ב"ה, ירושלים, י"ח אדר א' תשמ"ו
לסדר "בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה"
ראה ראיתי עלים לתרופה ספר יקר וחשוב מאת הרה"ג מיכאל זריהן שליט"א [זצ"ל] אשר בשם "מעיין חיים" יקרא וכשמו כן הוא הדולה ומשקה ממעינה של תורה מבאר מים חיים. קודח וחורז, מעמיק ומרחיב את הנושא ממקורות ראשונים ואחרונים עם תוספת ופלפול בדבריהם, בשפה ברורה ובנעימה. מקשה ומתרץ מושיב ומפרק, בונה וסותר כדרכה של תורה. ואמינא לפעלא יישר וכל מן דין כתובו לנא. אשריו ואשרי חלקו וירבו כמותו. וחפץ הייתי לדקדק בדבריו, אך מה שהלב חושק הזמן עושק. ועוד חזון למועד.
והנני מברך את המחבר הנ"ל שימשיך להגדיל תורה ולהאדירה, להרבות פעלים לתורה ולתעודה, ויתבדרון שמעתתיה בבי מדרשא ויזכה לרוב נחת והצלחה, ברוחניות וגשמיות, אכי"ר.
עתה ראיתי את ח"ב מהספר "מעיין חיים". וכבר איתמחי גברא בספרו ח"א. וכתבתי אז בעתו ובזמנו עליו כדלהלן:
וכמעשהו בראשון ביתר שאת מעשהו בשני. ולחיבת הכותב אכתוב דברים קצרים במה שעיינתי בסי' א' בענין אם יש חיוב כשקורא ק"ש להיות מעוטף בטלית או לבוש טלית קטן לפחות, שלא יהא כמעיד עדות שקר.
[בדרשותי בציבור בענייני מוסר, רגיל הייתי לומר, שכל מי שאינו מלמד את בנו תורה הרי הוא כמעיד עדות שקר בעצמו, שהרי אומר הוא בק"ש: "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם" ודרשו חז"ל במס' ב"ב (כ"א ע"א): "ולמדתם אתם", וא"כ יוצא שכל מי שאינו מלמד את בנו תורה וקורא ק"ש הרי הוא מכחיש את עצמו].
הנה לדינא, לחייב את האדם להיות עם ציצית בעת ק"ש אין הדבר נראה. ברור הוא שלפי הקבלה אין להסיר את הציצית אפילו בלילה ועיין בכה"ח (סי' כ"א ס"ק ט"ו), היינו רק ט"ק, ולא בציצית. וכבר כתוב משם האר"י שהיה מתפלל מנחה עם טלית ותפילין והיה נזהר להסירם לפני השקיעה, עי' כה"ח (סי' י"ח ס"ק י"א). ועיין באורך בברכ"י (סי' י"ח אות א') אם מותר להיות מעוטף בטלית בלילה ואפילו בלא ברכה, עיין שם שהאריך. ועיין בכה"ח (שם ס"ק י"ב). ולפיכך, אין סברא לומר שגם בלילה צריך להיות עם ט"ק על גופו דאל"כ הוי כמעיד עדות שקר.
ועיין בשו"ע בהלכות ציצית (סי' כ"ד סעי' א') שכתב, וז"ל: "לפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפילה" (עי"ש בכה"ח ס"ק ו'). ובהלכות תפילין (סי' ל"ז סעי' ב') כתב, וז"ל: "ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת ק"ש ותפלה". משמע שהזהירות של ציצית בתפילה זה מדין אחר ולא מדין כמעיד עדות שקר. ונכון שהאר"י הקדוש וכן מנהגי בית אל כנ"ל היו מתעטפים גם במנחה, אולם בערבית לא היו מעוטפים. ויתכן וסמכו על הט"ק להיות על גופו, כאמור לעיל.
הנני חוזר מעין הפתיחה ומברך את המחבר שיזכה להגדיל תורה ולהאדירה ויעלה במעלות התורה מעלה מעלה. ויזכה להצלחה ברוחניות וגשמיות, אכי"ר.
מרדכי אליהו, ראשון לציון הרב הראשי לישראל
