אמירת קרבנות שלפני "הודו"
אמירת "ברוך הוא וברוך שמו"
שכח לומר "רצה" בבהמ"ז של סעודה שלישית
ב"ה, י"ב שבט תשנ"ג
ראה ראיתי עלים לתרופה משו"ת "עדות משה" אשר חיברו הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי משנתו קב ונקי הרה"ג ר' משה דרעי שליט"א רב מושב שוקדה.
ראיתי שהוא טרח ויגע ופלפל בדברי ראשונים ואחרונים ונשא ונתן בדברים הנאמרים באמת. ואיישר חיליה לאורייתא. ויזכה הלאה להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה ויפוצו מעינותיו חוצה.
אמירת קרבנות שלפני "הודו"
ומידי עוברי בין הבתרים ראיתי מה שכתב בסימן א' בענין אמירת קרבנות שלפני "הודו". כה"ח (סימן מ"ח ס"ק א') האריך להביא דברי מהרח"ו בענין סדרי התפילה וידוע שבתפילה יש קטעים לפי סדר העולמות, סדר העליה וסדר הירידה. ומאחר שאמירת הקורבנות נתקנו מדין: "ונשלמה פרים שפתינו", ומאחר שנהגו אבותינו ואבות אבותינו שסדר תפילה הוא מהעקידה והלאה אין רשות לשום אחד לבטל חלק מתפילה, ולא לבטל מנהג אבותינו אעפ"י שאינו דין. וז"ל הגמרא בירושלמי (עירובין פ"ג ה"ט): "אעפ"י ששלחנו לכם סדר התפילות אל תשנו ממנהג אבותיכם", ומובא במג"א (סימן ס"ח ס"ק א').
ולפיכך אותם בחורי ישיבות שאינם מקפידים להתחיל מתחילת התפילה אלא מ"הודו" והלאה אין להם על מה שיסמוכו. ובפרט אם עושים זאת באופן תדיר. אולם אם קרה מקרה ואחרו את הזמן, יכולים להשתתף עם הציבור בתפילה ולהשלים מה שהחסירו לאחר התפילה.
אמירת "ברוך הוא וברוך שמו"
בענין "ברוך הוא וברוך שמו". מאחר שמרן פסק בשו"ע (סי' קכ"ד סעי' ה'): "על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר 'ברוך הוא וברוך שמו'", אין לזוז מדבריו ובפרט שלפי הפשט כן הוא, ועיין בכה"ח (סימן ה' ס"ק י"ב) מה שכתב בזה. ויש חשש שאם אדם לא אומר "ברוך הוא וברוך שמו" במכוון יש בזה ענין של גאוה ויהירות כאילו רק הוא בברכתו מברך את הקב"ה, ועיין כה"ח (שם) שהביא מהעט"ז פירוש ב"ה וב"ש דהיינו שאין הקב"ה צריך לברכה שלי, וזה מלבד מה שכתבו חכמי המקובלים שיש לכוון בב"ה וב"ש.
וידוע שמקור ב"ה וב"ש (ראה בטור סי' קכ"ד בשם הרא"ש בתשובותיו כלל ד' סי' י"ט) הוא ממה שכתוב בתורה: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו", וכבר הרב הזכיר בתשובותיו את דברי החיד"א שרק בברכה תיקנו, וכן אם מזכיר שם המפורש כמו שנהגו הכהנים בביהמ"ק ביום הכיפורים. ועיין לכה"ח (סי' קכ"ד ס"ק כ"ח) שכתב: "ואם יודע שהמברך ירוץ דברו ובעוד שאומר ב"ה וב"ש, המברך מסיים ברכתו קודם, טוב יותר שישתוק בענית ב"ה וב"ש כדי לענות תיכף אמן בסיום הברכה, ולא שיאמר בבת אחת ב"ה וב"ש אמן זה אח"ז בלי הפסק דעניית אמן קודם לב"ה וב"ש, שהכל הולך אחר החתום ובעניית אמן הוא כולל ג"כ כוונת ב"ה וב"ש, יפה ללב בקונט' יושר לבב אות ה'" עכ"ל. הא אם לא כן אין לאדם לזלזל באמירת ב"ה וב"ש.
שכח לומר "רצה" בבהמ"ז של סעודה שלישית
עיין בשו"ע (סימן רע"ד סעי' ד') שכתב: "סעודה זו, ושל שחרית א"א לעשותה בלא פת" ועיין בשו"ע (סימן רצ"א סעי' ה') שכתב, וז"ל: "צריך לעשותה בפת, וי"א שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי מאחד מה' מיני דגן. וי"א שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים, אבל לא בפירות, וי"א דאפילו בפירות יכול לעשותה. וסברא ראשונה עיקר שצריך לעשותה בפת, אא"כ הוא שבע ביותר", עכ"ל.
וידוע כללי מרן הב"י שסתם ויש, הלכה כסתם ועיין בכה"ח (שם ס"ק ל"ב ול"ד). הוי אומר שסתם מרן פירושו שצריך לעשותה בפת. אבל לענין אם לא אמר "רצה" בסעודה שלישית פסק מרן (סימן קפ"ח סעי' ח') שדין סעודה שלישית כדין ר"ח ולכאורה בר"ח אין חיוב לאכול פת וזה סותר את מה שכתב בסימן רצ"א (ס"ה), ועיין בכה"ח (סי' קפ"ח ס"ק ט"ל) שאעפ"י שבסימן רצ"א הכריע מרן שיש לעשותם בפת אעפי"כ מתוך חומרא של ספק ברכות להקל פסק שאם לא אמר רצה לא חוזר. ועיין בכה"ח שם במסקנתו אעפ"י שמרן פסק שיש לקיימה בפת וכן דעת האר"י הקדוש, לענין חזרה לא יחזור.
ולפלא שלא הלך אחר גאון עוזנו ותפארתנו רשכבה"ג הרי"ח הטוב הגאון הבא"ח שכתב (ש"א פרשת חוקת אות כ'), וז"ל: "ואם טעה בסעודה שלישית של שבת (ולא הזכיר "רצה") יש פלוגתא די"א חוזר כדין סעודה ראשונה ושניה וי"א דאינו חוזר, ואע"ג דשורת הדין מחייבת דספק ברכות להקל ואינו חוזר מ"מ כיון דע"פ הסוד קי"ל אין הפרש בחיובא בין סעודה שלישית לבין שתי סעודות דשוים הם בחיוב, לכן צריך להורות דגם בסעודה שלישית חוזר" עכ"ל.
למעשה יש לנהוג כבא"ח, ולחושש להזכיר ש"ש לבטלה יחזור ויברך ברכהמ"ז בהרהור[1].
חזרתי על הראשונות והנני מברכו שהקב"ה יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה ולחבר חיבורים נוספים.
ויתברך בכל מידי דמיטב ברוחניות ובגשמיות, בבני חיי ומזוני רויחי, אכי"ר.
מרדכי אליהו
ראשון לציון הרב הראשי לישראל
[1] עיין מש"כ באורך בשו"ת מאמר מרדכי ח"א סימן ח'.
