או דוקא כשהספר סגור?
תשובה:
שאלתך היא האם מותר לקרוא "בריך שמיה" כשהספר פתוח שהרי מנהגנו לפתוח את ספר התורה בהיכל ולהוליכו פתוח (כפי שכתב ג"ע ותפארתנו החיד"א בלדוד אמת סימן ג' אות ג' וג"ע הבא"ח תולדות ש"ש אות ט"ז, והרב כה"ח סימן קל"ד ס"ק י' הביא מנהג רבנו האר"י ז"ל להסתכל באותיות התורה). אולם התוס' במסכת מגילה (ל"ב ע"א ד"ה גוללו) כתבו: "ולכתחלה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו, אבל בדיעבד אין לחוש". והשו"ע פסק (סי' קל"ט ס"ד): "ופותח הספר קודם שיברך ורואה הפסוק שצריך להתחיל בו ואחר כך יברך ולאחר שקרא גולל ומברך". והרמ"א הוסיף: "ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפך פניו אל הצד שלא יהא נראה כמברך מן התורה".
וראה במשנב"ר (ס"ק י"ז) ובכה"ח (שם אות כ"ג) שבברכה ראשונה לא חש מרן "שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה", אך בברכה שניה מודה מרן שצריך לסגור הספר קודם שיברך. וג"ע מרן הבא"ח (שם הלכה י"ח) החמיר לכסות במפה גם קודם ברכה ראשונהא[1].
ולדעתך אין לומר "בריך שמיה" בעוד הספר פתוח בהיכל שמא יאמרו ש"בריך שמיה" כתוב בתורה וכנ"ל. אך אין הדבר כן. ולהבנתנו ברורים דברי שער הכונות (דף מ"ח:) והובאו ע"י הבא"ח זיע"א בספרו עטרת תפארת (כתר מלכות אות רי"ב) שאפשר לקרוא בריך שמיה בעוד הספר פתוח ולא חששו לשמא יאמרו, כי הכל יודעין שאין "בריך שמיה" כתוב בתורה.
ובנוסף לאמירת "בריך שמיה" שאנו אומרים בשבתות ובימים שאומרים בהם מוסף (וסימנך "בריך כתרך – ואתרך"[2] כשאומרים "כתר", יש "בריך"). אנו מוסיפים במועדים י"ג מידות, ויה"ר, וכן אומרים בעוד הספר פתוח מי שבירך לקהל, לחולים וכו'. ואדרבה, מ"עטרת תפארת" משמע שאכן אנו עושים מי שברך והשכבות דוקא כשהספר פתוח שאז תפילה נשמעת ומתקבלת יותר. ולא כתב שם שיסגרו את הספר, ואמנם אנו לא סוגרים את הספר אך מכסים את הכתב במפה.
ובמכתבך כתבת שהעידו בפניך על הגאון האדיר המקובל רבי נסים כדורי זצ"ל שלא אמר "בריך שמיה" בעוד הספר פתוח מהחשש הנ"ל, ובררתי את הדבר עם הרה"ג המקובל ר' שמואל דרזי (שליט"א) [זצ"ל] שהיה יד ימינו וכן שאלתי לאנשים שהתפללו עמו בבהכ"נ "אהל רחל" וכולם העידו שפתח את ספר התורה ולאחר כך קראו "בריך שמיה". וכן נהג הגאון המקובל האלקי רבי סלמאן מוצאפי זיע"א.
ובסוכות אנו נוהגים להוליך ס"ת לתיבה סגור, ועושים את ההקפות עם ארבעת המינים, אומרים קדיש תתקבל, ואחר כך פותחים את הספר תורה כשהוא בתיבה ואומרים שם "בריך שמיה" ואחר כך מגביהים (וראה הלכות חגים פרק נ"ד סעי' י"ח). והטעם שאין אנו אומרים זאת בהיכל כדי שלא להפסיק בין ההלל להושענות כנודע. אם כן ברור שאין להסיק מהבא"ח (שם סעי' ט"ז) שכתב: "כשמוציאין ס"ת מן ההיכל פותחין אותו" כפרושך שלאחר "בריך שמיה" אלא אדרבה משמע מספרו "עטרת תפארת" להיפך, שקודם אומרים בריך שמיה ואחר כך מוליכין את הספר.
וכן נהגו בביהכנ"ס של המקובלים "בית אל" וכן נהג הגאון המקובל רבי עובדיה הדאיה זצוק"ל. ולעדות שאין הספר נתון בתוך תיק אלא סגור במעיל כמנהג האשכנזים וחלק מיוצאי מרו קו, גם הם יאמרו בריך שמיה דוקא בפתיחת ההיכל כמשמע מהזוה"ק שאז היא עת רצון, וכדברי רשב"י (זהר ויקהל דף ר"ו ע"א): "כד מפקין ס"ת למקרי ביה בציבורא מבעי ליה לבר נש למימר הכי, בריך שמיה וכו'".
לסיכום
א. נוהגים לפתוח את ההיכל ולפתוח את הס"ת ולקרוא "בריך שמיה", י"ג מידות, יה"ר במועדים – כשהספר פתוח.
ב. לעדות שיש ס"ת סגור במעיל – אומרים גם כן "בריך שמיה" בפתיחת ההיכל.
ג. בסוכות אנו מוציאין ס"ת סגור לתיבה, אומרים הקפות, קדיש תתקבל, פותחים ס"ת, אומרים "בריך שמיה" ומגביהין.
ד. כשמברך ברכות התורה, ראשונה ואחרונה, מכסין הכתב במפה וטוב שיטה פניו לצד ימין וכן כשאומר חצי קדיש.
ה. באמירת "מי שברך" והשכבה, יכסה במפה ויאמרם בעוד הספר פתוח.
בברכה רבה, מרדכי אליהו ראשון לציון הרב הראשי לישראל
[1] ראה שער הכוונות דף מ"ט ע"ב.
[2] ראה בא"ח ש"ש תולדות סעי' ט"ו.
