שאלה: אנו בחורי ישיבה הוזמנו למוסד מסוים לשבת, וקנינו בוטנים וגרעינים כדרכנו לכבוד השבת, ובאותו מוסד התפלאו עלינו שאנו אוכלים את זה בשבת ושזה לא מתאים לבחורי ישיבה וכו', ורצינו לדעת אם יש מקום להחמיר בזה משום חשש בורר או שזה לא מתאים לבחורי ישיבה. בשבילנו זה הלכה למעשה, נא להורות לנו.
בברכת התורה, י. א., ב. ש., ח. ג.
תשובה:
הגמ' בביצה (דף י"ג ע"ב) אומרת: "תנן התם המקלף שעורין מקלף אחת אחת ואוכל ואם קלף ונתן לתוך ידו, חייב. אמר רבי אלעזר: וכן לשבת. איני, והא רב מקלפא ליה דביתהו כסי כסי! אלא אי אתמר אסיפא אתמר: המולל מלילות של חיטים וכו'".
ופי' רש"י (ד"ה המקלף שעורין): "לאוכלן קלופין חיים", ועוד כתב (בד"ה ואוכל): "ובשלא נתמרחו קאי שמקלפן מתוך שבולת שלהן". אבל תוס' (ד"ה ואם קלף) כתבו: "ותימה היכי מקלפא לרב דביתהו כסי כסי האמר לעיל דמולל מלילות מע"ש משמע הא בשבת אסור! וי"ל דהתם מיירי לתלוש מן השבולים שהוא מפרק, וזהו תולדה דדש שהוא אב מלאכה, והכא מיירי בשכבר נתלשו מע"ש מן השבולים אבל עוד הן בקליפתן החיצונה ולכך שרי".
ומבואר שיש שני אופנים. האחד, שמפרק את השעורה מהגבעול. והשני, שמקלף את השעורה לאחר שנפרדה מהשיבולת בע"ש ומקלפה בשבת. ומפרק הוא תולדה דדש, ודש כלאחר יד מותר ואפילו לכתחילה. וכדי שלא יאמר האומר שיש מקום להחמיר לכך מביאה הגמרא את מעשה רב שרבי חייא ורב היו אוכלים. ועיין ביאור הלכה (סי' שכ"א בסופו בד"ה לקלוף), ועיין לב"י (סי' שי"ט) שהביא דברי רש"י והתוס' הנ"ל.
והנה הרמ"א כתב (סי' שי"ט סעי' ו') גבי מלילת מלילות: "ואף על פי שמפרק האוכל מתוך השיבולים הואיל ואינו מפרק רק כלאחר יד כדי לאכול שרי, ויש מחמירים". ולפי הנ"ל אף לסברת המחמירים משום שנראה כדש, היינו רק למלול מלילות לפרק את השעורה מהשבולת, אבל אם כבר התפרקו בע"ש מותר לקלפם בשבת. וכ"כ כה"ח שם (אות ס') ומשנ"ב שם (ס"ק כ"ב), וזה לשונו: אבל שנתפרק הדגן מן השבולים מע"ש מותר לקלפו לכו"ע, דאין זה בכלל מפרק כלל. וע"כ כתב שם הרמ"א לחלק בין אם מפרק אגוזים מקליפתם הרכה הירוקה לבין קליפת אגוזים מקליפתם הקשה, ועיין לב"י (בסוף סימן שכ"א) שהביא משם הירושלמי (פרק כלל גדול ה"ב), וז"ל: האי מאי דשחיק תומא (פירוש: כותש שום) כד מפרך ברישיה (פירוש: שנוטל אותם מן הקליפות) חייב משום בורר. וכתבו הסמ"ג (לאוין ס"ה) והסמ"ק (סי' רפ"ב עמו' רפ"ה) והתרומה (סי' ר"כ) דאפ"ה אין לאסור לקלוף שומים ובצלים לאכול לאלתר, דההיא דירושלמי לא מיירי בקולף