י"א כסלו תשנ"ה
ראה ראיתי את הספר "נופת צופים" אשר חברו הרב הגדול מעוז ומגדול חריף ובקי ומשנתו קב ונקי הרה"ג ר' מרדכי עבאדי שליט"א ראש ישיבת "מעין גנים".
עברתי בין הבתרים וראה ראיתי ספר נפלא אשר נכתב בעיון נמרץ ובדקדוק דברי חז"ל העומד וחורז וקודח, ומעלה בידו מרגניתא טבא. ניכר בו שהוא מעמיק בדברי חז"ל, וכן ניכרת בו בקיאות נפלאה ולעיתים מפרש דברי חז"ל ולעתים מתקשה בדבריהם, ולעתים מתרץ קושיות, הכל בשפה ברורה ובנעימה בטוב טעם ודעת. ואיישר חיליה לאורייתא, וכל מן דין כתובו לנא.
ומתוך הטרדות ואחר עד עתה.
ואגב עיוני בספר הנ"ל ראיתי (עמוד כ"ב על מסכת שבת) שהביא את דברי הרש"ש (על דף ע"ג ע"א בד"ה במשנה הזורע), ומצא לו סימוכין נאים מדברי הירושלמי (פרק קמא הלכה ו'), ועיין לצפנת פענח (על הל' שבת פרק ט' הל' א'). ולמעשה דברי הירושלמי וכן דברי הרש"ש צריכים ביאור, והוא – לדבריהם, אם אדם זרע או אפה בשבת אף על פי שעם הזריעה הוא לא עושה כל מלאכה, וכן עם הנחת הבשר על האש או הפת בתנור, עדין לא נגמרה המלאכה, ולכאורה הוי כמו גרמא וגורם מלאכה בשבת, ואין בו איסור חטאת ולא סקילה, עכ"ז היות וזה דרך זריעתו ודרך בישולו חייב, ואין לו דין גרמא. וכעין מה שהגמרא מביאה במנחות (דף נ"ו ע"ב) שאם אדם שם בצק על האוזן כדי שיבא הכלב ויטלנו ואגב יאכל את האוזן שיהא חייב, ת"ל כל מום, עיין שם, היינו שיש לימוד מיוחד לגרמא. וכן אם לקח מנחה שאסור לעשות אותה חמץ ושם עליה שאור ואחר כך נחמצה מאליה חייב, אף על פי שזה רק גרמא כי כן הוא דרכו. וכן במעשה שבת אם הניח בשר על גבי גחלים בשבת ונצלה מאליו חייב, כי זה דרך הצליה.
ולפיכך חידשו שאם הניח בשר על האש בשבת בערב לפני השקיעה, וברור הוא שבשבת לא יתבשל, ונתבשל במוצאי שבת קודש, וכן זרע בשבת שברור הוא שלא יקלט בשבת אלא אחר כך, אף על פי כן חייב.
אולם, אם אדם זרע בשבת, או שם בשר על אש בשבת, או הדביק בתנור פת בשבת ולפני שנקלט ולפני שהתבשל או נאפה, הסיר אותם פטור, כדברי הגמרא (שבת דף ד' ע"א) שאם הדביק פת בתנור מותר לו לרדותה קודם שיבוא לידי אפייה שלא יבוא לידי איסור סקילה, ועיין ברמב"ם (פ"ט הלכה ה') אם מדובר במזיד או שכח, ועיין לטור (סי' רנ"ד).
ומ"ש הרש"ש שם מהירושלמי שאם תלש בשבת ושוב שתלו פטור, ולא ניחא ליה דבר זה, עיין לג"ע רשכבה"ג הרי"ח הטוב ברב פעלים (ח"א סי' י"ג), אם בירר פסולת מתוך אוכל בשבת ואחר כך חזר וערב את הפסולת מה הדין. והביא את דין המבשל בשבת מזיד – לא יאכל, והנוטע בשבת במזיד יעקר, והוכיח שאפילו אם יעקר ואחר כך יחזיר ויטע אסור מדין קנס. וזה לכאורה שלא כדברי הירושלמי[1].
אולם הספק הוא: אם הניח זרעים באדמה בשבת, או שם בשר על האש לפני השקיעה בשבת, ובמוצאי שבת לפני הבישול, וכן לפני הקליטה הסיר אותם האם נאמר מאחר והניחם בשבת – ובזה אין דין גרמא – יהא חייב אפילו אם עקר האיסור במוצאי שבת, או נאמר כמו פת, שאם רדה הפת לפני האפיה בשבת לא עובר איסור סקילה, ה"ה הכא. הגם שיש לחלק שעם יציאת השבת הוא כבר התחייב באיסור בישול או זריעה ואין אפשרות לתקן בחול מלאכת שבת, אבל בהדביק פת בשבת או בשל בשבת, ובשבת גופא הסיר אותם – טרם נתקיימה מחשבתו, לכן הוא פטור, ויש עוד לעיין.
ואסיים במה שהתחלתי לברך ברכת הנהנין על דברים שנכתבו בנופת צופים ובטוב טעם, ואשר ממעין גנים יפוצו מעיינותיו חוצה. וימשיך להגדיל תורה ויאדיר, ויתברך בכל מידי דמיטב, אכי"ר.
מרדכי אליהו ראשון לציון הרב הראשי לישראל
[1] ועיין עוד באורך מש"כ בנושא זה בספר "מאמר מרדכי – ושבתה הארץ" בסי' ח' – "גדרי שמיטת קרקעות".
