בדין סוכה שאולה
ה' כסלו תשנ"א
ראה ראיתי עלים לתרופה מהספר ידבר שלום חלק ב' מהרב המופלא וכבוד ה' מלא צנא דספרא איש רב פעלים לתורה ולתעודה מקים עולה של תורה הרה"ג ר' שלום דב הלוי וולפא שליט"א, ראש מתיבתא בקרית גת. חשקי היה לעבור על כל דבריו שהם נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים אך מה שהלב חושק הזמן עושק אמרו חכמי המשל.
ולפיכך לחיבת הכותב והכתוב הצצתי במה שכתב בענין סוכה שאולה אשר הכתיב את הנושא ודן ופלפל בדברי האדמו"ר שליט"א [זצ"ל] אשר דבריו דברי אלוקים חיים. הסבירם כיד ה' הטובה עליו, ואמרתי לעיין בזה.
המשנה (סוכה דף כ"ט ע"ב) אומרת שלולב הגזול פסול, וכתב רש"י שם (ד"ה גזול): "פסול ולקחתם לכם כתיב משלכם", והוא מגמרא לקמן (דף מ"א ע"ב) על המשנה שאמרה: "מפני שאמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו ביו"ט ראשון בלולבו של חבירו". והגמרא שואלת: "מנה"מ דת"ר ולקחתם – שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד, לכם – משלכם, להוציא את השאול ואת הגזול, מכאן אמרו חכמים אין אדם יוצא יד"ח ביו"ט הראשון של חג בלולבו של חבירו, אא"כ נתנו לו במתנה וכו'" ופירש"י (ד"ה מנה"מ): "דאין אדם יוצא בלולבו של חבירו. לכם – משלכם משמע", עכ"ל. והפשט של דברי הברייתא הוא ששואלת מנין לנו שני דברים: א. מנין לנו שיש חיוב על כל אחד ואחד מישראל לקחת לולב, אולי שליח ציבור יקח בשביל כולם, או שאדם יעשה שליח, וע"ז הביאו את הפסוק ולקחתם שתהא זו מצות הגוף ושליח אינו מועיל. ב. מנין הוא ששאול או גזול ביו"ט פסול, וזאת למדו מלכם – היינו משלכם, ומה שכתב רש"י מנה"מ על הלימוד השני, מפני שבמשנה מדובר על ענין זה. וכתבו שם התוס' (ד"ה ולקחתם), וז"ל: "שתהא לקיחה לכל אחד ואחד ומלא כתיב ולקחת לשון יחיד", ועיין לקמן בפירוש תוס' זה. ועיין במנחות (דף ס"ה ע"ב): "ת"ר וספרתם לכם – שתהא ספירה לכל אחד ואחד", ופרש"י (ד"ה לכל אחד ואחד): "שכל אחד חייב לספור". והביאו שם התוס' (ד"ה וספרתם) את הדין שביובל כתוב "וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים". והקשו: מדוע אין אנו סופרים? והסבירו מפני שהפסוק כתוב בלשון יחיד "וספרת לך" לפיכך זה מדובר על הביה"ד ולא על הכלל. והוסיפו וז"ל: "ושמא בית דין סופרים ומברכין כמו שאנו מברכין על ספירת העומר, וגבי זבה דכתיב "וספרה" לא שייך בה ברכה, כיון שסותרת דאי חזיא אפי' שביעי סתרה", עכ"ל. ועיין תוס' (כתובות דף ע"ב ע"א) דלדידהו פשיטא שביובל בי"ד סופר ומברך, עיי"ש.
