ב"ה, ירושלים ו' ניסן תשמ"ז.
ראה ראיתי עלים לתרופה, מהספר החשוב פני משה, חידושים על ד' טורי אבן, מאחד מגאוני טוניס הרה"ג ר' משה הכהן זצ"ל, אשר היה גנוז, ועתה איוותה נפשו של הרב המפורסם לשם ולתהילה במעשיו ובחיבוריו מנחת חיים ב' חלקים, הרה"ג ר' חיים אמסלם שליט"א רב מושב שרשרת. שערכו וסדרו בטוב טעם ודעת והוסיף ליה איהו מדיליה, הגהות ומקורות, כיד ה' הטובה עליו, כאשר עיני הקורא תחזינה מישרים.
זאת ועוד ידו נטויה להדפיס ולערוך כת"י של חו"ר הרבנים הקודמים, ראשונים כמלאכים, אשר עד היום היו גנוזים. וכלשון הרה"ג רשכבה"ג הגאון האדיר הרי"ח הטוב זיע"א בהקדמתו לספר תורה לשמה שיש בזה מדין פדיון שבויים. ובזה הספר "פני משה" החילו ראשונה. יבורך על הרעיון ועל המעשה, שחפץ ה' בידו יצלח ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח.
לחיבת הכתוב רשמתי מידי עוברי בין הבתרים בענין מש"כ הרהמ"ח בסי' קי"ט שברכת "ברך עלינו" או "ברכנו" היינו ברכת השנים, אין היא ברכה לפרנסה. וכלשונו: "מה מועיל לו השובע כיון שהוא אין לו במה לקנות מזונות", עכ"ל. והקשה למה לא תיקנו בקשה בתפילה על הפרנסה והמזונות. ושם הביא [הרב המגיה בהערה] שבנוסח ברך עלינו כתוב: "ומלא ידינו מברכותיך". אולם הקשה על הנוסח בקיץ בברכת ברכנו וכן לנוסח אשכנז. וחשב לתרץ שאנו מתפללים ומבקשים על המזון בברכת המזון, אך גם לדבריו לא יעלה מזור כי הקושיה היתה על התפילה.
וליתר שאת היה על הרהמ"ח להקשות מגמרא ערוכה במסכת ב"ב (דף צ"א ע"א וע"ב). שם הגמרא דנה מתי מותר לצאת מאר"י לחו"ל בעת רעב. ואומרת שם הגמ': "אמר רבה בב"ח אמר ר"י: לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר, אבל מעות ביוקר אפילו עמדו ארבע סאין בסלע יוצאין. דאמר ר' יוחנן: נהירנא כד הוו קיימין ארבע סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן בטבריה מדלית איסר" (ופירש"י: מדלית איסר – לקנות לחם). הרי שאם יש שבע בעולם ויש לו חסרון כיס, אין לו תשועה.
אלא הענין הוא כך, כשתקנו אנשי כנסת הגדולה את תפילת י"ח, תיקנו את הברכות האמצעיות שהם ברכות בקשה, ולא ברכות שבח בלבד כג' הראשונות, והתקינו אותם על צרכי הכלל והציבור. ולפיכך, שינו את הפסוק (ירמיהו י"ז, י"ד): "רפאני ה' וארפא" מלשון יחיד ללשון רבים בתפילת רפאנו. ועיין לטור (סי' קט"ז דף ק"א ע"א בדפי הטור) שהביא את הקושיא היאך שינו את הפסוק, והביא שני תירוצים, אחד של הרמ"ה שאם שינו בלשון הפסוק או התרגום זה אסור, ואם בלשון תפילה מותר. ולדעת רבינו יונה מזמור שלם או ענין אסור לשנות מיחיד לרבים, ואילו פסוק מותר, ועיי"ש בב"י שהביא מהרא"ש (מגילה פ"ג סי' כ"ד) דמלתא דסברא הוא.
והטעם שאמרו בלשון רבים כי כאמור נוסח התפילה הוא לצורכי הרבים. לפיכך, לרבים, מטר הוא ברכה. שנה שהגשמים בה רבים היא שנה מבורכת, ולפיכך אפילו שלפרט אין ממון, אעפ"כ שנה גשומה לכלל היא. ובר מן דין הרי כתב הרע"ב בפירוש המשניות (ברכות פ"ח משנה ב' ד"ה בברכת השנים) למה תיקנו שאלת גשמים בברכת השנים, כי מתוך שהם פרנסה קבעו שאלתן בברכת פרנסה, היינו שעיקר ברכת "ברך עלינו", ברכת פרנסה היא. והיינו כשאנו אומרים בברך עלינו "ומלא ידינו מברכותיך ומעושר וכו'", ובקיץ "ברכנו ה' אלקינו בכל מעשי ידינו", זוהי תפילה על הפרנסה. ואגב אנו שואלים על הגשמים, "כי דמיין אהדדי", עיין תפאר"י שם.
כאמור העיקר הוא הכלל. אפשר להוכיח זאת ממס' ע"ז (דף ח' ע"א): "אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרו בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים". והוסיף רש"י (ד"ה מעין כל ברכה וברכה): "אם היה משכח תלמודו מאריך בחונן הדעת, אם בעל תשובה הוא מאריך ברוצה בתשובה וכן כולן". היינו, שתפילות כנגד צרכי רבים תקנום. ואם יש לפרט או ליחיד צורך להוסיף מעין הברכה, מוסיף.
סיכומו של דבר, יש בברכת השנים תפילה על הפרנסה הן בקיץ באומרו ברכה למעשי ידי אדם ("ברכנו ה' אלוקינו בכל מעשי ידינו") ובחורף "מלא ידינו מברכותיך וכו'". ואין אפשרות שיהיה שובע לפרט ללא שובע בעולם לכלל, לכן תקנו את בקשת הגשמים בברכת השנים דדמו להדדי.
הנני מסיים בדברי הפתיחה, יה"ר שחפץ ה' בידו יצלח, להמשיך בזיכוי הרבים, להגדיל תורה ולהאדירה, אכי"ר.
מרדכי אליהו ראשון לציון הרב הראשי לישראל
