ביאורים על כמה הלכות בספר בא"ח בהלכות תפילה
וזה תוכן השאלות:
לכבוד מרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל מורינו רבי יצחק ניסים (שליט"א) [זצ"ל].
א. הנה, הבא"ח (ש"ר פרשת משפטים הל' י"ב) דן במי שטעה ולא התפלל מנחה בשבת, שעליו להתפלל במוצ"ש שתים של חול, ובסוף דבריו כתב: "הלכך הדין הוא, אם שכח ולא הבדיל בראשונה, לא יבדיל בשניה. ואם טעה חוזר תפילת החובה של אותה שעה, אבל של תשלומין הואיל והוכשרה – הוכשרה, וכנזכר בחסד לאלפים". ויש להבין את כוונת דבריו: "טעה". אי כונתו שטעה והבדיל בשניה, מדוע עליו לחזור על תפילת החובה, הרי צריך לחזור על תפילת התשלומין, ואי איירי שטעה בתפילה הראשונה בדבר שצריך לחזור כגון בג' הברכות הראשונות, א"כ מדוע אינו חוזר על תפילת התשלומין הרי בהל' י"ח פסק שבכהאי גונא צריך לחזור גם על תפילת התשלומין.
ב. עוד כתב הבא"ח (שם הל' ט"ז): "אין מתפללין תפילת נדבה בשבת ויו"ט… וכן אם טעה במנחה דיום אחרון של חול המועד, דבלילה הוא יום טוב… לא יתפלל תפילת התשלומין". ויש להבין באיזה אופן של טעות מדובר אי שלא אמר יעלה ויבוא במנחה, א"כ מדוע שלא יתפלל של יום טוב שתים שהרי מזכיר בהם יעלה ויבוא.
ג. עוד פסק הבא"ח (ש"ר פרשת תצוה הל' א'), וז"ל: "… ואהני לן טובא מנהג זה, שעי"כ לא יאבדו הציבור אמן דאחר ולך נאה להודות". ויש להבין שהרי ברכת הכהנים קודמת.
ד. בתחילת התפילה אנו אומרים: "ת"ר פיטום הקטורת כיצד שלש מאות שישים ושמונה מנים היו בה, שלש מאות שישים וחמישה כמנין ימות החמה, ושלשה מנים יתרים שמהם מכניס כהן גדול"… ולא הבנתי מדוע אין אנו מונים לפי ימות הלבנה, כיון שכל חשבונינו היא ע"פ הלבנה.
ב"ה, ירושלים, כ' בסיון התשכ"ה. לכבוד הרב ר' אברהם כהן נ"י ירושלים, ר. מ. נ.,
מחמת טרדותיו המרובות של כב' הראשון לציון הרב הראשי לישראל (שליט"א) [זצ"ל] מסר לי להשיב על שאלות כבודו והריני עושה כמצותו.
א. בענין מה שכתב בבא"ח (ש"א פר' משפטים אות י"ב) ואם טעה וכו' לכאורה אפשר להסביר דבריו בשני אופנים.
האופן האחד. ידועה סברת הרב מהר"ש גרמיזאן (ראה פר"ח סי' ק"ח אות א') שאם התפלל שתי תפילות אחת חובה והשניה תשלומין וטעה בתפילת חובה טעות שחייב לחזור ואת תפילת התשלומין התפלל כדבעי, ואח"כ נזכר שטעה בתפילת חובה חוזר ומתפלל שתי תפילות כי בהיות ובתפילת חובה לא יצא י"ח נמצאת תפילת תשלומין קודמת לתפילת חובה. אך לא כן דעת פר"ח (שם) שפסק שאינו חוזר ומתפלל רק תפילת חובה, ותפילת תשלומין כיון שנאמרה לכתחילה במקומה הוכשרה. והסכימו עמו הבית עובד ומרן החיד"א בקשר גודל (ס' כ"ב אות ל') ועוד. ומה שכתב מרן הבא"ח לקמן (אות י"ח) שחוזר ומתפלל בנדבה הוא לא מדינא כי הלכתא נפסקה כפר"ח אלא מהיות טוב, ולכן פסק שיחזור בנדבה, וכאן באות י"ב פסק לדינא וסמך על המעיין לקמן.
והאופן השני י"ל בהקדים מה שמובא בברכ"י (סי' ק"ח אות ח') משם מהר"ר יעקב פראג'י (והיא לו בתשובותיו סי' י"ד), וז"ל: "מי שהיה צריך לתשלומין במוצ"ש והתפלל שתים ולא הבדיל בשתיהן, "וטעם" קודם שהבדיל דקי"ל שצריך לחזור ולהתפלל. יש להסתפק אם יחזור גם תפילת התשלומין. דכיון שנפסלה תפילת ערבית אז נמצא דתפילת התשלומין קדמה לתפילת העקרית, ונראה דכיון דבשעה שהתפלל תשלומין היה כדין שהרי יש כוס לפניו עלתה לו תפילת תשלומין. אלא דבמה ש"טעם" אח"כ נתחייב בתפילה וכו'". והוסיף החיד"א שם: "ונראה דגם לסברת מהר"ש גארמיזאן שהביא הפר"ח דאם טעה בראשונה שלא שאל מטר אף ידי תשלומין לא יצא. ע"ש הכא מודה", עכ"ל החיד"א שם.