ומ"מ משמע מדבריהם שאם כתוב בלשון יחיד בענין ספירה אין חיוב על הכלל באופן פרטי על כל אחד ואחד (ראה בכה"ח שם ס"ק י"ג), אלא על הכלל באופן כללי. ועיין בברכ"י (סי' תפ"ט אות ו') שאם אדם מברך ומכוון להוציא יד"ח אחר והשני שמע את הספירה, לדעת הפר"ח יצא יד"ח, ולדעת החק יעקב לא יצא, כי כתוב "וספרתם לכם" – ספירה לכל אחד ואחד. ואילו דעת הפר"ח שאומנם בעינן ספירה לכל אחד אך אעפ"כ יוצא יד"ח מפני דס"ל ששומע כעונה והוי כאילו ספירה לכל אחד ואחד, וכדברי הרשב"א שם שבא לאפוקי שבי"ד יספור כמו ביובל. וכן למעשה מלשון השו"ע (סי' תפ"ט ס"א) משמע שהחיוב על כל אחד ואחד לספור[1]. ועיין לתוס' סוכה (דף כ"ט ע"ב ד"ה בעינן הדר), ולפי זה צריך לבאר את דברי התוס' (סוכה דף מ"א ע"ב ד"ה ולקחתם) שכתבו: "שתהא לקיחה לכל אחד ואחד – מדלא כתיב ולקחת לשון יחיד, וגבי סוכה לא צריך קרא דהא כתיב כל האזרח", פירוש לפירושם: מנין לנו שיש חיוב לקיחה על כל אחד ואחד, ולא אחד בשביל כולם, כתבו התוס' מזה שכתוב בלשון רבים "ולקחתם" ולא כתוב בלשון יחיד ולקחת, מכאן למדו שיש חיוב לכל אחד ואחד, והסבירו התוס' שלגבי סוכה אין צורך בפסוק מיוחד, כי הרי כתוב "כל האזרח". ולמעשה דברי תוס' אלו מוקשים הם, וכבר עמד עליהם הכפו"ת (שם), וז"ל: "דבריהם תמוהים דמהו זה שאמרו וגבי סוכה לא צריך קרא דהא כתיב כל האזרח, וכי קרא דכל האזרח לאו קרא הוא, וא"כ איך אמרו דבסוכה לא צריך קרא? ותו ק"ל דאעיקרא דדינא למה צריך קרא דכל האזרח והלא מצות סוכה בלשון רבים נאמרה בסוכות תשבו, אלמא דכל אחד ואחד חייב לישב בסוכה! וצ"ע", עכ"ל. כלומר כיון שכתוב "כל האזרח" א"כ יש לי לימוד. ועוד הרי כתוב בתורה בענין חיוב סוכה "בסוכות תשבו" שזה לשון רבים ובא לחייב כל אחד ואחד ואין אחר יכול לעשות במקומו, וכן בי"ד לא יכול לעשות במקומו, כמו בספירת שנות היובל, ולפי זה לדברי התוס' למה צריך את פסוק של "כל האזרח" לחייב כל אחד באופן פרטי, הרי כתוב "תשבו" ולפיכך הוקשה לו דברי התוס' והשאיר דבריהם בצ"ע.
והוסיף ערוך לנר (שם ד"ה בתוס') והקשה: הרי "כל האזרח" צריך ללימוד אחר: "כל" לרבות שאולה[2]. והסביר בדוחק, עיין שם.
ונראה שאפשר להבין את דבריהם, הרי בסוכה כתוב "תשבו" – לשון רבים, אך כתוב גם "חג הסוכות תעשה לך" – לשון יחיד, ולפי דברי התוס' במנחות לעיל שאם כתוב ביחיד אין חיוב על כל אחד ואחד, א"כ אין חיוב בסוכות על כל אחד ואחד, וע"ז כתבו התוס' מאחר ויש פסוק "תשבו" – לשון רבים ויש פסוק "תעשה לך" – לשון יחיד, אין לי ללמוד מהם מאומה, כי כתוב "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" היינו, כל אחד ואחד, ולכאורה שני הפסוקים הסותרים הם לענין אחר. ומ"כל האזרח" אנו לומדים ששאולה מותר (סוכה כ"ז ע"ב), וכדברי רש"י (שם ד"ה כל האזרח) היינו שאפשר לבנות סוכה אחת וישבו בה בתורנות בעת האכילה.
