הנחת תפילין בתשעה באב
ב"ה, ירושלים כ"א שבט תשכ"ו,
לכבוד
הרב שמואל בן הרוש שליט"א
תל-אביב
נתכבדתי ע"י מרן הראשון לציון ורב ראשי לישראל הרה"ג ר' יצחק נסים נ"י לעיין בדברי כת"ר והנני עושה כמצותו, מצות חכמים.
בענין השאלה לגבי הנחת תפילין בט"ב, והרי השאלה מפורטת כלשון כת"ר.
נשאלתי לחוות דעתי במה שהורה רב ביכנ"ס לכל הקהל להניח תפילין ביום ט"ב בשחרית, ולהתפלל בטלית ותפילין עם ברכותיהם בביהכנ"ס כשאר הימים כקטון כגדול כעם ככהן וטעמו ונימוקו עמו, שרוצה לנהוג כמנהג ירושלים ת"ו. כמו כן קראו פרשת קדש לי ומזמור היום וסדר תפילה כרגיל, כמו כן קראו שירת הים וקראו איכה וקינות עם טלית ותפילין. ולא אמרו נקדישך אלא נקדש שמך בעולמך[1].ובמנחה שוב לבשו טו"ת עם ברכותיהם ולא עשו שום שינוי בהוצאת ס"ת, לא מפה הפוכה ולא העמידו ס"ת בכסא או ספסל כנהוג, אלא העמידוהו במקומו הרגיל. וכן אותם הרגילים להתעטף בטו"ת בבית כמו שנזכר בשה"כ (שער ו' ענין בהכ"נ דף ג' ע"ב), וז"ל: "ילבש טו"ת בביתו וילך מעוטר ומעוטף בטו"ת לבית הכנסת", ע"כ הנ"ל עשו כמנהגם בפרהסיא לעבור כן ברחובות עיר. עכ"ל לשון השאלה.
וכת"ר חרה על זה וכל חרון עושה רושם, ורשם והאריך והעמיק והרחיב בענין כיד ה' הטובה עליו ולא הניח פינה וזוית בענין הנחת התפילין שלא דיבר בו, ולחיבת תורה ולומדיה נפלפל בקצת ד"ת שכתב, ואח"ז נחזור על העין, עין השאלה לפרטיה.
כת"ר כתב שני טעמים לנוהגים לא להניח תפילין (פרט לטעמים שהזכיר משם כה"ח (אות א') ושאר מפרשים[2] מטעם פאר): א. מטעם אבלות. ב. מטעם שהנחת תפילין היא כלימוד תורה ולימוד תורה אסור בט"ב. הנה לפי טעם זה היה אסור להניח תפילין מדין ולא ממנהג. וידוע מה שכתב מר"ן בב"י (סי' ל"ח וסי' תקנ"ה) שמהדין מותר וחייב להניח, רק נהגו שלא להניח בבוקר שחרית. ועוד, אם כטעם זה היה אסור להניחם גם אחר חצות במנחה שהרי גם אחר חצות אסור ללמוד תורה ובקושי התירו לקרוא כמה פסוקים של נחמה ולא יותר מזה (אבל אם נאמר מטעם פאר במנחה שהוא עת נחמה התירו). ולטעם הראשון לא מצאנו רק סברת מהר"ם מרוטנבורג המובא ברא"ש (תענית פ"ד סי' ל"ז) שכתב מטעם אבלות וכמו שאבל ביום ראשון פטור כך בט"ב, ולסברתו גם במנחה לא מניחים תפילין.
לעצם השאלה. הרי כידוע חייב אדם להניח תפילין גם בט"ב שחרית (עיין בב"י סי' ל"ח) אך נהגו שלא להניחם שחרית אלא רק במנחה מניחים אותם עם ברכה (שו"ע תקנ"ה), אבל יש כמה שסוברים להניחם בביתם בצנעה כהרשב"א (בתשובותיו ח"ה סי' רי"ד), רמב"ן (תורת האדם עניין אבילות ישנה דף ס"ז ע"ב) ומהר"ם גאלנטי המובא בהלק"ט (ח"ב סי' קל"ט) שלא לבטל מצות תפילין בזמנה, ויש שנהגו שלא להניח אלא תפילין של יד ע"פ דברי הרמב"ם (הל' תעניות פ"ה הל' י"א) שכתב: "ומקצת חכמים נוהגים שלא להניח בו תפילין של ראש". ויש שהיו מתפללים גם כל תפילת שחרית יחיד ואח"כ באו לביהכנ"ס לקריאת קינות (רוח חיים שם, ובית עובד דיני מי הם החייבים בתפילין והפטורים אות י"ג, ועיין לכף החיים תקנ"ה אות ד'), ועל זה התרעם והאריך בנהר מצרים (הלכות ט"ב אות י"ב) שהתיר להם להתפלל יחיד, עי"ש.