לאכול לאלתר אלא בקולף להניח, כמו שפירש ר"ח. וכ"כ הג"מ (בפרק כ"ב הי"ב) ורבינו ירוחם כתב בח"ח (ני"ב ע"ז ע"ג) שמה שאסר בירושלמי להסיר קליפתו דווקא כדי לשחקו, אבל אם מסיר לו הקליפה בכדי לאכלו כך מותר וכו' עכ"ל של הב"י. הרי לכ"ע מותר לקלוף אם קולף לאכול לאלתר, ועיין לרמ"א (שכ"א סעיף י"ט) ולכה"ח (שם אות קל"ט – ק"מ) ולכן התירו לאכול אגוזים ושקדים וכו' ולקלף בצלים וביצים וכו'. וכ"כ הרב זלמן בשו"ע שלו (סי' שי"ט סעי' ט') לדעת היש מחמירים המובא ברמ"א, וז"ל: "אבל מותר לשבר ולקלוף מהן הקליפה הדקה שע"ג הפרי וכו'. וכן מותר לקלוף תבואה ומיני קטניות שנמללו מהשבולים והשרביטין מערב שבת רק שיזהר שלא יקלוף אלא מה שצריך לאכול לאלתר ולא כדי לאכול לאחר שעה" עכ"ד. אולם לא נכחד שהוא הביא בפסקי סידורו היפך ממה שפסק בשו"ע שלו ושם כתב להחמיר בהלכתא דשבתא, והוסיף שטוב להימנע מלאכול אגוזים ולוזים בשבת אא"כ הוציאום מקליפתם מע"ש עיין שם. ועיין לצ"צ החדש (מסכת ביצה דף ע"ג מעמודי הספר וכן על מסכת שבת דף מ"ו מעמודי הספר) בענין מפרק אם משום דש או משום קוצר או משום ממחק עיין שם ושם הביא את הסתירה בין שו"ע הרב לסידורו.
ואפשר לומר שגם לסברת סידור הרב שמחמיר, היינו רק בשרביטים או באגוזים הנקלפים ביד, דאז אולי אפשר להשוותם למפרק, אבל אם אוכלם בפה ושם הוא מפצחם היינו מקלפם בפה ולא ביד, מה חשש דש או קוצר או ממחק יש, והרי זה לא רק כלאחר יד אלא יד אחרת היא, ושלא כדרך המפרקים בדישה, ובפרט שזה מפרק לאלתר ולא לאחר זמן.
למסקנה:
מותר לאכול גרעינים ובוטנים ביום שבת ומותר לקלפם ולאכלם אפילו אם מקלפם ביד וכ"ש שמותר לקלפם בפה, ואם יש לאדם עונג שבת בזה אסור לו להחמיר, רק צריך להזהר שלא יבוא לידי ברירה, היינו אם בתוך הצלחת יש קליפה או אפילו אוכל שאינו רוצה לאוכלו אין להסירו, וכן יזהר שאת הקליפות שאינם ראויות למאכל אדם או בהמה אסור להניחם לתוך צלחת ריקה מדין מבטל כלי מהיכנו (עיין שו"ע סי' ש"ח סעי' כ"ז) אלא יניח לתוך הצלחת דבר הראוי למאכל וכך יהא מותר לו לטלטל, אולם חסידי חב"ד שהם הולכים לאורו של האדמו"ר הזקן יש להם לחוש ולהחמיר ולא לאכול בוטנים וגרעינים אם לא שקלפום מע"ש. ואף על פי שיש מקום לחילוק שהוזכר לעיל בין קילוף ביד לקילוף בפה, מ"מ מאחר ולא ראיתי אחרונים שמחלקים כן בדעת שו"ע הרב נראה שיש מקום לדעתו להחמיר, אולם לאחרים שלא קיבלו דעתו בזה מותר ואין חשש, ויאכלו ענוים וישבעו.
הרב מרדכי אליהו חבר ביה"ד הגדול ירושלים