ואגב מקשה בכפו"ת (שם ד"ה גמ' מנא הנ"מ): מנין לנו ללמוד מלשון "ולקחתם" חיוב לכאו"א, הרי "ולקחתם" למדנו שתהא לקיחה תמה (סוכה דף ל"ד ע"ב), היינו, שלא חסר חלק מארבעת המינים. והסביר שאם המטרה לחייב כל או"א, הרי אפשר לכתוב וקחו ביום הראשון, וממה שכתוב "ולקחתם" למדנו לקיחה תמה. ואח"כ הקשה, וז"ל: "אמנם קשה לי אמאי אצטריך קרא דלשון רבים לאמר לך שתהה לקיחה ביד כל אחד ואחד, והלא במצוה שבגופו של אדם כמו תפילין וחליצה ושמיעת שופר לא מצי איניש למעבד שליח בעדו, ושלוחו של אדם כמותו אינו אלא בקידושין וגירושין או הפרשת תרומה, או שחיטת פסח דאינה בגופו של אדם כדאיתא בהאיש מקדש. ומהיכי תיתי בלולב דמצי אינש למעבד שליח שיקח א' בעד כולם. מדאצטריך קרא לומר ולקחתם לרבים שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד". ולכאורה משמע שהתימא נשארה, ועיין בערול"נ (דף מ"א ע"ב ד"ה שתהא לקיחה) שהביא מתוס' רי"ד בקדושין (דף מ"ב ע"ב ד"ה שאני התם) שנטילת לולב הוי מצוה שבגוף ולא מועיל שליחות. ותירץ שהיינו אומרים שחיוב לולב הוא חיוב על הכלל ולא על הפרט, כקורבנות ציבור וניסוך המים בחג, או כדברי התוס' במנחות (דף ס"ה ע"ב ד"ה וספרתם) שספירת היובל על בי"ד, ולפיכך, אפשר לאמר אם היה כתוב בתורה ולקחת לך על לולב, הכוונה על בי"ד ואין כלל חיוב על היחיד ואין הוא יוצא יד"ח מדין שליחות אלא כלל לא חייב.
הגמרא (דף כ"ז ע"ב) מביאה מחלוקת בין ר' אליעזר לחכמים. לדעת ר"א דין סוכה כדין לולב, כשם שאין אדם יוצא יד"ח ביו"ט ראשון של חג בלולבו של חבירו דכתיב "ולקחתם לכם" וכו' משלכם, כך אין אדם יוצא יד"ח בסוכתו של חבירו דכתיב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" – משלך, עכ"ד. ולכאורה היה צריך ר"א להביא אם הפסוק דלעיל "בסוכות תשבו", לשון רבים כמו "ולקחתם" לשון רבים כדברי התוס' כי מילת לך הרי זה מפסוק של לשון יחיד[3] ואם זה יחיד אפשר לומר שזה חיוב על בי"ד כדברי התוס' במנחות לעיל. ואפשר לאמר שיש לדעת ר"א שני חיובים חיוב עשית סוכה וחיוב ישיבה בסוכה ודוחק ואפשר שכל דברי התוס' הוא אליבא דחכמים ולא אליבא דר"א ועוד צ"ע.
וחכמים אומרים שיש הבדל בין לולב לסוכה, שבסוכה יוצאים ידי חובה בסוכתו של חבירו כי יש פסוק אחר, והוא "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות". ופירש"י (ד"ה כל האזרח) שמשמע שכל ישראל ישבו בסוכה אחת בזה אחר זה, היינו בתורנות פעם זה ופעם זה. ואם הסוכה שייכת לכל ישראל אין כאן דין בעלות, כי אין בקנין פחות מפרוטה. ומוכרחים לומר שסוכה שאולה מותרת. והגמרא מקשה: הרי כתוב "לך"- חג הסוכות תעשה לך! ותירצו שממילת "לך" ממעטים גזול, היינו סוכה גזולה ממעטים וסוכה שאולה מרבים מ"כל האזרח". ואילו לדברי התוס' שם (ד"ה כל האזרח) לומדים שסוכה אחת לכל ישראל מדין שותפין, ואם כתוב תעשה "לך" זה ממעט שותפים ומה שכתוב בלולב "ולקחתם לכם", מפני שצריך לומר "ולקחתם" לשון רבים אמר "לכם" לשון רבים. ולעולם גם אם היה כתוב לך בלולב היינו ממעטים שאול