ויש שנהגו כמקובלי בית-אל לבוא לבית הכנסת ושם מניחים טו"ת[3], וכן נהגו כיום רבים מבני ירושלים. אך צריכים להזהר שלא יאמרו קינות עת לובשים וחובשים "פאר" זה תפילין. ולכן לפי מנהג בית-אל היו חולצים את התפילין אחר התפילה מיד ואח"כ אומרים שירת האזינו וקינות, אך כיום יש שמהדרין לקרוא כמה קינות עם פתיחת ההיכל "ספדי תורה" ו"על היכלי" ועוד. א"כ עליהם לחלוץ את התפילין מיד אחר חזרת התפילה ולא בסוף התפילה (וכן אנו נוהגים), ובפרט לאלה שקורים את ההפטרה בתרגום שהוא מעציב ומבכה.
א. וע"כ מי שרוצה לנהוג כדין ולא כמנהג, דהיינו כדין שט"ב הוא יום שחייב בתפילין, יש לו על מי לסמוך דהינו על סברת מקובלי בית-אל. ואי אפשר לומר לו הרף, ואי אפשר למונעו, אך אסור לו ללכת בו בחוצות קריה וברחובות עיר, אלא בביהכנ"ס ובצנעה, והעיקר למנוע מחלוקת בפרט ביום מר ונמהר כזה שעבור מחלוקת בא לנו עיקרו של יום.
א. בענין קדש לי יש אומרים, ויש שנמנעים מלאומרו (עיין בבא"ח דברים אות כ"ה) ולדעת כף החיים (אות ז') אין קפידא לאומרו. ואין להביא הוכחה מסברת המשנ"ב שם (ס"ק ה') שכתב לא לאומרו, כי הוא כתבו למנהג שמניחים תפילין במנחה. ואומנם במנחה זה לא זמנו ונמצא כקורא בתורה ולא בסדר התפילה.
ב. מזמור של יום וסדר התפילה הוא ככל יום רק בלי תחנון, ובענין שירת הים נוהגים לאומרה, ורק לאחר התפילה אומרים האזינו (עיין כה"ח שם אות ד' ובא"ח שם אות כ"ו).
ג. בענין נקדישך אנו אומרים כן בכל יום נוסח זה לפי סברת האר"י, ועיין שער הכוונות (ענין תפילת שחרית דף ט"ו) ואין לשנותו גם ביום ט"ב.
ד. מה שלבשו שוב במנחה לא כדין עשו, אלא אם נלמד עליהם זכות שהיו כמה שבבקר לא הניחו תפילין והניחו במנחה כמנהגם ולא רצו לשנות מפני המחלוקת.
ה. אומנם יש שנהגו להניח ס"ת על הספסל ולא במקומו הרגיל והובא בב"י משם מסכת סופרים (פרק י"ח ד', ז'). אך אנו לא נוהגים כן, כנראה סומכים על סברת הבית חדש שכתב שאין למעט בכבוד התורה. אבל אנו מסירין הפרוכת מההיכל ע"ש: 'ביצע אמרתו', ושמים צעיף שחור על הס"ת במקום צעיפה.
ויהי רצון שה' יערה רוח ממרומים להשכין בינינו שלום וריעות ויחזירנו בתשובה שלמה ולעבדו בלבב שלם ונזכה לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר. והפכתי אבלם לששון ויהיו לבית ישראל לששון ולשמחה ונזכה לבנין בית מקדשנו ותפארתנו במהרה אכי"ר.
בכבוד רב
מרדכי אליהו
ראה כה"ח סי' תקנ"ט אות כ"ט.[1]
ראה בספר חיים וחסד (מוספיא) בקונטרס חידושי דינים מרבני ירושלים שנת רס"ט בדף צ"א ע"א אות כ"ב, ובספר משה האי"ש[3]
חאו"ח סי' כ"ב אות ו'.