ולפ"ז צריך לגרוס בלשון הבא"ח: ואם "טעם" לא יחזור רק תפילת החובה. אך אין קישור הדברים מראים כן ובחס"ל (שהוא מקור דברי הבא"ח) כתוב בפירוש "טעה". ודו"ק.
ב. בענין מה שכתב בא"ח שם אות ט"ז: "וכן אם טעה במנחה דיום אחרון של חול המועד", אופן הטעות יכול להיות ששאל "מטר" וחייב לחזור, ובתפילת ליל יום טוב הרי אין שאלת מטר, ומה ירויח ב"תשלומין" וכמ"ש מרן בב"י (סי' ק"ח), והטור (סי' ק"ח ומובא בהרחבה בסי' רצ"ב) הביא מחלוקת בין חכמי התוס' לחכמי פרובינציאה (ברכות כ"ו ע"ב ד"ה טעה), ולכן פסק השו"ע (סעיף י"א) שיחזור בנדבה. וכאן הרי אין תפילת נדבה ביום טוב.
או באופן שלא הזכיר יעלה ויבוא במנחה של חוה"מ והחזרה שחוזר ומתפלל בערבית של ליל יום טוב ושם מזכיר יעלה ויבוא אינו חשוב כי כלשון כת"ר הם חלוקים. וביותר אם היה חוה"מ של חג הסוכות שבמנחה אומר את חג הסוכות הזה ומה יועיל אם יחזור ויתפלל תשלומין בערבית של ליל שמיני עצרת ויאמר את חג שמיני עצרת, ופשוט.
ג. בענין מה שכתב בא"ח פר' תצוה אות א': "על שלא יאבדו הצבור אמן דהטוב שמך ולך נאה להודות". הנכון הוא שיש שם טעות דפוס הנראה והנגלה לעין שצריך להיות אמן "דברכת כהנים".
ד. בענין שס"ה מנין של קטורת. תגדל השאלה והתמיהה אם נעיין במס' שבועות (י' ע"ב) ותוס' (שם ד"ה מותר), שדנים מה נעשה במותר של הקטורת. וכתבו התוס' שם: "מ"מ צריכים היו לחדש בר"ח ניסן כדי שיהיו מתרומה חדשה". עי"ש א"כ יעשו שנ"ד או שנ"ה מנים?
הטעם הוא כי רצו לעשות כל שנה אותו משקל ומידה. כי קשה לכוון ולהחסיר ממשקל של כל אחד מהסממנים כל שנה באופן אחר, דהיינו פעם שנ"ג מנים ופעם שנ"ד ופעם שנ"ה ופעם עם תוספת לחודש המעוברת. ובפרט שהיו מקדשים ע"פ הלבנה ואי אפשר לקבוע מר"ח ניסן כמה ימים יהיו בשנה עד סופה ואם תהיה השנה מעוברת.
וכתב הרא"ש (מובא בשיטה מקובצת כריתות ו' ע"א אות ל"ח), וז"ל: "לא היו עושים כנגד ימות הלבנה. לפי שהיה חסר בשנה מעוברת. אבל עתה מה שנשאר בשנת לבנה היו מצרפים אותו עד שנת העבור", עכ"ל.
וכן כתב הרדב"ז (ח"ד סי' אלף ק"ט): "לא היה מותר כשתחשוב שנים פשוטות ומעוברות" עכ"ל. וזה לשון סידור רש"י (אות תל"ג): "והאי דנסיב תנא מניין ימות החמה. לפי שכלל בחשבונו ימי חודשי העיבור ואדהכי פסיקא ליה למיתניה שס"ה מנין שבכל יום כמנין ימות החמה".
אבל כד דייקת שפיר בדברי הרמב"ם בפרושו למשניות כריתות (פ"א מ"א), וז"ל: "אמרו רז"ל י"א סמנים נאמרו למשה מסיני, ר"ל שאלו הי"א סמנים יש להם משקל נאמרו למשה מסיני", עכ"ל. ועיין לתוס' יום טוב שקלים (פ"ד מ"ה). ועיין שם לתפארת ישראל (יכין אות כ"ז) שכתב: "הלכה למשה מסיני שהקטורת יהיה במשקל שס"ה מנים. ואפ"ה אין מקריבים ממנה רק שנ"ד מנים וכו'".
ולהלכה למשה מסיני לא בעינן טעמא (עי' רש"י פסחים ל"ח ע"ב ד"ה ואיכא דאמרי) ודו"ק. ויהי רצון שנזכה להקטרת קטורת בעגלא ובזמן קריב. אכי"ר. ויהי רצון שה' ימלא משאלות לבו לטובה. בנהורא מעליא ובבריאות דגופא ויתברך בכל מילי דמיטב אכי"ר.
ביקרא דאורייתא, מרדכי אליהו דיין בבית הדין האזורי ירושלים