וגזול, אלא שמשמע מחכמים החולקים על ר"א שיש פסוק של "כל האזרח" לרבוי שאולה. ומה שכתוב "תעשה לך" למעוט גזולה, עיי"ש. היינו שאפשר לומר בפשטות שאם כתוב "לכם" משלכם, לך משלך. ולפיכך בלולב גזול ושאול אינו שלכם, וכן בסוכה גזול ושאול אינו שלך, אלא בסוכה יש רבוי לדעת חכמים "מכל האזרח", ומרבינן שאול משתי סיבות כי אי אפשר לאמר שהתורה כותבת פסוק מיוחד לענין גזול שאם גזלו יצאו יד"ח, ועוד אם אני יכול לרבות דבר ולמעט דבר, לרבות מ"כל האזרח" ולמעט מ"לך", אז עדיף למעט גזל ולרבות שאול, מהטעם ששאול זה לדעת, ושאול זה קנין מועט, אבל קנין יש לו שייכים של "לך", כמו שכתב האדמו"ר (שליט"א) [זצ"ל] ובהסתמך על דברי בעל התניא זיע"א. היינו אע"פ שכתוב "בסוכות תשבו" לשון רבים, זה בא למעשה לרבויי כדברי התוס' כעין תדורו, ולא צריך לדעת ר"א סוכה פרטית לכל אחד ואחד מישראל כמו שצריך בלולב (עיין תוס' בדף מ"א ע"ב ד"ה ולקחתם המובא לעיל), ובדירה מי שרגיל לגור היינו בני ביתו, ואורחים הרגילים לבוא אליו אבל לא שאולה סתם. או אפשר לומר מי שמוטל עליו לפרנסו או מי שמפרנסו בפועל, וזה אליבא דר"א, וכן אליבא דרבנן "תשבו כעין תדורו" יש להם הלימוד הזה לענין אכילת עראי וכו'. ומהפסוק "חג הסוכות תעשה לך" לומדים בעלות – היינו שלך לר"א למעט גזול ושאול, ולרבנן למעט גזול. ומפסוק "כל האזרח" לומדים שאול שמותר. אולם בזוהר הקדוש (סוף פרשת אמור דף ק"ג ע"ב) כתוב שבתחילה התורה אמרה "בסוכות תשבו", ואח"כ כתוב "ישבו בסוכות", וביארו: "בקדמיתא תשבו ולבתר ישבו, אלא קדמאה לאושפזי תניינא לבני עלמא". היינו לדברי הזוה"ק הפסוק "בסוכות תשבו" לא בא ללמד על בני עלמא על עם ישראל, אלא הכוונה לאושפזין עלאין שלהם אומרים תשבו. ולפיכך מתורץ מה שהקשנו לעיל על התוס' הרי יש פסוק "בסוכות תשבו" לשון רבים לחייב כל אחד ואחד מישראל, ולמה צריך "כל האזרח". ולפי הזוה"ק מובן. וכן לפי הפשט מהפסוק הזה היינו יכולים ללמוד רק חיוב על כל אחד ואחד, ולא היינו יכולים ללמוד את החידוש שסוכה שאולה מועיל לדעת חכמים, כי את זה למדנו מהפסוק: "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות".
ולסיום אמינא לפעולו יישר וכל מין דין כתובו לנא. דברים חשובין המתישבים על לב בני אדם הכתובים בטוב טעם ודעת ויראת ה'. וכל הרואה ישמח לבו בראותו כיצד הוא קודח וחורז מעמיק ומרחיב עם בקיאות נפלאה בש"ס ופוסקים והולך מחיל אל חיל עד יראה אל אלוקים. היינו שכל מעשיו לשם שמים ולפיכך תורתו משתמרת ומתברכת. ואין אני אומר כמעשהו בראשון – בספר הראשון כן מעשהו בשני – בספר השני, כי חז"ל אומרים ת"ח כל זמן שמזקינים דעתם מתוספת עליהם א"כ בשני יש תוספת מרובה בחוכמה ודעת. ויהי רצון שחפץ ה' בידו יצלח וכל אשר יעשה ישכיל ויהי ה' עמו ויתברך בכל מידי דמיטב ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה, אכי"ר.
מרדכי אליהו
ראשון לציון הרב הראשי לישראל
[1] וז"ל: "ומצוה על כל אחד לספור לעצמו".
[2] ראה סוכה דף כ"ז ע"ב.
[3] "חג הסכת תעשה לך".
