שאלה: בדין זימון, האם השומעים צריכים לשמוע מפי המזמן עד סוף ברכת הזן, או שמספיק עד סוף ברוך אלוקינו שאכלנו משלו. והאם יש חילוק בין זימון בשלושה לזימון בעשרה [ובמשנ"ב מצינו לכאורה סתירה בנידון זה שבסי' קפ"ג ס"ק כ"ח משמע שעליהם לשמוע את המזמן עד סוף ברכת הזן, וכן לכאורה משמע מהמ"ב סי' קצ"ג ס"ק י"ג. ואילו בסי' ר' ס"ק ט' משמע שכאשר אחד מפסיק לשנים וכו' אין צריך לשמוע אלא עד ברוך שאכלנו משלו וכו'].
תשובה:
י"ד כסלו תשמ"ט
לכבוד ר' א. א. ישיבת ההסדר "אור עציון". השלום והברכה!
קבלתי את מכתבך אלי ובו שאלתך בענין ברכת הזימון.
הב"י (סי' ר' דף קע"ו ע"א בדפי הטור) הביא מחלוקת בין ר' נחמן לר' ששת המובאת במס' ברכות (דף מ"ו ע"ב) אם ברכת הזימון מסתיימת ב"ברוך שאכלנו משלו וכו'" כדעת ר' נחמן, או כדעת ר' ששת עד סיום ברכת הזן. ויש מחלוקת נוספת לאלו שפוסקים כדעת ר' ששת, האם אלו שענו לזימון והמתינו עד סיום ברכת הזן, ואח"כ המשיכו לאכול, האם כשיבואו לברך ברהמ"ז, יברכו מתחילת ברהמ"ז או שימשיכו מסיום הזן. הטור בסי' ר' פסק שצריך לברך שוב מתחילה, וכתב שם בשם אחיו שגם למ"ד שממשיך מסיום ברכת הזן (ואינו חוזר עליה), זהו רק בזימון של שלשה, והוסיף שם הטור: "וכבר כתבתי שחוזר לראש הזן".
וכתב ע"ז הב"י, אחר שנפסקה ההלכה שצריך לחזור לראש ברהמ"ז, מאי נפ"מ בדברי ר' יחיאל אחי הטור. והשיב ע"ז הב"י: "… היינו שלושה שמפסיקים לשבעה די שיפסיקו עד שיאמר נברך לאלוקינו, ואינם צריכים להפסיק עד שיגמר ברכת הזן, כמו שצריך להפסיק היחיד המפסיק לשניים לדעת ר' ששת שפסק רבינו כמותו". והטעם הוא שהזימון חל באמירת "אלוקינו" גם אליבא דר' ששת, שכיון שהזכיר אלוקינו ברכה הוי, אבל ביחיד המפסיק לשניים שאין אמירת אלוקינו לא מקרי זימון עד סוף הזן.
לפי דברים אלו, תימה על החזו"א (סי' ל"א אות ב') וכן עליך שלא הזכרתם את דברי הטור והב"י הנ"ל. מקור הטעות הוא דברי המשנ"ב (סי' ר' סק"ט) אשר לא הזכיר בדבריו שהמקור הוא הטור והב"י. וע"ע למחלוקת המג"א והט"ז (ס"ק ג') בנידון.
דעת מרן השו"ע (סי' ר' סעי' א') שא"צ להמתין אלא עד ברכת הזימון בלבד. ועיין להגר"א (סי' ר') שכתב שהרי"ף (דף ל"ד ע"א בדפי הרי"ף) והרמב"ם (הל' ברכות פ"ב ה"א, פ"ה ה"ב) וכן דעת הירושלמי פסקו כדעת ר' נחמן כפי שפסק השו"ע. ואילו הרמ"א (שם) פסק כדעת ר' ששת, כפי שפסק הרא"ש (פ"ז סי' י"ב).
הבא"ח (ש"ר פר' קורח הל' ט') כתב: "… אבל אחד מפסיק לשניים בע"כ, ויענה להם לזימון ויפסיק מאכילתו עד שיאמרו הזן את הכל ואח"כ חוזר לאכילתו". נראה מדבריו שפסק כרמ"א ולא כדעת מרן. וכונתו היא מהיות טוב אף על פי שאנו פוסקים כמרן אין שום נזק אם יחמיר היכא דאפשר כדעת הרמ"א.
בימינו שאין המזמן מתכוין להוציא י"ח את האחרים, ואף הם אינם מתכוונים לצאת י"ח – מה עוד שבד"כ א"א לשמוע את כל ברכת המזון מהמזמן, לכן עדיף שכ"א יברך בעצמו ולא יסמוך על המזמן[1]. ודבר זה אינו תלוי במחלוקת השו"ע והרמ"א אם יש להמתין עד הזן או לא, דשם מיירי במי שרוצה להמשיך לאכול אחר הזימון.
יה"ר שתזכה לברכה והצלחה ברוחניות ובגשמיות, אכי"ר, מרדכי אליהו ראשון לציון הרב הראשי לישראל
[1] ראה שו"ע סי' קפ"ג סעי' ז', משנ"ב שם ס"ק ז"ך.
