חיוב סעודה וקידוש ביום טוב
כ"ה בתשרי, התשנ"ו
ראה ראיתי קונטרס "עטורי סוכה" והוא ביאורים וחידושים על מסכת סוכה מאת הרב הגדול מעוז ומגדול איש רב פעלים לתורה ולתעודה הרה"ג ר' יונה זאב וינברג שליט"א.
עברתי על הקונטרס כמשאת הפנאי וראיתי שכתב ופילפל וחידש חידושים בדרך נכונה וישרה, ולן בעומקה של הלכה וצלל במים אדירים והעלה מרגליות בידו, ונכר שעמל בתורה, ונפש עמל עמלה לו, ויהי רצון שיפוצו מעיינותיו חוצה.
ולחיבת הכותב ראיתי מה שכתב בסימן ל"ד ול"ה בעניין חיוב סעודה ביום טוב.
בגמ' בברכות (מ"ט ע"א) נפסקה הלכה: אם טעה ולא הזכיר של שבת – חייב לחזור, וכן אם טעה ולא הזכיר של יום טוב – חייב לחזור. וכן פסק הרמב"ם (הלכות ברכות פ"ב הי"ב). וכן אמרה הגמרא (שם ע"ב): "שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל הכי נמי דאי טעי הדר". משמע לכאורה מדברי הגמרא שבשבתות וימים טובים יש חיוב באכילת פת. אולם התוס' שם (ד"ה אי בעי) וכן התוס' בסוכה (כ"ז ע"א ד"ה אי בעי) העמידו דברי הגמ' הנ"ל רק בליל פסח ובליל סוכות ולא בשאר ימים טובים, אעפ"י ששאר ימים טובים אסור לצום, אין חיוב אכילת פת אלא יכול לאכול מיני תרגימא. וגם עיין שם תוס' (ד"ה במיני תרגימה) שמחלקים בין שבת ויו"ט רגיל. ולמעשה פסק מרן בשו"ע (סימן קפ"ח סעי' ו') שאם טעה ולא הזכיר של יום טוב דינו כך: אם נזכר לפני שהתחיל ברכה רביעית [דהיינו שלא אמר את המילה "ברוך" – כמו שפסק הבא"ח (ש"א פרשת חוקת אות כ"ה)], אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים". אם התחיל ברכה רביעית [דהיינו שאמר "ברוך"] חוזר לראש ברכת המזון. משמע מדברי מרן שיו"ט הכוונה לכל הימים הטובים, ולא רק ליל פסח וסוכות, לאפוקי התוס' הנ"ל. פסח וסוכות אין הכוונה רק בלילה אלא גם ביום, מפני שחייב לאכול פת. ועיין בב"י (סי' קפ"ח) שהביא משם הרשב"א שגם בפסח וסוכות ביום ובשאר ימים טובים אפילו בליל ראשון דאי בעי לא אכיל פת, לכן לא חוזר כסברת התוס' בסוכה כ"ז. והביא את סברת ר"י שיש שמחה ביום טוב וע"כ חייב לאכול פת, ואם לא הזכיר חוזר. ועיין בכה"ח (שם ס"ק כ"ד) שהביא משם הכנה"ג שאליבא דסמ"ק ואור זרוע ועוד פוסקים, שחוץ מליל פסח וסוכות אם לא הזכיר, אינו חוזר, וכן פסק הבא"ח (פרשת חוקת אות כ"א). וכתב כה"ח (שם) בשם משה ידבר, אעפ"י שברכת המזון דאורייתא, א"כ לכאורה היינו צריכים לומר ספק וצריך להחמיר. ותירץ שם שאומנם ברכת המזון דאוריתא, אבל הזכרה מעין המאורע דרבנן ולכן ספק ברכות להקל.
והשאלה היא: אם חיוב קידוש בליל יום טוב זה מהתורה כמו שבת, או רק מדברי סופרים, דהיינו אם יש לקשור חיוב סעודה ביום טוב לחיוב קידוש, או שנאמר חיוב קידוש זה מדין זכור ושמור, וקידוש ביום טוב זה דרבנן ולא דאורייתא?
