שאלה האם מברכים ברכת המזון לאחר אכילת אטריות או קוסקוס בשיעור קביעות סעודה?
תשובה:
הלכה פשוטה היא שהקובע סעודה על מזונות נוטל ידיו, מברך המוציא, ובגמר האכילה מברך ברכת המזון הגם שלא אכל לחם כלל. וכמבואר בשולחן ערוך (או"ח סי' קס"ח סעי' ו'): "פת הבאה בכיסנין, מברך עליו בורא מיני מזונות, ולאחריו ברכה אחת מעין שלש, ואם אכל ממנו שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו, אף על פי שהוא לא שבע ממנו, מברך עליו המוציא וברכת המזון. ואם מתחלה היה בדעתו לאכול ממנו מעט וברך בורא מיני מזונות, ואח"כ אכל שיעור שאחרים קובעים עליו, יברך עליו ברהמ"ז, אף על פי שלא ברך המוציא תחילה. ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו אף על פי שהוא קובע עליו, אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, דבטלה דעתו אצל כל אדם".
שיעור קביעת סעודה הוא 225 גרם, ויש להזהר שלא לאכול מזונות בשיעור שבין 170 ל – 225 גרם, משום שיש הסוברים שכבר באכילת 170 גרם יש לברך המוציא, ואין לאדם להכניס עצמו לספק זה (ראה בא"ח ש"ר פנחס סעי' י"ט).
שאלתך היא לגבי מזונות שאינם מאפה אלא תבשיל הנקרא בלשון חז"ל מעשה קדירה – האם גם על אכילת תבשיל שברכתו מזונות מברכים ברהמ"ז כאשר אוכלים כשיעור הנ"ל. בשאלה זו נחלקו הפוסקים, לדעת הפרח שושן (כלל א' סי' ה') אין הבדל בין מאפה לתבשיל מזונות שבשניהם מברך ברכת המזון, אך לדעת הברכי יוסף (סי' קס"ח אות ג') אין לברך ברהמ"ז על תבשיל מזונות אפילו אם קבע עליו סעודה (ראה כה"ח סי' קס"ח אות מ"ט). והרב נחפה בכסף (סי' ב') כתב שירא שמים יאכל תבשיל מזונות בסעודה עם פת משום ספק.
והרי זה דומה למה שכתב השולחן ערוך (שם סעי' ט"ו): "… אבל טריתא, דהיינו שלוקחין קמח ומים ומערבים אותה ושופכים על הכירה והוא מתפשט ונאפה, אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, ואפילו קבע סעודתו עליו". והיום כולם נוהגים שלא לחשוש לדעות שיש לברך ברהמ"ז כשקובע סעודה על תבשיל מזונות, אלא אוכלים אטריות בכל כמות ומברכים מזונות ומעין שלוש.
אך יש שאלה מורכבת יותר, כיצד ינהג מי שאכל קוגל בשיעור קביעת סעודה, שהרי הקוגל הוא מאפה אטריות שבתחילה מבשלים אותו ולבסוף אופים אותו, אם נאמר שיש הבדל בין מאפה מזונות לתבשיל מזונות האם הקוגל נחשב לתבשיל או למאפה (וזו בעצם יסוד המחלוקת בשבת אם יש בישול אחר אפיה. ראה שו"ע סי' שי"ח סעי' ה', ואם יש אפיה אחר בישול, שם בבה"ל ד"ה יש מי שאומר). ולכן דרכי לומר למי שאוכל קוגל בקידוש בביהכ"נ לאחר התפילה בשיעור קביעת סעודה שנוהג שלא כהלכה, שהרי הקוגל משביעו ולא יאכל את הפת בבית לתאבון כמצות עונג שבת, וכן הוא מכניס עצמו לספק גדול אם יברך ברכת המזון, לכן אין לאכול קוגל מעל 170 גרם בשבת לפני הסעודה. וכאמור אטריות וכו', הקובע עליהם סעודה אינו מברך המוציא ולא ברהמ"ז.
ובדיעבד אם בירך על איטריות ברכת המזון, הנה מרן כותב (סי' ר"ח סעי' י"ז): "ברכת שלש אינה פוטרת מעין שלש, שאם אכל דייסא אין ברכת המזון פוטרתו, אבל ביין ברכת ג' פוטרתו, שאם בירך על היין ברכת המזון במקום על הגפן, יצא. וה"ה אם בירך על התמרים ברכת המזון במקום על העץ, יצא. ואפילו לא אמר אלא ברכת הזן, בין על היין בין על התמרים, יצא. ואם נזכר עד שלא חתם בברכת הזן, יתחיל ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ויסיים ברכה דמעין שלשה". לדעת מרן, אין ברכת המזון פוטרת דייסא, אבל ברכת המזון פוטרת יין או תמרים. והקשה באר הגולה (אות ו'): מה ההבדל, אדרבה הדייסא מזינה יותר מהתמרים ומהיין! ועל כן, לדעתו אין הדין כן, אלא גם אם בירך בטעות ברהמ"ז על דיסא – יצא יד"ח. ואכן כן הדין, שאם בירך בטעות על איטריות ברכת המזון, יצא ידי חובה, דלא גרע מתמרים ומיין (עיין מש"ב שם ס"ק ע"ה, וכה"ח שם ס"ק פ"ז[1]).
סיכום ההלכות
א. האוכל מאפה מזונות בשיעור 225 גרם צריך ליטול ידיו, לברך המוציא וברכת המזון.
ב. יש להקפיד שלא לאכול מזונות בשיעור 170 עד 225 גרם שלא להכנס לספק.
ג. מי שאוכל תבשיל מזונות כגון: קוסקוס, מקרונים וכדומה אינו מברך המוציא וכו' אלא מזונות ומעין שלש, הגם שאכל בשיעור קביעת סעודה.
ד. יש להזהר מאוד שלא לאכול בשבת בקידוש בבית הכנסת קוגל בשיעור 170 גרם ומעלה.
בברכת התורה, מרדכי אליהו הראשון לציון הרב הראשי לישראל
[1] וז"ל: "אבל הפר"ח (אות י"ז) כתב על דברי השו"ע הנז' אף על פי שמדברי תהר"י משמע כן, אינם דברים של טעם דמילתא דפשיטא דדייסא זיין ומסעד טפי מתמרי וכיון שיצא לנו שאם בירך על התמרים ברכת הזן יצא, כ"ש על חמשה מיני דגן יעי"ש. וכ"כ באר הגולה והביאו הפר"ח שם. וכ"כ הא"ר (אות כ"ה) דמדברי הרשב"א והרא"ש משמע דדייסא נפטר בברהמ"ז יעו"ש, וכן הסכים המחב"ר (אות ג') ".
