בענין היו עשרה ויצאו מקצתן לגבי קדיש ותפילה
ובדין בישול קפה בשבת
בס"ד י"א מנחם – אב תשנ"ב לפ"ק.
ראה ראיתי ספר "שאלו לברוך" אשר חברו הרב הגאון, הדיין המצויין, צדיק ועניו בנן של קדושים, אראלים ותרשישים כבוד עט"ר כמוהר"ר ברוך אברהם טולידאנו זצ"ל, עם תוספת מרובה "תוספת ברכה" והוא כעיקר בהסבר הדברים בהם ראשונים ואחרונים שלא הובאו בגוף השאלה.
אפשר לומר עליו מה שאמרה הגמ' בערובין (דף כ"א ע"ב): "אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידיים יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר… אמר עולא אמר רבי אליעזר: בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אוזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אוזנים". ופרש"י ד"ה שלמה תיקן עירובי חצרות: "וגזר שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד חבירו לעשות סייג והרחקה לאיסור תורה, שלא יבוא להתיר מרשות הרבים לרשות היחיד והיינו דכתיב ואיזן וחקר תיקן משלים, שעשה אוזנים לתורה כאוזני כלי שאוחזין אותו בם". ובד"ה ועשה לה אוזנים – כתב רש"י, וז"ל: "שתיקן עירובין וידים וגזר על השניות לעריות כדמפרש ביבמות (דף כ"א ע"א) וע"י כך אוחזין ישראל במצוות שנתרחקו מן העבירה כדרך שנוח לאחוז בכלי שיש לו בית יד משאין לו".
כך עשה בן הרב המחבר הרב הגדול מעוז ומגדול הרה"ג פנחס ב. טולידאנו שליט"א ראב"ד בק"ק ספרדית לונדון שעשה אוזנים לתורת אביו.
לחיבת הכותב והנכתב אכתוב דברים והרהורים שעלו לי בעת עברי בין הבתרים.
לכאורה ישנם שני דינים בענין קדיש. האחד – אם התחיל לומר קדיש והיו שם עשרה ויצאו מקצתן. השני – אם יכול להתחיל לומר קדיש כשאין עשרה עונים. בענין הראשון כבר פסק מרן באו"ח (סי' נ"ה סעי' ב') שאם התחיל לומר קדיש והיו שם עשרה ויצאו מקצתן ונשארו רובן – אפשר לו לסיים את הקדיש, ונראה שמסיים גם "יהא שלמא" "תתקבל" ו"על ישראל", אעפ"י שלכאורה חצי קדיש הוא עיקר הקדיש, דומיה שאם התחיל באבות מסיים כל התפלה כולל קדושה. וכבר חלקו מרן ומור"ם (שם סעי' ג') בענין אם התחיל באבות או אפילו הגיע לסוף י"ח ויצאו מקצתן, היינו שלא נשאר מנין, אף אם נשארו תשעה ובכללם הש"צ, לדעת מרן יכול לסיים כל תפילת י"ח של החזרה ללא נשיאות כפיים ואפי' ללא קדיש שלאחריו[1], וכפסק הרמב"ם בתשובותיו (ראה בב"י שם דף נ"ו ע"ב בדפי הטור). ואילו הרמ"א פסק שהקדיש הוא חלק מהתפילה ולכן יכול להשלים ולומר הקדיש שלאחר שמונה עשרה, אך לא שאר הקדישים, ועיין בנושאי כלים שם.