הרמב"ם (הלכות יום טוב פ"ו הט"ז) כתב, וז"ל: "כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגה, כך כל ימים טובים, שנאמר לקדוש ה' מכובד, וכל ימים טובים נאמר בהם מקרא קודש, וכבר ביארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת". ובהל' י"ט כתב, וז"ל: "אעפ"י שאכילה ושתיה במועדות בכלל מצוות עשה וכו'" משמע מדבריו שכיבוד שבת ויו"ט דין אחד להם, ולכאורה מכיון שהרמב"ם פסק: "אדם שלא הזכיר מעין המאורע ביום טוב חייב לחזור" ונאמר ביום טוב "לקדוש ה' מכובד", לכאורה ה"ה בקידוש. וכן משמע לכאורה מהרמב"ם בהלכות שבת (פכ"ט הי"ח), וז"ל: כשם שמקדשים בלילי שבת ומבדילים במוצאי שבת, כך מקדשים בלילי ימים טובים ומבדילים במוצאיהן ובמוצאי יוה"כ שכולן שבתות ה' הן". א"כ לכאורה יוצא שקידוש בליל יום טוב הוא מדאורייתא כשבת. אבל עיין במגיד משנה שם שכתב, וז"ל: "ודע שאין קידוש יום טוב דבר תורה", א"כ משמע מכאן, אעפ"י שיש חיוב קידוש בליל יום טוב, זה מדברי סופרים, ואין קשר עם חיוב אכילה, כי הרי לדעת הרמב"ם בכל יום טוב יש חיוב אכילת פת, אעפ"י שמלשון הרמב"ם (בהלכות יום טוב פ"ו) דלעיל משמע שקידוש בשבת וקידוש יום טוב זהים הם.
ועיין להחיד"א בברכי יוסף (סימן רע"א אות ב') שהביא משם א"ר שהקשה על הרב המגיד דס"ל דחובת קידוש ביום טוב הוא מדרבנן, הרי הבה"ג למד את חובת הקידוש ביום טוב מפסוקים משמע דהוי דאוריתא (לכאורה כדברי הרמב"ם בהלכות יום טוב)! ותירץ שכוונת הרב המגיד שאמר חיוב קידוש יום טוב מדרבנן, מדובר על ר"ה. והקשה: הרי כתוב בפירוש במכילתא שיש חיוב קידוש על היין ממה שכתוב "אלה מועדי ה'", ולכך ס"ל לחיד"א שכל הפסוקים שלמדים מהם חובת קידוש ביום טוב הם אסמכתא בלבד ולא דאורייתא. ועיין לכה"ח הלכות שבת (רע"א ס"ק י' ותע"ב ס"ק פ"ג, ובסימן תקכ"ט ס"ק ד', ה' וי"ז).
ובענין קידוש פסק הבא"ח (בראשית ש"ש אות י"א) שהקידוש ביום טוב הוא מדברי סופרים, ולכאורה ב"לשם יחוד" המובא בלשון חכמים בענין ליל פסח (ח"א סי' נ'), שם כתב שדין קידוש הוא מצוות עשה דאורייתא, וזה לכאורה סותר את עצמו, אבל אם נאמר שחובת הקידוש קשורה עם חיוב אכילת פת, א"כ יוצא שבליל פסח ובליל סוכות הקידוש הוא דאוריתא.
[ובסימן ל"ה דן בדין מצטער והרמ"א חילק בין ליל א' לשאר ימי חוה"מ, אבל משמע מדברי השו"ע שאינו כן, אלא שגם בליל א' אפילו מצטער קצת לא יברך לישב בסוכה. ועיין בשו"ע (סימן תרל"ט סעיף ה') ובכה"ח (שם ס"ק מ"ז וע"ג) ומשנ"ב שם (ס"ק ל"ה)].
חזרנו על הראשונות והנני לברכו שחפץ ה' בידו יצלח וכל אשר יפנה ישכיל ויצליח, ויזכה להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה, ויהי ה' עמו, אכי"ר.
מרדכי אליהו ראשון לציון, הרב הראשי לישראל לשעבר
