האכלת חמץ לדגים בפסח – סימן לו

ב"ה, ד' מנ"א תשמ"ז

לכבוד

הרב משה ביתן שליט"א

רב קמפוס אוניברסיטת בר אילן

השלום והברכה!

קבלתי את מכתבך אלי מיום כ"ד אדר השתא ובו שאלתך בענין האכלת דגים קטנים בחמץ בפסח. עתה נתפניתי מעט להשיבך.

ישנה מחלוקת ידועה בין הפוסקים לגבי המוצא חמץ בפסח אם מותר להרימו או לא. י"א שברגע שמגביהו זוכה בו[1], אעפ"י שאינו מתכוין לזכות בו, כיון שחמץ הוא מהדברים שאינם ברשותו של האדם ועשאם הכתוב ברשותו. וי"א[2] שמותר להגביהו בתנאי שיאמר כשמגביהו שאינו מתכוין לזכות בו. ולדעה הראשונה חיישינן שמא כשיגביהו יחשוב לאוכלו או יתכוין לזכות בו. עיין במס' פסחים (דף ו' ע"ב) ולרש"ש שם, ועיין בפי' ר"ע והתוי"ט על המשנה הראשונה בפסחים.

מה שכתבו הפוסקים[3] שאם יש חמץ של גוי וישראל רואהו לא חיישינן שמא יקחנו ויזכה בו זהו כיון שאינו ברשותו ובבעלותו, אך כאן אעפ"י שהחמץ אינו שלו חיישינן שמא יתכוין לזכות בו בזמן שמאכיל את הדגים וזוהי הנאה האסורה בחמץ[4].

יה"ר שתמשיך לזכות את הרבים, להגדיל תורה ולהאדירה, אכי"ר.

בברכה

מרדכי אליהו

ראשון לציון הרב הראשי לישראל

 [1 ]ראה ריב"ש סי' ת"א, והביאו הבה"ל סי' תמ"ו ד"ה בביתו.

[2]  עיין שו"ת מילי דאבות ח"ה אבהע"ז סי' א' שכתב, וז"ל: "…אבל בחמץ י"ל אפי' מגביה למעלה מג"ט כל זמן שלא מתכוין לזכות בו אינו זוכה… אם מוצא חמץ בפסח בדרך והגביה להצניעו אפי' מגביה למעלה מג"ט כיון שאינו מתכוין לזכות בו אינו שלו ואינו עובר על ב"י וב"י כנ"ל בעה"י", עכ"ל.

[3] ראה שו"ע סי' ת"מ סעי' ג', ובמשנ"ב ס"ק ט"ז.

[4] וע"ע בשו"ע סי' תמ"ח סעי' ז', ובמשנ"ב שם..