ובענין אם יכול להתחיל קדיש אם אין עשרה – כ"ע מודים שלא יכול להתחיל. אלא שיש חילוק בין עשרה המכוונים לברכות תפילת י"ח לבין קדיש. בתפילה פסק מר"ן (סימן קכ"ד סעיף ד'): "אם אין ט' מכוונים לברכותיו קרוב להיות ברכותיו לבטלה". ואילו בסימן נ"ה (סעיף ו') כתב: "ואם התחיל אחד מהעשרה להתפלל לבדו ואינו יכול לענות עמהם או שהוא ישן אפילו הכי מצטרף עמהם". היינו, שאם יש ט' עונים, הש"צ לא יכול להתחיל חזרה אם אחד מהם אינו יכול לענות, אך אם יש אחד או שנים או אפילו שלשה שמאריכים בתפילה או אפילו ישנים לדעת מרן (לאפוקי הפר"ח שם אות ו') יכול החזן לומר קדיש תתקבל, והטעם הוא כיון שבכל עשרה גדולים שכינה שריא ביניהם ומתקיים בהם "ונקדשתי בתוך בני ישראל". אולם לענין חזרה שצריך לענות ולכוון, בעינן ט' עונים וכלשון השו"ע (סי' קכ"ד ס"ד): "ולכוין לברכות שמברך החזן". ועיין למ"ב (סימן נ"ה ס"ק ל"ג) ובכה"ח (שם ס"ק מ"ח). ועיין לבא"ח (ש"ר פרשת ויחי אות ד' וה') שאם התחיל לומר קדיש בעשרה ויצאו מקצתם ונשארו רובן יכול להמשיך אותו קדיש. ואם היו עשרה בצמצום ואפילו אם היו ב' או ג' או ד' מתפללין כל שנשאר רוב שעונין קדיש ואמנים מותר לומר קדיש, "דכל שיש שם עשרה שכינה שורה עליהם ויכולים לומר דבר שבקדושה, משא"כ בחזרה שאני". וא"כ לפי הנ"ל מה שנהגו בשאלה א' לכאורה הוא לשם חומרא בלבד ולא מדינא.
בענין מה שכתוב בסימן ל"ח בגוף הספר וב"תוספת ברכה", לערות מכלי ראשון על קפה שרוצים לומר שלדעת מרן מותר, מכיון שאין דין בישול אחר בישול ולא בישול אחר אפיה.
עיין ל"גינת ורדים" (בכלל ג') באורך. בכל אופן אינו דומה עירוי מכלי ראשון על דבר שנאפה כבר והעירוי מכלי ראשון רק מחממו, לעירוי מכלי ראשון על קפה. משום שכל ההיתר שהתירו בעבר לערות מכלי ראשון על קפה היה מפני שהולכי דרכים אוכלים אותו כך ונגמר בישולו. אך מאחר שמרן פסק (סי' שי"ח סעי' ד'), וז"ל: "תבשיל שנתבשל כ"צ יש בו משום בישול אם נצטנן ואם לא נתבשל כ"צ ואפילו נתבשל כמאכל ב"ד שייך בו בישול אפילו בעודו רותח… אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש מותר לשרותו בחמין בשבת ואם הוא דבר יבש שלא נתבשל מלפני השבת אין שורין אותו בחמין בשבת, אבל מדיחים אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן… והדחתן היא גמר מלאכתן" [עיין שם בביאור הלכה ד"ה "והדחתן וכו'" אם יש ענין של מכה בפטיש באוכלין. ועיין ברש"י שבת דף קמ"ה ע"ב ד"ה כל שבא בחמין – "כלומר שנתבשל". וכן דייק מרן מלשון רש"י בדף ל"ט ע"א בד"ה "כל שבא בחמין". ועיין לרש"י שם בד"ה שהדחתו זהו גמר מלאכתו", וז"ל: "מדקרי ליה גמר מלאכתו ש"מ זהו בישולו וחייב", ואין לך גמר מלאכה כעירוי מכלי ראשון על קפה].
ועיין מה שכתב מרן שם בסעי' ה' בדין בישול אחר אפיה או צליה. אך לענין קפה שגמר בישולו הוא ע"י העירוי יש בו דין מבשל ממש, ולא דין בישול אחר בישול או בישול אחר אפיה, כי בדבר האפוי כל צרכו ואפשר לאוכלו אין בו דין תוספת בישול אלא רק דין חימום כאמור, אך בקפה שלא נגמר בישולו מכיון שקלייתו היא רק תחילת הבישול וגמר בישולו זה העירוי מכ"ר, אסור לערות [ולדעת הגינת ורדים יש בכך איסור דאורייתא], וכלשון מר"ן (שם ס"ד): "אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש מותר לשרותו בחמין בשבת" ועיין בכה"ח (שם ס"ק ס"ג) דהיינו מבושל כ"צ, ועי"ש עוד בכה"ח (ס"ק ס"ה) בענין הקפה והתה[2].
והנני חוזר על הראשונות ומברך את בן הרב המחבר הרה"ג פנחס ב. טולידנו שליט"א שחפץ ה' בידו יצלח ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה, אכי"ר.
מרדכי אליהו
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
[1] ראה שע"ת שם ס"ק ה', וכה"ח שם ס"ק ל"ה.
[2] ועיין עוד שהארכנו בנושא זה ב"אמרי מרדכי" בנושא: "הכנת תה וקפה בשבת".
