ב"ה, ו' שבט תש"ן
לכבוד מר י. ב. א. הי"ו, ראשון לציון. השלום והברכה
ראיתי את מכתביך האחרונים והם בהמשך למכתבי מיום י"ג כסלו תשמ"ט. ואני מצטער לכתוב לך שאותם הרבנים שכתבו או שהודיעו לך שאפשר להמשיך במנהג לברך ברכה על הנרות בבית הכנסת כמו שנהגו בהודו אינם צודקים. כאן בארץ אין מקום למנהג זה ויש לבטלו. ובנוסף לנימוקים שכתבתי מיום י"ג בכסלו תשמ"ט אני חוזר ומדגיש שאנו פוסקים כדעת הרמב"ם (פ"א מהל' ברכות הל' ט"ו, פי"ב מהל' שבועות הל' ט') ושו"ע (או"ח סי' רט"ו סעי' ד', יו"ד סי' של"ד סעי' ל"ז) שברכה שאינה צריכה היא איסור דאורייתא.
וגם לפי מכתבך האחרון, שאתה כותב בו שבהודו לפעמים אנשים באים לבית הכנסת ובאים באיחור, ועל בשרך חווית כאשר היית בהודו ולא הצלחת למצוא חדר במלון שישנת בבית הכנסת המקומי שם.
הנכון הוא שאתה היית צריך להדליק שם במקום שבו אתה לן או אוכל ולא בבית הכנסת, אך אם כך נהגו שם יכולת לסמוך על המנהג.
אך כאן בארץ אין לינה ואכילה בביהכנ"ס, ומה שכתבת ואני מצטט אותך: "שישנם אנשים שכאשר יש להם ארועים כמו אזכרה, בר מצוה, ברית מילה, עורכים סעודה או מסיבות בבית הכנסת גם בשבתות" – הנכון הוא שעושים זאת בבוקר אחר התפלה ולא בלילה, ולפיכך אין היום בארץ מקום בבית הכנסת שישנים או אוכלים שם.
כל מה שאומרים שאין לשנות ממנהג אבותינו זה נכון, שהרי נאמר (משלי א', ח'): "ואל תטוש תורת אמך", אך לא כאשר זה נוגד את ההלכה, ובפרט כשמדובר בברכה שאינה צריכה, או ברכה לבטלה שיש איסור של "לא תשא".
ולפיכך במקום שנהגו כמו בהודו ששם יש אפשרות של אכילה ולינה, יכולים לסמוך על מה שכתב מרן (סימן רס"ט ס"א) שלא לבטל את המנהג, אך כאן בארץ ישראל לא היה מנהג כזה, ולכן אין לחדשו, וכלשונו של מרן: "אבל יותר טוב להנהיג שלא לקדש בבית הכנסת וכך מנהג ארץ ישראל".
וכבר כתבנו לך שאם רוצים להדליק נרות בביהכנ"ס בכדי להשרות אוירה של שמחה, יכולים להדליק לפני תפילת מנחה כי סביר שזה לפני השקיעה אך בלי ברכה, או אם רוצים יכולים לברך בלי שם ומלכות ושלום על ישראל.
יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק (משלי ו', כ"ג): "כי נר מצוה ותורה אור" ויאיר ה' דרכיכם ותמשיכו לקיים מנהגכם כדת וכדין.
מרדכי אליהו ראשון לציון הרב הראשי לישראל
